הענקת "יקיר קדומים" על ארגון פרשת השבוע לנשים

טיפוח הגינה

לימוד "הדף היומי"

לימוד תורה ב"כולל משכן בנימין"

מעלותיה של הזקנה.jpg

1. משמעות הזקנה
המפגש עם הזקנה מהווה משבר מיוחד במינו. יום אחד, מגלים שקמים לכבודך באוטובוס. בעת נהיגה צופרים אחריך, כמו שאתה היית עושה פעם לאלו הנוסעים באטיות ובעיקר,חל שינוי בסדר היום, ברובו, פנוי לעיסוקים ככל שתמצא לנכון. לעתים, מתגבש "מסלול בוקר קבוע": תפילת שחרית בבית הכנסת, ציפה בתיבת הדואר, ביקור בקופת חולים ולסיום קניות במכולת.
עד ליציאה לגמלאות נחרטו תופעות אלו בזכרוני:
א. בימי נעורי, במוסד הילדים, נהגנו לקום מוקדם בבוקר (בשעה 5:00) לאמירת סליחות. משפט אחד עורר בי מחשבות, למרות היותי ילד:"אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו ". הרהרתי האמנם רק מאלוקים נצפה לעזרה בעת הגיענו לזקנה.
ב. בכפר בתיה, בכיתה ט' לימד אותנו מורה מרעננה, מבוגר למדי, את ספר קהלת. כאשר הגיע לפרק האחרון, הסב את תשומת לבנו לתיאור הזִקנה בקהלת המעורר פחד ורתיעה ואמר לנו מה שאמר.(ראו להלן}
ג. לרגל עבודתי בבנק לאומי נהגתי לנסוע לסניפים ברחבי הארץ. יום אחד נסעתי ברכבת לחיפה. והנה, הבחנתי באחד המושבים באחד הבכירים של הבנק. התיישבתי על-ידו והוא סיפר איך הוא סיים את תפקידו. מייד לאחר מסיבת הסיום שנערכה לכבודו,נזרקו חפציו מחדרו ואנשי הבטחון מנעו את כניסתו לחדרו בנק אותו שרת עשרות שנים. כתבתי על כך בבטאון הבנק, לא זכיתי לתגובות.
ד. לקראת פרישה מעבודה במשך 43 בבנק לאומי, הייתי אצל יועץ פנסיונר על מנת לתכנן את ההסדרים הכספיים. הוא היפנה את תשומת ליבי: כאשר תצא לפנסיה תדע שההוצאות שלך גדלות ולא קטנות. היום, כמעט 20 שנה אחרי יציאה לפנסיה, מצאתי כי ההוצאה החודשית שלי גדלה ב-%50 לעומת ההוצאה בטרם יציאתי לגימלאות. אכן הוא צדק !
ה. ואולי עוד חוויה אחת. בבנק לאומי היית תקופה שתפקידי היה להחליף מנהלים היוצאים לחופשה. והנה פעמים אחדות, ירדתי למרתף הסניף, לאזור המכונה "הארכיב". הנה אני רואה אנשים מבוגרים, מנהלים לשעבר בבנק, יושבים ועוסקים בתיוק מסמכים. נגשתי אליהם ואז הוברר שאלו עובדים שפרשו מהעבודה ואת כספי הפיצויים והתגמולים איבדו - "בעזרת" בני משפחתם ומתוך יוזמה "לעשות עסקים" - הם סברו שניסיונם בניהול סניף יעזור להם לנהל עסק פרטי !. הבנק עשה חסד עימם וקבל אותם לעבודה בתור עובדי ארכיב !
מהו גיל זקנה
רבנו יונה גירונדי ראה במועד הזקנה אותו זמן שהאדם יעשה את לשבון נפשו. וכך הוא בספרו "שערי תשובה"

"והייתה כוונתם ז"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה ושיחשוב האדם על קיצו בהגיעו לימי הזקנה, אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו

חז"ל הביעו את דעתם כי הזקנה מוסיפה תבונה לאדם. וכינו שנים אלא בתור שנות השבת:"כשנעשה אדם בן שישים שנה ונכנס לעשירית שביעית של שנות חייו, הרי בא בימים ושנים שכולן שבת".
המהר"ל פרש : "כי כאשר הוא זקן והכוחות הגשמיים חלשים אז כוח השכלי מוסיף יותר ויותר, וכמו שאמרו ז"ל ("אין זקן אלא מי שקנה חכמה", מוכיח מזה, כי הזקן הוא שראוי אל החכמה ...
עם זאת חז"ל הגבילו זאת לתמידי חכמים. וכך אמרו:" תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן נוספות עליהן [ הלשון שם: "זקני תורה ... כל זמן שמזקינין, דעתן מתיישבת עליהן, שנאמר (איוב י"ב, י"ב): 'בישישים חכמה ואורך ימים תבונה'"]
2. ממקורות חז"ל

' הרב יובל שרלו: ואברהם זקן'
הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת אמי"ת אורות שאול ברעננה, פורסם בעלון "שבתון" - לפרשת שרה 846 - כ"ב מרחשוון תשע"ח
הרב מצטט את קהלת ולדעתו מדובר "בממד אוביקטיבי מובהק" שמתואר בצורה דרמטית

Cquote2.svg עַ֠ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ וְהָא֔וֹר וְהַיָּרֵ֖חַ וְהַכּוֹכָבִ֑ים וְשָׁ֥בוּ הֶעָבִ֖ים אַחַ֥ר הַגָּֽשֶׁם׃

בַּיּ֗וֹם שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙ שֹׁמְרֵ֣י הַבַּ֔יִת וְהִֽתְעַוְּת֖וּ אַנְשֵׁ֣י הֶחָ֑יִל וּבָטְל֤וּ הַטֹּֽחֲנוֹת֙ כִּ֣י מִעֵ֔טוּ וְחָשְׁכ֥וּ הָרֹא֖וֹת בָּאֲרֻבּֽוֹת׃
וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כָּל־בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר׃ (י"ב, ג'-ו')

Cquote1.svg

יחד עם היותו "אוביקטיבי" הכל תלוי בנקודת הראות של המתבונן. וכאן מבחין הרב בין המבט שח העולם התרבותי כפי שחיים בו היום י לעומת הרושם המתקבל מהמקרא.

    • בין המצוות ""מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' (ויקרא י"ט, ל"ב)
    • איוב אומר בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה (׃י"ב, ב)

האם הזקנה היא אוסף החיים וסיכומם או בעל תפקיד במהלך החיים ? נתחיל בציטוט שלא הובא על-ידי הרב, אך הוא מעניין בפני עצמו. במדרש תנחומא לפרשת שרה נאמר:

Cquote2.svg ‎וְאַבְרָהָם זָקֵן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָנִי, מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְבָרִים הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עַל אָדָם, מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמִפְּנֵי כַעַס בָּנִים וּמִפְּנֵי אִשָּׁה רָעָה וּמִפְּנֵי הַמִּלְחָמוֹת. מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, מִדָּוִד, דִּכְתִיב: וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ ה' (דה״‎א כא, ל). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וְדָוִיד זָקֵן (דה״‎א כג, א). מִפְּנֵי כַעַס בָּנִים, מֵעֵלִי, דִּכְתִיב: וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל (ש״‎א ב, כב). מִפְּנֵי הַמִּלְחָמוֹת, מִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁעָשָׂה מִלְחָמוֹת עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, מַה כְּתִיב בּוֹ, וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (יהושע כג, א). וּמִפְּנֵי אִשָּׁה רָעָה, דִּכְתִיב: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים (מלכים א יא, ד). אֲבָל אַבְרָהָם, אִשְׁתּוֹ מְכַבְּדַתּוּ וְקוֹרְאַתּוּ אֲדֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲדֹנִי זָקֵן. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר, אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ (משלי יב, ד). לְפִיכָךְ כְּתִיב בֵּהּ, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. Cquote1.svg

הרב עוסק ביחס בין הצעירים לזקנים וכאן הוא הביא את מדרש תנחטמא

Cquote2.svg

אבא שאול אומר:
אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר: תכין לבם תקשיב אוזנך (תהלים י), ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו, שאמר לפני הקדוש ברוך הוא, חלילה לך מעשות כדבר הזה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם, התחיל משבחו ואמר לו: יפיפית מבני אדם וגו' (שם מה).
א"ל: אי זה היופי שלי, אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן, מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין.
אמר אברהם: ריבונו של עולם, צריך אתה להפריש בין האב לבן, ובין נער לזקן, שיתכבד הזקן בנער.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, ממך אני מתחיל.
הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר, כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, עשיתני דוגמא?
אמר לו: עטרת תפארת שיבה (משלי טז), והדר זקנים שיבה (שם כ), לכך נאמר ואברהם זקן:

Cquote1.svg

מסכם הרב שרלו, פרשת השבוע מאפשרת לנו לעלות לתחנת החיים שכל אחד מאיתמו עשוי להגיע אליה - ואת היחס אליה. את ההזדמנות לכונן יחס מיוחד בין הצעירים לבין הזקנים. את הבדידות של הסבא והסבתא ואיך ניתן לגאול אותן מזה. וכך נגיע להצגת יסודות החסד.

הרב דר' רונן לוביץ:'להמתיק את הזקנה
מאת: דר' רונן לוביץ, רב ניר עציון, נשיא נאמני תורה ועבודה
פורסם בעלון "שבתון" - לפרשת שרה 846 - כ"ב מרחשוון תשע"ח אברהם אבינו היה האחראי ליצירת "הפטנט" של זקנה כפי שנאמר בבבא מציעא

Cquote2.svg עד אברהם לא היה זקנה; מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק; בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם! אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים [וה' ברך את אברהם בכל]; וביאר שטיינזלץ:"א אגב ענין זה אומרים: עד אברהם לא היה [היתה] זקנה בעולם, שלא היה הזקן ניכר במראהו מן הצעיר. וכיון שכך מאן דהוה בעי למשתעי בהדי [מי שהיה רוצה לשוחח עם] אברהם היה משתעי בהדי [משוחח עם] יצחק, וכן להיפך, מי שהיה רוצה לשוחח בהדי [עם] יצחק — היה משתעי בהדי [משוחח עם] אברהם, שהרי כאמור היו שניהם דומים לגמרי זה לזה ולכן אתא [בא] אברהם בעא רחמי והוה [ביקש רחמים ונהיתה] זקנה, שיהיה ניכר זקן וצעיר, שנאמר "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א), ועד כתוב זה לא נזכרה כלל זקנה באדם אחר. Cquote1.svg


אברהם עבר בימי חייו רבות, מנקודת הפתיחה של עובד אלילים בארם נהרים עד הפיסגה בהר המוריה, וחשוב היה לו שיראו שהוא "זקן בא בימים" - כל יום שעבר היה משמעותי בחייו.

במקורות דנים בכיבוד הזקן, אפילו הוא "זקן שמאי" - שהיה בור ועם הארץ או אף חוטא (קודושין ל"ג, א,). רבי יווחנן נהג לקום בפני זקנים היות וראו ניסים בחייהם ורכשו חכמת חיים (החתם סופר). חז" קבעו שזקן ראו להוקרה וכך נאמר במסכת ברכות

Cquote2.svg ועוד יעץ ר' יהושע בן לוי: הזהרו בכבודו של זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו (במחלות, או בטרדות החיים), שאף שאינו כעת תלמיד חכם, יש לכבדו על התורה שהיתה בו. דאמרינן [שכן אמרנו]: לוחות ושברי לוחות מונחות בארון הברית במקדש, שהיו בו לוחות הברית השלמים השניים, וגם שברי הלוחות הראשונים, שאף ששבורים הם כעת — אין לזלזל בקדושתם, ואף כן הזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דינו כשברי לוחות העדות.(ח,ב) Cquote1.svg

הרב מציין כי תקופת הזיקנה יכולה להיות בעלת משמעות בחייו של האדם: אברהם אבינו הלך לארץ כנען בגיל 75, בעת הולדת יצחק היה בן 100 !, משה רבינו ואהרון הכהן היו מעל לגיל 80, כאשר החלו להנהיג את עם ישראל.

הוא מצטט:" בספר קבלי קדום, ספר הקנה, נאמר שבכיבוד זקנים יש גם משום מתן כבוד לשכינה, והשפעה חיובית של המתקת הדינים. מסופר שם שאליהו הנביא אמר לרבי קנה בן אבן גדור: "בני, שיבה זו צריך לקום מפני כבוד השיבה העליון... וכאשר נקום ונהדר הדוגמא למטה - למעלה נעשה פועל של ביטול הגזרות". עוד אמר לו: "דע לך כי אותיות תקו"ם (בפסוק: "מפני שיבה תקום") הם אותיות מתו"ק, בזמן שתקום ותהדר - ישובו הכוחות למעלה למתוק, ואם לאו - ישיב המתוק למר".

הרב מסיים שזו זכות גדולה שיש היום הרבה זקני וזקנות - הדורות הקודמים לא זכו לכך. הוא מציע לבקר אותם ולעשות את החיים שלהם "מתוקים". למרות אלו המטפלים בהם אין כמו ביקור בני משפחה אצל הזקנים.

בן 80 לגבורה...
האימרה הנ"ל מחייבת הסבר: האם אין סתירה גדולה בין זקנתו של האדם לבין גבורה. מצאתי הסבר מסויים מפי הרב מוטי אלון :" במשנה שפתחה את כל השיעורים מוזכרים גילאים (להלן), ישנו גיל שבו מתעסקים במקרא וישנו גיל שמתעסקים במשנה, ובמקביל יש כח של עצה, וישנו גם גיל של גבורות.
גיל הקשור לגבורות הוא גיל שבו יש כח נפשי שלא מבקש לבוא לידי ביטוי בתקופת זמן מסויימת, הוא נמצא בפנים בכל העוצמה, ואז הוא מתפרץ לאט לאט.
להלן המשנה במלואה:
יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ:(משנה אבות ה כא)
הוּא הָיָה אוֹמֵר,

בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,
בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,
בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף,
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,
בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה,
בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה,
בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה,
בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ,
בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:

רבי עובדיה מברטנורא ביאר: בן שמונים לגבורות - דכתיב (תהלים צ) ואם בגבורות שמונים שנה:

והנה אחד הסיפורים מאתר ישיבה:
גבורה רוחנית - בספר "מרביצי תורה ומוסר" (חלק ד, עמודים: מב, מג) מסופר: "לשיא גבורתו הרוחנית הגיע הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל, ראש ישיבת 'לומזה', בסוף ימיו, כאשר מלאו לו שמונים שנה, והוא מלופף ביסורין של אהבה למעלה מכוח-הסבל האנושי. קרוב לשלוש שנים שלימות חלה בסרטן, שחנק את גרונו, והיה מרבית זמנו מרותק לערש-דווי. "גם בעת שתקפוהו לרבי יחיאל מרדכי מכאוביו בצורה חזקה, לא נשתנתה ארשת פניו האציליים. בכל מצב שהוא 'הלבין' את שיניו לאנשים שבאו לדרוש בשלומו ולשהות במחיצתו.
"בחודשים האחרונים, כאשר נודע ברבים שמצבו חמור וסכנה נשקפת לחייו, נכנסו כמה רבנים וראשי-ישיבות לבקרו בבית-החולים 'בילינסון' שאושפז בו. רבי יחיאל מרדכי צהל לקראתם, ביקש מאיתם לשבת, הירבה לחלוק להם כבוד וסיפר להם כמה מילין דבדיחותא, שטוב-טעם אופייני לשיחת חולין של תלמידי-חכמים עולה מהם.
כאשר יצאו המבקרים מחדרו, אמר אחד הרמי"ם הצעירים: 'מהתנהגותו נראה שאינו מבין את חומרת מצבו'. נענה אחד מהקשישים שבחבורה ונאנח: 'אדרבה, כאשר ראיתי עד-כמה הצהיל לנו פניו, והתאמץ לשמחנו, וסח עמנו בקלילות - הוברר לי כי אכן יודע הוא עד-כמה חולה-מסוכן הנהו, ורק בכדי למנוע מאיתנו צער נהג כפי שנהג'.
"וידע אותו רב קשיש, מבני גילו של רבי יחיאל מרדכי, חבר טוב מתקופת סלבודקה, את אשר הוא אומר. רבי יחיאל מרדכי הבין עד-כמה נרעשים וכאובים ידידיו, שבאו לבקרו, ובכדי למנוע מהם צער, עשה את הכל על-מנת ליצור רושם שהוא אינו יודע עד-כמה הוא חולה.
הנה נכנס אליו צורב צעיר - אחד מאלו שרואים לעצמם זכות גדולה להתאבק בעפר רגליו. רבי יחיאל מרדכי מבחין בחיוורון הנסוך על פניו של הבחור, שלא כתמול-שלשום, והוא מייעצו תיכף, בפנים מאירות, 'לשמור על הבריאות'.
'כשאדם חולה', הסביר בניחותא לתלמיד, 'הריהו נעשה מטרד לבריות. אנשים צריכים לטפל בו. יש כאלה שהדבר מצער אותם. אפילו את הקב"ה הוא מטריד, דורש ממנו שישלח לו רפואה שלימה, או שיחרוג למענו מדרכי הטבע. כלום יאה הדבר? כלום נאה הוא? שומה עלינו להיות בריאים'.
"משהבחין, כי התלמיד נבוך ומסתיר את מבטו מפניו, הבין לרוחו. הוסיף ואמר לו: 'לפעמים אדם צעיר מקלקל את בריאותו על-ידי שהוא דואג יותר מדי לבריאותו של אדם קשיש, זקן; והרי הבריאות לאדם צעיר, שעוד עליו לעמוד בכל נסיונות החיים, חשובה יותר מאשר לאיש זקן..."

3. קהלת: על דמותה של הזקנה
תאור קלסי על מצבו של הזקן מציג שלמה המלך בספר קהלת , הפסוקים ג' וד' הם התאורים הקשים על מצבו של הזקן :

הפסוק הפיסקה באור א' באור ב'
א' וּזְכֹר אֶת-בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחֻרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא-יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה "עד אשר לא יבואו": טרם יבואו ימי הרעה ימי הזקנה "עד אשר לא יבאו ימי הרעה": הם ימי הזקנה
א' וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ "אין לי בהם חפץ" - מחמת שלא תדע יום מיתתך ברוב חלשות של זקנתך
ב' עַד אֲשֶׁר לֹא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם "טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לך המאורות לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך" "עד אשר לא תחשך השמש": שבימי זקנותו נראה לו העולם חשוך כיום מעונן, שחוזרים העבים אחר הגשם להגשים
ג' בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת "ביום" - שיהו חלים וזעים "שומרי הבית" - הן הצלעות המגינות על חלל הגוף, והוא בסוף זקנותו שיהיה חלש עד מאוד. "והתעותו" - שיהיו מעוותים ורתתים "אנשי החיל" - הן השוקים שהגוף נסמך עליהם. ו"בטלו הטחנות" - שתהא השיניים בטלות, שהרי נתמעטו בכחן ביום שיזועו שומרי הבית: אלו הם השוקיים והרגליים, שכל הגוף נכון עליהם. והתעותו אנשי-החיל: אלו הם הזרועות והידים, והוא לשון: עוה עוה עוה אשימנה, ובטלו הטוחנות: אלו הם השיניים וחשכו הרואות: אלו הן העינים, שמחמת הזקנה נחשכים ואינם רואים
ד' וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר "וסוגרו דלתים בשוק" - שנסתמו נקביו שמבחוץ בשוק, נקבים החיצונים הפונים כלפי חוץ הרואים את השוק. "בשפל קול הטחנה" - כאשר ישפיל קול ריחים הטוחנים מאכל מעיו והוא המסס. "יקום לקול הצפור", שמתיירא ומתבהל קולן."וישחו", קול שרים ושרות ישפלו בעיניו כענין שנאמר בברזילי הגלעדי לעת זקנותו שנאמר אם אשמע עוד בקול שרים ושרות. וסוגרו דלתים בשוק: שתמיד יהיה כלוא בתוך הבית, ודלתי ביתו יהיו סגורים מלצאת בשוק. בשפל קול הטחנה: זו הכרס העליון ששם נטחן המאכל ויורד לתוך המעים. ויקום לקול הצפור: מחמת פחד וחלישות אשר לו. וישחו כל בנות השיר: כל כלי זמר ישפלו לפניו, שאינו מרגיש בהם כלום, מחמת הזקנה
ה' גַּם מִגָּבֹהַּ יִירָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים וינאץ השקד, שיהא בולט ממנו עצם קליבוסת, הנק"א בלע"ז, מחמת כחישותו. ויסתבל החגב, שיהיו עגבותיו לו לסבל ומשאוי.ותפר האביונה, ותהיה בטילה תאותו גם מגבה ייראו: שתמיד מתפחדים הזקנים לישב או לעלות במקום גבוה. וחתחתים בדרך שבלכתו בדרך יש לו חתית רעדה מחמת חלישותו. ויאנץ השקד: האל"ף יתירה, כלומר ינץ ויפרח השיבה שלו ויחזור להיות שיער לבן כפורחת שקדים. ויסתבל החגב: אפילו אם יעלה עליו חגב אחד, שהוא עוף קטן נראה לו שהוא סובל משא גדול. ותפר האביונה: יתבטל ממנו כל תאות המשגל, והוא לשון: ולא אבוא לשמוע (ישעיה כח-יב, ויחזקאל כ-ח) והיו"ד במקום למ"ד הפעל
ו' עַד אֲשֶׁר לֹא- (יֵרָחֵק) [יֵרָתֵק] חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר עד אשר לא ירתק, טרם ינתק חבל שדרתו של אדם, ותתרוצץ גולגלתו ותבקע כריסו ויתרוצץ הגוף בקבר עד לא ירתק חבל הכסף: אחר שמת, וזהו חוט השדרה שהוא לבן ככסף
ז וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ וישוב, הוא המשול לעפר על הארץ להיות עפר, והרוח תשוב אל הקב"ה אשר נתנה בגופו, טרם כל אלה ישוב בתשובה }

יחד עם זאת, גם את הקטע הפסימי מסיים קהלת במוטו של הספר:הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל(ח)
4. זקנה: הלכה למעשה

קיום לעת זקנה
בדרך כלל, הקשיש אינו ממשיך בעבודתו הקודמת ופורש לגמלאות. עם זאת, ישנם קשישים, בין השאר, עצמאיים, בעלי מקצועות חופשיים ומרצים במוסדות להשכלה גבוהה הנוהגים להמשיך בעבודתם, כל עוד הם מוצאים עניין בעבודה - 'וזה אחד היתרונות של הבוחרים בעיסוקים אלו. המוסד לביטוח לאומי והקופות לביטוח פנסיוני מעודדות זאת. ולכן כאשר האזרח אינו מודיע על יציאה לגימלאות הוא זוכה לקבל גימלה מוגדלת בעת פרישתו. לשם קבלת הכנסה שוטפת בעת זקנה, לאחר הפרישה מעבודה, מקובלים המסלולים הבאים:

  • לקצבת זקנה - שהוא אחד מענפי הביטוח החשובים ביותר במערכת הביטוח הסוציאלי של המוסד לביטוח לאומי. זהו הסדר רחב, שנהנים ממנו מרבית התושבים שהגיעו לגיל זקנה. בישראל משלם המוסד לביטוח לאומי קצבת זקנה למי שמתקיימים בו התנאים המזכים. סכום הקיצבה הבסיסי הוא קבוע. אבל, הגימלאי זכאי ל"תוספת ותק (ביטוח)" אם היה מבוטח יותר מ–10 שנים לפני יום זכאותו לקצבת זקנה . שיעור תוספת ותק -2% מן הקצבה בעד כל שנת ביטוח מלאה שלאחר 10 שנות הביטוח הראשונות. בסך הכול לא תעלה התוספת על 50% מהקצבה. כמו כן, משולמת תוספת השלמת הכנסה לקצבת הזקנה אם אין לקשיש הכנסות.
  • תוכניות לביטוח פנסיוני, שההצטרפות אליהן היא על בסיס אישי או במסגרת מקום העבודה, ומבטיחות, בין השאר, תשלום פנסיה חודשית מיום הגעתו של העמית לגיל זקנה ועד למותו. התוכניות כוללות תשלום חלקי של הקיצבה לבת-הזוג, בתנאי שחיי עם בן הזוג תקופה נתונה.
  • חסכונות שנצברו בקופת גמל .מאז שמעמדה של הסתדרות העובדים נחלש ומוסד ה"קביעות" חדל מלהיות מקובל, הסיכוי של אזרחי ישראל להנות מקיצבה סבירה פחת. הההצעה להנהיג "פנסיה ממלכתית" עשויה לשפר את המצב. למרות שהדוגמא מארצות אירופה אינה מעודדת. קיימת מגמה כללית המביאה לכל שהאזרח יעבוד פחות שנים מימי חייו, וגם עבודתו לא תהיה מאורגנת וכך קטנות הפרשות של העובדים לקופטת הפנסיה. מצבם הנוכחי של קרנות הפנסיה באירופה אינו טוב והן מצויות בגרעון אקטוארי ניכר.אחת הסוגיות החשובות בהכנה לפרישה היא אמידת הסכומים שעשוי לקבל הגימלאי לידיו בעת פרישתו מהעבודה. במקרים רבים, הסכום הדרוש לקיום, ברמה שהייתה מקובלת בעבר, אינו פחות מהסכום שעמד לרשותו בעת היותו בגיל העבודה. וזאת מסיבות אחדות:
  • הצורך בטיפול רפואי גדל בעת זקנה, ובמצבים קיצוניים מאבד האדם את היכולת לדאוג לצרכי היומיום שלו. לסיוע במצבים כאלה קיים ביטוח סיעוד, אשר, בדומה לביטוח זקנה, ניתן במסגרת הביטוח הלאומי ובמסגרת תוכניות ביטוח פרטיות.
  • הסיוע לבני המשפחה.

האספקט החברתי
כאשר הצוות במקום העבודה הוא גם החברה של האדם, הרי היציאה לגמלאות מהווה פגיעה רצינית. רבים מקומות העבודה הנוהגים לעודד חברות בין העובדים לבין בני משפחת. וביום אחד, הקשר מתרופף. אמנם מפגשים חברתיים נעשים גם במועדני גמלאים. אך שם העובד פוגש את אלו שקדמו לו בפרישה, ולעתים היה זה בנסיבות לא נעימות. בכל מקרה לא הייתי נוטה לנתק קשר זה. יש מפגשים פורים, לעתים תקופתיים, הכוללים סעודה משותפת. למפגשים אלה יש נושאים משותפים ובעיקר נוסטלגיה על מקום העבודה בעבר וחילופי מידע אצ אלו שעדיין עובדים או שכבר פרשו.{{ש}] מבחינה זו יש עדיפות לאלו אשר גיבשו חברויות במקום מגוריהם. הבסיס יכול להיות בית הכנסת, בשיעורים הקבועים המתקים בו או במועדון הספורט וכיוצא בזה. מכאן החשיבות ליצירת קשרים אלו בטרם היציאה לגמלאות, כך שבעת פרישה מן העבודה החברויות יהיו איתנות.{{ש}] אגע בעיסוק אחד שעשוי להיות מקובל בזקנה. לא סתם חז"ל ציינו : * "וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו [...] תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם." ~ גמרא, מסכת שבת, דף קנ"ב{{ש}] נועה שפיגל סוקרת בעיתון הארץ את מצב הזקנים ברמת הגולן ועוסק ב"חלוץ חדור מוטיבציה על טרקטור מחפש בית אבות" ומסכמת:"להזדקן ברמת הגולן זו לא משימה קלה: אין דיור מוגן, ההשקעה בתרבות נשארת במרכז ושירותי הרפואה רחוקים. אבל יותר מהכל, אומרים התושבים הוותיקים, מקשה עליהם תחושת הניתוק" וביתר פירוט:

  • פרנקו מספר שהכי חסר לו — מלבד שביל לקלנועיות — זה מקום מפגש ופעילויות חברתיות. המועדון הקטן במתנ"ס לא מספק אותו. "אסור שיהיה לנו בגיל הזה מחסור חברתי. זה יותר חשוב מאוכל — לחם, בצל, זיתים וחביתה מספיק לי, אבל זה שאין לי מקום ללכת בבוקר לשבת עם חברים, זה הורג אותי. כמה אני יכול להתעסק עם צמחים בגינה? אני כבר לא יכול להתכופף". הוא במקור מתל אביב ומחפש אופציה לחזור לאזור המרכז. "קשה לי להגיע לגיל הזה כאן ולהיות זנוח ומנודה. אני לא יכול להמשיך ככה. אין לי הרבה בקשות, רק מה שמגיע לי".
  • "קהילת הגיל השלישי חשובה לאין ערוך בבניית חיי קהילה משמעותיים ואיכותיים", אומרת ויקי בדריאן, מתמודדת לראשות מועצת קצרין שחרתה על דגלה בין היתר את הטיפול בגיל השלישי. "לצד הניסיון, הידע והזמן לתרום להתפתחותה של הקהילה, חשוב ליצור מענים לצרכים והאתגרים הקשורים לגיל זה, דוגמת שירותי רפואה, בית סיעודי ועוד. שירותים מסוג אלה משאירים גם את המשפחות הצעירות בקהילה, לצד הוריהם".
  • לי אלין שנבור, מנהלת מחלקת הוותיקים במועצה האזורית גולן, אומרת שהאזור — "הפריפריה של הפריפריה" — מקצין בעיות שקיימות בכל מקום. היא מודה שיש אתגרים שלא יוכלו לתת להם מענה: "זה ברמה יותר גבוהה מאתנו. אנחנו מנגישים לוותיקים שלנו מה שאפשר, ואת מה שאי אפשר מוציאים. את הקאמרי אי אפשר להביא לפה, יותר קל להוציא אוטובוס לשם בעלות מסובסדת". היא מוסיפה בעיה נוספת: האופי של התושבים הוותיקים. "הם אחרים, הם דעתניים, הם לא רוצים רק חוג מקרמה וזה נוסף לאתגר". אבל שנבור אופטימית ביחס לעתיד: לפי התחזיות, בשנת 2027 יהיו בגולן 4,050 איש מעל גיל 55. "אנשים בגולן כן רואים את עצמם מזדקנים ומסיימים את חייהם כאן. אני שמחה שתודעתית אנחנו במקום אחר, גם בהנהגות היישובים והמועצה. עוד יבואו לגור בגולן בגלל איכות החיים של הוותיקים".

זקנה בנשים
} אימרה אחת של חז"ל כבשה את ליבי:"סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא" (סבא בבית – מעמסה בבית, סבתא בבית – מטמון בבית) ~ מסכת ערכין, דף י"ט, ע"א. ולדעתי נותנת ביטוי מצויין למציאות.
אם לגבר יש עיסוקים רבים מחוץ לבית במהלך חייו, כמו לימודים מקצועיים או יציאה לעבודה, הרי לחלק מהנשים (שאולי הולך ופוחת) יש יותר עוסוקים במשק הבית או במוסדות הקיימים במקום המגורים. עבור הנשים הזקנה לא בהכרח משנה את היקף העיסוקים. מה עוד שהכישורים ונסיון החיים שלה יכול לתרום רבות לתרומתה לבני המשפחה או לקהילה ומכאן כנראה הבסיס לאימרה של חז"ל.
ביטוי לכך נמצא בדברי חז"ל הבאים: * "איזו היא זקנה? [...] אמר רב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ורבי שמעון אומר כל שקורין לה 'אמא אמא' ואינה מתביישת." ~ גמרא, מסכת נידה, דף ט'

על הקלנועית

בריז_S_קלנועית®_אפיקים

בריז S קלנועית® אפיקים

בזכותו אנו נעים ראו מטה הנחיות חשובות

במוסף פירסומי מצוטט מוגבל בהליכה האומר : "סוף סוף יש לי שבת". אוסיף לא רק לנוע בשבת אלא גם אפשרות לנוע בימי חול, במידה ויש ו"מוגבל" קושי לנסוע ברכב. אבל, לתופעה זו יש גם חסרונות, הקיצונית שבה היא שבחודשים האחרונים נהרגו מתאונות שבעה נהגי קולנועיות !!!. אבקש להסב את תשומת תושבי קדומים למשמעות הופעת הקולנועית ברשות הרבים.

  1. לפי החוק על הקולנועית לנוע רק על המדרכה. אם אין אפשרות, בישוב כפרי, אפשר גם על הכביש. לשם כך דרוש שיפוע, עד 20 מעלות בין המדרכה לבין הכביש , וזה חסר במקומות רבים בקדומים ואז אין ברירה אלא לנסוע בכביש. לצערי לא עלה בידי לשכנע את המועצה המקומית להסדיר שיפועים כאלה.
  2. לנהיגה בקולנועית אין צורך ברישיון נהיגה. אבל הנהיגה בכביש היא בהתאם לחוקי התנועה. הנהגים לא מודעים לכך שהנוסע בקולנועית אין מודע לחוקי התנועה: כמו הצורך לאותת בסיבוב, הזהירות בפנייה שמאלה, זהירות בעקיפה ועוד.
  3. חלק מן הנוהגים, שהם כאמור "מוגבלים" סובלים מראיה או שמיעה לקויה ולא מבחינים ברכב אחר הנוסע לידם: קדימה , אחורה או בצדדים. הנהג סבור שהנוסע בקולנועית שומע או רואה אך במציאות זה לא תמיד המצב.
  4. לקולנועית יש גלגלים קדמיים בעלי קוטר קצר. ולכן כל גבנונית על הכביש או סדק גורמת לסטיית הקולנועית לצדדים - מתכוננת ברורה להתנגשות עם רכב העוקף את הקולנועית.
  5. "מנגנון השבת" הוא עבור אלו המוגדרים כ"מוגבלים" (אפשר לקבל אצלי את ההגדרה לפי הרב רוזן מצומת). יש לו חסרונות לא קטנים:
  6. הרכב מתחיל בנסיעה לאחר זמן מה של הפעלה, כנ"ל העצירה (גרמא), כך שאין שליטה מיידית על ההתנעה ועל העצירה. זה מסוכן ביחוד בסביבה בה יש ילדים, העלולים להופיע באופן פתאומי מול הקלנועית.
  7. תאורת הלילה אינה עובדת בשבת, לא הצפירה ולא האיתות. נסיעה בליל שבת עלולה להיות מסוכנת – גם לא רואים את הגבנוניות בכביש וגם לא נחשפים לרכב נוסע

בקיצור, אני פונה בבקשה לנהגים בקדומים, אנא שימו לב למשמעות הגעת הקולנועיות לישוב
(פורסם בידיעון קדומים)
קל ופשוט לצאת מהבית ולנוע בחופשיות גם בדרכים כפריות. דגמי הקלנועית מבטיחים ניידות מלאה, עצמאות, ושמירה על אורח חיים פעיל ודינמי בסביבת המגורים הקרובה.
הדגמים הכפריים מצטיינים ביציבות ואחיזת דרך משופרות, תוך יכולת להתמודד עם תנאי השטח הכפרי. השימוש בקלנועית לנסיעות קצרות הוא ירוק, שקט וידידותי לסביבה.
(מתוך עלון פירסומי)

5.מעלותיה של הזקנה

  • "אל תתחרט על הזדקנותך. זו מותרות שלא כולם זכו לה."
  • "צעיר הוא בעל עיניים טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו." ~ הנרייטה סולד
  • "פיל זקן יודע היכן למצוא מים." ~ פתגם אפריקני
  • "אני משלם את מחירה של זִקנתי, ואינני יכול לקבל עסקה טובה יותר." ~ מישל דה מונטן
  • "זיקנה היא לא כל כך רעה אם מתחשבים באלטרנטיבה." ~ מוריס צ'ווליאר
  • "אין אדם קרב לגיל מאה מבלי שיוסיפו השנים המצטברות משקל לאישיותו." ~ ויקטור הוגו
  • "גם סנאי זקן מוצא אגוז מזמן לזמן." ~ פתגם שבדי
  • "אם יפה שאדם צעיר יהיה צעיר, יפה שאדם זקן יהיה זקן." ~ ז'אן קוקטו
  • "אני בשנות השמונים שלי, וזה כנראה החלק הכי טוב בחיי. ההזדקנות הופכת אותי ליותר יצירתי ולפחות חרד." ~ ארווין יאלום
  • "האוהבים עמוקות אינם מזדקנים. הם יכולים למות מזיקנה, אך הם מתים צעירים." ~ דורותי קנפילד פישר
  • "לזקן שבבני אדם יש תמיד תקווה להאריך את חייו עד יום המחרת." ~ ג'ונתן סוויפט

כאן גם יופיעו החסרונות אך את זאת אשאיר למי שעדיין לא חש בהם !

פרטים נוספים על המונחים - בצבע כחול - המופיעים בפרק זה, כתובים באתר הבא: http://he.danielventura.wikia.com/wiki/Chapter15









Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.