הקש על שם הנושא ותגיע לתוכנו

נושאים עיקריים
1 מפעלו של מחנך
2 משנתו החינוכית של חיים צבי אנוך
3 ארגון חברת הנוער
4 שיעורים לדוגמא
5 ההכנה לחיים

}

נוף הכפר

סייפנים - תפארת הכפר

מי שלא ראה את כפר בתיה בתקומתו - לא ראה פינת-יקרת לחינוך יהודי מתקדם מימיו
(מדברי הספדו של פרופ' רוזנטל על תלמידו חיים צבי אנוך)

בית מגורי הילדים

תמונות השנים הראשונות

מפעלו של מחנך[עריכה | עריכת קוד מקור]

המייסד והמנהל הראשון של כפר בתיה

המחנך שהשפיע עלי יותר מכל היה חיים צבי אנוך ז"ל (תרס"ד - תשל"ז) מייסדו ומנהלו הראשון של כפר הילדים "כפר בתיה" ברעננה. החינוך היה אצלו תפקיד שיש לבצע במשרה מלאה. הוא ניהל את מוסד הילדים, משעות הבוקר המוקדמות, כאשר השכמנו לצלילי "מארש הניצחון", בצענו תרגילי ההתעמלות על מגרש הדשא והגענו לבית הכנסת לתפילת שחרית. הוא ידע בדיוק מה עושה כל אחד מאיתנו בשעות היום שהיו מוקדשות : חצי יום ללימודים וחצי יום לעבודה. לא נעלם ממנו דבר, הוא קבע, בדק ונתן הערכה לכל אחד ואחד על לימודיו ועל עבודתו. יום עבודתו נמשך עד לשעות הלילה המאוחרות כאשר עקב אחרי הכנת שיעורי הבית במועדונים וקיים סיורי לילה בחוצות הכפר לשמירה על מוסריות הנערים והנערות.... כך עשה שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה, ללא חשבון של שעות עבודה וימי חופשה. הוא סבר, כי על מחנך לתת את כל זמנו לתפקיד.

Kfar_Batya_1947_1954-2

Kfar Batya 1947 1954-2

משנתו החינוכית של חיים צבי אנוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

בטרם בואו לכפר בתיה חיים צבי אנוך (או כמו שקראנו לו "הזקן" - היה בסך הכל בן 40 שנה) הדריך בסמינר המדריכים של "עלית הנוער". שם הוא גיבש את משנתו החינוכית, לפיה, רק במסגרת "עלית הנוער" ניתן לקיים מצוות חינוך אמיתי: דהיינו, להבטיח חינוך טוטלי, תוך שילוב מתמיד וכוללני של חינוך אופי ואישיות עם פיתוח אינטלקטואלי ותרבותי. כאשר הגיע ל"כפר בתיה " קבע לעצמו : מוכרח אני לבצע, לקיים, להגשים במעשה את מה שאני דורש להלכה זה שנים.

פרופ' רוזנטל ע"ה, ידידו היחיד, תיאר בהספדו את חיים צבי אנוך את "כפר בתיה" : "אדון אנוך", כפי שדרש שיקראו לו, "הקפיד בקלה כבחמורה - על שמירת הסדר והניקיון, על דיוק ודקדוק במצוות הפרט והכלל, על חינוך מקצועי - חקלאי בעיקר - כמו על פיתוח השכלה כללית ויהודית. והעולם הסתכל והתפעל והיה מלא שבח ושבחי שבחים. אמנם היו בצד גם כמה קנאים ונרגנים".

לאחר שבע שנים של התמסרות מוחלטת להקמת כפר חינוכי למופת, תוך חריצות רבה ומאמצים בלתי נלאים בא ה"עימות", כהגדרת ידידו. המחלקה ל"עלית הנוער" ראתה ב"כפר בתיה" אמצעי להגשמת מטרות תנועתיות - התיישבותיות, בתמציתו של דבר: פוליטיות! כמקובל בשנים של "טרום המדינה". ח'.צ'. אנוך בא ל"כפר בתיה" מתוך דחף חינוכי עצום, מתוך הכרה חינוכית ומקורית כאחת, מתוך מגמה לבצע חינוך לערכים אנושיים ויהודיים כאחד. היו שראו בכך אמתלא לסיום עבודתו החינוכית במוסד שהוא כה אהב. ה"ערכים האנושיים והיהודיים" לפי הבנתו של אנוך בתור "יקה" לא תמיד תאמו את הרקע של ילדי עלית הנוער, אשר הגיעו לכפר בתיה. הם היו ניצולי שואה, תושבי מחנות העקורים ממזרח אירופה: הונגריה, בולגריה, רומניה ופולניה. וכן ילדים שבאו מגלויות ה"מזרח": מרוקו, עיראק, תימן ואירן. היו ביניהם גם ילידי הארץ, אשר הופנו לכפר על ידי רשויות מקומיות.

התכונות האנושיות שחיים צבי אנוך ז"ל היה מדגיש לא היו תכונות טיפוסיות "יהודיות". לשיטתו, הייתה חשיבות לתכונות האנושיות הבאות: "סדר, ניקיון, חוש לנוי ואסתטיות, יושר והכרת הטוב. בקיצור, פיתוח נפשי-מוסרי עם השבחת הכושר האינטלקטואלי". בייחוד הייתה לו התנגדות מוחלטת לגישה של: "מגיע לי". לפי להבנתו, תכונה זו התפתחה בהוויה הגלותית ובמהלך יציאת הפליטים היהודיים מאירופה, שנאלצו לחיות שנים אחדות במחנות, שם דאגו להם לכל מחסורם. אנוך סבר כי התנהגות פרזיטית זו תמנע מהנוער הסתגלות ל"עבודת כפיים" וקיום כלכלי מפרנסה יצרנית. למרות הקושי שבדבר הייתה לו הצלחה, והדברים באו לידי ביטוי בעת גיוס בוגרי הכפר לצבא והשתלבותם הבריאה במציאות הישראלית.

ארגון חברת הנוער[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנהל הכפר דגל במתן עצמאות לחניכים ובניהול חברת הילדים בכפר על ידי החניכים עצמם. בכפר פעלה אסיפה כללית של החניכים, נבחרו ועדות לתחומי פעילות שונים (כספים, תרבות) מונו נשיא, מזכיר וגזבר וניתן להם תקציב לפעילויות קטנות.

בתחום המשנה החינוכית הייתה לו גישה מיוחדת במינה. מעטים היו המדריכים אשר היו מוכנים לקבל את משנתו החינוכית ועוד פחות את דרך הוצאתה לפועל. הוא מצא לכך פתרון יצירתי: הנערים הבוגרים יהיו המדריכים של הנערים הצעירים. השיטה הצליחה להשריש אחריות בקרב הבוגרים, אשר היו מחויבים בדוגמא אישית ויחד עם זאת, נהנו מהסטאטוס, החשוב לנער בגיל זה. בשיטה זו הוא מנע רבות מן הצרות הקיימות במוסדות נוער, אשר נגרמות על ידי הפעילות ה"עודפת" של הבוגרים. כגון: "פריקת העול" של תלמידי השמינית או השכבה הבוגרת בשנה האחרונה ללימודים.

בכפר בתיה חולקו הנערים ל"בתים", לא לפי גילים ולא לפי ה"ותק" אלה לפי החלטת המנהל, אשר היו לו שיקולים משלו מי יהיה החברים לחדר של כל חניך וחניך – בדרך כלל ניסה לגבש בחדר אחד יחידה משפחתית. לאחר שעות הפעילות היומית היה לכל קבוצת גיל פעילות המתאימה לה, אך ב"בית", שכלל את חדר המגורים, חדרי האוכל והמועדון היו הגילאים ביחד, כמו "משפחה מלאכותית". ה"משפחה" קלטה באופן שוטף "בנים" עולים, שהגיעו ל"כפר הילדים" מכל רחבי תבל לכל קבוצה שבאה היו הרגלים שונים. המדיניות של הכפר הייתה לפזר ולערב את כולם בין כולם ובכך לגרום להסתגלות מהירה ב"יבשת החדשה". לשם כך נקבעו גם "כללי משחק" תוך כפייתן ביד רמה על הכל. מנהלנו היקר, "אדון אנוך" קבע הכל: מי יגור עם מי, מי ישב ליד מי: בארוחה, בתפילה ובכיתה. הוא קבע את סדרי התפילה, וכמובן את תוכניות הלימודים. בצורה זו הוא השיג אינטגרציה - מהירה יחסית - של ציבור המהגרים שהגיעו ל"כפר הילדים": ממזרח אירופה ומרכזה, מהמזרח התיכון, אפילו מהודו ולימים מאתיופיה.

ברור, כי במציאות כזאת קשה היה להשיג אוירה משפחתית. אך זה היה המחיר ששולם בתקופת העלייה ההמונית לארץ ישראל. כידוע, תוך שלוש השנים הראשונות להקמת המדינה הוכפלה האוכלוסייה בארץ. אנוך ניסה ללחוץ בכל דרך, כולל אמצעים לא סימפטיים, על הורים לקבל חזרה את בניהם לביתם. הנחתו הייתה כי עדיף לרוב הילדים לחיות בבית הורים עני ופחות מסודר, מאשר במוסד עשיר ומאורגן. (כזכור הייתה זו תקופת ה"מעברות" וה"צנע ").

בכפר רכשנו תכונה חשובה ביותר - שמירת הרכוש הציבורי. אם במוסדות "עלית הנוער" חילקו לילדים אחת לשנה "שק בגדים" והילד עשה עם זה מה שרצה, ולרוב נשאר בלי חלק מהבגדים, ב"כפר בתיה" נתנו בגד חדש רק כאשר היה צריך. ספרי לימוד ומחברות לימוד לא נשכחו בכיתות ובמועדונים. כל אחד היה חייב לקנות אותם מכיסו. מי שלא היו לו אמצעים היה מקבל עבודה נוספת בחופש ומרוויח כסף לקניית ספרי לימוד. התוצאה הייתה יחס של כבוד לרכוש הציבור. ברור, שילד ששבר שמשה או רהיט נדרש לשלם על כך או לנסוע להורים ולבקש מהם כסף כדי לשלם את הנזק.

שיעורים לדוגמא[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאמור, אנו הכרנו אותו כמחנך, אך במהותו הוא היה מורה. פרקים ממפעלו החינוכי הונצחו בקובץ, אשר בו כתבו מורים ומחנכים, אשר למדו ממנו את אומנות ההוראה. נתחיל מסיפור קצר, המובא על ידי ד"ר רפאל שנלר, שיזכיר לנו את דמותו:
"נשמע צלצול, ר' ח. צ. אנוך ז"ל ניגש ועמד בפני הכיתה ועל השולחן שלפניו - גלובוס. חייך לתלמידים, הצביע על הגלובוס, ומשך בכתפיו, בליווי תנועת יד האופיינית לו, האומרת: מה זה ומה יש לכם לומר?! ללא מלה, הוא המתין. ושוב חזר על תנועת היד. והתלמידים התחילו להגיב. תחילה בהיסוס, ואחרי כן בשטף. והוא - מחייך, מעודד, "תמה", "שוקל" בתשובותיהם - והכל ללא אומר ודברים. דומה, שעברו למעלה מחמש עשרה דקה, עד שפתח את פיו ואמר: "יפה"! אלא, שעד אז כבר למדו התלמידים, מתוך התבוננות והתבטאות שלהם דברים רבים: שכדור הארץ עגול, אליפסי, שיש בו יבשות וימים, שהימים מרובים על היבשה, שמצויה בו "רשת" לאורכו ולרוחבו, ושאין אנו אלא נקודה קטנטונת בכדור הארץ. ועוד ועוד."
חשיבותה של קריאה מוטעמת - גילוי הרמיזות שבמקור נעשים, אליבא דאנוך, גם באמצעות הקריאה המוטעמת של המורה במקרא. זו חייבת להיות נכונה, מבחינת היגויים של העיצורים והתנועות ומקום הנגינה בתיבה, אך גם אסתטית ופרשנית. קריאה טובה - חצי מלאכה! עד היום זוכר אני טעמה של קריאה משובחת מפי אנוך, כשלימדנו - כתלמידי סמינר – לקרוא את "משל יותם" כהלכה. עוד מהדהד באזני הד-הרים שהשמיענו אנוך בכיתה, שעה שאנוך-יותם קרא ממרומי הר גריזים : "שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלוהים". שמענו בקריאתו את דרכי השידול ההולכים וגוברים של העצים, לאחר שפניותיו המכובדות הלכו ונדחו, בזה לאחר זה, בטעמים לוגיים של תפקודים אמיתיים כלפי החברה וערכיה: לכבד אלוהים ואנשים, לתת פרי ותנובה ולשמח אלוהים ואנשים.במקום הכבוד המדומה של המלכות, שיש עמה שידול ותככים- "ללכת לנוע על העצים".


ההכנה לחיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עם מטען חינוכי זה יצאתי לחיים. חיים צבי אנוך ז"ל צייד אותי במכתב המלצה

אנוך היה סבור כי יש חשיבות להשתתפות החניך בפעילות ציבורית. זו פעילות המשפרת את האישיות ולכן יש לעודד פעילות ציבורית. לדעתו, אפשר להבחין בין הטיפוסים היסודיים של בני האדם: יש - "האדם בן-האני" - אשר רואה את עצמו במרכז, וכל הקורה סביבו מתפרש כאילו נעשו לו, להרגיזו או לשמחו וכיוצא בזה. ויש - האדם הענייני" - השוקל דברים לגופם בהגיון ובפיכחות. לדוגמא: אם יאחר לרכבת, לא יזרוק בה אבן אחריה מרוב רוגז אלא יפתח את לוח הזמנים ויחפש מתי יוצאת הרכבת הבאה.

לדעתו, הקמת מועצת תלמידים לשם סיוע בהפעלת "חברת הילדים" יכולה לתרום לשיפור התודעה של ה"אדם הענייני" המצוי במידה זו או אחרת בכל אחד. זהו פיתוח של עקרון העמלנות והיצירתיות. אם הנער יהיה שותף פעיל בתכנון פעולות ובביצוען, רבים הסיכויים, שהוא יפנה בעתיד לפעילות ציבורית. בקיצור, פחות אגואיזם ויותר תשומת לב לציבור. נדמה לי, שזה היה אבן יסוד חשוב במשנתו החינוכית של אנוך בכפר בתיה..

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפרק הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.