הקש על שם הנושא ותגיע לתוכנו

נושאים עיקריים
1 תכניות לעתיד והתוצאה למעשה
2 לאוניברסיטה:"מבוא לכלכלה"
3 על לימודי מקצוע נכלכלה
4 המודל הקיינסיאני
5 תורת המחירים
6 על העצמאות הכלכלית של מדינת ישראל
7 על הסטטיסטיקה כמדע
8 תורת ההסתברות ו"מבחן התה"
9 לימודי "מינהל עסקים"
10 בחירת "תיק השקעות"

}

גידול דבורים - המקצוע המתוכנן

בחירת תיק השקעות לפי מרקוביץ - "רווח צפוי מול סיכון צפוי" המקצוע למעשה

"אם נודדת" ."המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929" - בסיס הכלכלה המודרני

נהר הירדן. האם אפשר לטבוע בנהר שבממוצע עמוק רק מטר אחד ? מנפלאות הסטטיסטיקה

תכניות לעתיד והתוצאה למעשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

סיימתי את השירות הצבאי. הקמתי משפחה ועכשיו הגיע העת לדאוג לקיומה. קשה לומר כי הדברים קרו לפי תכנון מראש. אך בעזרת השם נפתחו נתיבים חדשים ובסופו של דבר הסתדר גם נושא הפרנסה. כעקרון שאפתי כי לילדי יהיה בית שבו מצויה האם בכל שעות היום. רציתי כי רעייתי לא תצא לעבודה. ואני, גם אם יידרש מאמץ רב, אספק את צרכי הבית. ברוך השם, הדבר עלה בידי.
פרנסה טובה כרוכה ברכישת השכלה וזה היה מעט קשה. יצאתי מ"כפר-בתיה" עם תעודת גמר של הכיתה הששית של בית ספר תיכון ותוצאות חיוביות של בחינות אקסטרניות בחמישה מתוך ששה מקצועות. לקבלת תעודת בגרות נדרש ציון חיובי בשפה האנגלית ואני צברתי שלושה כישלונות בבחינה זו והיה דרוש לי אישור מיוחד לגשת לבחינה נוספת.
התוכניות שלי להיות חקלאי נמוגו עם עזיבתי את ה"גרעין המושבי".היה לי חלום להקים משק חקלאי שבו אוכל לגדל את כל מה שאדם זקוק לקיומו. היום ברור לי שזה היה נידון לכישלון מוחלט וטוב שלא בזבזתי זמן וכסף על רעיון זה. במשק המודרני יש התמחות, כל אחד מייצר את המוצר או נותן את השרות שיש לו "יתרון יחסי" – מושג כלכלי שנלמד במסגרת המקצוע כלכלה.
הייתה לי תוכנית נוספת, אשר רקמתי יחד עם קבוצת חברים שעבדנו יחד בכוורות של כפר בתיה, בהדרכת מדריכנו החביב, עמנואל ארצי מכפר סבא. רצינו להקים חברה בשם ה"דבורה", אשר תנייד כוורות בכל רחבי הארץ. לשם כך אנו נסרוק את הארץ ונמצא היכן האזורים שבהם יש פריחה. אנו נציב את הכוורות, בכל פעם באזור אחר: באזור בו יש פריחה של צמח נתון. בדרך כלל תקופת הפריחה של פרח מסוים היא שבוע עד שבועיים. אנו נהיה באזור תקופה כזו, הדבורים יאספו דבש, בסוף התקופה, נרדה את הדבש ונעבור לאזור אחר. כך נוכל להפיק דבש כל השנה, ממקורות מגוונים בכל רחבי הארץ . עשינו אפילו סקר באיזה אזור נמצא פריחה בכל עונה. חלום נוסף היה לי להיות כימאי כמו אבא. ניסיתי להתקבל לטכניון שנתיים אך הדבר לא עלה בידי. וכך עליתי לירושלים במטרה ללמוד באוניברסיטה העברית. בחרתי בלימודי כלכלה וסטטיסטיקה, איני יודע עד היום למה דווקא בחרתי במקצועות אלה. נדמה לי שהדבר היה ב"אופנה".

לאוניברסיטה:"מבוא לכלכלה"[עריכה | עריכת קוד מקור]

לום נוסף היה לי להיות כימאי כמו אבא. ניסיתי להתקבל לטכניון שנתיים אך הדבר לא עלה בידי. וכך עליתי לירושלים במטרה ללמוד באוניברסיטה העברית. בחרתי בלימודי כלכלה וסטטיסטיקה, איני יודע עד היום למה דווקא בחרתי במקצועות אלה. נדמה לי שהדבר היה ב"אופנה".{[ש}} לימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים נחשבו יוקרתיים. הייתה זו המחלקה של פרופ' דן פטינקין, כלכלן ישראלי יליד ארה"ב. אשר נחשב לאבי הכלכלנים בישראל. הנהיג בשנת 1949 את לימוד הכלכלה המודרנית באוניברסיטה העברית בירושלים. העמיד תלמידים רבים.אשר כונו "נערי פטינקין" ומונו בשנות ה-50 למשרות מפתח במערכות הממשל, המשק והאקדמיה בישראל, אופייני למחלקה לכלכלה הייתה התחרות בלימודי המקצוע "מבוא לכלכלה" בשנת הלימודים הראשונה. לשנה זו התקבלו סטודנטים רבים, בדרך כלל כל מי שבקש ללמוד מקצוע יוקרתי זה. ה"סלקציה" הייתה במעבר לשנה שנייה. בספר הלימוד הקלאסי של הכלכלנים, מבוא לכלכלה. של חתן פרס נובל, פרופ' פול סמואלסון, הייתה פיסקה שאמרה: "ראה מי יושב לימינך ומי יושב לשמאלך, שניהם לא יגיעו ללימודי שנה שנייה". במחלקה לכלכלה נקבע כי רק חמישים מתלמידי שנה ראשונה, רבע עד שליש, יגיעו לשנה שנייה. הבחינות הוא בשיטה אמריקאית quiz אבל עם דגש על אפשרויות רבות של כשלון, עקב אי דיוק בהבנת חומר הלימוד. ניקוד ההצלחה נקבע כך שרק מכסת התלמידים תעבור את המבחן.
עסקתי בפרנסה מצד אחד ולימודים מצד שני ואת מבחן הכניסה ב"מבוא לכלכלה" לא עברתי. הייתה לי בעיה נוספת, נרשמתי ללימודים באוניברסיטה כ"סטודנט לא מן המניין" שכן לא הייתה לי תעודת בגרות, היה חסר לי ציון באנגלית. כך עמדתי לפני מועד שני של הבחינות של שנת הלימודים הראשונה שבו הייתי צריך לעבור את הבחינה ב"מבוא לכלכלה" וגם להוציא ציון חיובי באנגלית, אחרת, כל התוכניות שלי ליהנות מ"נפלאות התבונה" יתרסקו. אוכל לסכם, אלוקים היה בעזרי והתגברתי על שני המכשולים והדרך לעתיד הייתה פתוחה. כיצד התמזל מזלי – כזכור שם משפחתי הוא בעברית "מזל" ....
ידידי עוזי, שגם הוא נכשל ב"מבוא לכלכלה" סיפר לי על הרעיון הבא: אפשר לקחת שיעורים פרטיים מסטודנטים מצטיינים בכלכלה, אסיסטנטים של המרצים לכלכלה, אשר עוסקים בחיבור שאלות ה-quiz והמכירים היטב את השיטות לפיהן מכשילים את רוב התלמידים: בדרך כלל, חדויות קלות בין הברירות של התשובות לשאלה נתונה. תרגול של פתרונות של שאלות העבר, אשר היו חסויות לציבור הרחב, מאפשר לבוא לבחינה מוכנים להצליח בבחינה. קבוצת האסיסטנטים התמחתה בחיבור תשובות ברירה שקל להיכשל בהן. כאמור, המיוחד בבחינות האלה היה שקשה היה לגלות את ה"מוקשים". ובכן, לקחנו שיעורים אחדים מאחד מהן, בתשלום גבוה מיוחד ועברנו את המבחן. חברי להכנות למבחן, עוזי, היה בהמשך לאיש עסקים מוצלח וחבל אם הכישלון במבוא לכלכלה היה מונע ממנו את עתידו....
אשר לבחינה באנגלית, כאן הייתה בעיה קשה: "אנגלית קשה שפה" וכמעט לא היה לי סיכוי לעבור את בחינת הבגרות ובכך היה "נסתם הגולל" על לימודי. שוחחתי על כך עם ידידים וקבלתי מהם הצעה מדהימה. אמרו לי יש מורה לאנגלית שבעזרתה אפשר לעבור את בחינת הבגרות. היא כבר פרשה מההוראה והיא עסקה בבדיקת בחינות הבגרות באנגלית. היה לה רעיון מדהים: הנבחן לומד בעל פה טקסטים שלמים באנגלית נכונה– חלק על נושאים כלליים וחלק על נושאים ספרותיים. בבחינה אתה נשאל בשני הנושאים: אחד, כללי ושאר הנושאים, בתחום הספרות האנגלית. אם אתה מתבטא בנושאים אלה באנגלית נכונה אתה מקבל בין 60%0-70% מהציון. בגלל אי הבנת הנושא מורידים 30% עד 40% מהציון. שהרי עיקר המבחן הוא ידיעת השפה האנגלית ולא אם אתה הבנת בדיוק את השאלה. כמובן, בתנאי שהתשובה תתקרב לפחות לשאלה וזה ניתן היה להשיג על ידי תרגול בחינות קודמות. וכך, לאחר אישור מיוחד של משרד החינוך להבחן בפעם הרביעית והאחרונה, בשעה טובה, עברתי את בחינת הבגרות,.

על לימודי מקצוע נכלכלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אתייחס לסוגיות אחדות בתחום מעניין זה, אשר עשויים לעניין כל אחד ואחד. אך אתחיל בהבהרת מושג מפתח במדעים הנלמדים במוסדות להשכלה גבוהה: ה"דיסציפלינה". הוא תחום לימודי , כמו כלכלה, ביולוגיה, היסטוריה ועוד, שבו מתבצע מחקר אקדמי באמצעות כתבי עת אקדמאיים ואגודות מקצועיות היוצרים שיח פנימי על נעשה באותו תחום. ה"דיסציפלינה" היא דינאמית ועוברת שינויים במרוצת השנים. נבהיר את המושג באמצעות ה"דיסציפלינה – הכלכלית".
בשנות החמישים היו בארץ כלכלנים, אשר למדו בבית הספר הגבוה לכלכלה ומשפט בתל אביב. בית הספר הוקם בשנת 1935 והיה הראשון מסוגו בארץ. מטרת בית הספר הייתה להכשיר אקדמאיים שישתלבו בתהליך הקמת הבית הלאומי לעם היהודי. בשנות קיומו הכשיר את הצמרת האקדמית של היישוב היהודי בארץ ישראל והשנים הראשונות להקמת המדינה. בשנת 1959 הפכה לשלוחה של האוניברסיטה העברית ולאחר מכן הייתה לאחד המוסדות אשר היו בסיס לאוניברסיטת תל אביב. (הרחבתי את הסקירה היות ואני סבור שמגיע כי יזכרו מוסד זה אשר את שמו לא זכיתי למצוא אפילו במנוע החיפוש של גוגול).
הכרתי רבים מבוגריו בבנק לאומי. הלימודים התקיימו בשעות אחרי הצהרים והיו נוחים לאנשי עמל ועבודה. בדרך כלל, הלימודים התבססו על לימודים מקבילים במרכז אירופה. אנחנו, בשנות הששים, למדנו באוניברסיטה העברית בירושלים כאשר הלימודים היו מבוססים על הוגי דעות מארצות הברית. לא היה כמעט קשר בין הנושאים שאנו למדנו לבין הנושאים שהם למדו. כאילו מדובר בשני מקצועות שונים. בכל מוסד למדו לפי "דיסציפלינה" מסוימת. הבכורה עברה לידי ירושלים היות וארה"ב סיפקה לנו מענקים ותקציבים וכדי לעמוד בדרישות האמריקאיות היינו צריכים לדבר ב"שפה משותפת". וכך כלכלני ירושלים זכו לבכורה ותפסו את עמדות המפתח במשק הישראלי.
כאשר אתה בוחר ללמוד באוניברסיטה , בדרך כלל מדובר ב"דיסציפלינה" המקובלת בעולם למקצוע שאתה בחרת ללמוד. אין לזה כל קשר לאמת או לאמונה שלך. המדענים בחרו להבין תחום מסוים בשיטה נתונה ובשיטה זו לומדים. לדוגמא, מדעי הטבע כמו, ביולוגיה וגיאולוגיה מבוססים על תורת ההתפתחות של צ'רלס רוברט דרווין (1809 - 1882), חוקר טבע אנגלי. הוא הגה את רעיון האבולוציה באמצעות ברירה טבעית , על סמך ממצאים שאסף במסע של חמש שנים סביב העולם. ואיך למדו מקצועות אלה לפני שדרווין הופיע על במת המדע. ובכן, הייתה אז דיסציפלינה אחרת. אך נחזור ללימודי הכלכלה. תורתו של קיינס

המודל הקיינסיאני[עריכה | עריכת קוד מקור]

המודל הקיינסיאני

תורתו של ג'ון מיינרד קיינס אשר הוצגה בספרו התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף התבססה על המודל הקיינסיאני זכתה להצלחה בעולם המערבי ומאז הצלחתה לחלץ את ארצות הברית מהמשבר הכלכלי של שנות השלושים היא מהווה אבן יסוד בניהול מדיניות כלכלית. בטרם קבלו את התיאוריה הניחו כי "כוחות" השוק מביאים את המשק לשיווי משקל. ה"תרופה" שהציעה הכלכלה הקלאסית לאבטלה היתה הורדת שכר העבודה, שתניע את המעסיקים לשכור עוד עובדים. או ביתר דיוק: בתנאים של אבטלה, היד הנעלמה תביא להורדת שכר העבודה (משום שההיצע של עובדים גדול מהביקוש להם, והשכר הוא מחיר העבודה), ירידת המחיר תביא להעסקת עובדים נוספים, התפוקה תגדל, ועמה תגדל ההכנסה שבידי הציבור, הביקוש יגדל ובעקבותיו יועסקו עוד עובדים ויגדילו את התוקה עוד יותר, עד שיושג מצב של תעסוקה מלאה.
הייתה רק "בעיה קטנה", האנשים העדיפו להישאר מובטלים ורעבים ללחם ובלבד לא לצאת לעבודה שאינה מתאימה להם. וכך ה"משבר" של שנות השלושים החריף, עבר לאירופה ואולי היה בין הגורמים לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
קיינס הניח שהכלכלה הקפיטליסטית עשויה להתגבר על המגמות היוצרות אבטלה ושפל בעזרת מדיניות ממשלתית של הרחבת הביקוש לסחורות ולשירותיים, והגדלת התמריצים להשקעות הון. לשם כך המליץ על הקטנת שער הריבית ואמצעים אחרים לעידוד האשראי. למימון הפעילות הממשלתית המליץ קיינס אפילו על מימון גירעוני ועל ייזום אינפלציה מרוסנת, שתגרום לעידודן של השקעות, בהבטיחה רווחים גדולים למשקיעים. הוא דגל במדיניות כלכלית של התערבות המדינה במשק, וביתר פירוט, להגדלת הוצאות הממשלה - לרבות ביצוע עבודות ציבוריות במימון ממשלתי - כדי להגדיל את הביקוש המצרפי במשק במידה שיש בה כדי להניע את גלגליו. הוא הגיע למסקנה כי חיסולה של בעיית האבטלה מצריך התערבות השלטונות באמצעות פעולות כספיות יזומות ולא להשאיר ל"כוחות השוק" להגיע לידי יצירת תעסוקה. הגותו של קיינס נעשתה מקובלת, בתוך זמן קצר, על רוב הכלכלנים בעלי ההשפעה במדינות המערב. במיוחד השפיעה על מדיניות ארה"ב בתקופת הנשיא רוזוולט בשנות השפל – שנות השלושים , על ממשלות סוציאל-דמוקרטיות באירופה ועל ממשלת ישראל בעשרות הראשונים לקיום .

תורת המחירים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אחד המקצועות המרתקים בכלכלה נקרא תורת המחירים: כיצד נקבע מחיר המוצר בשוק. יש ביקוש למוצר ויש היצע למוצר ובעיקר יש כוחות של מונופולים חלקיים בשוק (בדרך כלל מונופול מלא אסור לפי החוק) המשפיעים ישירות על רמת המחירים של המוצר.
אחד המסקנות המעיינות של המקצוע הייתה שאין קשר הכרחי בין כמה עולה המוצר לבין מחירו בשוק. המחיר בשוק נקבע לפי מה שהצרכן מוכן לשלם. בדרך כלל למוצר חדש ישלם יותר וכעבור זמן מה לאותו מוצר ישלם פחות למרות שעלות ייצורו של המוצר לא השתנה. לעיתים, מוצר יימכר טוב יותר אם יוצא במחיר יקר. לדוגמא, בשמים, אם המחיר הבושם נמוך יותר קיימת אפשרות כי לא יקנו אותו.
תורת המחירים מבוססת על מתמטיקה ומבלי ידע בתחום זה למעשה לא ניתן ללמוד כלכלה. בתפקידי כמנהל מחלקת ההדרכה בבנק לאומי היה לנו קשרים עם אוניברסיטת בר אילן – עובדי הבנק למדו שם כלכלה. עובדי הבנק נזקקו לשיעורי עזר. התחום שבו נזקקו יותר מכל בשיעורים היה מתמטיקה ומקצועות הכלכלה שהיו מבוססים עליה כמו: מיקרו-כלכלה ותורת המחירים.
אסיים את סקירת המקצוע הכלכלי בתחום הנחשב לחשוב ביותר : ה"מקרו-כלכלה" – התורה של ג'ון מיינרד קיינס (1883-1946) כלכלן בריטי שהניח את היסוד לגישה הכלכלית המודרנית.

על העצמאות הכלכלית של מדינת ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימיה הראשונים של המדינה, אולי עד "מלחמת ששת הימים", כאשר הפכנו להיות מדינה בעלת מעמד בינלאומי, אחת השאלות המרכזיות, אשר נידונו בפרסומים כלכליים ובלימודי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה הייתה, כיצד יש לקדם את העצמאות הכלכלית של המדינה. הדבר נבע, בין השאר, מההרגשה שמדינה זקוקה לעצמאות כלכלית, בדיוק כמו משפחה רגילה: אם אין לה הכנסה מספקת, קיומה הכלכלי יהיה קשה. הסתובב גם סיפור, שאיני יודע האם היה נכון או לא, אך העיקר הוא רוח הדברים: רב חובל הגיע בשנת 1950 עם מיכלית נפט לנמל חיפה. והוא הצטווה על ידי בעלי האוניה לפרוק את המטען רק תמורת תשלום דולרים במזומנים...
שיטת קיצוב מטבע חוץ פעלה במלוא עצמתה בעשור הראשון לקיום המדינה. לאחר חתימת הסכם השילומים עם מערב גרמניה, הגברת קצב ההשקעות במשק והגידול בתוצר הלאומי שבא בעקבותיו ניתן היה לרדת מעט מהדיון בנושא. ההגדרה של עצמאות כלכלית הייתה שמשק מצליח להתקיים מאמצעיו: כאשר הסכומים המוצעים על ידי המשק לתצרוכת, להוצאות ממשלה ולהשקעות שווים להכנסות הקבועות שיש למשק: תפוקה לאומית בתוספת מענקים והעברות חד- פעמיות מובטחות. ניסיתי לחשב מה המצב היום. שנת 2006, בתחום זה לעומת המצב בשנות הששים והדבר לא עלה בידי. פשוט איני מתמצא יותר בנתונים כלכליים. ניסיתי לחפש באינטרנט את המושג "עצמאות כלכלית" והגעתי רק לדיונים על עצמאות כלכלית של אנשים פרטיים. נדמה לי כי המונח החליפי היום הוא: מדד דירוג של החוב הלאומי של המדינה כפי שהוא ניתן על ידי מומחים ביללאומיים בשוק ההון. המדד בודק את כושר הפירעון של המשק לפי קריטריונים כלכליים ופיננסים ובהתאם לכך את רמת הסיכון של מתן ההלוואות למדינה. סקירת המדדים האלה מראה כי דירוג מדינת ישראל נמצא בעלייה ובמקום יחסי טוב לעומת מדינות העולם.
אכן, יש לנו במה להתגאות, עובדה הפיקוח על המטבע חוץ הוסר ואפילו כאשר יש אירועים ביטחוניים חריגים אין בריחה מובהקת של כסף משוקי ההון. מבחינת המצב הכלכלי של המשק חלה תנופה רצינית מאז הקמת המדינה ועד היום. אשרי שזכינו לכך .

על הסטטיסטיקה כמדע[עריכה | עריכת קוד מקור]

המונח משמש לעיתים נושא לבדיחות. אך נראה לי שזה נחלת אלה שאינם מבינים בנושא. ישנם לפחות שני תחומים, אשר ללא מדע הסטטיסטיקה לא היו מגיעים לרמתם הנוכחית והייתה נגרמת פגיעה רצינית ברמת החיים של האנושות. הראשון, מדידת האפקטיביות של תרופות חדשות בבני אדם – כיצד יש לארגן את הניסויים בכלל ובבני אדם בפרט ומהו מספר הניסויים שיש לבצע על מנת להגיע למסקנה שאכן תרופה חדשה עשויה להועיל. השני, בתחום בקורת איכות בתעשייה , כאשר עוסקים בייצור המוני של מוצרים. בשיטות סטטיסטיות אפשר לקבוע כמה מוצרים יש לבדוק במהלך תהליך הייצור ובאיזה שיטה לעשות כן כדי לקבל בביטחון סביר כי המוצרים הנוצרים בתהליך האוטומטי הן תקינים.

הסתבר כי מדע ההסתברות החל בסיפורו הקלאסי של הסטטיסטיקאי סר רונלד איילמר פישר על הליידי האנגלייה, אשר נתן אופי פיקנטי להתפתחות הסטטיסטיקה המודרנית. היה זה בשנת 1920, במסגרת ניסוי, הגברת טענה , כי היא מסוגלת להבחין האם שמים את החלב בכוס לפני התה או להיפך: קודם התה ואח"כ חלב. החוקר פישר סבר כי ניתן לבצע מבחן אשר יוכיח האם יש לה את הכישורים להבחין האם החלב נמזג קודם או התה. על הניסוי גברת טועמת תה

תורת ההסתברות ו"מבחן התה"[עריכה | עריכת קוד מקור]

The experiment asked whether a taster could tell if the milk was added before the brewed tea, when preparing a cup of tea

אמר החוקר, נגיש לליידי עשר כוסות זהות בכל. בחמש כוסות נמזוג קודם חלב ובחמש כוסות אחרות נמזוג קודם תמצית תה. ההסתברות, או הסיכוי לניחוש נכון, בכל מקרה בודד הוא 50%. אך ההסתברות כי אם היא תנחש נכון בתשע מתוך עשר המקרים, באיזה כוס נמצג קודם חלב או תה, הוא נמוך דיו כך שנוכל להניח שאם היא תצליח לעשות כן, היא אכן היא בעלת כישרון המיוחד. שכן, ההסתברות כי אדם יטיל עשר מטבעות זהות ויקבל תשע על צד אחד ורק מטבע אחד על צד שני מעיד כי המטבעות אינן זהות. אגב, גם הטלה נכונה של שמונה מתוך עשר מצביע על העדר זהות במטבעות. מה שלא נכון לגבי ניחוש של שבע מתוך עשר, הנחשב למקרי ומצביע על האפשרות כי המטבעות אכן זהות.

פישר מצא כי אם לליידי אין כשרון מיוחד להבחין בקדימות מיזוג החלב או התה, הרי הסיכוי שהיא תצליח לנחש נכונה בשמונה מתוך עשרה מקרים הוא פחות מ-5%. כאן נקבעו עקרונות למבחנים סטטיסטיים: הכוסות צריכות להיות זהות. מוזג התה והחלב לכוסות לא יהיה זה אשר יגיש את הכוסות לגברת. הכוסות יונחו על השולחן באופן מקרי. וכן, אף אחד מהנוכחים בניסוי ליד השולחן לא ידע מראש מה נמצג ראשונה בכל כוס וכוס. הדרישות האלה נראות לכאורה קלות. במציאות, כמו במדגמים של דעת קהל, המבוססים על אותו עקרון, הדבר לא ניתן כמעט לביצוע. ומכאן הפער בין האמת הסטטיסטית המדעית לבין הדימוי של המקצוע בדעת הקהל.

המבחן של טועמת התה דומה למבחנים הנעשים היום בטעימת יינות. הסיפור הקלאסי על הגברת פורסם במהדורות שונות ומהווה עד היום אבן יסוד במדע הסטטיסטיקה. יש עליו בקורת מכיוונים אחדים אך לא ניתן להכחיש את הפיקנטיות שבו.

שלבי המחקר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעקבות הניסוי עם הליידי טועמת התה נוכל להציג את שלבי המחקר כפי שנעשים לדוגמא בבורת איכות בתעשייה או בבדיקת יעילות התרופות.

  1. בודקים חלק של המוצרים ומוצאים את התפלגות התכונות: כמה מוצרים עוברים את המבחן בהצלחה רבה, כמה עוברים בהצלחה ובקצה השני כמה לא עוברים את המבחן. אולי נדגים זאת מציוני מבחן בבית הספר, מבחן טוב מוגדר כאשר התפלגות הציונים היא "נורמאלית", דהיינו: 2% ציון מעולה, 2%- נכשל, 14% טוב, 14% עובר והשאר 68% באמצע.
  2. לפי ההתפלגות של התכונות: "נורמאלית" או אחרת ויש סוגים שכיחים יותר ושכיחים פחות של התפלגויות, מוצאים מהו המודל המתמטי המתאים לביצוע בקורת איכות.
  3. לפי המודל קובעים מהו גודל המדגם שיש להוציא מהאוכלוסייה על מנת לקבוע כמה מוצרים אינם עומדים בתקן.
  4. התקן או "שיעור המובהקות" יכול להיות 5%, 1% ובתרופות אפילו 0.01%.
  5. בדרך כלל, ככל שנדרש "שיעור מובהקות" נמוך גודל המדגם יהי גבוה יותר.

הבעיה הקשה ביותר היא לקבוע מהו המודל המתמטי המתאים ביותר לתיאור ההתפלגות באוכלוסיה. שלא לדבר על כך שאת המדגם מהאוכלוסייה יש להוציא באופן מקרי, כך שלכל פרט יהיה סיכוי שווה להשתתף במדגם. לא נרחיב אך התנאים האלה אינם מתמלאים במחקרי דעת קהל ולכן תוצאות מדגמי הבחירות, במקרים רבים, אינם משקפים את אופי האוכלוסייה ולכן גם התוצאות אינם מתקרבות ברוב המקרים לאמת. מדוע בכל זאת עורכים מדגמים אלה. לכך יש סיבות טובות אחרות, אך רצוי לדעת מהו הרקע לכשלונות.

הצגת נתונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

במונח סטטיסטיקה משתמשים בעת ניתוח נתונים, כפי שעשינו בקטע הקודם. אבל השימוש הנפוץ יותר הוא בהצגת הנתונים. כמעט בכל דין וחשבון ניתן למצוא לוחות ותרשימים מספריים, אשר ממחישים ומדגישים את ההישגים של החברה או המחלקה המגישה לפרסום דין וחשבון תקופתי. אודה על האמת עסקתי בכך רבות וגרמתי נחת לממונים עלי כאשר יכולתי לחבר סטטיסטיקה מחמיאה על הישגיהם. את האמת על ההישגים הייתי נאלץ לספר להם רק אחרי פרסום הדין וחשבון וגם אז רק בארבע עיניים.... כאשר נכנס המחשוב לאופנה, ניתן היה להציג נתונים בדרכים מפוארות, בדיאגראמות מרשימות וכיום אפילו במצגות המטילות את הנתונים על פני הלוח. יש אומרים שאפילו שרי הממשלה וחברי ועדת חוץ ובטחון כאשר רואים מצגת של משרד הביטחון וצבא הגנה לישראל הם מייד מאשרים כל תקציב.

לימודי "מינהל עסקים"[עריכה | עריכת קוד מקור]

עמדתי בפני סיום הלימודים לתואר ראשון בכלכלה ובסטטיסטיקה והבחנתי כי התלמידים שהייתי מצוי בחוגם אלה שעבדו למחייתם ולמדו אחרי שעות הלימודים, נרשמים ללימודי "מינהל עסקים". הסתבר לי שעם תואר ראשון אפשר לקבל בסקטור הציבורי תוספת משכורת, גם נפתחות לפניך משרות מנהליות גבוהות אך באופי העבודה הפקידותי לא חל תמיד חל שינוי. ההנחה הייתה, ואיני שולל אותה, כי תפקיד מינהלי בכיר ניתן לבצע בצורה סבירה רק אם אתה לפחות בעל תואר ראשון. רווחה גם הדעה כי בעתיד ב.א. (התואר הראשון) יהיה נפוץ כמו תעודת בגרות. נדמה לי שבחלקו של דבר התחזית התמלאה.
לימודי מינהל עסקים התבססו על הדוגמא האמריקאית וחיש מהר התחבבו על התלמידים המבוגרים. בשנה ראשונה נלמדו היסודות בארבע מקצועות: שנים מוכרים ושנים, היו חדשים לרוב התלמידים ולכן גם מרתקים. היסודות המוכרים היו: חשבונאות – אשר הובילה בסופו של דבר למקצוע של ניתוח דינים וחשבונות פיננסיים של חברות בע"מ ומימון – אשר הציג את הבסיס לפעילות של חברה בע"מ בשווקי ההון בכלל ובבורסה לניירות ערך בפרט. שני המקצועות האלה היו גם המקצועות שלי ובשיקולי הפרנסה דומה כי הבחירה הייתה נבונה. למדנו גם שני יסודות אחרים: הייצור, כיצד מתכננים את מהלך הייצור במפעל – בניית התהליך לפי שלבים, פרמיות ונורמות ועוד. החשיבות של לימוד הנושא היה בכך שכאשר בעתיד עסקתי בערכת חברות ובקרתי במפעל יכולתי להבין מה קורה באולם הייצור ולהפגין ידע מינימאלי בנושא, דבר שהועיל להבנה הכוללת. היסוד הרביעי היה חדש לחלוטין, תורת השיווק. במציאות של היום קשה להבין עד כמה לא היה הנושא מוכר: לא חידושים במוצרים, תמריצי מכירה לא הוגדרו וכמובן הפרסום היה בחיתוליו.
הלימודים התבססו על הספרות באנגלית ועל ניתוח אירועים. נושא האירועים היה מרתק: האירוע היה סיפור של חברה, אשר הציג את בסיס עסקיה ומתאר איך היא נקלעת לבעיה באחד התחומים של מנהל עסקים. אנחנו נדרשנו לנתח את האירוע ולהגיש בתחילת כל שיעור מסקנות מה בעצם הבעיה של החברה וזה היה החלק החשוב וכיצד אני סבורים שניתן להגיע לפתרון. השיעור עצמו היה דיון באירוע ומעשה בסוף השיעור הגענו למסקנה כמה לא הבננו מה קרה בחברה באמת....
הקורס הסופי במינהל עסקים נקרא אז "מדיניות עסקית". קבלנו לידינו אירוע גדול, התחלקנו לצוותים: צוות לכל אספקט ניהולי ונהלנו בפועל חברה. כל שבוע ערכנו דיון באספקט אחד. בשלב מסוים התחלנו לעזר במחשב שהיה אז בתחילת יישומו לצרכים אקדמאיים המוסדות להשכלה גבוהה בארצנו. אני מניח כי היום המחשב הוא אבן יסוד בניהול, לשלב זה טרם הגענו בשנה האחרונה ללימודים בקרנו בחברות אחדות. הכננו עליהם שיעורי בית ולמדנו כיצד לשאול שאלות בנימוס. המנהלים האזינו לנו בסבלנות, הביטחון האישי שלנו גבר והגענו למסקנה כי רק תנו לנו חברה ואנו כבר ננהל אותה...

בחירת "תיק השקעות"[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההתמחות שלי במינהל עסקים הייתה בתחום המימון. המנחה שלי היה פרופ' מרשל סרנת, אמריקאי חביב בעל חוש הומור ותבונה מיוחדת במינה. מצאתי עימו שפה משותפת וכך יכולתי לבצע בעזרתו את העבודה שנדרשתי לבצע כתנאי סיום הלימודים. עבודה שגם פתחו לי את הקריירה לאחר סיום הלימודים.
חוקר בשם הרי מרקוביץ פרסם חיבור והצביע את שיטה מיוחדת לבניית תיק השקעות. הוא טען שלא די לפזר את ההון בין סוגי ההשקעות על מנת להקטין את הסיכון אלה יש צורך לבחור את ההשקעות המתאימות לתיק, לפי רמת הסיכון האופיינית להן וכך לקבוע את הפרופורציות השונות של ההשקעות וזאת לפי שיטות המקובלות במדע הסטטיסטיקה. פיזור השקעות, הנעשה מתוך כוונה לפזר ובלי לקחת בחשבון את התוחלת ואת הסיכון האופייני שלהן לא יביאו תועלת למשקיע. החיבור היה חדשני ופרופ' סרנת החליט כי יש לבדוק את ההשערה שלו הלכה למעשה בשוק ניירות הערך הישראלי. עיינתי עכשיו באנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה ומצאתי כי החוקר זכה לפרס נובל על מחקרו זה בשנת 1990 (העבודה שלי עליו הייתה בשנת 1962). ובכן בחרתי בחמש עשרה המניות הנפוצות ביותר בבורסה של אז, אשר הייתה די ב"חיתוליה". חישבתי שנה בשנה, מה היה הרווח של המשקיע אשר קנה את המניה בראשית השנה ומימש אותה בסוף השנה. וכן מה היו התנודות בשיעורי הרווח משנה לשנה – זה היה המודד לסיכון. לאור התוצאות בניתי תיק השקעות אופטימאלי. בניתי אותו על יסוד נתונים של שנים בעבר ובדקתי לפי השנים לאחר מכן האם הבחירה הייתה מוצלחת. התוצאות לא היו מוצלחות במיוחד. למחקר שלי היו שני חסרונות מובהקים:
שוק המניות היה רחוק מלהיות שוק. לדוגמא, שתי מניות שזכו אצלי לדירוג גבוהה היו מניות אשר בדיעבד נודע לי שלא בוצע הן כמעט שוק. בעלי המניות היו דואגים כי השערים של שתי המניות יעלו בצורה הדרגתי מסודרת, מחודש לחודש, לא ירדו אף פעם, אפילו כאשר הייתה מגמת ירידה בבורסה. כמובן היה אפשר ללמוד מהתנהגות המניה ולהצטרף לבעליה. בקנה מידה קטן זה ניתן היה אפילו לביצוע.
החיסרון השני, שהוא היה ידוע להרי מרקוביץ. התשואה של המניה בעבר אינה בהכרח התשואה שלה גם בעתיד. אפשר להשתמש בנתוני התשואה של העבר רק כנקודת מוצא לתשואה בעתיד. לשם כך, יש ללמוד ניתוח תיק השקעות ואת הלימודים המוגדרים במסגרת "ניתוח ניירות ערך" או אנליסט בלע"ז. הבנתי אז מהו הפוטנציאל של המקצוע ואת שאר ההתמחות שלי בתחום המימון עשיתי במקצוע זה ואכן הוא פתח לי את הדרך לעתיד.
ברצוני לספר, כי בתום כעשר שנים עיסוקי בניתוח ניירות ערך, עזבתי לחלוטין מקצוע זה ואם פעם נחשבתי למומחה לניירות ערך הרי היום איני מבין בניירות ערך דבר וחצי דבר....אם פעם הייתי מחבר סקירה יומית על פעילות שוק ניירות הערך, הרי היום איני מבין אפילו איך בנוי העמוד בעיתון בו מופיעים מחירי המניות. אני לא מצטער על כך ואני רק מציין עובדה.

הפרק הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.