פרשת האזינו

שני דברים מיוחדים:בסוף פרשת וילך - אחד מששת המקרים בתורה של כתיבה בראש העמוד וסימנם בי"ה שמ"ו=ו ראו הסבר כאן, בהאזינו :כתיבה בשיטה של "אריח על גבי לבנה"

פרשת האזינו היא פרשת שירה, וכל הוגדרה בתלמוד בשיטה של "אריח על גבי לבנה"

"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (ל"ב ב') צילם:Adrian.benko ויקישיתוף

שירת האזינו היא סיכומה של צוואת משה לבני ישראל לפני מותו. פרשת האזינו נקראת בדרך כלל, בשבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים. דהיינו, ב"שבת שובה" אשר בה מפטירים "שובה ישראל עד ה' אלהיך". בפרשת האזינו גנוזים כל תרי"ג המצוות ברמז, וכן מצאנו שפרשת האזינו כוללת תרי"ג תיבות, כמובא בחיבור "שירה לחיים" (המיוחס לגר"א), המפרט מתחילת הפרשה ועד סופה איך משתייכת כל מצוה למילה המסויימת בפרשה. שירת אזינו מלמדת גם את דרך לימוד התורה לשמה, וסוקרת בתוכה את כל ההסטוריה היהודית עד לביאת המשיח. כמו כן, בשירת האזינו מובטחת לישראל הגאולה העתידית ללא תנאי. החיבור בין הפרשה הכוללת את שירת התורה כולה והגאולה העתידית, לבין הפטרת "שובה" הכוללת בתוכה את מצות התשובה, והשכר בעתיד לבוא, מהווה שילוב של שבעת הדברים שנבראו קודם שנברא העולם, "ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח" . לפיכך שירת האזינו היא שירת התורה, התשובה והגאולה

מאת: רפאל בר אשר חגבי - חגי רפי

• ויקי קדומים לפרש האזינו תשע"ג עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

• ויקי-קדומים לשבוע ראש השנה תשע"ב עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

תוכן הפרשה

להלן הנושאים העיקריים בפרשה (ששה מתוך השירה):

1. הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ - בשעה שיצאו שלשתן (רבי חנינא בן תרדיון, אשתו וביתו להוצאה להורג בידי הרומאים) צדקו עליהם את הדין, הוא אמר הצור תמים פעלו [וגו'] ואשתו אמרה אל אמונה ואין עול בתו אמרה גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי וגו'
2. זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם - הפיסקה כוללת סקירה קצרה של תולדות עם ישראל, מימי בראשית יד ימות המשיח. רש"י כתב:""בינו שנות דור ודור" - דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא"
3. יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ - יביא אותו לארץ ישראל ואז "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" - ה"שכחה" מושלמת, אין עם ישראל זוכר מי תרם לרווחה שלו:"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר, חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים, עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה; וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר.
4. אַסְפֶּה עָלֵימוֹ, רָעוֹת -
5. לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת -
6. הַרְנִינוּ גויִם עמו כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם- ספורנו פירש:"עַמּו. וִיכַפֵּר גַּם כֵּן עַמּו מִכָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּגָלוּתָם מֵחִלּוּל ה' וְזוּלָתו, בְּמַה שֶּׁסָּבְלוּ בַּגָּלוּת, בְּאפֶן שֶׁיָּשִׁיב שְׁכִינָתו בְּתוכָם, כְּאָמְרו "יַחְדָּו יְרַנְּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּון" .
7. וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה-

משמעות:"האזינו השמים"

מדרש רבה הביא מדברי חז"ל:"ד"א האזינו השמים א"ר יהושע דסיכנין מכאן אתה למד שיש לשמים פה. ולב. ואוזן.

• פה מנין דכתיב השמים מספרים כבוד אל.
• ולב מנין דכתיב וההר בוער באש עד לב השמים.
• ואוזן מנלן דכתיב האזינו.

דבר אחר למה לשמים וארץ א"ר שמואל בר נחמן לה"ד לאיסטרטיגין ששימש בב' מדינות פרס וקלאונה עשה יו"ט אמר אם קורא אני לאלו אלו כועסים ואם קורא אני לאלו אלו כועסין מה עשה קרא לאלו ולאלו כך משה היה מן הארץ וגדל בשמים מנין שנא' ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' אמר אם קורא אני לשמים הארץ רוגזת ואם אני קורא לארץ השמים רוגזין אמר הריני קורא לשניהם לשמים ולארץ שנאמר האזינו השמים.

ד"א למה לשמים ולארץ א"ר תנחומא שאין הקב"ה גואל את ישראל אלא על ידיהן שכך כתיב רנו שמים כי עשה ה' וגו'. ד"א למה לשמים ולארץ שלא נתנה תורה אלא על ידיהן שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה.

ד"א שלא ניתנו מן ושליו אלא על ידיהן מנין שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ושליו מן הארץ דכתיב ותעל השליו וגו'. דבר אחר שמשל הקב"ה את ישראל ככוכבי השמים וכעפר הארץ.

משמעות "אלף דור"

פרופ' עידו קונטר מאוניברסיטת בר-אילן כתב על משמעות "דור" בדף שבועי פרשת האזינותשס"ח: המילה "דור" מופיעה בפרשת האזינו בשלושה פסוקים: "דור עִקֵּשׁ ופתלתֹּל" (לב:ה); "בִּינוּ שנות דֹּר ודֹר" (לב:ז); "כי דור תַּהְפֻּכֹת המה" (לב:כ), ונשאלת השאלה מה הוא משך הזמן של דור. עוד יש להוסיף שמילה זו מופיעה בצירוף המספר "אֶלֶף" – "לאלף דור", שלוש פעמים בתנ"ך. פעם אחת בתורה: "וידעת כי ה' א-להיך הוא הא-להים... שֹׁמר הברית והחסד לאֹהביו ולשֹׁמרי מצוֹתָו לאלף דּוֹר" (דב' ז:ט), ופעמיים בכתובים: "זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור" (תה' קה:ח), "זִכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור" (דבהי"א טז:טו).

להלן ננסה לבחון את משמעות הצירוף. האם הביטוי "לאלף דור" מורה על מספר מדויק, או שמא כוונתו היא מטפורית בלבד ובאה לציין זמן בלתי מוגבל – לנצח או לעד. אם הביטוי "לאלף דור" מורה על זמן מדויק, נשאלת השאלה כיצד מספר זה מתיישב עם סדר הדורות ומספר שנות קיומו של העולם במקורות.

רבים מן המפרשים סוברים שביטוי זה אינו בא להורות על מספר שנים מסוים דווקא. למשל, ר' אברהם אבן עזרא כותב (דב' ז:ט): "וטעם אלף עד אין קץ"; ורד"ק (תה' קג:יז): "לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור, וכן לאלף דור אינו דוקא". יש אף מן המפרשים הטוענים שהמספר "לאלף דור" אינו יכול להתיישב כלל עם סדר הדורות, שכן מספר הדורות בכל שנות העולם איננו אלף. לבד מזה, הדורות בעבר היו ארוכים יותר, שנאמר: "עשרה דורות מאדם ועד נח... עשרה דורות מנח ועד אברהם" (אבות ה, ב-ג) כשכל אחד חי שנים רבות מאוד, וכן "ודור רביעי ישובו הנה" (בר' טו:טז) – כל השנים מברית בין הבתרים עד יציאת מצרים נמנות בארבעה דורות. בדורות האחרונים מקובל להעריך שנות דור בכ-25 שנה, לכן "לאלף דור" הוא כ-25,000 שנה. אולם מספר זה רחוק מאוד ממספר שנות קיום העולם במקורות – 6,000 שנה.

יש לציין שהצירוף היחיד המופיע בתנ"ך הוא "לאלף דור", ולא לדוגמה 'אלף דור', לכן אפשר להסביר את הביטוי הזה כמספר מדויק כך: לשומרי מצוותיו לאלף דור מתחיל מזמן מתן תורה אשר הייתה בשנת 2,448 לבריאת העולם. משנה זו עד סוף האלף השישי נשארו לקיום העולם 3,552 שנה. המשמעות הנומרית של אותיות המילה "לאלף" היא 141,לכן מספר השנים בדור ממתן תורה מחושב על ידי התרגיל: 3,552:141 = 25.2 שנה, ממש כפי שמקובל כיום.

סימני:"הַזִּי"ו לָ"ךְ"

הפרשן ספורנו פירט:
זכור יְמות עולָם. אַחַר שֶׁהִשְׁלִים הַקְדָּמַת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר בָּהּ הודִיעַ שֶׁהַמְכֻוָּן מִמֶּנּוּ הוּא לְהַגִּיד צִדְקַת הָאֵל יִתְעַלֶּה, שֶׁהוּא "אֵל אֱמוּנָה" לְהֵיטִיב לְיִשְׂרָאֵל, וּבֵרֵךְ וְלא יְשִׁיבֶנָּה, וְאֵין עָוֶל בְּמִדַּת דִּינו נֶגְדָּם, הואִיל משֶׁה בֵּאֵר זֶה בְּהַגָּדַת הֶעָבָר וְהֶעָתִיד, לְהודִיעַ:

• רִאשׁונָה, כַּמָּה הָיְתָה כַּוָּנַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְהַשִּׂיג זֶה הַתַּכְלִית בְּכָל הַמִּין הָאֱנושִׁי בִּ"יְמות עולָם" וּ"בִשְׁנות דּור וָדור", וְאֵיךְ כְּשֶׁלּא עָלָה זֶה, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂות לְהַעֲלות אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלות, כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים עִם הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יִקְרָא .
• שֵׁנִית, שֶׁנָּתַן לָהֶם מָקום נָכון לְעָבְדּו בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרב כּל, וְהֵמָּה מָרוּ וְשִׁלְּמוּ רָעָה תַּחַת טובָה. וּמִי שֶׁהֶחְטִיא כַּוָּנָתו עִם כָּל אֵלֶּה אֵין סָפֵק שֶׁהוּא רָאוּי לְענֶשׁ נִמְרָץ.
• שְׁלִישִׁית, שֶׁבְּגדֶל עֲונָם נָפְלוּ בְּמַכְמורֵי רְשָׁעִים, וְהָיוּ רְאוּיִים לְכִלָּיון חָרוּץ, לוּלֵי חִלּוּל ה' שֶׁמָּנַע מִזֶּה.
• רְבִיעִית, הודִיעַ סִבָּה אֲשֶׁר בִּגְלָלָהּ תִּהְיֶה לָהֶם גְּאֻלָּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
• חֲמִישִׁית, הודִיעַ אפֶן הַגְּאֻלָּה וְנִקְמַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ נֶגֶד צָרֵי עַמּו.

וְהֵם חֶלְקֵי פָּרָשַׁת "הַאֲזִינוּ" שֶׁזָּכְרוּ זַ"ל וְנָתְנוּ בָּהֶם סִימָנִים: הַזִּי"ו לָ"ךְ. אָמַר אִם כֵּן: "זְכר יְמות עולָם", וְתָבִין דַּרְכֵי טוּבו, וְכַמָּה כִּוֵּן לְהֵיטִיב לַמִּין הָאֱנושִׁי בִּכְלָל, כְּשֶׁתִּזְכּר רִאשׁונָה מַה שֶּׁהֵיטִיב לְאָדָם הָרִאשׁון בִּתְחִלַּת יְמֵי עולָם, "וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן", וְהוּא קִלְקֵל עִנְיָנו. בִּינוּ שְׁנות דּור וָדור, וְתָבִין שֵׁנִית כַּמָּה הֵיטִיב לַדּורות, וְהֵם הִשְׁחִיתוּ עַד הַמַּבּוּל, וְכֵן שְׁלִישִׁית מִן הַמַּבּוּל עַד הַפַּלָּגָה, וְהֵם קִלְקְלוּ.

איסור יין של הגויים

בשירת האזינו, במסגרת התוכחה נגד עבודה זרה אומר הכתוב: "אי אלהימו…אשר...חלב זבחימו... יאכלו, ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם" (דב' לב, לז-לח). מכאן לומדת הגמרא שיין של עובדי כוכבים אסורב הנאה (בבלי עבודה זרה כט, ע"ב). הרמב"ם אף מונה איסור זה במניין המצוות, וקובע שמדובר באיסור מן התורה שלוקים עליו, אלא שלדבריו יש להבחין בין יין נסך, היינו יין שהתנסך בפועל לעבודה זרה, לבין "סתם יינן", היינו יין שגוי בא במגע עמו, שאינו אסור אלא מדרבנן, בהתאם למה שמובא במסכת שבת: "גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן" (יז, ע"ב). כך גם משמע מהגמרא במקום אחר (שם ל, ע"ב): אמר רב אסי אמר רבי יוחנן משום רב יהודה בן בתירא, שלשה יינות הן: יין נסך - אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית, סתם יינם - אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית, המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - אסור בשתייה ומותר בהנאה.

ד"ר אלכסנדר קליין בדף שבועי שבהוצאת אוניברסיטת בר-אין כתב:
יש אפוא להבחין בין שני איסורים שונים לחלוטין:

• יין נסך = יין שהתנסך בפועל לעבודה זרה.
• סתם יין = יין של גויים שקיים ספק אם התנסך לעבודה זרה, וכן יין של ישראל שנגע בו גוי.

והוא מסכם את הדיון יעקב כץ בספרו מסורת ומשבר, ירושלים תשמ"ו, עמ' 30-31, וראה שם מקורות לדבריו. ראה גם את ספרו בין יהודים לגויים, ירושלים תשכ"א .

ההסטוריון יעקב כץ היה יהודי מאמין ושומר מצוות מבהיר בספריו, שההיתר ליהנו מת " סתם יין" על פי הטעמים שנאמרו לעיל, הושפע מהתנאים הכלכליים ששררו בימי הביניים בקהילות היהודיות במערב אירופה ובמזרחה. וכך הוא כותב: יין של גוי אסור ליהודי בשתייה, ולפי ההלכה המקורית אסור אף בהנאה. בימי הביניים עדיין החזיקו באיסור המסחר בסתם יינם, ובקושי מצאו היתר למכור יין של יהודי שנאסר לשתייה במגעו של גוי, ולקחת מהם 'סתם יינם' בתורת פירעון לחוב. ואילו בתקופה זו הולך ופושט ההיתר בעיקר במקומות כגון בערי פולין הסמוכות לגבול ההונגרי ובקהילות מוראביה, שמסחר היין היה שם מקור פרנסה מובהק. מתחילה התנגדו לכך המחמירים שבין הרבנים, אבל לא יכלו להעמיד את דבריהם מפני הלחץ הכלכלי המוגבר, ובמשך הזמן הלך ונגנז גם איסור זה, והמסחר ביין היה להתעסקות ייחודית מובהקת במחוזות רבים באירופה המזרחית והמערבית. אין להבין את דברי כץ כאילו המציאות הכלכלית הכתיבה את הפסיקה ההלכתית, אלא שאין ספק שהנסיבות החברתיות השפיעו על הפסיקה - באשר מדובר באיסור דרבנן - כך שאם ניתן למצוא היתר, הסמכות ההלכתית תעשה הכל כדי לגלות אותו ולהורות לפיו. הרי ראינו לעיל שבעלי התוספות הרחיקו לכת עד כדי כך שבסופו של דבר הם הביאו את הנימוק " : והנח לישראל שיהו שוגגים ואל יהו מזידין". לפנינו א"כ דוגמה מעניינת של פסיקה הלכתית שהושפעה באופן בולט על ידי המציאות הכלכלית

לקריאת ההרצאה במלואה הקש על הקישור לעיל

"לי נקם ושילם

ראו ערך מורחב:"לי נקם ושילם"

הרב יונתן זקס בספרו "שיח ושיג" לפרשת השבוע פרשת האזינו דן בנושא : נקם.

היה הוגה דעות נוצרי, מרקיון שמו, מהמאה השנייה לספירה, שהבחין בין "אלוהי הנקם של הברית הישנה" לבין "אלוהי אהבה של הברית החדשה". הרב יונתן זקס, לשעבר הרב הראשי שי בריטניה, כינה זאת:אחד הרגעים הטרגיים ביותר בתולדות תרבות המערב, בגללו נרצחו יהודים עד לעת החדשה.

למרות שהאופציה של מרקיון נדחתה על-ידי המימסד הנוצרי והוכרזה ככפירה, היא המשיכה לחלחל ועד היום היא נשמעת מפי אנשים טובים ורגישים ואפילו באמצעי התקשורת.

שהרי היה ברור שאם הנקם הוא רע לא ייתכן כי אלוקים ציווה זאת לא את הנוצרים ולא את היהודים. ולא ייתכן כי חל שינוי בדעתו.

"שימו לבבכם"

פרשת האזינו תעשג ירושלים

הרב מוטי אלון פרשת האזינו תעשג ירושלים

	וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם: הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן. וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם: אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם כִּי הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ (ספר דברים, ל"ב, מ"ד-מ"ז

הציווי הוא למשה רבינו וליהושע בן-נון. מהי "השירה הזאת" - האם ההגדרה לפי רש"י בפרשת וילך -"את השירה הזאת - (לקמן לב, א) האזינו השמים עד (לב, מג) וכפר אדמתו עמו:(ל"ט, כ"א) שם הוא כתב ועכשיו הוא אומר אותה ואז הוא דורש "שימו לבבכם" על "הדברים" איזה "דברי תורה הזאת" - האם מדובר על התורה כולה או על השירה בלבד ?

"כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא" - רש"י פירש: מז) כי לא דבר רק הוא מכם - לא לחנם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם.

דבר אחר: אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר, תדע לך שכן אמרו (בראשית לו, כב) ואחות לוטן תמנע, (שם לו, יב) ותמנע הייתה פילגש וגו' לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה הלוואי ואהיה פילגשו.
וכל כך למה? להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאווים להידבק בזרעו:

כדי שלא יהיה דבר ריק צריך לשים לב - זאת הצוואה של משה רבינו. האנטיתיזה היא תורה שלא שמים בה את הלב - זו תורה ריקה

הר נבו

הר נבו - מבט למערב לארץ ישראל "עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, צילם:Cybjorg ויקישיתוף

הר נבו הוא הר השוכן במערב ירדן, כ-7 ק"מ מערבית לעיר מידבא. פסגתו של הר נבו נישאת לגובה של 817 מטר מעל פני הים. הנוף מפסגת ההר משקיף על ארץ ישראל, ים המלח והחלק הדרומי של נהר הירדן. לרוב ניתן לראות את יריחו מפסגת ההר ובימים בהירים גם את ירושלים ואת בית לחם. (לפי הויקיפדיה העברית).

בילקוט שמעוני נאמר:"עלה אל הר. עלייה היא לך ואינה ירידה. אל הר העברים הזה שהוא קרוי ארבע שמות, הר העברים, הר נבו, הר ההר, ראש הפסגה, ולמה נקרא שמו הר נבו שנקברו בו שלשה מתים הללו שמתו שלא מידי עבירה, משה, ואהרן, ומרים.

אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו רבי אליעזר אומר באצבעו של משה היה מטטרון מראה למשה והראהו את כל ארץ ישראל, ע"כ תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה. רבי יהושע אומר משה הוא בעצמו ראה אותם, כיצד נתן בו כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו.

ומות בהר אשר אתה עולה שמה אמר לפניו רבש"ע למה אני מת לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה, משיאמרו טוב משה משמועה, לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את התורה ואת המן [והגיז לנו את השליו] ועשה לנו נסים וגבורות משיאמרו כך וכך עשה כו', אמר לו הקב"ה משה גזירה היא מלפני שוה בכל אדם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות, ואומר וזאת תורת האדם ה' אלהים, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע למה מת אדם הראשון, אמר להם שלא עשה פקודי, והרי משה עשה פקודיך, א"ל גזירה היא מלפני שוה בכל דאדם כו':

והאסף אל עמיך, אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך, אצל קהת ועמרם [אבותיך] אצל אהרן ומרים אחיך. כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדת לה, ומהיכן חמד משה מיתתו של אהרן בשעה שאמר לו קח את אהרן ואת אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו, הפשיטו בגדי כהונה והלבישן לאלעזר כו' וכן שני וכן שלישי, א"ל הכנס למערה ונכנס, עלה למטה ועלה, פשוט ידך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם, באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו, לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדת לה:

על אשר מעלתם בי. אתם גרמתם למעול בי, על אשר לא קדשתם אותי אתם גרמתם לי שלא לקדש אותי. כאשר מריתם פי אתם גרמתם לי למרות פי, אמר לו הקב"ה משה לא אמרתי לך מה זה בידך השליכהו ארצה והשלכתו מידך, ומה אותות שבידך לא עכבת דבור הקל לא היה לך לעכבו, ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצרר לו הקב"ה בכנפיו שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה:

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא, נאמר כאן ושמ לא תבוא ונאמר להלן ושמה לא תעבור, אי אפשר לומר ושמה לא תבא שכבר נאמר ושמה לא תעבור וכו', ומה תלמוד לומר ושמה לא תבא ושמה לא תעבור, אמר משה לפני הקב"ה אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אם אין אני נכנס בה חי אכנס בה מת, א"ל הקב"ה ושמה לא תבא ושמה לא תעבור, לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת:

הערות שוליים

פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה

ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי

ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי

ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי

ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח לך, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי

ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה

עלוני פרשת השבוע