Family Wiki
Register
Advertisement
Schnorr von Carolsfeld - Jakob und Rahel

מפגש יעקב ורחל ליד הבאר - ציור :Julius Schnorr von Carolsfeld המאה ה-18 , המקור:ויקישיתוף, Phrood

פרשת ויצא היא הפרשה השביעית של ספר בראשית. היא קרויה במילה הראשונה של הפרשה:" וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כ"ח,י'). מעשיו של יעקב אבינו בחרן עומדים במרכז הפרשה. כאשר יעקב יצא מבאר שבע לחרן נאמר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (בבית אל) וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ " (י"א) - רבותינו פירשו: לשון תפילה...למדנו שתיקן "תפלת ערבית"[1]. הוא יצא לדרך בגיל 77 [2] - 2,185 לבריאת העולם. עבד שבע שנים למען נשותיו, עוד שבע שנים בנה את משפחתו ונולדו לו 11 בנים ובת ולאחר שש שנה נוספות - סל הכל עשרים שנה, הוא בקש :"וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי לְבֵיתִי" (ל',ל') ואכן בשנת 2,025 יעקב אבינו יצא חזרה לארץ כנען.

מרכז הפרשה היא בבניית משפחתו של אבי האומה הישראלית, יעקב אבינו: מלאה אימנו נולדים לו : ראובן, שמעון, לוי, יהודה ולאחר שנתיים גם יששכר, זבולון ודינה אחותם. בינתיים השפחות של האימהות יולדות: בלהה - דן ונפתלי וזלפה - גד ואשר והבן האחרון הנולד בפרשה זו הוא יוסף הנולד לרחל אימנו. בפרשה הבאה יושלם מספר בני ישראל, כאשר יוולד לרחת אימנו בנימין. רש"י כתב על ד"ה "כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" (מ"ו,כ"ז)) הוא לשון עבר ... ולדברי האומר [3] צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן." - דהיינו מספר בני יעקב היה כפול. הרב אלחנן סמט במאמרו: בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה מעלה הצעה:" אך מי הן "בנותיו" הרבות של יעקב? קשה לשער שהיו ליעקב בנות נוספות על דינה. כאן הפתרון פשוט: "בנותיו" הן אלו שכבר נזכרו מקודם בפרשת וישב: "וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ ..."(ל"ז,ל"ה) - וכבר פירש רבי נחמיה בבראשית רבה "כנעניות היו... אין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו"."(פ"ד, כ"א)



תוכן הפרשה[]

Catacomb Via Latina Jacob ladder

חלום יעקב - ציור בקטקומבות ברומא - המאה -4 - המקור:ויקישיתוף - Marsyas

הפרשה מתחלקת לחלקים הבאים:

  1. היציאה לחרן - תאור חלום יעקב והבטחת הארץ, כמו לאבותיו: אברהם אבינו ויצחק אבינו:"... וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ (כ"ח,י"ג-י"ד), הקמת המצבה ונדירת הנדר.
  2. מפגש יעקב עם הרועים - תחילה הוא מסייע לרועים. הרמב"ן כתב:"יאריך הכתוב בספור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח, ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים כלם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל" (ב').
  3. אהבת יעקב - "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (י"א). ולאחר מכן :" וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל" והוא מסכים לעבוד עבורה :" שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" , :"וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". וכך היו לו הנשים: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה". התקיים המשתה, על ד"ה "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת" - כתב רש"י: "דבוק הוא שהרי נקוד בחטף שבוע של זאת, והן שבעת ימי המשתה (תלמוד ירושלמי במועד קטן א',ז'). וכך משפחת יעקב אבינו הוקמה.
  4. בני יעקב נולדו תוך שבע שנים וובניית המשפחה בחרן בא לסיומו הולדת יוסף כאשר רחך אימנו מכריזה :"...אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף ..."(ל',כ"ד).
  5. ההכנות לשיבה לארץ - יעקב בקש לשוב :"תְּנָה אֶת-נָשַׁי וְאֶת-יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ" (כ"ו). יעקב צבר רכוש:"וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי-לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (מ"ג). והוא יצא לדרך: "וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו עַל-הַגְּמַלִּים"
  6. גניבת התרפים - עשו רדף אחרי יעקב, חיפש את התרפים שרחל בתו החביאה ולא מצא אותם.
  7. סיכום יחסי יעקב ולבן או הסכם "ישראל - חרן".
  • יעקב מדגיש את הנאמנות שלו : "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה.מ הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי(ל"א, ל"ח-מ').
  • עשו מבקש על בנותיו:"אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ".
  • ומצבה מוקמת בין שניהם לעדות:"עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם-אָנִי לֹא-אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאִם-אַתָּה לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ"

בית אלוקים לעומת אתר "הדיוט"[]

בפרשה נאמר:"כח,יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם."

תרגום אונקולוס מבאר:"וּדְחֵיל, וַאֲמַר, מָא דְּחִילוּ, אַתְרָא הָדֵין: לֵית דֵּין אֲתַר הִדְיוֹט, אֱלָהֵין אֲתַר דְּרַעֲוָא בֵּיהּ מִן קֳדָם יְיָ, וְדֵין, תְּרַע קֳבֵיל שְׁמַיָּא.

פוזן בפתשגן לפרשה הוסיף

משמעות הדיוט

הלקח של עשו ויום ההולדת של יצחק[]

פרשת_ויצא_תשעג_ירושלים

פרשת ויצא תשעג ירושלים

פרשת ויצא תשעג

הרב מוטי אלון, בשיעורו לפרשת ויצא, דן בלקחו של עשו ויום ההולדת של יצחק אבינו שחל בליל הסדר - יש לכך ארבע סימנים.

בפרשת תולדות, הובא סיפורם של יצחק אבינו ורבקה אמנו. בסוף הפרשה, בנם עשו, אף הוא הפיק לקח: אם יעקב אבינו קיים את מה שהצטווה וזכה בברכות, גם אני אפעל לפי רצון הורי. הוא נושא נשים, המקובלות על הוריו ואפילו מוכן להתגייר ! והתוצאה, רבקה אמנו מכונה :" אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו" (כ"ח,ה'). ובפרשה הבאה: "ויצא", כבר יעקב אבינו במוקד, הוא יוצא בשליחות ומקיים את מצוות הוריו.

לקראת סוף פרשת תולדות, רבקה אמנו מצווה את בנה, יעקב אבינו:"וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ (כ"ז,ח') ... הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ (כ"ז) וכן יצחק אבינו מצווה את בנו:" וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" (כ"ח,א'). יעקב אבינו ביצע מקיים את אשר צוו וזוכה לתמורה: "וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם (כ"ח, ד') - זו הברכה המקורית של "אבות האומה" ורש"י פירט:"שאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, (שם כב יח) והתברכו בזרעך. יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך.

ברכת האבות באה בנוסף לברכה המקורית שקבל מיצחק אבינו:"... וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם(במובן -אף על פי ולא also - גם אתה וגם הוא) בָּרוּךְ, יִהְיֶה." (כ"ז, ל"ג) - והמסקנה, למרות ש:" בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ - סופית:יעקב ישאר מבורך והתוצאה :"וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים" (כל משפחת עשו).

עשו גילה שיעקב אבינו זכה בברכות ועשו הבין כי הסיבה לכך היא :" וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב, אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ" - ואז עשו, אחרי 23 שנות נישואין עם נשים שגרמו מורת רוח להוריו וכן הולדת הנכד: "עמלק", ! הוא בחר לאישה את נכדתו של אברהם אבינו - עכשיו יהיה לו רעיה שיוכל להתגאות בה וולהביא נחת להוריו!.

ועל כך נאמר במדרש רבה :"רבי יהושע בן לוי אמר: (עשו) נתן דעתו להתגייר. ומדוע נקרא נכדתו של אברהם בשם מחלת , שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו (בראשית ל"ו) ועוד, נאמר: וילך עשיו ויקח את מחלת... לו לאשה, מכאן לחתן שמוחלין לו עוונותיו (תולדות כ"ח, ט'. רש"י וישלח ל"ו,ג' - איזו זכות נפלה לחתנים בישראל בזכות עשו !!!

ומניין שהיה זה ליל הסדר - יצחק אבינו בקש מבנו עשו:"וְצוּדָה לִּי, צידה (צָיִד).וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (כ"ז,ב',ג').

  1. רבקה אמנו יוזמת, באמצעות יעקב אבינו:"וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, טֹבִים"(ז'), רש"י כתב:"וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים (קרבן חגיגה) (פרקי דרבי אליעזר ל"ב)
  2. חז"ל אמרו על הפסוק בספר משלי :"צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר" (י"ג, כ"ה)- ומתי אוכלים לשובע ? רק בארוחה אחת מותר לעשות כן: באכילת האפיקומן (זה יכול גם כזית בשר !).
  3. רבקה הלבישה את יעקב בגדי "חמודות" - לקראת הקרבת קרבן הפסח.
  4. בברית בין הבתרים נאמר:" וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה" (ט"ו, י"ג). לפי חז"ל, המניין החל מיום הולדת יצחק אבינו. לכן, אם בני ישראל יצאו ממצרים בליל הסדר, יוצא שזה היה יום ההולדת שלו.

להאזנה לשיעור במלואו - הקש בקישור לעיל

אשא עיני אל ההורים[]

יעקב צ. מאיר הביא פירוש ייחודי, באשר למקורו של שיר המעלות, בהקשר לפרשת ויצא הארץ, באתר הארץ - אשה עיני אל ההרים "חז"ל מציעים שאת מזמור קכ"א בתהלים הנפתח במלים "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" אמר יעקב אבינו כשיצא מבית הוריו בדרכו לחרן.

Cquote2 'ר' שמואל בר נחמן פתח, "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" – אל ההורים, למלפניי ולמעברני [=למלמדי ולמולידי]. "מאין יבוא עזרי" – אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה כתיב ביה "ויקח העבד עזרה גמלים וגו'" (כד י), ואני לא צמיד אחד ולא נזם אחד. ר' חננא אמר, גדוד [=ריקם] שלחו. ר' יהושע אמר, שילח עמו, אלא שעמד עשו ונטלן ממנו. חזר ואמר, מה אנא מובד סברי מן בריי? חס ושלום, לית אנא מובד סברי מן בריי [=מה אני מאביד תקוותי מבוראי? חס ושלום, אין אני מאביד תקוותי מבוראי], אלא "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". "אל יתן למוט רגלך" – למייט [=להריגה]. "...ה' ישמרך מכל רע" – מעשו הרשע ומלבן, "ישמר את נפשך" – ממלאך המות. "ה' ישמר צאתך" – "ויצא יעקב מבאר שבע".' (בראשית רבה סח ב). Cquote1

ראו גם ערך מורחב:שיר למעלות אשא עיני אל ההרים - קכ"א

שלום אמת בין בני אברהם[]

Forgive, and ye shall be forgiven

יעקב ועשיו ישלימו בפרשת הבאה פרשת וישלח Julius Schnorr von Carolsfeld, illustration from a Bible card published by the Providence Lithograph Company

מתוך צבי אלפר ספר שירים בשביל החיים

שלום אמת בין בני אברהם
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת הִתְנַסָּה אַבְרָהָם
וְהוּא עָמַד בְּכֻלָּם.
יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל הִתְנַסּוּ בְּאֶחָד,
יַעֲקֹב וְעֵשָׂו –
הֲיוּכְלוּ לִחְיוֹת יַחְדָּיו?

הֵם רָבִים כָּל הָעֵת:
מִי הָעוֹלָה וּמִי הַשּׁוֹחֵט,
מִי הָרָשָׁע, וּמִי יְרֵא חֵטְא,
מִי פֹּה גָּלְיָת וּמִי פֹּה דָּוִד,
מִי אֶת אֵשׁ הַתַּבְעֵרָה הִצִּית?

אֱלֹקִים, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם
רַחֵם עַל בָּנֶיךָ!
עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
אַל תִּתְעַלֵּם בְּעִתּוֹת צָרָה
תֵּן עֵצָה וְנִמְצָא מוֹצָא
לִשְׁלוֹם אֱמֶת וְלֹא אַכְזָב
לְשָׁלוֹם אֲמִתִּי גַּם אִם לֹא עַכְשָׁו!

למה יעקב אבינו לא ישן בבית אל[]

זאב_ארליך_מנהרת_המדרש_ב_ביתין-0

זאב ארליך מנהרת המדרש ב ביתין-0

זאב ארליך מנהרת המדרש ב ביתין

זאב ח. ארליך (ז'אבו), עפרה ניסה למצוא לכך תשובה:

Minara betin

חלק מהדף הראשון מהמאמר - את כולו תוכלו לקרוא בספר "מעבה ההר - מחקרי הר אפרים ובנימין - קובץ שני" בהוצאת מדרשת הרי-גופנא

הבאר בבית אל - 1982

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם[]

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם - מהו הַמָּקוֹם וכיצד ניתן לפגוע בו? בנושא זה דנה שיחתו של חנן חסון צוהר תעשה לתיבה. הפרשה פותחת בפסוק "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". שתי המילים הפותחות את הפסוק הבא, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ...", פותחות פתח לשאלות רבות, אליהן מתייחסים המפרשים : באיזה מָקוֹם מדובר? מדוע אין המקום מוזכר בשמו אלא כ-הַמָּקוֹם, בהא הידיעה? ואם מדובר בַּמָקוֹם הגיאוגרפי אליו הגיע, הרי לא ניתן לטעון כי מדובר במקום שלא היה לו שֵם עדיין, שהרי הכתוב מספר לנו, "וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה". אם כן, מדוע לא הוזכר השם לוּז מלכתחילה? וגם המילה "וַיִּפְגַּע" דורשת הסבר, כי מה לפגיעה ולתחנה בדרך?

רש"י מפרש שהַמָּקוֹם עליו מדובר בפרשתנו הוא הר המוריה. ובאשר למילה "וַיִּפְגַּע", הוא מביא שני פירושים : האחד, שמדובר בחניה, כלומר שיעקב עצר וחנה שם, והשני, שיעקב התפלל במקום. כיצד מתיישבים דברי רש"י עם משמעותן הבסיסית של המילים? ננסה להבהיר את הדברים על דרך חסידות, ולשם כך נעלה קודם לשורשיהן של המילים "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם". מהו מָקוֹם, מה מהותו ומדוע הוא קרוי בשם זה? השורש המקובל למילה מקום הוא ק.ו.ם, וניתן להסביר באמצעותו את פשר השם מָקוֹם בכך שאדם למשל יושב במקומו, אך גם כשהוא קם ועומד הוא עושה זאת ממקומו. הַמָּקוֹם הוא מעין בסיס, המאפשר לנו לקום ולעמוד בו. אך כאשר אנו מחפשים, על דרך פנימיות, אחר מהות הטמונה במילה מסוימת, חשוב להתבונן במופע הראשון שלה בתורה. המופע הראשון של המילה מָקוֹם, מצוי בסיפור היום השני לבריאה, "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה". ההפרדה בין ים ליבשה נעשתה ע"י זרימתם של המים והתאספותם "אֶל מָקוֹם אֶחָד". פעולת ההיקוות משורש ק.ו.ה היא בעצם ריכוז וחיבור של המים שצפו על כל פני תבל והסתירו את היבשה. בכך הם כמו נתנו מקום גם לבריאה העתידית, של הצומח והחי על פני היבשה. בפסוק הבא אנו מוצאים, "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". כאן אנו יכולים לראות ביתר בהירות, את הקשר ההדוק שבין המילה מִקְוֵה ובין המילה מָקוֹם, מה שנקרא קודם "מָקוֹם אֶחָד", קרוי עתה "מִקְוֵה הַמַּיִם".

השימוש שעושה הכתוב במילה "בַּמָּקוֹם", בהֵא הידיעה, כמו מחזיר אותנו למקום, הקרוי אף הוא "הַמָּקוֹם" סתם. בפרשת העקדה, מספרת לנו התורה "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק". על דרך הפשט, ראה אברהם את המקום הפיזי, את הר המוריה, עליו היה אמור להקריב את יצחק. אך כיצד ידע אברהם שזהו ההר אליו התכוון הקב"ה, באמרו "אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"? לפי המדרש, ראה אברהם ברוחני, את השכינה שורה במקום. ואכן, חז"ל מסבירים שהקב"ה מכונה בפרשתנו בשם "הַמָּקוֹם". ומה לאלוקות האינסופית ולמָקוֹם המייצג חלל או שטח פיזי מוגבל במידותיו? התשובה הניתנת לכך במדרש היא, "שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו". תשובה זו מבהירה שבעצם העולם הקטן מוצא לו את מקומו באלוקות, ומובן שאינו מכיל את הקב"ה, אף ש"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הקב"ה זמין בכל מקום.

שבת בית אל[]

OfraOverview

עפרה - בהרי בית אל - המקור:ויקישיתוף, צילם:יעקב

Michael Lukas Leopold Willmann 001

סולם יעקב - ציורו של Willmann, Michael 1691 - המקור:ויקישיתוף, Eloquence

שבת פרשת ויצא היא השבת שבה היישוב בית אל הוא חוגג האת יום עלייתו לקרקע. בכך התקיימו דברי ירמיהו הנביא  :"כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱ -לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת... בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִןוּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַםִ וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁ בוּתָם נְאֻם -ה'" (ל"ב:ט', מ"ד)

ד"ר חגי בן ארצי מהמרכז ללימודי יסוד באוניברסיטת בר-אילן כתב על הנושא: [ויקרא את שם המקום ההוא בית -אל] בעלון לפרשת השבוע. לפי חלום יעקב לעיר בית-אל יש מעמד מיוחד. כאשר יעקב מתעורר משנתו, הוא מתמלא ביראה וחרדה "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּ מָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּ קוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם -בֵּית אֱ -לֹקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּמָיִם" ." (כ"ח,ט"ז-י"ז) הוא מדגיש את החשיבות מיוחדת למקום הזה, המהווה נקודת חיבור בין השמים לארץ, בין העולמות העליונים לעולמות הארציים. לדעת בן ארצי:"כך מבין יעקוב אבינו את משמעות המראה של הסולם, שבו מלאכי אלוקים עולים ויורדים בין שמים לארץ".

עולה השאלה הלא כל התיאורים האלה - "בית א-לקים", "שער השמים", "מקום נורא" - מתאימים לירושלים ולהר המוריה, שעליו נעקד יצחק ועליו נבנה בית-המקדש, ולא לבית-אל הנמצאת מצפון לירושלים. הרי שלמה המלך בנאומו-תפילתו בחנוכת בית -המקדש חוזר ומדגיש שרק בית-המקדש בירושלים הוא המקום שדרכו עולה התפילה לשמים; זאת נקודת החיבור בין השמים לארץ: "לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל -הַתְּפִלָּה אֲ שֶׁר יִתְפַּ לֵּל עַבְדְּךָאֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ספר מלכים, א, ח',כ"ט-ל"ב).

בן-ארצי מציע פירוש מקורי: "המיוחד בבית-אל מופיע כבר בהבטחה לאברהם אבינו. הקב"ה אומר לאברהם בבית -אל: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן -הַמָּקוֹם אֲשֶׁר -אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה ויָמָּה. כִּי אֶת-כָּל -הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד -עוֹלָם" (ספר בראשית,י"ג,י"ד-ט"ו). הרי בית-אל הם הגוש ההררי הגבוה ביותר במרכז ארץ-ישראל, 3 ומשם ניתן לראות את ארץ ישראל כולה:

  • בצפון את החרמון ואת פסגות הגליל העליון,
  • בדרום את הרי חברון ואת הרי הנגב,
  • במערב את השפלה ומישור החוץ
  • ובמזרח את בקעת הירדן, הרי הגלעד והרי מואב בעבר הירדן המזרחי.

רק בבית-אל הוא יכול להבין את משמעות ההבטחה "יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה". בשובו מחרן מקבל יעקב הבטחה חוזרת על ארץ -ישראל בבית -אל: "וְאֶת -הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲ רֶיךָ אֶתֵּן אֶת- הָאָרֶץ" (ל"ה,י"ב). קדושתה של בית-אל היא סמל וביטוי לקדושת הארץ, כי ממנה ניתן לראות את כל הארץ. לעומת זאת, הר המוריה הוא הר נמוך יחסית, המוקף בהרים גבוהים ממנו (הר הצופים, הר הזיתים והר ציון), שגם הם הנמוכים בהרי יהודה.והרי למדנו, ש"אין מתפללים אלא ממקום נמוך", בבחינת: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'". קדושת ירושלים א"כ היא קדושת התפילה ועבודת ה', שלא נעשית במקום גבוה אלא דווקא במקום נמוך מתוך שפלות וענווה.

ומסכם: "המפגש של הר המוריה והר בית-אל בחלומו של יעקב (עפ"י המדרש שמביא רש"י) מבטא, לדעתי, את המפגש בין קדושת הארץ וקדושת התפילה. אין קניין לעם-ישראל בארצו בלי התפילה ועבודת ה', שהמוקד שלהם הוא בירושלים, ואין משמעות לעבודת ה' של עם -ישראל בלי ארץ -ישראל, אותה רואים ואליה מתחברים מבית- אל.

אבן יעקב[]

Coronation Chair and Stone of Scone Anonymous Engraver Published in A History of England

תחריט. אבן סקון מתחת כיסא ההכתרה במנזר וסטמינסטר, 1855 - המקור:ויקישיתוף, S kitahashi



על האבן, עליה ישן יעקב אבינו, כתב ברש"י בד"ה "וישם מראשותיו" - עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק י"ח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. וספורנו כתב: "מֵאַבְנֵי הַמָּקום. שֶׁהָיוּ מוּכָנות שָׁם לָאורְחִים לֶאֱכל וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם".

בבריטניה קיימת אבן המכונה בשם אבן סקוּ‏ן . האבן היא אבן חול אדומה שאורכה 66 ס"מ, רוחבה 41 ס"מ וגובה 21 ס"מ. משקלה של האבן כ-152 ק"ג. בחלקה העליון של האבן נראים סימני חציבה, ובכל אחד מקצות האבן טבעת ברזל שנועדה לאפשר נשיאתה. האבן הוחזקה בעבר במנזר שבסקוטלנד ונעשה בה שימוש כאבן ההכתרה של מלכי סקוטלנד. בשנת 1296 הועברה האבן ללונדון ומאז היא משמשת כאבן ההכתרה של מלכי אנגליה . [4]

על פי המסורת הקדומה אבן זו היא האבן שהניח יעקב אבינו לראשו עת חלם על סולם יעקב. קיימות גם מסורות אחרות לגבי מוצאה.

ה' נגלה ליעקב בבית אל: "שער השמים" אך בית המקדש נבנה בירושלים[]

בנימין_קוסובסקי_על_פרשת_השבוע_"ויצא"_-ה'_נגלה_ליעקב_בבית_אל_"שער_השמים"_אך_בית_המקדש_-_בירושלים

בנימין קוסובסקי על פרשת השבוע "ויצא" -ה' נגלה ליעקב בבית אל "שער השמים" אך בית המקדש - בירושלים

בנימין קוסובסקי על פרשת השבוע "ויצא" -ה' נגלה ליעקב בבית אל: "שער השמים" אך בית המקדש - בירושלים

מדוע ה' נגלה ליעקב בבית אל ולא בירושלים? מה מיוחד בבית אל עד שנקראת "בית אלקים" ו"שער השמים", ומדוע המקדש נבנה בירושלים ולא בבית אל שלכאורה היתה מתאימה לכך בשיעור זה נראה במי בוחר יעקב לממשיכו, שלא כמקובל לחשוב, ומתי וכיצד עוברת המלכות לשבט יהודה

להלן קטע בו דן השיעור
משנה מסכת זבחים פרק יד

עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה :בכהנים קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנה ישראל:
באו לגלגל והותרו הבמות קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מקום:
באו לשילה נאסרו הבמות לא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן והיא היתה :מנוחה קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה:
באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל:
באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתה נחלה קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה:


שיעורו של בנימין קוסובסקי מישיבת קדומים בפני כולל משכן בנימין לפרשת ויצא תשע"ד.

"וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָהוְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה"-סולם הצרכים בחלום יעקב[]

ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *

פרשתנו מציגה לנו בראשיתה את חלומו של יעקב. מה פשר הופעתו של החלום שבמרכזו ניצב סולם ועליו מלאכים עולים ויורדים ?

אריך פְרוֹם פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי-גרמני, מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה. בספרו "השפה שנשכחה", מציג את שפת החלום כשפת הסמלים. זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון.

הנה כי כן, החלום מציג לנו ייצוגי סמלים המופיעים בחלום, אך הם גם מתכתבים עם מוטיבים ואירועים במציאות החיים.

החלום נוכח בחיינו, עת אנו ישנים וחולמים. אך הוא גם נוכח במוחנו ובנפשנו במצב של עירנות עת אנו נוהגים לא אחת לומר- יש לי חלום. כולנו יודעים למשל להתחבר לאמרתו האלמותית של מרטין לותר קינג ( 1929-1968)– יש לי חלום - "I Have a Dream ,בנאום שנשא בפני 250,000 מפגינים על מדרגות אנדרטת לינקולן בשנת 1963 ,שבו קרא לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה על רקע זה בארצות הברית.

כך בחלומו של יעקב בפרשתנו אנו מנסים להבין את ייצוגי הסמלים בשפת החלום וכיצד הם מתכתבים עם שפת המציאות הנוכחת לאורך פרשתנו.

פרשתנו פותחת: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ד' נִצָּב עָלָיו." (בראשית, כח', י'- יג').

הסולם הוא ייצוג של סמל בעל משמעות שעליו שלבים , שעליהם עולים במעלות הצרכים ,מלמטה למעלה.

כך מוצגים הצרכים של יעקב בהמשך החלום : "וַיֹּאמַר, אֲנִי ד' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ." (בראשית, כח', יג'-טו').

אנו כבר נוכחים בחלום, בהבטחה לממש את שלבי סולם הצרכים ובסיפוקם –מהשלב הנמוך הבסיסי והקיומי בסולם של -שמירה והגנה- "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ ", ועד לשלב הגבוה של הגשמת הייעוד –השיבה לארץ המובטחת – "וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת".

וכאשר האבן חוזרת לבסוף למקומה[]

מאת: ירין רבן עיתון הארץ 09 בנובמבר 2021

כשיעקב נודד לחרן ורגע לפני שהוא פוגש את רחל מסופר לנו על שיחה שהוא מנהל עם רועי צאן מחרן. מה שמשונה בסיפור הזה הוא דווקא האקספוזיציה המפורטת שמקדימה אותו, ולא ברור למה אנחנו זקוקים לתיאור העדרים השותים מן הבאר והאבן המכסה אותה ואז מוסטת ושוב מושבת למקומה. חז"ל הרגישו שלסיפור המסועף הזה יש פוטנציאל להחזיק בתוכו מסרים עמוקים יותר

אבנים מופיעות כמה פעמים בפרשתנו. לפני חלום יעקב הוא מניח אבן מתחת לראשו ונרדם: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כ"ח י'-י"א). אחרי החלום, כשהוא מקים את בית־אל, הוא מניח לה אבן פינה: "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל" (שם י"ח-י"ט). כשיעקב מכריז שבית־אל יהיה ביתו של אלוהים הוא מזכיר את אותה האבן: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (שם כ"ב). ולבסוף, בברית עם לבן משחקות האבנים תפקיד מרכזי: "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו: לִקְטוּ אֲבָנִים. וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל. וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא [בארמית, גל העדוּת] וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד" (בראשית ל"א מ"ד-מ"ז).

אבל עוד לפני הברית, כשיעקב נודד לחרן ורגע לפני שהוא פוגש את רחל, מסופר לנו על שיחה שהוא מנהל עם רועי צאן מחרן. מה שמשונה בסיפור הזה הוא דווקא האקספוזיציה המפורטת שמקדימה אותו — "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ" (בראשית כ"ט א'-ג') — ולא ברור למה אנחנו זקוקים לתיאור המפורט הזה של העדרים השותים מן הבאר ושל האבן המכסה אותה ואז מוסטת ושוב מושבת למקומה. חז"ל הרגישו שלסיפור המסועף על האבן יש פוטנציאל להחזיק בתוכו מסרים עמוקים יותר. במדרש בראשית רבה למשל מקבילים החכמים את סיפורה של הבאר לשורה של מערכות רחבות יותר, ולכל אלמנט בסיפור יש אלגוריה מעולם מקביל.

דוגמה ראשונה היא השוואה בין הבאר ובין ירושלים המקדשית, על המערכת המשפטית המסועפת שבה. "וירא והנה באר בשדה — זו ציון. והנה שלושה עדרי צאן — אלו שלושה בתי־דינים... אחד בהר הבית, אחד בפתח הָעֲזָרָה, אחד בלשכת הגזית". העדרים השותים מן המים מרמזים שמבתי הדינים היו שומעים את הדין הנפסק בין דלתיים סגורות. ה"אבן גדולה" היא בית הדין הגדול ששכן בלשכת הגזית. "ונאספו שמה כל העדרים — אלו בתי דינים שבארץ ישראל". פעולת גלילת האבן ממקומה היא שמיעת הדין ופעולת השבת האבן למקומה היא ההגעה למסקנה סופית במשא ומתן המשפטי.

דוגמה נוספת מדמה אף היא את הבאר לירושלים, אך את שלושת עדרי הצאן מקבילים כאן חז"ל לשלוש המלכויות ששלטו בירושלים: בבל, פרס ויוון. שתיית העדרים מן המים היא העובדה שמלכויות אלו ניצלו את משאבי המקדש לצרכיהן המדיניים, "שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות", כלשון המדרש. אולם האבן המכסה על הבאר היא "זכות האבות" השמורה לעם ישראל על ארצו. "ונאספו שמה כל העדרים" מרמז על גיוס החובה שמנהיגה רומא, שאף היא מעשירה את עצמה מכספי המקדש, ואילו דוגמה זו מסתיימת בנחמה משיחית: הפסוק "וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ" מרמז ש"לעתיד לבוא, זכות אבות עומדת".

המדרשים הללו ממחישים את האופן המובהק שבו חז"ל לא מוכנים לקרוא בטקסט המקראי כפשוטו, אבל הם גם ממחישים את האופן שבו מזהים חכמים קטעי טקסט סתומים או צרים ומרחיבים אותם כדי להדגים רעיון רחב יותר, במקרה הזה גם רעיונות עקרוניים על עולמם־שלהם (מערכת הדינים וההלכה או בית הכנסת) וגם רעיונות תיאולוגיים על יצר הרע ועל העתיד הגיאו־פוליטי האזורי

הדוגמה השלישית הולכת לכיוון קצת אחר ומקבילה בין הבאר לסנהדרין. שלושת עדרי הצאן הם "שלוש שורות של תלמידי חכמים", שתיית העדרים מזכירה "שמשם היו שומעין את ההלכה", איסוף העדרים מזכיר את תלמידי החכמים שהתאספו בארץ ישראל, והאבן הגדולה היא החכם המכונה "מופלא שבבית דין", שעל זהותו המדויקת התווכחו חוקרים ופרשנים אולם ברור שהוא עילוי יוצא דופן. הזזת האבן והחזרתה למקומה מסמלת את הוויכוח ופסיקת הדין, וכאשר האבן חוזרת לבסוף למקומה פוסק בית המדרש הלכה, "שהיו נושאים ונותנים בהלכה עד שמעמידים אותה על בוריה".

ולבסוף, חז"ל מקבילים בין הבאר לבית הכנסת. את הדינמיקה הכמעט כוריאוגרפית סביב הבאר הם מדמיינים כמלחמה ביצר הרע. שלושת העדרים הם שלושת ה"קרוּאים" הקוראים בתורה, האבן הגדולה היא יצר הרע, "ונאספו שמה כל העדרים" זהו הציבור המתפלל, וכשמחזירים את האבן סוף־סוף למקומה על פי הבאר "יצר הרע חוזר למקומו". לפי המדרש הזה המחול סביב האבן הוא מעין ריטואל פסיכולוגי־מיסטי שממחיש את העיקרון החז"לי הידוע לפיו התורה היא הכלי המרכזי למאבק ביצר הרע. כמו שמתואר בתלמוד הבבלי, "כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה... וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ". ועוד, אומר רבי ישמעאל, "בְּנִי, אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה", והכוונה כאן ליצר הרע, "משכהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ" (קידושין ל' ע"ב).

המדרשים הללו ממחישים את האופן המובהק שבו חז"ל לא מוכנים לקרוא בטקסט המקראי כפשוטו, אבל הם גם ממחישים את האופן שבו מזהים חכמים קטעי טקסט סתומים או צרים ומרחיבים אותם כדי להדגים רעיון רחב יותר, במקרה הזה גם רעיונות עקרוניים על עולמם־שלהם (מערכת הדינים וההלכה או בית הכנסת) וגם רעיונות תיאולוגיים על יצר הרע ועל העתיד הגיאו־פוליטי האזורי. אפילו התיאור הפשוט ביותר של החיים הקדומים סביב הבאר לעולם לא יישאר כפשוטו.


רחל ולאה[]

ראו ערך מורחב: רחל ולאה

רחל אימנו ולאה אימנו מהווים דוגמא לבוני משפחה בעם ישראל. במגילת רות העם מברכך את בועז, כאשר הוא "קונה" את רות המואביה לאשה: "יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ד', י"א). הרב שמעון גולן מאפרת בדף לפרשת השבוע לפרשת ויצא תש"ע מעלה שתי נקודות העולות מתוך הפסוק:

  1. רחל ולאה, יותר מהאמהות האחרות (שרה ורבקה) ויותר מנשותיו האחרות של יעקב (זלפה ובלהה), נתפסות כבונות את בית ישראל
  2. רחל מוקדמת ללאה.

כי שנואה לאה[]

הרב שמעון גולן מאפרת בדף לפרשת השבוע כתב:
יעקב אבינו נושא שלא ברצונו שתי נשים; רחל ולאה. את רחל מתוך אהבה עזה; וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, ואת לאה כתוצאה ממעשה המרמה של לבן.

על היחס של יעקב לנשיו ניתן ללמוד משני פסוקים. הראשון (פרק כט פסוק ל): וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה
ממנו ניתן ללמוד ששתי הנשים היו אהובות, אלא שאת רחל הוא אהב יותר מלאה. אולם בפסוק הבא (לא) נאמר: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ
שמשמעותו, לכאורה, שלאה לא היתה "פחות אהובה" אלא שהיתה שנואה, ובדומה לכך נאמר (פסוק לג): וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.

מאליה עולה השאלה: היתכן שיעקב, "הבחור שבאבות", שונא את אשתו? ואם אמנם כן הוא, כיצד הוא ממשיך לחיות איתה ולהוליד איתה ילדים? הלא כך לימדונו רבותינו במסכת נדרים (דף כ ע"ב) על הפסוק (יחזקאל כ, לח): וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי: "אמר רבי לוי אלו בני תשע מידות... בני שנואה".
וכך סיכם את הלימוד המאירי ב"בית הבחירה": "וכן הזהירו רבותינו שלא להזדווג עם אחת מתשע מידות שלא לקלקל שורת הוולדות שכל הנולדים בכיוצא באלו הם הם המקולקלים והרשעים, והוא שאמרו: בני תשע מידות אלו... בני שנואה שהיא מאוסה לו ובא עליה באקראי כמי שאינה אשתו אף על פי שאין בדעתו לגרשה".

שאלה זו מביאה את האדמו"ר בעל "שם משמואל" (שנת תרע"ח) להציע פרוש חסידי:
"בזוהר הקדוש הקשה והא בני שנואה לאו בני מעליא נינהו, וחזינן דכל אינון בני מעלי מלאה נפקו, ואת אמרת כי שנואה לאה? ולפי דרכנו יש ליישב דהנה לכאורה קשה הלוא כתיב ויאהב גם את רחל מלאה שהפירוש הפשוט שאהבת רחל היתה גדולה מאהבת לאה, ומכל מקום מפורש שגם לאה היתה אהובה, ואיך יאמר כי שנואה לאה? אך יש לומר דמחמת דבני שנואה רעים ופושעים... ובתחבולה עשה יעקב אבינו להראות כאילו היא שנואה למען יתנו החיצונים להוליד את הנשמות הגבוהות האלה כי אינם יודעים תעלומות לב. וזהו וירא ה' כי שנואה לאה, היינו איך היא שנואה, שהשנאה הוא רק לפנים (כאילו), וזהו וירא ה', אבל אחרים לא ראו."

בעיוננו נישאר קרובים לפשוטו של מקרא ונשאל; האמנם היה יחסו של יעקב ללאה אשתו, יחס של שנאה? למעשה, נחלקו בכך הפרשנים.

את הפסוק (ל) וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה, מפרש רד"ק:"להודיע כי גם את לאה אהב, אף על פי שלא בחר בה מתחילה לאשה, כיון שניסת לו, אף על פי שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאדם אוהב את אשתו, אבל יותר אהב את רחל."

הוא חוזר על כך גם בפסוק הבא (לא) וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה:"לא היה יעקב שונא אותה, אבל היה אוהב אותה. אלא לפי שהיה אוהב את רחל יותר, קרא ללאה שנואה. כלומר; כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה."

לקריאת השיעור במלואו וכן לקבלת דפי פרשת שבוע יש לפנות בדואר אלקטרוני: irdavid@zahav.net.il

הערות, תגובות ותרומות ניתן להפנות לרב שמעון גולן, ת.ד. 2119 אפרת, טל' 02/9931950

שכר הדודאים[]

מדרש רבה מבאר את עניין זכותם של הדודאים. קודם כל הוא קובע שראובן נשמר מן הגזל. ר' יהודה בר' סימון ... הכל מודים, שלא הביא אלא מן ההפקר. הוא הביא אותם לאימו לפני שטעם מהם. ואז רחל מבקשת מדודאים בטענה : "המעט קחתך את אישי" .

על כך אמר ר' שמעון: "לפי שזלזלה בצדיק, לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הוא דהיא אמרה לה: לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך.

ממשיך ר' אלעזר: זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה.

לאה הפסידה דודאיםונשתכרה ב' שבטים ובכורה. ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה. ר' שמואל בר נחמן אמר:

זו הפסידה דודאים, ונשתכרה שבטים, וקבורה עמו. רחל נשתכרה דודאים, והפסידה שבטים, וקבורה עמו: ובאה התוצאה: ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא אמר רבי אבהו: צפה הקדוש ברוך הוא, שלא היתה כוונתה, אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הוצרך הכתוב לומר: וישמע אלהים אל לאה.

ותאמר "אלי תבא" : אמר רבי לוי: בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולן. יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל

בני יעקב[]

המדרש [5]. מספר כי יוסף מת הראשון ולוי "האריך ימים מכולם".וכתוב [6]:"נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין"


בני יעקב נולד [5] שנת הלידה
לבריאת העולם
נפטר בן[5] יום ההילולה מקור השם מקום קבורה משוער [7]
ראובן י"ד בכסליו ב"א קצ"ג 2193 155 או 124 י"ד כיסלו "כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי"(כ"ט,ל"ב)
שמעון כ"ח בטבת ב"א קצ"ד 2,194 120 כ"ד כיסלו "כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי"(ל"ג) צפונית מכפר סבא
לוי ט"ז בניסן ב"א קצ"ה 2,195 137 [8] "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי" (ל"ד)
יהודה ט"ו בסיון ב"א קצ"ה 2,195 119 ט"ו בסיוון "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (ל"ה) יהוד
דן ט' באלול ב"א קצ"ה 2,195 125 ט' אלול "דָּנַנִּי אֱלֹקים" (ל',ו') אשתאול, כפר דנה בעמק יזרעאל
נפתלי ה' בתשרי ב"א קצ"ה 2,195 133 "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (ח')
גד י' חשוון ב"א קצ"ה 2,195 125 י' מרשוון "(בָּגָד) [בָּא גָד]" (י"א)
אשר ד' בשבט ב"א קצ"ה 2,195 123 י"ב טבת "בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת"(י"ג)
יששכר י' באב ב"א קצ"ו או קצ"ז 2,196 122 י' באב "נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר-נָתַתִּי "(י"ח)
זבולון ז' בתשרי ב"א קצ"ז 2,197 110 ה' תשרי "זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי" (כ')
דינה הרב דוד צבי הופמן מעלה השערה:"ואולי ניתן לה ,שמה על לפי שבקשו אחיה נקמתה, כמו "כי ידין ה"[9]. ארבל
יוסף| כ"ז תמוז ב"א קצ"ט 2,199 110 א'תמוז " אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי" (כ"ג) שכם
בנימין י"א במרחשון ב"א ר"ז 2,207 115 כ"ד מרחשוון "שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין" (ל"ה,י"ח) מזרחית מכפר סבא


מקור:ספר סדר הדורות

תורשה וסביבה במעשה יעקב בצאן לבן[]

השיטה לפיה יעקב אבינו הרביע את צאן לבן כך, שבאופן טבעי, מוצדק וגלוי לעין, יהיה לו עדר צאן בעל תכונות ייחודיות, מעוררת עניין. נציג את שלבי הצגת הסוגיה ובהמשך את עיקרי ‏‏[10] מאמרו של פרופ' יהודה פליקס המנסה להסביר מה אכן קרה, מנקודת ראות מדע הגנטיקה.

  • יעקב אבינו מציג ללבן את השאלה: "...וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ, לְרַגְלִי; וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי לְבֵיתִי..(ל',ל') - בקיצור, איך אגיע לכך שיהיה לי עדר צאן משלי? לבן מגלה הבנה לדרישת יעקב ואומר :"מָה אֶתֶּן-לָךְ" ? (ל"א)
  • יעקב מעלה הצעה, בשלב ראשון:" כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים, וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא, אִתִּי ."(ל"ג). כלומר, בהמות בעלי תכונות כאלה - עד היום - הן שלך ויועברו לעדר נפרד בניהולך. בעדר של לבן שיישאר בניהול יעקב לא יהיו בהמות מהסוגים הבאים :

לפי תרגום יונתן בן עוזיאל :

  1. תיישים אשר סימן לרגליהם.
  2. הטלאים והכבשים עם כתם לבן לרגליהם.

לפי רש"י ורבי סעדיה גאון:

  1. שה נקוד - השה בעלי צבע חום, מנומר ונקוד.
  2. טלא - נקודים וטלואים, טלאים טלאים, שחור, לבן, חום ושחור

פרופ' פליקס מגדיר ביתר משמעות, בהכירו את האוכלוסייה של הבהמות בהווה:

  1. "הכבשים בארץ לפנים, כמו גם בימינו, צבען לבן בחלקי הגוף שגדל עליהם הצמר. זהו הגוון השולט בצאן. רק בחלק מהצאן, לא יותר מרבע, יש כבשים שצמרן בחלקו חום, בלשון הכתוב: "נקוד, עקוד וטלוא"."
  2. "העזים, לעומתן, שחורות הן ברובן המכריע. רק חלק מהם, לא יותר מרבע, עורן טלוא כתמים בהירים"
  • לאחר שנקבעו סימנים ברורים וחד-משמעיים לכל אחד משני העדרים, נקבע מרחק של שלושה ימים בין עדר לבן שכלל את בעלי התכונות הנ"ל עד היום הזה לבין עדר יעקב שכלל את כל אלה שאין להן את התכונות האלה. בהסכם נקבע גם כי מהיום והלאה - בעדר לבן המנוהל על-ידי יעקב - כל הצאצאים לכבשים - שהיו רק לבנות ועזים - שחורות - אם יהיו בעלי תכונות אחרות, המוגדרות : "שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל-שֶׂה-חוּם בַּכְּשָׂבִים, וְטָלוּא וְנָקֹד, בָּעִזִּים; וְהָיָה, שְׂכָרִי" (ל"ב) - יהיו ליעקב אבינו.

דהיינו:

  • עכשיו נותר לראות איך מעדר בעל תכונות נתונות ייולדו צאצאים בעלי תכונות שונות מהוריהם. יעקב עשה זאת על ידי נקיטת שיטה להשגת הייחום הרצוי רק לבהמה שהוא רוצה שתהיה בהריון, דהיינו, שיש לה סיכוי ללדת צאצא בעל צבע שונה משלה , ואכן הוא נוקט בשיטה לעודד את הריונה של בהמה כזאת כאשר היא באה לשתות מים :"וַיַּצֵּג, אֶת-הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל, בָּרְהָטִים, בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן, וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת" (ל"ח)
  • והתוצאה הייתה שמעדר שכולו לבן נולדו גם :" עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים. " (ל"ט) - בעלי תכונות שונות מהוריהם. כמובן נשאר השאלה איך הוא מבחין בבהמה שיש לה סיכוי ללדת צאצא בעל צבע שונה משלה.

מסביר פרופ' יהודה פליקס: התוצאות שהתקבלו יכולות להיות מוסברות על ידי חוקי הגנטיקה כפי שהוגדרו על ידי גרגור מנדל. החוק הראשון קובע כי לתכונה - כמו צבע הבהמה - יש אפיונים אלטרנטיביים: אפיון אחד, דומיננטי - בולט לכל ואילו השני, רצסיבי - סמוי. במקרה שלנו: אצל הכבשים הצבע הדומיננטי הוא לבן ואצל העזים - שחורות. כאשר יעקב מציע ללבן כי הבהמות בעלי התכונות הדומיננטיות יהיו שלו הוא מקבל את ההצעה. אך יעקב עושה שימוש במידע נוסף: ידוע לו כי גם שהכבשים הלבנות והעיזים השחורות יולדות בדור הבאה בשיעור מסויים בהמות השונות מהן בצבעם - הרצסיבי - סמוי. כמו אצל בני-האדם, יש אפשרות כי להורים לבנים יוולד צאצא שחור אם בין האבות הקודמים היה הורה שחור.

יתר על כן, קיים חוק גנטי נוסף, הנקרא "און-יתר להטרוזיגוט" - לפיו הבהמות שיש להן בנוסף לתכונה הדומיננטית, גם את התכונה הסמויה - העשויה להתגלות בדורות הבאים - יש להן פוריות יותר. לכך אולי התכוון מלאך האלוקים כאשר אמר ליעקב:" וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים" (ל"א,י"ב). פליקס מגדיר כי כל מלאכתו של יעקב הייתה :"רק לגלות בין הלבנים אותם בני המכלוא ורק להם עליך לאפשר להקים ולדות עם בני המכלוא. ומתוכם ייוולדו לך צאן טלואות".

ולכן הוא נהג לאפשר לבהמות שבחר הריון ולאחרות - לא. וכך פעל :" וְהָיָה, בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת-הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן, בָּרְהָטִים לְיַחְמֵנָּה, בַּמַּקְלוֹת. (תוצאה חיובית - יש הריון) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן, לֹא יָשִׂים (תוצאה שלילית אין הריון}, (והתוצאה) וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב. (מ"א,מ"ב).

הסיכום של פרופ' פליקס הוא שאם יעקב לא היה משתמש במידע שהיה לו רק 15% של העדר היה שלו. כאשר נקט בשיטה הייחודית, אחרי שבע עונות המלטה, הגיע עדרו של יעקב - לפי הערכתו - לשיעור של 39% מהעדר.

תקציר הרצאתו של פרופ' פליקס[]

חוקי התורשה בחלום יעקב: תקציר מתוך מאמרו של י.פליקס נערך על ידי רונית הופמן

נגדיר תורשה כענף מדעי העוסק בחקירת גנים והעברת התכונות מההורים לצאצאיהם במהלך ההתרבות. כיצד זה מתרחש? בתאיהם של כל היצורים החיים יש איברונים הנקראים כרומוזומים העשויים בעיקר מחומר תורשתי = דנ"א. הכרומוזומים נמצאים בתוך גרעין התא (בחיידקים ובאצות כחוליות החומר התורשתי מפוזר בכל התא). הכרומוזומים הם שרשראות של יחידות הנקראות גנים. הגנים הללו עוברים בתאי המין לצאצאיו של כל יצור ומתבטאים כתכונות. למשל: עיניים כחולות, גובה, צבע שיער וכו'.

מי היה האדם הראשון שגילה את חוקי התורשה? יעקב אבינו.

כ- 3500 שנים מאוחר יותר לחלום יעקב (בשנת 1865) ניסח הנזיר גרגור מנדל את חוקי התורשה שהפכו לבסיס להתפתחות מדע הגנטיקה. כנראה שחוקים אלו היו ידועים כבר ליעקב אבינו. מנדל נולד בצ'כוסלובקיה, בגיל 25 הגיע ללמוד במנזר. מאוחר יותר הוא אף למד מתמטיקה וביולוגיה באוניברסיטה בווינה. בשנותיו במנזר גידל מנדל צמחי אפונת גינה בחצר המנזר, ובצמחים אלו ערך את התצפיות שלו בתורשה. סמלים מוסכמים בתורשה: X - הכלאה P - דור ההורים.

F1- הדור הראשון של הצאצאים (הכלאה בין צמחים מדור ההורים).

F2 - הדור השני של הצאצאים (הכלאה של F1 עם F1).

כל תכונה ניתן לסווג עפ"י תכונה דומיננטית/ תכונה רצסיבית. תכונה דומיננטית- תכונה שולטת, אותה רואים בפועל באורגניזם. תכונה רצסיבית- תכונה נשלטת, נסגנית. היא נמצאת באורגניזם אבל לא באה לידי ביטוי בפועל - לא רואים אותה. כל תכונה נסמן כשתי אותיות. תכונה דומיננטית בזוג אותיות גדולות. תכונה רצסיבית בזוג אותיות קטנות. הצאצא מקבל מכל הורה גן אחד בלבד מבין שני הגנים שההורה נושא.


החוקיות שגילה מנדל:

P צהוב X ירוק

             EE              ee 


Ee (צהוב)

F1 צהוב X צהוב

  Ee                 Ee             


EE Ee Ee ee

         ירוק  צהוב  צהוב   צהוב  

כלומר בדור הנכדים קבלנו: 3/4 צהובים, 1/4 ירוקים. המסקנות: 1. אחידות בדור הצאצאים הראשון. 2. יחס של 1:3 בדור הצאצאים השני.


נשאלת השאלה: מדוע אפונה שיש לה Ee תהיה בצבע צהוב, הלא היא קבלה גורם תורשתי אחד מהצהוב וגורם תורשתי שני מהירוק? תשובה: התכונה של הצהוב היא המשתלטת, הדומיננטית, ואותה נראה בפועל. כדי לקבל אפונה ירוקה צריך ששני הגורמים התורשתיים יהיו של ירוק כלומר ee, והסיכוי לכך הוא 1/4, ביחס לסיכוי לקבל צבע צהוב שהוא 3/4. חוק הטרוזיס: בני מכלוא - שמכילים גנים שונים עשויים לגלות פוריות רבה יותר מאלו שמכילים בתוכם את אותו הגן. כלומר אם יש לנו עדר צאן שכל צמרו חלק וקבוצה מתוכו נושאת בתוכה גנים מעורבים של צמר חלק ושל צמר טלוא, הרי הקבוצה הזו תהיה יותר פורייה מהקבוצה החלקה הטהורה.

כעת נחזור לחלום יעקב העוסק בחוקי התורשה. המופיע בספר בראשית פרקים ל'- ל"א.

רקע הסיפור: יעקב אבינו רעה את צאן לבן הארמי שבע שנים תמורת הבטחה שיישא את רחל בתו, אך לבסוף רומה על ידו וקיבל את לאה במקומה. כדי לשאת גם את רחל נאלץ יעקב לעבוד 7 שנים נוספות. עם לידת בנו ה- 11, יוסף מבקש מלבן: "שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי". לבן מפציר ביעקב שישאר וימשיך לעבוד אצלו כיוון ש"ויברכני ה' בגללך". והוא מבטיח: "נקבה שכרך עלי ואתנה". יעקב מסכים והשכר המובטח ליעקב הוא: כל שה או עז נקוד וטלוא יהיה ליעקב. וההסבר: נקוד- מלשון נקודות. טלוא - מלשון טלאים. כלומר שאין צבעו אחיד וחלק אלא הוא מנומר - יש בו חברבורות בצבע שונה, כאילו תפרו עליו טלאים. לאחר ההסכם החדש, לבן מפרש את הדברים בשרירות לבו וטוען שההסכם מתייחס רק לנולדים מעתה והלאה. באותו היום לבן מסיר את כל הצאן המנומר ונותן אותו ביד בניו, כאשר מהלך שלושה ימים מבדיל בין עדרים אלו לבין הצאן החלק שנותר ביד יעקב. בפעולה זו לבן מרוויח שסיכויי הצאן הנותר, שכולו חלק להמליט ולדות נקודים וטלואים - ישאף לאפס. בהמשך יעקב רואה חזון רוחני וכך הוא מתארו: "וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. יא וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים: כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ". יעקב רואה כי התיישים והאילים הזכרים - הנקראים עתודים. נראים מנומרים, למרות שבמציאות, לבן כבר הוציא מעדרו של יעקב את כל הצאן המנומרים. אחרי חזיון זה יעקב מתחיל להעביר ללבן, את הצאן המאחרים להתייחם, שנאמר: "וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב". העטופים = הצאן המאחרים להתייחם, הפחות פוריים, העביר לעדרי לבן. הקשורים = הממהרים להתייחם, היותר פוריים נשארו בעדרו של יעקב. נשאלות שתי שאלות: 1. מדוע יעקב ראה בחיזיון הנבואי את הצאן הפוריים שבעדרו כמנומרים, בעוד שבמציאות היו אצלו רק צאן חלקים לגמרי? 2. מדוע הקפיד יעקב להפריד את הצאן הפחות פוריים ולהעבירם ללבן? מה ההבדל בין הפחות פוריים, לעניין המטרה המרכזית של יעקב - שהנולדים יהיו מנומרים?

חוקי התורשה החדשניים: ההסבר לפי חוקי התורשה הוא: גן = הגורם להנחלת תכונות לצאצאים. לפי חוק ההטרוזיס - בני מכלוא - שמכילים גנים שונים עשויים לגלות פוריות רבה יותר מאלו שמכילים בתוכם את אותו הגן. כלומר אם יש לנו עדר צאן שכל צמרו חלק וקבוצה מתוכו נושאת בתוכה גנים מעורבים של צמר חלק ושל צמר טלוא, הרי הקבוצה הזו תהיה יותר פוריה מהקבוצה החלקה הטהורה. בדברי המלאך ליעקב בחזון הנבואי הוא אומר לו: "שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים" כלומר בהבטה פנימית וראיית האמת, אפשר לראות כי הצאן מנומרים בפנימיותם אף על פי שבעין רגילה הם נראים חלקים. כלומר, גם הצאן שנראה חלק בצבעו, לאמיתו של דבר הוא דווקא מנומר- לעניין הצאצאים שייצאו ממנו. וזאת משום שבחיצוניותו הוא חלק, אך טמונים בו גם גנים של מנומר. לפי חוקי מנדל, אם נאתר מבין הצאן החלק את נושאי הגנים הדומיננטיים (=המשתלטים) של המנומרים ונגרום להם להעמיד וולדות, הרי הגנים המנומרים ישלטו על הגנים הלבנים, והתוצאה תהיה וולדות מנומרים. כיצד נדע מי מהצאן הם נושאי הגנים הדומיננטיים? לפי חוק הטרוזיס, הצאן שמצטיינות בפוריות וממהרות להתייחם הן אלו בעלות הגנים המנומרים הדומיננטיים, על אף היותן חלקות למראית עין. וזה מה שמגלה המלאך ליעקב. לאור תגלית זאת יעקב מחלק את עדרו בהתאם: והיה העטופים (= המאחרים להתייחם ופוריותם מועטת דבר שלפי חוק הטרוזיס מגלה את עובדת היותם חלקים מבחינה גנטית) ללבן, יעקב מיהר להעבירם לעדרי לבן, כדי שבעדרו שלו לא יולד צאן חלק. והקשורים (= הממהרים להתייחם, ופוריותם רבה, דבר המגלה את עובדת היותם מכילים גנים של מנומר) ליעקב, כדי שיולד צאן מנומר שלפי ההסכם שייך ליעקב. כך יעקב מחזיר לעצמו את שכר עבודתו, אותו גזל ממנו לבן.


המקור: רונית הופמן :דף יומי

מה בקש לבן הארמי[]

בפרשת השבוע שעבר קראנו על לבן הארמי. בספר דברים אנו מזכירים בפרשת כי תבוא, בעת הבאת הביכורים "ארמי אובד אבי.." ושוב בהגדה לפסח. בפרשת השבוע לא מצויין בפירוש שלבן (הסבא רבא של עם ישראל" התכוון להשמיד חלק ממשפחתו. הרב יונתן זקס ברשימתו השבועית על הפרשה שהתפרסמה בשבועון :"קרוב אליך - עבודת ה' ברוח חסידית" דן בנושא. כדאי לקרוא !

מה ביקש לבן הארמי

מה בקש לבן הארמי - לקריאה ברורה יותר הקש על הציור

קישורים חיצוניים[]


הערות שוליים[]

  1. לאחר שאברהם אבינו תיקן תפילת שחרית שנאחר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.." (כ"ב,ג') ויצחק אבינו - [[תפילת מנחה] שנאמר:"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (כ"ד,ס"ג)
  2. סדר עולם רבא כתב :"נמצא עומד על הבאר בחרן בן ע"ז".
  3. תאומות נולדו עם השבטים
  4. המקור:הויקיפדיה העברית
  5. 5.0 5.1 5.2 ילקוט שמעוני לפרשת שמות
  6. סדר עולם רבה
  7. מקור, בין השאר, מנחם מיכלסון,יהודה סלומון ומשה מילנר , מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל - משרד הבטחון ההוצאה לאור
  8. רק שמת לוי החל שעבוד מצרים לפי סדר עולם רבה
  9. דברים ל"ב,ל"
  10. [1]
Advertisement