Family Wiki
Advertisement

השור - אחד מארבעת מאבות נזיקין - ויקישיתוף, צילם:FlickrLickr

בור - השני מארבע אבות נזיקין

הבערת אש - השלישית מארבע אבות נזיקין - ויקישיתוף, צילם:Sevela.p

המבעה - אדם מזיק או שן של בהמה - בהמות במרעה mhko:Berserkerus

הפרשה השישית בספר שמות היא פרשת משפטים. הפרשה עוסקת בעיקר בדיני ממונות ודינים נוספים, שמהוים מקור למסכתות רבות בסדר נזיקין. בסוף הפרשה מופיע מעמד כריתת ברית בין האלוקים לעם ישראל ו"ראיית" האלוקים.

בפרשת השבוע מובאות 53 מצוות מתוך תרי"ג מצוות. לפי ברוך הלפרין ב"ספר מצוות השם" : מצוות לא תעשה - ל' ומצוות עשה כ"ג. מראי מקומות באתר דעת - ברשות חלמיש - חברה למאגרי מידע תורניים שימושיים

ראו גם: "ואלה המשפטים" מול "חוקות הגויים" - לאור מאמרו של זאב ח' ארליך (ז'אבו) במקור ראשון 20 בפברואר 2009

ראו גם ויקי קדומים - עלון אינטרנטי שבועי לנושאים אקטואליים בתחומים: מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל לשבוע פרשת משפטים


חלוקת הפרשה לנושאים ע"פ פרקים[]

הפרק פסוקים תוכן
כ"א: א-ז דיני עבד עברי
ח-יב דיני אמה עבריה
יג-כז דיני מכה אדם , מקלל הורים ומוכר נפש
כח-לב דיני שור נוגח אדם
לג-לז דיני מזיק שור (בור, שור נוגח שור, טביחה ומכירה).
כ"ב א-ג דיני בא במחתרת
ד דיני מבעה (שן ורגל)
ה' דיני אש
ו-יד דיני שומרים
טו-טז דיני מפתה
יז-כ 3 חייבי מיתה (מכשפה, שוכב עם בהמה וזובח לע"ז)
כא-כו דיני דלים (הונאת גר, יתום ואלמנה, הלוואה, ריבית ומשכון)
כז-ל דינים
כג א-ג משפט (עדות שקר, הליכה אחר רוב, "שוחד")
ד-ה חסד לזולת (השבת אבידה, פריקה וטעינה)
ו-ט משפט (שוחד, שקר, גר)
י-יט חגים (שבת, רגלים)
כ-לג הבטחות לכניסה לארץ
כד א-יא כריתת הברית
יב-יח עליית משה להר סיני

ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח==

פרשת_משפטים_תשע"ג_ירושלים

פרשת משפטים תשע"ג ירושלים

פרשת משפטים תשע"ג ירושלים

כמו בפרשות רבות, רש"י קושר בין הפרשות. והוא פירש על הפסוק הראשון של הפרשה:" ואלה המשפטים - כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. (פשוטו של מקרא)
ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש (המזבח):

הרב מוטי אלון מעלה את השאלה, האם מקומה של פרשת הדינים לא היה לא היה בהמשך לעשרת הדברות - מה פתאום יש הפרדה בינן לבין פרשת הדינים ? מה החשיבות של עשיית כבש למדרגות. המטרות הם: לא לגלות ערווה ולא ללכת פסיעה גסה. מה הקשר לפרשת הדינים.

מה פתאום מוזכרת הסנהדרין, הרי דנים בכך רק בספר דברים.

להאזנה לשיעור במלואו הקישו לקישור לעיל (החץ באמצע התמונה)

מה החשיבות של עבד עברי ואמא עבריה ?[]

היום_בפרשה_ראשון_של_משפטים_חלק_ב_תשעה

היום בפרשה ראשון של משפטים חלק ב תשעה

הרב מוטי אלון במדור החדש, הסדר היומי בפרשה, דן בשאלה מדוע פרשת משפטים מתחילה בנושאים: עבד עברי ואמה עבריה. למה דנים קודם בגורלו של העבד בטרם יסקרו בדיני גנב. למה פרשה זו היא הראשונה בסדרה, שרק לאחריה יבואו הדינים החלים לדורות.

לדעתו, הפרשה עוסקת ב"כבוד האדם וחרותו", תחילה שי לטפל בנדכאים בחברה: עבד עברי הוא אדם שנמכר בגנבתו והתמורה המתקבל מהמכירה משמשת לתשלום חובו לקרבן של הגנב. האדון מלמד אותו מקצוע, אפילו משיא אותו ומצייד אותו בכסף לדרכו בעתיד.

וזו מצוות הענקה: כאשר העבד משתחרר, חלה על האדון חובה להעניק לו מרכושו, על פי האמור בתורה "וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ"דברים ט"ו}}. מצוות הענקה נוהגת רק בעבד שמכרו בית דין, ולא בעבד שמכר עצמו. חז"ל פירשו שמדובר בשווה ערך של לפחות שלושים סלעיםץ. סכום זה יאפשר למשתחרר להתחיל את חייו החופשיים מחדש, ולהשתקם. אם האדון לא מקיים את מצוות ההענקה לעבד בשחרורו, הוא עובר על מצוות לא תעשה.(קטע זה נלקח מהויקיפדיה העברית)

וכן, במקרה של האמה, האב אינו מסוגל לקיים את בתו. הוא מוכר אותה והקונה מתחייב להשיא אותה ולספק לה את צרכיה "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ" - מכאן נלמדים דיני הנישואין בישראל.

Cquote2.svg כי תקנה עבד עברי - "עבד שהוא עברי" או אינו אלא עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל ועליו הוא אומר: שש שנים יעבוד, ומה אני מקיים (ויקרא כה מו) והתנחלתם אתם בלקוח מן הגוי, אבל בלקוח מישראל יצא בשש? תלמוד לומר (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי, לא אמרתי אלא באחיך:

""כי תקנה" - מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו כמו שנאמר (שמות כב ב) אם אין לו ונמכר בגנבתו. או אינו אלא במוכר עצמו מפני דוחקו, אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש? כשהוא אומר (ויקרא כה לט) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור, ומה אני מקיים כי תקנה, בנמכר בבית דין::(שמות, כ"א,ב'

Cquote1.svg

מדרש לקח טוב כתב:

מדרש לקח טוב עבד עברי.png

הסתבר כי ליהודים בארץ מצרים היו עבדים. ברם, בירושלמי (ראש השנה ג ה) נאמר: " אמר רב שמואל בר רב יצחק, "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל", על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים. ואתיא כהיא דאמר ר' הילא, לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים. הדא הוא דכתיב "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'".


היש סדר במתן המצוות[]

Venezia - Ghetto Nuovo ויקישיתוף- Negozio ebraico - Foto Giovanni Dall'Orto

פרשן המקרא רבי יצחק אברבנאל העלה את השאלה, מה ההגיון העומד מאחורי סדר מתן המצוות בפרשת משפטים בלשונו:"לא הקפידו לתת טעם בקדימת המשפטים האלה זה לזה". תחילה הוא קובע שלא יתכן שאין מסר בסדר הגשת המצוות, "כי ראוי ליחס לו יתברך, השופט כל הארץ, בתורותיו, ליחס לו דופי וגנאי מבלתי סדור שאין ראוי ליחסו לקטן שבחכמים".

אברבנאל סבר כי יש חפיפה בין סדר המצוות בין אדם לחברו בעשרת הדברות לבין סדר המצוות בפרשת משפטים והוא מפרט:

  • לא תרצח
  1. משפט עבד עברי ואמה עבריה - "נכללים בלא תרצח" שכן הכתוב הדגיש שאם בעליהם יתנהג אליהם לא כראוי הרי הוא כאילו רוצחם בעוד בחיים.
  2. מכה אביו ואימו - די בכך שאם יכה אותם הרי הוא חייב מיתה כרוצח.
  3. .אם הוא גונב נפש מאחיו (אח ממש) וסבור כי הוריו יעלימו זאת - אף הוא נחשב לרוצח.
  4. מכה חברו, אפילו לא ימות - אף הוא רוצח.
  5. מכה עבדו - גם רוצח.
  6. נגיפת אישה הרה - רצח לכל דבר.
  7. וכי יגח שור ועל-ידו נהרג הרי זה רצח
  8. הכאת עבד - גם נכלל ברצח.

והוא הוסיף כי "לא תרצח" שנאמר לאומות העולם אינו כולל את המקרים לעיל ולכן נאמר :"אלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

  • לא תגנוב - כאן נכללו שמונה מקרים שכלולים בהפסד ממון לחברו.
  1. כי יפתח איש בור ונפלה שם בהמה.
  2. אם השור יפגע בשור חברו.
  3. אם יגנוב בהמה מחברו.
  4. אם ידליק אש ופגע בשה חברו
  5. אם יתן לו כסף או כלים ולא יחזירם.
  6. אם יתן לו שור או חמור ולא יחזיר.
  7. אם ישאיל ממנו דבר מה ולא ישיב

כל אלה לא היו אצל בני נח שרק הוזהרו על הגזל.

  • לא תנאף
  1. פיתוי בתולה
  2. אם האב ממאן לתת אותה.
  3. המכשפה, המפתה את הבתולה לשכב עם איש.
  4. השוכב עם בהמה
  5. זובח לאלוקים יחרם - שכן עבודה זרה מכונה גם ניאוף.
  • לא תענה
  1. וגר לא תונה - גם נגד גר אין לתת עדות שקר.
  2. הונאת דברים - כלפי אלמנה ויתום במחשבה שאין להם גואל
  • לא תחמוד
  1. לא לחמוד כסף הזולת על-ידי לקיחת ריבית.
  2. לא לקחת את כלין בתור משכון
  3. לא לקלל אלוקים - השופטים.
  4. ולא יחמוד "מתנות כהונה"

ומסיים:"ואנשי קודש תהיו לי ... המשפטים האלה האלוהיים מביאים אתכם להיות קדושים לי" וממשיך בדיני מאכלות , ואוסר על אכילת טריפות .

לוח הזמנים של הפרשה[]

הפרשה כוללת שני נושאים עיקריים: מתן המשפטים לבני-ישראל וכריתת הברית, אשר בסיומה עולה משה רבינו להר סיני, בו' סיון או ז' סיון, לאחר מעמד הר סיני.

לפי רש"י, הברית המוזכרת בפרק כ"ד, בד"ה ואל משה אמר עלה - נאמרה קודם עשרת הדברות - בד' בסיון. המשך לוח הזמנים היה:

  • בו ביום- ויבא משה ויספר לעם - "את כל דברי ה'" - מצוות פרישה והגבלה: "ואת כל המשפטים -

שבע מצוות שנצטוו בני נח. ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה:

  • וישכם בבקר - בה' בסיון - ויכתב משה - מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה.
  • שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים שאין הזאה בלא טבילה שנאמר: ויקח משה חצי הדם - מי חלקו, מלאך בא וחלקו: באגנות - שני אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם.
  • לאחר מתן תורה - "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם - ארבעים יום. שם קבל את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם - כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן. ורבינו סעדיה פירש: באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו.

הרמב"ן בדעה מעט שונה. לדעתו, המשפטים נאמרו לאחר מתן תורה באותו יום. רש"י סבור שהם נלמדו תוך 40 היום בהר. הנצי"ב סבור לפני מתן תורה.

המשפט העברי[]

הלוגו של אתר בתי הדין הרבניים

ערכים מורחבים: הרשות השופטת של מדינת ישראל, משפט התורה, המשפט העברי

המשפט העברי כמו שהוא מכונה בעולם המשפטים בישראל או משפט התורה כפי שמעדיף לקרוא לו ד"ר איתמר ורהפטיג , מרצה למשפט עברי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן. לדעתו : [1]. הוא מבחין במשמעות המונח "משפט עברי" כפי שנעשה בו שימוש ערב הקמת המדינה, היה מובנו קליטת אלמנטים מסויימים מהתחום המשפטי ההלכתי במשפט הישראלי בהתאם לרוח התקופה. לעומת זאת משפט התורה מתיחס לקבלת המשפט התורני כמכלול ולא רק כמקור השראה .

הפסוק הפותח את פרשת השבוע דן במהות המשפט העברי. רש"י כתב על ד"ה לפניהם - "ולא לפני גויים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר ref>>דברים ל"ב ל"א</</ref "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים" - כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם.

כאשר הוקמה מדינת ישראל נבדקה על-ידי יהודים מאמינים האפשרות האם קיימת האפשרות כי חוקי המדינה יתבססו את המשפט העברי. בדיעבד, הסתבר כי המחוקק הישראלי שם דגש על "הערכים הדמוקרטיים והליברליים" ולכן נראה כי אפשרות זאת לא קיימת. ראו : אילן סבן השופט מנחם אלון:משפט והשקפת עולם.

רבני ישראל נוהגים להתיחס לרשות השופטת של מדינת ישראל כ"ערכאות של גויים". הרב יעקב אריאל [2]. מסביר: המשפט הרישמי , המוכר, במדינת ישראל הוא "נוכרי" או "ישראלי" - המורכב מחוקי עמים שונים. הוא מכיל פה ושם סעיפים אחדים ברוח השולחן ערוך. אולם, רוחם הכללי של המשפט ורוב שופטיו "זרה לרוח התורה".

הרב אריאל בדעה כי במדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, גם לפי "מגילת העצמאות" היה צריך להיות בצד השפה העברית, הלוח העברי ושבת ומועדי ישראל - גם זיקה למשפט העברי. הוא קובע:כל גדולי הפוסקים בדורות האחרונים מכל החוגים והזרמים סבורים אחרת.

הרב מרדכי אליהו כתב בעלון לפרשת השבוע "יש"ע שלנו" : עוד סיבה יש מדוע להעדיף דווקא דין תורה והיא כי "אלוקים ניצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט". אלוקים מעורב בדיון הזה ומנחה את הדיינים לעמוד על דבר אמת. אם חלילה הדיינים לא עשו את מלאכתם נאמנה והטו את הדין בגלל עצלות או טעות שהייתה בהם, הקב"ה מעורב כאן. אתה עשית את דבר ד' והוא ישלם לך [3] . "ונְֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָשֶׁיּשְַׁלּםֶ לָךְ שְׂכַר פְּעֻלּתָךְ".

והוא ממליץ : על כן ראוי והגון לדון בכל דיני הממונות שבין איש לחברו על פי דין תורה, יחפשו דיינים שהם נקיים מכל נגיעה ובקיאים בהלכות אלו. הם ישמעו את הטענות ויפסקו את הדין ואחרי פסק הדין יקבל האדם את דינו בשמחה ויחשוב בדעתו שאם חלילה נעשתה טעות בדינו - יש מי שישלם לו את חסרונו. יהי רצון שיתקיים בנו "הָשִׁיבהָ שׁוֹפְטֵינוּ כּבְרִָאשׁוֹנָה ויְוֹעֲצֵינוּ כּבְתְַּחִלּהָ. והְָסֵר מִמֶּנּוּ יגָוֹן ואֲַנָחָה" [4] "אַחֲרֵי כֵן יקִָּרֵא לָךְ עִיר הַצּדֶק קִרְיהָ נֶאֱמָנָה" אכי"ר.

צדק וחסד ביחיד וברבים[]

פרשת משפטים קודמת לפרשת תרומה. כינון מדינה על אדני הצדק קודם לנושא החסד (תרומה). ושניהם הצדק והחסד קודמים לעבודת הקרבנות. מדינה קודמת למקדש. היטיב להגדיר זאת הירושלמי (ראש השנה א, א) דרך אמירתו, כביכול, של הקב"ה לדוד המלך, אחרי שנאמר לדוד המלך שהוא לא יזכה לבנות את בית המקדש, - חביב הוא משפט וצדקה שלך יותר מכל הקרבנות.

נשים לב לדבר מעניין. הפסוק שהתלמוד הירושלמי מביא (ראה מקור למטה) מקדים את החסד למשפט, בעוד שבגוף המאמר – חביב עלי משפט וצדקה מקדימים משפט לצדקה, וכמו כן בפועל (שמואל ב, ח, ט"ו) נאמר: 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו – מקדימים כאן משפט לצדקה.

הסבר הדברים הוא שיש הבדל בין יחיד לציבור. אצל יחיד בדרך כלל נושא החסד יותר מודגש וחשוב, אולם ברגע שהדברים מגיעים להיבט הציבורי – מדינה. ברור הדבר שקודם כל צריך להשתית את המדינה על צדק ורק אחרי זה מגיע התור של החסד. עם ישראל תפקידו להאיר את אור השם בעולם. אור השם בעולם פירושו הוא רעיון החסד בעולם (אברהם אבינו הוא עמוד החסד המייצג את בשורת היהדות) אולם בשורה זאת אינה יכולה לבוא לידי ביטוי אם בבסיסה אין מדינה (שבאופן טבעי מבוססת על צדק). מדינה היא חלק מהפצת הבשורה של היהדות.

מקורות: תלמוד ירושלמי ראש השנה א, א

"א"ר שמואל בר נחמן [שם ז יב] והיה כי ימלאו ימיך אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד ימים מליאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים שלמה בנך בונה בית המקדש אלא להקריב קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שלך יותר מכל הקרבנות שנאמר: [משלי כא ג] 'עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח' ".

מזבח אדמה תעשה לך (הקשר לעבד עברי)[]

פרשת משפטים מתחילה בנושאים: עבד עברי ואמה עבריה. למה דנים קודם בגורלו של העבד בטרם יסקרו בדיני גנב. למה פרשה זו היא הראשונה בסדרה, שרק לאחריה יבואו הדינים החלים לדורות.

Cquote2.svg כי תקנה עבד עברי - "עבד שהוא עברי" או אינו אלא עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל ועליו הוא אומר: שש שנים יעבוד, ומה אני מקיים (ויקרא כה מו) והתנחלתם אתם בלקוח מן הגוי, אבל בלקוח מישראל יצא בשש? תלמוד לומר (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי, לא אמרתי אלא באחיך:

""כי תקנה" - מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו כמו שנאמר (שמות כב ב) אם אין לו ונמכר בגנבתו. או אינו אלא במוכר עצמו מפני דוחקו, אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש? כשהוא אומר (ויקרא כה לט) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור, ומה אני מקיים כי תקנה, בנמכר בבית דין::(שמות, כ"א,ב'

Cquote1.svg

מדרש לקח טוב כתב:

מדרש לקח טוב עבד עברי.png

הסתבר כי ליהודים בארץ מצרים היו עבדים. ברם, בירושלמי (ראש השנה ג ה) נאמר: " אמר רב שמואל בר רב יצחק, "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל", על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים. ואתיא כהיא דאמר ר' הילא, לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים. הדא הוא דכתיב "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'".

ועכשיו הוא עובר לפרשה הקודמת

Cquote2.svg אלה המשפטים - כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני.

ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש [המזבח]:

Cquote1.svg

עבד עברי - מי הוא ?[]

עדיפות לעבד עברי או מאמר בבית סוהר - כלא אלקטרז בארה"ב , אחד מבתי הסוהר המפורסמים שהיו בעולם ויקישיתוף, צילם:Edward Z. Yang

פרשת השבוע מתחילה:"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם". הלכה למעשה אנו נתקלים בנושא בספר ירמיהו

Cquote2.svg "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַ‍ִם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר. לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ. וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים ויכבישום [וַיִּכְבְּשׁוּם] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. (ל"ד, ח'-י"א) Cquote1.svg

המלך צדקיהו מורה לעם לשחרר את העבדים. המלבי"ם מנמק זאת כך:"לקרא להם דרור, שדבר באזני העם שע"י ברית הזה יקראו לעצמם דרור, שעד עתה לא היה אחד מהם בטוח בעצמו פן יעני וימכר לעבד, וע"י תקנה זו יהיו חפשים כל ימי חייהם, והמלך קרא להעם לא להשרים, כי חשב שהשרים לא יתרצו לזה שהם לא ייראו מחשש עניות רק העם יתרצו:

(תודה לקורא הנאמן אשר העיר לי על הטעות)

אך בני ישראל אינם מחזיקים זמן רב בכך אלא מיד מחזירים את העבדים. "וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ". בעקבות כך גוזר הקב"ה על ירושלים את הגרוע מכל: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ...וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם... וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין ישֵׁב". בעקבות החזרת מוסד העבדות, נחתמת גזירת חורבנה של ירושלים.

שואל הרב רונן נויבירט מישיבת ההסדר בפתח תקווה במאמרו על עבדות, מוסר וצדק חברתי כיצד אם כן, מעודדת התורה את העבדות ולא זו בלבד אלא שפותחת את פרשת משפטים בנתינת לגיטמציה לעבדות ? והוא משיב:" עיון מעמיק בפרשת העבד העברי, יגלה שמדובר בעבדות מסוג אחר, ובודאי לא זו המופיעה אצל ירמיהו. ראשית, היחס החברתי המתחייב לאותו העבד הינו יחס של שווה בין שווים. "יכול תקראנו עבד לשם בזיון ? תלמוד לומר 'וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך' - נהוג בו אחווה!" [5] ." ועוד... יתרה מכך, חל איסור להטיל עליו כל משימה מבזה - "כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים שהם מיוחדים לעשות העבדים כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד. אינו נוהג בו אלא כשכיר" [6] . ההתקשרות עם "העבד" צריכה להיות בבחינת יחסי מעביד-עובד ולא יחס של משעבד כלפי עבד.

הוא מציג את ההסבר הבא: רש"י על אתר מבאר ע"פ חז"ל שמדובר באדם שנמכר ע"י בית דין בעקבת גניבה שביצע. אכן, בהמשך הפרשה מופיעים דיניו של הגנב אשר מחוייב להחזיר את הקרן וכן לשלם תשלומי קנס. ברם, "אם אין לו - ונמכר בגנבתו".

הרש"ר הירש בפירושו לתורה, מביא הסבר מרתק. בכל חברה מתוקנת כיום, עונשו של הגנב הינו ריצוי עונש מאסר בבית הכלא. מטרת החוק היא ליצור סדר חברתי ואשר על כן כל מי שמערער את הסדר, מושלך לצידי החברה אל בית הכלא. סיכויי הפושע לצאת ממעגל הפשע קטנים ובפרט כשהוא מבלה את זמנו בכלא בחברתם של פושעים אחרים. התורה בחזונה ליצירת חברה אידיאלית וצודקת מצאה פתרון אחר לבעיית הפשע. פתרון זה דואג לא רק לחוק ולסדר, כי אם גם ובעיקר לתיקון השורש המוסרי והחברתי של הקלקול. הגנב מן הסתם, הגיע למעשיו משום שנדחק לשולי החברה. מסיבה כזו או אחרת לא מצא את מקומו המתוקן בחברה ועל כן הדרדר אל עולם הפשע.

ייתכן והאשם בזה אינו רק הגנב עצמו, אלא גם בעל הבית אשר בהתנשאותו דחק לשוליים את מי שלא שייך למעמד החברתי שלו. אשר על כן, כחלק מהעונש המתקן, פותח בעל הבית את שעריו לגנב ומכניסו אל תוך ביתו. כאמור, אסור לבעל הבית להתנשא על הגנב. הוא צריך לתת לו יחס של חום ושוויון.

מכה איש ומת[]

בין מצוות הפרשה מובאת המצווה:"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת..." [7]. רבי יצחק אברבנאל מציג שלוש שאלות על מצווה זו ולאחר מכן משיב ברצף ומסכם:"והותרו בזה ג' השאלות".

  1. למה יש לציין גם שהייתה הכאה וגם שגרמה למוות, הרי גורלו של ההורג כבר ידוע. מכה איש - הכוונה "איש גדול בר-עונשין מבן י"ג ומעלה. מצד המוכה - נפש - כל אחד.
  2. ואם לא התכוון להרוג, אבל "מרשעת המכה של הרוצח המיתו" . אין אדם נהרג על שוגג ולכן ינתן לו מקלט בעיר המקלט מפני גואל הדם. אבל "אין ספק בין שני הקצוות, שאין בינהם אמצעי" - אחד, הוא ההורג בדעת ובכוונה והשני, ההורג שלא בדעת, לא יומת, אם בדרך מקרה בא לידו - חיוב או שלילה אין ביניים.
  3. ומה במקרה שהרוצח יברח אל קרנות המזבח כמו יואב בן צרויה :"וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל-אֹהֶל יְהֹוָה וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת-בְּנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע לֵאמֹר לֵךְ פְּגַע-בּוֹ:[8]. כאן בה נסיונו הבינלאומי של דון יצחק אברבנאל שכתב:"קצת אומות העולם לא יוציאו ממזבוחם את הרוצח לא בשגגה ולא במזיד, אלא בלבד אותו שהרגו בערמה שבא אצלם שיעשה האדם לאוהבו הבוטח בו"

אבות נזיקין[]

ערך מורחב:אבות נזיקין

סוגי הנזק, המפורשים בתורה, שאדם עושה לחברו על ידי גופו או על ידי רכושו.בפרשת משפטים מלמדת אותנו התורה, שחייב אדם לשלם בין בעד נזקי גופו ובין בעד נזקי ממונו, כלומר בין כשהזיק את חברו על ידי גופו ובין כשהזיקו על ידי רכושו, שכן מוזהר האדם להשגיח ולשמור היטב על רכושו העלול להזיק, שלא יפגע בבני אדם ולא יגרום להם הפסדים.

המשנה {(בבא קמא ב, א) מונה ארבעה אבות נזיקין: "השור והבור והמבעה וההבער". מתוך ארבעה אלה שניים הם ברורים, ואין עליהם כל מחלוקת: א. הבור; ב. ההבער, כלומר האש. אבל השניים האחרים - השור והמבעה - אינם ברורים. לדעת רב, "שור" האמור במשנה , כולל את כל נזקי השור, כלומר: קרן, שן ורגל, ו"מבעה" פירושו: אדם המזיק בגופו את ממון חברו. ושמואל סובר שאין המשנה מונה אלא ארבעה סוגי נזקי ממון, שהם מועדים מתחילתם, ו"שור" פירושו רגל בלבד, ו"מבעה" זה שן. נמצא לדעת שמואל, שאמנם אין המשנה מונה אלא ארבעה אבות נזיקין: רגל, שן, בור ואש. בירושלמי מפרשים, ש"שור" פירושו קרן, ו"מבעה" כולל שן ורגל.


סיפור השריפה ביער הכרמל[]

(מתוך קול צופיך - מאת הרה"ג רבי שמואל אליהו שליט"א, רבה של העיר צפת מבית הכנסת היכל יעקב.

שני נערים מעוספיה בני ארבע עשרה ושש עשרה עישנו נרגילה במזבלה ליד יער הכרמל. הם השאירו אש דולקת בשוגג או בכוונה והדליקה התפשטה והיער כולו נשרף. יחד איתו נשרפו בתים שלמים על תכולתם. כמו כן נשרפו חיים ארבעים וארבע סוהרים ושוטרים שבאו לחלץ את האסירים מכלא דמון שנמצא בתוך היער. האם הנערים אשמים בשריפה? האם הם צריכים לשלם? האם הם נחשבים גם רוצחים? בשוגג או במזיד? זה ברור שלא יאשימו אותם בכל הדברים הללו, מערכת המשפט עובדת על פי כללים אחרים אע"פ שעל פי החוק אפשר להאשים אותם. במיוחד עם הם שייכים לאוכלוסייה הערבית הם יקבלו יחס מיוחד בכל התחום של אכיפת החוק. עם זאת צריך לדעת מה הייתה התורה אומרת על מקרה כזה. האם זה נקרא שוגג או מזיד. האם זה אונס או רצון? זה לא רק שאלה למקרה שלהם. זה משמנה לכל אחד מאיתנו כשהוא זורק סיגריה בוערת מהחלון של האוטו והיא שרפה יער שלם או עשר עצים. האם הוא חייב? למרות שלא מכירים אותו ולא יודעים מי זרק את הסיגריה הבוערת. האם הוא חייב מצד האמת? אם אדם שכח מדורה בוערת ובאה רוח מצויה או רוח שאינה מצויה והציתה יער או בית. האם הוא חייב?

עשרה. לבסוף התברר שהם נערים ולא ילדים או קטנים. ויש לברר מה היה הדין אם הם היו באמת קטנים? אומר השו"ע (תיח ז) "השולח את הבעירה ביד חרש - שוטה וקטן, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. במה דברים אמורים, כשמסר להם גחלת וליבוה, שדרך הגחלת להכבות מאליה קודם שתעבור ותדליק. אבל אם מסר להם שלהבת - חייב, שהרי מעשיו גרמו". וזה לא נקרא גרמא. כי דרכה של אש להסתייע בגורמים אחרים וזה עדיין נקרא מעשיו. וכאן מדובר על האחריות של הבוגר שאחראי על הקטין שהוא פחות מבן שלוש עשרה. אם שלח את האש בידי הקטן. אבל אם הקטן הדליק מעצמו – אין לבוגר אחריות כלכלית על נזקיו. אמנם יש חובה ליסר את המדליק. כמו שכתב השו"ע (חושן משפט - סימן שמט ה) "ראוי לבית דין להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה, כדי שלא יהיו רגילים בה. וכן אם הזיקו שאר נזקים.". שאר נזקים זו גם שריפה.

היחס לגרים[]

לזכר האלמנה והיתומים בבית הקברות הצבאי במלבורן - ציווי תנכי מפני 3,000 שנה המובא בפרשת השבוע:"כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים ספר שמות, כ"א- כ"ג ויקישיתוף, התורם:statue_Fir0002

המצווה לכבד את הגר, ובוודאי לא ללחוץ אותו או לגנוב ממנו, היא אחת המצוות המוזכרות ביותר בתורה. בפרשת השבוע נאמר : "וְגֵר לֹא תִלְחָץ" [9] . גם בספר ויקרא כתוב: "וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ, כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ " [10] . היחס הראוי לגר נזכר גם בספר דברים: הקב"ה הוא "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה", ולכן אנו מצווים "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר" [11] .

פרופ' נתן אביעזר מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן כתב בדף שבועי מאמר בנושא וגר לא תלחץ ואומר : אותו רעיון בניסוח כזה או אחר כתוב יותר מעשר פעמים נוספות בתורה! הפרשנים חלוקים בפירושיהם האם הכוונה בכל מקום לגר תושב (נכרי שגר בקרב ישראל ומקיים רק חלק מהמצוות) או לגר צדק (נכרי שהתגייר). גם מהמכילתא דרבי ישמעאל [12] קשה ללמוד הכרעה חד משמעית. ןהוא משאיר שאלה זו פתוחה.

והוא פונה לשאלה העיקרית: מדוע אהבת הגר נשנית שוב ושוב בתורה? הסיבה שהתורה מדגישה כל- כך הרבה פעמים את הצורך ליחס הולם ואפילו מיוחד לגר היא הנטייה של האדם להתנהג בדר"כ להפך. טבעי לא לאהוב את הגר, השׁונה, הנכרי, המדבר במבטא זר ואוכל מאכלים מוזרים, הלובש בגדים משונים, ולא גדל עמנו וחווה את חוויות הילדות שלנו. באופן כללי הוא נחשב זר בחברה ולכן יש רתיעה חזקה מלקבל אותו באהבה.ווקא בגלל נטייה זו התורה מדגישה שוב ושוב שעלינו להתגבר על היצר הרע ולנהוג כראוי בגר וגם בכל מי ששייך למעמד החלשים בחברה, כמו האלמנה והיתום הנזכרים בפרשתנו בסמוך לגר [13] .

הנטייה ליחס לא הוגן כלפי הגר נזכרת בדרך מעניינת מאוד במגילת רות. רות, הגיורת המואבייה, הולכת לשדה בועז ללקט תבואה עם עניים אחרים. כאשר בועז שואל עליה ולומד על החסד העצום שהיא עשתה עם נעמי, הוא נותן הוראות לקוצרים להשיל "לה מן הצבתים" כדי להרבות את הלקט שלה. על יחסו המיוחד של בועז שואלת רות: "וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִינָכְרִיָּה" [14] . רות מתפלאת שהיא זוכה ליחס מיוחד כל-כך למרות היותה נכרייה, וגם ממילותיה אלה למדים על הנטייה הנפוצה שלא לנהוג כראוי בגרים ובנכרים.

לכלב תשלכון אתו[]

לכלב תשליכון אותו - ויקישוף, צילפ:Tacosunday

בפרשתנו מוזכר הכלב לטובה:"וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" [15]. רש"י שאל :"מה תלמוד לומר לכלב ? למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר [16] "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", אמר הקב"ה תנו לו שכרו. המכילתא מפרט:"הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון ? ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמר הקב"ה: תן לו שכרו."

הרב יעקב הלוי פילבר מקדיש לנושא מאמר באתר ערץ שבע וכתב: הכלב מוזכר במקרא עשרים ותשע פעמים ורובם בהקשר שלילי, כמו דבר גלית לדוד [17] : "הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות", או דברי דוד [18] : "כי סבבוני כלבים, עדת מרעים", וכך דברי שלמה במשלי: "ככלב שב אל קיאו".

גם בדברי חכמים אין הכלב זוכה למחמאות, כשהם רוצים לתאר דור שפל הם מדמים אותו לכלב כמאמרם [19] : "פני הדור כפני הכלב". או דברי רבי מאיר בירושלמי [20] : "גם אויביו ישלים אתו ? זה הכלב". וגם את עמלק שבא להילחם עם ישראל המשילו לכלב כמו שמובא בילקוט שמעוני [21] : כשהתחילו ישראל מהרהרים: 'היש ה' בקרבנו' אמר להם הקב"ה: הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב בא ונושך אתכם, ואי זה? זה עמלק, שנאמר "ויבא עמלק".

לעומת זאת, יש במקורות התייחסות חיובית לכלב. בפעם הראשונה מוזכר הכלב במצרים לשבח בפרשתנו ואילו בדברי חכמים השימוש בכלב הוא קדום יותר, הוא מוזכר אצל קין כידידו הטוב של האדם. על הכתוב: "וישם ה' לקין אות" אמר רב: "כלב מסר לו" [22] .

בסיום במאמר הוא מביא מדבריו של החתם סופר: הוא משתמש בהתנהגותו של הכלב שלא חרץ את לשונו בהסברת המסופר במסכת [23] שרבי פתח אוצרו בשנת בצורת ואמר יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה? אבל עמי הארץ אל ייכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו: רבי פרנסני. אמר לו: קרית? אמר לו לאו, שנית? אמר לו: לאו, אם כן במה אפרנסך? אמר לו פרנסני ככלב וכעורב, ושואל החת"ס: למה המשיל עצמו דווקא לעורב ולכלב? ותשובתו היא שרבי לא רצה לזון עמי הארץ מפני שאין להם חלק בתורה, אבל באמת יש גם לעם הארץ זכות בתורה במה שמחזיקין תלמידי חכמים, ועץ חיים היא למחזיקים בה, וגם אותם שאינם ממחזיקי תורה יש להם זכות במה ששותקים ואינם חורצים לשונם לדבר עתק בגאווה ובוז על תלמידי חכמים.

והנה העורבים היו מביאים בשר ולחם לאליהו, והכלבים לא חרצו לשונם לבני ישראל וזה נחשב להם לזכות ששכרם להשליך להם הטרפה, ולזה רמז רבי יונתן בן עמרם לרבינו הקדוש.

הצרעה בכיבוש הארץ[]

ראש צרעה - ויקישיתוף , צילם:Goldstar

בפרשה מוזכרת בצרעה המזרחית בתור המסייעת בכיבוש הארץ וכך נאמר בפרשה:"וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ.[(ספר שמות, כ"ג,כ"ח)]. יש הסבורים שמדובר בצרעה ממש ויש הסבורים כי מדובר במשל.

הפירוש המקובל יכול להתיחס לצרעה כאל הדַּבּוּר המזרחי, הגדול שבצרעות ארץ ישראל. שכן, עקיצתה קשה מאוד ואף עלולה להביא למוות. אם אכן הצרעות מופיעות בצורה מרוכזת, כפי שזה עלול לקרות בסוף הקיץ באזורים לא- מיושבים, הרי כל מי שנקלע לסביבתם מצוי בסכנה.

לפרשני מקרא יש גישה משלהם לגבי הצרעה: רש"י - מין שרץ העוף", רב סעדיה גאון - "מחלה, חולי בגוף", רבי אברהם אבן עזרא - "מכה בגוף מגזרת צרעת שתחלש כוח הגוף", ולדעת רמב"ן הצרעה "הוא מין ידוע כגון הדבורה".

המפרשית מציגים גם את השיטה בה הצרעה תסייע לשבטי ישראל בבואם לרשת את ארץ כנען.רש"י והרמב"ן מסבירים :

  • רש"י כותב: הייתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים.
  • רמב"ן כותב כי "הצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן". דהיינו, לצרעה היה תפקיד של שליח, שנאמר "ושלחתי את הצרעה לפניך" – שהצרעה תשמש יחד עם האימה מעין שליח לבשר לעמים שבני ישראל יבואו אחריהם.

ההיסטוריון חיים גניזי מביא פירוש מקורי, של גארסטאנג [24], חוקר בריטי שהיה מנהל חברת העתיקות בארץ ישראל בימי המנדט. לדבריו: " הצרעה לא הייתה יצור ממשי אלא סמל של מצרים. על הכובע של פרעה במצרים העליונה הייתה מצוירת דבורה. כשם שמקובל לכנות את רוסיה "הדוב הרוסי", את אנגליה "האריה הבריטי" ואת ארצות הברית "הנשר האמריקני", כך הצרעה, היא הדבורה, מסמלת את מצרים. מצרים שלטה ביד קשה בארץ כנען בתקופה שקדמה לכיבוש הארץ על ידי יהושע. על פי מקורות שונים, ובתוכם תעודות אל עמארנה שנתגלו בסוף המאה ה-19, נתהדקה מאוד השליטה המצרית בארץ כנען, ולנחלות המצריות סופחו ערי שלטון חדשות. באיגרות ממלכי לכיש, ירושלים, אשקלון, מגידו, גזר וחצור אל פרעה, מתלוננים מלכי כנען על היד הקשה של השלטון המצרי ומבקשים עזרה נגד הח'בירו[25].

וההיסטוריון מסכם:

נמצאנו למדים שה' שלח את מצרים המסומלת על ידי הצרעה להכביד את ידה על החיים בארץ כנען, ועל ידי זה נחלש השלטון של מלכי כנען. חולשה מדינית זו הקלה על בני ישראל את כיבוש הארץ. כך ראינו את יד ה' המכוונת את ההיסטוריה. הצרעה אכן סייעה לגירוש עמי כנען, כהבטחת הקב"ה."

בשר וחלב[]

כלים עם סימון בשרי -ויקישיתוף, צילם:אבי דרור

כלים עם סימון חלבי -ויקישיתוף, צילם:אבי דרור

פרשתנו דנה באיסור ""רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:". פסוק זה כורך שתי מצוות שלכאורה אין קשר ביניהן : מצוות עשה של הבאת ביכורים מחד, ומאידך מצוות לא-תעשה, האוסרת אכילה של בשר עם חלב. חז"ל מבהירים כי האיסור חל על בשר כל בהמה, בכל גיל שהוא, ועל כל סוגי החלב ומוצריו.

חנן חסן בעלונו "צהר עשה לתיבה" מביא רעיון מעניין. הוא ניסה לעלות לשרשם של הדברים על דרך פנימיות. מהו הבָּשָׂר, ומדוע הוא קרוי בשם זה ? לפי הרש"ר, מקור השם בָּשָׂר הוא השורש ב.ש.ר, מלשון ל לְבַשֵּׂר בשורה, ליידע על משהו שהיה סמוי קודם לכן, וכמו יצא לאור באמצעות הבשורה. הבָּשָׂר מייצג בלשון הקודש בעיקר את השרירים, אך גם את העור, את השומן ואת העצבים.

יש כאן מעין חלוקה לשני צבעים, הצבע האדום של הבשר, החלק החיצוני יותר בגוף, ויש את העצמות המוקפות בשר. לכו מתייחס אדם הראשון אל חוה, המובאת אליו לאחר בריאתה מהצלע, משני היבטים, "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת". האישה היא חלק שנלקח מהאדם השלם, מחיצוניותו הבשרית הייצרית יותר, "וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי", וגם מפנימיותו, מנשמתו ומעצמותו, "עֶצֶם מֵעֲצָמַי".

מהו עניינו של החָלָב, ומדוע הוא נקרא בשם זה ? מעניין שהתורה שניתנה לעם ישראל בחג הביכורים, נמשלה בשיר השירים לחָלָב, "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ". הקב"ה כמו מאכיל את עם ישראל (כלתו) בתורה, שנמשלה לדבש וחלב. קל להבין שהדבש מסמל את מתיקותה של התורה, אך מדוע נמשלה גם לחָלָב ? הסבר על דרך פנימיות ניתן לגלות כאשר מסתכלים על הדרך בה ניזון התינוק לאחר לידתו. בהיותו ברחם אימו, הוא אינו משתמש במערכת העיכול שלו כי הוא ניזון ישירות מדמה של אימו, ועליו לינוק חלב בלבד. וכיצד מסייעת לו יניקת החלב בהשגת מטרתו ?

מקור חלב האם הוא בעצם בדם המגיע לשדי האם, ושם בדרך מופלאה כפי שמתארים חז"ל, "דם נעכר ונעשה חלב". דמה של האישה המכיל את כל רכיבי המזון הדרושים לבניינו של התינוק, עובר תהליך של הטמרה והופך לחלב, המזין את התינוק. מערכת העיכול של התינוק מבצעת פעולה הפוכה, וכמו סוגרת מעגל בהופכה את החלב לדם, ובו מזון שממנו נבנה גופו. עם הזמן מתפתחת ומתחזקת גם מערכת העיכול של התינוק שגדל, עד שהוא מגיע למצב בו הוא כבר יכול לאכול בעצמו את כל סוגי המזון הדרושים לגופו, כולל בשר.

בדומה, התורה נמשלה לחלב. תפקידו של כל יהודי הוא גם להתפתח ולגדול מבחינה רוחנית. אך כאשר עם ישראל נולד במעמד הר סיני, אין בידו כלים היכולים לספוח אליו מזון שהוא בגדר רוחניות טהורה. לכן הקב"ה מטמיר בתורה מזון רוחני, אורות אלוקיים הצפונים בתורה, במצוות הכרוכות בעשייה הגשמית שבחיי היומיום. לימוד התורה ומעשה המצוות בתחום הפיזי, כמו בונים את פנימיותו של האדם ומרחיבים וגם מחזקים את "מערכת העיכול" הרוחנית שלו. עם הזמן לא זו בלבד שהוא גדל ומתפתח מבחינה רוחנית, וגם יכולתו הרוחנית מתעדנת. הוא כמו מוסיף לעצמו "אנטנות" רוחניות המסוגלות לקלוט אורות רוחניים בתדרים חדשים שהוא מגלה. הוא מסוגל להכניס קדושה בחומר, ולגלות אלוקות בכל מה שקורה לו ובכל הסובב אותו.

והוא מסכם: מצוות הביכורים מיוחסת לחג השבועות ובחג זה ניתנה התורה שנמשלה לחלב. למנהג זה סיבה נוספת שמקורה בכך שלאחר שקיבלו ישראל את התורה, הכוללת איסורים שונים מצד כשרות, הם לא יכלו עוד להשתמש בעיקר בכלי הבשר שלהם בשל ריבוי ההגבלות המתייחסות לבשר. מה שאין כן לגבי הכלים המיוחדים לחלב, שכל ייעודם מלכתחילה, להחזיק בתוכם חלב ומוצריו. לכן הם הגבילו את עצמם למאכלים חלביים בלבד.

מצד שני, הורונו חז"ל לאכול בשר בסעודת החג, כדי לקיים מצוות "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". ככלל אין לאכול באותה סעודה חלב ובשר, אך חג הביכורים הוא כנראה "היוצא מן הכלל". רבים נוהגים לפתוח את סעודת היום במאכלי חלב, ולהמשיך אותה במאכלים אחרים ובדברי תורה, עד שיחלוף הזמן הנדרש. אז מחליפים את המפות, את כלי הסעודה ואת הפת, וממשיכים בבשר. לכן ראויה מצוה זו להיכלל כאזהרה מיוחדת בצמוד להתייחסות לחג הביכורים דווקא, כדי להבטיח הקפדה נאותה על כללי הזהירות בנסיבות אלה.

נעשה ונשמע[]

בפרשתנו חוזרים על דברי הכתוב בפרשת יתרו:"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" [26]

הרב אביגדר הלוי נבנצל שאל בשיחתו לפרשת השבוע מהי המעלה הגדולה בהקדמת נעשה לנשמע ? . חז"ל שיבחו את ישראל העובדה וכך מובא במסכת שבת :"דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע [שמות כד,ז: ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע] - באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים (מזיו שכינה): אחד כנגד 'נעשה' ואחד כנגד 'נשמע'," [27]

הוא מביא את דבריו של רבא, שיראל האמינו בה' וסמכו עליושלא יתן להם תורה שלא ניתן לקיים אותה . אך נותרת השאלה האם זה לא היה צעד פזיז מדי. ואם לא פזיזות מדוע היא מעלה ? הרב נבמצל מבאר כי גם האבות קיימו את כל התורה מבלי שידעו את תוכנה. והוא משיב כי התורה היא חכמת אלוקים ואברהם אבינו הוא צלם אדם מושלם, על כן עד כמה שיכול ה"צלם" להיות דומה למקור, הם חכמתו ורצונות של הבורא. על כן יכול אברהם להשיג את רצון ה' מתוך עצמו.

ועכשיו בנוגע לנו, האדם מישראל. הוא מצטט מספר קהלת " לְבַד רְאֵה-זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים"[28]. האבות הלכו בדרך הישר ואילו אנו מחפשים "מה כדאי לי ?" או "מה נעים לי ?". כשאר אמרו בני ישראל "נעשה ונשמע" הכוונה הייתה להיות כמו האבות לקיים את התורה בעצמנו ללא חשבונות. וזאת המעלה של הקדמת הנעשה לנשמע.

איך אפשר לראות את אלוקים? - לפרשת משפטים[]

בעקבות שיעורו של בנימין קוסובסקי בכולל "משכן בנימין, לידי ישיבת קדומים

איך_אפשר_לראות_את_אלוהים?_-_פרשת_משפטים

איך אפשר לראות את אלוהים? - פרשת משפטים

לפני זמן מה שמעתי שיחה של אשתי עם בני בן השש. הוא שכב על הרצפה עם דף וצבעים, והיא ניסתה להבין מה הוא מצייר.

אמא: מה אתה מצייר בניה?
בניה: את ה'.
אמא: אבל אין לו גוף, איך אתה יכול לצייר אותו?
בניה: אני יודע, אז מה.

חשבתי לעצמי, איזה צד אני תופס. האם אני עם אשתי, שהרי לאל אין גוף?
אבל מצד שני השבוע בפרשת משפטים אנחנו קוראים על הזקנים שרואים "את אלוקי ישראל", ואם אפשר לראות למה אי אפשר לצייר?

מספר נביאים מספרים שראו את האלוקים - מה הכוונה?
ובשביל מה??

ממשיכים במעמד המכונן בהר סיני,

הערות שוליים[]

  1. ראיון למקור ראשון כ"ו השבט תשס"ט
  2. המשפט במדינת ישראל ואיסור ערכאות, תחומין - צמת א' עמ' 319
  3. אבות פרק ב יד
  4. <makor>ישעיה א כ"ו</makor>
  5. מכילתא
  6. רמב"ם הלכות עבדים א' ז
  7. כ"א, י"ב
  8. ספר מלכים א', ב, כ"ט
  9. כ"ג,ט'
  10. "ט,ל"ג-ל"ד
  11. י':י"ח- י"ט
  12. מסכת דנזיקין משפטים פרשה יח
  13. כ"ב,כ"א-כ"ג
  14. ב',י'
  15. כ"ב, ל'
  16. <makor>שמות י"א ז'</makor>
  17. ש"א יז,מג
  18. בתהילים כב יז
  19. <makor>בבלי סנהדרין צז א</makor>
  20. תרומות פ"ח הל"ג
  21. בשלח, רמז רסא
  22. ב"ר פר' כב
  23. <makor>ב"ב ח א</makor>
  24. J. Garstang, Joshua, Judges (London, 1931 ), 112 ff., 258 ff
  25. נדב נאמן, "היסטוריה מדינית של ארץ ישראל בימי השושלות היט'-כ'", בתוך היסטוריה של ארץ ישראל: התקופות הקדומות (ירושלים 1982), עמ' 248, 250; יהודה אליצור, ישראל והמקרא , בעריכת יואל אליצור ועמוס פריש (רמת גן 1999), עמ' 53; נחמן אביגד, "לכיש", אנציקלופדיה מקראית , ד' עמ' 504.
  26. כ"ד, ז'
  27. פ"ח, א'
  28. ז',כ"ט

קישורים חיצוניים[]

Advertisement