פרשת קרח

וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. תחריט נחושת של גוסטב דורה

פרשת קרח היא הפרשה החמישית בחומש במדבר. במהלך הפרשה התגבשה ההנהגה של עם ישראל במדבר סיני. בתחילתה, קורח ועדתו ערערו על המנהיגות:משה רבינו, ואהרן הכהן ובניו. משה רבינו , מבקש מהקב"ה מעשה החורג מגדר הטבע כדי להוכיח את דברו. זוהי הפעם היחידה שהוא מבקש בקשה כזו. "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני, לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי... ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאולה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'". והקב"ה נענה לבקשת משה: ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם... הרושם שמותיר הדבר על העם הוא רב: "וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם..."

בהפטרה הסתיימה הגיבוש של ההנהגה, כאשר שמואל הנביא החליט למנות מלך על העם. בהמשך הפרשה נקבע גם כיצד שבט לוי יימלא את תפקידו: ללא נחלה ובעזרת תרומות ישירות מעם ישראל. כך נקבע המנגנון ודרכי קיומו, לאמור: "כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, נָתַתִּי לַלְוִיִּם, לְנַחֲלָה; עַל-כֵּן, אָמַרְתִּי לָהֶם, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה"

תוכן הפרשה

פרשת השבוע כוללת את הנושאים הבאים:

1. ההתארגנות נגד ההנהגה - קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. שיתפו פעולה ועל כך כתב רש"י: "בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו, אוי לרשע אוי לשכנו."
2. מבחן המחתות - משה רבינו ביצע מבחן להוכחת הבחירה האלוהית. כתב ספורנו:"אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה'. הֱיוּ וּזְמָנִים לְדִין לְפָנָיו. וכך:" וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת; וְאַתָּה וְאַהֲרֹן, אִישׁ מַחְתָּתוֹ.
3. האדמה פתחה את הפה ויצא האש - זהו השיא של הפרשה שלא יישכח לעד. וה[[רמב"ן] כתב:ואת כל האדם אשר לקרח - קנה לו עבדים ושפחות ובני בית היו לו, מצריים וכושיים וכנעניים קניין כספו, ונענשו בכלל הרכוש שלהם שהם לקו בגופם ובממונם. ואולי גם מישראל היו בביתו גרים ותושבים, ונמשכו אחר עצתו ונענשו. כי איננו רומז לזרעו, דכתיב (להלן כו יא): ובני קרח לא מתו, כי היו גדולים צדיקים וטובים וזכותם עמדה להם, ולא היו לו בנים ובנות קטנים, כי לא הזכיר הכתוב בקרח טף:
4. העם ניגף - "וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת--מִלְּבַד הַמֵּתִים, עַל-דְּבַר-קֹרַח"
5. מבחו המטות - משה רבינו בקש להסדיר את עניין ההנהגה וכאן בא המבחן של שבט לוי:" דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל-נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם--שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת: אִישׁ אֶת-שְׁמוֹ, תִּכְתֹּב עַל-מַטֵּהוּ" ובמדרש רבהאמר:,וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנא' (במדבר יז) ויצא פרח ויצץ ציץ והפריח בו בלילה ועשה פרי ויגמול שקדים גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי ולמה שקדים ולא רמונים ולא אגוזים לפי שנמשלו ישראל בהם ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק ונגנז ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו שנאמר (תהלים קי) מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך.
6. הגדרת כלכלת הכהנים - אחרי קביעת ההנהגה התמסד גם כלכלתה: לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ--לְחָק-עוֹלָם. להלן עשרים וארבע מתנות כהונה
7. הגדרת כלכלת הלווים - גם לשבט לוי נקבעה דרכי הפרנסה שכן:" כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה,נָתַתִּי ַלְוִיִּם, לְנַחֲלָה; עַל-כֵּן, אָמַרְתִּי לָהֶם, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה.

מחלוקת קרח וכל עדתו

"עונשו של קורח", סנדרו בוטיצ'ילי - 1445–1510

בפרקי אבות נאמר על המחלוקת של קורח:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים.

ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי.

ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו."

הרב מוטי אלון בשיחתו לפרשת השבוע מחלוקת שאינה לשם שמים כתב: כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים ? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו:"

המלבי"ם טוען כי הביטוי "קורח ועדתו" בא לרמוז כי, המחלוקת הייתה כבר בין קורח ועדתו, משום שכל המשותף בינהם היה טכני. מקטירי הקטורת באו בגלל רצונם להקטיר קטורת, און בן פלת ודתן ואבירם כעסו על כך שניטלה הקדושה מבכורים. קורח רצה להיות כ"ג. קורח ועדתו היו, אפוא שילוב של קבוצות כוח, במלחמה נגד מנהיגותו של משה.

אנו נבקש להעמיק עוד. יש לפנינו יסוד עצום, כל אחת מהטרגדיות המתרחשות לדור המדבר, קשורה לזמן שהדבר התרחש. אי אפשר, להבין את תאוות האספסוף, אם לא מבינים כי רק לפני שלושה ימים יצאנו מהר סיני. אי אפשר להבין את דיבור מרים ואהרון במשה, אם לא רואים את הרקע הקודם.

לעומת זאת סיפור מחלקת קורח אינו סתם סיפור, הוא בכוונה מטושטש. פתח להבנת הדברים הוא ההגד כי מחלוקת קורח ועדתו היא מחלוקת שאינה לשם שמים – מה הכוונה בכך ?

בעבר הזכרנו את דברי ה"מדרש שמואל" על דברי המשנה "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים..." השואל והרי סוף-סוף גם מחלוקתם של הלל ושמאי לא נתקיימה היא הגיעה להכרעה – ברוב הפעמים כב"ה.

על כך עונה ה"מדרש שמואל" – שמחלוקת שאינה לשם שמים לאחר שעובר זמן מה אין זוכרים בדיוק מה היה אופן הדברים. למשל ניקח נא את מחלוקת קורח ועדתו, אנו איננו יודעים, מה היה אז בדיוק, אך מה שבטוח שבזמן ניסיון ההפיכה של אז, כל העם דיבר על כך, הכל היה "מתוקשר". והנה עוברים כמה שנים מאז, ואיש אינו זכר או בדיוק יודע מה היה. – אפילו מבחינת תאריך הדבר אינו כ"כ ברור. לעומת זאת מחלוקתם של הלל ושמאי, אינה "מחלוקת מתוקשרת". והנה מחלוקתם של אלו על אף שהוכרעה, כל אחד יודע מה הסברות של כל צד , על אף שהמחלוקת הייתה זמן רב קודם לכן.

ועל כך אומר המדרש שמואל כי זו המחלוקת של לשם שמים, בה תמיד ידברו ובה יבררו את צידיה השונים. גם אחרי אלפיים שנה הדבר יהיה עוד רלוונטי, וכל זה מפאת העובדה כי היא הייתה לשם שמים. אך מחלוקת שהיא אינה לשם שמים אין סופה להתקיים - כמחלוקת. לכל היותר יזכרו שֵם של מישהו ולא מעבר לכך. בקישור לעיל ניתן לקרוא או להאזין להרצאה

הניצולים

(הועתק מהויקיפדיה העברית - הערך קרח)

מן האסון היו מספר ניצולים ביניהם בני קורח, כפי שנכתב בתורה, בפרשה האמורה: "...וּבְנֵי קֹרֳח לֹא מֵתוּ."

בספר תהלים מובאים אחד עשר מזמורים המיוחסים ל"בני קורח", כגון "מִזְמוֹר: שִיר - לִבנֵי קֹרֳח" . ‏בני קורח מופיעים ככותבי מזמורי התהלים:

בתלמוד מסופר באגדה על אופן הצלתם של בני קורח: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגהינם... ועשו תשובה"‏‏. כלומר שאכן "נבלעו באדמה" אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהלים.

כמו כן, און בן פלת, שמוזכר בפרשה בתור אחד משותפי המחלוקת, ניצל בזכות אשתו שיעצה לו לעזוב מחלוקת זו, מכיוון שהוא לא יקבל אף תפקיד מנהיגותי גם אם קורח ינצח.

מדרש רבה בהמשך לאגדות התלמודיות על בני קורח, מספר ששמואל הנביא היה מצאצאיו של קורח‏‏.

עשרים וארבע מתנות כהונה

ישעיהו יוסף ברנפלד כתב על להוראת עשרים וארבע מתנות כהונה - עשרים וארבע מתנות הכהונה נזכרות במקומות רבים: הן קשורות לתרומות ומעשרות, לביכורים, הן מוזכרות במפורט בספר במדבר פרק י"ח שם מצויות כמה מתנות כהונה בזו אחר זו (פדיון הבן, גזל הגר, חרמים ועוד) ורש"י שם עומד על כך, ובדברים יח. מאמר זה מסכם את פרטי עשרים וארבע המתנות - נביא את הראשונות :לקריאת המאמר כולו הקש בקישור לעיל

1. חטאת בהמה ועוף: לאחר הקרבת החטאת על המזבח מקבלים הכהנים את כל הבשר. נאכל לזכרים בעזרה בלבד, קדשי קדשים. המקור תורה: "כחטאת כאשם וכו' הכהן אשר יכפר בו לו יהיה" (ויקרא ז', ז).
2. אשם וודאי ותלוי: לאחר הקרבת אימורי האשם על המזבח מקבלים הכהנים את כל הבשר. נאכל לזכרים בעזרה בלבד, קדשי קדשים. המקור בתורה: "כחטאת כאשם וכו' הכהן אשר יכפר בו לו יהיה" (ויקרא ז', ז).
3. זבחי שלמי צבור: לאחר הקרבת אימורי שלמי צבור (כבשי עצרת, הקרבים בחג השבועות) על המזבח מקבלים הכהנים את בשרם. נאכל לזכרים בעזרה בלבד, קדשי קדשים. המקור בתורה: "ועשיתם וכו' ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים, והניף הכהן וכו' קודש יהיו לה' לכהן" (ויקרא כ"ג, יט-כ).
4. מותר העומר: ביום שני של פסח מביאים קורבן מנחה של צבור מקמח שעורים מהתבואה החדשה, הכהן קומץ בידו מן הקמח למזבח הנותר לכהנים. נאכל לזכרים בעזרה, קדשי קדשים. המקור בתורה: "לכל מנחתם וכו' לך הוא ולבניך" (במדבר י"ח, ט) לרבות מנחת העומר מנחות ע"ג).

הפטרת הפרשה

ההפטרה לפרשת קרח היא מספר שמואל א', . לקראת מותו שמואל הנביא מצהיר: {{הדגשה|הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ: אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ – וְאָשִׁיב לָכֶם| קריאה זו מזכירה את קריאתו של משה בעיצומה של מחלוקת קרח: {{הדגשה|לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם|.

ד"ר יהושע מנחם רוזנברג כתב על הקשר בין הפרשה להפטרה

לכאורה גם משה גם שמואל אינם משיבים ממין הטענה. בני קרח יצאו נגד מנהיגותו של משה בטענה: "כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" ומשה מציג את יושרו האישי. גם אצל שמואל אין העם מטיל בדבריו דופי ביושרו של שמואל. לאחר שמסופר על בני שמואל: ולא הלכו בניו בדרכיו, ויטו אחר הבצע, ויקחו שוחד ויטו משפט" אומר העם לשמואל: הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים". דבריו על יושרו האישי אינם נראים קשורים לטענה.

כאשר באים דתן ואבירם ובני קרח וטוענים נגד מנהיגות משה יש להם, לצד כוונותיהם הגלויות, הבאות לידי ביטוי בטענותיהם, גם טענות מסוות. הם סבורים כי אם נבחר אדם לתפקיד ציבורי כרוך הדבר בטובות הנאה. גם הם רוצים להנות מטובות הנאה אלה. מפני החשד הזה נופל משה על פניו ומשום כך חרה אפו. יש אמנם מנהיגים המשתררים על הבריות ומתנשאים, כרחבעם, אחאב והדומים להם, יש כהנים הנוטלים מן הקופה לטובת עצמם וקרוביהם, כמו בניו של עלי, אך אין זו מהות ההנהגה והכהונה. בניגוד לטוענים כי שלטון משחית מעצם היותו שלטון, מוכיחים גם משה גם שמואל כי אפשר להיות מנהיגים נקיי כפים. וכי הם נקיים מכל חשד ואפילו הוא רק נרמז בעקיפין.

לקריאת המאמר כולו הקש בקישור לעיל

הערות שוליים

פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה

ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי

ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי

ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי

ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח לך, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי

ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה

עלוני פרשת השבוע