החושן על פי רבינו בחיי בן אשר - ויקיפדיה, תרם:ברי"א

הפרשה השביעית בספר שמות היא פרשת תצוה. שמה של הפרשה מקורו בפסוק הפותח את הפרשה :"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... " [1]. הפרשה עוסקת בנושאים הקשורים במשכן אוהל מועד ובכוהנים אשר ישרתו בו:לבושם, משיחתם וכניסתם לתפקידם.

רבי עובדיה ספורנו כתב:וְאַתָּה תְּצַוֶּה - הִנֵּה מַה שֶּׁאָמַר עַד עַכְשָׁו "וְעָשִׂיתָ" יוּבַן שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אַחֵר, וְזֶה שֶׁיְּצַוֶּה לָאֻמָּנִים שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּלְפִיכָךְ בְּאֵלּוּ הַשָּׁלשׁ מִצְות שֶׁצִּוָּה הֵנָה אָמַר "וְאַתָּה", לְהודִיעו שֶׁיַּעֲשֶׂה הוּא בְעַצְמו, שֶׁיְּצַוֶּה לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲשִׂיַּת הַשֶּׁמֶן, וְשֶׁיַּקְרִיב אֵלָיו אֶת אַהֲרן וּבָנָיו [2] , וְשֶׁיְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב [3] .

זמנה של הפרשה הוא, כמו בפרשת תרומה, על הר סיני - בעלייה הראשונה או העלייה השנייה[4].

פרשת תצוה היא הפרשה היחידה מתחילת ספר שמות ועד פרשת "וזאת הברכה" בה לא מוזכר שמו של משה רבינו ע"ה. וכתוב בזוהר הקדוש [5] , וכן כתבו המפרשים ז"ל, [6] שזה מפני שאמר משה רבינו ע"ה - "ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת", ועל כן לא מוזכר שמו של משה בפרשה, ואע"פ שהקב"ה אמר "סלחתי כדברך" - מכל מקום "קללת חכם אפילו על תנאי היא באה".

בשבת פרשת תְּצַוֶּה קוראים לעיתים קרובות גם את פרשת זכור.

הרב_אביחי_רונצקי-פרשת_תצווה

הרב אביחי רונצקי-פרשת תצווה

הרב אביחי רונצקי-פרשת תצווה - כיצד למדו בני ישראל לבנות את המשכן

נושאי פרשת השבוע[עריכה | עריכת קוד מקור]

להלן הנושאים העיקריים של פרשת תצוה:

  1. השמן למאור - עליו להיות "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" ובו יאירו "נֵר תָּמִיד" . ורש"י מתיחס לדרך הכנת השמן:"הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור"
  2. בגדי כהונה - עליהן להיות "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". ואלו הבגדים לאהרון הכהן : חשן משפט, אֵפוֹד, מְעִיל, כְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִכְנָסַיִם, מִצְנֶפֶת , אַבְנֵט וְצִיץ. לכהן הדיוט - די בארבע בגדים.
  3. קידוש המשכן והקרבת המילואים - ואז צפוי :ריח ניחוח - "נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני"
  4. קידוש הכהנים - רש"י מפרט כיצד: ומשחת אותו - "אף משיחה זו כמין כי יונית, נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו"
  5. קידוש המזבח והקרבת התמיד - ומאז: "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם"
  6. השראת השכינה - "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים"
  7. מזבח הזהב - רבי עובדיה ספורנו מציג את ייחודו:"שֶׁיַּסְפִּיק בּו מְעַט אֵשׁ לִקְטרֶת בִּלְבַד, וְלא יִצְטָרֵךְ לִהְיות חָלוּל וּלְמַלּאתו בַּאֲדָמָה, כְּמו שֶׁהֻצְרַךְ לְמִזְבַּח הָעולָה לַעֲשׂות הָאֵשׁ תָּמִיד עַל הָאֲדָמָה. אֲבָל הָיָה הָאֵשׁ בְּזֶה הַמִּזְבֵּחַ עַל צִפּוּיו שֶׁהָיָה שֶׁל זָהָב".



הסבר לאריכות תיאור בניית המשכן[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנימין_קוסובסקי_בשיעור_לפרשת_תצוה_בהסבר_לאריכות_בפירוט_צמידות_וחומרי_המשכן

בנימין קוסובסקי בשיעור לפרשת תצוה בהסבר לאריכות בפירוט צמידות וחומרי המשכן

בנימין קוסובסקי בשיעור לפרשת תצוה: בהסבר לאריכות בפירוט צמידות וחומרי המשכן

בהסבר לאריכות בפירוט מידות וחומרי המשכן, לאור העובדה שמשה ראה בהר סיני את המשכן בתבניתו. כמו כן ננסה להבין מדוע התקשה משה בבניין המשכן, אחרי שהמידות והחומרים כתובים בתורה במפורש.

בחלקו השני של השיעור נתייחס לקרבן התמיד שמוזכר בפרשה - מה חשיבותו שמוזכר פעם נוספת בפרשת פנחס יחד עם כל קרבנות המוספים.


בחירת הכהנים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בניו של אהרון הכהן הם הכהנים. תפקידם נקבע בפרשת :" וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ-לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן[7]

במדרש שמות רבה מתואר תהליך בחירת הכוהנים: "מכל הארצות בחר הקב"ה בארץ ישראל, ומארץ ישראל בחר בבית המקדש ומבית המקדש לא בחר אלא בבית קדשי הקדשים. כך בחר הקב"ה בישראל, ומישראל לא בחר אלא שבט לוי, ומשבט לוי בחר אהרן, שנאמר [8] : ובחור אותו מכל שבטי ישראל." [9]

הרב שמעון גולן, בדף פרשת שבוע מביא תאור מפורט וציורי של תהליך הבחירה כמו שמופיע במדרש הגדול: "לְמָה ישראל דומין ? לשדה זרועה חיטים.

  • המוץ אומר: לא עמל בעל החיטים אלא בשבילי.
  • התבן אומר: לא עמל אלא בשבילי.
  • הקש אומר: לא עמל אלא בשבילי.

אמר להן החיטה: המתינו לגורן ונראה. כיון שהגיעה עת הגורן בא ברוח ונטל את המוץ, נטל בעל השדה את התבן והניחו בארץ, נטל את הקש והסיקו באור, נטל את החיטים, מדדם ונתנם באוצר. ידעו הכל שלא עמל אלא בשביל החיטה.

כך ישראל בין האומות. המצרים אומרים: בשבילי נברא העולם. כוש אומרת: בשבילי נברא העולם. בבל אומרת: בשבילי נברא העולם. כיון שנגלה הקב"ה וגאל את ישראל בניסים, באותות ובמופתים, וקידשם ונתן להם תורה ומצוות ועילם על כל האומות... ידעו הכל שכל העולם בזכותן של ישראל.

ומנין שנמשלו ישראל בחיטים ? דכתיב: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים. מה החיטים הללו עולה מהם הרדיה, עולה מהם קמח, עולה מהם סולת. כך ישראל תרומה לעולם, דכתיב [10] : קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, וזרע לוי תרומה לישראל, דכתיב: [11] : בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי, וזרע אהרן תרומה לזרע לוי, דכתיב [12] : וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים."

בסיפא של המדרש יש חיבור בין שני משלים. מצד אחד מדובר על חיטים, קמח וסולת, ולכאורה הנמשל הם כלל ישראל, לויים וכהנים, ובהמשך יש שימוש במושג "תרומה": ישראל תרומה לעולם, לוי תרומה לישראל, ואהרן תרומה לזרע לוי, ובחיבור שני הענינים; ישראל בעמים הם חיטים לעומת קש ותבן, והכהנים בישראל הם בבחינת סולת משובחת לעומת חיטים וקמח רגיל.

הבדלה זו לפי אבודרהם [13] באה לידי ביטוי בברכת ההבדלה הנאמרת ביום טוב: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ. וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ." זה לשונו: "ושאל רבנו אפרים למה נהגו העם לומר... הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך אחר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת שאין זה מעין חתימה לא מעין פתיחה. והשיב ר"ת... והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם שתי הבדלות. בין כהנים ללויים, שנאמר: בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש קדשים, והבדלה בין לויים לישראל, שנאמר: בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי."

מדוע בגדי הכהונה הנושא הראשון בפרשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרשת_,תצוה_תשעד_ירושלים

פרשת ,תצוה תשעד ירושלים

פרשת תצוה תשע"ד ירושלים

הנושא הראשון בפרשת תצוה הוא בגדי הכהן הגדול "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת" (כ"ח,ג'). המומחים שעסקו בבנית המקדש , הם גם יכינו את בגדי הקודש. מה הסיבה לקדמיות הדיון בנושא ? הדיון בתחילה הוא בהכנת "חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט" . על ה"ציץ" ועל "המכנסים" ידונו לאחר מכן. תוכן העבודה יידון רק בפרק הבא : "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי" (כ"ט, א') , ייחנכו את הכוהנים לעבודתם בשבעת ימי המילואים.

ללא הבגדים הוא יוכל לשרת את בבית המקדש. הבגדים הם מהות. לא יהיה דבר שיפריד בין הבגד לבין הגוף. וכן למדנו "בגדי עבודה לאו ניתנו ליהנות בהן" (מסכת יומא ס"ט,א'). המסקנה היא שיכול להשתמש בהם במקדש, ניתן להנות בהם. אבל "במדינה" אסור לצאת בבגדי כהן. וכאן מובא הסיפור הבא, מימי אלכסנדר מוקדון

Cquote2.svg ת"ש בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ש"מ ובמדינה לא והתניא בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא] דלא למספד יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה ( משלחת היהודים לעומת אלכסנדר מוקדון יחד עם המשלחת של הכותים) עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה.

כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה. אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי (בחמ"ל שלי). אמר להם למה באתם. אמרו אפשר בית (שהוא בית תפילה לכל העמים) שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב .יתעוך גויים להחריבו. אמר להם מי הללו. אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך. אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד. נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים . כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו ואותו היום עשאוהו יו"ט. (נשארה השאלה) אי בעית אימא ראויין לבגדי כהונה (אולי טרם הוקדשו) ואי בעית אימא (תהילים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך (שם)

Cquote1.svg

(הדקה ה-20:00).

נעבור ללימוד יסוד בגדי הכהנים. תמיד נפגש כהן עם ארבעת הבגדים ! מגמת הבגדים לכבוד הבריאה:"לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת". "לכבד" בלשון התנאים היא "לטאטא": לסלק את הלכלוך !


בגדי כהונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב: בגדי כהונה

בגדי כהן גדולהמקור

אלו הם הבגדים שהכהנים חייבים ללבוש בשעת עבודתם בבית המקדש.

בגדי כהן הדיוט הם ארבעה, ואלו הם לפי סדר לבישתם: מכנסיים, כתונת, אבנט, מגבעת.

בגדי כהן גדול בכל ימות השנה, הנקראים בגדי זהב, הם שמונה, ואלו הם לפי סדר לבישתם: מכנסיים, כתונת, אבנט, מעיל, אפוד, חושן, מצנפת, ציץ (ראו להלן וערך מורחב) . בגדי כהן גדול ביום הכיפורים, הנקראים בגדי לבן, שלובש קודם כניסתו לקודש הקודשים, הם ארבעה, ואלו הם לפי סדר לבישתם: מכנסיים, כתונת, אבנט, מצנפת.

הרמב"ם מבאר [14] ומוסיף פרטים על שלושה מינים של הבגדים:

  1. בִּגְדֵי כּוֹהֵן הִדְיוֹט - הֶם אַרְבָּעָה כֵּלִים, כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וְאַבְנֵט וּמִגְבַּעַת: וְאַרְבַּעְתָּן שֶׁלְּ פִשְׁתָּן, לְבָנִים, וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה; וְהָאַבְנֵט לְבַדּוֹ, רָקוּם בְּצֶמֶר.
  2. בִּגְדֵי זָהָב - הֶן בִּגְדֵי כּוֹהֵן גָּדוֹל, וְהֶם שְׁמוֹנָה כֵּלִים: הָאַרְבָּעָה שֶׁלְּכָל כּוֹהֵן, וּמְעִיל וְאֵפוֹד וְחֹשֶׁן וְצִיץ. וְאַבְנֵטוֹ שֶׁלְּכוֹהֵן גָּדוֹל--מַעֲשֵׂה רוֹקֵם הוּא, וְאֵינוּ דּוֹמֶה בְּמַעֲשָׂיו לְאַבְנֵט כּוֹהֵן הִדְיוֹט. וּמִצְנֶפֶת הָאֲמוּרָה בְּאַהֲרוֹן, הִיא הַמִּגְבַּעַת הָאֲמוּרָה בְּבָנָיו, אֵלָא שֶׁכּוֹהֵן גָּדוֹל צוֹנֵף בָּהּ כְּמוֹ שֶׁלּוֹפֵף עַל הַשֶּׁבֶר, וּבָנָיו צוֹנְפִין בָּהּ כְּכוֹבַע; וּלְפִיכָּךְ נִקְרֵאת מִגְבַּעַת.
  3. בִּגְדֵי לָבָן - הֶם אַרְבָּעָה כֵּלִים שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בָּהֶן כּוֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וְאַבְנֵט וּמִצְנֶפֶת. וְאַרְבַּעְתָּן לְבָנִים; וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה, וּמִן הַפִּשְׁתָּן לְבַדּוֹ הֶם. וּשְׁתֵּי כֻּתֳּנוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ לוֹ לְכוֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: אַחַת לוֹבְשָׁהּ בַּשַּׁחַר, וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּשְׁתֵּיהֶם בִּשְׁלוֹשִׁים מָנֶה מִשֶּׁלְּהֶקְדֵּשׁ. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ, וּמַקְדִּישׁ הַתּוֹסֶפֶת; וְאַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה בָּהּ הַכֻּתֹּנֶת.

הרמב"ם מפרט גם סדר לבישת הבגדים ומבאר מה ילבש לפי הסדר:" לוֹבֵשׁ הַמִּכְנָסַיִם תְּחִלָּה, וְחוֹגֵר אֶת הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִטַּבּוּרוֹ מֵעַל מָתְנָיו; וְאַחַר כָּךְ לוֹבֵשׁ הַכֻּתֹּנֶת, וְאַחַר כָּךְ חוֹגֵר אֶת הָאַבְנֵט כְּנֶגֶד אֲצִילֵי יָדָיו, וּמַקִּיפוֹ כֶּרֶךְ עַל כֶּרֶךְ עַד שֶׁגּוֹמֵר, וְקוֹשֵׁר... וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת כְּמִין כּוֹבַע.

וכן, מי שפוגע בסדרי הלבוש נקבע דינו כאמור:"כְּשֵׁם שֶׁמְּחֻסַּר בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה, כָּךְ הַיָּתֵר בְּגָדִים: כְּגוֹן שֶׁלָּבַשׁ שְׁתֵּי כֻּתֳּנוֹת אוֹ שְׁנֵי אַבְנֵטִים, אוֹ כּוֹהֵן הִדְיוֹט שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כּוֹהֵן גָּדוֹל וְעָבַד--הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל הָעֲבוֹדָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

ועשית ציץ זהב טהור[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו ערך מורחב:ציץ
הרב שמעון גולן כתב בדף לפרשת השבוע "תצוה" לשנת תשע"ב על הנושא:'
חלק משמעותי מפרשתנו עוסק בבגדי הכהנים. בין בגדי הכהונה מופיע (פרק כח פסוקים לו-לח) בגד שאינו בגד אלא תכשיט:
וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה. וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'.

הביטוי "בגד שאינו בגד אלא תכשיט" לא משלי הוא, אלא מדברי רבנו בחיי:

"והנה הציץ הוא מכלל שמונה בגדי כהונה ואינו בגד אבל הוא תכשיט. ומה שיזכירו רז"ל תמיד שמונה בגדי כהונה הם הולכים אחר הרוב כי השבעה מהם הם בגדים שהכהן גדול מתלבש בהם."

לדעתו, יש לכך משמעות רעיונית:

"ודע והבן כי הם כנגד שבעה רקיעים... והציץ של זהב שבראשו הוא עליון על כולם וירמוז על כולם המידה שכתוב עליה (תהלים מה): כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה... ועל כן הציץ של זהב והיה ראוי לפתח בו קדש לה' הוא שכתוב פיתוחי חותם קדש לה', וכתיב והיה על מצח אהרן וכתיב והיה על מצחו תמיד בשכבר ידעת כי כהן גדול הוא דוגמא גם כל בגדיו שהוא לובש בשעת עבודה הנה הם דוגמא... ומתוך הענין הזה יש לך להתעורר בשאר הענינים ובסדר לבישת הבגדים כי יש בו ענין גדול מורה נפלאות תמים דעים, והבן זה."

ואכן, חכמי הקבלה עוסקים רבות במשמעויות של המספרים השונים הכרוכים בבגדי הכהונה, ואנחנו בעניותנו נסתפק בביטוי: ובסדר לבישת הבגדים יש בו ענין גדול מורה נפלאות תמים דעים. לא רק בהבנת הצדדים הרעיוניים קיים קושי, אלא גם בהיבטים הטכניים-מעשיים.

חשן משפט[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב:חושן משפט

חשֶׁן מִשְׁפָּט היה על האֵפֹד, אחד משמונת הבגדים שנהג ללבוש הכהן הגדול בבואו אל משכן אוהל מועד ולבית המקדש. החושןהיה עשוי: זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר. צורתו הייתה רבוע: זרת אורכו וזרת רוחבו. היו בו ארבע טורים של אבנים:( ספר שמות , כ"ח, ט"ו-ל'))

  1. אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד:
  2. וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם:
  3. וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה:
  4. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֶה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם:

על האבנים היו חקוקים שמות בני ישראל, שמות האבות וצמד המילים "שבטי ישרון".

החשן משפט נישא על ידי אהרון הכהן ולאחריו על-ידי הכהנים הגדולים בעת עבודתם הקדושה. וכך מתואר תפקידו : "וְנָשָׂא ... (את) ְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל-לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-ה' תָּמִיד.וְנָתַתָּ אֶל-חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת-הָאוּרִים וְאֶת-הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד".


התמונות כולן מ"ויקישיתוף". שם הצלם מופיע מתחת לכל תמונה, המופיע בהקטנה לעיל

אבני "חשן משפט" - שמות שבטי ישראל שהיה על מְפֻתָּ‏ח עליהם,יחד עם השמות "אברהם", "יצחק", "יעקב" ו"שבטי ישרון" - ‏ושמם המשוער של האבנים
Carnelian sard mineral specimen.jpg
Olivine (peridot).jpg
USDA Mineral Quartz Crystal 93c3951.jpg
ר א ו ב ן - א (מתוך אברהם אבינו) ש מ ע ו ן - ב (מתוך אברהם) ל ו י - רהם (מתוך אברהם)

על שאר האבנים באתר ופרטים נוספים עליהם בערך חושן משפט

אבני החושן, אהרון הכהן ואסתר המלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב אביגדֹר הלוי נבנצל, ראש ישיבת הכותל, כתב בשיחתו לפרשת השבוע תצוה אהרן הכהן ואסתר המלכה - ביטול העצמיות

Cquote2.svg * זהו הלב הנקי שראוי לתת עליו את חושן המשפט. הרי השאלה שנשאלת בחושן המשפט ע"י הכהן הגדול באה

מצד בני ישראל, וגם התשובה שמתקבלת בחושן מיועדת לבני ישראל, לא לכהן הגדול באופן אישי, וא ם כן ראוי ושהחשן יהיה מונח על לב נקי כזה, שנושא את לב כל בני ישראל, ולבו הוא כלב כל ישראל. לב בלי עצמיות.

  • וכשבטלה הנבואה, בטלה גם האפשרות "להכנס" לכתבי הקודש. אסתר מכונה בספר תהלים "אַ יֶּלֶת הַ שַּׁ חַ ר " עי' ( כב, א ורש"י שם), ואמרו חז"ל ", למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים" (יומא כט, א) . שואלת הגמרא: והרי אחרי נס פורים עוד אירע נס חנוכה, וא"כ אסתר אינה סוף כל הנסים? עונה הגמרא - "ניתנה לכתוב קא אמרינן ." כלומר, מבין הנסים שניתנו ליכתב בכתבי הקודש - אסתר היא האחרונה. אמנם גם על מגילת אסתר עצמה נחלקו חז"ל האם היא ניתנה ליכתב או לא, ולדעת ירב יהושע מגילת אסתר לא ניתנה ליכתב, והיא איננה חלק מכתבי הקודש ואינה קדושה בקדושת כתבי הקודש (עי' יומא שם, ומגילה ז, א), אבל להלכה אנו נוקטים שמגילת אסתר כן שייכת לכתבי הקודש, ואם כן היא סוף כל

הניסים שניתנו להכתב

Cquote1.svg


לקריאת השיעור במלואו, הקש בקישור לעיל

ה′חושן′ ותיקון חטא הנחש[עריכה | עריכת קוד מקור]

Vipera palaestina Taken In Israel, By Guy Haimovitch

מאמ: הרב יהושע פרידמן – מכון המקדש עלון ארץ ישראל
בתורת הקבלה מבואר, שהחושן שעל לבו של הכהן הגדול מתקן את חטא הנחש הקדמון, וסימנך – ′חשן′ אותיות ′נחש′. כידוע, היצר הרע מכונה בפי רבותינו נחש, המבטא את שיא הארציות, החומריות והטומאה, המנותקת מהקדושה ופועלת נגדה. מדוע דווקא הנחש מבטא זאת? משום שהנחש לא רק חי בתוך האדמה, אלא הוא גם אוכל אדמה, וכל הווייתו מבטאת את עולם האדמה המנותק ממקורו האלוקי.

תיקון האדמה - ואכן הארץ, האדמה, כפי שהיא - זקוקה לתיקון, ויש צורך לחברה למקורה האלוקי ולקדשה. בנוסף למצוות התלויות בארץ השייכות לסדר ′זרעים′ שעניינן לתקן את הארץ ולגלות את קדושתה, יש לעפר הארץ ′פֵרות′ נוספים: אבני החן והמתכות הנמצאות בתוכו, שלפי תורת הסוד ממש גדלים ונוצרים מהעפר, על ידי הארת והשפעת השמש והלבנה על האדמה. עיקר החושן אלו אבני החן שבתוכו, שעליהן כתובים שמות שבטי ישראל. מקורן של אבני חן אלו הוא בבטן האדמה, ומכאן נבין שלא סתם נקראות אבני החן ′אבנים טובות′, אלא, ביטוי זה רומז לפעולת הבירור שיש בהוצאת האבנים מבטן האדמה, כשבפעולה זו, מבררים אנו את הטוב (אבני החן) שבאדמה מן הרע הקיים בה – פעולה שמביאה לתיקון הארץ והוצאתה מקללתה.
לגלות את הקודש - כלומר, הוצאת אבני חן מעומק הארץ ונתינתם בחושן, מגלה שגם הארץ על כל רבדיה הפנימיים והעמוקים שייכת וקשורה לרבש"ע, ולא רק שהארץ קדושה אלא היא קודש קודשים, לאחר שאבניה והמתכות שבה משמשים לבניית מקדש ה′, מקום השראת השכינה וההתגלות האלוקית. זאת ועוד, הבורות והמחילות שחופרים באדמה כדי להוציא את האבנים והמתכות היקרות מתוכה כדי לעשות מהן כלי קודש, יש בכוחם לתקן את הבורות והמחילות שעושה הנחש גם הוא באדמה.

שמן המשחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב:שמן המשחה במשכן


בפרשתנו שמן המשחה נזכרת פעמים אחדות:

  1. אַהֲרֹן ...וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ - משה רבינו נצטווה "וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם" [15] . רש"י מבאר: ומשחת אותם - "... בשמן המשחה"
  2. עבור אהרן הכוהן יש תוספת :"וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ" [16]. ראב"ע מפרש על ראשו - "על ראש אהרן לבדו, כי הוא הכהן המשיח. והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו, כי על הראש יצוק לבדו. וכתוב: כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. הרמב"ן חולק עליו:"ואיננו נכון בעיני" שלבי הפעולה היו:וישם את המצנפת על ראשו וגו' [17] , ואח"כ אמר וייקח את שמן המשחה וימשח את המשכן וגו' (י'), ואח"כ ויצק משמן המשחה על ראש אהרן (י"ב). אבל הנכון "שהייתה הצניפה סביב סביב ואמצע הראש מגולה ועליו יצק השמן. ואם הייתה המשיחה בכל הראש כדברי רש"י, תהיה היציקה במקום הנחת תפילין שהיה מניח מגולה, ומשם ימשכנו כמין כף יונית:"
  3. וגם את המזבח ושאר כלי המשכן יש למשוח כפי שנאמר:"עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ" [18] ובפרשת כי תשא מובא כי המשיחה היא על כל כלי המשכן, כפי שנאמר:"וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת. כז וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַמְּנֹרָה וְאֶת-כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: כח וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַכִּיֹּר וְאֶת-כַּנּוֹ[19] .

זכריה דורי בדף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן מרחיב בנושא שמן המשחה ומפרט את דרך הכנתו. והוא מוסיף:

"מלבד ייעודם לקדש אנשים וכלים לעבודתם, נתפסו סממני שמן המשחה והקטורת (הנזכרת יחד עמו במקומות רבים) כסמלים:

  1. סמלי תחושות - וזאת התרומה... בשמים לשמן המשחה זה החוטם ולקטורת הסמים זה הפה והחיך כשם שהאש מעלה ריח הקטורת כך החיך טועם את הטעמים [20] .
  2. זיכרון ריח – מבניין לגלות ולגאולה - בשמים לשמן המשחה - כדי שיהיה ריחן נודף לעתיד לבוא שנאמר [21] : "וריח לו כלבנון" ולקטרת הסמים - כדי שיזכו לעלות מן המדבר דכתיב [22] : "מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹרוּלְבוֹנָה" [23]
  3. ברכת שמים על הארץ להניב תנובה - בשמים לשמן המשחה - זה הטל שהוא יורד ומבשל את הפירות. ולקטורת הסמים - אלו הגשמים ( ז).

מזבח הקטורת[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשכן בדגם מיכאל אוסניס בקדומיםראו המזבח מקדימה במזרח במרכז המשכן

ערך מורחב:מזבח הקטורת

בסוף הפרשה מצווים בני-ישראל על הקמת מזבח הקטורת וכך נאמר במקרא:"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ" [24]. הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת-גן בשבת בשבתו מונה שני פסוקים, אשר מעוררים ענין:

  1. "וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה" (ו') - מה הקשר בין מקום הפנימי של ארון העדות בקודש הקודשים, למיקןם המזבח שהיה מוצב מחוצה לו.
  2. "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא לַה'" (י'). דם הפר והשעיר של יום הכיפורים - המובא אל קודש הקודשים והמוזה גם על הפרוכת - מוזה גם על מזבח הקטורת.

והרב מבאר, ההזאות על מזבח הקטורת ובקודש הקדשים באות מקרבנות מיוחדים, שאינם באים על כל חטא אלא כדי לכפר על טומאת מקדש וקודשיו. התורה מבחינה חטאים אלו משאר עוונותיהם של ישראל, וקובעת להם קרבנות מיוחדים הבאים בעתות רצון מיוחדות. זאת מכיוון שהבדל גדול יש בין החוטא במדינה לבין החוטא בהיכלו של מלך.

במרכז כפרת הטומאה הזו עומד מזבח הקטורת. בקודש הוא ניצב, אך הוא קשור קשר הדוק אל הנעשה בנקודה הפנימית ביותר של קודש הקודשים - מקום הקשר הפנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים. קטורת, בארמית, משמעה קשר (קוטרא). הטהרה שהוא פועל בכפרתו מבררת את טהרתה העצמית של כנסת ישראל, בת זוגו הראויה של הקב"ה, ומלמדת שכל הטומאות שדבקו בה הן חיצוניות בלבד, כדברי הכלה בשיר השירים: "אל תראוני שאני שחרחרת, ששזפתני השמש".

ומסכם: "אם כן, מזבח הקטורת מחבר את הבית להיות אחד. אחת בשנה הוא מכפר על כל חולשותינו ועוקר אותן משורשן, כשבכך הוא שב ומלמד על שייכותנו לבית קודשי הקודשים, על סוד עמידתנו כבת זוג לפניו - "כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה".

שבת זכור[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו ערך מורחב:שבת זכור

הריגתו של אגג מלך עמלק בידי שמואל הנביא. תחריט גוסטב דורה

בשבת פרשת זכור, החלה במקרים רבים בשבת פרשת תצוה, אנו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון אנו קוראים את פרשת השבוע – תְּצַוֶּה, ובשני אנו מפטירין (כלומר "מקנחים") בקריאה של פרשת זָכוֹר - "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". הקריאה בפרשת זָכוֹר נחשבת למצווה מדאורייתא (מהתורה), שלא כמו הקריאה בפרשת השבוע (הקריאה השבועית השוטפת), שהיא מדברי חכמים. העיתוי לקריאתה בציבור של פרשת זָכוֹר, נקבע לשבת שלפני חג הפורים, בשל מזימתו של המן שהוא מזרע עֲמָלֵק, להשמיד את עם ישראל, מזימה שבאה לידי ביטוי בגזירה מלכותית, בחותמו של אחשוורוש. ומה כבר עשה עֲמָלֵק לעם ישראל, שמחייב אותנו לזכרו ולהזכירו בקריאה בציבור ? התשובה ניתנת מייד בפסוק הבא, "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים:"

על המנהג לקרוא בנוסחים אחדים בבית הכנסת כתב , הרב אליהו זייני ראש ישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה כתב :"הלכה היא בישראל שבשבת שלפני פורים אנו קוראים פרשת 'זכור את עשה לך עמלק', כזכרון מרכזי בתודעה היהודית".

"הוא הוביל רבים מיראי ה' לתת לו את הביטוי המדוקדק ביותר על פי ההלכה, שאיפה הראויה בודאי להוקרה, אבל שהולידה בדור האחרון תופעות בלתי נסבלות, בעקבות אי-הבנת מהותה האמיתית של המצווה."

"בהיותם משוכנעים שעיקרה היא בקריאתה בספר תורה דוקא, מתגלים כיום מחזות הגובלים בחילול ה'. לעיתים, חוזרים על פרשה זו בבית כנסת אחד, עשרות יהודים הקוראים זה אחרי זה במנהגים שונים, בטעמים שונים, בהיגויים שונים (אשכנזי, ספרדי, תימני ועוד), עד שאותו בית מקדש מעט – בית הכנסת – נהפך לקירקס ממש בעיני כל מי שעדיין מעט מוח בקדקודו."

בהמשך הדברים, מתייחס הרב זייני, לאופן קיום המצווה ומצטט הרב את דברי הרמב"ם בספר המצוות, לפיו הציווי הוא לזכור את עמלק לאו דווקא באמצעות קריאה בספר תורה אלא "בהנצחת הזכרון של השנאה האנטישמית הקיצונית בדבורנו, בסירוב עקרוני למחילה כלפי אלו שרצו בהשמדתנו."

"חובת קריאת פרשה זו אינה כמין 'מעשה כשפים' הבא להעלים מעצם קריאה זו (תהיה זו אף מתוך הספר הקדוש) את השואפים ל'פתרון סופי', אלא היא חינוך לזכירה הדוחה בתוקף כל אפשרות של שכחה.", כותב הרב.

את החובה לקרוא דווקא מתוך ספר תורה מסביר הרב בכך, ש"הזכירה בפה מעוררת אותנו למודעות נכונה וגם כל השומעים מסביב… על מנת שעם ישראל הרחום והרחמן לא ישכח את כל אלו שרצו מאז ומעולם במחיקתו המוחלטת וכדי שלא יפול עוד בנסיון השמדה דומה".

"במסכת מגילה אמרו חז"ל שעתידים תיאטראות וקרקסאות שבאדום להיהפך לבתי כנסיות, אבל לא שבתי כנסיות יהפכו לקרקסאות." מסיים הרב זייני.

המקור

לא נשכח, לא נסלח[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב שמואל אליהו כתב בעלון לשבת מעייני הישועה על פרשת תצוה - פרשת זכור
שלוש מצוות קשורות במחיית עמלק.- יש מצווה לזכור את אשר עשה לנו עמלק. את מעשיו הרעים ואת האופן שהוא ארב לנו בדרך בצאתנו ממצרים. והחיוב הוא לא רק זכירה סתמית חד-פעמית בשבת זכור, אלא "בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להילחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תישכח המצווה ולא תיחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן" (עיין רמב"ם, ספר המצוות, "עשה" קפ"ט).
יש גם מצוות "עשה" על הציבור ועל כל יחיד מישראל ("ספר החינוך", תר"ד): "למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם", עליה נאמר: "תמחה את זכר עמלק". ואותה התחילו לעשות בני ישראל בדרך בצאתם ממצרים כשהחלישו את עמלק. ואת המצווה הזאת המשיך שאול המלך ולא סיים ועל כן נטרד ממלכותו.
יש גם מצוות "לא תעשה", שלא נשכח מעשה עמלק. כי כנראה יש נטייה בנפש שלנו לא להאמין שיש בעולם כזה רוע. ואנחנו עלולים להיתפס בחיצוניות המטעה של עמלק שהוא אמן ההתחפשות גם בימינו, כפי שראינו אצל הגרמנים הנאצים ותומכיהם, גם לפני השואה, גם במהלכה וגם אחריה עד היום.

שלושה סוגים של עמלק - שלושת סוגי עמלק במדרש ("אסתר רבה", פרשה ז', י"ג): "ובשעה שנחתמו אותן האגרות וניתנו ביד המן, ויבוא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם. וראה מרדכי שלושה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם. וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם.
כיוון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם: "פסוק לי פסוקך!". אמר לו (משלי ג): "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא". פתח השני ואמר: "אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח): 'עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל'. פתח השלישי ואמר (ישעיהו מו): 'ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט'.
כיוון ששמע מרדכי כך – שחק, והיה שמח שמחה גדולה. אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו? אמר לו: על בשורות טובות שבישרוני, שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו. מיד כעס המן הרשע ואמר: אין אני שולח ידי תחילה אלא באלו התינוקות". שואל הגר"א: למה נאמרו למרדכי שלושה פסוקים שונים על ידיהם בסדר שכזה? ועונה, שכל פסוק היה כנגד סוג אחד של מלחמת עמלק, ולהלן הסבר דבריו.

  1. עמלק בהפתעה - בפעם הראשונה בא עמלק על ישראל כשהיו בדרך בצאתם ממצרים, אחרי שפרעה וחילו טבעו בים, בשעה שהיו רחוקים מארץ ישראל ובשעה שכל העמים פוחדים מהם. הם היו בשאננות ברפידים ולא חששו מפני שום אויב. לפתע פתאום בא עליהם עמלק. על זה נאמר הפסוק הראשון: "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא". ואף-על-פי שבא פתאום, הקב"ה הציל אותם.
  2. עמלק בתחפושת - בפעם השנייה בא עמלק בתחפושת. הוא היה יותר מתוחכם, הוא בא בשקר וברמאות. (במדבר כא, א): "וישמע הכנעני מלך ערד", כנעני זה היה עמלקי מחופש. הוא התחפש לכנעני בזה ששינה את לשונו ודיבר בשפת כנען (רש"י, שם), וכל זאת כדי לבלבל את תפילתם של ישראל. ידע עמלק שבכוח תפילת משה ינצח עם ישראל. עמלק האמין בכוח התפילה ורצה לרמות את עם ישראל כדי שלא תועיל תפילתו, הוא רצה להערים על ה' ועל משיחו. ובאמת בתחילה התבלבלו בני ישראל. איך נלחמים עם העם הזה? כנגד מי מתפללים לה'? מי העם הזה? עמלקי או כנעני? עד שהתפללו לה': "אם תיתן את העם הזה בידי", מי שהוא, שייפול תחתינו. והצליחו. על מלחמה זו נאמר הפסוק השני: "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל". גם אם תשנו את דבריכם ושפתכם, גם אם תילחמו בעצה ובתחכום, לא יעזור לכם כלום כי עמנו א-ל. גם היום משתמשים אויבי ישראל באותה שיטה. כשהם מדברים בערבית, הם משמיעים דברי בלע והשמצות נגד ישראל, וכשמדברים באנגלית הם מדברים "דברי שלום ואמת". על זה נאמר: "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל
  3. עמלק-המן - בפעם השלישית בא עמלק בימיו של מרדכי. עמלק-המן בא בטענה שאין לחשוש מאלוקי ישראל. וכך טוען המן (מדרש "אסתר רבה", פרשה ז', י"ב): "'ישנו עם אחד' – אותו שנאמר בו (דברים ו'): 'ה' אחד', ישן לו מעמו". אלוקיהם של אלו אינו כמו שהיה פעם. הוא חלש! הוא עייף! הוא זקן! הוא ישן! כנגד טענה זו שהשמיע המן באוזני המלך, בא התינוק השלישי ואומר למרדכי: "ועד זקנה אני הוא. ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט".

מזבח יחזקאל[עריכה | עריכת קוד מקור]

מזבח בפטרה.jpg

בשנים מעוברות ובשנים פשוטות מסוג זחא שלא בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, מפטירים בספר יחזקאל, בנבואה של יחזקאל על הקמת בית המקדש העתידי, בפרק מ"ג פסוקים י-כז.

על המזבח נאמר בהפטרה:

Cquote2.svg אַתָּה בֶן-אָדָם,... וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית... וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת, אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח; וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה-רֹחַב, וּגְבוּלָהּ אֶל-שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד, וְזֶה, גַּב הַמִּזְבֵּחַ. יד וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד-הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה, שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וְרֹחַב, אַמָּה אֶחָת; וּמֵהָעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד-הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה, אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרֹחַב, הָאַמָּה. טו וְהַהַרְאֵל, אַרְבַּע אַמּוֹת; וּמֵהָאֲרִאֵיל וּלְמַעְלָה, הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע. טז וְהָאֲרִאֵיל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, רֹחַב: רָבוּעַ, אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו. יז וְהָעֲזָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב, אֶל, אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ; וְהַגְּבוּל סָבִיב אוֹתָהּ חֲצִי הָאַמָּה, וְהַחֵיק-לָהּ אַמָּה סָבִיב, וּמַעֲלֹתֵהוּ, פְּנוֹת קָדִים. יח וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ--לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה, וְלִזְרֹק עָלָיו דָּם. יט וְנָתַתָּה אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה--לְשָׁרְתֵנִי: פַּר בֶּן-בָּקָר, לְחַטָּאת. כ וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ, וְנָתַתָּה עַל-אַרְבַּע קַרְנֹתָיו וְאֶל-אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה, וְאֶל-הַגְּבוּל, סָבִיב; וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ, וְכִפַּרְתָּהוּ. כא וְלָקַחְתָּ, אֵת הַפָּר הַחַטָּאת; וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת, מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ. כב וּבַיּוֹם, הַשֵּׁנִי, תַּקְרִיב שְׂעִיר-עִזִּים תָּמִים, לְחַטָּאת; וְחִטְּאוּ, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, כַּאֲשֶׁר חִטְּאוּ, בַּפָּר. כג בְּכַלּוֹתְךָ, מֵחַטֵּא--תַּקְרִיב פַּר בֶּן-בָּקָר תָּמִים, וְאַיִל מִן-הַצֹּאן תָּמִים. כד וְהִקְרַבְתָּם, לִפְנֵי יְהוָה; וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח, וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַיהוָה. כה שִׁבְעַת יָמִים, תַּעֲשֶׂה שְׂעִיר-חַטָּאת לַיּוֹם; וּפַר בֶּן-בָּקָר וְאַיִל מִן-הַצֹּאן, תְּמִימִים יַעֲשׂוּ. כו שִׁבְעַת יָמִים, יְכַפְּרוּ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְטִהֲרוּ, אֹתוֹ; וּמִלְאוּ, יָדָו. כז וִיכַלּוּ, אֶת-הַיָּמִים; {ס} וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֶת-עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת-שַׁלְמֵיכֶם, וְרָצִאתִי אֶתְכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי ה' Cquote1.svg

זאב חץ ארליך (ז'אבו) במדורו "ארץ מקרא" שפורסם במוסף השבת של מקור ראשון לפרשת תצווה תשס"ח - 15 בפברואר 2008 כתב על "מזבח יחזקאל". והוא סיכם:"דברי יחזקאל נראים לעיתים כסותרים את התורה. בדיקה נוספת מלמדת שלעיתים הם גם המקור למסורת חז"ל.

חז"ל התיחסו לנבואת חז"ל : "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא - נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה(כגון נבילה וטרפה...[מן העוף ומן הבהמה] לא יאכלו הכהנים - הא ישראל אוכלים!? וכגון (יחזקאל מה ב) וכן תעשה בשבעה בחודש היכן נרמז קרבן זה בתורה) ; מה עשה? העלו לו שלש מאות גרבי שמן ( למאור ולמזונות) וישב בעלייה ודרשן ( כדדרשינן להני קראי במנחות (דף מה,א) דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו - הוצרך להזהירם על מליקת חולין שהיא נבילה) - מסכת שבת י"ג,ב'.

מתוך כלל הסתירות לדברי התורה, בהפטרה נמצא שתיים:

  • מעלות-מדרגות למזבח, שנאמר:"וּמַעֲלֹתֵהוּ, פְּנוֹת קָדִים" וזה בניגוד לנאמר בתורה:"ולא תעלה במעלות על מזבתי (שמות, כ', כ"ג)
  • הלשכת מלח על קורבנות עולה בלבד שנאמר:" וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח, וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַה'" מול הפסוק המפורש האומר:"על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב', י"ג)


הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. כ"ז,כ'
  2. כ"ח, א'
  3. שם ג
  4. ראו פרשת תרומה
  5. פרשת פנחס דף רמו ע"א, ובזוהר חדש כרך ב מגילת <makor>שיר השירים דף א ע"א</makor>
  6. ונראה שכתבו בלי שראו את דברי הזוה"ק
  7. כ"ח, א'
  8. שמואל א ב
  9. ל"ז, ד'
  10. <makor>ירמיהו ב ג</makor>
  11. <makor>דברים י ח</makor>
  12. <makor>דברי הימים א כג יג</makor>
  13. סדר ההגדה ופירושה
  14. הלכות בית המקדש ח'-י'
  15. <makor>שמות כ"ח, מ"א</makor>
  16. כ"ט,ז'
  17. <makor>ויקרא ח ט</makor>
  18. כ"ט,ל"ו
  19. ל' כ"ו-כ"ז
  20. מדרש הגדול שמ' כה:ג
  21. הושע י"ד.ו'
  22. שיר השירים ג',ו'
  23. שם שם כ"ה,א
  24. ל', א'
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.