פת עכו"ם הוא לחם שנעשה מאחד מחמישה מיני דגן, שנאפה על ידי אדם שאינו יהודי.

באחת מתקנותיהם של חז"ל להרחיק את היהודים מהגויים, אסרו את הלחם שלהם, את השמן, ואת היין, כדי שלא יתקרבו יותר מדי אחד לשני, כדי שלא יגיעו למצב של חתונה עם בנותיהם ואחר כך יעבדו עבודה זרה (שבת יז, עבודה זרה לו, א-ב).

חז"ל לא הבדילו בדבר אלא גם אסרו גם במקומות שאין חשש של נישואין כמו אם אין לגוי בת, או שהוא לא עובד עבודה זרה.

גזירה זו לא התפשטה בכל המקומות, ולכן יש כאלה שנוהגים לקנות פת מאופה גוי במקום שאין מאפייה של יהודים משום שהדבר נחשב כשעת הדחק. לפי ההלכה, מספיק שיהודי עשה מעשה כל שהוא של הגדלת האש כמו אם הכניס קיסם לתנור או אם זה תנור גז, מספיק שיגביר קצת את הלהבות.

מהשולחן ערוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשולחן ערוך נאמר בסעיף ל"ז:

סִימָן לח - הִלְכוֹת פַּת וּבִשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים וַחֲלֵב עוֹבֵד כּוֹכָבִים

סימן לז


סעיף א :אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמְּקִילִין וְלוֹקְחִין פַּת מִנַּחְתֹּם עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם נַחְתֹּם יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ יֵשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵין הַפַּת יָפֶה כְּמוֹ זֶה. אֲבָל בְּפַת שֶׁל בַּעַל הַבּיִת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, לֹא הָיוּ מְקִלִּין. אַךְ בִּשְׁעַת הַדְּחַק, וּמִי שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ, אִם יָכוֹל לְהַשִּׂיג פַּת כָּשֵׁר, צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד פַּרְסָה. וְלֹא מִקְרֵי פַּת בַּעַל הַבַּיִת, אֶלָּא אִם עֲשָׂאוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי בֵּיתוֹ. אֲבָל אִם עֲשָׂאוֹ לִמְכּוֹר מִקְרֵי נַחְתּוֹם, אַף- עַל-פִּי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. וְכֵן נַחְתּוֹם שֶׁעֲשָׂאוֹ לִבְנֵי בֵּיתוֹ, מִקְרֵי בַּעַל הַבַּיִת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דִּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נַחְתּוֹם מָצוּי, מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּפַת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַל פַּת כָּשֵׁר. וְכֵן נוֹהֲגִין

סעיף ב :אִם יִשְׂרָאֵל הִשְׁלִיךְ אֲפִלּוּ רַק עֵץ אֶחָד לְתוֹךְ הַתַּנּוּר בְּהֶסֵּקוֹ, מֻתָּר הַפַּת וְלֹא הֲוֵי פַּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים

סעיף ג:לֹא אָסְרוּ פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֶלָּא שֶׁל חֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן. אֲבָל פַּת קִטְנִיּוֹת - טענגרא קוקריטץ מאלייע אֵינוֹ בִּכְלַל פַּת, וְגַם אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּהָא אֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחָן מְלָכִים סעיף ד :פַּת שֶׁפָּנָיו טוּחִים בְּבֵּיצִים, אָסוּר מִשּׁוּם הַבֵּיצִים שֶׁעָלָיו, דַּהֲווּ לְהוּ בּשּוּלֵי נָכְרִי. וְאוֹתָן רְקִיקִים שֶׁנֶּאֱפִים עַל בַּרְזֶל וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁנִּמְשַׁח הַבַּרְזֶל בְּאֵיזֶה שֻׁמָּן, אֲסוּרִים בְּכָל עִנְיָן מִשּׁוּם בְּלִיעַת אִסּוּר - יו"ד סימן קי"ב

סעיף ה : פַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲפָאוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים, גָּרַע מִפַּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאָסוּר מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים אִם לֹא הִכְשִׁיר אֶת הַתַּנּוּר בְּהַשְׁלָכַת עֵץ. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה כְּשֶׁשּׁוֹלְחִין לֶאֱפוֹת אוֹ לִצְלֹוֹת אֵצֶל נַחְתּוֹם עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל יַשְׁלִיךְ עֵץ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אוֹ שֶׁיַּנִּיחַ הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הַפַּת אוֹאֶת הַמַּחֲבַת לְתוֹךְ הַתַּנּוּר - וְעַיֵן לְקַמָּן רֵיש סִימָן ע"ב - קיב קיג

סעיף ו דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא חַי וְגַם עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת אוֹ לְפַרְפֶּרֶת, שֶׁבִּשְּׁלוֹ אוֹ צְלָאוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ בִּכְלִי יִשְׂרָאֵל וּבְבֵית יִשְׂרָאֵל, אָסוּר מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא חַיִ, אוֹ שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב וְאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאֵין לָחוּשׁ לַכֵּלִים דִּסְתָם כֵּלִים אֵינָן בְּנֵי יוֹמָן

סעיף ז : שִׁפְחָה עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הַמְבַשֶּׁלֶת בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרְאֵלִים, נוֹהֲגִין לְהָקֵל מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְחַתֶּה אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת בָּאֵשׁ

סעיף ח :אֲבָל אִם הִיא מְבַשֶּׁלֶת בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ לְבַדָּה, . אֵין רְגִילוּת ֹשֶיְחַתֶּה יִשְׂרָאֵל, וְאֶפְשָׁר דְּלָֹא מַהֲנֵי בָּזֶה חִתּוּי, דְּגָרַע מֵאִלּוּ מְבַשֶּׁלֶת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אִם בִּשְּׁלָה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, לֹא לְבַד הַתַּבְשִׁיל אָסוּר, אֶלָּא גַּם הַקְּדֵרָה נֶאֶסְרָה לְבַשֵּׁל בָּהּ לְכַתְּחִלָּה. וּבְדִיעֲבַד יַעֲשֶׂה שְׁאֵלַת חָכָם


המקור

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.