רבי חייא, שהיה ידוע בכינוי רבי חייא הגדול חי בתקופה שבין התנאים לאמוראים. הוא ורבי אושעיה קיבצו את כל המשניות שלא נכנסו לששת הסדרים שערך רבי יהודה הנשים ואגדו אותם, ומשניות שלא נכנסו לקובץ משנייות חיצוניות זה נאמר עליהן שהן משניות משובשות.
רבי חייא נולד בבל ועלה לארץ עם בנו ואחייניו. יחסיו עם אשתו לא היו תקינים ואולם למרות זאת הוא העריך אותה כמו שמתארת הגמ' במסכת יבמות דף ס"ג עמוד א' למטה - "בי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא" [ובעברית - כשר' חייא הסתובב בשוק ורצה לרכוש משהו לאשתו שאלו אותו למה אתה רוצה לקנות לה משהו - הלוא היא מצערת אותך והוא ענה שהיא למרות הכל בסדר כי מצילה אותו מחטא המחשבה על נשים אחרות וכי מגדלת את ילדיו].
סיפור נוסף בהקשר ליחסים בין רבי ייא לאשתו נמצא בגמרא במסכת יבמות בדף ס"ה עמ' ב: "יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא אמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה אמר לה לא אזלא אשתיא סמא דעקרתא לסוף איגלאי מילתא אמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא" [אשתו של רבי חייא רצתא להפסיק ללדת כי סבלה בלידות ורצתה היתר רבני לכך, היא התחפשה וניגשה לרבי חייא והוא נתן לה את ההתר ואחרי ששתתה משקה שגרם לה להיות עקרה ורבי חייא גילה את זה הוא אמר שחבל שלא ילדה עוד פעם אחת].
על קברו ממסכת מועד קטן[]
(ביאור שטיזלץ) - ושאלו: מאן מעייל ליה [מי יכניס אותו] למערת הקבר של ר' חייא? שלא הכל ראויים להיכנס לשם. אמר להו [להם] רב חגא: אנא מעיילנא ליה [אני אכניס אותו לשם], דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי [שהעמדתי את תלמודי, שהיה סדור בידי, כשהייתי כבר בן שמונה עשרה שנה ולא ראיתי קרי], וכן גם משמע ליה קמיה, וידעי בעובדיה [והייתי משמש לפניו, וידעתי במעשיו] הגדולים, דוגמה לדבר, דיומא חד אתהפיכא ליה [שיום אחד התהפכה לו] רצועה של תפילין שהיה הצד שאינו צבוע נראה החוצה ויתיב עלה ארבעין תעניתא [וישב על כך ארבעים תעניות] על שלא נהג כראוי, מפני שהצד השחור של הרצועה צריך להיות מבחוץ.כ"ה ב