36261899 2154674754754637 1524028291256680448 n.jpg

צמח השבוע: צַלְקָנִית נֶאֱכֶלֶת טקסט: אמוץ דפני צילום: נעם עביצל

צַלְקָנִית נֶאֱכֶלֶת

הצלקנית הובאה ארצה, ככל הנראה, לפני קום המדינה כצמח כיסוי לגינות. משם היא פלשה, במיוחד בשני העשורים האחרונים, לאורך חולות החוף, וממשיכה בכיבוש שטחים חדשים כפי שהיא עושה במדינות רבות. הצמח מתרבה נמרצות באמצעות שלוחות שלאורכן מתפתחים נצרים צעירים. נמדדו כתמים צפופים של הצלקנית הכוללים את צמח האם ובנותיו באורך של 20 מטרים, וקצב התפשטות של כמטר לשנה. הצמחים הבוגרים משקיעים בהתבססות ובקליטת מינרלים, בפריחה ורבייה מינית, בעוד הצמחים הצעירים, המתוגברים בחומרי מזון על ידי צמח האם, צומחים מהר, מתרבים ווגטטיבית ומתפשטים לרוחב. בחלוקה זו יש משום שילוב מנצח שתוצאתו התפשטות אגרסיבית ודחיקת צמחים מקומיים. הצלקנית גורמת לשינוי בית הגידול בכך שהיא מגבירה את חומציות הקרקע המעכבת את הנביטה של מיני צמחים מקומיים ואת צמיחתם. בכמה מאיי הים התיכון נמצא "שיתוף פעולה" בין שלושה מינים פלשניים: צלקנית, חולדות וחתולי בית שהתפראו. החולדות אוכלות את הפירות, ומעבר זרעי הצלקנית דרך מערכת העיכול שלהן מעלה את שיעור הנביטה. החתולים אוכלים את החולדות, ונמצא שההפצה המשנית של זרעים על ידי החתולים שטרפו חולדות, היא למרחק רב יותר לעומת ההפצה המקורית באמצעות החולדות בלבד. בישראל טרם נמצאו נבטים, וככל הנראה אין מי שאוכל את הפירות ומאפשר בכך את הנביטה, ואולי פשוט לא חיפשו אותם... בדרום אפריקה נאכלים הפירות, ומכאן שמם "תאנת ההוטנטוטים". הם מוכשרים לאכילה על יד כבישה או הכנת ריבה.

מהויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

צלקנית (שם מדעי: Carpobrotus, באנגלית pigface) היא סוג של צמח סוקולנטי בעל עמידות גבוהה ליובש עונתי, קרקע דלה ורסס ים. הסוג "צלקנית" כולל כ-20 מינים, שמוצאם של רובם הוא דרום אפריקה, אך קיימים גם מינים שמקורם באוסטרליה ובדרום אמריקה. הסוג רגיש לקרקע כבדה או בוצית. מקור השם המדעי carpobrotus הוא ביוונית, ומשמעותו "פרי אכיל".

תיאור[עריכה | עריכת קוד מקור]

עלי הצלקנית בשרניים מאד, בעלי חתך משולש ומסתיימים בחוד. הצלקנית משתרעת על פני הקרקע, כשבכל התפצלות קיים אגד שורשים. פרחיה גדולים, אופקיים וצורתם כצורת כתר. הפרחים בעלי דמיון מסוים לפרחי חרצית, אלא שעלי הכותרת של הצלקנית זקורים יותר. צבעה שונה ממין למין - לבן, כתום, צהוב או סגול.

לפירות צורה אליפטית, כשבקצם פיטמה, וגודלם כשני סנטימטרים.

שימושים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בזכות עמידותם הרבה של מיני הצלקנית, דרישותיהם הצנועות מהקרקע ועמידותם בתנאי יובש, בצלקנית משתמשים לעיגון חוליות ומדרונות בשולי דרכים. בגננות נוי משמשת הצלקנית לכיסוי שטחים שאינם מיועדים לדריכה. בגינות רבות משמשת הצלקנית כצמח כיסוי קל מאוד לתחזוקה. את הצלקנית ניתן להרבות על ידי יחורים (יש לכלול אגד שורשים בכל יחור) או על ידי זרעים.

קובץ:Carpobrotus glaucescens leaves.jpg

צלקנית נאכלת (אהל האצבעות)

בנוסף, מיני הצלקנית משמשים למאכל. כשהם בשלים, פירות הצלקנית ראויים למאכל. לפרי הבשל גוון צהוב והוא מפיץ ריח עז. לחלק ממיני הצלקנית טעם מר ולא נעים, אך הם ראויים למאכל. למין Carpobrtus deliciosus טעם מתוק. את עלי הצלקנית אוכלים צבים. הם טובים למאכל אדם לאחר בישול. בעבר השתמשו מלחים בעלי הצלקנית כתרופה לצפדינה. ילידי אוסטרליה השתמשו בעלים צלויים כתחליף למלח.

בצלקנית משתמשים גם לצרכים רפואיים. מיץ העלים מכווץ כלי דם ובעל יכולת חיטוי מסוימת והרגעה מקומית, ועל כן ניתן להיעזר בו בצורתו הגולמית על פצעים פתוחים, כוויות, פריחה, מחלות עור כרוניות מסוימות ועקיצות. בנוסף, ניתן להשתמש במיץ העלים להקלה במצב של שלשול, ולגרגור להקלה בדלקת גרון. מתקיימים מחקרים להפקת תרופה מסחרית ממיצוי העלים.

בישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בישראל גדלים מספר מינים שיובאו מדרום אפריקה. לפחות שני מינים התאזרחו היטב והחלו מתפשטים על חשבון מינים מקומיים, ועל כן הוגדרו כמינים פולשים. בעיה זו אינה קיימת רק בישראל, אלא גם במדינות נוספות, דוגמת קליפורניה.

מינים הגדלים בישראל:

  • צלקנית החרבות (Carpobrotus Acinaciformis) - פולשנית
  • צלקנית נאכלת (Carpobrutus edulis, מכונה גם "אהל האצבעות") - פולשנית
  • צלקנית שוות-צדדים (Carpobrotus Aequilaterali)

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הבהרה: המידע בויקי אינה מהווה ייעוץ רפואי.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.