1874 John Ruskin

צפורה לנוכח משה בציורו של Botticelli, Sandro, המקור:ויקישיתוף,Eloquence

ציפורה היא בתו של יתרו חותן מדין, אשר היתה רעיה למשה רבינו שנאמר:"וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה (שמות, ב',כ"א). במדין היא ילדה את בנה בכורה :"גֵּרְשֹׁם: כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה(שם,ג'). רש"י פירש ויואל:לשון אלה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו:

"חתן הדמים"[עריכה | עריכת קוד מקור]

משה רבינו בקש לחזור למצרים לבקר את אחיו, שנאמר:"-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים" - יתרו מסכים. אולי בגלל כי הוא סבור כי הוא נוסע למצרים ל"ביקור משפחתי" גרידא, ולא לביצוע שליחות נבואית שתגרום לו שלא לשוב עוד למדין. אך בהמשך, כאשר ה' מבקש לו כי מתו האנשים המבקשים את נפשך, הוא החליט לקחת את משפחתו:"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו" - האם אין זו מעין "גניבת דעת", כמו שיעקב אבינו נהג עם לבן הארמי.

מתן גרינגר דן על כך במוסף השבת של מקור ראשון למי מחוייב משה - ורואה בצעדה של צפורה פעולה המשחררת את משה רבינו מהתחייבותו לאביה. וכך הוא פירט:
הטעם במעשיה של ציפורה במלון היה בכוח הברית שכרתה – להציל את משה ממוות.

ברית – משמעה התחייבות הדדית, והיא באה לידי ביטוי במעשה הכריתה. כאשר ציפורה כורתת את ערלת בנה, היא כורתת ברית עם הקב"ה – אשר מסירה מעל משה את חרון האף. כך גם ביקש לעשות חזקיהו המלך (ד"ה ב כט, ח-יא): "…עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיי אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ". אין פלא אפוא כי ציפורה הצילה את משה באמצעות ברית שכרתה עם הקב"ה באותה שעה.

קשה לעמוד על תוכנה של אותה הברית, אשר עליה מעידים רק המעשה של כריתת הערלה, והדברים המועטים שאמרה ציפורה: "וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי". עם זאת, מכיוון שלמדנו כי כריתת ברית זו נועדה להשיב את חרון האף של הקב"ה, הרי שעלינו להניח שציפורה התייחסה בדבריה על אודות 'חתן הדמים' דווקא לקב"ה אשר היה המושא לברית.

על רקע ההבנה כי משה התחייב מיתה בדרך בשל מיאונו לשליחות, וסירובו להתכחש לבריתו ליתרו, ניתן לנסות ולעמוד על האופן שבו ניצל ממוות. שהרי רק הפה שאסר – הוא הפה שיכול להתיר. לפיכך, רק ציפורה הייתה זו אשר מסוגלת לוותר על המחויבות של משה אליה ולבית אביה – וכך להציל את משה. שעה שאחד הצדדים לברית מכונה בשם 'חתן', הרי שסימן כי זהו הצד המקבל בברית, וכי במסגרת המחויבות של הצדדים בברית – מישהו נמסר מרשות אחת לרשותו של אחר. הקב"ה מכונה "חֲתַן" בבריתו עם ציפורה, וזאת מכיוון שבאותה הברית ציפורה מסרה לקב"ה את משה לקיים את שליחותו. ציפורה כרתה ברית אשר במסגרתה ויתרה על המחויבות של משה לגור בבית יתרו, אשר סתרה את שליחות הגאולה – וסר חרון האף מעל משה.

למה משה לא ערך את הברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב שמואל אליהו רבה של העיר צפת מציג את השאלה[1] של חז"ל: למה משה בעצמו לא לקחת את הצֹר כדי לעשות ברית לבנו בעצמו, הרי זוהי מצווה שנצטוו בה האבות? ועוד, איפה מצאנו שאישה עושה ברית לבן שלה? ועוד :למה הוא לוקח לו גיורת מדיינית לאישה?

התשובה טמונה בידיעה שהאישה אמורה להיות השלמה לאיש בכל מה שחסר לו. משה רבינו היה חסר בשני תחומים מרכזיים:

  • "פֶּה" - כוח הדיבור - "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" - כמו כל מי שנמצא בגלות.
  • "צֹר" - גם כאן, בברית המילה, וגם בחטא מי מריבה, משה לא נוהג נכון עם הצֹר. בחטא מי מריבה אלוקים אומר לו לדבר אל הַצּוּר והוא מכה אותו. בגלל זה הוא לא נכנס לארץ ישראל. בברית המילה

משה כמעט מת בגלל שלא השתמש בצֹר.

את ההשלמה לשני הדברים שחסרים במשה - משלימה צִפֹּרָה. וזה רמוז בשמה צִפֹּרָה, שהוא מורכב מהמילים "צֹר" ו"פֶּה".

האם צפורה הגיע למצרים ?[עריכה | עריכת קוד מקור]

למרות שהכתוב מספר כי צפורה הייתה בדרך למצרים, קיימת הדעה כי היא לא הגיעה לשם. במכילתא דר' ישמעאל מובא המדרש הבא: "באותה שעה נאמר לאהרן (שהיה במצרים): לך לקראת משה (שבא ממדיין). יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. אמר לו: משה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו: במדין. אמר לו: מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה".

מתי נולד אליעזר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ן עסק בכך. הכתוב מדבר על :"ויקח משה את אשתו ואת בניו (כ) והרי היה רק גרשום, כאשר הזכיר הכתוב (לעיל ב כב), ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה שם.

ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלוהים לא נולד לו רק גרשום, אבל הייתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם. ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך. ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר, כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה.

וכך הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר (שמו"ר ה ח):

ור"א אמר: וישב ארצה מצרים הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם משה נמול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה.

ויתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה. ולכן עזבם במלון וציווה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו, וזהו שנאמר אחר שלוחיה (להלן יח ב). גם אפשר שהלכו למצרים, וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים. וזה טעם שלוחיה, כי פחד יתרו שמא היה דעתו לגרש אותה.

"האישה הכושית"[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד אזכור נוסף בספר במדבר [2] מצביע עך כך שחייה לא היו קלים. - מרים הנביאה מתלוננת באוזני אחיה, אהרן, על אודות האישה הכושית אשר לקח משה. על פי הפירוש המקובל האישה הכושית הינה ציפורה. אך אז מתערב הקב"ה :"וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה". מרים נענשת וצפורה חוזרת לאלמוניות שלה בתור רעייתו של משה ואם בניו.

הסבר לתיאור הצבעוני של ציפורה ניתן בספר החיצוני:"יחזקאל הטרגיקאן" בתיאורו על יציאת מצרים הוא מספר על המפגש הראשון בין משה רבינו לבין בנות יתרו :
מ ש ה: הנה רואה אני שבע בנות אלה
צ י פ ו ר ה: הזר, הארץ כולה מכונה בשם לוב. יושבים בה שבטים בני גזעים שונים, כושים, אנשים שחורים. מושל הארץ אחד הוא, גם אדון וגם ראש צבא יחיד. הוא מנהיגה של עיר זו וגם שופט את בני אנוש בתפקידו ככוהן, והוא גם אבי ואביהן של אלה.

למעשה, הפתרון של המחבר הוא כי "מדיין" היא למעשה "לוב".

חיי משה במדיין[עריכה | עריכת קוד מקור]

א"אירועים מחיי משה רבינו במדיין" -בוטיצ'לי הקאםלה סיסטינה צילם:Erzalibillas

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. בגליון מעייני הישועה לפרשת שמות
  2. פרק י"ב
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.