(Adding categories) |
גרסה אחרונה מ־13:37, 8 בינואר 2010
אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה היא סוגיה שדנים בה במסכת בבא בתרא (עמוד ק"ל, ב') בהקשר לדיון בדיני ירושה לדעת רבי יוחנן בן ברוקה.
תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו - המלמד או הפוסק - הלכה למעשה. על מנת לפסוק הלכה יש להזהר מלהסתמך על מה שלמדת או מה שראית שרבך פסק במקרה מסויים. רק אם הוא יואמר לך במפורש שמדובר ב"הלכה למעשה". כך היה הנוהג בתקופת האמוראים שטרם התגבשו ההלכות. במרוצת הדורות חל שינוי, חוברה "ספרות הלכה" הכוולת מה שכתבו פוסרים ותלמידים והגדירו זאת כ"הלכה למעשה"
החזון איש סיפר על מקרה שאיש פנה בכתב לרב ובקש לדעת האם לפי דין תורה הוא עשוי לזכות בדין. הרב עיין במקרה הנידון והשיב לו בחיוב. כאשר הגיע האיש לדין תורה, מצא את עצמו עומד בפני אותו רב ויצא חייב. הוא שאל את הרב, איך ייתכן שקודם אמרת לי שאני עשוי לזכות בדין ועכשיו יצאתי חייב. השיב לו הדיין. כאשר שאלת לראשונה, לא קבלתי סייעתא דשמיא - כאשר ישבתי בדין היה לי "סייעתא דשמיא".
אחד מגדולי הדור כתב ספר על יורה דעה. לאחר פירסומו קבל 600 הערות על תוכנו. לאחר שעיין בכולם לא מצא לנכון לשנות דבר. לטענתו היה לו "סייעתא דשמיא". נכון שלא תמיד רואים את כל התמונה. לעיתים רבא פסק כך ואחר-כך העירו לו והבין שהוא טעה היות ולא הביאו את הנתונים הנכונים. אם יש מחלוקות לא ברור מה המקור לכך.
ממשיכה הגמרא: כתב שאל ואמרו לו הלכה למעשה, ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה. מאי: "ובלבד שלא ידמה" והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה. אמר רב אשי הכי קאמר ובלבד שלא ידמה בטרפות דתניא אין אומרים בטרפות זו דומה לזו. ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה. א"ל ר' אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר הלכה הכי נעביד מעשה אמר לא תעבידו עד דאמינא הלכה למעשה. אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי אי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בי לאחר מיתה לא מיקרע תקרעוהו ומגמר נמי לא תגמרו מיניה לא מיקרע תקרעיניה דאי הואי התם דלמא הוה אמינא לכו טעמא
(אם לא תבינו פסק דין ולא הבנתם אותו תשאלו אותי - אחרי 120 אל תפסקו כמונו אין לדיין אלה מה שעניו רואות. אבל אל תקרעו את הפסק הישן - אולי הייתי מצליח להסביר
מגמר נמי לא תגמרו מיניה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות קל"א - עמוד א'
