Family Wiki
Advertisement

צילום :"הוצאת האחים אליהו - יפו תל אביב

קברי המלכים - או "מערת המלכים" - למרות שנרכשה על-ידי יהודים, על מנת לשמש, בהתאם למסורת , לחגיגות ל"ג בעומר ולתפילה בעת עצירת גשמים - היום סגורה בפני יהודים. הסתבר, כי בעת הרכישה, כאשר בארץ ישראל שלטו הטורקים, סברו כי העברת המערה לבעלות ממשלת צרפת תבטיח את זכות הגישה למערה. ואכן כך היה עד לפני שנים אחדות. כנראה, מאז "הסכמי אוסלו" המערה ב"שיפוצים". זה לא מפריע לממשלת צרפת, בעלת האתר, להרשות לקיים במקום אירוע מורשת פלישתית .

אקטואליה:הסיוט של הארכיאולוגים: קבר קדוש[]

ניר חסון כתב ביום 17 דצמבר 2018 בעיתון הארץ:שלח במיילהדפס מאז שהכותל נהפך למעין בית כנסת, כמה וכמה אתרים היסטוריים נהפכו למקומות תפילה ואיבדו מערכם התיירותי. כעת ניטש מאבק על אתר קברי המלכים, שייתכן שהמלכה הלני קבורה בו ובפתיח נאמר:
בשבועות האחרונים מתקבצת מפעם לפעם חבורה של חרדים מול שער ברזל סגור ברחוב דרך שכם בשכונת שיח ג'ראח שבמזרח ירושלים. הם מתפללים ומוחים מול השער ולעתים מתווכחים עם השומר הפלסטיני בדרישה להיכנס ולהתפלל בפנים. השומר עומד בסירובו, ומפנה אותם למי שמחזיק ומנהל את האתר שאליו הם מבקשים להיכנס - הקונסוליה הצרפתית.

המחאות הללו הן סיבוב נוסף במאבק היסטורי ארוך על השליטה באחד האתרים הארכיאולוגיים היפים בירושלים, שסגור בפני הציבור זה שנים. מצד אחד ניצבת ממשלת צרפת ומן הצד השני, חוגים חרדיים וימניים. ברשות העתיקות תומכים בפתיחת האתר לציבור, אבל שותפים לחשש של הצרפתים - שיקרה לו מה שקרה לאתרים ארכיאולוגיים רבים בעיר, שנהפכו מאתרי ארכיאולוגיה ותיירות לאתרים שנחשבים קדושים, ובהם הפולחן מאפיל על ההיסטוריה ומקשה על הנגישות.



21.12.2018 06:27 עודכן ב: 17:10

"המאמצים היהודיים לרכישת קברי המלכים[]

דר'_דודו_גורן_המאמצים_היהודיים_לרכישת_קברי_המלכים

דר' דודו גורן המאמצים היהודיים לרכישת קברי המלכים

דר' דותן גורן, חקר את הנושא והרצה על "המאמצים היהודיים לרכישת קברי המלכים - בכנס מגל"ן

דר' דותן גורן, חקר את הנושא והרצה על "המאמצים היהודיים לרכישת קברי המלכים - בכנס מגל"ן ברמת רחל, ז' באב תשע"ב.

במחקרו הוא הגיע למסקנה הבאה: בשלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל (1840-1918) הייתה למשמעותם הסמלית של המקומות הקדושים חלק בלתי מבוטל בהתפתחות הישוב היהודי בעיר העתיקה, בהקמת שכונות יהודיות בירושלים ובהתיישבות היהודית במרחב הכפרי הסובב את העיר.

המאמצים לקניית אחיזה בירושלים היו בחמש מרחבים:

  • הר הבית
  • הכותל המערבי
  • הישוב היהודי בעיר העתיקה
  • דרום מזרח-ירושלים: קבר דוד בהר ציון, "עיר המתים" - מורדות הר המוריה, עמק קדרון והר הזיתים. צפון מערב ירושלים- קברי המלכים (נושא ערך זה), קבר שמעון הצדיק וקברי הסנהדרין.
  • מעגל מתווך - קבר שמואל הנביא וקבר רחל.

תוכנית מסודרת לרכישת האחיזה לא הייתה. ברוב המקרים היו יוזמות של גופים ציבוריים ואנשים פרטיים. היה לכך רקע, שכן יהודי ארץ ישראל והתפוצות שמעו מפעם לפעם על מעשי חילול של המקומות הקדושים ולכן המטרה הייתה לאפשר גישה של יהודים לאתרים אלה. השגת המטרה נמנעו משתי סיבות: תושבי העיר המוסלמים שמנעו עלייה לרגל והתחיקה, אשר נתנה עדיפות לגורמים זרים לרכישת מקרקעין.

על האתר[]

אתר קברי המלכים בירושלים בדצמבר 2011 צילם:Biosketch

מעובד מתוך: קברי_המלכים קישור לויקיפדיה


קברי המלכים הוא כינוי לאחוזת קבר מפוארת מתקופת בית שני, השוכנת ברחוב צלאח א-דין במזרח ירושלים, צפונית לעיר העתיקה ולשער שכם.

תולדות האתר[]

השלט על שער הכניסה - בבעלות ממשלת צרפת על חוזה הרכישה מהיהודי חתומים: ראש ממשלת צרפת ושר החוץ שלה - בו הובטח כניסה חופשית ליהודים - המקור:ויקישיתוף

אחוזת הקבר הייתה ידועה לבני ירושלים עוד במאות הקודמות. הערבים כינו את המקום 'קבור אלמולוכ', שמשמעו קברי ה"מלכים, או 'קבור א-סלאטין' שמשמעו קברי הסולטאנים. יש להניח שהסיבה שהאתר זכה לכינויים אלו היא מפני שתושבי ירושלים הניחו שאחוזת קבר כה מפוארת חייבת הייתה להיבנות רק על ידי מלך או משפחת מלוכה.

המסורת היהודית, שהאזכור הכתוב הראשון שלה הוא מאמצעית המאה ה-17, קבעה כי הקבר היא קברו של כלבא שבוע, חותנו של רבי עקיבא. לעומת זאת, ישנה מסורת שנמסרה בשם האר"י שאחוזת הקבר היא קברו של נקדימון בן-גוריון, שנזכר בגמרא[1] בכפיפה אחת עם כלבא שבוע כאחד מעשירי ירושלים בשלהי ימי בית שני.

כיום מקובלת במחקר ההיסטורי ההנחה שאחוזת הקבר הייתה שייכת למשפחת מלכי ממלכת חֳדַייֶבּ ששכנה בין ארץ אשור לבין ארמניה. בראש הממלכה עמד מלך בשם מונבז מאזור צפון כורדיסטן של ימינו. משפחת המלוכה התגיירה בימי בית שני ואם המשפחה, הלני המלכה, אף גרה בירושלים תקופת מה בחייה. הסיבה לזיהוי זה היא דברי יוסף בן מתתיהו, שכותב בספריו על הקבר שציווה לבנות מונבז עבור אמו, המלכה הלני. לפי דברי יוסף בן מתתיהו הקבר, בצורת שלוש פירמידות מצוי במרחק שלושה סטדיונים [2] מצפון[3] לירושלים, וזיהוי זה הולם את המיקום של קברי המלכים.

בקרב היהודים[]

המקום נחשב לאתר בו מתפללים לגשם בעת עצירת גשמים ולמקום בו מדליקים מדורות ל"ג בעומר.

בקרב תושבי ירושלים במאות הקודמות האמינו שבאחוזת הקבר ישנם אוצרות. בחפירה שהורה ה מושל העות'מאני של ירושלים לבצע בשנת 1847 לא נמצא בקבר דבר, אך האתר ניזוק מאד.

מחקר האתר[]

המקום נודע במערב לראשונה על ידי ציוריו של ריצ'רד פוקוק שתיאר את המקום בציוריו בשנת 1783. כמאה שנים לאחר מכן בוצעו באתר סקרים וחפירות על ידי ארכאולוגים צרפתיים אשר נטו בתחילה לזהות במקום את קברם של מלכי בית דוד. סקר וחפירה ראשונית של האתר נערכו על ידי פליסיאן דה סוסי בשנת 1863. יהודי ירושלים, ששמע החפירה הגיעה לאוזניהם הרימו קול צעקה, במיוחד לאחר שגונבה השמועה לאוזניהם כי הסרקופגים ועצמות המתים הוצאו ממקומם. היהודים החלו לפעול בדרכים דיפלומטיות, ופנו בין השאר, לפחות, למשפחת רוטשילד, ולמשה מונטיפיורי[4], אך בסופו של דבר לא הצליחו לעצור בעד דה סוסי לפני שהעלה את שללו על הספינה שצפתה לו בנמל יפו, בדרכו להציגם בלובר. בשנת 1867 בוצעה חפירה מקיפה על ידי הארכאולוג וחוקר ארץ ישראל הצרפתי שארל קלרמון-גנו.

הרכישה של הקבר בידי יהודים[]

בשנת 1878 נקנתה אחוזת הקבר על ידי משפחה יהודית-צרפתית בשם פֶּרֶר (Pereire). לאחר מות אבי המשפחה בשנת 1885 נמסרה אחוזת הקבר על ידי המשפחה לממשלת [צרפת[5], והיא מצויה בחזקת הממשלה הצרפתית עד היום. הרצל ביקר באחוזת הקבר בעת ביקורו בארץ בשנת 1898 והתייחס למסירתה לידי הצרפתים על ידי משפחת פרר בכותבו: "כה רחוק ונמנע נחשב הדבר שליהודים עצמם תהיה פה פעם נחלת מה".

מבנה אחוזת הקבר[]

הסרקופג שנמצא באתר המיוחס להלני המלכה - הושאל על-ידי הלובר הצרפתי למוזיאון ישראל - צילם: חגי - ויקישיתוף

הכניסה למערת הקבורה נמצאת בתור רחבה רבועה החצובה כולה באבן. ממפלס הרחוב יורדות אל הרחבה 23 מדרגות, תשעה מטרים רוחב כל אחת. בקצה המדרגות מצויים פתחים של בורות לאגירת מי גשמים. בתחתית גרם המדרגות מצוי גם שער בחומת האבן שמשמאל למדרגות, שער זה מוביל אל הרחבה עצמה. מידות הרחבה הן 27 מטר אורך מצפון לדרום ו-25 מטר רוחב ממערב למזרח.

בצלע המערבית של החצר נמצאת חזית המערה, המקושטת בתבליטי אבן של זרי אשכולות ענבים, מקלעת עלים, אצטרובלים ופירות, העשויים בסגנון האדריכלות היוונית. יוסף בן מתתיהו מזכיר שלוש פירמידות, אשר עמדו כנראה מעל החזית. מספר אבנים שנמצאו במקום מצביעות על כך שהפירמידות כנראה הזכירו יותר את גגו של יד אבשלום מאשר פירמידה קלאסית. בעבר נתמכה החזית בשני עמודים. אבן הגולל של הקבר הייתה נפתחת באמצעות מנגנון סודי, המוזכר בכתבי פאוסניאס, אך המנגנון כבר אינו במקום ומהותו אינה ידועה. מערת הקבורה עצמה מורכבת משני מפלסים שונים, ארבעה חדרים בקומה העליונה ושלושה חדרים בקומה התחתונה.

בתוך מערת הקבורה נמצאו מספר סרקופגים, שנלקחו על ידי המשלחת הצרפתית והם מצויים היום במוזיאון הלובר בפריז. על אחד הארונות נמצאה חרותה הכתובת "צדן מלכתא". על ארון אחר שנמצא במערה, ומצוי גם הוא בפריז, ישנם תבליטים מפוארים בצורות של רימון, אתרוג, בלוטי אלונים, ענפי זית, אשכולות ענבים ואיצטרובלי אורן, בהתאם לנוהג היהודי שלא לעטר בדמויות אנושיות, בשל הציווי המקראי על איסור עשיית פסל. רק על סרקופג אחד נמצאה כתובת, ובה כתוב "צדן מלכתא" בסורית ו"צדה מלכתה" בארמית. יש הסוברים כי הקבורה בארון זה הייתה לא אחרת מהלני המלכה, ו"צדה" או "צדן" הוא גרסה אחרת לשמה, בדומה למלכים עתיקים רבים, שהיו בעלי מספר שמות שונים.

התיאור של המערה בשנת 1921[]

ספר המסעות ישעיהו פרס

גלריית תמונות[]

שלושת התמונות מטה מאתר תפוז :"H היסטוריה על המפה"

תמונות מהלובר בפאריז (ויקישיתוף)[]

אנגלית: ארבעת בקבוקוני הזכוכית נאספו על ידי סולסי במהלך חפירותיו על הקבר. הם היו צריכים להיות חלק מהרהיטים הקטנים של אחד הסרקופגים: חפצים אחדים שהיו שייכים למנוח היו בדרך כלל מופקדים שם, כמו ליווי סופי במוות. הם מעידים על ההצלחה של זכוכית מנופחת ומגוון של צורות: בליטה כפולה (AO 32147), קרם מסולסל, חרוטי או bulbous (AO 27623 A, B, C).והתמונה השנייה: צרפתית: בין חפצים אישיים שהופקדו סרקופגים הם לעתים קרובות מאמרים טואלט: כאן, שלושה שברי בהט, צלוחיות בהט קטן המכיל קוסמטיקה (איפור, שמן). הצורות בדרך כלל מוארכות, עם צוואר צר חרוז או corolla המאפשר אחיזה טובה. מצ"ב

Alabastra Louvre AO5703, AO5704, AO5705 n1.jpg
800px-Vial - Tomb of the Kings.jpg


https://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Sarcophagus_(Louvre_AO_5029)

תרגום ההסבר בצרפתית אנגלית: סרקופג זה התגלה בקבר, בחדר תת-קרקעי בלתי מנוצח, שגישתו נידונה בדלת אבן (AO 5056). בקרקר בעל מכסה דו-צדדי לא היה שום קישוט אחר מאשר כיתוב כפול, חקוק בחפזון, מזכיר בעברית ובארמית "המלכה סדאן". האחרון, שסולסי הזדהה לראשונה עם נסיכת קו דוד, הוא המלכה הידועה בשם הלן, מלכת אדיאבן.

https://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Sarcophagus_(Louvre_AO_5036) בין סרקופגי שהתגלו חורבות של קבר המלכים, זה אחד השלם ביותר. הטנק שלו הועבר, מנוקב בחורי פינוי ומשמש כאגן. המסורתי בצורתו, עם מכסה מעוגל, הוא קישוט מפואר של שושנות גדולות עם עלים עבים. על פי השברים שנתגלו (כגון שבר הכיסוי AO 5046), נחה קבורה של סרקופגים מסוג זה.

קישורים חיצוניים[]

לקריאה נוספת[]

  • זאב וילנאי, מצבות־קודש בארץ־ישראל ב, אחיעבר, 1986, עמודים 39-50.
  • מיכאל אבי יונה, "עיר הקברות של ירושלים בימי הבית השני", ספר ירושלים, מוסד ביאליק, 1956.

הערות שוליים[]

  1. תלמוד בבלי מסכת גיטין, נ"ו, א
  2. קדמוניות היהודים , כ, ד, ג (95)
  3. מלחמת היהודים , ה ,ב, ב
  4. דיווח על אודות הפרשה וקריאה נרגשת לעזרה מופיעים בהמגיד לי"ט שבט, תרכ"ד, עמוד 28
  5. העתקה ותרגום של חוזה המסירה נמצאת ב: דוד ילין, "החוזה שבין משפחת פּיריר היהודית ובין ממשלת צרפת, ידיעות בחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה ג, ניסן תרצ"ה
Advertisement