על מנחם אילן ראו כאן מנחם אילן
בס"ד כ"א סיון תשע"א - 23 ביוני 2011
דף לחייל- קבר יוסף
עבר עתיד והווה
מוקדש לזכרו של אילן מנחם ז"ל
מורה דרך, ארכיאולוג
מראשוני ההתיישבות ביש"ע
אוהב ארץ ישראל
ציורו של דייוויד רוברטס, 1839 ספריית הקונגרס
מי היה האיש יוסף[]
יוסף – בנם האהוב והיפה של יעקב ושל אהובתו רחל, התייתם בילדותו מאמו, ולכן זכה מאביו ליחס מועדף על אחיו בני לאה, ועל בני השפחות, יוסף חלם חלומות גדולה, ועורר את קנאתם ושנאתם של אחיו, כאשר גם הוא, כנגדם, הוציא את דיבתם רעה. כתוצאה מכך, נמכר בגיל שבע עשרה על ידי אחיו לעבד, והורד מצרימה. הדבר אירע בדותן בשעה שהלך בתמימות בשליחות אביו לדרוש בשלום אחיו, ומצא שהרחיקו מחברון עד שם.
מצרים[]
במצרים מצא יוסף חן בעיני כל רואיו והצליח בכל עיסוק בו נגע. הוא התגלה בתפארתו כאשר עמד בפיתויי אשת אדונו, בעודו בודד ותלוש מכל משפחה ומסגרת מחייבת. התנגדותו הביאה את אשת אדונו להעליל עליו עלילה, והוא הושלך לכלא למשך שתים עשרה שנה. שם נגלה כשרונו הנבואי לפתור חלומות, כשרון שלבסוף העלהו מבור כלאו לגדולה, ועשהו משנה למלך מצרים.
בתפקידו זה פגש באחיו שבאו לקנות מזון מפני הרעב הממושך ששרר אז, "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו". לבסוף נגלה להם, התפייס איתם והרגיעם, ודחף אותם לרדת מצרימה עם כל משפחותיהם; שם כלכלם ברעב וביסס את מעמדם בארץ גושן שייחד להם כרועי צאנו של פרעה.
צוואתו[]
לקראת מותו בישר לאחיו כי עתידים הם להיגאל ממצרים, וביקש מהם כי ייקחו את ארונו איתם: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.
העלאת עצמות יוסף[]
ואמנם, לאחר מאות שנים, לקראת יציאת ישראל ממצרים, מסופר בספר שמות על הגשמת צוואתו של יוסף: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.
|
ויקח משה את עצמות יוסף עמו"... ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו. עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר: יוסף יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו, נקיים אנחנו משבועתך [כלומר, פטורים מהשבועה]. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה. |
| המקור:מדרש רבה |
סיום המסע – קבורתו של יוסף בארץ ישראל[]
בתום ארבעים שנות הנדודים מגיע המסע למנוחתו. כשישראל מגיעים לארץ וכובשים אותה, מסיימים צאצאי יוסף את אשר החל משה, וקוברים את יוסף בשכם, כמסופר בחתימת ספר יהושע: וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה
היכן היא חלקת השדה, ומה זיקתו של יוסף לשכם?[]
מה היא אותה חלקת השדה? המסופר כאן על הקבורה, נסמך על המסופר בספר בראשית: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. יט וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
| א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון בית המקדש דכתיב (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום וגו' וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה יעקב קנה שכם. (בראשית רבה ע"ט, ז' פרשת וישלח). |
היכן היא אותה חלקה בתוך שכם? למרבה הפלא ניתן להצביע עליה בדיוק מֵרבי גם ללא שום מסורת. נאמר על אותה חלקה כי ממוקמת היא "את פני העיר", ובלשוננו היום – ממזרח לעיר (בשפת הכיוונים של התנ"ך האדם עומד ופניו קדמה מזרחה, מאחוריו, במערב, "הים האחרון", מימינו תימן-ימין, ומשמאלו הצפון – "צפון וימין אתה בראתם"). בימינו, לאחר שנחפרו חורבות שכם העתיקה, נחשף בכל הדרו השער המזרחי של העיר. לפי זה חלקת השדה אמורה להימצא בעשרות-מאות מטרים שממזרח לו. שם אכן מצוי קבר יוסף שנודע כל השנים מתוך מסורת רציפה בלא ששומרי המסורת יודעים על כך ששמונים מטר מהם נמצא השער המזרחי של העיר.
מדוע נקבר יוסף שם? בפשטות, שם נחלת בניו אפרים ומנשה, והיה מתאים לקבור את אביהם בנחלתם. אלא שבקראנו בספר בראשית מוצאים אנו כי הזיקה עמוקה יותר: לא האב נגרר אחרי הבנים, אלא הבנים נוחלים את שכם מכוח האב. כך מברך יעקב את יוסף לפני מותו: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. כלומר, שכם נחלתך היא, ולך, בני האהוב, נועדה ארץ מבורכת זו.
המסורת[]
ציור מהמאה ה-19
למרות ששכם המוכרת במשך אלפי השנים האחרונות הייתה "נבלוס" (שיבוש מניאפוליס), וזו רחוקה כשניים וחצי ק"מ מחלקת השדה עליה אנחנו מדברים, המשיכה המסורת להצביע בעקשנות על המקום המוכר עד היום כקבר יוסף. קיימות עדויות מפורטות מהמאה השלישית לספירה ואילך, והן משותפות לנוצרים, לשומרונים (ששמרו על רצף התיישבותי מאז חורבן ממלכת ישראל וגלות יושביה כמאה וחמשים שנה לפני חורבן בית ראשון), וכן ליהודים ולמבקרים שונים שכתבו וסיפרו על המקום בדורות קדומים, כי כאן קבור יוסף. רק המוסלמים דבקו באגדה לפיה נקבר יוסף במערת המכפלה, ועל כן המקום לא היה חשוב להם. כאמור, חפירות שנעשו אימתו את נכונותה של המסורת ואת כוחה.
קבר יוסף היום[]
בעשרות השנים האחרונות פוקדים את המקום כמעט אך ורק יהודים. הללו באים להתפלל, לשאוב כוח ולדבוק במידותיו של מי שחלום, מעש והשראה התלכדו כל כך יפה באישיותו. מתפללים הם לשאוב כוח ממי שגבר על יצרו ונשאר נאמן לדרך שנחל בבית אביו, גם בעת הצלחתו להשתלב בסביבה המצרית, שהרגישות לקדושה הייתה זרה לה; מבקשים לזקוף קומתם בזכות מי ש"הודה בארצו" ונשאר בן נאמן לה גם כשהיה נטוש בבור כלאו, כפי שאמר "גונוב גונבתי מארץ העברים"; ומקווים לשוב ולנחול את נחלתו ולהסתופף בצלו.
כתבו וערכו: הרב ישראל הראל ושוש אילן
המסע לקבר יוסף - שוש אילן - רשמי ביקור[]
ביום ראשון של השבוע, נפגשתי עם קצן הגמר בלשכתו בבה"ד 3, הוא זימן לחדרו מספר קצינים ויחד דיברנו על הדף שהכנתי כהסברה לחיילים על יוסף הצדיק ועל קבר יוסף. הוא מסר לי שביום שלישי בשעה 10:30 בלילה שאתייצב במנהלת יש"ע שעל יד הבסיס הצבאי כי משם נצא לקבר יוסף. הוא קיבל ממני 200 עותקים של 'דף לחייל' על קבר יוסף - לפי בקשתו. מרוגשת משיתוף הפעולה המלא עם הצבא, והרצון שלהם להעביר את המידע לחיילים, כמעט לא ישנתי אותו הלילה.
ביום שלישי, בשעה 21:45 יצאתי ברכבי מצוידת בשתייה ומצלמה. בהגיעי לצומת ג'ית אחרי הכפר קדום בפניה לכוון שכם לעבר חוות גלעד, ישנו מחסום רציני מורכב מחיילים ומשטרה אזרחית - אין מעבר. שואלים אותי 'גברת לאן את נוסעת?' ואני משיבה 'למנהלת איו"ש ומשם לקבר יוסף'. 'גברת אין מעבר', ואני משיבה 'יש לי פגישה עם קצין הגמ"ר ואני מצטרפת איתו לקבוצת חיילים הנוסעים לקבר יוסף, יש כניסה הלילה'. והם עונים 'אין מעבר' ולא נותנים לי לעבור. ואז בא קצין המשטרה וראה שנשארתי לעמוד ולא חוזרת אחורה, ושואל 'יש לך את הטלפון של הקצין?' והשבתי 'בטח'. אני מחייגת את המספר בפלאפון שלי והשוטר מדבר עם קצין ההגמ"ר ורק אז הוא נותן לי לעבור. הרגשתי כמו בימים שלפני 35 שנים, כשהצבא לא נתן לנו, לאזרחים, לעבור ולטייל בשומרון, וכבר התחלתי לחשוב על דרך אלטרנטיבית להגיע למנהלת איו"ש.
כביש ריק ואני נוסעת לבד ועוברת עוד מחסום ליד הפניה לישוב יצהר ושם נותנים לי מיד לעבור, כי כפי הנראה קבלו הוראה לאפשר לגברת לעבור. הגעתי למנהלת ושם אני פוגשת מספר חסידי ברסלב, אין אף אוטובוס עם נוסעים. אני מתקשרת לקצין והוא אומר לי לחכות כי עוד מעט הם באים.
בינתיים מגיע רכב עם חסיד ברסלב עמוס קרטונים מלאים עוגיות ושתייה ומעבירים את זה לרכב ממוגן ירי של זק"א שחנה שם. מגיעים עוד שני רכבים אחד עם גרר ועליו שני שירותים כימיים, יורדים מספר בחורים ורב וכשקצין ההגמ"ר מגיע, הוא מכיר אותם והם הסדרנים, הוא נותן להם הוראות מה לעשות ומחלק לכל אחד פתק אישור מיוחד.
ואז נכנס לחניה מרחוק אוטובוס עמוס חיילים וחיילות וקצין ההגמ"ר נותן הוראה לאחד העוזרים שלו ללוות אותי לאוטובוס ושם גם נכנסים הסדרנים של ברסלב והרב. אני מלווה על ידי הקצין ואז כל אחד שאל 'את שושי?' - בכבוד גדול נכנסתי לאוטובוס אחרונה ואז נסענו לקבר יוסף. מגיעים למתחם הקבר, שם מסודרים בשורות המון חיילים עם נשק, קסדות ואפודי מגן. בתוך הקבר, מול חסידים ורבנים וראש מועצת שומרון גרשון מסיקה שבאו בדרך אחרת. מתארגנים לתפילה. אני מצלמת כל הזמן, אפילו את החייל עם כלב הגישוש שלו. נכנסתי לציון והתפללתי ובקשתי את מה שתכננתי, מזיזה מעט חייל שהתפלל וחסיד ומסתערת על הקבר - הייתה כזאת הרגשה מיוחדת במינה, טעונה המון אנרגיה מיוחדת, פרצתי בבכי על ההצלחה שהייתה לי עם דף ההסבר לחיילים אודות קבר יוסף.
בינתיים נכנסות חיילות ומתפללות ועוד חיילים ומתחיל להיות צפוף. אני יוצאת ושואלת חיילת חמודה בשם נואי אם היא קיבלה את הדף לחייל והוא מספרת שתפקידה היה לחלק את הדפים לקצינים והם ישבו עם החיילים ודיברו על קבר יוסף, וחלק גדול שם הם חיילי הבסיס והחיילות שבאו באוטובוס לא לבטח ולשמור על המתחם אלא לבקר בקבר כסדרת חינוך. נואי גם אמרה לי שחייל אחד שאל אותה האם היא יודעת מי הייתה אמו של יוסף והיא ענתה בטח קוראים לה רחל כי היא קראה את הדף. מאוד התרגשתי.
קיבלנו כיבוד קל ושתיה. המשכתי להסתובב ולצלם, אמרו לנו שבדרך יש עוד 8 אוטובוסים מלאים עם אנשים מכל מיני מקומות שיגיעו למתחם הקבר בין השעות 4-2 לפנות בוקר. מתוך השיחות שהיו לי עם חיילות וחיילים הבנתי שהדפים חולקו ושזה עשה משהו שעזר להם להבין אפוא הם ולמה הם שם.
קצין ההגמ"ר מלווה בעוד קצין הסביר לי שמרחוק מחכים לי, ואני צריכה לחזור באוטובוס עם החיילים והחיילות שחוזרים לבסיס, ומשם אני אקח את המכונית שלי ואחזור הביתה. אני שוב מלווה בקצין שכל הזמן שואל אותי אם הכל בסדר, ועולה על האוטובוס העמוס כשהבנות יושבות על הריצפה מחוסר מקום, ונפגשת עם נואי שמכירה לי את שתי חברותיה שהיו יושבות על הריצפה וכל הזמן הם קוראים לי 'שושי שושי' ומנסים לדבר איתי ולהציע לי חטיפים שונים ומדברים איתי על הדרך והפחד שלהם שיזרקו עליהם אבנים. כך הגענו למנהלת ואני מודה להם מאוד ויורדת למכונית שלי, והם נכנסים לבסיס הצבאי.
בדרך חזרה על ידי הישוב יצהר, שוב יש מחסום ונותנים לי לעבור, ואני נוסעת על ציר גלעד לבדי, אין שום רכב - רק בהמשך אני פוגשת 8 אוטובוסים מלאים עם אנשים שממשיכים ונוסעים לכוון קבר יוסף. השעה 2 אחר חצות ואני חושבת לעצמי איזה כיף היה לי, הזמן הזה להיות בקבר עם החיילים לפני שכל המתפללים נכנסו לקבר משמונת האוטובוסים המלאים. ושוב ליד מחסום ג'ית הפעם נותנים לי לעבור, מעניין מה הם חשבו על האישה שנוסעת לבדה בשעה 2 בלילה לכוון קדומים.