אמר רבא מפרזקיא: סוכה שליחיד היא — רמי אנפשיה ומדכר מטיל את החובה על עצמו ונזכר לבדוק], מבוי שלרבים היא — סמכי אהדדי, ולא מדכרי [סומכים זה על זה, ואינם מזכירים], דאמרי אינשי — קדרא דבי שותפי, לא חמימא ולא קרירא [שכן אומרים אנשים פתגם זה: קדירה של שותפים, אינה חמה ואינה צוננת], שבכל דבר השייך לשניים, סומך אדם על חבירו, שהוא יעשה, ולכן אף אחד אינו עושה. מסכת ערובין - הדף היומי - דף ג'

מויקי - ישיבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

סיר הבישול של שותפים אינו לא חם ולא קר.

המקור:בבא בתרא כ"ד ב' .

הגמרא מביאה את סיר הבישול של השותפים, שנשאר בסופו של דבר לא חם ולא קר, כמשל לכל מציאות שיש בה שותפים אחדים, שבה כל אחד מן השותפים סומך על כך שהשותף השני ידאג לשותפות, ובסופו של דבר אף אחד אינו דואג לה, ונמצא שהשותפות מפסידה.

ההקשר שבו מובאים דברים אלו של הגמרא הוא לגבי דין אילן הסמוך לעיר. כעיקרון יש איסור לנטוע אילן סמוך לעיר במרחק של פחות מעשרים וחמש אמות מהעיר, ואם מישהו נטע אילן במרחק קטן יותר, עליו לקצוץ את האילן.

וכן הדין גם כאשר האילן קדם לייסוד העיר, שבו יש חובה על בעל האילן לקוץ אותו, אלא שבמקרה זה משלמת לו העיר עבור האילן. אלא שכאן מחדשת הגמרא ואומרת, שהחובה הראשונית מוטלת על בעל האילן לקוץ את האילן, ורק לאחר מכן הוא יוכל לתבוע את התשלום על כך מאנשי העיר, ואין הוא יכול לעכב את קציצת האילן עד שישלמו לו, וזאת מכיוון ש"קדירא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא", ואם הוא ימתין בקציצת האילן עד שישלמו לו, יש חשש שבני העיר יתרשלו ולא ישלמו, מכיוון שכל אחד יאמר שחברו ישלם קודם, ונמצאת ארץ ישראל מתגנה.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.