מייל יומי בנושאים: יהדות, ארץ ישראל, התפוצות ועוד... מס.39 יום רביעי כ"ב שבט תשע"ה 11 בפברואר 2015
בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין תורת ארץ ישראל לתורת הגלות[]
שיעורו של יעקב יואל שני השיעור במלואו - כאן נביא רק את הפרק האחרון:
עבודת הלב בארץ ישראל
כשבית המקדש עמד על תִּלוֹ, ועבודת הקרבנות היתה בעיצומה, הכהנים היו עובדים ו... ישראל מתכפרים. איך ? כשמביא הקרבן, (ובקרבנות הצבור, נציגי הצבור, הנקראים 'מעמדות', עמדו על הקרבן) היה/ו רואה/ים את ה'עבודה', היתה נכנסת בלבבם תשוקה עזה לקב"ה, עד כדי מסירות נפש, ממש, ואז הוא היה חוזר בתשובה מ...אהבה. את החויה הזו אִבַּדְנוּ לפני כ 2,000 שנה. הֲלוֹא לְמִשְׁמַע אוֹזֶן דָאֲבָה נַפְשֵׁינוּ, קשה לנו להשיג את חֲוָיַת הלב הזו בתפילה, שהיא "תחליף" הקרבנות. זו הסיבה שלבבנו לא מתעיף בסיום התפילה. התרגלנו, הרבה מדי שנים, לעבוד את הקב"ה במוח, למוד ופלפול, ובכלי המעשה, מצוות ומעשים טובים, ואיננו מרגישים את מציאותו בלב. זו הסיבה שבזמן התפילה, עבודה שבלב, אנו מוצאים יהודים יקרים שמשעמם להם בזמן המפגש עם "נותן כל חי", ועוסקים ב'שוטנשטיין', עבודת המוח, ל"ע.
תורת א"י: ה'ירושלמי', הקבלה והחסידות (שהיא סניף של הקבלה), באים לרפא את לִבֵּנוּ הַשָּׁבוּר. ולא בכדי הקב"ה גלגל תורות אלו חזרה אלינו לקראת תום הגלות ותחילת הגאולה, כי בְאִמּוּץ תורת א"י יִפָּתַח לבבנו אל הגאולה בב"א. נביא דוגמאות של הסברים להלכות שונות על פי ה'בבלי' וע"פ ה'ירושלמי', ואני מקווה שיבלוט ההבדל, שה'בבלי' מדבר אל המוח וה'ירושלמי' אל הלב.
די בדוגמאות שהבאנו לעיל להראות לעיני כל, את החַיּוּת שנותן ה"ירושלמי" לתורה למצוותיה. מרגישים את נותן התורה, שהוא בְּלִבֵּנוּ וּמְחַיֶּה את נפשינו.
- הקב"ה, הטוב ומיטיב לכל, שבטרם הוא מעניש את העולם כולו במי המבול הוא יושב עליו 'שבעה', (כביכול, בדוגמא (1))
- שכדי לפנות אליו בכל דבר וענין, להללו ולשבחו, כל נברא צריך להכניס ללבו ' חַיּוּת' אליו כי "לא המתים יהללויה" (של דוגמא (2)).
- זה הקב"ה החפץ והעתיד לגאול אותנו בזרוע נטויה, (בדוגמא (3))
- שבהגיע 'מועד', בב"א, משרתיו, למעלה ולמטה, יָסִירוּ 'הַבְּגָדִים הַצֹּאִים' מֵעֲלֵיהֶם, והוא ילבישנו 'מַחֲלָצוֹת' (על פי זכריה פרק ג, וכדוגמא (4))
- וכולם, מקטנם עד גדולם, ידעו אותו, ולא יהיה עוד 'שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה', לא בהלכה ולא באגדה, לא במעשה ולא במחשבה, (כבדוגמא (5)),
- וכולם יפנימו שכל הבריאה מעשה ידיו, הוא זָן לַכָּל, ואין לשום בריה כח ויכולת מלבדו, (כבדוגמא (6))
- אזי יסמיך הקב"ה 'גאולה' ל'תפילות'ינו, וה'אוהב' וה'מלך' לא יתפלגו עוד (כבדוגמא (7))
ויתקיים בנו מקרא שכתוב:
יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה...(מלכים א פרק ח)
אמן, כן יהי רצון, במהרה בימינו. אמן.
הווילה והג'ונגל[]
מאת: אליקים העצני, המלווה אותנו מאז הקמת המדינה במסגרת "שורת המתנדבים" - הארגון הראשון שחתר לטוהר המידות ומאז מלחמת ששת הימים נושא בגאון את דגל ההתיישבות ביהודה ושומרון. היום תושב שכונת גבעת החרסינה בקרית ארבע היא חברון.
לאחר שגינה את שריפתו-בחיים המחרידה של הטייס הירדני, העיר הנשיא אובמה שמעשים כאלה נעשו גם ע"י נוצרים, בשם ישו. כמה הוא צודק! אלה ואלה רצחו\רוצחים כביכול בשם הדת, עשו\עושים זאת באכזריות ובפומבי כדי להשליט אימה ('טרור') וכדי לספק להמונים "בידור" סדיסטי המופק מהמתה בייסורים. לרומאים עובדי האלילים סיפקו הקיסרים 'משחקי' רצח של גלדיאטורים. הנצרות שמה להם קץ, אך סיפקה תחליף בצורת "אוטו-דה-פה" ('מעשה של אמונה') – העלאתם על המוקד של "כופרים" נוצרים כמו האלביגנזים ('קתרים') בדרום צרפת (1243\1321), הרפורמאטור הצ'כי יאן הוס( 1415) וכמובן האנוסים היהודים, שהאחרון בהם נשרף במכסיקו ב-1850(!). עשרות אלפים שרפו כך לאפר במשך מאות שנים. האינקוויזיציה ליוותה את הזוועה בתהלוכות מפוארות, המונים בכיכר העיר, מלך ומלכה צופים ממעל ונאום הטפה בטרם הצתה. כמה זה דומה לבימוי ה-דאע'שי המוקפד והסופר-מקצועי של מעמדי העריפה והשריפה המזוויעים והפצתם המקוונת בתקשורת המודרנית! וזה עובד: אלפי צעירים מן המזרח התיכון ומאירופה מוצאים קסם חולני בתופת הזאת ונמשכים אליה. את האינקוויזיציה הספרדית ביטל נפוליאון, תוצר המהפכה הצרפתית. אבל גם את מעשי הדמים שלה, הפעם תחת דגל אנטי-דתי ("חופש, שוויון, אחווה") יכול היה אובמה להוסיף לרשימתו. הגיליוטינה ערפה אלפי ראשים בכיכר העיר, עם מטרה מפורשת להשליט "טרור" ולקול תרועתם של המונים אחוזי שכרון דמים. אחר כך, במאה ה-19, צמחה האמונה שהעולם נע בתנועה מתמדת לקראת "קידמה", אשליה שהתנפצה לרסיסים במאה ה-20 (טבח הארמנים, שואת היהודים, רצח-עם בביאפרה, קמבודיה, רואנדה, סודן ובזעיר אנפין - טבח תרפ"ט בחברון, שם חגגו בהנאה פרברטית מעשי רצח נוראים, וביהודים דווקא). ועוד לא הזכרנו את עשרות מיליוני הרוגי הניסיון להשליט על העולם את התורה הנאצית ומספר עוד יותר גדול של קורבנות המהפכה הבולשביקית. המסקנה המתבקשת מהערתו של אובמה היא אפוא, שההיסטוריה איננה מסכת רגועה של ציוויליזציה שנקטעת מדי פעם ע"י פרצי אלימות וחורבן, כי אם להיפך: רצף של אכזריות, רוע, הרס ושפיכות דמים אכזרית, עם הפסקות של שקט ופריחת המוסר והתרבות.
נותר לנחש, מה רצה אובמה לומר לנו כשטרח להזכיר שלזוועות דאע'ש, המבוצעות כביכול בשם האסלאם, היה בהיסטוריה אח נוצרי. לנו מכל מקום הלקח ברור, והוא נוסח להפליא ע"י שר ביטחון משלנו, אהוד ברק, עוד לפני שדאע'ש באה לעולם: "ווילה בג'ונגל". בווילה שורר כל מה שקוראים משום מה 'אנושיות': קדושת חיי האדם, חסד, רחמים, שוויון זכויות, חרות, כבוד לזולת, מעמד האישה – ועל כל אלה מסתער הג'ונגל ללא הפסק, לכלותם. לשווא בוקעת מתוך הווילה זעקת ייאוש "הלנצח תאכל חרב?". הד חוזר עונה: עד אשר הג'ונגל יכסה את הווילה, רק אז יניחו לה חיות הטרף! לצורך ניסוי מעבדתי הפרישה הווילה לג'ונגל את "מרפסת עזה". מיד נפלו עליה אלפי רקטות ו- 3 מלחמות. בצעד הגובל בהתאבדות ביקשו באוסלו לאקלם את הג'ונגל ע"י הכנסת מדגם מייצג ממנו, בדמות ארגון הטרור פת"ח-אש"ף, אל תוך הווילה פנימה. עד עתה עלה הניסוי הזה בלמעלה מ- 1500 חיי ישראלים.
נאה דרש הנשיא אובמה, אך המסקנה העולה מדבריו סותרת את דרישתו האובדנית שנצא מלב הווילה ונפקיר אותו לג'ונגל. להיפך, אם תועבות דאע'ש הן תופעה אוניברסאלית, חייבים לבצר עוד את הווילה ואסור לזוז ממנה אפילו סנטימטר אחד! היא לא תשרוד אם תחפש "אנושיות" בג'ונגל. כדי לשרוד, היא חייבת להרתיע. אסור לה להתעייף.
קטע הכביש "שבע האחיות" בדרך לירושלים[]
שבע האחיות (Seven Sisters) הוא שם שבו כונה כביש העקלתון, הבנוי על בסיס כביש רומי, שהיו 17 עיקולים - בעלייה לקסטל ובירידה ממנו. היום מכונה בשם זה הקטע בחלק מהכביש היורד ממבשרת ציון, (מעוז ציון לשעבר) לבין ארזה שב מוצא עילית. (במפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן" ניתן להבחין היטב בפיתולים, בעיקר במפת PEF)
יהודה זיו, חוקר שמות שהיה חבר בועדת השמות הממשלתית, העלה את הסברה כי את השם נתן פקיד בריטי תושב עיר * תושב העיר Neath Port Talbot בדרום ויילס או חבר במועדון רוגביבשם זה. הוא גם מעלה את האפשרות כי צוקי החוף ב:The Sussex Heritage Coast , המשקיפים על התעלה האנגלית היו המקור השם.
אתר הצילומים הציבורי פירסם השבוע במסגרת "תמונה נבחרת" צילום של צוקי החוף הנ"ל.
יו בראון, שהיה קצין הנדסה, בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה מעלה זכרונות מקטע כביש "שבע האחיות" על רקע הכביש המהיר הנוכחי לירושלים:
מראש מעבר ההרים צוללת הדרך אל אחת הדוגמאות יוצאות הדופן ביותר של הנדסת הדרכים שפגשתי מעודי - סדרת עיקולים חדים, הנודעת בשם "שבע האחיות". בפרפורים הללו, קצרים ותלולים עד אימה, צריך לחזות כדי להאמין; בליטה חדה בתחתית העקלתון מדופנת למעשה בלוחות פלדה איתנים, וכלי רכב, המחמיץ כאן מבלי משים את הפניה ומישיר דרכו, עלול למצוא את הקרקע נשמטת מתחת גלגליו ! בחורף עוטה המעבר לרוב עננים, המצמצמים את הראות עד לאפס; אני מתיחס אל נסיעה לילית בתנאים הללו (שעה שנאלצתי פעם לנווט בעיקול, שמשאית תקועה חוסמת אותו) כאל הנועז במעללים שביצעתי אי פעם. עתה מוליכה דרך עורקית חדשה כביש 1 ומעולה בין ערוציהם של הוואדיות שמתחת , ו"שבע האחיות" המרושעות ניטשו לעד על גבי הרכס עטוי העננים של המעבר, המתנשא אל על... | ||
– יהודה זיו |
הכד ששרד את הזמן[]
פורסם בעיתון "ישראל היום" מיום 10 בפברואר 2015
"צימוקים ושקדים"[]
"צימוקים ושקדים" מביא שיר עממי ביידיש לחיים, כמסע האנימציה של כלה צעירה וכלה ממזרח אירופה לאמריקה הצפונית וחוזר חלילה ...
והנה אחד הביצועים המיוחדים לשיר הזה, בגרסת האנימציה. זאת אפע'ס גרסה כזאת, שמשחררת לי באחת, את כל האנזימים היהודיים שלי (וכנראה שלא חסרים לי שכאלה), בייחוד לאור המחצית השניה של הסיפור האנמיטיבי, המגוגלל איכשהו את סיפורם של מאות אלפי יהודים באירופה, שהגירו בהמוניהם לארצות הברית, על מנת לנסות ולבנות שם לעצמם חיים טובים ומאושרים יותר.
לא פחות מעניין ואירוני לראות, זה את אותה מטמרפוזה יהודית - תרבותית - דתית שעוברים אותם יהודים, מצורת ומתכונת החיים בגולה במזרח אירופה, לחיים היהודים בגרסתם האמריקאית.
והעיקר שיהיה - במזל טוב !!
המקור: יומני - כדאי לראות באיזה אתר מדובר - מומלץ
"בריטי בלבוש - יהודי בשפה" - על יהדות בורמה[]
Joe Freeman מהבטאון היהודי Tablet כתב ביום 9 בפברואר 2015 על יהודי בורמה.
גאוות העבר הייתה ביקור ראשי מדינת ישראל בבורמה, אירוע שכלל הידוק הקשרים בין המדינות. (ראו תמונה) על יחסי ישראל עם מינאמר.
היהודים שהגיעו לבורמה, כאשר הייתה תחת שלטון בריטי, היו יוצאי עירק. אלו המשיכו במורשת שלהם ובביתם אפילו דיברו ערבית. הם כונו “Baghdadis” . הם ראו בארץ מקום שנח לחיות בו, בין השאר בשל מזג האויר הנאה. הם בנו וילות, אשר אחדות מהן קיימות עד היום. תושב בורמה היום סיפר כי בחיי היום יום היהודים נהגו כמו האנגלים ולא היה הבדל בלבושם, התנהגותם ודרכי הבילוי בשעות הפנאי, בדרך כלל במועדונים סגורים.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התושבים היהודים היו בודדים ונוספו להם כתריסרי משפחות שהגיעו לארץ לשהות זמנית. לפני כ-100 שנה, בבירת המדינה, רנגון, נבנה בית כנסת. במרוצת השנים מספרם הגיע לאלפים אחדים. אחרי מלחמת העולם השנייה הם נטשו את המדינה והיום נותרו בה כעשרים יהודים. הייתה תקופה שראש עירית הבירה היה יהודי.
עוד פרטים בכתבה שהקישור שלה נמצא לעיל