יעקב ספיר

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

יעקב הלוי ספיר (1822 אשמיאני, האימפריה הרוסית – ה'תרמ"ה, 1885 ירושלים) היה חוקר כתבי יד, שד"ר ותייר.

ביוגרפיה[]

ספיר נולד באשמיאני שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) ועלה לארץ ישראל כילד עם משפחתו בשנת 1832. הוריו שהיו מעדת הפרושים התיישבו בצפת. תוך חודש מת אביו ושנה לאחר מכן מתה אמו. בגיל 12 היה עד ראייה להתנפלותם של ערביי הגליל על יהודי צפת בסיוון ה'תקצ"ד, 1834. עקב רעידת האדמה שהתחוללה בצפת בשנת 1837 עבר לירושלים. למד בישיבה בירושלים. בתחילה היה מלמד בתלמוד תורה של עדת הפרושים ואחר כך סופר העדה וכן מזכיר עדת הפרושים בירושלים. באותה עת כתב שירים לכבוד נדבנים ואורחים מכובדים שביקרו בארץ ישראל, כך למשל פרסם בשנת 1854 את השיר "כנף רננים" לכבודו של משה מונטיפיורי. פרסם מאמרים רבים בעיתון 'הלבנון' שהוציא-לאור חתנו יחיאל ברי"ל, בפרט בענייני אתרוגים.

בשנת 1859 נשלח כשד"ר להודו ולאוסטרליה על-מנת לגייס כספים לבניית בית הכנסת החורבה על שם רבי יהודה החסיד בירושלים. במסעו לאוסטרליה והודו נאלץ לעבור בתימן שכן הורד מהאוניה מפני שכספו נשדד ממנו ולא יכול היה לשלם את דמי המסע ועקב כך פגש ביהודי תימן. במיוחד התרשם מיהודי תימן אשר שכנו בפנים הארץ. הוא ביקר גם באינדונזיה שהייתה אז תחת שלטון הולנדי וגם שם פגש יהודים.

בהודו פגש בקהילת בני ישראל (הודו) וכתב עליהם רבות כולל על שושלת נשיאי הקהילה ומשפחתו של דאדא קמודן.

כשחזר מאוסטרליה דרך עדן בשנת 1864 אסף חומר על יהודים אלו וכתב את ספרו "אבן ספיר" על מסעו לתימן והקהילה היהודית שם. בספרו זה אשר יצא לאור בשנים תרכ"ד–תרכ"ו (1864–1866) פרסם גם מחקרים על כתר ארם צובא וכן על כתבי-יד אחרים של התורה והמקרא. בספרו היה הרב ספיר מהראשונים להעיר את תשומת לבו של העולם היהודי על קיומם ומצבם של היהודים באתיופיה ואף של יהודי המזרח הרחוק.

בירושלים המשיך להתעניין ביהודי תימן, ובהישמע דבר משיח השקר, שוכר כחיל, שקם בתימן, כתב איגרת שבה הזהיר את יהודי תימן מפניו.

בשנים 1865 ו-1873 יצא לשני מסעות נוספים, באירופה ובצפון אפריקה. כמו כן פרסם תשובה בשם "עדות ביהוסף" בנושא עיזבונו של הגביר ניסים שמאמא.

אחד מגילוייו המשמעותיים ביותר היה אודות הגניזה העתיקה בקהיר, שעליה דיבר בספרו. בעקבות הפרסום החלו חוקרים לפקוד את הגניזה ולחקור את ממצאיה.

בשנות 1883–1885 סייע להדפיס בירושלים את הספר "חמדת ימים" מאת גדול משוררי תימן ר' שלום שבזי ואף הוסיף לו הקדמה.

נפטר ב-ו' בתמוז ה'תרמ"ה 1885.

מושב אבן ספיר בהרי ירושלים קרוי על שמו, וכן רחוב "אבן ספיר" בשכונת נחלת אחים בירושלים.

חיים אישיים[]

נישא לבתו של ר' שלמה זלמן הכהן.

חתניו הם שמואל ברוך, בנו של הרב חיים נסים ברוך, ויחיאל ברי"ל. נכדו הוא העסקן הציוני אליהו ספיר, ונינו הוא יוסף ספיר, מראשי הציונים הכלליים ושר בממשלות ישראל.

השליחות לעשרת השבטים- ניסיון לחדש את הסמיכה[]

לפי ההרצאה, השליחות הוטלה על יעקב ספיר. ההרצאה ניתנה ביום שלישי 2020 2.3 במסגרת הקורסים המקוונים של מכללת ידיעת הארץ של המכון ללימודי הגליל בהנהלת ד"ר חגי עמיצור. תלמידי הגר"א הרגישו שהם החלוצים לפני המחנה ושעליהם מוטלים תפקידים חשובים למען עם ישראל. אחת מהפרשיות המרתקות היא הניסיון למצוא צאצאים לעשרת השבטים ודרכם לחדש את הסמיכה. נלמד מה קרה בפועל עם השליח של הקהילה. הרצאה ניתנה במסגרת הקורס "עלית תלמידי הגר"א לגליל על-ידי ד"ר עמנואל שיבר