בקעת הירדן

בקעת הירדן הוא חבל ארץ שהאוכלוסייה בו מעטה, מזג אויר לא נח במיוחד אך מקסים למטייל. בערך הובאו תמונות של מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים בסיור שנערך בנובמבר 2014.

"גאון הירדן" ונהר הירדן[]

מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

"גאון הירדן" (זור בערבית )הוא המדרגה התחתונה בבקעה , היא מישור ההצפה של הירדן שרוחבו הממוצע הוא 1,200 מטר אך במקומות רבים הוא מצטמצם ל-500 מטר ואף פחות

מאפיינים גאוגרפיים והיסטוריים של צפון מדבר יהודה וערבות יריחו[]

מאת: אלי רז, עין גדי

ערבות מואב הוא מושג גאוגרפי-מקראי המתייחס לחלק הדרום-מערבי של בקעת הירדן בואכה ים המלח. הוא משתרע מנגד ל"ערבות מואב". תוכנית המתאר הארצית של ממשלת ישראל (תמ"א 13) אימצה מושג זה להגדרת חטיבת הנוף, שכביש יריחו קסר אל-יהוד מהוה את גבולו הצפוני.

תולדות המקום מספרות כי גדלו באזור גידולים נדירים שהניבו תשואות כלכליות נכבדות. תוצאה של שילוב של אקלים חם ומים באיכות ובשפע. כמו כן, האדמה הנוחה לעיבוד במישור הרחב של בקע הירדן, אשר היוותה תוצאה של הסחף מהנחלים הנשפים לבקעת הירדן כמו נחל פרת.

האזור היה מעבר טבעי והוא נחשב למקום בו הייתה תנועה רבה של נוסעים וצבאות. בו התרחש האירוע המכונן של עם ישראל בימי יהושע בן נון, התיאור המקראי של מעשי אלישע הנביא ולאחר אלפי שנים גם אירועי מלחמת העולם הראשונה שהוא נושא הכנס.

הארכיאולוגיה וההיסטוריה של "חממה אקלימית-חקלאית" מורשתית זו מורים על עליות ומורדות קיצוניים. אכן, האזור פעיל מאוד סיסמטית ונחרד לעיתים מרעידות אדמה הרסניות; אך לא אלה הסיבה העיקרית לכך ולא השינויים בנתונים הטבעיים, אלא השינויים ביכולת המימוש שלהם מסיבות תרבותיות, ובעיקר ביטחוניות ופוליטיות.

תוכנית המתאר של המועצה האזורית מגילות מזהות ומתייחסות לפוטנציאל הטמון בתסריט שלום משני עברי הירדן. ניצני מימוש מחודש של הנתונים הטבעיים נראים בביצוע החקלאות המודרנית של הישובים חדשים באזור, אך עדיין חסרה גודמה מוחשית למימוש פוטנציאל תיירות הטבע והמורשת, ובעיקר בדרך של שיתופי פעולה חוצי גבולות לניצולו.

המקור: עם הפנים מזרחה ! - הלחימה בצפון מדבר יהודה - הכנס ה-11 של העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל

הכנס השנתי האחד-עשר של העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל עם הפנים מזרחה! - הלחימה בצפון מדבר יהודה - ג'- ד' חשוון תשע"ד 7- 8 באוקטובר 2013

גאולוגיה של בקעת הירדן[]

אתר עמוד ענן מכנה אתר זה כרובים וכך הוא כתב:
תופעה גיאולוגית מדהימה שבה אצות כחוליות צופו בגיר בעת ימת הלשון (לפני25,000-14,000שנה) ויצרו מעין כרובים מגיר.

תמונות מויקישיתוף

תצורת הלשון[]

מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

בעונות החורף הגיעו לאגם הלשון מי הנחלים שנשאו עמם חלוקים, חול וטין. החלוקים והחול הכבדים יחסית הורבדו על קרקעית האגם סמוך לשפתו, והטין המרחף במים הורבד במרכזו. בדרך זו נוצרה מדי שנה על פני קרקעית האגם שכבה דקה, כהה, בעובי כמילימטר אחד. בנוסף, מי הנחלים השוטפים אל האגם הכילו אז – כהיום – גם כמויות קטנות של גיר מומס, ובעונות הקיץ, עת התאדתה שכבת המים העליונה של האגם, הגיעו המים לריכוז גבוה עד כדי השקעת הגיר, כגבישים של המינרל ארגוניט, בצורת מחטים זעירות בצבע לבן. לאחר שריחפו במי האגם במשך שבועות אחדים, שקעו גבישי הגיר אל קרקעית האגם ויצרו עליה שכבה לבנה דקה שעוביה כמילימטר. כך, במשך 55,000 שנה הורבדו עשרות אלפי זוגות-שכבות כאלה, כהות ובהירות לסירוגין, ויצרו יחידת סלע שעוביה כ- 40 מ’, שהגאולוגים מכנים תצורת הלשון. תצורת הלשון הבהירה חשופה היטב לאורך המצוקים המגבילים את גאון הירדן בין גשר דמיה לגשר בית הערבה, שם היא מונחת על תצורת סמרה הכהה יותר , וכן בקטעים לאורך כביש 90 במערב בקעת הירדן.

גבישי הגיר בתצורת הלשון צופנים בהרכבם הכימי והאזוטופי עדויות להרכב המקורי של מי האגם שמהם נוצרו. במקומות שונים נותרו גם עדויות למציאות של חיים במי אותו אגם, בעיקר אצות צורניות (דיאטומיאות) במגוון של מאות מינים, סרטנים זעירים (אוסטרקודה), ואף חיידקים כחולים (ציאנובקטריות) שהותירו מושבות עשויות גיר. משטח מושבות כאלה על פני דונמים אחדים היה מצפון למושב נעמה. מכלל עדויות אלה ניתן להסיק שמי אגם הלשון היו מתוקים באזור בית שאן-כינרת בצפון ומלוחים בים המלח בדרום, עד כדי מליחות של כ- 100 גרם מלחים בליטר, פי שלושה ממליחות מי ים. במי האגם התקיים אפוא לאורך בקעת הירדן מפל מליחות הדרגתי, שנשמר ככזה במשך עשרות אלפי שנים, עקב העובדה שהמקור העיקרי של מים מתוקים היה כל העת בצפון, בדומה למצב היום.

אתר תיירות בקעת הירדן

תצורת הלשון[]

מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

בעונות החורף הגיעו לאגם הלשון מי הנחלים שנשאו עמם חלוקים, חול וטין. החלוקים והחול הכבדים יחסית הורבדו על קרקעית האגם סמוך לשפתו, והטין המרחף במים הורבד במרכזו. בדרך זו נוצרה מדי שנה על פני קרקעית האגם שכבה דקה, כהה, בעובי כמילימטר אחד. בנוסף, מי הנחלים השוטפים אל האגם הכילו אז – כהיום – גם כמויות קטנות של גיר מומס, ובעונות הקיץ, עת התאדתה שכבת המים העליונה של האגם, הגיעו המים לריכוז גבוה עד כדי השקעת הגיר, כגבישים של המינרל ארגוניט, בצורת מחטים זעירות בצבע לבן. לאחר שריחפו במי האגם במשך שבועות אחדים, שקעו גבישי הגיר אל קרקעית האגם ויצרו עליה שכבה לבנה דקה שעוביה כמילימטר. כך, במשך 55,000 שנה הורבדו עשרות אלפי זוגות-שכבות כאלה, כהות ובהירות לסירוגין, ויצרו יחידת סלע שעוביה כ- 40 מ’, שהגאולוגים מכנים תצורת הלשון. תצורת הלשון הבהירה חשופה היטב לאורך המצוקים המגבילים את גאון הירדן בין גשר דמיה לגשר בית הערבה, שם היא מונחת על תצורת סמרה הכהה יותר , וכן בקטעים לאורך כביש 90 במערב בקעת הירדן.

גבישי הגיר בתצורת הלשון צופנים בהרכבם הכימי והאזוטופי עדויות להרכב המקורי של מי האגם שמהם נוצרו. במקומות שונים נותרו גם עדויות למציאות של חיים במי אותו אגם, בעיקר אצות צורניות (דיאטומיאות) במגוון של מאות מינים, סרטנים זעירים (אוסטרקודה), ואף חיידקים כחולים (ציאנובקטריות) שהותירו מושבות עשויות גיר. משטח מושבות כאלה על פני דונמים אחדים היה מצפון למושב נעמה. מכלל עדויות אלה ניתן להסיק שמי אגם הלשון היו מתוקים באזור בית שאן-כינרת בצפון ומלוחים בים המלח בדרום, עד כדי מליחות של כ- 100 גרם מלחים בליטר, פי שלושה ממליחות מי ים. במי האגם התקיים אפוא לאורך בקעת הירדן מפל מליחות הדרגתי, שנשמר ככזה במשך עשרות אלפי שנים, עקב העובדה שהמקור העיקרי של מים מתוקים היה כל העת בצפון, בדומה למצב היום.