|
|
|
סרטון מבוסס אנימציה המתאר את ההיסטוריה של ירושלים ב-4000 השנים האחרונות ומגיע למסקנה שרק תחת ריבונות ישראלית התקיים חופש פולחן וסובלנות כלפי כל הדתות והתרבויות |
יום ירושלים |
ראו גם:
- יום ירושלים ריקוד דגלים
- צור ונטורה סיפור ליום ירושלים
שמואל כ"ץ מספר על התהוות "יום ירושלים" במוסף לשבת של השבועון מקור ראשון חג שחרור ירושלים: עיצובו של יום - על השיקולים, הלבטים, המחלוקות וההחלטות בדרך לקביעת יום ירושלים כיום שמחה והודיה על ידי הרבנות הראשית
בתחילת המאמר נכתב:"כבר ביום חמישי, כ"ט באייר, בעוד המלחמה בעיצומה, החליטה הרבנות הראשית לקיים בשבת הסמוכה בכל בתי הכנסת, בארץ ובתפוצות, תפילת הודיה. למחרת, יום שישי, ראש חודש סיון, התכנסה מועצת הרבנות הראשית לישיבה מיוחדת, ובה נדונו בין היתר איסור העלייה להר הבית ואופן השמירה על הכותל המערבי ועל המקומות הקדושים שזה עתה שוחררו. הרב הראשי אונטרמן הציע לבוא בדברים עם הממשלה כדי לקבוע תאריך לציון יום הניצחון. בדברים שנשא בעצרת ההודיה בי"ד בסיון בתל-אביב הוא קבע – הניצחון המופלא עולה בגדולתו על כל מה שהתרחש בימי החשמונאים. את כ"ח באייר יש לקבוע כיום חג לדורות!"
היכן מזכירים את ירושלים בקריאת שמע[]
מאת: אברהם בלס
התלמוד הירושלמי מדגיש מאוד את נושא יסודות האמונה הירושלמי. בקריאת שמע (כולל ברכות קריאת שמע) שהיא כולה הצהרת אמונה גדולה אנו משלבים יסודות אמונה רבים
בירושלמי (ברכות א, ה) ישנה סוגיה שלמה שמסבירה שעשרת הדברות כלולות בקריאת שמע. בירושלמי (ברכות א, ו) מובאים יסודות האמונה יציאת מצרים, מלכות, קריעת ים סוף ומכת בכורות. ר' יהושע בן לוי אומר צריך להזכיר את כולן וצריך לומר צור ישראל וגואלו. משאלת השאלה אם בקריאת שמע וברכותיה אנו צריכים להכניס את כל יסודות האמונה להיכן נעלמה קריאת שמע. התשובה המפתיעה היא שאנו כן מזכירים את ירושלים בקריאת שמע. לדעת הירושלמי (ברכות ה, ג) אנו גם בימות החול מסיימים את ברכת השכיבנו כמו בשבת – הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים.
בפרק ה של מסכת ברכות מובא ששליח ציבור שטעה בברכת המינים מחליפים אותו, כיוון שחוששים שהוא מין. התלמוד הירושלמי (ברכות ה, ג) מרחיב את העניין ואומר שהבעיה של השליח ציבור שחוששים שהוא מין אינה מצטמצמת רק לברכת המינים, אלא גם לברכת תחיית המתים וכן לברכת בונה ירושלים.
ישנם גישות ביהדות שמזלזלות בנושא המקום. מה חשובה ארץ ישראל, מה חשובה ירושלים, הרי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו. אנו רואים בירושלמי בצורה ברורה שאי נאמנות מוחלטת למרכזיותה של ירושלים היא חמורה מאוד (וכמובן אותו כנ"ל גם ביחס לארץ ישראל). נכון הדבר שישנם יהודים שומרי תורה ומצוות שאינם מבינים דיים את חשיבותה של ארץ ישראל וירושלים, אולם בנוסף כאשר מסתכלים בסידורי התפילה של הרפורמים אי אפשר שלא לראות את האקטואליה של היהדות. מי שעוזב את היהדות האותנטית בראש ובראשונה נוטש את ירושלים.
מקורות:
- תלמוד ירושלמי ברכות א, ה: "רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. [שמות כ ב] אנכי ה' אלהיך [דברים ו ד] שמע ישראל ה' אלהינו. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ה' אחד. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ואהבת את ה' אלהיך. מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר. זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו. רבי אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה דכתיב [נחמיה ט יד] ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. כבד את אביך ואת אמך למען ירבו ימיכם וימי בניכם. לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה דכתיב [משלי כג כו] תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה אמר הקדוש ברוך הוא אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. [שמות כ יג] לא תגנוב [דברים יא יד] ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך. [שמות כ יג] לא תענה ברעך עד שקר [במדבר טו מא] אני ה' אלהיכם וכתיב [ירמי' י י] וה' אלהים אמת מהו אמת אמר רבי אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם".
- תלמוד ירושלמי ברכות א, ו: "תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב. ר' אומר צריך להזכיר בה מלכות. אחרים אומרים צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. ר' יהושע בן לוי אומר צריך להזכיר את כולן וצריך לומר צור ישראל וגואלו. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו מה טעם [תהילים קה מד] ויתן להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. ר' בא בר' אחא בשם רבי אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו".
- תלמוד ירושלמי ברכות ד, ה: "בברכה בקרית שמע ובתפילה בברכה בונה ירוש' בתפילה אלהי דוד ובונה ירו' בקרית שמע פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישר' ועל ירושלים".
- תלמוד ירושלמי ברכות ה, ג: "לכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים אני אומר מין הוא"
כ"ח באייר - חמישה דברים ארעו בו[]
(בעקבות שיעורו של הרב יאיר הס בפני באי כולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים לקראת יום ירושלים תש"פ
- מלחמת עמלק(שנת ב' תמ"ח לבריאה):
- יומיו של שמואל הנביא (ב' תתמ"ד) :
- הרמב"פ מצא ספר תורה של עזרא הסופר (ד' תתק"ל):
- עליית מרן הרב קוק זצ"ל לארץ ישראל (ה' תרס"ד):
- כיבוש ירושלים ומקום המקדש (ה' תשכ"ז):
- או לנתיבותי
יום ירושלים תמיד חל בסמוך לקריאת 'בחוקותי[]
יואל אליצור כתב בספרו "מקום בפרשה", פרק מתוך הספר העוסק במקומות בפרשת השבוע בחוקותי.
יום ירושלים תמיד חל בסמוך לקריאת 'בחוקותי'. אין כפרשת 'בחוקותי' המיטיבה להזכיר לנו את ניסי מלחמת ששת הימים: "ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו אויביכם לפניכם לחרב".
- לכבוד יום ירושלים, אעסוק היום בשמותיה של ירושלים במקרא. לא אלקט כאן את כל תאריה הרבים של ירושלים – כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלהים, קריה נאמנה, ועוד ועוד. מטרתי בדיון הנוכחי היא שמותיה האמיתיים של עיר הנצח. כפי שנראה מדובר בכמה שמות, שפירושם ומקורם אינם ברורים ביותר.
שלם - הפעם הראשונה שבה נזכרה העיר בתנ"ך היא בבראשית יד, יח: "ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר והמלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך. ומלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון". זיהויה של שלם זו עם ירושלים הוא פשט. הוא נלמד קודם כל משמו של מלכה 'מלכיצדק'. "מלכיצדק מלך שלם" מקביל ל"אדני צדק מלך ירושלם" שביהושע י
ירושלם - ירושלם הוא שמה המובהק של העיר מאז ועד היום. הצורה דמוית הזוגי 'ירושלַיִם' שבפינו היא בודאי משנית. בתנ"ך יש בענין זה חילוף קרי וכתיב קבוע. 660 פעם כתיב 'ירושלם' וקרי 'ירושלים'. רק ב-5 היקרויות (ירמיה כו, יח; אסתר ב, ו; דה"א ג, ה; דה"ב כה, א; לב, ט) מתוך 665 נמצאת הצורה 'ירושלים' גם בכתיב. הכתיב החסר רווח גם בספרים המאוחרים שבמקרא (147 בדברי הימים, 9 בדניאל, 85 בעזרא-נחמיה), ואף בכתבי יד טובים של מקורות חז"ל. גם Jerusalem הלועזית (המבוססת כנראה על Hierusalēm של תרגום השבעים) וירוּשְלֶם הארמית מתאימות לצורת הכתיב, וכן הקשר שבודאי קיים, ל'שָלֵם' הקדומה.
יבוס- היבוסי או עיר היבוסי, היה שמה העיקרי של העיר בתקופה שמן ההתנחלות ועד כיבוש העיר בידי דוד, על שם העם שישב בה. יבוסים היו בירושלים בודאי עוד קודם ואולי נותרו מהם גם אחר כך, אבל המיוחד בדורות אלו שבין ההתנחלות לבין ימי דוד הוא שירושלים (העיר וכנראה גם מרחב גדול מדרום לה) היתה אז מובלעת יבוסית גדולה בלב הארץ, כאשר כל סביבותיה וכל גב ההר מצפון השומרון ועד דרום הר חברון כבר היו בידים ישראליות. בפרקי הנחלות ביהושע ובמקבילה בשופטים פרק א' נזכרת ירושלים חמש פעמים
ציון - שם זה, יותר מכל שמותיה של ירושלים, ספוג ערגה וגעגועים ומבטא מהות פנימית של הקשר בין העם לארצו ולעירו, מנביאי ישראל, דרך ר' יהודה הלוי והמשוררים ועד חובבי ציון והתנועה הציונית. מה הוא רקעו? כאן חשוב לשים לב להיבטים היסטוריים וסטטיסטיים של הופעת השם בתנ"ך.השם ציון המוזכר 154 פעמים בתנ"ך, נזכר לראשונה בשמואל ב' ה בסיפור כיבוש ירושלים בימי דוד. מלבד סיפור כיבוש ירושלים (בשמ"ב ה) ועוד פעם אחת בסיפור העלאת הארון (מל"א ח, א), אין הוא ידוע שוב בהקשר פרוזאי קונקרטי. לא ייפלא שאינו נזכר בעזרא-נחמיה - ספר היסטורי פרוזאי. הוא משמש רבות בשימוש ספרותי בפי משוררי התהלים והנביאים האחרונים, אבל לא כולם. לעומת ספרי ישעיהו וירמיהו ומגילת איכה המזכירים את השם הרבה, הוא נעדר לגמרי בכל נבואות יחזקאל. ספרי תרי עשר מתחלקים שוה בשוה: יואל, עמוס, עובדיה, מיכה, צפניה וזכריה מזכירים את ציון, הושע, יונה, נחום, חבקוק, חגי ומלאכי אינם מזכירים אותה.
גישת הרב אונטרמן[]
לאחר זמן מה פרסם הרב אונטרמן מאמר ובו ביאר את החובה לפרסם את נסי מלחמת ששת הימים. הוא הסביר שהרבנות הראשית לא קבעה יום הודיה מיד לאחר המלחמה אלא דחתה זאת ל"יום השנה", כי כך נהגו גם בימי החשמונאים לגבי חנוכה, שרק "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה". הוא הודה – אין באפשרותה של הרבנות הראשית להטיל תקנת חובה על כל קהילות ישראל, לכן תצא ממנה רק הוראה: "שמצווה לקבוע את היום ההוא ליום הלל והודיה ולשמוח בתשועת ה'".
סוף דבר[]
סוף דבר, כ"ח באייר – יום המסמל את הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים – נחוג עד עצם היום הזה, אך לא על ידי כל שדרות העם ולא בכל חלקי הארץ, כמו יום העצמאות. אם הרבנות הראשית הייתה קובעת את "יום ירושלים" ואת סדר תפילות ההודיה מיד אחרי הניצחון הגדול, בעוד ההתלהבות האדירה ורגשי ההודיה היו בעיצומם, ייתכן שהוא היה מתקבל גם על ידי חלק מהציבור החרדי – שהיה מזהה יום זה עם הכותל המערבי ולא עם המדינה והציונות. מנגד, ראוי לציין שהרבנות הראשית למדה חלקית את הלקחים מאופן קבלת ההחלטות ביום העצמאות – סדר התפילה הקצר התקבל בציבור הרחב בוויכוחים מועטים, אם כי היו שהוסיפו עליו.
יש לציין שלמעשה, בבתי כנסת רבים, אפילו של הציבור הדתי-לאומי, "יום ירושלים" כמעט ולא מורגש. "יום ירושלים", כשמו כן הוא, מורגש היטב אך בירושלים, שבה מתקיימים תפילה ועצרת הודיה ליד הכותל המערבי בהשתתפות הרבנים הראשיים ואישי ציבור, סיורים בעקבות לוחמים ו"ריקודי דגלים" ברחובות העיר שבהם משתתף בעיקר הציבור הדתי-לאומי.
אגרות הראיה על יום ירושלים[]
הזז את הסרגל מטה עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו
הזז את הסרגל מטה עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו
הזז את הסרגל מטה עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו
