מעוז צור

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
מעוז צור הינו פיוט שנהוג לזמר בחג החנוכה, לאחר הדלקת נרות החג. יש השרים רק את הבית הראשון, אך בבתים רבים נהוג לשיר את כל הפיוט.

היסטוריה

ככל הנראה זמן כתיבת הפיוט אינו מאוחר מאמצע המאה ה-13 בגרמניה, בתקופת מסעות הצלב. האות הראשונה בחמשת הבתים הראשונים מהווה אקרוסטיכון (ראשי תיבות) של שם המחבר - מרדכי. הפיוט משחזר את הפעמים הרבות שבהן נגאל עם ישראל מעם גולה: הבית השני מספר על יציאת מצרים, הבית השלישי מספר על סוף גלות בבל, הבית הרביעי מספר על נס פורים, והבית החמישי מספר על ניצחון החשמונאים. הבית הראשון והבית האחרון כתובים בלשון הווה, כלומר בעת שנכתב הפיוט. הבית הראשון מביע תקווה לבניית בית המקדש (תיכון בית תפילתי) ומייחל טבח לאויבי ישראל, המכונים בזלזול כלבים (מנבח, כלומר נובח ככלב). הבית האחרון חוזר ומבקש נקמה כנגד אויבי ישראל. יש הסוברים ש"אדמון" שמוזכר בבית זה רומז על מנהיג צלבני בשם פרידריך ברברוסה (שפרושו "אדום הזקן" בלטינית). אחרים טוענים כי הביטוי "אדמון בצל צלמון" אינו מתייחס בהכרח לדמות ספציפית, והוא שם כינוי לכלל הנוצרים: הנצרות מזוהה במסורת חז"ל עם עשו (שהיה אדום שיער) וממלכת אדום - "אדמון", הנמצאת בצל הצלב, המכונה גם צלם - "צלמון". בשל חשש מתגובת הנוצרים הושמט בית זה בהוצאות רבות של הפיוט. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים בית זה.

בתים נוספים העוסקים בנקמה באדום ובישמעאל צונזרו גם כן. הבתים המצונזרים נדפסו לראשונה על ידי ר' יחיאל מיכל בן הרב אברהם סגל עפשטיין בספרו "קיצור שני לוחות הברית" במהדורה השניה פירט תנ"ו (1696).

במהלך הדורות היו שניסו לחבר בית נוסף לפיוט, בית שעסק בגלות וגאולה של בני אותו דור. כך למשל נתחבר בית כזה העוסק בשואת יהודי אירופה.

כמקובל בפיוטים אחרים, גם בפיוט זה ראשי התיבות של השורה הראשונה בבית האחרון הן "חזק" כברכה למחבר.

מילות הפיוט

השיר מכיל שני אקרוסטיכונים:

• צירוף האות הראשונה מכל בית (הראשון עד החמישי) יוצר את המילה "מרדכי", שזהו ככל הנראה שם המחבר.
• צירוף האותיות הראשונות של שלוש המילים הראשונות בבית האחרון יוצר את המילה "חזק", כנראה כברכה למשורר.

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.

תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.

אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה

חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה

חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי

וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי

וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי

קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא

וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ

רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים

בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה

נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה

דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

חידוש הפיוט

בדורות האחרונים נעשו מספר נסיונות להוסיף בתים למזמור, בין השאר בנושא השואה ומדינת ישראל,

אף אחד מבין כל החידושים לא נתקבל בצורה גורפת, אך מעט מן הקהילות קבלו נוסחים כאלו ואחרים.

נוסח אחד שחודש והתקבל בכמה קהילות:

זר מנאץ אל גופנו דרש בתחילתא דגאולה,
זקנים נערים נשים וטף, במיתה משונה ואיומה,
ואוד מוצל מאש - תשובת ציון תקומה ומדינה,
נשלים קומת ירושלם, נבנה את מזבח הבחירה.

• בית זה מתחיל באות ז כהמשך לאות ח בבית הקודם כדי ליצור עוד מילת חזק.

• מילות הבית מתייחסות לנאצים ולשואת אירופה.
• לאחר מכן מילות הבית מזכירות את ניצולי השואה שהקימו את מדינת ישראל.
• בשורה האחרונה מובעת תקווה לבניית בית המקדש.

בַּיִת אַחֲרוֹן מאת רבנו הרמ"א

בַּיִת אַחֲרוֹן מאת רבנו הרמ"א, רבי משה איסרליש זצ"ל ובו בקשה על הכנעת ישמעאל ואדום מחבר הפיוט רבי מרדכי, לא כתב את הבית האחרון 'חשוף זרוע', ואותו נהגו להוסיף בסוף,פיוט זה המספר על גאולותינו מיד כל צרינו בעבר [מצרים, בבל, פרס, יוון], וכדי שיהיה שלם גם בגאולתנו העתידית מיד אדום - הוסיפוהו. אך הרמ"א הוסיף בית זה, כדי שנתפלל לא רק על אדום אלא גם על גאולתנו מישמעאל חותנו]. הובא במקור חיים [לבעל החו"י] סימן תרע"ו)

מֵעוֹלָם הָיִיתָ יִשְׁעִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי
שְׁמַע נָא קוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי אֱ-לֹ-הַ-י קְדוֹשִׁי
הַעֲבֵר חֶטְאִי וּפִשְׁעִי, גַּם בְּגָלוּת הָרְבִיעִי
חַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וְתַכְנִיעַ יִשְׁמָעֵאל, וּמֵאֱדוֹם תִּפְדֶה נַפְשִׁי

כמה הערות לגבי הפיוט "מעוז צור"

מאת:צבי שביט
בס"ד
לכבוד חג החנוכה הקרב ובא מצורף מאמר על הפיוט "מעוז צור". בנוסף מצורף גם קובץ עם בית נוסף למעוז צור
בס"ד י"ג בכסלו תשע"ב

1. "רעות שבעה נפשי, ביגון כֹחי כלה". לגבי המילה "כלה", יש הגורסים כי ההגייה הנכונה היא "כִּלָה", ואילו יש הגורסים כי ההגייה הנכונה היא "כָּלָה". מהגרסה הראשונה ("כִּלָה"), משתמע שה' הוא שכִּלָה את כוחנו, אבל לא מסתבר שזוהי כוונת הפייטן, שכן הוא משבח את ה' על הטובות הרבות שגמל עִמנו בכל הדורות (כפי שהוא אומר בבית הראשון: "לך נאה לשבח"). בנוסף, בהשוואה לחלק הראשון של המשפט: "רעות שָׂבְעָה נפשי" (שבו לא מוזכר מי השׂביענו ברעות), מתאים יותר לומר בהמשך "כֹחי כָּלָה" (בלי לציין מי כילה את כוחנו). מכיוון שכך, הגרסה השנייה ("כָּלָה"), מסתברת יותר.
2. בבית האחרון יש הגורסים: "כי ארכה (לנו) הישועה". (המילה "לנו" רשומה בסוגריים כיוון שיש המשמיטים אותה). משפט זה אינו מובן. בתחילת הבית הפייטן מבקש מה' שיחיש וימהר את הישועה ("וקרב קץ הישועה"), ומכאן שהישועה טרם הגיעה. כיצד אפוא ייתכן לומר "ארכה הישועה"?! לכן מסתברת יותר הגרסה "כי ארכה (לנו) השעה", כלומר: השעה מתארכת, "ואין קץ לימי הרעה" (ולכן אנו מבקשים מה' "קרב קץ הישועה").
3. ושוב בבית האחרון – יש הגורסים "הקם (לנו) רועה שבעה". משפט זה חסר משמעות ומשובש מבחינה לשונית (שהרי "רועה" הוא לשון יחיד). ברור שהגרסה הנכונה היא "הקם (לנו) רועים שבעה". משפט זה מבוסס על הפסוק "והקמונו עליו שבעה רועים, ושמונה נסיכי אדם" (מיכה ה', ד'). (הערה: מי שמעוניין לדעת מיהם שבעת הרועים ושמונת נסיכי האדם, מוזמן לעיין במסכת סוכה דף נ"ב.)
4. לסיום, הגיעה לידי תוספת לפיוט "מעוז צור", שחוברה ע"י הרמ"א. התוספת מובאת בהמשך, אולם תחילה דברי הסבר שקיבלתי בצירוף לתוספת.מחבר הפיוט, רבי מרדכי, לא כתב את הבית האחרון "חשוף זרוע", ואותו נהגו להוסיף בסוף, לפיוט זה המספר על גאולותינו מיד כל צרינו בעבר (מצרים, בבל, פרס, יוון), וכדי שיהיה שלם גם בגאולתנו העתידית מיד אדום – הוסיפוהו. אך הרמ"א הוסיף בית זה, כדי שנתפלל לא רק על אדום אלא גם על גאולתנו מישמעאל (חותנו).[הבית הנוסף מובא בספר מקור חיים (לרבנו יאיר חיים בכרך, בעל הספר "חוות יאיר"), סימן תרע"ו.]

מֵעוֹלָם הָיִיתָ יִשְׁעִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי
שְׁמַע נָא קוֹל שַֹוְעִי, מַלְכִּי אֱ-לֹ-הַ-י קְדוֹשִׁי
הַעֲבֵר חֶטְאִי וּפִשְׁעִי, גַּם בְּגָלוּת הָרְבִיעִי
חַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וְתַכְנִיעַ יִשְׁמָעֵאל, וּמֵאֱדוֹם תִּפְדֶה נַפְשִׁי.
יהי רצון שאכן נזכה בקרוב ממש לראות את "קץ הישועה" וכן את "נקמת עבדיך מאומה הרשעה", ושנזכה לראות כיצד ה' "מחזק את ישראל, מכניע את ישמעאל ופודה את נפשנו מאדום". אמן!

לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה, צבי שביט (שטרן),050-5918412
zviaya@gtmail.com
http://diyukim.blogspot.com
http://go.yahadoot.com/shavit

מנורות חנוכה במוזיאון יהדות איטליה

קובץ:Menorat hanuca jeude italia soldati ostri.jpg

המנורה שנוצרה על-ידי החיילים

האדריכל דוד קאסוטו, מראשי יהדות איטליה בישראל, כתב על ארבע מנורות חנוכה, המצויות המוזיאון יהדות איטליה בירושלים. המאמר הופיע באת לדעת של מכללת הרצוג. חג החנוכה מהווה הזדמנות טובה לבקר במוזיאון, הכולל הפעם צפיה בתהליך "הזהבת ארון קודש משנת 1571" - כך שיראה , כמעט כמו המקורי. על המנורות:
.

1. מנורת החנוכה מורכבת מחזיתו של כובע נחושת של חייל מחיל הרמנים בצבא האוסטרו-הונגרי. התחתית הושטחה ונקבע בתחתיתה מגש קטן עם שמונה בזיכים. הקסדה שייכת לצבאה של מריה טרזה מבית האבסבורג ובעלה פרנץ הראשון מבית לותרינגיה שהפך לימים קיסר הממלכה האוסטרו-הונגרית. האוסטרים לחמו נגד הפרוסים בהנהגתו של פרידריך הגדול בשתי הזדמנויות: מלחמת הירושה האוסטרית (1740-1748) ו- מלחמת שבע השנים (1763-1756). יש הרואים ב"כובע" הזה אות להשתתפות היהודים באותן מלחמות, אם לא כלוחמים, הרי לפחות כמובילי הספקה לצבאות הלוחמים.
2. מנורת כסף מפירנצה - מנורת חנוכה מיוחדת, כנראה מאזור טוסקנה או אמיליה, עטורה כולה בתפרחת קוציץ ועם שתי קונכיות קטנות ברום הגב המשולש. כנראה מסוף המאה הי"ח. במרכזה סמל של משפחת התורם: בתוך מסגרת מסוגננת מופיעים שלושה ברושים נישאים על שלוש גבעות, כשמעליהם שלושה כוכבים; משני צידי הברושים האות א.לדעת התורם האותיות הן של אבי השושלת במאה הי"ח- אברהם אשכנזי או באיטלקית Alberto todesco.
3. מנורת בית הכנסת של קאסלי מונפראטו - מנורה יצוקה פליז בעלת מימדים גדולים במיוחד: 115 ס"מ גובה ו-80 ס"מ רוחב. המנורה נוצרה ב-1830 והיא אופיינית לתקופה הנפוליונית. על פדסטל קוביתי בעל חתך טרפזי הנשען על ארבעה טפרים (רגלי חיות) מתנשא אובליסק הנשען על ארבע גולות, האובליסק מעוטר בעלי קוציץ. מן האובליסק יוצאות שמונה זרועות המולחמות אליו, ועשויות בכעין מוטות מפותלים ועל גביהם פרחי נחושת כשכותרות הפרחים מכילות בזיכי זכוכית המחזיקים את השמן. במקום השמש ישנו חור המיועד כנראה לנר השעווה. עובדה זאת מלמדת על המנהג האשכנזי שרווח בקאסאלי, שהרי אצל יהודי איטליה היה בזיך מיוחד לשמש, ואילו אצל יהודי אשכנז נהגו להדליק בנר ולבסוף להציג את הנר בראש המנורה.
4. מנורת חנוכה דמוית מבצר מאיטליה - מנורה זאת מציגה חזית של בניין מבוצר עם מגדל תצפית. הבניין בנוי באבנים רבועות מגליטיות הןן בגוף הבנין וכן גם במגדל התצפית. על מעקה המבנה והמגדל שיניות בצורת זנביונים האופיניים לימי הביניים. בניינים מעין אלו אנו מכירים מערים רבות באיטליה, כך בפירנצה ובסיינה בבניני השלטון העירוני ועוד דוגמאות רבות. דוגמא לבניין מעין זה, כחיקוי לבניינים העתיקים, קיים גם בירושלים, בבית החולים האיטלקי(כיום משרד החינוך) במורד רחוב הנביאים, בניין שנבנה בידי האדריכל האיטלקי ברלוצי בעשור הראשון של המאה הי"ט

קונטרס בעניני חנוכה

ראו גם:קונטרס בעניני חנוכה

קישורים חיצוניים

• שרה פרידלנד בן-ארזה, מעוז צור ישועתי - עיון בפיוט, באתר "הזמנה לפיוט"
• ביצועים שונים של "מעוז צור", באתר "הזמנה לפיוט"
• האזנה להקלטות וקובצי קול להורדה של ביצוע "מעוז צור" בנוסחים שונים מאוספי הפונותיקה הלאומית
• יוסף רוט רותם, מחשבות לחנוכה על מה עוז צור ישועתי, באתר של מכללת "בית ברל"
• הרב מאיר אורליאן, מקורות למעוז צור, באתר של ישיבת כרם ביבנה.

ביצוע שירים

מעוז צור ושירי חנוכה בהר ציון Maoz Tzur & Hanukkah at Har Zion

מעוז צור ושירי חנוכה בהר ציון

Choni Singing the Menorah Brachos and Maoz Tzur

Choni Singing the Menorah Brachos and Maoz Tzur