רבי עובדיה ספורנו

רבי עֹ‏בַ‏דְיה סְפוֹ‏רנוֹ‏ היה פרשן מקרא, חוקר ורופא. נולד בשנת 1475 בכפר סיסינא ובשנת 1550 מת בעיר בולוניה. בן למשפחה מפורסמת של ר' יעקב ספורנו.

למד תורת ישראל, "חכמת החשבון" ופילוסופיה. ברומא למד רפואה. הוא נחשב בין חכמי העיר. בשנת 1525 עזב את רומא ועבר לרג'ו אמיליה שם למד עם רבי מנחם עזריה מפאנו , עד שקבע את מושבו בעיר האוניברסיטאית - בולוניה. בעיר זו יצא שמו למרחקים כמומחה לרפואה.

המבוא לפירוש לתורה

לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ וְחַכְמֵי לֵב וּדְעוּ וְהַשְׁקוּ צאן וּרְעוּ אֲמִתָּהּ שֶׁל תּורָה וְטַעֲמוּ וּרְאוּ בָּהּ דִּנְמַטֵּיכוּ שִׁיבָא לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה מְחולֵל, כּל בָּרָא וְיָצַר לִכְבודו וְהודִיעַ הודו בְּדַת מַתַּת יָדו עֲרוּכָה וּשְׁמוּרָה.

אֲנִי הַצָּעִיר עובַדְיָה יצ"ו בכמא"ר יַעֲקב סְפורְנו זלה"ה, לְקול דִּבְרֵי כמה"ר חֲנַנְאֵל אָחִי יצ"ו, אֲשֶׁר בְּקַנְּאו אֶת קִנְאַת עֶלְבּונָהּ שֶׁל תּורָה מֵרב פְּקוּרֵי מִינִים, וּבָנִים לא אֵמוּן בָּם, נותְנִים טַעַם לִפְגָם בְּשֵׂכֶל מִלֶּיהָ, סִפּוּרָהּ וְסִדְרָהּ, בְּשֶׁגַּם הִיא סְגֻלָּה שֶׁכֻּלָּהּ מַחְמַדִּים, נְכוחִים לְמֵבִין, וְאֵין אומֵר הָשֵׁב, הֵעִיר לִי אזֶן לִמְצא דִּבְרֵי חֵפֶץ, מַגִּיד מֵישָׁרִים וּמֵרִים מִכְשׁול, עַד יֵצֵא כַּנּגַהּ צִדְקָהּ. אָז אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה מָה שֶׁמֶץ דָּבָר מָצְאָה יָדִי בַּמְּכֻוָּן בָּהּ, הֲלוא מִצְעָר הַמְּשׁעָר אֶצְלִי יָעִיר רַבִּים וְנִכְבָּדִים, לָתֵת אִמְרֵי שָׁפֶר, וְזִכָּרון בְּסֵפֶר יַגְדִּיל תּורָה וְיַאְדִּיר.

תולדות חייו

נולד בסיסינה, ליד העיר צ'זנה שבאיטליה. שם רכש כנראה את רוב ידיעותיו התורניות, וכשבגר עזב את כפרו והתיישב בעיר הבירה רומא, שבה רכש ידע רב במקצועות כלליים ביניהם: פילוסופיה, בלשנות, מתמטיקה ועוד, אך מקצועו העיקרי היה רפואה.

רבי עובדיה ספורנו לא היה בן עשירים, ואת קיומו ברומא מימן אחיו חננאל. כדי לסייע לאחיו במימון ההוצאות, הוא נתן שיעורים פרטיים במקצועות שבהם היה בקיא. הוא לימד יהודים ונוכרים, ומשכילים גויים ביקשו ממנו שילמד אותם עברית ודקדוק עברי. כשהרב ספורנו סיים את לימודי הרפואה, הוא הצטרף אל מאות הרופאים שלא מצאו פרנסה ברומא. בשנת 1525 עזב את רומא ועבר לרג'ו אמיליה שם למד עם הרמ"ע מפאנו , עד שקבע את מושבו בעיר האוניברסיטאית - בולוניה. בעיר זו יצא שמו למרחקים כמומחה לרפואה, וכאן זכה סוף סוף להתפרנס בכבוד.

ברומא, לצד עיסוקו ברפואה התמסר הרב ספורנו לענייני הקהילה. הוא נתן שיעורי תורה, היה חבר בבית הדין של הקהילה ועמד בראש ישיבה. הוא גם השקיע מאמצים רבים בייסוד בית דפוס עברי בעירו. הרב ספורנו נפגש עם רבי דוד הראובני ועודדו בפעולותיו להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל.

{{חשיבות))

חיבוריו

השכלתו הרחבה של רבי עובדיה ספורנו ניכרת היטב בספרים שחיבר. בין חיבוריו:

• ספר דקדוק בעברית - שאותו הקדיש למושל אחת מערי איטליה.
• אור עמים - מתעסק בנושאים פילוסופיים, נכתב כדי שלא תשכח תורה מישראל, ולסתור דעות כוזבות על היהדות, רבי עובדיה תרגם אותו לעברית, והקדישו למלך צרפת.
• פירוש לפרקי אבות.
• ספר שו"ת בהלכה.
• החשוב מבין כל חיבוריו הוא הפירוש שכתב לתורה ולכמה ספרים בתנ"ך, הנקרא בפי כל פירוש רבינו ה- "ספורנו".

פירוש ספורנו לחלק ההלכי בתורה: פרשנות פולמוסית

פירוש ספורנו לחלק ההלכי בתורה פרשנות פולמוסית

פירוש ספורנו לחלק ההלכי בתורה: פרשנות פולמוסית

הרב ד"ר משה רחימי הוא דיקן הלימודים ודיקן הסטודנטיות במכללת אורות ישראל – קמפוס אלקנה ומרצה תנ"ך. הוא הירצה על הנושא במסגרת הקונגרס העולמי השישה-עשר למדעי היהדות

מתוך "פעמיים" 130 תשע"ב בהוצאת יד-יצחק בן צבי - משקף את האמור בהרצאתו
משה רחימי בוחן את השתקפות האקטואליה בתקופת הרנסנס בפירושו של ר' עובדיה ספורנו לתורה איטליה, 1550-1470 ואת מידת השפעתה של האקטואליה על הפירוש. בפירושו נגע ספורנו במציאות של יהודי איטליה בזמנו - הלכי הרוח בקרבם ובעיות חברתיות ורוחניות שהעסיקו אותם - וביקר אותה. מטרת חיבורו הייתה חינוכית בעיקרה, ולשם השגתה רמז למציאות ימיו המשתקפת בפסוקי התורה, וביקש להעביר באמצעותם את מסריו–תוכחותיו הסמויים. ספורנו ניסה להשיק את תוכן הפירוש וסגנונו לעולם האקטואליה והראליה של קוראיו, כדי שחיבורו יהיה קריא לקהלו ורלוונטי לעולמם. לשם כך וכדי להתקבל על לב קוראיו ולהשיג את מטרותיו החינוכיות הוא העדיף סגנון של אמירות סמויות, בהנחה שאמירות גלויות ובוטות עלולות לגרום לריחוק ולדחייה של הפירוש.

המקור: משה רחימי / השתקפות האקטואליה בתקופת הרנסנס באיטליה בפירוש ר' עובדיה ספורנו לתורה

הרב רחימי כתב ליקט במאמר קטעי פרשנות המושפעות מהרקע של חיי הפרשם ומרוח התקופה. לדוגמא:

1. חיי ההוללות של בני הרנססס
   1. על אישה סוטה" - פסוק יב כִּי תִשְטֶה אִשְׁתּו. תִּשְטֶה מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת.וּמָעֲלָה בו מָעַל. חִלְּלָה אֶת קדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב בְּקִדּוּשֵׁי הָאִישׁוּת בְּחִבּוּק וְנִשּׁוּק זוּלַת אִישָׁהּ וְדומֵהֶם. פסוק יג וְשָׁכַב אִישׁ אותָהּ. שֶׁכֵּן דַּרְכּו שֶׁל יֵצֶר הָרָע לָצֵאת מֵרָעָה אֶל רָעָה. וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. אַף עַל פִּי שֶׁקָּדְמוּ כָּל אֵלֶּה יִקְרֶה שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר "נֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ", כְּאִלּוּ "תִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאות", שֶׁאִם הָיָה יודֵעַ וְשׁותֵק לא הָיוּ הַמַּיִם בּודְקִין אֶת הָאִשָּׁה כְּלָל, כְּמו שֶׁבֵּאֲרוּ ז"ל. (במגבר ה' י"ב, י"ג)
   2. אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה. אֲפִלּוּ בִּקְרִיבָה לְגַלּות עֶרְוָה. כִּי בְּכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּויִם. כִּי תְּחִלַּת פִּשְׁעֵי הַגּויִם בָּעֲרָיות לא הָיָה בְּגִלּוּי עֶרְוָה מַמָּשׁ אֲבָל הָיָה בִּקְרִיבָה בִּלְבָד. (ויקרא י"י, כ"ד)
2. האופי הסוער של בני הרנסנס
   1. הששון לדו-קרב - פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. כִּי הֲמון עַם אֱדום אַנְשֵׁי דָּמִים, וּבְסִבָּה מֻעֶטֶת מִמְרִיבָה או זוּלָתָהּ שֶׁתִּפּל בֵּין אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וְהָעָם הָעובֵר, יִתְעורְרוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ בְּחֶרֶב נֶגֶד הָעובְרִים.(במדבר כ',י"ח)
   2. על אנשי סדום - וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. מְעֻתָּד לְמִקְרֶה, אִם יִקְרֶה שֶׁיִּמָּצֵא אֵיזֶה צַדִּיק בְּתוךְ הָרְשָׁעִים. הֲשׁפֵט כָּל הָאָרֶץ. כִּי בִּהְיותְךָ שׁופֵט כָּל הָאָרֶץ, אִם תָּדִין אֶת כֻּלָּהּ אַחֲרֵי הָרב תַּשְׁחִית אותָהּ לְעולָם בְּלִי סָפֵק, כִּי רב בְּנֵי אָדָם רְשָׁעִים.(בראשית, י"ח,כ"ה)
3. הלוואות בריבית
   1. לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ. תִּתֵּן לו הָרִבִּית אִם הִתְנֵיתָ עִמּו, וְלא תִּבְגּד. וּלְאָחִיךָ לא תַשִּׁיךְ. אַף-עַל-פִּי שֶׁהִתְנֵיתָ עִמּו, וְשֶׁאַתָּה מִתְרַצֶּה לְפורְעו, אָסוּר לְךָ לָתֵת לו רִבִּית.לְמַעַן יְבָרֶכְךָ. כְּשֶׁלּא תִּבְגּד בַּנָּכְרִי, וְלא תְּחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. (דברים כ"ג, כ"א)
4. רבנים ומוסד הרבנות
   1. מברכות יעקב - יִשָּׂשׂכָר חֲמר. בִּלְתִּי מוּכָן לְמִלְחָמָה , כְּאָמְרָם 'אִי סַפְרָא לא סֵיפָא' (עבודה זרה יז, ב). גָּרֶם. חֲמור בַּעַל עֶצֶם, חָזָק, וּבְחָזְקו רבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. כְּשֶׁהוּא חונֶה רובֵץ בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבִילות הַנְּתוּנות לְמַשָּׂא עַל שְׁנֵי צִדָּיו, עַל דֶּרֶךְ שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרות בַּכִּירַיִם, שֶׁלּא תָּמשְׁנָה עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַפּועֵל בָּהֶן אֶת כַּוָּנָתו. וְזֶה לא יִתָּכֵן זוּלָתִי לַחֲמור חָזָק מְאד שֶׁיִּרְבַּץ עִם הַחֲבִילות עַל גַּבָּיו. וּכְמו כֵּן יִשָּׂשׂכָר נושֵׂא עָלָיו על תּורָה וְעל דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְהַנְהָגַת מְדִינות, כָּרָאוּי לְחָכָם, שָׁלֵם בְּמִדּות וּבְמֻשְׂכָּלות.וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוב. וְזֶה רָאָה שֶׁהַמְּנוּחָה בִּשְׁלֵמוּת הַמֻּשְׂכָּלות אֲשֶׁר בּו תָּנוּחַ הַנֶּפֶשׁ, כְּעִנְיַן "וּמִצְאוּ מַרְגּועַ לְנַפְשְׁכֶם" (ירמיהו ו, טז) שֶׁהוּא הַטּוב וְהַתַּכְלִית הַמְּכֻוָּן.אֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה. וְרָאָה גַּם כֵּן שֶׁאַרְצו מוּכֶנֶת לָתֵת מְזונו בְּלִי טרַח וּלְהִתְפַּרְנֵס שֶׁלּא בְּצַעַר.וַיֵּט שִׁכְמו לִסְבּל. שְׁנֵי מִינֵי הַמַּשָּׂא, וְהֵם על תּורָה וְעל צִבּוּר, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: הַאי צורְבָא מֵרַבָּנָן דְּאִיתֵיהּ בְּמָתָא, כָּל מִילֵי דְּמָתָא עֲלֵיהּ (מועד קטן ו, א).וַיְהִי לְמַס עבֵד. וְהֶהָמון הָעובֵד כָּל מְלֶאכֶת עֲבודָה בְּעִסְקֵי חַיֵּי שָׁעָה הָיָה לו לְמַס, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: שֶׁבְּנֵי עִירו מְצֻוִּים לַעֲשׂות מְלַאכְתּו (יומא עב, ב).
   2. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוכָם כְּכל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אותְךָ וְכוּ'. אֶשְׁכּן בֵּינֵיהֶם לְקַבֵּל תְּפִלָּתָם וַעֲבודָתָם בְּאותו הָאפֶן שֶׁאֲנִי "מַרְאֶה אתְךָ" שְׁכִינָתִי בָּהָר עַל הַכַּפּרֶת בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים עִם "תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן" וְעִם "תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו". כִּי אָמְנָם תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן תּורֶה עַל כְּרוּבִים, שֶׁהֵם "שְׂרָפִים עמְדִים מִמַּעַל לו" (ישעיה ו, ב), הַנִּרְאִים לַנְּבִיאִים ; וּמֵהֶם בַּקּדֶשׁ, וּמֵהֶם בְּקדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בִּשְׁנֵי מַחְבָּרות מְחֻבָּרות בִּקְרָסִים לִהְיות לַאֲחָדִים לַעֲבודַת בּורְאָם. וְכֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ בְּיִשְׂרָאֵל כָּל קְדושָׁיו מְחֻבָּרִים אֶל הֶהָמון לְהָבִין וּלְהורות. וּבְקדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים נָתַן הַתּורָה תּוךְ גּוּף מְצֻפֶּה זָהָב "מִבַּיִת וּמִחוּץ" (כה, יא), כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה בָּזֶה: "כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוכו כְּבָרו אֵינו תַּלְמִיד חָכָם" (יומא עב, ב). וְעַל אותו הַגּוּף שֶׁהוּא הָאָרון נָתַן כַּפּרֶת (כה, כא) כֻּלּו זָהָב, מורֶה עַל צֶלֶם אֱלהִים בִּלְתִּי מְחֻבָּר עִמּו כְּלָל. וְכֵן כְּרוּבִים "פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" (להלן פסוק כ), מורִים עַל פְּעֻלַּת הַמְצָאַת הַמֻּשְׂכָּל וְקַבָּלָתו, וְזֶה בְּהַבִּיט אֶל הַתּורָה, כְּאָמְרו "אֶל הַכַּפּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שם), וּבָזֶה הֵם "פּורְשִׂים כְּנָפַיִם לְמַעְלָה", כְּאָמְרו "ארַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל" (משלי טו, כד), וּבָזֶה יִתְעַשֵּׁת הָאֱלהִים לָנוּ, כְּאָמְרו "וְאֶל זֶה אַבִּיט" (ישעיה סו, ב). וְכֵן תַּעֲשׂוּ. אַתֶּם, כְּדֵי שֶׁאֶשְׁכּן בְּתוכֲכֶם, לְדַבֵּר עִמְּךָ וּלְקַבֵּל תְּפִלַּת וַעֲבודַת יִשְׂרָאֵל, לא כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן קדֶם הָעֵגֶל, כְּאָמְרו "בְּכָל הַמָּקום וְכוּ' אָבוא אֵלֶיךָ" (לעיל כ, כא).
   3. יורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקב. וּמֵאַחַר שֶׁהוּא שֵׁבֶט כָּשֵׁר, תֵּן לָהֶם חֵן וְשֵׂכֶל טוב שֶׁיּורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּאָמְרָם זַ"ל 'אִם דּומֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה' צְבָאות יְבַקְּשׁוּ תּורָה מִפִּיהוּ' (מועד קטן יז, א).

קישורים חיצוניים

• פירוש ספורנו לתורה, באתר דעת
• המקור:הויקיפדיה העברית

מרדכי מרגליות (עורך), "רבי עובדיה ספורנו", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1193-1191, באתר HebrewBooks

רבי עובדיה ספורנו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת - ערך 1

רבי עובדיה ספורנו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת - ערך 2

• עובדיה בן יקב ספורנו, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
• חיים שיין, ‏דיונו של ר' עובדיה ספורנו על ההשגחה, פעמים 20, תשמ"ד 1984