תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - פרק ד' דפים כ"ט - ל"ו

תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - פרק ד' - פרקים כ"ט-ל"ו ( לפי מהדורת פיעטרקוב לפי מכון ממקרא)

לתשומת לב הקורא מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של לימוד הדף. האחריות לתוכן היא של העורך בלבד. ההדגשות והמרכאות הן של העורך. לעיתים יש בסוגריים ציטוטים מביאור שוטנשטיין המקורות הם: מכון ממרא, ספריא, מהדורת הרב דן בארי פרוש "פני משה", וכן מבחר ממהדורת שוטנשטייןהתלמוד הירושלמי, מסכת ברכות, מכון אורות הירושלמי פירוש אור ישרים;אגדות חז"ל אוניברסיטת חיפה מהדורת התלמוד היא מנוקדת ומעוצבת מבוססים על קבצים שהכין הרב דן בארי.

השיעור הקודם

• תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - פרק ג' - משניות ב'-ה': דפים כ"ד-כ"ט

הקדמה לפרק רביעי

עסקנו בפרקים קודמים בדיני קריאת שמע, בשני הפרקים הבאים נעסוק בדיני תפילה; האם מדובר בחיוב מן התורה, לפי הרמב"ם בהלכות תפילה:"מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג כה): "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר (דברים יא יג) "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם", אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה (א',א') לעומת זאת הרמב"ן סבור שחובת התפילה היא מדרבנן והפסוק הוא אסמכתא. לפי פשוטו עוסק בקיום המצוות ; הרמב"ם הוסיף: אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שְׁבָחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבָח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ, כָּל אֶחָד כְּפִי כּוֹחוֹ (א,ב'); ולכן "כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרַס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִים. וְאוֹתָן הַבָּנִים נִתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם, וְהָיְתָה שְׂפַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְעֹרֶבֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אַחַת אֶלָּא בְּשִׁבּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה יג כד): "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם". וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מִתְפַּלֵּל – תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ לִשְׁאֹל חֲפָצָיו, אוֹ לְהַגִּיד שֶׁבָח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר: שָׁלוֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת שֶׁבָח לַה'; וְשָׁלוֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת הוֹדָיָה. וְאֶמְצָעִיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן שְׁאֵלַת כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁהֵן כְּמוֹ אָבוֹת לְכָל חֶפְצֵי אִישׁ וָאִישׁ וּלְצָרְכֵי הַצִּבּוּר כֻּלָּן. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל, וְיִלְמְדוּ אוֹתָן בִּמְהֵרָה, וְתִהְיֶה תְּפִלַּת אֵלּוּ הָעִלְּגִים תְּפִלָּה שְׁלֵמָה כִּתְפִלַּת בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הַצֶּחָה. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל: כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל עִנְיַן בְּרָכָה עֲרוּכָה בְּפִי הָעִלֵּג (שם,ד') ועוד: "וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין."(שם,ה') ועוד:"וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה" (שם,ו').; תפילת קבע הזו, המורכבת משנונה עשרה ברכות, נקראת בפי חז"ל ומפרשי התלמוד פשוט בשם "תפלה" בפי העם מכונה "שמונה עשרה" או תפילת העמידה; בימי רבן גמליאל רבו האפיקורסין שהיו מצירים לישראל וקבעו ברכה נוסף "ברכת המינים" היא הברכה התשע -עשרה , אך נשמר שמה הקודם "שמונה עשרה"; התלמוד הירושלמי סבור שתמיד היו שמונה עשרה ברכות : כאשר ברכת חידוש מלכות דוד ובניין ירושלים אוחדו לברכה אחת;

פרק רביעי (שונשטיין- מ"ב:;מכון ממרא: דף כט, א' פרק ד הלכה א ; בְּרָכוֹת ד'א')

מִשְׁנָה א' :תפילת השחר עד חצות

תוכן השיעור: המשנה עוסקת בזמנים שקבעו חכמים לכל אחד מן התפילות

עמירם סלע, ישיבת קדומים תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - עוסקת בזמנים שקבעו חכמים לכל אחד מן התפילות

תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - פרק ד הלכה ראשונה: עוסקת בזמנים שקבעו חכמים לכל אחד מן התפילות שיעורו של, עמירם סלע, ישיבת קדומים בפני באי כולל משכן בנימין ז' חשוון תשפ"א

מִשְׁנָה:
"תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (שחרית),(זמנה) עַד חֲצוֹת (היום);
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
עַד (שיעברו) אַרְבַּע שָׁעוֹת (מתחילת היום).הזמן נקבע כנגד הקרבת קרבן התמיד של שחר
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה (זמנה) עַד הָעֶרֶב (עד שתחשך); תפילת מנחה התקנה כנגד תמיד של בן הערביין
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
עַד (שיעבור) פְּלַג הַמִּנְחָה.
  -פירוש שוטנשטין
תְּפִלַּת הָעֶרֶב (ערבית), אֵין לָהּ קֶבַע (אין לה זמן קבוע וזמנה כל הלילה).
וְשֶׁלַּ מּוּסָפִין (זמנה) כָּל הַיּוֹם;
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת."(תוספת מהתלמוד הבבלי)
 
תלמוד
תוכן השיעור:הברייתא מבארת את מקור חובת התפילה;

כְּתִיב:
{לְאַהֲבָה אֶת יי אֱלֹהֵיכֶם
וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"(דברים י"א,י"ג).
(רש"י) - באר: ולעבדו בכל לבבכם. עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב, וְזוֹ הִיא תְפִלָּה, שֶׁהַתְּפִלָּה קְרוּיָה עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא" (דניאל ו'), וְכִי יֵשׁ פֻּלְחָן בְּבָבֶל? אֶלָּא עַל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ וְגוֹ'"; וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תהילים קמ"א) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ":
(המשך הגמרא)
וְכִי יֵשׁ עֲבוֹדָה בַּלֵּב? ("עבודה" היא בדרך כלל "עבודת קרבנות" - אך כאן לא מדובר בעבודה בידיים אלא עבודה שבלב)
וְאֵיזוֹ? זוֹ תְּפִלָּה.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר:
"אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא (תרגום: אלקיך שהינך עובד אותו תמיד הוא יציל אותך) (דניאל,ו',י"ז),וְכִי יֵשׁ פֻּלְחָן (עבודת קרבנות) בְּבָבֶל? אֶלָּא עַל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ וְגוֹ'"; וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תהילים קמ"א) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ
הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ".
וְכִי יֵשׁ פֻּלְחָן בְּבָבֶל?
וְאֵיזוֹ? זוֹ תְּפִלָּה.
(וכן בספרי:"ד"א: "לעבדו" - זו תפילה. זו תפלה, או אינו אלא עבודה? - ת"ל "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", וכי יש לו עבודה בלב? הא מה ת"ל "ולעבדו בכל לבבכם"? - זו תפלה)

יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת? (שלושת התפילות: בזמן אחד וזה לאחר זה)
פֵּרַשׁ בְּדָנִיֵּאל:
"וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא,
הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא" (שלוש פעמים ביום היה דניאל כורע על ברכיו ומתפלל - מכאן שצריך להתפלל בזמנים שוניםדניאל ו',י"א).
יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה (לכל צד לפי רצונו)?
תִּלְמֹד לוֹמַר:
"וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם" (חלונות היו פותחים לו בעליית ביתו כנגד ירושלים ולאותו צד היה מתפלל - שם).
יָכוֹל מִשֶּׁבָּאוּ לַגּוֹלָה כֵּן? (אולי נהג כך רק שהיה בגולה)
תִּלְמֹד לוֹמַר:
"כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה" (כפי שהיה עושה דניאל קודם שגלה - שם).
יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה?
כְּבָר פֵּרַשׁ דָּוִד:
"עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" (תְּהִלִּים נ"ה,י"ח).
יָכוֹל יְהֵא מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ וּמִתְפַּלֵּל?
פֵּרַשׁ בְּחַנָּה:
"וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ". (שְׁמוּאֵל א א,יג)
יָכוֹל יְהֵא מְהַרְהֵר בַּלֵּב?
תִּלְמֹד לוֹמַר:
"רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת" (שם).
הָא כֵּיצַד?
מַרְחִישׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו.(מתפלל בלחש)

מרחיב בדינים הנלמדים מתפילת חנה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בַר חֲנִינָא:
מִן הַפָּסוּק הַזֶּה אַתְּ לָמֵד אַרְבָּעָה דְּבָרִים:
א. "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ (בכוונת לבה)",
מִכָּאן שֶׁהַתְּפִלָּה צְרִיכָה כַּוָּנָה;
ב. "רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת",
מִכָּאן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַרְחִישׁ בְּשִׂפְתוֹתָיו (את מילות התפילה);
ג. "וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ",
מִכָּאן שֶׁלֹּא יַגְבִּיהַּ אָדָם אֶת קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל;
ד. "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה",
מִכָּאן שֶׁהַשִּׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל.
(הערת המרצה: עלי הכהן ראה בחושן "כשרה, דהיינו כמו- שרה" אבל הוא פירש אותה שכורה)

יש החולקים על כך שאין להגביה קול
מִלְּתֵיהּ דְּחָנָן בַּר אַבָּא פְלִיגָה,
דְּחָנָן בַּר וָא אֲמַר לְחַבְרַיָּא:
נֵימַר לְכוֹן מִלְּתָא טָבְתָא דַחֲמֵית לְרַב עָבֵיד (אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה),
וְאַמְרֵיתַהּ קֻמֵּי שְׁמוּאֵל, וְקָם וְנַשְׁקִי עַל פֵּמִי (אמרתי זאת לפני שמואל והוא נשק לי על פני):
"בָּרוּךְ אַתָּה", (היה) שׁוֹחֶה;
בָּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, (היה) זוֹקֵף.
שְׁמוּאֵל אָמַר:
וַנָה אַמְרֵית טַעְמָא:
"יי זֹקֵף כְּפוּפִים" (תְּהִלִּים קמ"ו,ח') - מכאן שהיה שומע את תפילתו - דהיינו הרים את קולו)

מקשים על כך
אָמַר רַבִּי אָמִי:
לָא מִסְתַּבְּרָה דְּלָא,(לא מסתבר שיזדקף לפני אמירת השם)
"וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא""(מַלְאָכִי ב',ה').
אָמַר רַבִּי אַבִּין:
אִלּוּ הֲוָה כְּתִיב "בִּשְׁמִי נִחַת הוּא", יָאוּת;
לֵית כְּתִיב אֶלָּא "וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא".(כלומר, מפני שמי הוא נכנע ומתכופף ומשמע שראוי להיות כפוף כאשר מזכיר את השם)
קֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם,
כְּבָר נִחַת הוּא. (שאומר את השם היה כבר זקוף)

חזרה למנהג להתפלל בקול
רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדִּי מְצַלֵּי בְקָלָא (היה מתפלל בקול רם).
רַבִּי יוֹנָה,
כַּד הֲוָה מְצַלֵּי בִכְנִישְׁתָא, הֲוָה מְצַלֵּי בִלְחִישָׁה (שהיה מתפלל עם הציבור היה מתפלל בלחש),
וְכַד הֲוָה מְצַלֵּי גוֹ בַיְתֵיהּ, הֲוָה מְצַלֵּי בְקָלָא (בבית היה מתפלל בקול רם),
עַד דְּיַלְפוּן בְּנֵי בַיְתֵיהּ צְלוֹתֵיהּ מִנֵּיהּ (כדי שילמדו בני הבית את נוסח התפילה).
אָמַר רַבִּי מָנָא:
וּבְנֵי בַיְתֵיהּ דְּאַבָּא יַלְפוּן צְלוֹתָא מִנֵּיהּ (ואכן ממנו למדו את נוסח התפילה).

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

מהיכן למדו שלש תפילות

תוכן השיעור:להלן שלוש תשובות : מגרמי השמים , מהאבות והקורבנות

וּמֵאֵיכָן לָמְדוּ שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת?
תשובה ראשונה'
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר:
(שלוש תפילות) כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁ(אור) הַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה על (כלפי)הַבִּרְיוֹת.
  בבוקר - זורחת השמש ממזרח;בצהרים - היא עוברת ממזרח למערב;ובערב- השמש שוקעת במערב. ומחמת שינויים אלו ראוי להתפלל ולהודות בשעות אלו-פירוש שוטנשטין
בשחר צרִיךְ אָדָם לוֹמַר:
"מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁהוֹצֵאתָנִי מֵאֲפֵלָה (מחושך לילה) לְאוֹרָה."
בַּמִּנְחָה צָרִיךְ אָדָם (להודות) לוֹמַר:
"מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
כַּשֵּׁם שֶׁזִּכִּיתָנִי לִרְאוֹת הַחַמָּה בַּמִּזְרָח,
כָּךְ זַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ (כעת) בַּמַּעֲרָב."
בָּעֶרֶב צָרִיךְ לוֹמַר:
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
כַּשֵּׁם שֶׁהָיִיתִי בָּאֲפֵלָה וְהוֹצֵאתָנִי לְאוֹרָה,
כָּךְ תּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה."
(בראשית רבה) - אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ (ס"ח, ט')

תשובה שנייה
רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אָמַר:
תְּפִלּוֹת, מֵאָבוֹת לְמָדוּם (חכמים).
תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ:
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר,
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יי.(בְּרֵאשִׁית י"ט,כ"ו)"
וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, כְּמָה דַתָּמַר:
"וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" (תְּהִלִּים קו,ל).
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, מִיִּצְחָק אָבִינוּ:
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" (בְּרֵאשִׁית כ"ד,ס"ג),
וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, כְּמָה דַתָּמַר:
"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תְּהִלִּים ק"ב,א'),
וְלִפְנֵי יי יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ."
תְּפִלַּת הָעֶרֶב, מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ:
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" (דְּבָרִים כ"ח,י"א),
וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, כְּמָה דַתָּמַר:
"יִפְגְּעוּ נָא בַּיי צְבָאוֹת" (יִרְמְיָה כ"ז,י"ח), וְאוֹמֵר:
"וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה,
וְאַל תִּפְגַּע בִּי" (יִרְמְיָה ז',ט"ז).

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

תשובה שלישית'
וְרַבָּנִין אָמְרִין:
תְּפִלּוֹת מִתְּמִידִין לָמְדוּ (חכמים למדו לתקן את התפילות מקרבנות התמיד).
תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, מִתָּמִיד שֶׁלַּשַּׁחַר:
שעליו נאמר: "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר"(בְּמִדְבָּר כ"ח,ל"ט).
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, מִתָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם:
"וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (בְּמִדְבָּר כ"ח,ל"ט).
תְּפִלַּת הָעֶרֶב, לֹא מָצְאוּ בַמֶּה לִתְלוֹתָהּ,
וְשָׁנוּ אוֹתָהּ סְתָם.
הָדָא הִיא דִּתְנֵינַן:
"תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע (ולכן אין לה זמן קבוע),
וְשֶׁלַּמּוּסָפִין כָּל הַיּוֹם".
אָמַר רַבִּי תַנְחוּמָא (סבור אחרת - אף היא כנגד הקרבנות):
עוֹד הִיא קָבְעוּ אוֹתָהּ כְּנֶגֶד אִכּוּל אֵיבָרִים וּפְדָרִים,
שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה.

רבי יהודה אמר עד ארבע שעות

(שונשטיין- מ"ג:;מכון ממרא: דף ל' א' פרק ד הלכה א ; בְּרָכוֹת ד'א')
תוכן השיעור: האבחנה בין "ארבע שעות" - וחם השמש ונמס לבין "שש שעות" - כחם היום

אם תפילת שחרית נתקנה כנגד קרבן התמיד הרי זמנה הוא עד ארבע שעות)
מִדִּבְרֵי תוֹרָה לָמַד רַבִּי יְהוּדָה,
דְּתָנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
המן שנאכל במדבר נאמר "וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס" (שְׁמוֹת ט"ז,כ"א),
בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.
אַתָּה אוֹמֵר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת,
אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת?(אולי המן נמס באמצע היום - שש שעות)
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר:
אצל אברהם אבינו נאמר: "כְּחֹם הַיּוֹם" (בְּרֵאשִׁית י"ח,א') - שהחום מתפשט לכל מקום
הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אָמוּר;
הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס"? תחת השמש חם אבל במקום צל עדיין האויר צונן
בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.

ממשיכים לבאר
וְאַתְּ דָּרֵישׁ (לגבי ליקוט המן נאמר) "בַּבֹּקֶר", (שְׁמוֹת ט"ז,כ"א} וגם "בַּבֹּקֶר" לגבי הקרבת קרבן התמיד
מַה "בַּבֹּקֶר" שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת,
אַף "בַּבֹּקֶר" שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.

מדוע "השעה הרביעית" נקראת חם השמש ואילו השעה השישית נקראה "כחם היום"
בְּאַרְבַּע שָׁעִין שִׁמְשָׁא חַמִּין וְטֻלָּא קָרִיר,(המקומות שבצל צוננים.)
בְּשֵׁית שָׁעִין שִׁמְשָׁא חַמִּין וְטֻלָּא חַמִּין. (חם בשמש וגם בצל)
אָמַר רַבִּי תַנְחוּמָא: (מה הסימן לשעה הששית)
מָהוּ "כְּחֹם הַיּוֹם"?
בְּשָׁעָה שֶׁאֵין צֵל לְכָל בִּרְיָה. (כאשר הבריות אינן מטילות צל על צדדיהם)

הנהגות של האמוראים על מועד אמירת תפילת שחרית
רַבִּי יַסָּא מְצַלֵּי בִתְלָת שָׁעִין. (היה מתפלל תוך שלוש שעות - הקדים למרות שמותר גם בשעה הרביעית)
(וכן גם) רַבִּי חִיָּא בַּר וָא מְצַלֵּי בִתְלָת שָׁעִין.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה חֲמוֹנֵיהּ קָרֵי קִרְיַת שְׁמַע,
וּמְצַלֵּי בָתַר תְּלָת שָׁעִין.(קורא קריית שמע ומתפלל שמונה עשרה אחרי שלוש שעות)
מקשה הגמרא על רבי ברכיה
וְהָא תְּנֵינַן:
"הַקּוֹרֵא מִכָּן (אחרי השעה השלישית) וְאֵילָךְ (אינו מקבל שכר מצווה על מצוות קריאת שמע, שהרי לא קרא אותה בזמנה ולא יצא ידי חובתט) לֹא הִפְסִיד את כל שכרו אלא נשכר),
כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה"!
אם כן איל קרא רבי ברכיה קריאת שצע אחרי זמנה
נֵימַר (נאמר), כְּבָר קִבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם (בקריאת שמע) בְּעוֹנָתָהּ.(ברכות א,ב)
לפני סוף השנה השלישית, אך עדין לא התפלל אז, ומה שראוהו קורא קריאת שמע אחרי השעה השלישית, פעם שנייה היה , שחזר וראה את ברכותיה קודם שהתפלל, כדי שיוכל לסמוך גאולה לתפילה- פירוש שוטנשטין בתלמוד בבלי כ"ז,א' מובא שקראו קריאת שמע פעמיים: פעם בזמנו ופעם לפני תפילת שמונה עשרה

טעמו של רבי יהודה בענין זמן התמיד

תוכן השיעור: הובאו שתי מעשיות אשר מנסות להסביר למה התעכבו "עד השעה הרביעית"

אִי מֵעֵדוּת לָמַד רַבִּי יוּדָה, (שתמיד של שחר קרב רק עד ארבע שעות)
דָּמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי:
בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין (מורידין) לָהֶן (ליוונים) שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁלְּ (מטבעות) זָהָב,(שאנטיוכוס עשה מצור על ירושלים בתקופת בית שני)
וְהָיוּ (תושבי ירושלים שבתוך המצור) מַעֲלִין לָהֶן שְׁנֵי טְלָיִים (לקרבן התמיד).
פַּעַם אַחַת שִׁלְשְׁלוּ לָהֶן (תושבי ירושלים) שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁלְּ זָהָב (כמו בכל יום),
וְהָיוּ מַעֲלִין לָהֶן שְׁנֵי גְדָיִים (עיזים במקום טלאים והם לא כשרים לקרבן התמיד ולא הקריבו את תמיד של שחר בזמנו והתעקבו עד השעה הרביעית).
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵאִיר הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינֵיהֶם,
וּמָצְאוּ שְׁנֵי טְלָיִים מְבֻקָּרִים (בדוקים ממומים) בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים.
עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הֵעִיד רַבִּי יוּדָה בַּר אַבָּא, זה המקור לעדות
עַל תָּמִיד שֶׁלַּשַּׁחַר שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

מעשה דומה
אָמַר רַבִּי לֵוִי:
אַף בִּימֵי מַלְכוּת רְשָׁעָה הַזֹּאת (רומי),
הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין לָהֶן שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁלְּזָהָב,
וְהָיוּ מַעֲלִין לָהֶם שְׁנֵי כְבָשִׂים,
וּבַסּוֹף שִׁלְשְׁלוּ לָהֶן שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁלְּזָהָב,
וְהֶעֱלוּ לָהֶם שְׁנֵי חֲזִירִים.
לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ לַחֲצִי חוֹמָה,
עַד שֶׁנָּעַץ הַחֲזִיר בַּחוֹמָה ,
וְנִזְדַּעְזְעָה הַחוֹמָה, (ודילג וברח עד למרחק ...)
וְקָפַץ אַרְבָּעִים פַּרְסָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת,
וּבָטֵל הַתָּמִיד, וְחָרַב הַבַּיִת.
באותה שעה גרמו העונות של ישראל ובטל התמיד וחרב הבית

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

לפי שיטת החכמים: זמן התפילה עד חצות היום

עמירם סלע "שְׁנַיִם לַיּוֹם" תְּפִלַּת הַמִּנְחָה וּתְפִלַּת הַמּוּסָפִין - ירושלמי, ברכות, פרק ד

תוכן השיעור: מה נלמד מהאמור "שנים ליום"

מָה טַעְמוֹן דְרַבָּנִין? שזמנו של קרבן התמיד של שחר עד חצות ?
"שְׁנַיִם לַיּוֹם", חֲלֹק אֶת הַיּוֹם.
(הפסוקים במלואן) - "וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיהוָ֑ה כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד׃
דאֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם" -
 "חלק את היום " לשנים והבא כבש אחד בכל חצי של יום . וכיון שהחצי הראשון של היום מסתיים בסוף השעה הששית, מותר להביא את התמיד של שחר עד הזמן הזה-פירוש שוטנשטין

חכמים דורשים מ"שנים ליום"
וּמָה טַעְמָא דְרַבִּי יוֹסֵה?(או דרבי יודה)- איך הוא מסביר
"שְׁנַיִם לַיּוֹם", חוֹבָה לַיּוֹם; (חובה לאותו יום, אם היום עבר , אין להם תשלומים)
"שְׁנַיִם לַיּוֹם", שְׁנֵי פְרַקְלִיטִין (סנגורים) לַיּוֹם;
כי התמיד של שחר מכפר לישראל על עוונות שנעשו במשך הלילה, והתמיד של בין הערביים מכפר על עוונות שנעשו במשך היום-פירוש שוטנשטין
(במדבר רבה כ"א, כ"א)- "ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים" לא שניהם בבת אחת אלא "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" אר"י ב"ר סימון מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עון כיצד תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום מ"מ לא לן אדם בירושלים ובידו עון שנאמר (ישעיה א, כא): "צדק ילין בה וגו'" אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל בעוה"ז אתם מקריבין לפני לחם הפנים וקרבנות לעוה"ב אני אערוך לכם שלחן גדול ויהיו עובדי כוכבים רואין ובושים שנאמר (תהלים כג, ה): "תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה" וכה"א (ישעיה סה, יג): "הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו":
ועוד ררשה
"שְׁנַיִם לַיּוֹם", שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָן לְשֵׁם (זריקת דמם והקטורת אימוריהם) הַיּוֹם (שאם שוחטם לשם עשיית דברים אלו למחקת, הרי הם פיגול);
ועוד ררשה
"שְׁנַיִם לַיּוֹם", שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָן כְּנֶגֶד הַיּוֹם כנגד השמש ולא בצל).
הָדָא הִיא דִּתְנֵינַן תַּמָּן:(וזה הפירוש מה ששנינו במשנה)
"תמיד שֶׁלַּ שַּׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל (יד) קֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית,
עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה" (תמיד ד',א'), כְּנֶגֶד הַיּוֹם.(מסכת יומא, ס"ב: רש"י - כנגד היום - כנגד זריחת השמש) עַל טַבַּעַת (מהשורה) שְׁנִיָּה (של הטבעות שהיוליד המזבח - ראו להלן)",
ואף על פי ששאר קורבנות עולה נשחטים בצד הצפוני (כמפורש בויקרא א' י"א תמיד של שחר נשחט תמיד בקצה המערבי של הצד הצפוני-פירוש שוטנשטין
(כדי שישחט) כְּנֶגֶד הַיּוֹם (כנגד השמש - המשך פירוש שוטנשטין - ואילו בצד המזרחי יש צל , כי באותה שעה השמש זורח ממזרח, והחומה המזרחית הגבוהה מסתירה את השמש בצד המזרחי ).

"ותמיד וְשֶׁלְּ בֵין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית (על הטבעת השניה משום שבאותה שעה הצג המזרחי הוא "כנגד היום" כי השמש מאירה אז ממערב, והחומה המערבית מסתירה אותה בצד מערב ),
פירוש אחרון עבור "שנים ליום"
וְהוּא (שנים ליום) שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ (הכהן),
אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחָט שַׁחְרִית,
וְאֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחָט עַרְבִית.
(כלומא הכהן מיחד כל יום: איזה לבוקר ואזה לבן הרבים)

תפילת מנחה וכ"ו עד ערב; כל "פלג מנחה"

תוכן השיעור:תפילת מנחה קודמת לתפילת מוסף - אם הגיע זמנה, אבל אם טרם הגיע זמנה - תפילת מוסף קודמת, ותפילת מנחה אפשר להפלל עד הערב; "פלג מנחה" מוגדרת בשני אופנים: 3 שעות ומחצה או 2 ומחצה; התלמוד דנה בנוהגים של חכמי בבל והמסקנה היא שזמנה קרוב לשקיעה;בינתיים מתפתל דיון על קדושת הישיבה בבל;

רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
(אדם שי לו לפניו) תְּפִלַּת הַמִּנְחָה וּתְפִלַּת הַמּוּסָפִין,
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה קוֹדֶמֶת מאחר ותפילת מנחה היא תדירה יותר מתפילת מוסף, וכלל הוא שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. -פירוש שוטנשטין
הוון בעון מימר (רצו בני ישיבה לומר שדברי רבי יוחנן אמורים רק) כְּשֶׁאֵין (שהות) בַּיּוֹם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שְׁנֵיהֶן שעד שיתפלל מוסף יעבור זמן מנחה. רק אז סובר רבי יוחנן שתפילת המנחה קודמת . ותפילת מוסף תדחה לגמרי, מפני שתפילה תדירה עדיפה -פירוש שוטנשטין
אֲבָל אִם יֵשׁ בַּיּוֹם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שְׁנֵיהֶן, תְּפִלַּת מוּסָף קוֹדֶמֶת. שכן חיובה חל קודם, שזמן תפילת מוסף הוא מן הבוקר, ואילו זמן מנחה הוא מן הבוקר, ואילו זמן מנחה הוא משש וחצי שעות ומעלה -פירוש שוטנשטין
'אולם אמוראים אחרים שמעו מרבי יוחנן, שהחילוק הוא לא נכון
רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
אֲפִלּוּ יֵשׁ בַּיּוֹם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שְׁנֵיהֶן,
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה קוֹדֶמֶת.
רַבִּי נָתָן בַּר טוֹבִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
אֲפִלּוּ יֵשׁ (שהות) בַּיּוֹם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שְׁנֵיהֶן,
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה קוֹדֶמֶת.
וְהָתְנֵי:
"הִקְדִּים תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין,
יָצָא (ידי חובה) לְשֶׁעָבַר",
הָא בַּתְּחִלָּה, לָא בָדָא! (אבל מלכתחליה לא יעשה כן: תפילת מוסף קודמת לתפילת מנחה)
משיבה הגמרא
פָּתַר לַהּ בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה. (הפתרון הוא שלא הגיע "זמון תפילת מנחה קטנה" אלא מתפלל בשעת "זמן תפילת מנחה גדולה". אבל אם הגיע "זמן תפילת מנחה" יש להקדים אותו לפי מוסף - דברי רבי יוחנן)
אפשר להתפלל מנחה ""בזמן מנחה גדולה"
כְּהָדָא (כפי שמוכח במעשה הזה) רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי:
אִן הֲוָה לְכוֹן אַרִיסְטוֹן, (אם יש לכם סעודה גדולה אליה הוזמנתם)
וּמְטָא יוֹמָא לְשֵׁית שָׁעִין, (והיום יגיע לסוף שש שעות - חצות היום)
עַד דְּלָא תִּסְּקוּן לְאַרִיסְטוֹן, והיום הגיע לסוף שש שעות)
תֶּהֱווֹן מְצַלַּיִן דְּמִנְחֲתָא עַד דְּלָא תִּסְּקוּן. ( לפני שתכנסו לסעודה)

 

הפרוש - פירוש "אור ישרים"
 
פלג מנחה
(מהויקיפדיה העברית) - פְּלַג המנחה (מארמית. בתרגום חופשי לעברית: מחצית המנחה) הוא נקודת האמצע שבין מנחה קטנה לסוף היום. מונח זמן זה משמש בהלכה היהודית. שימושים מרכזיים בימינו הם להגדרת זמנה של תפילת מנחה ולהגדרת זמן הדלקת נרות חנוכה. שעת פלג המנחה מוגדרת בשעון של שעות זמניות, כשעה העשירית ועוד שלושת רבעי השעה, או שעה ורבע לפני הלילה (?-הוספה שלי - נראה אם זה מתאים לאמור להלן).המקור
(עמוד כ"ט,א') -"תפילת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ד' שעות תפילת המנחה עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה"
וְכַמָּה הוּא פְּלַג הַמִּנְחָה?
אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת חָסֵר רְבִיעַ.
(הגמרא מקשה)
תַּמָּן תְּנֵינַן:
"תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמֹנֶה וּמַחְצָה (שעות מתחילת היום),
וְקָרֵב (נקטר על המזבח) בְּתֵשַׁע וּמַחְצָה.
עֶרֶב פְּסָחִים (הקדימו את הזמנים, היות וצריך להספיק להקריב את קרבן הפסח), נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמַחְצָה
וְקָרֵב בִּשְׁמֹנֶה וּמַחְצָה,
בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. (פסחים ה',א')"
רַבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי:
הָכָא אַתְּ עָבֵיד מִנְחָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמַחְצָה,
וְהָכָא אַתְּ עָבֵיד מִנְחָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וּמַחְצָה? (שהרי נאמר שזמן מנחה "משמונה שעות ומחצה עד הלילה")
(מתרצת הגמרא)
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה:
לֹא הֻקְּשָׁה תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לַתָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם,
אֶלָּא לַקְּטֹרֶת (שהייתה קרובה לקרבן התמיד).
מַה טַּעַם?
"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ,
מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב.(תְּהִלִּים קמ"א,ב') - (איזה תפילה תהיה מקובלת עליך כקטורת)
צֵא שָׁעָה אַחַת לְעִסּוּקוֹ, (יוצא מתשע ומחצה ואילך)
(דהיינו) וְאַתְּ עָבֵיד מִנְחָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמַחְצָה.

מתי החכמים היו מתפללים מנחה
רַבִּי יוֹסֵה בֶן חֲנִינָה הָיָה מִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדוּמֵי חַמָּה, כשהחמה מאדימה (הולכת לשקוע) - כי רצה לסיים תפילתו סמוך לתחילת היום הבא -פירוש שוטנשטין
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָלָיו מוֹרָא שָׁמַיִם כָּל הַיּוֹם.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בֶן חֲנִינָה:
יְהֵא חֶלְקִי עִם הַמִּתְפַּלְּלִים עִם דִּמְדוּמֵי חַמָּה.
מַה טַּעַם?
"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא."(תְּהִלִּים ל"ב,ו)
מָהוּ "לְעֵת מְצֹא"?
לְעֵת מִצּוּיוֹ שֶׁלַּיּוֹם. היינו החסיד מתפלל לה' בשעה שמתמצה השמש מעל הארץ וכלה, סמוך לשקיעתו-פירוש שוטנשטין

מעשה בענין זמן התפילה של רב
אַחוּי דְּאִמֵּיהּ דְּרַב אַדָּא
הֲוָה מְצַיֵּיר גּוּלְתֵיהּ דְּרַב. (היה שומר על טליתו ביום הכיפורים)
אָמַר לֵיהּ:
כַּד תֶּחְמֵי שִׁמְשָׁא בְּרֵישׁ דִּקְלֵי, (כאשר תראה את השמש בראש הדקלים סמוך לשקיעה)
תֵּיהַב לִי גּוּלְתִי, דִּנְצַלֵּי מִנְחֲתָא. (תן לי את טליתי כדי להתפלל מנחה)
(הגמרא מעירה)
שִׁמְשָׁא בְּרֵישׁ דִּקְלֵי תַּמָּן, אִימָמָא הוּא הָכָא, (כשהשמש בראש הדקלים שם בבבל סמוך לשקיעה שם - עדיין היום גדול בארץ ישראל)
דָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
"הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי (יְשַׁעְיָה מ"ד,כ"ז)",
זוֹ בָּבֶל שֶׁהִיא זוֹטוֹ (למצולה) שֶׁלָּעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צוּלָה?
שֶׁשָּׁם צָלְלוּ מֵתֵי דוֹר הַמַּבּוּל.
"גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל,
גַּם לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ.(יִרְמְיָה נָ"א,מ"ט)

כְּתִיב:
"וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר,
וַיֵּשְׁבוּ שָׁם (בְּרֵאשִׁית י"א,ב')",
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ:
לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁנְעָר?
שֶׁשָּׁם נִנְעֲרוּ מֵתֵי דוֹר הַמַּבּוּל.
דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר,
שֶׁהֵם בְּתַשְׁנוּק (מתים מתוך חוסר מנוחה), בְּלֹא נֵר, וּבְלֹא מֶרְחָץ.דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר,
שֶׁהֵם מְנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת (התלויות בארץ),
בְּלֹא תְרוּמָה וּבְלֹא מַעֲשֵׂר.
דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר,
שֶׁשָּׂרֶיהָ מֵתִים נְעָרִים.
דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר,
שֶׁהֶעֱמִידוּ שׂוֹנֵא וְעָר לְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא,
וְאֵי זֶה? זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע.
רַב כְּרַבִּי יְהוּדָה? (סבור שיש להתפלל לפני פלג מנחה)
אִן תַּעַבְדִנַּהּ כְּרַבָּנִין, לֵית רַבִּי יְהוּדָה מוֹדֵי; (אם תנהג לפי רבי יהודה ודאי תצא ידי חובה)
אִן תַּעַבְדִנַּהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, אוּף רַבָּנִין מוֹדַיִי. (שאפשר להתפלל גם קודם "פלג מנחה)

אליהו הנביא ותפילת מנחה
וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ ובדבריך [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה (מלכים א', י"ח)

חז"ל הדגישו את חשיבותה של תפילת "מנחה", שהיא מסוגלת ביותר להתקבל במרום. הם למדו זאת מתיאור המפגש של אליהו הנביא עם מאות נביאי הבעל שעל הר הכרמל. וכך נאמר במלכים א (יח, לו - לז): "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר... ענני ה', ענני, וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים ואתה הסבת את לבם אחרנית". תפילתו של אליהו הנביא נתקבלה ברצון, כפי שנאמר בהמשך (פסוק לט): "וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו: ה' הוא האלקים! ה' הוא האלקים!". (ויקיישיבה)

וכך מובא בטור (או"ח סימן רלב): "וכשיגיע זמן תפילת המנחה, יתפלל. ומאוד צריך להזהר בה, דאמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יזהר אדם בתפילת המנחה, שהרי לא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה, שנאמר: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו". והטעם, מפני שתפילת השחר זמנה ידוע, בבקר בקומו ממטתו יתפלל, קודם שיהא טרוד בעסקיו, וכן של ערב זמנה ידוע, בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו, אבל של מנחה שהיא באמצע היום, בעוד שהוא טרוד בעסקיו, צריך לשום אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה. ואם עשה כן שכרו הרבה מאוד"המקור: כנ"ל (הדגשת העורך).

על מועד תפילת נעילה

תוכן השיעור: תפילת נעילה היא תוספת לתפילה, התלמוד דן האם תפילה נוספת יכולה להכשיל אדם בלשונו; הדיון על תפילת חנה מביא למסקנה שיש יתרון לתפילה; האם המועד הוא בנעילת שערי השמים (בשקיעה) או בנעילת שערי ההיכל (בלילה); דיון האם יש קשר בין אמירת תפילת נעילה ותפילת מעריב

מִנַּיִן לַנְּעִילָה?
אָמַר רַבִּי לֵוִי:
"גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה" (יְשַׁעְיָה א',ט"ו) (ומשמע אילו לא היו ידיכם מלאות דמים, הייתי שומע כשתרבו תפילה ומכאן...)
מִכָּן שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה נַעֲנֶה (לכן הוסיפו תפילה כדי נעילה לריבוי תפילה, כדי שתתקל בקשתם).
(הגמרא מביאה את דברי רבי לוי , כדי להקשות על הסתירה בדבריו)
מְחַלְּפָא שִׁיטָתֵיהּ (מצאנו סתירה) דְּרַבִּי לֵוִי:
תַּמָּן אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי פַפִּי,
רַבִּי יְהוֹשֻעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי:
"בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר,
וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר."(מִשְׁלֵי י"ד,כ"ג)
כלומר, בכל דבר עמל ויגיע יהיה לאדם יתרון ורווח, אבל היגיעה להרבות בדבר שפתים אינו אלא מחסור, כי מתוך ריבוי דברים יכול אדם להכשל בלשונו - וכך מצינו בחנה -פירוש שוטנשטין
חַנָּה, עַל יְדֵי שֶׁרִבָּת בִּתְפִלָּה (אירע שאמרה בקשתה בצורה לא נכונה מחמת כן...),
קָצְרָה בְּיָמָיו שֶׁלִּ שְׁמוּאֵל, שֶׁאָמְרָה: (שלאחר שיגמל יביאו אותו אל משכן שילה)
"וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם" (שְׁמוּאֵל א' א',כ"ב), (והיא לא התכוונה שישאר שם עד עולם, אלא עד סוף הזמן שיוכל לשרת כלוי)
וַהֲלֹא אֵין עוֹלָמוֹ שֶׁלְּלֵוִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים שָׁנָה,
דִּכְתִיב:
"וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה" (בְּמִדְבָּר ח',כ"ה).
וְהַוְיָן לֵיהּ חַמְשִׁין וְתַרְתַּיִן! (והרי היה בן חמישים ושתים שנה במותו)
(הגמרא מקשה על דברי רבי לוי)
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בַר רַבִּי בּוּן:
שְׁתַּיִם שֶׁגְּמָלַתּוּ.
וָכָא אָמַר הָכֵן!
כָּן לַיָּחִיד, כָּן לַצִּבּוּר.(בתפילת ציבור יכולה להגן מפני שגיאה ולכן היא רצויה)
(דעה אחרת: ריבוי תפילה של חנה מלמדת שנענתה)
רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן,
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֶלְפְּתָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר:
"וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יי" (שְׁמוּאֵל א' א',י"ב),
(מסקנה) מִכָּן שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה בַּתְּפִלָּה נַעֲנֶה.

(מתי זמן נעילה)
אֵימָתַי הוּא נְעִילָה?
רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָמְרִין:
אִתְפַּלְגוּן (נחלקו) רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן,
רַב אָמַר:
בִּנְעִילַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, (בלילה אחרי אחרי שננעלו שערי שמים בעד השמש)
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר:
בִּנְעִילַת שַׁעֲרֵי הֵיכָל. (בבית המקדש , בעת נעילת שערי ההיכל אחרי הדלקת הנרות)
אָמַר רַבִּי יוּדָן עֵינְתֻּרְדָּיָא:
מַתְנֵיתָה מְסַיְּעָא לְרַבִּי יוֹחָנָן:
 "בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה
הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם,
בַּשַּׁחְרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים:
בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. (תענית ד,א})"
(מסקנה)אִית לָךְ מֵימַר, נְעִילַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם בַּיּוֹם!

מעשה הקשור למחלוקת
אַחוּי דְּאִמֵּיהּ דְּרַב אַדָּא (אחי אימו של רבי אדא)
הֲוָה צָיֵיר גּוּלְתֵיהּ דְּרַב בְּצוֹמָא רַבָּא. (היה שומר טליתו של רב בצום הגדול יום הכיפורים)
אָמַר לֵיהּ:
"כַּד תֶּחְמֵי שִׁמְשָׁא בְּרֵישׁ דִּקְלֵי,כשתראה את השמש בראש הדקלים)
תֵּיהַב לִי גּוּלְתִי, דִּנְצַלֵּי נְעִילַת שְׁעָרִים." (תן לי את טליתי כדי שאול להתפלל תפילת נעילה)
(מקשה הגמרא)
מְחַלְּפָא שִׁיטָתֵיהּ דְּרַב! (יש סתירה ביטת רב)
תַּמָּן הוּא אָמַר בִּנְעִילַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, (במחלוקת שלו עם רבי יוחנן אמר שהזמן הוא "בנעית שערי שמים")
וָכָא אָמַר בִּנְעִילַת שַׁעֲרֵי הֵיכָל! (וכאן הוא אומר , לפני השקיעה, דהיינו בנעילת שערי ההיכל - כמו שסבר רבי יוחנן)
(משיבה הגמרא)
אָמַר רַב מַתַּנְיָה:
עַל יְדֵי דַהֲוָה מַאֲרִיךְ רַב בִּצְלוֹתֵיהּ סַגִּין,
הֲוָה מַגִּיעַ . (משום שרב היה מאריך בתפילמו היה מגיע לגמר התפילה)- לִנְעִילַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם

שיטת רב היא שמתפללים תפילת נעילה בלילה, עכשיו דנה הגמרא האם צריך ךהתפלל אחרי תפילת ערבית)
נְעִילָה מָהוּ שֶׁתִּפְטֹר שֶׁלָּעֶרֶב?
רַבִּי אַבָּא וְרַב חוּנָא בְּשֵׁם רַב:
נְעִילָה פּוֹטֶרֶת אֶת שֶׁלָּעֶרֶב (חיובי: תפילת נעילה פוטרת ממעריב)
אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב חוּנָא: (מקשה הגמרא)
וְהֵיכָן הוּא מַזְכִּיר שֶׁלַּהַבְדָּלָה? (הרי בערבית אומרים הבדלה והיא לא כלולה בתפילת נעילה)
אָמַר רַבִּי יוֹנָה לְרַבִּי אַבָּא:
וְהֵיאַךְ יְהוּ שֶׁבַע פּוֹטְרוֹת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה? (האם 7 ברכות נעילה פוטרות 18 ברכות של תפילת מעריב)
אָמַר לֵיהּ:
וְלָא כְבָר אִתְתַּבַת? דברי רב כבר הופרכו אז למה להקשות עוטד)
וּבְגִין דְּאִתַּתְּבַת תִבְּטֵל? (נשארה שמועה ויש לבטלה)
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה:
מָה דְּקַשֵּׁי רַבִּי אַבָּא, קַשֵּׁי יָאוּת, (השאלה נכונה, אכן יש להבדיל במעריב ואי-אפשר בנעילה ולכן נעילה אינה פורת ממעריב)
מָה דְּקַשֵּׁי רַבִּי יוֹנָה לָא קַשֵּׁי יָאוּת.
קֹל הֵקֵלּוּ עָלָיו מִשּׁוּם תַּעֲנִיתוֹ, (שבע ברכות נבחרו כדי להמעיט בזמן הצום)
שֶׁיְּהוּ שֶׁבַע פּוֹטְרוֹת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. (אך בוודאי לא כדי להתקרב ל-18 ברכות)
המסקנה
רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל אָמַר לְחַבְרַיָּא:
מָרַי, מִן כֻּלְּכוֹן שַׁמְעֵית,
(המסקנה) שֶׁאֵין נְעִילָה פּוֹטֶרֶת שֶׁלָּעֶרֶב.
רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי:
אֵין נְעִילָה פּוֹטֶרֶת שֶׁלָּעֶרֶב.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בֵּירַבִּי בּוּן:
וְתָנֵי רַבִּי חִיָּא כֵן:
בְּכָל יוֹם אָדָם מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה,
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים,
וּבְמוֹצָאֵי תַעְנִית צִבּוּר.

רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי:
יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נְעִילָה בַּשַּׁבָּת,
מַזְכִּיר שֶׁלַּשַּׁבָּת בַּנְּעִילָה.

על תענית ציבור בראש חודש

תוכן השיעור: דינים דומים - מתי מזכירים ראש חודש בימים אחרים; מכאן דנים מה קורים בראש חודש אם חל במצבים שונים;

אוֹסְפוּן עֲלַהּ: (חכמים הוסיפו לדין הקודם)
רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּתַעֲנִית צִבּוּר.(כנראה ?: תענית ציבור הנגזרת משום בצורת או שאר צרות שלא תבאנה)
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נְעִילָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ,
מַזְכִּיר הוּא שֶׁלְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּנְּעִילָה. (כי בכל תפילות היום צריכים להזכיר את עניני היום)

(דין דומה)
רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי:
שַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחֲנֻכָּה,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּסָף בַּחֲנֻכָּה,
מַזְכִּיר שֶׁלַּ חֲנֻכָּה בַּמּוּסָף. (אומרים "על הניסים" במוסף של שבת כאשר חל בחנוכה)

(עוד דין)
אוֹסְפוּן עֲלַהּ:
רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּסָף בַּחֲנֻכָּה,
מַזְכִּיר הוּא שֶׁלַּחֲנֻכָּה בַּמּוּסָף.(אומרים "על הניסים" במוסף של ראש חודש כאשר חל בחנוכה)
 
רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּתַעֲנִית,
הֵיכָן מַזְכִּיר הוּא שֶׁלְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ? (היכן יוסיף "ענינו)
(מביאים 3 שיטות)
רַבִּי זְעֵירָא אָמַר:
בַּהוֹדָיָה. (מודים)
רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל אָמַר:
בָּעֲבוֹדָה. (רצה)
רַבִּי אֲבִינָא אָמַר:
אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית. (בין מקדש ישראל ורצה)
אָמַר רַבִּי אַבָּא:
מַה מָּצִינוּ, בְּכָל מָקוֹם אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית,
אַף כָּאן אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית.
וְכֵן נְפַק עוֹבָדָא כְּהָדָא דְרַבִּי אַבָּא. (המסקנה לפי רבי אבא)
(כאשר תענית ציבור חלה בראש חודש)
בַּמֶּה קוֹרִין?
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:
קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. (שבפרשת בחוקותי ולא כמו בראש חודש)
אָמַר לֵיהּ רַבִּי מָנָא:
בְּגִין מוֹדַעְתּוּן דְּהִיא תַּעְנִית? (כדי להודיע לכל שהיום תענית)
רְבִיעִין עַל מְעֵיהוֹן, (שוכבים על בטנם - ב"נפילת אפים" למרות שלא נוהגים לעשות כן בראש חודש)
וְלָא יָדְעִין דְּהוּא תַּעְנִיתָא! (וכי הציבור לא יודע זאת מהקריאה בתורה)
אָמַר לֵיהּ:
לְהוֹדִיעָךְ שֶׁקּוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.(מ"נפילה על הכפים" ילמדו גם על הקריאה בתורה)
(דעה חולקת)
רַבִּי יוּדָן קַפֻּדְקָיָא אָמַר קֻמֵּי רַבִּי יוֹסֵה,
בְשֵׁם רַבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי:
קוֹרִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. (פרשת החודש ולא פרשת הברכות והקללות)
קָם רַבִּי יוֹסֵה עִם רַבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי, אָמַר לֵיהּ:
אַתְּ שְׁמַעְתְּ מֵאֲבוּךְ הָדָא מִלְּתָא? (הם שמעת מאביו דבר כזה?)
אָמַר לֵיהּ:
אַבָּא לָא הֲוָה אָמַר כֵּן,
אֶלָּא בְּעֵין טָב, (אבא אמר זאת רק בעיר עין גב, שבה היה בית דין מקדשים את החודש)
עַל יְדֵי דְאִנּוּן יָדְעִין דְּהוּא רֵישׁ יַרְחָא,
קוֹרִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.
הָא שְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת (שלא יודעים בוודאות של מועד ראש החודש), קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.
(מה קורים בראש חוד שחל בשבת)
יִרְמְיָה סָפְרָא שְׁאַל לְרַבִּי יִרְמְיָה:
רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, בַּמֶּה קוֹרִין?
אָמַר לֵיהּ:
קוֹרִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ קֻמֵּי רַבִּי אָמִי:
וּמַתְנֵיתָא אָמְרָה כֵן:
"לַכֹּל מַפְסִיקִים, לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לַחֲנֻכָּה וְלַפּוּרִים.(מגילה ג,ד)"
יִצְחָק סָחוֹרָא שְׁאַל לְרַבִּי יִצְחָק:
רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחֲנֻכָּה, בַּמֶּה קוֹרִין?
אָמַר לֵיהּ:
קוֹרִין שְׁלֹשָׁה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְאֶחָד בַּחֲנֻכָּה.
רַבִּי פִּינְחָס, רַבִּי סִימוֹן,
רַבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא מָטֵי בַהּ בְּשֵׁם רַבִּי אֶבְדִּימָא דְּמִן חֵיפָא:
קוֹרִין שְׁלֹשָׁה בַּחֲנֻכָּה וְאֶחָד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ,
לְהוֹדִיעָךְ שֶׁלֹּא בָא הָרְבִיעִי אֶלָּא מֵחֲמַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
בַּר שֶׁלֶמְיָא סָפְרָא שְׁאַל לְרַבִּי מָנָא:
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁלַּחֲנֻכָּה לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת,
וְלָא שַׁבְעָה קוֹרִין אִנּוּן?
אִית לָךְ מֵימַר,
שֶׁלֹּא בָא הַשְּׁבִיעִי אֶלָּא מֵחֲמַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
אָמַר לֵיהּ:
וְהָדָא שְׁאֵלְתֵיהּ דְּסָפַר? (הקשתי זאת לתלמידי חכמים ואף אחד לא ידע לתרץ לי)
(תגובת רבי מנא - 3 לפרשת ראש חודש ואחר כך םרשת חנוכה)

שנינו במשנה: תפילת ערבית אין לה קבע

תוכן השיעור:ניתן להתפלל מעריב מבעוד יום, ולא רק בערב שבת, שמתרצים זאת שמוסיפים מחול לקודש; אם שכח, סברו שאין צורך לקום בלילה להתפלל, עך כך השיבו מוטב שיתפלל מבעוד יום, כך שלא יפטור עצמו;

מ"ו : ל"ב,א'

תפילת ערבית אין לה קבע
רַבִּי מְפַקֵּד לְאָבְדָן אָמוֹרֵיהּ: (רבע צוה לאבדן, המתורגמן שלו - בימיהם היה הרב לוחש למתורגמן את הדרשה בלשון הקודש, והמתורגמן היה משמיע את הדרשה בקול בשפה המדוברת - בדרך כלל ארמית כדי שישמעו על הקהל - חרדים)

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

אַכְרֵיז קֻמֵּי צִבּוּרָא: (תכריז לקהל את הדברים הבאים)
מַן דִּמְצַלֵּי, יְצַלֵּי דְּרַמְשָׁא עַד יוֹמָא קָאֵים. (אפשר להתפלל מעריב בעוד השמש על הארץ)
רַבִּי חִיָּא בַּר וָא מְפַקֵּד לְאָמוֹרֵיהּ:(ציוה למתורגמן שלו כן)
אַכְרֵיז קֻמֵּי צִבּוּרָא:
מַן דִּמְצַלֵּי, יְצַלֵּי דְּרַמְשָׁא עַד יוֹמָא קָאֵים.
(רבי חנינא מביא הוכחה לדין זה)
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: (פעם)
מְשָׁכָנִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירַבִּי יוֹסֵה אֵצֶל פֻּנְדָּק אֶחָד.
אָמַר לִי:
כָּאן פעם) נִתְפַּלַּל אַבָּא (רבי יוסי מעריב של לילי שבת בערב שבת) שֶׁלְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. (מכאן שאפשר להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום)
דעה חולקת
אָמַר רַבִּי אָמִי:
רַבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג, וְלָא הֲוָה צָרִיךְ מִפְּלָגָה עַל הָדָא. (לא צריך לחךוק, שכן בערב שבת מותר )
לָמָּה? שֶׁכֵּן מוֹסִיפִין מִחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. (אפשר לקבל את קדושת השבת מבעוד יום. ואחרי שמקבלים את השבת, ודאי אפשר להתפלל ערבית של שבת)
רבי אמי מחזק את דבריו
וְעוֹד (יש ראיה שמותר להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום) דְּסַלְקוּן חַמָּרַיָּא(שהיו עולים מנהיגי החמורים) מִן (העיר) עֲרָב (עיר הרחוקה כמה ק"מ מציפורי לצפון מזרח) לְצִפּוֹרִין (בערב שבת) וְאַמְרוּן: (היו אומרים בהגיען לציפורן , מבעוד יום:)
"כְּבָר שָׁבַת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בְּעִירוֹ."(ערב, והתפלל תפילת ערבית של שבת" הרי שמותר להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום)
(ממשיך רבי אמי)
וַיְדָא אָמְרָה דָּא? ומשום קושיא זו שהקשתיתי, צריך לןמר ששמועה זו אינה נכונה, ורבי יוחנן לא חלק על דברים אלו של רבי חנינה, אלא על דבר אחר שאמר רבי חנינא -פירוש שוטנשטין
דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא:
(פעם) מְשָׁכָנִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵה אֵצֶל פֻּנְדָּק אֶחָד,
אָמַר לִי:
כָּאן נִתְפַּלַּל אַבָּא שֶׁ(רבי יוסי) ערבית שלְּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת לפנות ערב, ובמקרה זה לא ניתן לומר שהוסיף מחול לקודש שהרי היה זה מוצאי שבת.מכאן מוכח שתמיד אפשר להתפלל מעריב מבעוד יום, על מעשה זה חלק רבי יוחנן -פירוש שוטנשטין
מסיים רבי אמי
וַאֲפִלּוּ עֲלַהּ לָא הֲוָה צָרִיךְ מִפְּלָגָה, (אפילו על מעשה זה לא היה צריך לחלוק, היות וההלכה שניתן להתפלל מעריב מבעוד יום - כפי שמצינו:)
דְּרַבִּי מְפַקֵּד לְאָבְדָן אָמוֹרֵיהּ: (שרבי ציוה למתרגםן שלו)
אַכְרֵיז קֻמֵּי צִבּוּרָא: (תכריז לקהל את הדברים הבאים)
מַן דִּמְצַלֵּי (מי שנוהג להתפלל מעריב), יְצַלֵּי דְּרַמְשָׁא עַד יוֹמָא קָאֵים (רשאי להתפלל ערבית בוד השמש על הארץ, וגם:).
רַבִּי חִיָּא בַּר וָא מְפַקֵּד לְאָמוֹרֵיהּ: (רבי חייא ציוה כך למתורגמן)
אַכְרֵיז קֻמֵּי צִבּוּרָא:
מַן דִּמְצַלֵּי, יְצַלֵּי דְּרַמְשָׁא עַד יוֹמָא קָאֵים.

הערה: מחול לקודש בשבת

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

שנינו במשנה: תפילת ערבית אין לה קבע - המשך

הגמרא מביאה קולא נוספת בתפילת ערבית
דְּבֵית רַבִּי יַנַּי אָמְרִין:
עָלָה אָדָם עַל מִטָּתוֹ (ושכל להתפלל מעריב) , אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לֵירֵד.
(דעה חולקת)
אָמַר רַבִּי זְעוֹרָא:
כָּל זְמַן דַּהֲוֵינָא עָבֵיד כֵּן, (כל פעם שההיתי עושה כן)
הָוֵינָא מִתְפַּחֵד בְּלֵילְיָא. (הייתי נבהל בלילה מחלומות רעים)
לֵית לָךְ ( אין לך להקל) אֶלָּא כְּהָדָא דְרַבִּי מְפַקֵּד לְאָבְדָן אָמוֹרֵיהּ:(שמו שציוה למתרגן)
אַכְרֵיז קֻמֵּי צִבּוּרָא: תכריז לקהל)
מַן דִּמְצַלֵּי, יְצַלֵּי דְּרַמְשָׁא עַד יוֹמָא קָאֵים; מי שמתפפפ תפילת ערבית יכול להתפלל מבעוד יום)
רַבִּי חִיָּא בַּר וָא מְפַקֵּד לְאָמוֹרֵיה:
מַן דִּמְצַלֵּי, יְצַלֵּי דְּרַמְשָׁא עַד יוֹמָא קָאֵים. (אבל אין לאדם לפטור את עצמו מתפית ערבית משופ טרחה בלבד)

האם תפילת ערבית היא חובה או רשות

מז. תוכן השיעור: לפי אחד הקרבנות - רשות;חוזרים לדון בנוהג במוצאי יום הכיפורים - בכל זאת חובה;

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא:
תָּנַיִי תַמָּן:
תְּפִלַּת הָעֶרֶב מָהוּ? (חובה או רשות)
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: חוֹבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻעַ אוֹמֵר: רְשׁוּת. (אינה חובה כמו שאר התפילות ואפשר לבטלה כשיש סיבה לכך - לפי רש"י שבת ט: - רבי יהשוע סבור שהיא נתקנה כנגד עכול האברים על המזבח, היות ועכולם אינו מעקב, והקרבן כשר אף בלי עיכול, אף תפילת ערבית אינה חובה))
(הגמרא מפסיקה בדברי הברייתא כדי להעיר)
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:
אָתְיָן אִלַּיִן פַּלְגְּוָתָא כְּאִנֵּין פַּלְגְּוָתָא: (המחלקות היא כמו זו שעסקה האם תפילת נעילה שמתפללים ביום כיפור פוטרת מלהתפלל ערבית)
מַן דָּמַר חוֹבָה, אֵין נְעִילָה פּוֹטֶרֶת שֶׁלָּעֶרֶב; (כי תפילת ערבית היא חובה ותפילה אחרת אינה יכולה למלא את מקומה)
וּמַן דָּמַר רְשׁוּת, נְעִילָה פּוֹטֶרֶת שֶׁלָּעֶרֶב.(היות טכבר התפללו תפילת נעילה בתחילת הלילה, די בכך לפטור מתפילת ערבית, היות והיא תפילת רשות)
הגמרא חוזרת לדברי הברייתא

מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא וְשָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻעַ:
תְּפִלַּת הָעֶרֶב מָהוּ? (רשות או חובה)
אָמַר לוֹ:
רְשׁוּת.
בָּא וְשָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
תְּפִלַּת הָעֶרֶב מָהוּ?
אָמַר לוֹ:
חוֹבָה.
אָמַר לוֹ:
וַהֲרֵי רַבִּי יְהוֹשֻעַ אָמַר לִי רְשׁוּת!
אָמַר לוֹ:
לְמָחָר כְּשֶׁאֶכָּנֵס לְבֵית הַוַּעַד,
עֲמֹד וּשְׁאֹל אֶת הַהֲלָכָה הַזֹּאת.
לְמָחָר עָמַד אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְשָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
תְּפִלַּת הָעֶרֶב מָהוּ?
אָמַר לוֹ:
חוֹבָה.
אָמַר לוֹ:
וַהֲרֵי רַבִּי יְהוֹשֻעַ אוֹמֵר רְשׁוּת!
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַבִּי יְהוֹשֻעַ:
אַתְּ הוּא שֶׁאוֹמֵר רְשׁוּת?
אָמַר לוֹ:
לָאו.(חזר בו, לא אמרתי)
אָמַר לוֹ:
עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּךְ!
וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ,
וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו,
עַד שֶׁרִנְּנוּ כָּל הָעָם, (שהקפידו על הפגיעה בכבוד רבי יהושע)
וְאָמְרוּ לְרַבִּי חֻצְפִּית הַתֻּרְגְּמָן: (שהיה משמיע לעם את דרשות רבן גמליאל)
הַפְטֵר אֶת הָעָם! (הפסק את הדרשה כדי שיוכלו לצאת, רבי חוצפית הפסיק )
אָמְרוּ לְרַבִּי זִינוּן הַחַזָּן:
אֱמֹר! (אמור פסוק של ברכה לסיום הישיבה)
הִתְחִיל וְאָמַר,
הִתְחִילוּ כָּל הָעָם וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, וְאָמְרוּ לוֹ:
"כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד?" (נַחוּם ג,יט)
כתוצאה ממעשה זה העבירו את רבן גמליאל מנשיאות)

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

מינוי רבי אלעזר בן עזריה לראש ישיבה

בזמן כהונתו כנשיא, רבן גמליאל הגביל את הכניסה לבית המדרש לאלו שנתברר לו שפניותם זכה במידות טובות ויראת שמים. על כן שם שומר בפתח בית המדרש למנוע כניסה מאלט שלא היו ראויים להכנס. ואילו כשרבי אלעזר בן עזריה סילקו את השומר ונתנו לכל מי שרוצה להכנס-פירוש שוטנשטין
תוכן השיעור:חילופי המשמרות: רבי אלעזר בן עזריה בא במקום רבן גמליאל שמונה לנשיא

הָלְכוּ וּמִנּוּ אֶת רַבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (לראש) בִישִׁיבָה,
בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה,
וְנִתְמַלָּא כָּל רֹאשׁוֹ שֵׂבוֹת. (שערות שיבות כדי שיראה זקן)
וְהָיָה רַבִּי עֲקִיבָה יוֹשֵׁב וּמִצְטָעֵר וְאוֹמֵר:
לֹא שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, (שלא בחרו בו שהיה גדול בתורה וחשש שמצאו בו פגם)
אֶלָּא שֶׁהוּא בֶן גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי.
אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו! (בחרו בו לא בשל הגדול בתורה אלא זכות אבות)
אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָתֵד (מוט להחזיק בו) לְהִתָּלוֹת בָּהּ!
(והגמרא מסבירה)
וְכִי מֶה הָיְתָה יְתֵדָתוֹ שֶׁלְּרַבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה?
שֶׁהָיָה דּוֹר עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא.(יש אומרים שהיה מי שזכר שהיה דמיון בינו לבין עזרא הסופר -גירסת ר"ש סיריליאו)

וְכַמָּה סַפְסָלִין הָיוּ שָׁם? (ביום שמינו את רבי אלעזר)
רַבִּי יַעֲקֹב בַּר סִיסַי אָמַר:
שְׁמוֹנִים סַפְסָלִין הָיוּ שָׁם שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים (חדשים),
חוּץ מִן הָעוֹמְדִים לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר (משום חוסר מקום).
רַבִּי יוֹסֵה בֶּן רַבִּי אַבּוּן אָמַר:
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת (ספסלים) הָיוּ שָׁם,
חוּץ מִן הָעוֹמְדִים לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.
כַּיִי דִּתְנֵינַן תַּמָּן:
"בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִישִׁיבָה." (זבחים א,ג)
תַּמָּן תְּנֵינַן:
"זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה,
לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה." (כתובות ד,ו)
וְכִי כֶּרֶם הָיָה שָׁם?
אֶלָּא אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,
שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כַּכֶּרֶם.
 
(חוזרים למעשה בין רבי יהושע ורבן גמליאל)
מִיַּד הָלַךְ לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (מהחכמים),
לְפַיְּסוֹ בְּבֵיתוֹ.
אֲזַל (הלך) גַּבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻעַ,
אַשְׁכְּחֵיהּ יָתִיב עָבֵיד מַחְטִין. (יושב ועושב מחטים -בבבלי נאמר: היות והיה נפתח)
אָמַר לֵיהּ:
וְעַד כַּדּוּן אַתְּ בָּעֵי מֵידַע? (ועד עכשיו לא ידעת)
אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁאַתָּה פַּרְנָסוֹ! (שלא נתתהלבך לדעת איך מתפרנסים תלמידי חכמים)
אָמַר לֵיהּ:
נַעֲנֵיתִי לָךְ.(אמר לו: דברתי נגדך יותר מן הראוי מחול לי, רבי יהושע מחל לו)
(
שַׁלְחוּן גַּבֵּי רַבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה חַד קַצָּר. (שלח אליו כובס להודי לו)
וְאִית דָּמְרִין, רַבִּי עֲקִיבָה הֲוָה. (ויש אומרים שהיה זה רבי עקיבא)
אָמַר לוֹ:
מִי שֶׁהוּא מַזֶּה בֶּן מִזֶּה, יַזֶּה. (כלומר כהן בן כהן ראוי לו שיזה את מי החטאת של אפר הפרה על הטמאים וכי )
מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא מַזֶּה וְלֹא בֶן מַזֶּה,היינו שאינו כהן)
יֹאמַר לְמַזֶּה בֶן מַזֶּה:
מֵימֶיךָ מֵי מְעָרָה וְאֶפְרָךְ(ולא מי מעין נובע הכשרים להזאה) אֵפֶר מִקְלֶה! אפר פשוט מן התנור ולא אפר פרה אדומה. וכשם שאין זה מן הראוי לאדם פשוט להורות לכהן כיצד להזות מי חטאת, כך אין זה מן הראוי שמי שאינו ממשפחת הנשיאות ישמש כנשיא. רבי אליעזר בן עזריה הבין את הרמז -פירוש שוטנשטין
אָמַר לוֹ:
נִתְרְצִיתֶם? (האם רבי יהושע ואתם נתפייסתם עם רבן גמליאל)
אֲנִי וְאַתֶּם נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁלְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
אַף עַל פִּי כֵן, לָא הוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ,
אֶלָּא מִנּוּ אוֹתוֹ אָב בֵּית דִּין (במקום נשיאות).

סיפור ההדחה לפי באור "אור הישר" הפרוש - פירוש "אור ישרים"

משנה ב':המתפלל בכניסה וביציאה מבית הכנסת ועוד תפילות מיוחדות

[בְּרָכוֹת ד,ב'; שונשטיין: מז:; מכון ממרא: ל"ג,א';
תוכן השיעור:תפילות מיוחדות של תנאים: בכניסה ויציאה לבית מדרש;תפילה בסוף שמונה עשרה; תפילה שקמים בבוקר; ועוד;

מַתְנֵיתָה.
"רַבִּי נְחוֹנְיָא בֶן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל
בִּכְנֵיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְפִלָּה קְצָרָה.
אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו:
מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ?
אָמַר לָהֶן:
"בִּכְנֵיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל
שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָּלָה עַל יָדִי,
וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל חֶלְקִי."

[תלמוד]
בִּכְנִיסָתוֹ (לבית המדרש), מָהוּ אוֹמֵר?
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁלֹּא אַקְפִּיד כְּנֶגֶד חֲבֵרַי, וְלֹא חֲבֵרַי יַקְפִּידוּ כְּנֶגְדִּי.
שֶׁלֹּא נְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר, וְלֹא נְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא,
שֶׁלֹּא נֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר, וְלֹא נַתִּיר אֶת הֶאָסוּר,
וְנִמְצֵאתִי מִתְבַּיֵּשׁ (מכך) לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא."

וּבִיצִיאָתוֹ מָהוּ אוֹמֵר?
"מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁנָּתַתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ וּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת,
וְלֹא נָתַתָּ חֶלְקִי בְּבָתֵּי תֵאַטְרָיוֹת ( לראות משחקים) וּבְבָתֵּי קִרְקְסָיוֹת (לשתות יין - ברומית :קרסי = יין),

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

שֶׁאֲנִי עָמֵל, וְהֵן עֲמֵלִין, אֲנִי שׁוֹקֵד (ממהר), וְהֵן שׁוֹקְדִין,
אֲנִי עָמֵל לִירָשׁ (שכרי) גַּן עֵדֶן, וְהֵן עֲמֵלִים (להבל וסופם לרדת) לִבְאֵר שַׁחַת (גהינות),
שֶׁנֶּאֱמַר:
"כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל,
לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת."(תְּהִלִּים ט"ז,י')

בגמרא מביא תפילות נוספות של תנאים אחרים
רַבִּי פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִדֵּי:
רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה מִתְפַּלֵּל (תפילה נוספת) שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ (שמונה עשרה).

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

מָהוּ אוֹמֵר?
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁלֹּא תַעֲלֶה שִׂנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם,
וְלֹא שִׂנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ.
וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם,
וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ.
וּתְהֵא תּוֹרָתָךְ מְלַאכְתֵּנוּ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ,
וְיִהְיוּ דְּבָרֵינוּ תַּחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ."

רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא מוֹסִיף:
"וּתְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ,
וּתְרַחֲקֵנוּ מִכָּל מַה שֶּׁשָּׂנֵאתָ,
וּתְקָרְבֵנוּ לְכָל מַה שֶּׁאָהַבְתָּ.
וְתַעֲשֶׂה עִמָּנוּ צְדָקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ."

הפרוש - פירוש "אור ישרים"
תפילה שאומרים שקמים בבוקר
דְּבֵית רַבִּי יַנַּי אָמְרִין:
הַנּוֹעֵר (הניעור) מִשְּׁנָתוֹ צָרִיךְ לוֹמַר:
"בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְחַיֶּה הַמֵּתִים." (היות והשינה היא מעין מיתה, והקימה ממנה היא כמו תחיית המתים)

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

"רִבּוֹנִי, חָטָאתִי לָךְ! (כי מצוי שאדם חוטא בלילה במחשבתו וצריך להתוודות על כך)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי,
שֶׁתִּתֵּן לִי לֵב טוֹב, (האוהב את הברכה)
חֵלֶק טוֹב (בטובות העולם הזה והעולם הבא), יֵצֶר טוֹב (שיסייע לי לעשות מצוות), חָבֵר טוֹב (אולי "סבר טוב" - תקוה טובה - חזק ליבי לקוות אליך - לפי מהר"א פולדה), שֵׁם טוֹב (בפי הבריות),
עַיִן טוֹבָה (שלא תהא עיני צרה בטובת זולתי), וְנֶפֶשׁ טוֹבָה (השמחה בחלקה),
וְנֶפֶשׁ שְׁפֵלָה (הממעטה בתענוגי העולם) וְרוּחַ נְמוּכָה שאימה מתגאה).
אַל יִתְחַלַּל שְׁמָךְ בָּנוּ (על ידך),
וְאַל תַּעֲשֵׂנוּ שִׂיחָה (גנאי) בְּפִי כָּל הַבִּרְיוֹת.
וְאַל תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ לְהַכְרִית (לכליון),
וְלֹא תִּקְוָתֵנוּ לְמַפַּח נֶפֶשׁ (ולא תמנע תקוותנו ותדאב נפשנו).
וְאַל תַצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם,
וְאַל תִּמְסֹר מְזוֹנוֹתֵינוּ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם,
(משום) שֶׁמַּתְּנָתָם מְעוּטָה וְחֶרְפָּתָם מְרֻבָּה (והחרפה מהצורך לקבל מתנתם היא מרובה).
וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ (שעיקר עיסקנו בעולם הזה יהיה בתורתך) עִם עוֹשֵׂי רְצוֹנָךְ 0 לומדים תורה לשמע).
בְּנֵה בֵיתָךְ, הֵיכָלָךְ, עִירָךְ וּמִקְדָּשָׁךְ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ."

תפילת היחיד לפי אור הישר

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

תפילה של תנא אחר
רַבִּי חִיָּא בַּר וָא מְצַלֵּי:
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתִּתֵּן בְּלִבִּינו לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ,
שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ מֵאֲבוֹתֵינוּ לָעוֹלָם הַבָּא."
(היא התקבלה גם על-ידי תנא אחר)
רַבִּי יוּדָן בֵּירַבִּי יִשְׁמָעֵאל קְבַע לֵיהּ לְאָמוֹרֵיהּ,
דְּיֵימַר בָּתַר פַּרְשְׁתֵיהּ כֵּן (אמר למתורגן שיאמר תפילה זו תמיד לאחר תרגום דרושתו).

ועוד תפילה של התנא
רַבִּי תַנְחוּם בַּר אִסְכּוֹלַסְטִיקָא מְצַלֵּי: (בן בית המדרש)
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁתִּשְׁבֹּר וְתַשְׁבִּית עֻלּוֹ (תבטל שלטונו) שֶׁל יֵצֶר הָרָע מִלִּבֵּנוּ,
שֶׁכָּךְ בְּרָאתָנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ,
וְאָנוּ חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ.
אַתְּ חָפֵץ (שנעשה רצונך), (וגם) וְאָנוּ חֲפָצִים (כן), וּמִי מְעַכֵּב? (בעדינו לעשות כן)
שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה.(יצר הרע)
גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאֵין בָּנוּ כֹחַ לַעֲמֹד בּוֹ,
אֶלָּא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁתַּשְׁבִּיתֵהוּ (שתבטלהו)מֵעָלֵינוּ וְתַכְנִיעֵהוּ
וְנַעֲשָׂה (נוכל לעשות) רְצוֹנָךְ כִּרְצוֹנֵנוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם."

הפרוש - פירוש "אור ישרים"
תפילה נוספת
רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְצַלֵּי: (היה מתפלל תפילה זו)
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁתַּשְׁכֵּן בְּפוּרְיֵנוּ (בחלקנו) אַהֲבָה וְאַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת,
וְתַצְלִיחַ סוֹפֵנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה, (כלומר, תצליח את סופינו שתהא לנו אחרית טובה, ונזכה לראות כל מה שקווינו)
וְתַרְבֶּה גְּבוּלֵנוּ בְּתַלְמִידִים (רבים),
וְנָשִׂישׂ בְּחֶלְקֵנוּ בְּגַן עֵדֶן,
וְתַקְנֵינוּ (ותקנה לנו) לֵב טוֹב וְחָבֵר טוֹב,
וְנַשְׁכִּים (להתפלל אליך) וְנִמְצָא יִחוּל לְבָבֵנוּ (היינו שתמלו את מרכינו ובקשתנו עוד לפני שאני מתפללים עבורם),
וְתָבֹא לְפָנֶיךָ קוֹרַת נַפְשֵׁנוּ (קורת רוחנו) לְטוֹבָה."

"וּבִיצִיאָתִי (מבית המדרש) אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה (לה')עַל חֶלְקִי."
אָמַר רַבִּי אַבּוּן:
לָאֵל שֶׁחָלַק לִי דֵּעָה (לכוון את ההלכה כהוגן) וּמַעֲשֶׂה טוֹב. (שלא להקפיד על חברי)

משנה ג':בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה

שורנשטיין מ"ח.; מכון ממרא: ל"ג,א'+ב'; [בְּרָכוֹת ד,ג]
תוכן השיעור:חוזרים לדון כנגד מה " שמונה עשרה" ברכות: מזמורות, מזמורים, חוליות ואזכרות; שבע ברכות לשבת מניין; תשעה ברכות לראש השנה מנין; 24 ברכות לתעניות מנין;

מַתְנֵיתָה.

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
בְּכָל יוֹם (חןל) מִתְפַּלֵּל אָדָם (תפילת) שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
(אינו צריך להתפלל אלא תפילה קצרה) מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר:
אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְפִיו,
(שרגיל בה ויכול להתפלל בלי לטעות) מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה;
וְאִם לָאו,
(יתפלל) מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה."

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

[תלמוד]
(הטעם למנין הברכות בתפילה)
וְלָמָּה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה?
רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר:
(הם נתקנו) כְּנֶגֶד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מִזְמוֹרוֹת
שֶׁכָּתוּב מֵרֹאשוֹ שֶׁלְּ תִילִים
עַד "יַעַנְךָ יי בְּיוֹם צָרָה"(תְּהִלִּים כ',ב') ( וזה רמז לכך, שלאחר שאדם מסיים שמונה עשרה ברכות, הוא זוכה ל"יענך ה'" היינו שה' עונה לתפילתו - תנחומא וירא א' - להלן).
(מדרש תנחומא) - "ור"ש אמר כנגד י"ח מזמורים שמראש ספר תהלים עד יענך ה' ביום צרה לומר תענה בתפלתך, ולכך נאמר יענך ה' ביום צרה, לכך נאמר בסוף י"ח מזמורים יענך ה'"
(הגמרא דוחה קושיא שעלולה להישאל על דרשה זו)
אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם:
תְּשַׁע עֶשְׂרֵה הֵן!
אֱמֹר לוֹ:
"לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם" (תְּהִלִּים ב,א) לֵית הוּא מִנְּהוֹן (אינו אחד מהשמונה עשרה, כלומר פרק זה אינו מזמור בפני עצמו, אלא המשך של מזמור קודם, וכך יש רק שמונה עשרה ברכות עד "יענך ביום צרה").
(דרשה נוספת הנלמדת מסמיכות שמונה עשר המזמורים לפסוק "יענק ה' ביום צר")
מִכָּאן אָמְרוּ:
הַמִּתְפַּלֵּל (תפילת "שמונה עשרה" וְלֹא נַעֲנֶה, צָרִיךְ תַּעְנִית (הסמיכות מלמדת כי אם לא נענה צריך לעשות "יום צרה" - כלומר "יום תענית" ואז יעמהו ה').
אָמַר רַבִּי מָנָא:
רֶמֶז לְתַלְמִיד חֲכָמִים,
שֶׁאָדָם צָרִיךְ לוֹמַר לְרַבּוֹ (שהוא תלמיד חכם, לאחר שסיים תפילתו) "תִּשָּׁמַע תְּפִלָּתָךְ!" (רמז שיש לפנות למתפלל אחר שיתפלל עבורו, מדוע דווקא תפילת תלמיד חכם "כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה" (תהילים א',ב') - הרי מדובר בתלמיד חכם)


(טעם נוסף לשמונה עשרה ברכות)
אָמַר רַבִּי סִימוֹן:
כְּנֶגֶד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁזְרָה. (עמוד השדרה - משנה אהלות א'ח'))
שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל,
צָרִיךְ לָשׁוּחַ בְּכֻלָּן (שישחה שחיה עמוקה עד שיתכופפו כל חוליות השדרה).
מַה טַּעַם?
"כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ" (תְּהִלִּים לה,י)

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

(פרוש שלישי)
אָמַר רַבִּי לֵוִי:
כְּנֶגֶד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּ-
"הָבוּ לַיי בְּנֵי אֵלִים"(תְּהִלִּים כט,א).

מקשים על כך
אָמַר רַבִּי חוּנָה:
אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם: שְׁבַע עֶשְׂרֵה אִנֵּין,(יש רק שבע עשרה שהרי תפילת "למלשינים" היא תוספת מאוחרת)
אֱמֹר לוֹ:
שֶׁלַּמִּינִין, כְּבָר קָבְעוּ חֲכָמִים בְּיַבְנֶה (=מושה הסנהדרין והיא נחשבת מעיקר התפילה).

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

הֲתֵיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּירַבִּי יוֹסֵה קֻמֵּי רַבִּי יוֹסֵה: (כנגד "האזכרות" הוא מקשה)
וְהָכְתִיב:
"אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים"!(תְּהִלִּים כט,ג) (יוצא ששם ה' מופיע 19 פעם)
(והתשובה)
אֲמַר לֵיהּ:
וְהָתְנֵי:
כּוֹלֵל שֶׁלַּמִּינִים וְשֶׁלַּפּוֹשְׁעִים בְּ"מַכְנִיעַ זֵדִים",

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

וְשֶׁלַּזְּקֵנִים וְשֶׁלַּגֵּרִים בְּ"מִבְטָח לַצַּדִּיקִין",
וְשֶׁלְּדָוִד בְּ"בוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם". (כל אלא בברכה אחרת)

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

(מקשה הגמרא)
אִית לָךְ מְסַפָּקָא לְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנְּהֵן אַזְכָּרָה?

רַבִּי חֲנַנְיָה בְּשֵׁם רַבִּי פִּינְחָס:
כְּנֶגֶד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה פְּעָמִים
שֶׁאָבוֹת כְּתוּבִין בַּתּוֹרָה "אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב".
אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם: תְּשַׁע עֶשְׂרֵה הֵן,
אֱמֹר לוֹ:
"וְהִנֵּה יי נִצָּב עָלָיו"' (בְּרֵאשִׁית כ"ח,י"ג) (זה הפסוק ה-19: "ניצב עליו"- על יעקב: ויאמר אני ה' אלוהי אברהם ואלוהי יצחק)
לֵית הוּא מִנְּהוֹן. (אינו נכלל ביניהם - שמו של יעקב לא נזכר בו למרות שהכוונה אליו)
(אם תומר שיש למנות רק פסוקים ששלות האבות נזכרים במפורש-התוצאה תהיה:)
אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם: שְׁבַע עֶשְׂרֵה הֵם,
אֱמֹר לוֹ:
"וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק"(בְּרֵאשִׁית מ"ח,ט"ז),
מִנְּהוֹן הוּא. נמנה ביניהם. שאף שלא נזכר בפסוק זה שמו של יעקב בפפירוש, נחשב כאילו נזכר בפסוק זה שמו של יעקב שנאמר בו שיעקב אמר "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" והרי זה כאלו אמר הכתוב "ושם יעקב יקרא בהם"-פירוש שוטנשטין

פירוש חמישי
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
כְּנֶגֶד שְׁמֹנָה עָשָׂר צִוּוּיִין שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת מִשְׁכָּן שֵׁנִי. (ענגד שמונה עשרה פסוקי ציווי הכתובים בפרשה השניה של המשכן, פרשת פקודי)
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר וָא:
וּבִלְבַד מִן (הפסוק)
"וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן" (שְׁמוֹת ל"ח,כ"ג),
עַד סוֹפֵיהּ דְּסִפְרָא. (עד סוף ספר שמות)
אבל הפסוק הקודם "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה (ל"ח,כ"ג), אינו נמנה כאן, משום שפסוק זה הוא ציווי כללי לעשות את מלאכת המשכן, ואילו אנו מונים רק את הציווים הפרטיים של עשית כלים מסויימים-פירוש שוטנשטין

שֶׁבַע שֶׁלַּשַּׁבָּת מִנַּיִן?
אָמַר רַבִּי יִצְחָק:
כְּנֶגֶד שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁכָּתוּב בְּ-
"הָבוּ לַיי בְּנֵי אֵלִים"(תהילים כ"ט).
אָמַר רַבִּי יוּדָן עֵנְתּוֹדְרָיָא:
כְּנֶגֶד שֶׁבַע אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּ-
"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת"(תהילים צ"ב).

תֵּשַׁע שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִנַּיִן?
אָמַר רַבִּי אַבָּא קַרְתָגֵנָיָא:
כְּנֶגֶד תֵּשַׁע אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת חַנָּה,
וְכָתוּב בְּסוֹפָהּ:
"יי יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ"(שְׁמוּאֵל א ב,י).
(תפילת מוסף של ראש השנה נתקנה כנגד תפילה זו)

עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (ברכות של העמידה) שֶׁלַּתַּעֲנִיּוֹת מִנַּיִן?
(בתענייות ציבור מסויימות שנגזרו על בצורת מוסיפים שש ברכות: (משנה, תענית,ב',ב'): ואלו הן: זכרונות, ושופרות, אל יי בצרתה לי קראתי ויענני, אשא עיני אל ההרים וגו', ממעמקים קראתיך ה', תפילה לעני כי יעטוף.

רַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן,
תְּרֵיהוֹן אָמְרִין:
כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פְּעָמִים
שֶׁכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה שֶׁלִּשְׁלֹמֹה
"רִנָּה" וּ"תְפִלָּה" וּ"תְחִנָּה".

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

יחיד בתענית ציבור צריך

תוכן השיעור:מיקום תפילת "תענית ציבור" ב"תפילת שמונה עשרה"; מיקום התוספת ל"תשעה באב"; מרכיבי תפילת "מעין שבע";

רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה:
יָחִיד בְּתַעֲנִית צִבּוּר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע.
אֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ?
בֵּין "ראה בעענינו...גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל" לְ"רפאנו"..."רוֹפֵא חוֹלִים".
וּמָה אוֹמֵר?
"עֲנֵנוּ יי עֲנֵנוּ בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת,
כִּי בַצָּרָה גְדוֹלָה אֲנַחְנוּ.
אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ,
כִּי אַתָּה יי עוֹנֶה בְעֵת צָרָה,
פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת מְצוּקָה.
"וַיִּצְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם,(תְּהִלִּים קז,ו)
מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם".
בָּרוּךְ אַתָּה יי, עוֹנֶה בְּעֵת צָרָה."
(דעה חולקת)
רַבִּי יַנַּי בֵּירַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם דְּבֵית רַבִּי יַנַּי:
אוֹמְרָהּ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". (ולא בתוך ברכה בפני עצמה)
(דין נוסף)
רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַב:
אֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ תַּעְנִית,
צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע.(צריך להוסיף תפילת ענינו)
 
אֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ? (האם מתפילת מעריב, שהרי היא אחת מתפילות היום או מתחיל מתפילת שחרית, שכן הצום מתחיל ביום)
רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַב חוּנָא:
כְּלֵילוֹ שֶׁלַּשַּׁבָּת וּכְיוֹמוֹ. (כמו שליל שבת מתחילים את תפיות היום ממעריב, כך גם בתענית)

(חוזרים למחלוקת באשר לתפילת תענית)
אָמַר רַבִּי מָנִי:
אֲנָה, דְלָא בַדְקֵיתַהּ (שאלה זו לא הייתה בדוקה וברורה לי)
אִן כְּהָדָא דְרַבִּי יִרְמְיָה, (שאומרים ברכה בתור עצמה בין "גואל ישראל" לבין "רופא חולי עמו ישראל")
אִן (כדעת) כְּהָדָא דְרַבִּי יַנַּי בֵּירַבִּי יִשְׁמָעֵאל, (שאומרים "עניניו" בתוך ברכת "שומע תפילה")
סַלְקֵית לְסִדְרָה, (עליתי לבית המדרש ושמעתי)
וְשַׁמְעֵית רַבִּי חוּנָה בְּשֵׁם רַב:
אֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ תַּעְנִית,
צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע (תפילת ענינו).
הֲתֵיב רַבִּי יוֹסֵה: (הרי הברייתא חולקת על דברי רב)
וְהָא מַתְנֵיתָא פְּלִיגָא:
"בְּכָל יוֹם (חןל) אָדָם מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה,
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים,
וּבְמוֹצָאֵי תַעְנִית צִבּוּר"!(גם כן "שמונה עשרה" - ללא ענינו)
(שורנשטיין מט.)
מעתה, מסיים רבי מני, יש להזכיר מהברייתא היכן מקומו של "ענינו"
מִן מָה דָמַר רַבִּי יוֹסֵה "מַתְנֵיתָא פְּלִיגָא",(ממה שאומר רבי יוסי שהברייתא חולקת על דברי רב)
הָוֵי כֵן אִתְתַּבַת, (רואים מהברייתא כדרי רבי ירמיהו שתפילת ענינו)
(ניתן מקומה) בֵּין "גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל" לְ"רוֹפֵא חוֹלִים". (שלא כדעת רבי זעירא, הסטבר שהיא תוסםת לברכת "שומע תפילה", שהרי מדברי הברייתא יוצא שאם היו אומרים "ענינו" במוצאי התענית היו תשע עשרה ברכות בתפילה, הרי ש"ענינו" היא ברכה נוספת בפני עצמה.)

רַבִּי אַחָא בַּר יִצְחָק בְּשֵׁם רַבִּי חוּנָה דְצִפּוֹרִין:
יָחִיד (המתפלל) בְּתִשְׁעָה בְּאָב צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע.
וּמָהוּא אוֹמֵר?
"רַחֵם (יש הגורסים "נחל") יי אֱלֹהֵינוּ, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים,
עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ,
וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכָּן כְּבוֹדָךְ,
וְעַל הָעִיר (ירושלים) הָאֲבֵלָה וְהַהֲרוּסָה וְהַשּׁוֹמֵמָה,
הַנְּתוּנָה בְּיַד זָרִים, הָרְמוּסָה בְּיַד עֲרִיצִים.
וַיְּבַלְּעוּהָ לֶגְיוֹנוֹת, וַיְּחַלְּלוּהָ עוֹבְדֵי פְסִלִּים (שהעמידו צלם בהיכל).
וּלְיִשְׂרָאֵל עַמָּךְ נְתַתָּהּ נַחֲלָה,
וּלְזֶרַע יְשׁוּרוּן יְרוּשָׁה הוֹרַשְׁתָּהּ,
כִּי בָאֵשׁ הֵצַתָּהּ (בזמן חרבן הבית) , וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ, כָּאָמוּר: (ממידותיו של הקב"ה, שבאותו דבר שהוא מעניש הוא מתקן - בבא קמר ס,:)
באש ששרפה את המקדש ואת המוני בית ישראל, באותה אש עצמה יחזור ה' ויקים מחדש את בית המקדש ובעת ישראל - דבריו האחרונים של הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן(ה' יקום דמו) בטרם עלותו למרום על קידוש ה', מובא בהקדמה לקובץ שיעורים א') - ביאור שוטנשטיין
"וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יי,
חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ.(זְכַרְיָה ב',ט')"

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

רַבִּי אֶבְדִּימָא דְּצִפּוֹרִין בְּעָא קֻמֵּי רַבִּי מָנָא:
וְאֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ?
אֲמַר לֵיהּ:
וַאֲדַיִן אַתְּ לְזוֹ? (עדיין אתה מסופק בזאת)
כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לַבָּא (על עתיד כמו "יעלה ויבוא), אוֹמְרוֹ בָעֲבוֹדָה (שייכות לברכת "רצה" שגם היא בקשה לעתיד),
וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא לְשֶׁעָבַר (כמו "על הניסים), אוֹמְרוֹ (בברכת מודים ) בְהוֹדָאָה.
וּמַתְנֵיתָא אָמְרָה כֵן:
"וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא (ברכות ט,ד)."
היות והתוספת לתשעה באב היא בקשה לעתיד אומרים אותה בברכת העבודה - "רצה")

(שורנשטיין מט:)
שנינו במשנה: רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה
(מחלוקת התנאים)

• ראו ערך מורחב:תפילת מעין שמונה עשרה
  

(תמצית:בתקופת ישיבת הסנהדרין ביבנה, דעות החכמים היו חלוקות בנוגע לתפילת שמונה עשרה. רבן גמליאל דיבנה סבר כי יש להתפלל את התפילה כפי שהיא - שמונה עשרה ברכות. רבי יהושע סבר כי יש לקצר את התפילה ולהתפלל בכל יום רק מעין שמונה עשרה - תפילה הכוללת את שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה, לאחר מכן תמצות ברכות הבקשה לברכה אחת, ולבסוף שלוש הברכות האחרונות של תפילת שמונה עשרה המקורית [סה"כ שבע ברכות]. רבי עקיבא הביא דעת ביניים - אם האדם בקיא בתפילה הארוכה מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואם הוא אינו בקיא בה מסתפק בתפילת מעין שמונה עשרה. להלכה נפסק כי מתפללים שמונה עשרה ברכות, כרבן גמליאל, מלבד בשעת הדחק.)

אֵיזוֹ הִיא שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה? (מהו נוח התפילה "מעין שבע")
רַב אָמַר:
סוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. (מקצרים את תוכנם של הברכות האמצעיות ומשאירים שת חתימתן)
וּשְׁמוּאֵל אָמַר:
(הנוסח כולל רק) רֹאשׁ כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה (ולא את חתימתה - אומרים ברכה אחת שכוללת את עיקרן של הברכות).
(סיוע מבריתות לכל אחת מהדעות)
אִית תַּנַּי תָּנֵי:(יש תנא הסובר)
שֶׁבַע (שהן) מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.
וְאִית תַּנַּי תָּנֵי:(ויש תנא הסובר)
שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה (שהן) מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה (שלמות).
מַן דָּמַר "שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה" מְסַיֵּעַ לִשְׁמוּאֵל (האומר שי שבע ברכות: שלוש ראשונות, אמצעית ושלוש אחרונות),
וּמַן דָּמַר "שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה" מְסַיֵּעַ לְרַב.(האומר שאומרים את כל הברכות ורק מקצרין אותן)
(הברור נעשה לרעת שמואל)
רַבִּי זְעוֹרָא שְׁלַח לְרַבִּי נַחוּם גַּבֵּי רַבִּי יַנַּי בֵּירַבִּי יִשְׁמָעֵאל,
אֲמַר לֵיהּ:
אֵיזֶהוּ שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה דִּשְׁמוּאֵל?
אֲמַר לֵיהּ:
"הֲבִינֵנוּ(תן בנו בינה" כנגד "אתה חונן", רְצֵה תְּשׁוּבָתֵנוּ (כנגד השיבנו), סְלַח לָנוּ ,
גֳּאָלֵנוּ(כנגד ברכות "סלח לנו אבינו" ו"ראה בענייינו וגואלנו"), רַפֵּא חֳלָיֵינוּ (כנגד "רפאנו), בָּרֵךְ שְׁנוֹתֵינוּ (כנגד "ברך עלינו"."
תוספת
אֲמַר רַבִּי חַגַּי:
אִם (בימי החורף) הָיוּ גְּשָׁמִים, אוֹמְרִים (ברך שנותינו) "בְּגִשְׁמֵי בְרָכָה",(כנגד "טל ומטר לברכה)
אִם הָיוּ טְלָלִים אוֹמְרִים "בְּטַלְלֵי בְּרָכָה". (כנגד "ותן ברכה" שאומרים בקיץ)
(שורנשטיין מ"ט:)
(הגמרא חוזרת להמשך הנוסח של "מעין שמונה"
"כִּי מְפֻזָּרִים אַתָּה מְקַבֵּץ (כנגד "תקע בשופר".. "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ"),
וְתוֹעִים עָלֶיךָ לִשְׁפֹּט(כנגד "השיבה שופטינו...מלך אוהב צדקה ומשפט"),
וְעַל הָרְשָׁעִים (תניח) תָּשִׁיב יָדֶךָ (לענישם כנגד "ולמלשינים ...ומכניע זדים"),
וְיִשְׂמְחוּ כָּל חוֹסֵי בָךְ בְּבִנְיַן עִירָךְ,
וּבְחִדּוּשׁ בֵּית מִקְדָּשָׁךְ (כנגד ברכת "על הצדיקים"...וברה "ולירושלים עירך"),
כִּי טֶרֶם נִקְרָא, אַתָּה תַעֲנֶה, כָּאָמוּר:
"וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה,
עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע" (ישעיהו סה,כד).
 "בָּרוּךְ יי כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי.(תְּהִלִּים כח,ו)" (כנגד ברכת "שמע קולנו")
(הגמרא מסויימת)
בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה."
וְאוֹמֵר שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת,
וְשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת.

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

משנה ד':הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קְבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים

שונשטיין:מ"ט:; מכון ממרא: ל"ד,א'; [בְּרָכוֹת ד,ד]
תוכן השיעור: יתרונות תפילת הקבע, האם יש מקום לתחנונים; על תוספות לתפילת "שמןנה עשרה; אם מי שהתחיל תפילה בטעות עליו לסיימה; על חשיבות ברכת "חונן הדעת" ;

הוראה כללית בענין תפילה
"רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קְבַע (יוסבר להלן) , אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים."
היינו דרך בקשת רחמים ותחנונים כפי שראוי לתפילה שתהיה, ולכן היא אינה רציה ומקובלת (אין בתפילתו רוח חן לפי המקום - תפארת ישראל י"ז - ביאור שוטנשטיין
המשנה דנה במי שנמצא במקום סכנה, ואין דעתו מיושבת עליו להתפלל בכוונה
רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל (פטור מתפילת שמונה עשרה ומתפלל) תפלה קצרה מעין י"ח ואומר (נוסח זה: "הושיעה ה' את עמך את ישראל בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך בא"י שומע תפלה ותחנונים:"
[תלמוד]
הגמרא מבארת כיצד יש להמנע מלעשות תפילתו קבע
רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: (רשאי אדם להתפלל את נוסח התפילה הקבוע בכל יום)
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא (מתפלל סתם) כְּ(אדם ה) קוֹרֵא בְּאִגֶּרֶת. כל עוד הוא מתפלל בלשון תחנונים, שלא כאדם הקורא אגרת, אין תפילתו נחשבת קבע)

רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יַסָּא: (אין די לומר את נוסח התפילה הקבוע בלשון תחנונים - חרדים)
צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר בְּכָל יוֹם. (לבקש בקשה חדה בכל יום.כל עוד אינו מחדש בקשה בתפילתו כל יום, נחשבת תפילתו "קבע")
(הגמרא מציינת)
אֲחִיתֹפֶל (היה תלמיד חכם ורבו ויועצו של דוד המלך אך בסוף הרשיע ואיבד את חלקו בעולם הבא - סנהדרין ק"ו:) הָיָה מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם. ( היה מתפלל תפילה חדשה בכל אחת משלושת תפילות היום)
(דעה חולקת על רב אחא)
אָמַר רַבִּי זְעוֹרָא:
כָּל זְמַן דַּהֲוֵינָא עָבֵיד כֵּן, הָוֵינָא טָעֵי. (בכל פעם שהייתי מחדש תפילה חדשה, הייתי טועה בתפילתי ולא ידעתי לחזור למקום בו הפסקתי בתפילתי)
 לֵית לָךְ אֶלָּא כַּיִי דָּמַר (כאן למדתי שאין לפרש את דברי המשנה אלא כמו שאמר:)רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא (מתפלל) כְּקוֹרֵא בְּאִגֶּרֶת.
(אחרים היו מחדשים בתפילה)
רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם. (בכל ברכה מן הברכות האמצעיות)
רַבִּי אַבָּהוּ הָיָה מְבָרֵךְ בְּרָכָה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם. (כנ"ל)

הגמרא דנה בתוספות אחרות לתפילת שמונה עשרה
רַבִּי יוֹסֵה צַיְדָנָיָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
לִפְנֵי תְפִלָּתוֹ הוּא אוֹמֵר:
"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ." (תְּהִלִּים נא,יז)
וּלְאַחַר תְּפִלָּתוֹ הוּא אוֹמֵר:
"יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי,
וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יי צוּרִי וְגֹאֲלִי." (תְּהִלִּים יט,טו)
(דעה אחרת)
רַבִּי יוּדָן (היה אומר) אָמַר תְּרֵיהוֹן (את שני הפסוקים) קֻמֵּי צְלוֹתֵיהּ (לפני תפילתו).

מחלוקת אמוראים בענין המתחיל להתפלל תפילה שאינו חייב בה)
הָיָה עוֹמֵד וּמתְפַּלֵּל (כמו תפילת שמונה עשרה) בשחרית וְנִזְכַּר שֶׁהִתְפַּלֵּל (תפילה זו),
רַב אָמַר: חוֹתֵךְ, (מפיק מייד כשנזכר)
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵינוֹ חוֹתֵךְ. (אינו מפסיק ומסיים)
(סיעו לדעת שמואל)
שִׁמְעוֹן בַּר וָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
וַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם! (עיקר תפילה היא רחמים ותחנונים ועליו לסיימה לשם נדבה)
(שורנשטיין נ.)
(הגמרא מדוייקת מההוראה של רבי יוחנן)
לָמָּה? שֶׁאֵין תְּפִלָּה מַפְסֶדֶת.
רַבִּי זְעֵירָא בְּעָא קֻמֵּי רַבִּי יוֹסֵה:
לֵית מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה,
סָפֵק נִתְפַּלַּל, סָפֵק לֹא נִתְפַּלַּל, יִתְפַּלַּל? (אין ודאות שיתפלל לשם נדבה)
וְלָא אַגִּיבֵיהּ. (ולא השיב לו)
אֲתָא רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
סָפֵק נִתְפַּלַּל, סָפֵק לֹא נִתְפַּלַּל, יִתְפַּלַּל.
רַבִּי חֲנִינָא לָא אָמַר כֵּן,
אֶלָּא בָּעַיִין קֻמֵּי רַבִּי יוֹחָנָן:
סָפֵק נִתְפַּלַּל, סָפֵק לֹא נִתְפַּלַּל?
אָמַר לוֹן:
וַלְוַאי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כָּל הַיּוֹם!
לָמָּה? שֶׁאֵין תְּפִלָּה מַפְסֶדֶת.

מחלוקת בענין המברך ברכה של חול בתפילת "שמונה עשרה" של שבת
הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל בַּשַּׁבָּת,
וְשָׁכַח (לברך ברכה אמצעית) שֶׁלַּשַּׁבָּת וְהִזְכִּיר (ברכה אמצעית של חול) שֶׁלַּחֹל,
רַב חוּנָה אָמַר:
אִתְפַּלְגוּן (נחלקו) רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת,
חַד אָמַר: חוֹתֵךְ אֶת הַבְּרָכָה,
וָחֳרָנָא אָמַר: גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה.
הַכֹּל מוֹדִים בְּ"חוֹנֵן הַדַּעַת" שֶׁהוּא גּוֹמְרָהּ.
וְאָתְיָה כְרַבִּי, דְּרַבִּי אָמַר:
תָּמֵהַּ אֲנִי הֵיאַךְ בִּטְּלוּ "חוֹנֵן הַדַּעַת" בַּשַּׁבָּת!
אִם אֵין דֵּעָה, מִנַּיִן תְּפִלָּה?

אָמַר רַבִּי יִצְחָק:
גְּדוֹלָה הִיא הַדֵּעָה,
שֶׁהִיא מְמֻצַּעַת בֵּין שְׁתֵּי אַזְכָּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר:
"כִּי אֵל דֵּעוֹת יי". (שְׁמוּאֵל א ב,ג)(המילה "דעת" מופיע בין שמות הקב"ה)
אִית דְּבָעֵי מַשְׁמְעִנַּהּ מִן הָדָא:
"אָז תָּבִין יִרְאַת יי וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא." (מִשְׁלֵי ב,ה) (כנ"ל)
(ברכת חונן הדעת שייכת לכל התפילות גם לתפילות השבת)
מַתְנֵיתָה.

מתי מתפללים תפילה קצרה

שונשטיין:נ.;
תוכן השיעור: תפילה קצרה, "מעין שבע", נאמרת במקרים מיוחדים כאשר צפויה סכנה ואין זמן לומר את התפילה במלואה; על תפקידו של העובר לפי התיבה; נוסחי תפילה קצרה;

שנינו במשנה
"רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
הַמְּהַלֵּךְ בִּמְקוֹם הַסַּכָּנָה,
מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה,
וְאוֹמֵר:
"הוֹשִׁיעָה יי אֶת עַמְּךָ אֵת יִשְׂרָאֵל;
כָּל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ;

הפרוש - פירוש "אור ישרים"
בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

תלמוד

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא:
כָּל הַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה (ולכן מתפלל תפילה קצרה - "מעין שבע").
רַבִּי יַנַּי,
כַּד הֲוָה נָפֵיק לְאַכְסַנְיָא, (כך עשה כאשר יצא לחוץ לארץ - כשיוצא אל מקום מגורי צבא המלך - חרדים - יש המפרשים כל פעם שיוצא להתאכן בפונדק)
הֲוָה מְפַקֵּד גּוֹ בֵּיתֵיהּ. (היה עושה צוואה, מחשש שלא יחזור)
רַבִּי מָנָא,
כַּד הֲוָה אָזֵיל מִסְחֵי בְּמֶרְחָץ שֶׁהִיא נִסֹּקֶת (שהיה מוסק באש),
הֲוָה מְפַקֵּד גּוֹ בֵּיתֵיהּ (היה מוסר צוואה מחשש שלא יחזור).

הפרוש - פירוש "אור ישרים"
(קהלת רבה ג')דאמר רבי לוי:
בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג.
השרוי בבית המרועע,
והמהלך בדרך יחידי,
והמפרש בים הגדול.
ר' שמעון בר אבא בשם רבי חנינא:
כל הדרכים בחזקת סכנה.
ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה,
הוה מפקד גו ביתיה.
ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי אמר:
כל החולים בחזקת סכנה.

רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ,
רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי:
כָּל הַחוֹלִים בְּחֶזְקַת הַסַּכָּנָה.
(עיצה טובה למסור צוואה לבני ביתם קודם שתטרף דעתם - חרדים)
רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אָסָא:
כָּל מַה שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה,
וְתוֹבֵעַ צָרְכֵי עַמָּךְ לְפָנֶיךָ.

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

רַבִּי פִּינְחָס, רַבִּי לֵוִי, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם מְנַחֵם דְּגַלְיָא(שם מקום - גליא - אולי צרפת):
זֶה שֶׁעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה,
אֵין אוֹמְרִין לוֹ "בֹּא וְהִתְפַּלֵּל",
אֶלָּא "בֹּא וּקְרַב" (דג על המילהה "קרב"), "עֲשֵׂה קְרָבֵנוּ"(עשה מלחמתנו) ,
"עֲשֵׂה צְרָכֵינוּ" (התפלל על צרכינו) , "עֲשֵׂה מִלְחֲמוֹתֵינוּ" (הילחם בשבילנו), "פַּיֵּס בַּעֲדֵינוּ! (דבר טובות עלינו)"

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

אֲחֵרִים אוֹמְרִין:
"צָרְכֵי עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין, וְדַעְתָּן קְצָרָה,
אֶלָּא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתִּתֵּן לְכָל בִּרְיָה וּבִרְיָה (יצור) צְרָכֶיהָ,
וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה (גוף) דֵּי מַחְסוֹרָהּ,
 "בָּרוּךְ יי כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי."(תְּהִלִּים כח,ו)
בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה."
רַב חִסְדָּא אָמַר:
הֲלָכָה כָּאֲחֵרִים.(כנ"ל)

 נוסח התפילה הקצרה

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

רַב חִסְדָּא אָמַר: (המתפלל תפילה קצרה)
"וְאוֹמֵר שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת" (אפשר שהוא מקצר גם בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת, שהרי אנו עוסקים בהולך בשעת סכנה - פירוש "אור ישרים")

הפרוש - פירוש "אור ישרים"

אִית תַּנַּי תָּנֵי:
מִתְפַּלֵּל, וְאַחַר כָּךְ תּוֹבֵעַ צְרָכָיו. (קודם משבח את ה' ורק אחר כך מתפלל על צרכיו)
וְאִית תַּנַּי תָּנֵי:
תּוֹבֵעַ צְרָכָיו, וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל.(דעה הפוכה: קודם מתפלל על צרכיו ואחר כך לקב"ה)
מַן דָּמַר מִתְפַּלֵּל וְאַחַר כָּךְ תּוֹבֵעַ צְרָכָיו,
 "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (לקב"ה)"(תְּהִלִּים קַב,א),
וְאַחַר כָּךְ "וְלִפְנֵי יי יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ (תפילה אישית)".
וּמַן דָּמַר תּוֹבֵעַ צְרָכָיו וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל,
 "לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה"(מְלָכִים א ח,כח),
וְאַחַר כָּךְ "וְאֶל הַתְּפִלָּה". (הפוך: קודם צרכי הפרט ואחר-כך השבח לקב"ה)
דִּבְרֵי חֲכָמִים, (ההלכה היא - לפי האמוראים לעיל)
רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַב חוּנָה:
יָחִיד תּוֹבֵעַ צְרָכָיו בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" (ולא צריך תפילה בפני עצמה).

ראו את הגירסה בתלמוד בבלי

יש להתפלל במקום מיוחד

שונשטיין:נ:;
תוכן השיעור: האם יש מקום מיוחד לתפילה; עדיפות בבית כנסת - מקום קבוע;יש להתפלל לכיוון הקיר; מיקום התפילה של מלכי יהודה = צמוד לקיר המקדש;

רַבִּי אַבָּא, רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מְיֻחָד לַתְּפִלָּה.
וּמַה טַּעַם?
"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי" (שְׁמוֹת כ,כא),(שאתן רשות להזכיר את שמי)
"אֲשֶׁר תַּזְכִּיר אֶת שְׁמִי" אֵין כָּתוּב כָּאן,
אֶלָּא "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר"
 את שמי, כלומר במקום המיוחד שאתן לך רשות להזכיר את שם ה' המפורש, שהיינו בבית המקדש, שם אבוא אליך וברכתיך, ובית הכנסת דומה לזה, לפי שהוא במקום בית המקדש-פירוש שוטנשטין
.
אָמַר רַבִּי תַנְחוּם בַּר חֲנִינָא:
צָרִיךְ אָדָם לְיַחֵד לוֹ מָקוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל. (הכוונה לבתי כנסת)
וּמַה טַּעַם?
"וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ,
אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים" (שְׁמוּאֵל ב טו,לב),
"אֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲוָה שָׁם לֵאלֹהִים" אֵין כָּתוּב כָּאן,
אֶלָּא "אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים". (יש לקבוע מקום קבוע לתפילה- באותו מקום שדוד המלך ייחד לו מקום לתפילתו - מהר"א פולדא;פני משה;)

"אור ישרים"

(הוראה נוספת בענין תפילה)
רַבִּי יַסָּא, רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה:
רַבִּי חֶלְבּוֹ מָטֵי בַהּ בְּשֵׁם רַבִּי אֶבְדּוּמָה דְּמִן חֵיפָא: (מגיע בה)
צָרִיךְ אָדָם לְהָסֵב פָּנָיו לַכֹּתֶל לְהִתְפַּלֵּל (ולא באמצע האולם).
מַה טַּעַם?
"וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר"(מְלָכִים ב לח,ב), ("הקיר" - קיר ידוע)
בְּאֵיזֶה קִיר נָשָׂא עֵינָיו?

(הדרשה הראשונה)
רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אָמַר:
בְּקִירָהּ שֶׁלְּרָחָב נָשָׂא עֵינָיו:
"כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה"(יְהוֹשֻעַ ב,טו).
אָמַר לְפָנָיו:
"רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם,
רָחָב הַזּוֹנָה, שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הִצִּילָה לָךְ,
רְאֵה כַּמָּה נְפָשׁוֹת הִצַּלְתָּ לָהּ!"
הָדָא הִיא דִּכְתִיב:
"וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים,
וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ,
וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ" (יְהוֹשֻעַ ו,כג).
תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
אֲפִלּוּ הָיוּ בְמִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים,
וְהָלְכוּ וְדָבְקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת,
כֻּלְּהֹם נִצֹּלוּ בִּזְכוּתָהּ.
(חוזרים לחזקיהו המלך)
"אֲבוֹתַי (דוד ושלמה) שֶׁקֵּרְבוּ לָךְ כָּל הַגֵּרִים הָאֵלּוּ,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה תִּנָּתֵן לִי נַפְשִׁי!"

פירוש "אור ישרים"

(דרשה שניה)
רַבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא אָמַר:
בְּקִירוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָשָׂא עֵינָיו, (כמו שאמר הנביא בתוכחה על מלכי ישראל)
"בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי,
וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם"(יְחֶזְקֵאל מג,ח).

פירוש "אור ישרים"

 
בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים (צדיקים) הָיוּ,
וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַמְּקַדֵּשׁ בְּכָל שָׁעָה,
וְהָיוּ מִתְפַּלְּלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם.
וְהַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם
כְּאִלּוּ מִתְפַּלְּלִין בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
"וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה תִּנָּתֵן לִי נַפְשִׁי!"

פירוש אור ישרים

פירוש "אור ישרים"

(דרשה שלישית)
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר:
בְּקִירָהּ שֶׁלַּ שּׁוּנַמִּית נָשָׂא עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
"נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה"(מְלָכִים ב ד,י).
אָמַר (חזקיהו המלך) לְפָנָיו:
"רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם,
הַשּׁוּנַמִּית, קִיר אֶחָד עָשְׂתָה לֶאֱלִישָׁע,
וְהֶחֱיִיתָ אֶת בְּנָהּ,
אֲבוֹתַי שֶׁעָשׂוּ לָךְ אֶת כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה תִּנָּתֵן לִי נַפְשִׁי!"
(דרשה אחרונה בפסוק)
וְרַבָּנִין אָמְרִי:
בְּקִירוֹת לִבּוֹ נָשָׂא עֵינָיו: (כמו שהתבטא הנביא בנבואותו על המלחמה וחורבן ישראל)
"מֵעַי מֵעַי אֹחִילָה (יִרְמְיָה ד,יט),
קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי".
(חכמים מסבירים את תפעלת חזקיהו)
אָמַר לְפָנָיו:
"רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם,
חִזַּרְתִּי עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁנָּתַתָּ בִּי,
וְלֹא מָצָאתִי שֶׁהִכְעַסְתִּיךָ בְּאֶחָד מֵהֶן.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה תִּנָּתֵן לִי נַפְשִׁי!"

משנה ה': "הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר,

שונשטיין:נ:; מכון ממרא: ל"ה,א'[ברכות ד ו)
תוכן השיעור:איך להתפלל בזמן נסיעה;מכאן הדיון איך לכוון בזמן התפילה ;בחוץ לארץ - מכוון לארץישראל; בארץ ישראל - לכיון הרב הבי- בית המקדש וקודש הקודשים; משמעות: הר המוריה, ארון הקודש וקודש הקדשים

מַתְנֵיתָה.
"הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר,
יֵרֵד (ממנו ויתפלל);
וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד (היות ואין מי שישמור על החמור),
יַחְזִיר אֶת פָּנָיו (לכיוון ירושלים ויתפלל);
אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר אֶת פָּנָיו כגון חמור שעסקיו רעים, או ששאר בני השיירה אינם ממתינים לו והוא מתיירא מן הדרך-פירוש שוטנשטין
יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ (יחשוב ליבו שהוא מתפלל) כְנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים."

תלמוד
תְּנֵי:(בברייתא , תוספתא, ג' י"ח)
הָיָה רָכוּב עַל הַחֲמוֹר,
אִם יֵשׁ לוֹ מִי לֶאֱחֹז בַּחֲמוֹרוֹ (כשמתפלל),
יוֹרֵד וּמִתְפַּלֵּל לְמַטָּן;
וְאִם לָאו, מִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹמוֹ (בעודו יושב על החמור).
רַבִּי אוֹמֵר:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ (בכל מקרה), מִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹמוֹ,
שֶׁכָּךְ לִבּוֹ מְיֻשָּׁב (וחושב על התפילה, אחרת יהיה דואג מפאת העיכוב בדרך).
(וההלכה)
רַבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי:
הֲלָכָה כְּרַבִּי.
(כוון פניו של המתפלל)
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא:
תָּנַיִי תַמָּן:
לְכָל הָרוּחוֹת אֵין מַחְזִירִין, חוּץ מֵרוּחַ מִזְרָחִית.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בַר אַבּוּן:
בַּתְּחִלָּה,
 "אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יי וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה (יְחֶזְקֵאל ח,טז),
וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ." (שלא יראה כמתפלל לשמש)
(ברייתא)
תְּנֵי:
סוֹמֵא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת, (כיוונים)
הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִין כְּלַפֵּי לְמַעְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר:
"וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יי" (מְלָכִים א ח,מד).

הָעוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ,
הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וּמַה טַּעַם?
"וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם,
אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם"(מְלָכִים א ח,מח).

הָעוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי יְרוּשָׁלַיִם.
וּמַה טַּעַם?
"וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יי,
דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ" (מְלָכִים א ח,מד).

הָעוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין בִּירוּשָׁלַיִם,
הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר:
"וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ (מְלָכִים א ח,מד)."

הָעוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין בְּהַר הַבַּיִת,
הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי בֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
וּמַה טַּעַם?
"אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,
וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם,
וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ." (מְלָכִים א ח,ל)
נִמְצְאוּ הָעוֹמְדִין בַּצָּפוֹן, פְּנֵיהֶן לַדָּרוֹם,
הָעוֹמְדִין בַּדָּרוֹם, פְּנֵיהֶם לַצָּפוֹן,
הָעוֹמְדִים בַּמִּזְרָח, פְּנֵיהֶן לַמַּעֲרָב,
בַּמַּעֲרָב, פְּנֵיהֶן לַמִּזְרָח.
נִמְצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין אֶל מָקוֹם אֶחָד.
(על פי זה מובנים הפסוקים)
(שורנשטיין נ"א.)
הָדָא הִיא דִכְתִיב:
 "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (יְשַׁעְיָה נו,ז).
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי:
 "הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי" (מְלָכִים א ו,יז),
הֵיכָל שֶׁכָּל הַפָּנִים פּוֹנִין לוֹ.
עַד כַּדּוּן בְּבִנְיָנוֹ, בְּחֻרְבָּנוֹ מִנַּיִן? (מנין שיש להתפלל לכיוןן בית המקדש גם לאחר חורבנו)
אָמַר רַבִּי אַבּוּן:
"בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת"(שִׁיר הַשִּׁירִים ד,ד),
תֵּל שֶׁכָּל הַפִּיוֹת מִתְפַּלְּלִין עָלָיו,
בִּבְרָכָה (ברכת המזון), בְּקִרְיַת שְׁמַע, וּבַתְּפִלָּה (שמונה עשרה).
בִּבְרָכָה, "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם".
בַּתְּפִלָּה, "אֱלֹהֵי דָוִד וּבוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם".
בְּקִרְיַת שְׁמַע,
"פּוֹרֵשׁ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ,
וְעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם".

(האם יש סתירה בין הפסוקים)
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר:
"אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" (הוֹשֵׁעַ ה,טו),
וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר:
"וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מְלָכִים א ט,ג),
הָא כֵּיצַד?
פָּנָיו לְמַעְלָה וְעֵינָיו וְלִבּוֹ לְמַטָּה (גם שבית המקד נחרב).

נפנה לקטע הבא במשנה
"וְאִם לָאו (ואם אינו יכול להחזיר את פניו), יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים."
לְאֵי זֶה בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים?
רַבִּי חִיָּא רַבָּא:
כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁלְּמַעְלָן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֶלְפְּתָה אָמַר:
כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלְּמַטָּן.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס:
לָא פְלִיגִין:
בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁלְּמַטָּן
מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלְּמַעְלָן.
 "מְכוֹן לְשִׁבְתְּךָ", מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שִׁבְתָּךְ.(שְׁמוֹת טו,יז)

"הַר הַמּוֹרִיָּה", (דִּבְרֵי הַיָּמִים ב ג,א) - היכן שהיית "עקדת יצחק)
רַבִּי חִיָּא רֻבָּא וְרַבִּי יַנַּי,
חַד אָמַר:
שֶׁמִּשָּׁם הוֹרָיָה יוֹצְאָה לָעוֹלָם.
וָחֳרָנָה אָמַר:
שֶׁמִּשָּׁם יִרְאָה (הוראה) יוֹצְאָה לָעוֹלָם (עי הסנהדרין יושבת שם).
(מחלוקת אחרת)
אָרוֹן (שבו מונחות הלוחות),
רַבִּי חִיָּא רֻבָּא וְרַבִּי יַנַּי,
חַד אָמַר:
שֶׁמִּשָּׁם אוֹרָה יוֹצְאָה לָעוֹלָם,
וָחֳרָנָה אָמַר:
שֶׁמִּשָּׁם אֲרִירָה יוֹצְאָה לָעוֹלָם(כלומר, מחמת התורה המונחת בארון, נענשים אלה העוברים על רצון ה').
(מחלוקת שלישית)
דְּבִיר (דודש הקדשים),
רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יַנַּי,
חַד אָמַר:
שֶׁמִּשָּׁם דֶּבֶר יוֹצֵא לָעוֹלָם, מחמת התורה המונחת שם , נעשנים אלו העוברים על רצוןה '-פירוש שוטנשטין
וָחֳרָנָה אָמַר:
שֶׁמִּשָּׁם דִּבְּרוֹת (עשרת הדברות) יוֹצְאִין לָעוֹלָם.

כיוון התפילה בים "הָיָה רוֹכֵב בִּסְפִינָה, אוֹ בְאַסְדָּא, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים."

תלמוד

הִיא אַסְדָּא, הִיא אַסְכַּרְיָא, הִיא רַפְסוֹדוֹת. "וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל יָם יָפוֹ" (דִּבְרֵי הַיָּמִים ב ב,טו).

משנה ז:אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בַחֲבַר עִיר

שורנשטיין נ"א : ממרא: ל"ה,ב';בְּרָכוֹת ד,ז
תוכן השיעור: האם יחיד צריך להתפלל מוסף, או שמותר לעשות כן במקרים מסויימים; האם תוכן תפילת מוסף יהיה שונה מתפילת שחרית; התפלל יחיד - מצא מנין - האם יתפלל שוב עם הציבור; מתי יחיד יכול להמנע מתפית מוסף ולהסתפק בשמיעה משליח ציבור - במוסף ראש השנה שהתפילה ארוכה וגם אז רק אם ישמע אותה מתחילתה ועד סופה ;

חובת היחיד בתפילת מוסף
מַתְנֵיתָה
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
אֵין (מתפללים) תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בַחֲבַר עִיר (בחבורת העיר, כלומר ציבור,בל המתפלל היחידות פטור מתפילת מוסף).
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בַּחֲבַר עִיר וְשֶׁלֹּא בַחֲבַר עִיר(בין בציבור בין ביחיד).
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ {של רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה):
כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ חֲבַר עִיר,
הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.
כלומר, רק כאשר יש בעיר ציבור מתפללין מוסף, היחיד פטור, אך אם אין שם ציבור, חייב היחיד להתפלל בעצמו-פירוש שוטנשטין

תלמוד
רַבִּי בֵּיבַי בְּשֵׁם רַבִּי חַנָּה אָמַר:
הֲלָכָה כְּרַבִּי יוּדָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (שאם שי בעיר ציור המתפלל מוסף, היחיד פטור).
(עוד דעה הסוברת כן)
 מִלְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמְרָה כֵן (ואף משמעות דברי שמואל היא כן), דִּשְׁמוּאֵל אָמַר:
אֲנָה מִן יוֹמַי לָא צַלֵּית דְּמוּסָפָא,
אֶלָּא חַד זְמַן (אני מעודי, לא התפללתי תפילת מוספין, חוףץ מפעם אחת) דְּמִית בְּרֵיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא (שמת בנו של ראש גלותא והיינו עסוקים בהספדים),
וְלָא צַלּוֹ צִבּוּרָא (לא התפללו בציבור) וְצַלֵּית.(ולכן התפללתי ביחידות)
ששמואל סובר כרבי יהודה, שכאשר הציבור מתפללים מוסף היחיד פטור, ולכן בדרך כלל לא הוצרך להתפלל. ורק באותה פעם שהציבור מחמת טירדם לא התפללו, היה עליו להתפלל בעצמו-פירוש שוטנשטין

(יש החולקים על שיטת שמואל, וסוברים שרבי יהודה לא פטר את היחיד אלא רק במקרים מסויימים)
מִלֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגָן, (אלו חולקים על דברי שמואל)
דָּמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִדֵּי בְשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן חַסִּידָא:
בָּרוֹעִים וּבַקַּיָּצִים הִיא מַתְנֵיתָה.
(דברי יהודה במשנה מתיחסים רק לרועים ולמייבשי תאנים - לאחר הקטיף היה נהוג ליבש תאנים מחוץ לעיר והרועים שמרו עליהם ואינם יכולים לבוא לבית כנסת) לא אמר (שיחיד םטור ממוסף) אֶלָּא בָּרוֹעִים וּבַקַּיָּצִים,
הָא שְׁאָר כָּל אָדָם (הרגילים להיות בעיר חייבים) חַיָּבִין להתפלל מוסף עם הציבור).
נמצא שרבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא חולק על שמואל, שהרי שמואל לא התפלל מוסף אף שלא היה מן הרועים והקייצים, כי לדעתו רבי יהודה פוטר את כל היחידים, אף כשאינם אנוסים מלהתפלל-פירוש שוטנשטין

(הגמרא ממשיכה, שישנם עוד אמוראים החולקים על שיטת שמואל. כי לדעתם אין ההלכה כרבי יהודה אלא כחכמים)
מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה כֵן, דָּמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יַנַּי
עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל בַּשֹּׁקִי שֶׁלְּצִפּוֹרִין, (בשדות המושקים)
(ולאחר סיום תפילתו היה) וּמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמִתְפַּלֵּל שֶׁלַּמּוּסָף.
(והקשה רבי יוחנן) וְאֵין חֲבַר עִיר בְּצִפּוֹרִין?
הלא בוודאי יש מנין גדול בציפורין, ונמצא שרבי ינאי בכל זאת התפלל מוסף, מוכח שאינו פוסק כרבי יהודה אלא כחכמים-פירוש שוטנשטין

תלמד מדברי יוחנן שלושה דברים
אַתְּ שָׁמַע מִנַּהּ תְּלָת:
(לימוד ראשון)
אַתְּ שָׁמַע (תלמד מזה) מִנַּהּ שֶׁשֹּׁקִי שֶׁלְּצִפּוֹרִין ( בו התפלל רבי ינאי נחשב) כְּצִפּוֹרִין (עצמה. ולכן סבר רבי יוחנן שמכיוון שבציפורין יש חבר עיר, גם השוק נחב שיש בו חבר עיר, ונמצא שפם פטור מתפילת מוסף לפי רבי יהודה, ומכיון שרבי ינאי כן התפלל שם מוסף, יש להוכיח כחכמים);
(לימוד שני)
אַתְּ שָׁמַע (תלמד מכך) מִנַּהּ חֲלוּקִין (חכמים) עַל רַבִּי יְהוּדָה
שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה; (והם סבורים שהיחיד חייב להתפלל מוסף אף במקום שיש חבר עיר, וכשיטתם נהג רבי ינאי כשהתפלל מוסף כיחיד)
(לימוד שלישי)
אַתְּ שָׁמַע מִנַּהּ (ותלמד ממה שרבי ינאי הלך ארבע אמות לפני שההתחיל להתפלל מוסף)
שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל וּמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמִתְפַּלֵּל שֶׁלַּמּוּסָף.(כלומר, שמי שהתפלל שחרית ורוצה להתפלל מיד מוסף, צריך ללכת לפני כן ארבע אמות, כדי שתתישב דתו לערוך תפילתו בלשון תחינה)

הגמרא מוסיפה
אָמַר רַבִּי אַבָּא:
וְלֹא סוֹף דָּבָר עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת (ממש),
אֶלָּא אֲפִלּוּ שָׁהָא (שיעור זמן) כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת (יכול כבר להתפלל מוסף).

האם תוכנה של תפילת מוסף צריך להיות שונה מתפילת שחרית
רַב אָמַר:
צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר (בתפילת מוסף - כדי שיהיה ניכר שהיא עבור חובת מוסף).
שְׁמוּאֵל אָמַר:
אֵין צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר (לא צרך לחדש דבר).
(מסקנת דברים)
רַבִּי זְעֵירָא בְּעָא קֻמֵּי (שאל לפני) רַבִּי יוֹסֵה: (האם צריך לחדש)
מָהוּ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר?
אָמַר לֵיהּ: (רבי יוס: צריך לחדש, אלא שאפילו אם התפלל שוב תפילה רגילה)
אֲפִלּוּ אָמַר: (בתוך תתפילה)
"וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת חוֹבוֹתֵינוּ,
תְּמִידֵי יוֹם וְקָרְבַּן מוּסָף", יָצָא (חןבת מוסף).

הוראה בענין אדם שהתפלל ורוצה לחזור ולהתפלל
רַבִּי שִׁילָא בְּשֵׁם רַב:
נִתְפַּלַּל (ביחידות) וּמָצָא עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם מִתְפַּלְּלִין,
מִתְפַּלֵּל עִמָּהֶן.
כלומר, רשאי לחזור ולהתפלל עמהם. שאף שאין להתפלל תפילת נדבה אלא אם כן מחדש דבר בתפילתו, כאן רשאי להתפלל בלא לחדש דבר. משום ששינוי זה עצמו, שהתפילה הקודמת היתה ביחידות וכעת היא בציבור , נחשב בחידוש דבר-פירוש שוטנשטין

מעשה בענין זה
רַבִּי זְעוֹרָא וְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב הֲווֹן יְתִיבִין.
מִן דְּצַלּוֹן (היו יושבים לאחר שהתפללו ביחידות) אֲתָת צְלוֹתָא (בא ציבור להתפלל).
קָם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב מְצַלָּיָא (להתפלל).
אָמַר לֵיהּ רַבִּי זְעוֹרָא:
וְלָא כְבָר צַלִּינַן? (וכי לא התפללנו כבר)
אָמַר לֵיהּ:
מְצַלֵּי אֲנָה וְחָזַר וּמְצַלֵּי,(אכן התפללתי, אבל אני חוזר ומתפלל)
דָמַר רַבִּי שִׁילָא בְּשֵׁם רַב:
נִתְפַּלַּל וּמָצָא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם מִתְפַּלְּלִין,
מִתְפַּלֵּל עִמָּהֶן.

הוראה נוספת בדבר תפילה בציבור
רַבִּי אַחָא רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעוֹרָא:
נִתְפַּלַּל שֶׁלַּשַּׁחֲרִית (ובא לבית הכנסת),
וּבָא וּמְצָאָן מִתְפַּלְּלִין שֶׁלַּמּוּסָף,
מִתְפַּלֵּל עִמָּהֶן.(תפילת מוסף, אף אם לא הספיק לסיים תפילתו לפני חזרת הש"ץ)
(אולם אם) לֹא נִתְפַּלַּל שֶׁלַּשַּׁחֲרִית,
וּבָא (לבית הכנסת) וּמְצָאָן מִתְפַּלְּלִין שֶׁלַּמּוּסָף,
 (אז תלוי) אִם יוֹדֵעַ הוּא שֶׁהוּא מַתְחִיל וְגוֹמֵר (תפילת שמונה עשרה של שחרית)
עַד שֶׁלֹּא יַתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר (את חזרת הש"ץ),
כְּדֵי לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן, יִתְפַּלֵּל;
וְאִם לָאו (שאינו יכול לסיים תפילתו עד הזמן בזה), אַל יִתְפַּלֵּל (עד לאחר שיענה אמן אחרי תפילת שליח הציבור).
(הגמרא מבארת)
בְּאֵי זֶה אָמֵן אָמְרוּ? (שאין לו להתפלל אלא אם כן יודע שלא יפסיד אותה)
תְּרַיִן אֲמוֹרָאִין, (שני אמוראים נחלקו בדבר)
חַד אָמַר: בְּאָמֵן שֶׁלְּ"הָאֵל הַקָּדוֹשׁ",
וָחֳרָנָא אָמַר: בְּאָמֵן שֶׁלְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".
(אין מחלוקת בינהם)
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס:
וְלָא פְלִיגִין:
מַן דָּמַר בְּאָמֵן שֶׁלְּ"הָאֵל הַקָּדוֹשׁ", בַּשַּׁבָּת; (שאין ברכת "שומע תפילה)
וּמַן דָּמַר בְּאָמֵן שֶׁלְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", בַּחֹל.

הגמרא חוזרת לענין חיוב היחיד להתפלל מוסף בבית כנסת
תַּמָּן תְּנֵינַן:
"רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
שְׁלִיחַ צִבּוּר (החוזר בקול רם על התפילה) מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים (השומעים תפילתו) יְדֵי חוֹבָתָן (ואינם צריכים להתפלל בעצמם - יש מחלוקת יש הסבורים שזה חל רק עבור מי שאינו בקי ואינו יכול להתפלל בעצמו).(ראש השנה ד,ט)"

(הוראה בענין זה)
 רַבִּי הוּנָא רֻבָּא (הגדול) דְצִפּוֹרִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל (שהשליח ציבור מוציא רבים ידי חובה) בְּאִלַּיִן תְּקִיעָתָא.
בתפילת מוסף של ראש השנה(הנקראת "תקיעתא" היות ותוקעים ב בשופר, משום שיש ברכות ארוכות שאין הציבור בקיא בהן, ועל כן הקלו חכמים והתירו לכל אחד לצאת ידי חובה בחזרת הש". אבל בשאר התפילות אין ההלכה כרבן גמליאל אלא כחכמים, של מי שבקי התפילה חייב להתפלל בפני עממו-פירוש שוטנשטין

(מעשה בענין זה)
רַבִּי זְעוֹרָא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹן יְתִיבִין תַּמָּן בְּאִלַּיִן תְּקִיעָתָא.(היו יושבים בזמן תפילת מוסף לאחר שהתפללו שחרית)
מִן דְּצַלּוּן (כאשר החלה תפילת מוסף של הציבור), אֲתָת צְלוֹתָא.
קָם רַב חִסְדָּא מְצַלָּיָא. (להתפלל>)
אָמַר לֵיהּ רַבִּי זְעוֹרָא:
וְלֹא כְבָר צַלִּינַן? (התפללנו שחרית ואפשר לצאת ידי חובה בחזרת הש"ץ)
אָמַר לֵיהּ:
מְצַלֵּי אֲנָה וְחָזַר וּמְצַלֵּי. (למרות שהתפללתי שחרית, אני צריך לחזור ולהתפלל מוסף)
דְּנָחְתּוּן מַעַרְבַיָּא לְתַמָּן וְאַמְרוּן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:(אף שבי מערבה - ארץ ישראל - חזרו לבבל ואמרו בשם:)
הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאִלַּיִן תְּקִיעָתָא. (במוסף ראש השנה אפשר לצאת בה בשמיעה מהש"ץ)
וַאֲנָה, דְלָא כַּוְּנֵית. (אני לא להתכוון לכל תיבה של השליח ציבור)
הָא אִלּוּ כַּוְּנֵית, הָוֵינָא נָפֵיק יְדֵי חוֹבָתִי.(אילו יכותי הייתי יוצא ידי חובה)
(רבי זעירא מסייע)
אָמַר רַבִּי זְעוֹרָא:
וְיָאוּת. (ראוי שההלכה תהיה כמו רבי גמליאל)
כָּל תַּנַּיָּא תָּנַיִי לַהּ (לומדים זאת) בְּשֵׁם רַבָּן גַּמְלִיאֵל,
(ואילו) וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא (שנה הוראה זו) תָּנֵי לַהּ בְּשֵׁם חֲכָמִים.
(תנאי נוסף)
רַבִּי אַדָּא דְקֵיסָרִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:(הרוצה לצאת ידי חובה בשמיעה משליח הציבור)
וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מֵרֹאשׁ הַתְּפִלָּה (שישמע את התפילה מתחילת ועד סופה)
(סיוע להורה זו).
אָמַר רַבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָה:
וּמַתְנֵיתָה אָמְרָה כֵן: (יש לומר לפי הסדר, ואם שומע חלק, אין זה לפי הסדר)
"סֵדֶר בְּרָכוֹת, אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם." (ראש השנה ד,ה)

סליק פרקא

השיעור הבא

• תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - פרק ה' דפים ל"ו: - מ"א.