מבוא - בכתות הגבוהות של בית הספר נוהגים לבקש מהתלמידים לראיין ניצולי שואה. המטרה טובה: גם להכיר את מהלכי השואה וגם את הניצולים ממנה. לפעמים, (וגם אני חוטא בכך) אני מספר את החוויות שלי מימי השואה. התלמידות מקשיבות היטב, בכנות מלאה. שואלים שאלה אחת או שתיים - נדמה לי כדי לצאת ידי חובה.
ואז, אני מפתיע אותם ואומר להם שמה ששמעתם ממני כבר כתבתי בתור סיפור ואפילו הקלטתי בווידאו. הם יוצאות ואני בהרגשה טובה מצפה לתוצאות. אם כי לא תמיד באות.
ואז אני מגלה להפתעתי שהחיבור של התלמידות הוא לפעמים " copy past" של מה שנכתב, כולל שגיאות כתיב. אני מזהה זאת בקלות שכן אצלי הן נפוצות כך שלא ניתן להתעלם מהן.
אורלי, ביתם של שאול ויערה, הזמינה שתי תלמידות חביבות מתיכון בכפר סבא לשוחח עם שאול ויערה על השואה. והנה יצא חיבור. נדמה לי כי הפעם עשו עבודה יפה. לשיפוטכם.
תתעלמו מן ההקדמה שלי שנכתבה רק לשם איזון