אמילי עמרוסי כתבה בעיתון "ישראל היום" ביום ג' אלול תשע"ד על הספר:
תפוס את היהודי - אתר מחבר הספר
אם יש משהו שיהודי חייב לעשות זה לקרוא את "תפוס ת'יהודי" של טוביה טננבום (הוצאת סלע מאיר.( הדבק על הכריכה עוד לא יבש, רק ביום ראשון הוא יוצא לחנויות, אבל ברור שמדובר באסופת דפים שהיא קריטית כדי להבין מה קורה פה.
טננבום, יהודי וישראלי לשעבר, הוא סוכן סמוי. הטריק שלו יכול לעבוד רק פעם אחת - בפעמים הבאות כבר יזהו אותו. אחרי תקופה ממושכת של התחזות הוא הוציא שני ספרים במכה. בראשון, "אני ישן בחדרו של היטלר" שיצא לאור ביוני האחרון, התחזה לגוי גרמני וחשף את היקפה המבהיל של האנטישמיות החדשה בגרמניה. בספרו השני, חם ממכבש הדפוס, דילג בין תל אביב ורמאללה, כשהמועמדים להסרת הבגדים הפעם הם ישראל והרשות הפלשתינית.
היה מי שכינה אותו "בוראט לאינטלקטואלים." לפעמים הוא טוביאס, קתולי שנפגש עם ג'יבריל רג'וב, אחמד טיבי, אנשי אונר"א ועמוס עוז ולפעמים הוא טוביה היהודי, שנפגש עם איילת שקד ומתנחלי יצהר. בחסות האופי התיאטרלי שלו (הוא הקים את התיאטרון היהודי המצליח בניו יורק,( ובזכות היותו דובר עברית, ערבית וגרמנית, הוא מגלה מה אנשים אומרים אחרי שהיהודי הולך. הספר מרים את העפעפיים בחוזקה. הכתיבה משעשעת, התוכן מחריד. השורה התחתונה: מדינות אירופה וארגונים בארצות הברית הנגועים באנטישמיות עמוקה מצאו יהודים שונאי עצמם, שיעשו בשבילם את העבודה המלוכלכת. אין צורך להסתכן באמירות לא תקינות פוליטית ובהאשמות על אנטישמיות; מי שיוציאו לפועל את שנאת ישראל בעולם יהיו יהודים.
מדובר באותם יהודים שעסוקים בלייצג את הצד הפלשתיני, אבל עושים זאת בלי לדעת מילה אחת בערבית. תסריטאים ובמאים שמקבלים מימון יפה מקרנות קולנוע חיצוניות, גרמניות למשל. המימון מגיע רק אם התסריט הוא פרו-פלשתיני. כך הם מרוויחים שופר תמים.
ויש גם את פעיל השמאל איתמר שפירא (אחיו של הטייס הסרבן יונתן שפירא,( שלוקח קבוצת סטודנטים מחו"ל לסיור, בחושבו שטננבום המצטרף אליהם הוא "משלנו." ביד ושם מסביר שפירא שהזוועות שעשו הנאצים הן אותן זוועות שישראל מבצעת בפלשתינים. זה מה שהסטודנטים שומעים. זה מה שהעולם שומע. מפיו של יהודי, חייל לשעבר.
טננבום מנפץ את הבלוף של ארגוני זכויות אדם. חושף מסכת שקרים של ארגונים כמו רופאים לזכויות אדם ואחרים שמפיצים אינפורמציה שקרית. המטרה היא להוכיח שהיהודים הם עושי העוול הגדול ביותר בעולם. המסע שלו מתועד, מוקלט, ממוסמך. כשהוא מצטרף לסיור של עדאללה, עם רצף ראיונות מבוימים לגבי מצוקות הבדואים, הוא מתעקש להיכנס לאוהלים. בפנים מתגלים בתי פאר. מתברר שאף עיתונאי אחר לא ביקש להרים את הבד של האוהל.
בבילעין הוא מתעד את ההצגה המאורגנת. את ההערות התומכות בהיטלר שהשמיעו מלוויו הערבים, כשהיו בטוחים שהוא גרמני. ביפו ראיין בעל בית קפה ערבי שמחזיק מעל הקופה את "מיין קאמפף." ערבייה ממזרח ירושלים, סטודנטית באקדמיה למוסיקה, גילתה לטננבום שהיתה מוכנה לרצוח את המרצה שלה.
הוא תוהה מדוע פעילי השמאל לא משקיעים במחנות הפליטים הפלשתינים בירדן, הרי שם המצב הקשה ביותר, מדוע מביאים קבוצות לסיורים רק ביהודה ושומרון. התשובה היא שהסיפור הוא לא הפלשתינים אלא היהודים. תפוס את היהודי.