| כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד |
סגולת (קמע) הרמב"ן זיע"א מכון תורת אמ"ת
המקור: תלמוד שטיינזלץ
כללי אתמחי גברא ואתמחי קמיעא היא סוגיה על כללי נשיאת קמע בעל סגולות לריפוי, ביום השבת, הנידונה במסכת שבת. פרשן התלמוד מנחם המאירי, מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס במאה ה-14, מבאר את טעם הדבר: אם עדיין לא הוכחו סגולות הקמע, הוא אינו "מומחה" (אמין, מצליחת מביא תועלת) והאדם אינו סומך עליו כל כך, חוששים שמא יורידו בשבת, יטלטלו ברשות הרבים וכך יחלל שבת. אך אם הקמע כבר "מומחה", האדם ישא אותו ואין חשש לחילול שבת.
הקמע או הכותב: "מומחה"[]
בתחילת הסוגיה מחדש רב פפא שאין צורך שיתמחו גם האדם וגם הקמיע, אלא די בכך שהאדם בלבד התמחה. התוספות (ד"ה אע"ג) כותבים שכל שכן שכאשר הקמיע התמחה ולא הכותב שמותר לצאת בקמיע כזה. הם מנמקים את דבריהם בכך שמהסוגיה עולה שקמיע מומחה עדיף מכותב מומחה. יש לדון אם כן כיצד קמיע הופך למומחה אף שכותבו אינו מומחה. מכון הלכה ברורה ובירור הלכה סוגיות בעיון ללימוד הדף היומי
הקמע: מומחה[]
אם כן, כיצד תבחן אמינותו של הקמע - אם יחשב ל"מומחה" או לא ? למדנו כי אם הריפוי בעזרת אותו הקמע התרחש לפחות שלוש פעמים וריפא לפחות שלושה בני אדם, אנו אומרים כי לקמע יש סגולה שכן ריפוי אינו מקרי - יש לכך "חזקה". ברם, אם הקמע ריפא פחות משלוש פעמים, אין תולים את הריפוי בקמיע אלא במקרה.
עם זאת קיימת הבחנה בין רש"י לתוספות:לפי רש"י הכוונה לכך שהוחזק הלחש שכתוב בתוך הקמיע ללחש שמרפא, ולכן גם אם יכתוב לחש זה אדם אחר - יחשב הקמיע למומחה, אך לפי התוספות הכוונה לכך שאותו קמיע שריפא כבר נחשב לקמיע שמועיל אבל לא קמיע אחר אף שכתוב בו את אותו הלחש.
הבית יוסף כותב שאין מדברי הרמב"ם ראיה האם הוא מפרש בעניין זה כרש"י או כתוספות, אולם בעל ערוך השולחן (סעיף ע"ה) סובר שהפירוש המסתבר יותר בדברי הרמב"ם שכותב "ואי זה הוא קמיע מומחה? זה שריפא לשלשה בני אדם" הוא שהלחש נחשב למומחה אף אם נכתב מחדש על ידי אדם שאינו מומחה, דהיינו כרש"י. השולחן ערוך כותב ש"אותה אגרת מומחה לכל אדם" וזה כשיטת התוספות שדווקא אותו קמיע נחשב למומחה ולא קמיע אחר שכתבו אדם שאינו מומחה, וכך כותב המשנה ברורה (סקפ"ט וסקצ"ג).מכון הלכה ברורה ובירור הלכה סוגיות בעיון ללימוד הדף היומי
רש"י ביאר כל לחש ריפא שלשה פעמים ואפילו אדם אחד, דהיינו: ריפא ושנה ושילש ממחלה בחולי אחד וכתבו זה הלחש וריפא ג' פעמים או לאדם אחד או לשלשה הקמע יוגדר כ"מומחה" - אבל רק הקמיע לבדו מומחה, בין אם נכתב על יד אדם זה או אם כתבום שלשה רופאים (כך נכתב במקור) נעשה קמע של לחש זה מומחה מיד כל אדם:
הכותב: מומחה[]
מתי כותב הקמע נחשב ל"מומחה" ואת כל הקמעות שלו ניתן לשאת בשבת: אם הקמעות שהוא כתב הביאו תועלת לפחות שלוש פעמים, כל פעם לאיש אחר ולמחלה אחרת. לעומת זאת, הקמע עצמו נחשב ל"מומחה" אם הועיל לשלושה אנשים. במקרה זה הסגולה היא של הקמע ולא של מחברו.
רש"י הבהיר מהי הגדרה ה"מומחה": הקמעות של "הרופא" - מיני לחש - נחשבות למומחה אם פעלו על ג' בני אדם על שלשה מיני חלאים ונעשו בעזרת ג' מיני קמיעין שאינן דומין זה לזה. וכך הגברא נעשה מומחה בכל קמיעים שיעשה לעולם, שהרי הומחה בשלשה מיני קמיעים. המקור לכך: בב"ק (דף ל"ז) נגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל.
בשיעור דף יומי ב"מאורות הוא הביא בשם רבי יונתן את הסיבות הבאות:
- אם הקמע הצליח סימן הוא יראה שמים ובשעה שהוא כותב הוא מתפלל על החולים ולכן זה עוזר לכל הקמעות.
- ה"מומחה" כותב רק קמעות שהוא בקיא, קמעות אחרות הוא יכתוב ולכן כל קמע שהוא מוציא הוא יביא תועלת.
ובניסוח אחר: שלשה קמיעין הללו נעשים מומחים מיד כל אדם שהרי ריפא כל אחד ג"פ ואין לומר מזל הרופא גורם דאין הדבר תלוי במזל הרופא אלא בחכמתו ואין לומר נמי החולה גרם שמתרפא על ידי קמיעין שהרי בשלשה אנשים הוחזק:
במאורות הדף היומי הועתה השאלה, האם יש דמיון בין נשיאת קמע לבין נטילת כדור. ובכן, קמע שומר כל הזמן וכדור רק מתי שנזקקים לו. ומה אם רפואה טבעית: רש"י אומר "אחד קמע בכתב ואחד קמע של עיקרין (שורשים של עצים). האם יש דמיון ל"שחיקת סממנים" ? כנראה לא, היות והשימוש בו חיצוני.
רש"י הוסיף, אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה (שחלה כבר במחלת הנפילה) אלא אפילו דואג שלא יחלה במחלת הנפילה ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת ויצא לרשות הרבים וזאת משום מראית עין - שנחשב כתכשיט האסור בטלטול.
לדעת הרמב"ם, אם יש סבירות רבה שהקמע יעזור מותר לערוך אותו אפילו בשבת. אפילו, אם יש הנחה שהחולה ישתפר מצבו עם הקמע, הרי יש לתת לו.
ולסיום, הסוגיה מסתיימת בתיקו: האם הקמע רפא אותו או שהיה זה מזלו של מקבל הקמע ואדם אחר לא היה מתרפא מהקמע.
נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך[]
...ויוצאין בקמיע מומחה. ואי זה הוא קמיע מומחה? זה שריפא לשלשה בני אדם, או שעשהו אדם שריפא שלשה בני אדם בקמיעין אחרים.(רמב"ם שבת י"ט, י"ד)
אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה, ואם הוא מומחה - יוצאין בו, לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע, כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות ורפאו שלשתם שלשה בני אדם, שאיתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו, אבל לא לשאר לחשים, וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר, לא שנא אתמחי קמיע ולא גברא, כגון שכתב לחש אחד באגרת אחת וריפא בו שלש פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם, וכל שכן אי איתמחי גברא וקמיע, כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות וכל אחת הועילה לשלשה אנשים או לאדם אחד שלש פעמים - איתמחי גברא ללחש זה בכל אגרת שיכתבנו, ואתמחו אגרות הללו לכל אדם... אבל אם כתב שלשה קמיעים לאדם אחד ורפאו שלש פעמים - לא איתמחי לא גברא ולא קמיע. ומותר לצאת בקמיע מומחה... (אורח חיים ש"א, כ"ה)