ימי מטולה הראשונים

מטולה הוקמה במקום בו היה קיים כפר דרוזי בשם אומטולה - שפירושו - משקיף על הסביבה. בשנת 1893 חברת יק"א והברון רוטשילד רכשו אדמות באזור מערבי נוצרי מצידון בשם ג'בור בֵּיי. על הקרקע שנקנתה התיישבו מספר משפחות יהודיות מצפת והגליל וכך נוסדה המושבה מטולה. בתחילה ישבו בכפר במשותף דרוזים ויהודים.

בעקבות דיכוי המרד הדרוזי, אדמות הכפר נמכרו. בא כח הברון רוטשילד בראש-פינה יהושע אוסוביצקי קנה אותם והושיב בכפר ששים משפחות מן הפועלים הותיקים במושבות ובני איכרים. שטח האדמה שנקנה היה גדול, שנים-עשרה אלף דונם, ברם, רק מחצית השטח היה בגדר אדמה ראויה לעיבוד.

כבר בשנת 1893 הסתבר כי לחקלאי המושבה אין די קרקע לעיבוד. וכך נרכש שטח של כ-13,000 דונם בצפון הגליל באזור המכונה Ihn Talhah (לפי מפת PEF משנת 1880 ) . רוב השטח ניתן לאיכרי מטולה ועל מה שנותר הוקמה החווה החקלאית תל חי

מטולה קמה על יסוד שני משברים מבחוץ ומפנים :המרד הדרוזי וחוסר העבודה ביישוב היהודי

Metulah22 — מטולה בימיה הראשונים - גלויה - המקור:ויקיפדיה

מבחוץ ומפנים[]

המרידה הדרוזית נגד השלטון העות'מאני ארכה חודשים אחדים. היא כללה שוד של גרנות חיטה של כפרים נוצריים ומוסלמים, גזל של עדרי בקר וצאן ולקיחה בשבי של משמר חיילים תורכיים מ"ג'דידה" (11 ק"מ צפונית ממטולה). המרד חוסל עם בואו של גדוד תורכי מדמשק ועימו שני תותחים. בתור כוֹ‏פֶר‏-ענושים גרשו את הדרוזים להר הדרוזים ובתור פיצויי הממשלה לקחה את האדמות וחלק נמכרו ל"מושל" הגליל יהושע אוסוביצקי. התורכים היו זקוקים לכסף רב למימון המלחמה.

לאחר ייסוד המושבות הראשונות, בשנים 1878-1882 קרה "משבר" בישוב: נוצר חוסר עבודה בקרב העולים החדשים. מנהיגי הישוב:חובבי ציון ופקידי הברון החליטו על פתרון:מימון כרטיסי נסיעה לאמריקה ולאוסטרליה. חלק קטן התיישב על הקרקע בשנת 1888 בבאר טוביה ובשנת 1895 במטולה.

הקמת המושבה[]

ששים איש אספה פקידות הברון, רובם בעלי משפחות מהפועלים החקלאים במושבות. היא הושיבה אותם ב"חושות" - מבנים חרבים למחצה שנותרו מהדרוזים. נתנו להם כלי עבודה, מעט בהמות ו"כמנהג הימים ההם" גם "קצבה חודשית" לקיום. אך הסתבר כי למושבה אין קרקע ראויה לעיבוד, כולה סלעים וטרשים. גם גבולות לא קבעו בין התושבים וכך מעשי "הסגת גבול" היו שכיחות.

נקמת הדרוזים[]

לדרוזים לא ניתן דבר, לא בעד הגפנים ולא בעד עצי התאנה. המשמר התורכי שכלל סמל וחמישה חיילים לא יכל להגן עליהם. וכך, ביום התנפלו על העובדים בשדות וגזלו את הבהמות ובלילה ירו לכל עבר והפחידו את המשפחות שלא העיזו לצאת מביתם.

הפתרון שנמצא על-ידי פקידי הברון היה לקחת שומרים שכירים משבטי המיתואלים. אלו נטלו על עצמם את הגנת המושבה והדיפת הדרוזים. את הכסף נטלו אבל את הריב שלא היה שלהם עם הדרוזים הם לא הסכימו לריב. וכך הדרוזים המשיכו להטריד את המושבה. מה שכן, הם הפכו להיות "בעלי-בית" במושבה - הצליחו להוציא ממנה את יתרת הכנסותיה.

התוצאה, המושבה שותקה: הדרוזים מצד אחד והמיתואלים מצד שני ובתווך התושבים מחפשים פתרונות קיום.

גידולים חדשים[]

המומחים של הברון החליטו להציע לתושבים דרכים חדשות להגדלת הכנסותיהם:

גידול "צבר ללא קוצים".
גידול סוסים ואפילו טיפחו זן מיוחד למספוא.
גידול טבק - זו הייתה הצלחה יחסית בגידול אך המונופול התורכי לא הירשה את המכירה וגם זה פסק.

עצמאות ונטישה[]

חיים מרגליות קלווריסקי שהיה לממונה על המושבה החליט לרכוש אשמות מצפון למושבה בעמק עיון. גם את הדרוזים פייסו וקנו להם אדמות מדרום להר החרמון. בנו ארבעים בתים, הקיפו את המושבה בחומה מסביב לבתים וכך ביצרו את בטחונה (חלק ממנה ניתן היה לראותעד לפני שנים אחדות) ושאר התושבים עברו למושבות בגליל התחתון. גידלו חיטה, נטעו גפנים והחלו בגידול צאן.

אך עדיין היו בעיות, האדמה בעמק עיון הייתה פוריה, אך לעיתים קרובות הוצפה וגרמה לרקבון הצמחים. הגפנים לא הצליחו באדמת הטרשים.

וכל ערב מלחמת העולם הראשונה מטולה ננטשה ונשארו בה "הזקנים, החלשים והנרפים". בימי המלחמה נקרעו ממנה חלקים לטובת תח-חי וכפר גלעדי. בימי הכיבוש הצרפתי נחרבה לגמרי. כתב סופר הישוב משה סמילנסקי:

	מושבה-חורבה על איכריה המשותקין, על חרתיה (הפועלים) הערבים, על שדותיה העזובים, על קציר זרים וגורן ריקה, ללא עץ פרי, ללא עץ גפן, ללא עבודה וללא חיים

לפי אתר המושבה:"במטולה היו חיילים צרפתים מעין "חיל מצב" ואלה לא יכלו לעמוד בפני הפורעים הרבים. ביום 5.1.1920 נאלצו 120 תושבי מטולה דאז להמלט מהמושבה לצידון ומשם חזרו לארץ. המוסלמים בזזו את הרכוש ושדדו את הבתים. 8 בתים נשרפו בתוכם בית הכנסת ובית הספר ומהנותרים נשדדו הדלתות והחלונות, הרצפה והרעפים. בסוף אותה שנה ומשנרגעו הרוחות, החלו איכרי מטולה לחזור אליה ולבנותה מחדש.

כעבור זמן מה חזר האזור לשלטון בריטי והגבול בין ארץ ישראל ללבנון שהיה תחת שלטון צרפתי נקבע 30 מ' מהבתים הצפוניים של מטולה - גבול שקיים עד היום.

חידוש היישוב[]

ההתיישבות במושב קבלה מפנה עם בואם של אנשי "השומר" לתחומה. אלו הגנו עליה בחירוף נפש, בינהם יוסף לישנסקי. גם הדוגמא הדרוזית הפיחה גבורה בלב צעיריה. כאן גם הוקם בית ספר אשר בקש לחנך את בני המושבה לעבודה חקלאית. אנשי החינוך שפעלו במושבה היו:יצחק אפשטיין וש.ח. וילקומיץ

המקור: משה סמילנסקי, משוט בארץ , הוצאת דביר תל אביב תשי"ג

הרשמים הם משנת תרס"ג 1902-1903)

מטולה 1940[]

זאב וילנאי כתב על המושבה בשנת 1940: יש בה 30 משפחות, אדמתה 8,500 דונם היא פרטית. בתיה בנויים לאורך רחוב אחד ברכס הצפוני ביותר של הגליל. היא בגוה 500 מטר מעל פני הים ובמרחק 50 ק"מ מחוף הים. בשיפולי הרחוב בית המכס ללבנון.

מזג האויר הררי, בחורף נושבות רוחות קרות והגשמים מרובים כ-900 מטר בשנה. זהו היושב החקלאי הגשום ביותר בארץ. לפעמים יורד בה גם שלג. בקיץ אויר נעים ורעהו, רוחות קרירות ומבריאות נושבות סביב, בה בתי מלון וקיטנטת לבאים להנפש בה.

תמונות מימי מטולה הראשונים[]

(מאתר המושבה)