מקוה ישראל

המפה נטענת...

Mikve israel 1880 — מפת ארץ ישראל 1880 מבין הישובים היהודיים רק בית הספר החקלאי (מקווה ישראל) הופיע

Mikve Israel emblem — סמל בית הספר המקור: הויקיפדיה העברית איתן פ.

Mikveh Israel first students — תלמידי מקווה ישראל ראשיתו : מקור - ויקישיתוף, הביא את התמונה: Humus sapiens

הערך נכתב ברובו המכריע עבור הויקיפדיה העברית

מקווה ישראל היה הישוב הראשון שהוקם בארץ ישראל על ידי התנועה הציונית, בתור בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. בית הספר הוקם בי"ד אדר א' תר"ל (15 בפברואר 1870) ^[1] על ידי שארל נטר דרומית לדרך יפו - ירושלים והדרך לדרום ארץ ישראל. הממשלה הטורקית נתנה לו רישיון ליסוד בית ספר חקלאי. היא אף העניקה לו שטח של 2,600 דונם בחכירה עולמית בתשלום שנתי קטן " מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים" .. העיתון הלבנון כותב: "האדון הנכבד נעטער נ"י (נירו יאיר) נסע מזה ירושלים לדמשק וחפצו יצליח להפוך רצון ממשלת תורגמה (טורקיה) הישרה לתת לו חלקה טובה ^[1]. היישוב הישן קבל בברכה את הקמת בית הספר החקלאי.

חברת כל ישראל חברים נטתה לבקשת שארל נטר להקים את בית הספר החקלאי. ביחד עם יסוד בית הספר החליטה החברה "לקנות שנה-שנה אחוזת-שדה די מושב מנין משפחות ולהושיבם עליה, למען תוכלנה לעבדה ולשמרה ולאכול לחם מיגיע כפיהן. ^[2]

חנוכת בית הספר חלה בשבוע פרשת בחוקותי והוא נקרא לפי דברי ההפטרה מספר ירמיהו מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן. (י"ד ח')^[1].

בשנת 1956 נחתם הסכם בין חברת "כל ישראל חברים" לבין ממשלת ישראל לניהול משותף של בית הספר החקלאי. ובשנת 1976 נחקק בכנסת ישראל "חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל" ועל פיו "יוסיף לפעול כבי"ס חקלאי לקידום מטרותיו" וכן ש- "אין לשנות יעוד הקרקעות" . חוק זה בא להחליף את הרשיון של האימפריה העות'מאנית להפעלת בית הספר החקלאי, אשר מכוחו היא פעלה עד אז.

בבית הספר, המוגדר היום כבית ספר ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי" לומדים 1,500 תלמידים. כיום המוסד כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני "המדור הכללי" ותיכון חקלאי דתי "המדור הדתי". בית הספר מקבל תלמידים מיישובים באזור - חולון, ראשון לציון, אזור ובית דגן.בשנים 2006-2007 הוקם בבית הספר החקלאי בית ספר ישראלי-צרפתי, שנבנה במימון שגרירות צרפת ולומדים בו תלמידים צרפתים ותלמידים ישראלים ביחד.

האלבום הנ"ל גם כאן:תמונות משנת 2009 ויקישיתוף

אקטואליה:תוכנית שימור[]

צפריר רינת מקווה ישראל פתוח לרעיונות - איך יכול בית הספר החקלאי מקוה ישראל לשמור על מורשתו, אך גם להיפתח לסביבה העירונית? לסטודנטים לעיצוב יש הצעות - עיתון הארץ 18 נובמבר 2015

דותן לוי, "כלכליסט" , מדווח בynet ביום 14.11.10 [ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3984203,00.html מקווה ישראל: אושרה תוכנית שימור ל-145 מבנים]

ועדת השימור המחוזית של תל אביב המליצה לוועדה המחוזית להמשיך ולקדם את המהלך באמצעות הכנת תוכנית כוללת למתחם, המשתרע על שטח של כ-3,000 דונם וכולל בית ספר המשמש 1,500 תלמידים

ועדת השימור המחוזית תל אביב אישרה את שימורם של 145 מבנים ומתחמים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, אשר נמצא בתחום השטח הגלילי (שטח שלא נמצא תחת רשות מוניציפאלית מסוימת) של מחוז תל אביב.

הוועדה סברה שבמקווה ישראל קיים שפע של חומרים היסטוריים שראוי לשמר: רשימת המבנים לשימור מכילה כ-145 מבנים, מתקנים חקלאיים, מכלולי נוף ומערכות מים אשר מסווגים לדרגות שימור שונות.

בית הספר מקווה ישראל הוא סמל לתולדות ההתיישבות החדשה בארץ ישראל, תולדות המאבק על הקמת המדינה, התפתחות החקלאות והבוטניקה בארץ ישראל.

פעילות קרל נטר[]

שלוש שנים קודם, בשנת 1867, בקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לידי שיפור במצבם הכלכלי אלה על ידי הכשרת לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים, הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב"חיים חדשים". משה סמילנסקי מספר כי "כל הקהל געה בבכי לשמע דבריו. כאשר יצא מבית הכנסת לחצו את ידו ויבכו על צווארו. יום גדול היה היום ההוא ליהודי ירושלים^[3]. ואכן, הוא הצליח לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" בפאריז להקים את בית הספר החקלאי.

מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתישבות חקלאית. הוא לא נטה להאמין כי הדור הישן יצליח בעבודה חקלאית. ההתחלה היתה קשה. מצרפת הגיע אגרונום מומחה ומנהל ושמו נֵיגו. בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר יילמדו בו חינם ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ - בשכר. ההתחלה לא צלחה: "לא מנהל מתאים לתפקידן, לא תלמידים הגונים ולא מורים מוכשרים"^[4]. הוא עשה ניסיון נוסף: הוא קבל אדמות מהשלטון הטורקי על מנת להחכיר אותם לאיכרים יהודים. את האדמות הוא קבל אך לא היה לו למי להציע אותם.

המפנה החל בשנת 1882 קרל נטר מצא במקוה ישראל קבוצת חלוצים שהגיעה מרוסיה , היו אלה הבילויים. חברי הקבוצה נתקבלו לעבודה כפועלים . קרל נטר הגיע למסקנה כי הם התלמידים שבית הספר החקלאי יכשיר לעבודת האדמה. אך הוא נפטר ולא הצליח להגשים את התוכנית. הוא נקבר במקוה ישראל. מצבת הזכרון שלו נמצאת בין שדרות העצים של בית הספר החקלאי, חליד מערה טבעית בה התאכסנו ראשוני המתיישבים המקוה ישראל.

הבילויים[]

הקבוצה שהתקבלה לעבודה במקווה ישראל לא זכתה ליחס הולם ממנהלה, יהודי צרפתי בשם משה הירש. הוא "תִּ‏עֵב את יהודי "מזרח אירופה" ומחשבתם לשוב לעבודת האדמה נראית לו נלעגת מאד. עבודת אדמה רק לעַ‏בַ‏דִים היא - כך היתה דעתו" ^[5] הוא הסכים לקבל אותם שבועיים לעבודה בניסיון ורק לאחר מכן ייקוב את שכרם. הוא מינה עליהם משגיח את עַ‏בדּ‏וּ‏ל עַ‏זִּ‏יז, ערבי מהכפר השכן יאזור (לימים אזור). בתום תקופת הניסיון היו במקוה ישראל 21 חברים, מהם שתי בחורות. הסיכום היה: 12 שעות עבודה ביום, מהם שעה אחת לאכילה ולמנוחה.

הירש נסע לצרפת וקרל נטר הגיע למקוה ישראל. הבילויים מצאו איתו שפה משותפת. המשגיח הערבי פוטר. והוחל בהקמת בית חדש, שעתיד היה להיות ביתם של הבילויים. עד אז הם גרו בבית שכור ביפו ובאו ברגל יום יום למקוה ישראל. הוא העלה את שכרם והבטיח לדאוג שיהיה להם אדמה משלהם. קרל נטר מת. אך את הבטחתו הוא קיים. לפני מותו כתב לפאריז כי לתת להם קרקע ואכן הגיעו הם לראשון לציון, שם בנו עבורם שלוש בתים. הבתים הושלמו והירש, שהיה נציג הנדיב הידוע נתן אותם למשרתי ציבור בראשון לציון. הבילויים עברו לגדרה.

ביקורו של הרצל[]

PikiWiki Israel 7225 Striped image the meeting between Herzl and Germa — המפגש 28 October 1898 צילם:דוד וולפסון פרטים נוספים

בכניסה הראשית לבית הספר, בדרך יפן ירושלים התקיים ביום 28 באוקטובר 1898 ^[6] המפגש בין הרצל לבין קיסר גרמניה, וילהלם השני. גולת הכותרת של הביקור הייתה חנוכת כנסיית הגואל בירושלים העתיקה. לביקור זה הגיע הרצל במיוחד לארץ ישראל. הוא סבר כי תמיכתו של הקיסר הגרמני תסייע לממש את חזון מדינת היהודים .

תמר קופרשטין מתארת את הביקור: "בית הספר (מקוה ישראל) רעש מההכנות, המורים והתלמידים לקטו מהגנים וגם מהחורשות כל פרח וכל צמח שניתן היה לקשט את המקום. הכל היה מלא תנועה וחיים, הכל שמחו ועלזו". ^[7] היא מוסיפה כי לא את הקיסר הם בקשו לראות, תושבי יפו שהגיעו למקוה ותןשבי המקום בקשו לראות "רק את הרצל". אמנם הפמליה של הקיסר, 200 איש, היו לבושים "בתלבושת היפה של האבירים, נשרי הזהב שעל כובעיהם המתנוצצים מול השמש, סוסיהם האבירים... יפים הם מאד". אבל היא מדגישה :"עיני שׂוּ‏מוֹ‏ת באיש העומד אצל השער ומשוחח עם המנהל (בזמן ההמתנה לקיסר) ... ומה נפלאות העינים של האיש הזה ! כל צער האומה הנודדת במשך אלפים שנה נראה מתוכן ^[8] קרנו פניו וקסם של הכרה עצמית נפלאה שפוך עליהן, קסם מלא אורה, המאציל שמחה ותקוה על כל רואיו. והיא מתבוננת במפגש, רואה את שניהם מושיטים יד אחד לשני, מחליפים מילים בינהם ואז היא כותבת בזכרונות :"חשבתי בלי משים - קיסק אדיר מושיט ידו לחוטר מגזע החוזים - וכי אין זה אות ומופת, כי לא בחרב וחנית תכבש הארץ..

שיגרת בית הספר[]

Bet krauze — בית קראוזה הישן: בזמנו - בקומה השניה אולמות השינה - בכל אולם לרוב כ - 18 תלמידף בקומת הקרקע המטבח, וחדרי האוכל - חדר לכל כתה/מחזור - לרוב כ-35 חניך.

בשנת 1894 מתפרסם הדיווח הבא בעיתון "אחיאסף" לשנת תרנ"ד ^[1]:

נוספו 20 תלמידים. סך הכל יש 98 תלמידים.
ניטעו פרדסי הדרים.
לימודים עבריים : שעה אחת חובה ביום.
יש תלמידים המצליחים ללמוד את השפה העברית.
יש תלמידים מצטיינים: האחד - בציור והשני ב"מליצה".

מוקמת משתלה לצמחים חדשים, בין השאר הובא לראשונה עץ האקליפטוס מאוסטרליה.

תמונות מראשית מקווה ישראל[]

במלחמת העולם הראשונה[]

ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התמנה אליהו קראוזה לנהל את "מקווה ישראל" ונשאר בתפקיד זה במשך 42 שנה.

בעת מלחמת העולם הראשונה ננטש בית הספר. תלמידי בית הספר יצאו יחד עם מנהלם אליהו קראוזה, שהיה נתין עות'מאני לנטיעת חורשות עצים בדרום ארץ ישראל. עבודה אשר נחשבה על ידי השלטונות הטורקים כשירות צבאי. משתלה גדולה הוקמה בבאר שבע. ממנה נלקחו שתילים וניטעו חורשות. בין השאר, בעיירה קוסיימה מצויה חורשת אקליפטוסים עבותים. עצים אשר ניטעו על ידי תלמידי "קבוצת נוטעים" ממקוה ישראל, אשר נטעה חורשות נוספות בגבול מדבר סיני .

לאחר המלחמה הוא נפתח מחדש בעזרת הברון רוטשילד עבור יתומי המלחמה בארץ. מהקמת בית הספר לימדו בו בצרפתית בלבד, אך ב-1918, עם תום "מלחמת השפות", שכנע קראוזה את חברת כל ישראל חברים, בעלת בית הספר, לעבור להוראה בעברית.

הקמת הסקטור הדתי[]

עם התגברות העליה של בני נוער, תחילה מגרמניה ואחר כך ממזרח אירופה הוקמה עליית הנוער, אשר טיפלה בקליטת הנערים. לאחר הסכם עם תנועת המזרחי הוקמה הוועדה לעליית הנוער הדתי. לפי השיטה שנקבעה, נמצא כי שליש מהנערים בקשו חינוך דתי. היות ומקוה ישראל היה אחד המוסדות שקלט את ילדי עליית הנוער, הוחלט בשנת 1939 להקים בבית הספר "סקטור דתי" לצד "הסקטור הכללי". שני המדורים – הכללי והדתי - פועלים במחיצה אחת למעלה משישים שנה.

תחנת נסיונות[]

במקוה ישראל הוקמה בשנות ה-40 של המאה ה-20 תחנת נסיונות חקלאית , אשר נוהלה על ידי הכימאי מאיר ויניק. התחנה טפלה בעיקר בשתי בעיות:

בעית ההשקיה.
בעית דשן

בשני התחומים הגיע התחנה לידי מסקנות מעשיות חשובות. ^[9]

במקוה ישראל קיים בית ויניק ובו מוצגת פעילותו המדעית.

באתר נאמר על פעולותיו כי המהנדס ויניק היה כמורה לתורת הקרקע – במקווה ישראל ובגימנסיה הרצלייה. הבריטים ראו בו מומחה גדול לחקר קרקעות הארץ והשתמשו בידיעותיו כדי לחקור אותן. לדוגמה: הבריטים פנו אליו בקשר לתכנית אל עריש – שיבדוק אם קרקעותיה מתאימות לחקלאות. ליד ביתו הוא הקים את התחנה לחקר חקלאות הידוע בשמו בית ויניק. ויניק במשך תקופה ארוכה בחקר תורת הדשנים להדרים. עיקר מחקרו היה בהשבחת פרי הדר באמצעות דישון מתאים. ותרם לשיפור תהליכי דישון ההדרים.

המסגריה של דויד ליבוביץ'[]

בזמן המנדט הבריטי שימש בית הספר גם כמרכז אימון והדרכה של ארגון "ההגנה". במסגריה של דוד ליבוביץ' במקוה ישראל הייתה סדנת הייצור והתיקונים של ההגנה, המסגר. דוד ליבוביץ יזם ויצר את הדוידקה - מרגמה ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. הפגז של הדוידקה עשה רעש גדול כאשר התפוצץ. שימוש הבכורה נעשתה על ידי ההגנה ב-13 במרץ 1948, בהתקפה על שכונת אבו כביר ביפו, מערבית ממקוה ישראל והדיה נשמעו היטב בכל רחבי הסביבה. תושבי יפו דימו כי בידי היהודים יש פצצה מיוחדת במינה, דבר שגרם למנוסתם מהעיר.

הדוידקות מוצבות היום בכיכר על שמן בעיר צפת, ומרגמה עם פגז בקנה שמוצבת בכיכר הדוידקה בירושלים במפגש הרחובות יפו והנביאים.

במקוה קיימת מערה טבעית, חצובה בכורכר אשר בה גרו ראשוני מקוה ישראל. בימי המנדט הבריטי שימשה המערה מסתור לאימונים בנשק. נעשו בה ניסויים שונים בנשק ובתחמושת. קולות היריות והפיצוצים נבלעו בדפנות המערה ולא נשמעו בחוץ ^[1].

סדנת הייצור והתיקונים של ההגנה[]

צולם בעת בוגרי מחזור ט"ז - שנת 1947 - במקוה ישראל - בשנת 2007

אתרי ייצור תוצרת חקלאית מראשית המאה ה-20[]

היום מתקיימים במקוה סיורים מאורגנים. ניתן לצפות במכונות אלה ובעוד אתרים, כמו בית הכנסת, הגן הבוטני, מסגרית הדוידקה וכלל להינות ממקום שהיה לשמורת טבע - חוץ מחורשת האקליפטוסים - הראשונה בארץ - אשר חלקה נעקר והיה למגרש חנייה

הגן[]

במקוה ישראל צמחיה עשירה. בין השאר גצי פיקוס בינגלנים, אשר הובאו מהודו ונקלטו היטב בארץ. קיים גן בוטני שהוקם בשנת 1929 ובו יותר מ- 1,000 סוגי צמחים. חלק מהם מארצות חוץ ומצויים בארץ רק בגן זה. הגן משמש אתר לימוד ואתר לביקורים.

בגבול הגן הבוטני הוקמה מצבה לזכר התלמידים שנפלו במלחמת העצמאות. על המצבה נכתב: " לזכר הבנים היקרים, שנחלצו למערכה הכבדה, מלחמת השחרור תש"ח, וחרפו נפשם על כבוד ישראל ואדמת ישראל.. והם - נערים זכי לב, שחרי ספר, עבודה ושלום, תלמידי מקוה ישראל, חברי הכשרת גבע. בכל להט נפשם ניצבו מול אויב ונפלו באביב ימיהם חלל בשדות הקטל, בהנחילם לעם את הנצחון. ינון זכרם בתלמי המכורה ובנבכי לב אחים".

במקוה ישראל הוקם גם יד לבנים, מבנה מיוחד לזכר חניכי מקוה ישראל, בוגריה ועובדיה, אשר נפלו בשדות הקרב בכל החזיתות. על הלוח היו רשומים בשנת 1973 143 שמות של נופלים ^[1].

נוף בית הספר[]

הערות שוליים[]

↑ ^1.0 ^1.1 ^1.2 ^1.3 ^1.4 ^1.5 מקור: זאב וילנאי
↑ מקור:משה סמילנסקי
↑ מקור:משה סמילנסקי, עמ' 7
↑ מקור: שם, עמ'8
↑ מקור: שם, עמ' 43
↑ לפי אברהם יערי - בתאריך זה שהיה י"ב חשון תרנ"ט
↑ מקור: מזכרונות תמר קופרשטין, הרצל במקוה ישראל, בתוך זכרונות ארץ ישראל - חלק שני מאת אברהם יערי , הוצאת המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית - ירושלים, תש"ז, עמ' 764
↑ הדגשה לא במקור
↑ מקור: משה סמילנסקי, פרקים בתולדות הישוב- ספר חמישי, הוצאת דביר - תל אביב, 1959 עמ' 149 ,

לקריאה נוספת[]

משה סמילנסקי, פרקים בתולדות הישוב - חלק ראשון, הוצאת דביר - תל אביב, 1939.
זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עם עובד - תרבות וחינוך - תל אביב, 1978, הדפסה שלישית, עמודים 4813 - 4819

קישורים חיצוניים[]

הקמת מקווה ישראל באתר מט"ח
מקווה ישראל באתר המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
אתר בית הספר

[vilnai-1] 1.0 ^1.1 ^1.2 ^1.3 ^1.4 ^1.5 מקור: זאב וילנאי

[2] מקור:משה סמילנסקי

[3] מקור:משה סמילנסקי, עמ' 7

[4] מקור: שם, עמ'8

[5] מקור: שם, עמ' 43

[6] לפי אברהם יערי - בתאריך זה שהיה י"ב חשון תרנ"ט

[7] מקור: מזכרונות תמר קופרשטין, הרצל במקוה ישראל, בתוך זכרונות ארץ ישראל - חלק שני מאת אברהם יערי , הוצאת המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית - ירושלים, תש"ז, עמ' 764

[8] הדגשה לא במקור

[9] מקור: משה סמילנסקי, פרקים בתולדות הישוב- ספר חמישי, הוצאת דביר - תל אביב, 1959 עמ' 149 ,

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]