מניה גרצ'ה

מגנה גרקיה - המאה ה-3 לפנה"ס - חסר במפה החלק המזרח דרומי, הכולל את הערים החשובות טרנטו, בארי וברינדיזי - ויקישיתוף

מניה גרצ'ה (Magna Graecia - בלטינית יוון הגדולה) הוא אזור ההתיישבות היווני בדרום איטליה מהמאה ה-8 לפנה"ס . הוא כולל את התחום בו מוגדרות היום המחוזות הבאים של איטליה:בזיליקטה(Basilicata), שנקראה בעבר "לוקניה" על שם העם ששכן בה, קלבריה (Calabria), פוליה (Puglia) וחלק מ קמפניה (Campania). בתחילה הוקמו מושבות בחוף הדרומי של איטליה למהגרים חסרי קרקע אשר חיפשו מקום חדש להתנחל בו. במרוצת הזמן המושבות הפכו לערי חוף והיו לתחנות מסחר לסוחרים מיוון ארץ האם לבין התושבים ב"יוון הגדולה". החשובות שבמושבות הפכו לערים, אשר קרויות היום בשמות : טאראנטו, בארי וברינדיזי . המתיישבים הביאו לחצי הדרומי של האי האיטלקי את התרבות היוונית, אשר שרידי המבנים מאותה תקופה מצויים באזור עד היום.

היסטוריה

בהמאה ה-8 לפנה"ס והמאה ה-7 לפנה"ס הגיעו יוונים, שלא היו היו בעלי קרקעות ורכוש ביוון אל חופי דרום איטליה והקימו שם מושבות. ביוון שררה המצוקה הכלכלית, שנבעה מגידול האוכלוסייה מצד אחד, ומחוסר היכולת של הקרקע לאפשר את קיומה של האוכלוסייה הגדלה. היה מעבר של מפרנסים מחקלאות למסחר. גידול במספר הסוחרים השפיע על התרחבות תופעת הקולוניזציה בכמה אופנים:

• העוסקים המסחר היו ניידים, להם היה חשוב הקִרבה למקום הימצאות הסחורה או לצרכניה. הסוחרים חיפשו שווקים בארצות חדשות ואז מקימים בארצות היעד "תחנות מסחר" , אלה משמשות ליצירת הקשר עם הלקוחות החדשים.

• היה גם גורם פוליטי פנימי. לא לכל תושבי הפוליס היו זכויות אזרח. אלה שלא נימנו על ה"האבות המייסדים" וכן התושבים הותיקים של העיר אשר איבדו את זכויות היתר והתפקידים שהיו עוברים אליהם מתוקף ירושה, חיפשו מקומות יישוב חדשים, בהם יזכו לסטטוס של "האבות המייסדים" ויימצאו תפקידי מימשל הממתינים לבעלי ניסיון. לא פעם שימשו הקולוניות להרחקת קבוצות או יחידים מהפוליס, אם מטעמים פוליטיים ואם כצורת ענישה.

המשותף, והייחודי לרקע הפוליטי של תהליך הקולוניזציה הוא שעצם קיום הפוליס כדגם למסגרת מדינית, עודד אנשים לצאת ולהקים פולייס חדשות. קרוב לוודאי שזו גם אחת הסיבות לכך שלמרות שרוב התופעות הנזכרות כאן משותפות לעמים ולארצות רבות, תופעת הקולוניזציה הייתה די ייחודית ליוונים.

מושבות מסוג זה הוקמו במקומות נוספים ברחבי אגן הים התיכון: בחופי הים השחור, במרסיליה שבצרפת, ובסיציליה. הרומאים קראו לאזורים של דרום איטליה בשם מגנה גרקיה, היות והם אוכלסו על ידי יוונים בעיקר. מומחי הגאוגרפיה מתלבטים האם לכלול בתחום זה את סיציליה או לא, " סטרבו" (Strabo) בעד ההגדרה הרחבה.

התישבות היוונית הביאה לאיטליה את יוונית , את השפה יוונית, את המיתולוגיה היוונית ואפילו את המסורת של המימשל היווני פוליס העצמאית. במרוצת הזמן התפתחה "תרבות יוונית - איטלקית" שנבעה מתגובה הדדית עם השפות האיטלקיות המקומייות ועם התרבות הרומאית.

מושבות יווניות בדרום איטליה ובסיציליה -המקור:ויקישיתוף

הערים החדשות

חמשת הערים הראשונות הן העשירות ובעלות העצמה

שם העיר היום	השם באיטלקית	השם ביוונית	השם בלטינית
"קפואה"	Capua
נפולי	Napoli	Νεάπολις	Neapolis
סירקוזה	Siracusa	Συρακοῦσαι	תא
אגריגנטו	Agrigento	Akragras	Agrigentum
"סיברי"	Sibari	Σύβαρις
טרנטו	Taranto	Τάρας	Raras
"לוקרי" בקלבריה	Locri	epi-Zephyros
"קרוטונה" בקלבריה	Crotona	Κρωτονας	Crotone
"טוריו" בקלבריה	Thurio	Θούριον	Thurio
"ולייה" - קאמפניה	Velia	Ελέα
אנקונה	Ancona	Αγκων	Ancon

בעידן הרומאי, בזמן המלחמות הפוניות אזור ה"מגנה גרקיה" התמזג לתוך הרפובליקה הרומאית.

בימי הביניים, בעקבות המלחמות בין האימפריה הביזנטית לבין הגוטים 535-552 הגיעו לאזור מתיישבים מיוון ומאסיה הקטנה. גבר גם משקלם של הלומברדים ושל הנורמנאס. הביזנטים מצאו בדרום איטליה תושבים עם תרבות דומה, מדברים בניבים יווניים (eredi ellenofoni).

רוב יוצאי יוון היו לאיטלקים ודברו איטלקית. עדין יש מיעוטים המדברים בניב יווני כמו ב"קלבריה" ב"סלאנטו" (Salento). הניב מכונה "גריקו" (Griko). הניב מורכב מיסודות: יווניים - דורים, ביזנטי - יווני של ימי הביניים והשפה האיטלקית. קיימות יצירות שירה ופולקלור בשפת ה"גריקו" הנפוצות בקרב אלפי אנשים. ההשפעה היוונית על דרום איטליה חדלה בסוף המאה ה-11, עם סיום השליטה הביזנטין בדרום איטליה.

תמונות מ"יוון הגדולה"

המקור:ויקישיתוף

העמודים הקורינים בטרנטו - השריד היווני היחידי בעיר

מקדש יווני בסיציליה

כנסיה אשר החזית שלה הוא מקדש יווני

קישורים חיצוניים

• Map - מפה המראה את מקומה של "מגנה גרקיה" בין עמי איטליה העתיקה