אייל ונטורה

Last birth day — עם אחיו המחזיק בשילה ועם אחותו משמאל

אייל ז"ל - נולד ה' מנחם אב תשל"א בבני ברק. למד בבית הספר היסודי ע"ש הרב שמואל מוהליבר . כמו שני אחיו הגדולים, למד בחטיבת הביניים בנחלים. כאשר עברנו לגור בקדומים התקבל לישיבה התיכונית בקרני שומרון. הוא נמנה על בוגרי המחזור הראשון של הישיבה. מת ממחלה בג' טבת תשנ"ב – בן כ' היה במותו. נספר מעט על חייו הקצרים של אייל.

מפרי עטו של אייל

תולדות חייו[]

Eial army 1 — הבסיס בו שירת אייל מדרום לבאר שבע

בתום הלימודים בישיבה התיכונית, החליט ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר במסלול הכשרה לטכנאי מטוסים. הוא לא סיים את הלימודים בבית הספר הטכני והתגייס לשרות סדיר. הוא הוצב בבסיס דלק ליד באר שבע. תפקידו היה לבדוק תקינות משלוחי הדלק לתחנות דלק צבאיות. היה עליו לסמן בתלושים, לפקח על מתדלקים ואפילו לתפוס רמאים. הוא די אהב את התפקיד בחודשים הראשונים. אחר כך התעייף מהתפקיד. הוא רצה להתקדם בצבא וביקש לעבור לתפקידים אחרים. בבסיס לא כל כך רצו לוותר עליו. הוא ניסה בכל מיני צורות לעבור לבסיס אחר. הוא טען שהאנשים שם לא לרוחו ורובם פושעים קרימינאליים ומאיימים עליו בכל הזדמנות. היה יושב בחדרו אחרי התפקיד ולמד במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. המפקד חיבב אותו, שכן היה מסור לתפקידו ומילא אחרי המצופה ממנו.

מכתב מהצבא[]

((מכתב שאייל שלח מהצבא אחרי חודש בבסיס הדלק))

לכבוד הורים, אחות, אח וגיס - יקרים !
1 בפברואר 1990

אני כותב עכשיו בעט אדום, בו אני מבצע את הביקורות. השבוע עבר בסדר. סגרנו חודש. היה הרבה בלגן. הבוס היה צריך אותי שאלמד אותו מה זה מדפסת. עזבה פקידה, הגיעה חדשה. עזב אחר, הגיע אחר. תחלופה כלשהיא בבסיס המרוחק, משהו הנותן תקוה והרגשה של שינוי לעתיד הקצר במקום המשעמם. מפקד הבסיס התחיל להחמיא לי בחשאי, כדוגמא, איך מביאים חיילים טובים שיודעים מחשבים לבסיס. מזל שהוא לא יודע על המשחקים שהבאתי. אבל זה בסדר רק לאחד נתתי לשחק, שיחליף אותי בשמירות. שנכון עד לכתיבת שורות אלו לא יצא לי להשאר בשבת בבסיס. השבת אני מבלה בצבא ושומר בבסיס שבת ראשונה, מאז הטירונות באוגוסט. ננסה להגיע גם לבאר שבע ויהיה טוב. נכנסתי לשגרה, דבר שיותר מעצבן מאשר משמח. לאט, לאט מתחיל לשעמם. אך התקווה תבוא באפריל, שבו אגיש בקשה לקצונה ונגמור עם הבסיס.

מפקדי בבסיס מעיר לי שהמספרים שלי, שאני כותב בטפסים, יוצאים עקומים. למפקד יש לו תכונה נפלאה. הוא יכול לדבר חצי שעה בלי להגיד כלום. דבר שאני לא סובל. במקום שידבר תכלס. יש לי הוראות הנחיות עד כדי כך שאני צריך לסגור דוחות של 8 ליטר בשעה, בשעה שבדרך כלל 500 עד 3,000 ליטר סולר/ בנזין. אתמול למדתי קצת לתדלק, כי נתקעתי באיזה תחנה. גם מקצוע יהיה לי עוד. מצבי הכספי כרגע הם 500 ש"ח בפק"מ מתחדש שבועי, לחודשיים וחצי. ועוד צפויות כניסות של 460 ש"ח בחודש הבא. יכול להיות יותר טוב.

Always love you belongs to you, EYAL

שיר על "היקום"[]

שיר שכתב אייל לאחר סיום השירות הצבאי

בס"ד
היקום

השמש היא מקור האור, מקור החיים העצמה.
ואנו כה קטנים לעומתה, כמעט אפסיים חסרי משמעות.

מה אנחנו לעומת האור ?
מה שווים חיינו לעומת החושך ?
מי אנחנו שנחשוב בכלל.

מה זכותנו לדבר, לשאול. אם ואולי ?
אפוא מתחיל הכל ואפוא יגמור ?
ואולי נוכל גם בקלות אותו לאתר ?
לאתר את מה שכבר התחלנו
ואת מה שלא נספיק עוד לעולם.

לעולם לא נדע במה המדובר, גם
אם נתאמץ נורא ונשתדל.
הדברים כה גדולים ועצומים מהחיים,
כמו השמש הירח והכוכבים.
המחשבה היא כחלל האינסופי,
יכולה להכיל בתוכה אלפי פריטים חסרי משמעות.

מה משמעות יש לה לשמש ?
נותנת היא אור בשפע
תקווה בחינם להמונים.
מחממת היא בלי סיבה ושוב בלי משמעות.

המשמעות מחופשת לעשרת דמויות.
שיום אחד יגידו "הי עצור! טעית, שוב דרך".
אך הלבבות האטומים ימשיכו הלאה, קדימה,
לרחוב ללא מוצא - להתחמם בכיוון השמש.

אייל - נשמה טובה[]

(מפי חברו הטוב לכיתה בישיבת השומרון)
מאי 1991

אייל - נשמה טובה

את אייל הכרתי כשהגיע לכיתתנו לאחר שהוריו עברו מבני ברק לקדומים. אייל למד איתי ועם עוד שלושה תלמידים במגמה הראלית: פיזיקה ומחשבים. היינו במחזור הראשון של הישיבה התיכונית בקרני שומרון.

אייל היה חברי הטוב ביותר בכתה ואני הייתי חברו הטוב. אהבתי תמיד להיות בחברת אייל. מצאתי בו חבר טוב וזאת בגלל סיבות אחדות. הראשונה, ולא העיקרית הייתה היא רוח הנעורים שהייתה לו. רוח זה סחפה אותנו עם עוד חברים מהכיתה למעשי שובבות נעורים.

אבל הסיבה המרכזית יותר הייתה בתכונה שבלטה אצלו יותר מאשר אצל אחרים: טוב הלב. אייל היה טוב לב באופן יוצא מהכלל. כל דבר שבקשת ממנו - נענה תמיד בחיוך וברצון. אני זוכר שפעמים רבות לא הבנתי איזשהו עניין במתמטיקה, בפיזיקה או במחשבים, תמיד העדפתי לפנות לאייל לבקש עזרה. אייל תמיד קלט טוב ממני את השיעורים. הוא אהב לעזור לאחרים. אף פעם לא הרגשתי היסוסים כאשר בקשתי ממנו עזרה. לא דחה אותי או חברים אחרים מהכיתה מחוסר זמן. אפילו בקשת ממנו עזרה באמצע השיעור על מנת להבין את רציפות השיעור - דבר שאחרים נמנעו מלענות לו מחשש כי ינזפו בהן - הוא תמיד עזר ולא "השתפן". הוא ידע איך ברמז קל, במהלך השיעור, אפשר לסייע לחבר לשמור על רציפות ההבנה של השיעור. הוא היה צנוע, לא "סנוב", אשר צריך להעפיל אליו כדי לדבר איתו ולהיות חבר שלו. היה חבר עניו שפתוח לכולם ואף פעם לא היה "משתחצן".

מכל הסיבות האלה, העדפתי את חברתו של אייל. בין אם זה היה לשם הליכה משותפת למכולת לקנות דברים למסיבות כיתה או למקומות אחרים בישוב לטיול או לבילוי. שיתוף הפעולה בינינו היה הדוק למרות שהיה לנו חילוקי דעות בנושאים רבים. יכולנו להפריד בין החברות לבין הדעות שיש לנו. תכונה החשובה לכל אדם, אשר רוצה בחברים אך יודע כי גם לחברו יש הזכות לחשוב אחרת.

אחרי שסיימנו את הישיבה התיכונית כל אחד פנה לדרכו. אני ניסיתי לכוון את אייל ללימודי הישיבה על מנת שיגיע לצבא עם רקע תורני מבוסס יותר וגם מבוגר יותר כפי שאני וחלק מבוגרי הכתה עשו. לצערי הדבר לא עלה בידי. אחר כך נותק הקשר בינינו, אני הלכתי ללמוד ואייל הלך לצבא. במצב כזה קשה היה לשמור על הקשר. הייתה מגבלה פיזית של מרחק, לעתים קשה ליצוק מחדש קשר, אפילו עם ידיד ותיק, כאשר השתנו הנסיבות. ניסיתי להציע לו לבוא ללמוד לפרק זמן מסוים בישיבה. סברתי כי אם נזכר ב"שובבות הנעורים" הדבר עשוי להביא לו תועלת.

הידיעה על מותו התקבלה בכאב. נסתרות דרכי ה'. אייל היה נשמה טובה שאני זכיתי להכיר ואין אני מסוגל להבין מדוע הוא נפטר בטרם עת.

חברך

שבט תשנ"ד צוות 13 דקל - בה"ד

"שלום בן אדם לחברו"[]

מפי האבא, דני, באזכרה לבני אייל ז"ל הדגשתי בפני המשתתפים את החשיבות לכך שאדם ישמור על קיומם של תחומי פעולה אחדים: במשפחה, בעבודה, באורח חיי הפנאי – לימודים, תחביבים וכיוצא בזה. והיה, אם ייווצר שפל זמני בתחום אחד, אפשר להקדיש את תשומת הלב בתחומים אחרים ולמצוא עניין בתחומים אחרים בחיים. לדוגמא: כאשר אדם מגיע לגיל פרישה, אם בחייו היה מתרכז בעיקר בעבודתו, הרי היציאה לגמלאות יהוו כמעט מהווה אסון עבורו. ולכן כדאי לפתח פעילויות מגוונות בכל הזמנות בחיים.

חברו לכיתה של אייל מצא לכל סימוכין וכתב את הרשימה הבאה:

שלום בין אדם לבין עצמו ^[1] לכל אדם יש בחייו עליות וירידות, זמני הצלחה וזמני משבר. בימי העליות מרגיש האדם סיפוק והצלחה בכל התחומים: לימודים, עבודה, חברה. בימי משבר די בנפילה בתחום אחד כדי להקנות הרגשה של תסכול ויאוש בכל.

וכך נכתב בספר הישר המיוחס לרבנו תם: ^[2]"כל המתחיל לעשות שום מעשה, אם יהיה לו המעשה ההוא שום הנאה, תכנס בו התאוה. אחרי כן תסור ותכנס בלבו השנאה, ולקץ הימים תסור. וכן התחלפו תמיד. יסור האחד ויבוא השני... וכאשר יתחלפו פעמים רבות, אם יתחדשו לאדם חידושים טובים בעבודתו אז תוסיף האהבה ותגדל.

ואם יתחדשו דברים רעים - תוסיף השנאה.. ואחרי אשר גילינו סוד האהבה והשנאה נאמר כי צריך לבעל העבודה להכיר בתחילת עבודתו כי האהבה והשנאה נלחמים שניהם פעם יגבר האחד ופעם יגבר השני..

יש אנשים חכמי לבב - יטריחו על נפשם ולא יניחו להקל מעליהם... ויש אנשי סכל יקוצו במעשה ואלו יחזיקו במקצתו ולא יניחו הכול - לא יאבד מהם. ועל כן צריך המשכיל בראותו כי תכנס השנאה בליבו ויקוץ בעבודה, לבל יניח כל המעשה. כי אם יניח הכל-יאבד מידו ואם יחזיק ממנו במקצתו - לא יאבד (שער ו').

משבר זה מצב קשה, אך אסור לתת למשבר להשתלט על כל סדרי החיים. צריך לזכור שמשבר הוא מצב טבעי וצפוי. יש עליות בחיים, אך בסוף כל עליה צפויה ירידה. הידיעה שהדבר צפוי מקלה על ההתמודדות וככל שנרבה בעיסוקים, תחומי התענינות ומסגרות רק תוקל עלינו ההתמודדות. שכן, אפילו בתחום אחד נפלנו עדין יש לנו מה לתרום או לקבל מן התחומים האחרים.

"טוב אשר תאחז בזה וגם בזה אל תנח את ידך.." (קהלת ז'י"ח)

יעקב אברבנאל - ישיבת שילה

יהיו דברים אלה לעילוי נשמתו של בני היקר אייל .