פרשת תולדות

יצחק מברך את יעקב, רבקה ברקע - ציורו של José de Ribera המאה ה-17 - מוזיאון פרדו, מדריד - המקור: ויקישיתוף, צילם: Eloquence

פרשת תולדות היא הפרשה השישית של ספר בראשית. היא קרויה במונח המופיע בפסוק הראשון של הפרשה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" (כ"ב,י"ט). רש"י כתב על כך : "ואלה תולדות יצחק" - יעקב ועשיו האמורים בפרשה - ואכן הם במרכז הפרשה. תחילה הפרשה מתארת את התפילה של יצחק אבינו ושל רבקה אימנו ורש"י כתב: "לנכח אשתו" - זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת. תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש כי יצחק הלך להר המוריה להתפלל, מקום אשר עקדו אביו "ויהפוך יצחק בתפילתו דעתו של הקב"ה ממה שגזר על אשתו". הקב"ה מקבל את תפילתם וכך מתחילה העלילה של הפרשה: "והנה תומם" - רש"י כתב: חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע. עשיו מכר את בכורתו ויצא שבע רצון : "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה"(כ"ה,ל"ד).

בעקבות הרעב, יצחק מבקש לרדת מצרים כמו אביו. הקב"ה מצווה לו, לא לעשות כן והוא זכה להבטחה כמו אברהם אבינו:"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (כ"ו,ג'-ד'). הוא נשאר בארץ גרר וזוכה ב"מאה שערים" - יבול פי מאה מאשר כמות הזרעים :וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'" (כ"ה).

כאשר יעקב אבינו מגיע לגיל 63 הוא זוכה לברכתו של יצחק :"וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים (וְיִשְׁתַּחֲוֻ) [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ"(כ"ז,כ"ח-כ""ט). רבקה אימנו קוראת ליעקב "וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה. וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. מה עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד (כ"ז, מ"ב-מ"ה)

הפרשה מקיפה כ-77 שנה מחיי יצחק אבינו: משנת 2088 לבריאת העולם, כאשר יצחק היה בן 40, בעת הולדת יעקב אבינו ועשו עד ליציאתו של יעקב אבינו לחרן בן 77 . ב"סדר רבה" נכתב :"נמצא עומד על הבאר בחרן בן ע"ז".

• לקט נוסף של שיעורים

• ויקי קדומים - עלון אינטרנטי שבועי לנושאים אקטואליים בתחומים: מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל לפרשת תולדות תשע"ב הקש וקרא

• ויקי קדומים - עלון אינטרנטי שבועי לנושאים אקטואליים בתחומים: מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל לפרשת תולדות תשע"ג הקש וקרא

תוכן הפרשה

באר אברהם אבינו בבאר שבע - עליה נאמר בפרשה:"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו(כ"ח,י"ח) - המקור:ויקיפדיה, צילם:בית השלום

הפרשה ניתנת לחלוקה הבאה:

1. הריון ולידת יעקב ועשו - הבשורה :"וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כ"ה,כ"ז).
2. טיבם של הבנים - "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב"(כ"ז-כ"ח)
3. מכירת הבכורה - "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב" (ל"ג)
4. יצחק בגרר - ההגנה המלכותית :"וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת" (כ"ו,י"ד). הצלחה כלכלית:"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי-גָדַל מְאֹד"(י"ג) והשלמת חפירת הבארות ובניה מחדש של באר שבע:"וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה"(ל"ג)
5. הברכה ליעקב - רבקה שומעת ומתכננת:" הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר: הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי"(כ"ז,ו',ז'). יעקב זוכה בברכה ורואה כי גם עשו בא לדרוש את שלו:"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת-יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ"(ל').
6. הברכה לעשיו - הוא מקבל את הברכה המתאימה לו:"הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפרקתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ"(כ"ז,ל"ט-מ')
7. יעקב לדרכו ועשו למשפחתו - וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם... וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מַחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה"(כ"ח,א'-ט').

ההתלבטויות של רבקה

רבקה צופה בברכה תחריט דורא - מקור:ויקישוף, צילם:Tomisti

רבקה אמנו זוכה להריון אחרי עקרות של עשרים שנה ותפילה של בני הזוג. ובכל זאת, ברגע של מבחן היא זקוקה לסיוע מעל: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה'" (כ"ה, כ"ב). אישה הסובלת מהריונה פונה לעזרה, אך לא מתלוננת על ההריון, מה עוד שהיא התפללה כה רבות עבורו.

יעל צהר מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן בבנושא סבורה:" כי הרקע המשפחתי של רבקה שהוא משמעותי בסיפור בחירתה, בהיותה שונה ובולטת במידותיה הטובות, יש לכך משמעות גם בסיפור פקידתה. עיקר ההשפעה היא על מחשבותיה ובפקפוקה שמא אינה זכאית להיות אמו של הבן הממשיך, וזאת בגלל היותה בת למשפחת רשעים."

היא חוששת לתוצאות הריונה ולכן פונה לקב"ה. הוא לכאורה שואלת: "מדוע זה נבחרתי אני, שבאתי ממשפחה של רשעים, והעלולה ללדת בן דומה להם, ללדת את הבן הממשיך ?

תשובת ה' היא: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כ"ג). ועכשיו תפקידה לנתב את בניה ליעדם.

ואכן, רבקה מקבלת על עצמה את המשימה, היא מטילה את כל כובד משקלה בעניין של ברכות יצחק לבן המועדף ואומרת לו:"וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח-לִי" (כ"ז, י"ד). כל האחריות נופלת עלי . מתאים לדברי רש"י בתחילת הפרשה על ד"ה "ויעתר לו" - לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה:

עם ניתוב הברכות ליעקב אבינו באה לפתרונה ההתלבטות שלה.

"מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת"

שיעור הרב מרדכי אלון תולדות תשפ״א

בתחילת השיעור הרב דן בפסוק:"יִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת ה'" (כ"ה,כ"ב).פרשן המקרא רש"י מבאר: "ויתרוצצו". עַ"כָּ הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא רְצִיצָה זוֹ וְכָתַב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן רִיצָה; כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פֶּתַח עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. דָּבָר אַחֵר מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
הפירוש הראשון פשוט: יעקב מתפלל לאלוהיו ועשו לשלו. הפירוש השני - שניהם רבים על אותו דבר ?

(הזוהר הקדוש) - "ויגדלו הנערים" - צַד דאברהם גּוֹרֵם לון לאתגדלא, וזְכוּתוֹ סִיַּע לון, הוּא הָיָה נחנך (בנין) לון במצות, שֶׁכָּתוּב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו', לאסגאה יעקב ועשו, ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו', אָמַר רבי אלעזר, כל אֶחָד ואֶחָד אתפרש לארחיה [דף שקִלֵּל ע"א] זֹאת לצַד דמהימנותא, וזֹאת לצַד דעבודה זרה, וכן הָיָה בצוֹעֵק דרבקה, ששָׁם כל אֶחָד הוֹלֵךְ לסטריה, שכַּאֲשֶׁר הִיא אשתדלת בעובדין שכְּשֵׁרוֹת, או עָבַרְתָּ סָמוּךְ למָקוֹם טוֹב למְעַשֶּׂה (ל)צַוּוֹת מִן הַתּוֹרָה, הָיָה יעקב שָֹמַחְתִּי ודָּחוּק ליָצְאָה, וכַּאֲשֶׁר הָיְתָה הָלְכָה סָמוּךְ למָקוֹם עבודה זרה, אוֹתוֹ רשע בָּעַט ליָצְאָה והֶעֱמִידוּהָ, ובגין כך כַּאֲשֶׁר אתבריאו ויָצְאוּ לעוֹלָם, כל אֶחָד אתפרש והוֹלֵךְ ואתמשך במְקוֹמוֹ דאתחזי לוֹ, ועל זֹאת ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו':(פרשת תולדות)

(מהשיחה) -

1. כיוצא בו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם" (שם כה, יט), מוסיף על הראשונים, על מה שכתוב למעלה הימנו: "בני ישמעאל" (שם, יג). ומי היה זה? עשו ובניו, שהיה בנו של יצחק, ואם כן יש לומר הואיל ואין כתוב אלא "ואלה תולדות", אף יעקב שהוא תולדות יצחק בכלל עשו.(פרשת משפטים: "ואלה" – מוסיף על האחרונות)
2. רק כאשר גדל נפרדו הדרכים שלהם.
3. במערת המכפלה, יצחק אבינו מחבק את ראשו של עשיו.
4. עשיו הוא ישראל מומר

(גור אריה) -מריבים בנחלת שני עולמות. יש מקשים למה היו עתה מריבים בתוך הבטן בשני עולמות, ועוד אם האחד נצח השני - וכי יקח בבטן העולם ממנו, ועוד עולם הבא - אשר יחפוץ ויבחר בו השם הוא הקדוש ויקרב אותו לו (עפ"י במדבר טו, ה), ויש לך לדעת כי יעקב ועשו אינם משותפים יחד בעולם, לפי שהם מציאות מצד עצמם מתנגדים יחד, ולכך לא היו יכולים לעמוד יחד בבטן אמם, כי בטן אמם הוא דבר אחד משותף לשני דברים שהם מתנגדים זה לזה, ולפיכך אף שעדיין היו בבטן אמם היו מתנגדים זה לזה, כי מאחר שבעצם מציאות הם מתנגדים - אין להם שתוף ביחד, כמו אש ומים, שאף על גב שאין דעת ורצון בהם הם מתנגדים בצד עצמם, ואין עמידה להם, כך יעקב ועשו. אם כי מצד הטבע היו אפשר להיות יחד אין עיקר האדם הטבע, ולפיכך אף בבטן אמם היו מתרוצצים ומתנגדים זה לזה. ולא שהתנגדות הוא להם מצד עצם מציאתם בעולם הזה, שאם כן כל זמן שאין להם מציאות בעולם הזה ויצאו לאויר העולם - לא היה ראוי שיהיה נמצא התנגדות הזה, אבל מצד שם מציאות מה הם מתנגדים:
ולפיכך אמרו (ילקו"ש תולדות רמז קי) כי ההתנגדות בבטן אמם קודם מציאותם בעולם הזה - מורה על המריבה בעולם הזה ובעולם הבא. וכאשר היו בבטן אמם, המורה על השתוף ביניהם שהרי בטן אמם כולל אותם, ואין שתוף ביניהם, לכך היו מתרוצצים, כי עצם מציאות יעקב מצד מציאות מה שיש לו - לא מצד המציאות שיש לו בעולם הזה, רק מצד שם מציאות מה - מתנגד לעשו, וכן עצם מציאות עשו, לא מצד המציאות שיש לו בעולם בשלימות, רק במה שיש לו מציאות מה - מתנגד ליעקב, ולפיכך כאשר היו בבטן אמם קודם שלימות המציאות בעולם הזה היו מתרוצצים. ודבר זה - מה שהם מתנגדים מצד מציאות מה - (ו)הוא המריבה בשתי עולמות. שכל התנגדות שיש לשני דברים היינו שכל אחד רוצה לדחות את השני בעבור שהוא מתנגד אל מציאותו, ויעקב ועשו שהיו מתנגדים בבטן אמם טרם יצאו לאויר עולם המציאות - אם כן כל אחד ואחד רוצה שיהיה לו כלל המציאות, שהוא עולם הזה והעולם הבא, וידחה המתנגד לו. הארכנו לבאר זה להראות הפלגת דברי חכמים. ומכל מקום יש לך רמז כי עשו הגיע לחלקו מן המריבה - עולם שיש בו גנאי וחרפה, ולפיכך הוא ראשון לרחם, שהוא יצא ראשונה, ואליו הוא קרוב. ויעקב רחוק ממנו מצד שהוא מסולק מן הטנופת, וקרוב לעולם הנכבד, והוא יצא אחרונה:

מלחמת הנפשות

"ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ.." (כ"ה,כ"ג)

האדמו"ר הזקן, בעל התניא, משתמש במלחמה הזו בין יעקב לעשו, כמשל ודוגמא למלחמה הפנימית שקיימת בתוכנו בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית. וכך הוא כותב בספר התניא:

"אך הנה כתיב ולאום מלאום יאמץ. כי הגוף נקרא עיר קטנה, וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות האלקית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו..." (תניא, ליקוטי אמרים, פרק ט)

ולמי הכוח לנצח?

על כך עונה האדמו"ר הזקן בפרק כו: "....כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול, גם אם הוא גיבור יותר מחברו, ככה ממש בניצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם."

משמעות ה"תולדות"

חנן חסן - בעלון לפרשת השבוע צוהר תעשה לתיבה - טעימה לכבוד שבת - כתב על משמעות המונח "תולדות" שאין לו רק משמעות פיזי. תולדה היא משהו הנושא ממהותו ומחיותו של המוליד. לגבי מוצאו הרוחני של ישמעאל, מעידה התורה "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם". הדבר לא נעשה לרצונו של אברהם, אלא ביוזמתה של שרה, "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם ... בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי". ולא זו בלבד, אלא שאז, כאשר שרה "הדביקה לו" את הגר, עדיין לא השלים אברם את תיקונו הרוחני, ולכן לא היה ראוי להוליד משרה, צדיק ברמתו של יצחק. מהות חסרה זו השתקפה גם בשמו החסר. רק לאחר שהוסיף הקב"ה אות ה' לשמו, ונקרא אברהם, ומל את עצמו, רק אז יכול היה להוליד את יצחק. אנו רואים את ההבדל גם במתן השמות ליילודים. הָגָר הַמִּצְרִית הַשִׁפְחַה הבורחת מגבירתה, ולא אברהם, היא המצטווה ע"י המלאך, לקרוא לבן העומד להיוולד לה, יִשְׁמָעֵאל. לעומת זאת, באשר ליצחק, הקב"ה מצווה את אברהם ישירות : "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו". יִצְחָק הוא התולדה האחת והיחידה (מלשון לְהוֹלִיד בבניין הִפְעִיל) של אברהם, כפי שהקב"ה מקפיד להדגיש "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע !". מה שאין כן לגבי ישמעאל, ולגבי אחיו מקטורה, המתייחסים בשרש י.ל.ד אחר אמותיהן בלבד (לידה גופנית).

"עַ ל כֵּן קָ רָ א שְׁ מוֹ אֱ דוֹם" - על שם הצביעות

הרב אביגדֹר הלוי נבנצל כתב על עַ ל כֵּן קָ רָ א שְׁ מוֹ אֱ דוֹם" - על שם הצביעות

עכשיו הכל מובן: "עַ ל כֵּן קָ רָ א שְׁ מוֹ אֱדוֹם" - על שם הצביעות שהתגלתה כאן, שעשה עצמו כאילו אינו יודע מהו "הָ אָדֹם הָ אָדֹם הַ זֶּה", כדי שיוכל לאכול את התבשיל שהוכן לאביו, ולהשאר "צדיק" . צביעות זו היא תכונה יסודית ושרשית אצל עשו (עי' גם רש"י בראשית כה, כז) ו, "עַ ל כֵּן קָ רָ א שְׁ מוֹ אֱדוֹם" גם לדורות, וגם זרעו נקרא כן, כי תולדותיו כיוצא בו, כפי שמוצאים בחז"ל, שהמשילו את מלכות אדום שיצאה מֵ עֵ שָׂ ו לאותה חיה טמאה שפושטת את טלפיה להתחזות לטהורה (ויק"ר יג, ה. ועי' רש"י פסחים קיח, ב ד"ה חזיר מיער). הרי ראינו במשך הדורות את צביעותו של אדום. הכנסיה הנוצרית הרומאית קראה לעצמה תמיד "דת האהבה והרחמים", וכולם יודעים כיצד נראו האהבה והרחמים שלה כלפי יהודים!... ולא רק כלפי יהודים. גם בינם לבין עצמם לחמו הנוצרים מלחמות קשות ואכזריות. אבל הם המשיכו לכנות את דתם "דת האהבה והרחמים"... אח"כ בדורות האחרונים היתה אותה מלכות אדומה שהתחזתה להיות גן עדן סוציאליסטי. כולנו יודעים כמה רע וכמה מר היה למי שחי ב"גן העדן" הזה... זוהי הצביעות העֵ שָׂ וִ ית, להַ ראות עצמם כשוחרי שלום ואנטי אימפריליסטים וכיו"ב, בזמן שמהותם האמיתית היא רֶ שַׁ ע ואכזריות.

נַחְבֹּר אָח אֶל אָח

מאת: צבי אלפר עוד משיריו באתר זה

האחים: יצחק וישמעאל מוליכים לקבורה - ביחד - את אביהם למערת המכפלה - illustrators of the 1728 Figures de la Bible, Gerard Hoet (1648-1733) and others, published by P. de Hondt in The Hague in 1728

נַחְבֹּר אָח אֶל אָח
הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?!
קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה
יִשְׁמָעֵאל מֵנִיף חַרְבּוֹ
עַל עַם ה' וּמְשִׁיחוֹ.

בְּכוֹר אֲנִי לְאָבִי
אוֹתִי שִׁלַּח בְּרֹב צַעַר
וַאֲנִי עֲדַיִן נַעַר.
פֶּרֶא אָדָם אָנֹכִי
לֹא אֲוַתֵּר עַל בְּכוֹרָתִי.
לִי מִשְׁפָּט הַבְּכוֹרָה
אָנוֹכִי אֶצְחַק לָאַחֲרוֹנָה!

אָחִי, יִשְׁמָעֵאל, הַנַּח חַרְבְּךָ
הֶרֶף מִמֶּרְחַץ דָּמִים וּמִרְמָה
כְּבַר אָמַר הַבּוֹרֵא:
אֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק
זַרְעוֹ כְּחוֹל הַיָּם יִרְבֶּה
אֶת הָאָרֶץ יִירַשׁ לָעַד.

נְשִׂיא אֱלֹקִים הָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם
בּוֹ נִתְבָּרְכוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָדָם
גַּם אַתָּה, אָחִי יִשְׁמָעֵאל
עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ תְּבֹרַךְ,
אַךְ אֶל הַחֶרֶב יָדְךָ אַל תִּשְׁלַח.


נַחְבֹּר אָח אֶל אָח
אֵיבַת עוֹלָם נִשְׁכַּח
לַכֹּל נָבִיא שָׁלוֹם וּמָזוֹר
בְּרִית ה' לְאַבְרָהָם
לֹא תָּשׁוּב אָחוֹר.

ברכת יעקב

בנימין קוסובסקי, ישיבת קדומים, שיעור בפרשת בשבוע פרשת תולדות - ברכת יעקב

http://youtu.be/jXK-Ilda8eE

שיעורו של בנימין קוסובסקי בכולל משכן בנימין ליד משכן מאיר תשע"ג.

נערוך השוואה בנושא המפגש של אבימלך עם אברהם אבינו לעומת המפגש על יצחק אבינו. אצל אברהם אבינו אבימלך נרתע ושואל "מה עשיתי לך ? " מחזיר לו את שרה ונותן לו מתנות וכורת עימו ברית. . אצל יצחק אבינו, אולי זה לא אותו אבימלך, שהרי הוא חזר שוב על התכסיס "אחותי את ".

נעבור עכשיו למפגש של יצחק אבינו עם אבימלך

ונסיים בניתוח השוואתי של הברכות.

וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים

שדה חיטה של תושבי מעון בבקעת ערד בנגב

בפרשתנו נאמר:"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה. יג וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד" (כ"ו, י"ב)
מסביר רבי שמואל אליהו, רבה של העיר צפת, בעלון לשבת מעייני הישועה
" יצחק רוצה לרדת למצרים כמו שעשה אברהם אביו. אבל אלוקים אומר לו כי בשונה מאברהם הוא לא צריך לרדת למצרים. "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ".

יצחק גר בדרום הארץ מקום שאינו מבורך במים כמו הגליל. הוא נמצא בתקופת רעב. עם זאת זורע ורואה ברכה שלא נודעה עד אותם ימים. "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'". יש אומרים שעל כל זרע אחד שזרע יצחק הוא קצר מאה זרעים. התרגום ורש"י מפרשים שהתבואה הייתה פי מאה ממה שהיו רגילים בימיו לקבל בימיו. ממה ששיערו והעריכו שהארץ תתן. (בכתובות קיב:)

כשבאו היהודים לארץ ישראל לפני מאה שנה היו הערבים קוצרים שתים עשר קילו חיטים על כל קילו חיטה שהיו זורעים. בשנים טובות היו הפלאחים הערבים מוציאים עשרים קילו תבואה על כל קילו זרעים – עשרים שְׁעָרִים. כשהגיעו יהודים לארץ וראו מה שמוציאים הערבים וקראו מה שכתוב בתורה על יצחק הם לא הבינו איך אפשר להוציא מארץ ישראל "מאה שְׁעָרִים". אחרי קום המדינה הצליחו החקלאים בארץ להפיק שישים ושבעים שְׁעָרִים והתקרבו לפשט הברכה של יצחק. אבל פירוש רש"י לא היה נראה אפשרי. פעם הראה לי אגרונום שדה חיטים שכל שתיל שיצא מחיטה אחת הצמיח שבע מאות חיטים!! במו ידי קטפתי שתילים של חיטה שכל אחד מהם הצמיח שבע מאות זרעים. הם קצרו שבע מאות קילו חיטה לכל קילו חטה שזורעים!! בימים אלו אנו יכולים לראות באופק את ברכת יצחק שהיה מוציא פי מאה ממה שהיה מקובל עד ימיו.

למה יצחק שונה באברהם ויעקב ולא צריך לרדת למצרים?
יצחק הוא היחיד שבין האבות והשבטים אחריהם שהיה עובד אדמה, כל האחרים היו רועי צאן. לעומת אבותינו היו כל המצרים עובדי אדמה. כמו שמפורש בספר בראשית. (מו לד) כי יוסף אומר לאחיו לומר לפרעה: "אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ, בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן".

החלוקה הזאת שבין רועי צאן לעובדי אדמה מקורה בבניו של אדם הראשון - קין והבל שחילקו ביניהם. (בראשית פרק ד ב) "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה". קין הוא גם בונה בנינים. "וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חנוך" הבל נרצח על ידי קין ובמקומו בא שת. מצאצאיו של שת נולד נח שנטע כרם ונכשל. מצאצאיו נולד אברהם שהיה לו מקנה רב וצאצאיו לא עסקו בעבודת האדמה – חוץ מיצחק. האם תמיד תהיה עבודת האדמה בידיו של קין?

הגמרא בברכות (ט) מפרשת את הפסוק (שמות יב) האומר: "וַיְנַצְלוּ אֶת מִצְרָיִם", אָמַר רַב אַמִי, מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן". מה לקחו ישראל ממצרים ולא השאירו כלום? "דָּגָן". יש אומרים כי הפירוש הוא שישראל לקחו מהמצרים את סוד עבודת האדמה. כולל סוד בנית הבנינים שהמצרים היו מהדרים בה לפעמים בהגזמה גדולה. בפיתום ורעמסס. זו הסיבה שבגללה יוסף קונה מהמצרים את כל אדמתם, כעת הכל שלו ושל אחיו. כשישראל יוצאים ממצרים ומגיעים לארץ הם באים עם ה"רכוש" הזה בידיהם. בשעה זו הם מצווים על עבודת האדמה. "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" (ויקרא יט כג). הם מצווים על בנין הארץ.

במקביל חכמינו מתקנים להם לא לגדל בהמה דקה בארץ ישראל משום ישוב הארץ, שהעיזים אוכלות את צמחיה וגורמים לעצים לכלות. ויש לנו מצוות עשה מהתורה שלא להפוך את הארץ לשממה. (משנה ב"ק עט ב; רמב"ם נזקי ממון פ"ה ה"ב; טוש"ע חו"מ תט א). במדרש (בראשית פרשה סד פסקה ג) מסבירים את המילים שאמר אלוקים ליצחק אבינו. "שכון בארץ" - עשה שכונה בארץ ישראל. הוי נוטע. הוי זורע. הוי נציב!. יצחק לא צריך ללמוד מהמצרים את עבודת הקרקע. אולי בגלל זה הוא לא נאלץ לרדת למצרים. אין לו מה ללמוד מהם.

חפירת בארות

באר הרמב"ן - ויקרא שם הבאר עשק יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק והוא ואביו עשו אותם בשוה אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק ולכן הזכיר באר מים חיים כמו שאמר (ירמיהו יז יג) מקור מים חיים את ה' וקרא הראשון עשק ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו והשני קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה והאל ירחיב את גבולנו כמו שנאמר (דברים יט ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה ופרינו בארץ שכל העמים יעבדוהו שכם אחד

• ראו עוד מקורות : "באר עשק"

ויבז את הבכורה

הפירוש המקובל הוא שעשו לא העריך את הבכורה ולכן מכר אותה ב"נזיד עדשים". הפרשן ר' אברהם בן מאיר אֶבּן עזרא - (ראב"ע)הביא עמדה מקורית : ויבז עשו - " גם זאת הבכורה ? סבר ולעג. הוא ראה כי לאביו, יצחק אבינו, עושר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו?! והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צרכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו, לא מכר בכורתו בעבור נזיד!
ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים, מה טעם אמר: הביאה לי ציד?!
ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות?! ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך שהוא אומר: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש?! ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן?! והפסוק שאמר: ויגדל האיש קודם זקנותו.
ועורי לב יחשבו, כי העושר מעלה לצדיקים והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו: למה חסר השם ממון ליצחק? אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו? ואל ידחונו בקנה של דרש. כי יש לו סוד! ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם ואין כח בדעת האדם להבינם.

הרמב"ן חולק עליו: אמנם, "בז לדבר יחבל לו" כתוב (משלי י"ג, י"ג). אבל כבר אמר הטעם שבעבורו נאות למכירה מפני שהיה הולך למות בצודו החיות, וקרוב הוא שימות בחיי אביו, ואין לבכורה שום מעלה רק אחרי האב ומה תועיל לו הבכורה. ואמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז - כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו, וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם, ולא יחושו ליום מחר:

ורבי אברהם משתבש (לא יורד לסוף הכוונה) בכאן (הוא מצטט את רבי אברהם אבן עזרא לעיל) מאד, שאמר כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו.

וכאן הרמב"ן מביע את דעתו: ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם הענין הזה, ומפני זה בזה את הבכורה, כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים כאשר יספר הכתוב, ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים עד כי גדל מאד ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לעניו והתאוה לציד בנו והמטעמים, ואין אלו רק דברי שחוק. ועוד, כי הכתוב אמר (לעיל כה יא): ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים את יצחק בנו, והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני, ואחרי כן (להלן כו ג): ואהיה עמך ואברכך, העשיר והעני אחרי כן. ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה, כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב):

אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גויים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית, וכתוב (להלן כו לא): וישבעו איש לאחיו, ואם היה יצחק רע המזל מאבד נכסי אביו, איכה אמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך (שם כח), וכבר היה בעוכריו. אבל בזוי הבכורה לעשו לאכזריות לבו" הרמב"ן מסיק מכאןכי יצחק לא איבד את עושרו.

והסיבה לכך שעשו ויתר על הבכורה היא שלא היה בה יתרון, וכך כותב הרמב"ן: "ויתכן כי פי השנים בבכורה ממשפטי התורה לא היה כן לפנים, רק לנחול מעלת האב ושררתו, שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו. ולכן היה אומר ליצחק אני בנך בכורך (להלן כז לב), לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך, וכן כי זה הבכור שים ימינך על ראשו (להלן מח יח), להקדימו בברכה, ואולי היה נוטל גם בנחלה יותר מעט כי דין פי שנים מחדוש משפט התורה:

והציד אשר היה בפיו (אינו מעיד על עוני דווקא), כן יעשו השרים והמלכים, בוחרים בציד מכל מאכל, וכל העמים יובילו מהם שי למורא. והיה עשו מחניף את אביו להביא כל צידו אל פיו לאכול ממנו כרצונו תמיד. ואהבת האב לבנו הבכור קלה להביא:

ומה שאמר לברך אותו אחר עשות לו המטעמים איננו שכר האכילה ושחד בהם, אבל רצה ליהנות ממנו שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה, ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם. או שהיה יודע בנפשו כי אחר האכילה הייתה מתענגת ושמחה ויחול עליה רוח הקודש, כענין ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מ"ב ג טו):

ולסיכום, הרמב"ן מוצא סיבה מדוע יעקב יצא לחרו בחוסר כל: "ולא נתנו ביד יעקב הון כי בורח היה, ובלא ידיעת אחיו יצא מן הארץ לבדו, ואלו נתנו לו הון ועבדים וגמלים היו מוסיפים בו קנאה לארוב לו ולהרגו."

למי נועדה ברכת עשו

הרב יעקב זקס בספרו שיח ושיג דן בשאלה: האם צדק יעקב שלקח את ברכת עשו באמצעות התחזות ורימה את אביו ? האם צדקה רבקה שהגתה את התוכנית ועוררה את יעקב לבצעה ?

רבקה אימנו זיהתה את דרכי הבנים והחליטה לטובת יעקב אבינו. רבקה ראתה שגורלו של עם שלם תלוי בבן שיבחר ונטתה ליעקב. בקריאה בפרשה אנו נוטים לטובת יצק ועשיו, נעשה להם עוול. ואכן בהמשך הפרשה יעקב נענש על הרמאות: נאלץ לברוח מביתו, רימו אותו בנשים ואפילו אבדן יוסף, כאשר הבנים מרמים אותו.

הנה הסיכום של הרב

קללת בנות חת

פרופ' עמיצור ברק, מהנדס מים, כתב במוסף השבת של מקור ראשון על קללת בנות חת - "החושים המחודדים של רבקה הביאו אותה לעשות הכול כדי שברכת אברהם לא תגיע אל בנות חת. התבוננות בשלל הקשרים מקראיים מראה שחושיה לא הטעו אותה, כפי שהבין גם מרדכי היהודי".

המחשבר ציטט שבעה מקרים בהם יש קשר בין בני חת לבין עם ישראל ומכאן הוא הגיע למסקנה.

1. רכישת מערת המכפלה מידי בני חת. התורה מדגישה פעמיים את השתחוות אברהם [המיותרת, שהרי נאמר לו "נשיא אלוהים אתה בתוכנו"] לבני חת, השתחוויה שנמצאת בהקבלה היסטורית הפוכה להתנהגותו של מרדכי, אשר "לא יכרע ולא ישתחווה" למרות מצוות המלך, תוך סיכון עם ישראל. והרי כל עלילת מגילת אסתר בנויה על הסירוב של מרדכי
2. יעקב לעשו אחיו – שבע פעמים – מעשה שעליו הוא זוכה לביקורת מידי המדרש. ורק אחד לא השתחוה:"בנימין, שעדיין לא נולד. מבנימין יצא שאול "בן קיש איש ימיני", שנלחם באגג, ומרדכי [בן יאיר בן שמעי] "בן-קיש איש ימיני" שנאבק בהמן.
3. חמלת היתר של שאול על אגג, שבעקבותיה הוא מאבד את המלוכה לדוד ולפי המדרש כך מתאפשר לאגג להוליד צאצא שממנו יוצא המן
4. מלחמה מיותרת עם עמון. אוריה החתי יוצא למלחמה ודוד מסתבך עם בת שבע אשת אוריה. ועל כך אמר לו נתן הנביא: "…וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם".
5. חתונת דוד עם מעכה בת תלמי מלך גשור, שממנה נולדים אבשלום ותמר. בעקבות שתי הסתבכויות דוד ונבואת נתן הנביא הוא מאבד רבים ממקורביו
6. חתונת שלמה (בנה של בת שבע אשת אוריה החתי…) עם בת פרעה, שבאחרית ימיו סיבכה אותו בעבודה זרה. בעקבות זאת התפרק עם ישראל לשתי ממלכות ואבד רוב מניינו עד היום
7. קבלת הפנים החמה מאוד של המלך חזקיהו לנציגי מרודך בלאדן בן-בלאדן מלך בבל. ישעיהו הנביא מודיע לו עקב כך על גלות בבל וחורבן הבית. גלות בבל היא שהפגישה את המן האגגי עם מרדכי, "אשר הגלה מירושלים… אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל".

והוא סיכם: האלטרנטיבה של מרדכי הנה כי כן, פעם אחר פעם הקשר והמחווה כלפי עמי הסביבה מביאים על מנהיגי ישראל הסתבכויות ואסונות. ייתכן מאוד שמניסיון העבר של כל שבע החוליות הללו, שהניבו תמיד פרי באושים, הסיק מרדכי שיש להפוך כיוון!

במקום להשתחוות פעמיים לבני חת או שבע פעמים לעשו – הוא בוחר שלא להשתחוות להמן, הצאצא של הזיווג בין עשו לבנות חת. את "הפיכת הכיוון" שלו אנו חוגגים כאלפיים וחמש מאות שנה – ונמשיך לחגוג

ריח השדה אשר ברכו ה'

" וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'." (כ"ז, כ"ז)

כאשר עשו בא לקבל את הברכה מאביו. יצחק אבינו חש כי עתה הגיע אליו בנו עשו והסיבה לכך היא כי הוא בא אליו כאשר רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה וכך נאמר בפרשה:"וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשֲׁקָה-לִּי בְּנִי. וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'.כ"ז,כ"ו-כ"ז).

הרב מרדכי אליהו בעלון פרשת השבוע מעייני הישועה דן בסוגיה זו. הוא מצטט את [רש"י]]: "אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים? והוא אומר "וירח את ריח בגדיו"? אלא כיוון שנכנס יעקב אבינו - נכנס עמו גן עדן. הדא דאמר ליה "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'". ולמה לא הריח יעקב גם את הריח הרע וגם את הריח הטוב ?

מסביר הרב : " בשביל זה צריך להבין את עוצמת ריח גן עדן. מספרת הגמרא על על אליהו הנביא שלקח את רבה בר אבוה שהיה עני ביותר לגן עדן. ביקש ממנו לפשוט את גלימתו ולמלא אותה עלים מעצי גן עדן. כשיצא רבה בר אבוה מגן עדן שמע קול שאומר: "מי הוא זה שאוכל את שכרו בעולם הזה כמו רבה בר אבוה" ? זרק את העלים מגלימתו ויצא.(מסכת בבא מציעה קי"ד).

מספרת הגמרא שאף על פי כן נדבק בגלימתו משהו מריח העלים וכשחזר לעולם הזה מכר את גלימתו בשנים עשר אלף דינרים וחילק את הכסף לחתניו. עם ריח בעוצמה כזו נכנס יעקב אבינו. וריח כזה יכול לבטל כל ריח רע שבעולם - אפילו ריח של עיזים.

ובתרגום ירושלמי נאמר שהריח יצחק אבינו את ריח הקטורת שעתידים בני ישראל להקטיר בבית המקדש. זהו מה שנאמר שם "ויַּרַָח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו ויַבְָרֲכֵהוּ ויַֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ד'" והשדה שמדובר כאן הוא בית המקדש, שכך אמרו חכמינו: אברהם קרא לבית המקדש 'הר', יצחק קראו 'שדה', יעקב קראו 'בית'. מנין שיצחק קראו 'שדה'? שנאמר "ויַּצֵא יצְִחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" ואמרו חכמינו שזה היה מקום בית המקדש. שם תיקן יצחק תפילת מנחה ושם הוא פגש את רבקה (מסכת פסחים פ"ח).

הרב מרדכי אליהו מסכם את דרשתו:"לפי זה יובנו יותר טוב דברי חז"ל : "וירחאת ריח בגדיו" - אל תקרי "בגדיו" אלא "בוגדיו".(בראשית רבה, פרשה ס"ה). שהריח יצחק את ריח הבוגדים מעם ישראל "יוסף משיתא ויקום איש צרורות" ואמר שיש להם ריח גן עדן. ובאמת בסוף ימיהם חזרו בתשובה גמורה. את הריח הרע הזה הרִיח יצחק ובירך את בנו.

כי כשהריח הרע הזה מתערב עם שאר סממני הקטורת - הוא מסלק את מלאך המוות ומביא חיים לעולם.

---

"המטעמים" שהכין עשיו ליצחק אבינו

על "המטעמים" של עשיו נאמר:"וַיַּעַשׂ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ--בַּעֲבֻר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. (כ"ז,ל"א)

בתרגום ירושלמי (יונתן) נאמר בתרגום:"לא וְעִכֵּיב מֵימְרָא דַיְיָ מִנֵיהּ צֵידָא דַכְיָא וְאַשְׁכַּח כַּלְבָּא חָדָא וְקַטְלֵיהּ וְעָבַד אַף הוּא מִנֵיהּ תַּבְשִׁילִין וְאַיְיתֵי לְאָבוֹי וַאֲמַר לְאָבוֹי יְקוּם אַבָּא וְיֵיכוּל מִצֵידָא דִבְרֵיהּ בְּדִיל דְיִתְבָרְכִינַנִי נַפְשָׁךְ:

ובעברית : לֹא ועכיב מאמר דיי כֵּלָיו צידא דכיא ומָצָא כֶּלֶב אַחַת ומִיתָתוֹ ועָשָֹה אף הוּא כֵּלָיו תבשילין והֵבִיא לאבוי ואָמַר לאבוי יקום יַעַר וייכול מצידא נְהָגוֹ (=הוֹלִיכוֹ) בִּשְׁבִיל דיתברכינני נַפְשְׁךָ:

והסיפור במלואו

במדרש תנחומא נאמר ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק זה יצא וזה נכנס, היאך היה הדבר הזה? אלא מי שנתון באורה, אינו רואה למי שנתון בחשיכה, אבל מי שהוא נתון בחשיכה רואה למי שנתון באורה. עשו בא מן השוק ולא ראה ליעקב שהיה לפנים מן הבית, אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת.

כיון שנכנס עשו יצא יעקב, שנאמר: ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו, כך שיער את השעות שלא יבוא עשו ויטול את הברכות, אלא כיון שיצא עשו לצוד, שלח הקדוש ברוך הוא עליו שטן ולא הניחו לצוד עד שיבוא יעקב ויטול את הברכות, ועל עשו נאמר: (תהלים קט) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו.

כיצד? היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניחו, ורץ ותופס אחר וקושרו ומניחו, והשטן מתירן ומבריחן, והיה עשו בא ולא היה מוצא אחד מהן, וכך עשה ב' או ג' פעמים. וכן הוא אומר: (משלי יב) לא יחרך רמיה צידו, והיה מגלגל בשעות, עד שבא יעקב ונטל את הברכות.

וכן הוא אומר: אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו, וכיון שנכנס הרשע התחיל קורא לאביו בזדון יקום אבי ויאכל מציד בנו, והכתוב אומר עליו: (שם יח) בבא רשע בוא גם בוז.

אדום וישראל

פרשתנו מספרת את תולדות בעם האדומי, אשר בא מהצאצאים של עשו. כבר רבקה אימנו מתבשר על כך:""וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" - אלה לא סתם תאומים. כתב חנן חסן בעלונו "צהר תעשה לתיבה": "והיא כמו שואלת את עצמה, "האם לילד הזה התפללתי" ? ואז זוכה רבקה ומקבלת תשובה מהקב"ה : "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ". אין המדובר בילד אחד הלוקה בפיצול אישיות, כי אם בשני ילדים, שכל אחד מהם יעמוד בראש אומה אחרת.

וחסון חוזר ומוסיף: ומדוע חוזרת התשובה לכאורה על עצמה, ראשית "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ", ובשנית "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" ? כי אילו נאמר לה רק "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ", עדיין ניתן היה לחשוב שמעובר אחד שבבטנה, ייצאו בעתיד שני גויים, ולכן העובר מתנהג בכל רגע לרוחו לאחד מהם. המשך התשובה מבהיר, כי שְׁנֵי הלְאֻמִּים, יִפָּרֵדוּ עוד בהיותם במעיה (ברחמה) כפי שהיא כבר חשה.

והוא מבהיר: "ומדוע מיוחסת ההיפרדות ללְאֹם דווקא ? לשם כך עלינו לתהות על קנקנה של המילה "לְאֹם". המילה 'אֻמָּה' המקבילה במובנה למילה 'לְאֹם', נזכרת לראשונה לגבי תולדותיו של ישמעאל "אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל...שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם". המילה "לְאֹם" מזכירה לנו מחד את המילה "תְּאוֹם", ומאידך את ההפרדה שבין יצחק וישמעאל. החלוקה "הלאומית" בין בניו של אברהם, נעשתה לפי האם היולדת.

בניה של הגר (=קטורה), ישמעאל ואחיו, אינם יורשים את אברהם, היהודי הראשון, לא בגשמי ולא ברוחני. רק יצחק, בנה של שרה, הוא היורש והממשיך. ואכן, ההלכה היהודית קובעת, כי ליהודי ייחשב רק מי שהוא בן לְאֵם יהודיה (אלא אם כן גוייר כהלכה). וכאן אנו רואים שוב את הרמז, לְאֹם = לְאֵם (הזיקה החזקה למילה 'אֵם' ניכרת גם במילים 'אֹם' ו-'אֻמָּה' המופיעות במקרא במשמעות של עַם).

וחנוך חסון מסיים:" וממשיך הקב"ה ומבהיר כי אין המדובר בפירוד גיאוגרפי, שינתק את הקשר בין יַעֲקֹב ועֵשָׂו, אלא "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". על דרך הפשט ניתן להבין שאחד הלְאֻמִּים יגבר על השני. אך כפי שמבהירים חז"ל, התחזקותו ועלייתו של כל אחד מהם, תבוא תמיד על חשבון היחלשותו וירידתו של השני : "וּלְאֹם (אחד) מִלְאֹם (השני, מאבדן כוחו של השני) יֶאֱמָץ (יתגבר)". עֵשָׂו הוא אֶדוֹם, המייצג את רומי ואת הנצרות לעומת יַעֲקֹב המייצג את עם ישראל ואת היהדות.

הכוח להיות "ישראלי"

העלון לפרשת השבוע של חב"ד שיחת השבוע דן בנושא: הכח להיות "ישראלי"

אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ

על הברכה "אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" (כ"ז, כ"ט) מובאים דבריו של אור החיים הקדוש בעלון לשבת בסוד שיח

חשיבותה של ההערכה הפנימית לעבודת ה'

הפטרת הפרשה בספר מלאכי קשורה לאדום. אך הרב אביגדור הלוי נבנצל מציג עניין אחד בפרשה :"חשיבותה של ההערכה הפנימית לעבודת ה'" - הקשור בחג החנוכה אשר יחול בחודש הקרוב.

הנביא מוכיח את ישראל על אי הערכה מספקת לעבודת ה' ואמר:"...הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת-שְׁמֶךָ"(א'ו') ועוד בפסוק הבא:"מַגִּישִׁים עַל-מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ ...". נשאלת השאלה, אם הטענות נכונות, מדוע ישראל אינם מבינים על מה מדברים איתם. משיב הרב :"הנביא מדבר עם ישראל על פנימיות דקות הנמצאות בסתר ליבם, שגם הם לא מודעים להן, לכן הם מתקשים להבין, מה רוצה מהם הנביא".

הוא ממחיש זאת בדוגמא בהמשך ההפטרה:ב"מַגִּישִׁים עַל-מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְהֹוָה נִבְזֶה הוּא. וְכִי-תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת". לשליט הזר לא הייתם מעיזים להגיש קרבן כזה. כנראה אתם לא מעריכים מספיק את עבודת ה'.

ולכן יש צורך בתיקון. הרב נבנצל מתיחס לחג החנוכה ומסביר מדוע חז"ל קבעו במצוות נר חנוכה מדרגה של "מהדרין" ומדרגה נוספת של "מהדרין מן המהדרין:. במסכת שבת כתוב:" ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין" (כ"א,ב'). פירושו של דבר שאפשר "נר לכל יום" וולמהדרין בשלושים וששה נרות !. בדרך כלל הידור הוא תוספת של שליש, כמו ברכישת אתרוג.

מבכם הרב נבנצל:" מה שהביא לשיבוש יון וגזירות אנטיוכוס היה שלא השתדלו להדר במצוות. כאשר בימי מלאכי הנביא לא הקפידו בקרבנות הדבר ניתן לתיקון. אך כאשר "מהדרין מן המהדרין" בקיום המצווה מחזירים את הכבוד לעבודת ה'. כאשר מדליקים יותר נרות "בזה אני מדגיש את ההודאה לה'" - הגדלה לפי מספר הימים ולפי מספר בני הבית".

יצחק אבינו

ראו ערך מורחב:יצחק אבינו

לתולדות יצחק יש שתי גירסאות:

1. לפי רש"י :" בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים הייתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלוש שנים ונשאה: .
2. סדר עולם רבא רבה, פרקים א' וב': יצחק אבינו נשא את רבקה בהיותה בת ארבע עשרה שנה .

חינוך ילדים

הפרשה עוסקת בדרכי חינוך ילדים. לכאורה, נולדים שני ילדים להורים, אפילו תאומים. אך מסתבר כי בעלי תכונות שונות, אשר לא תמיד ניתן לעמוד עליהן. רש"י מפרש בפסוק כ"ז (פרק כ"ה) :" ויגדלו הנערים ויהי עשו" - כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים".

ורק במרוצת הזמן מתגלה:

• האחד - "יודע ציד" - לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות. "איש שדה" - כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות

• והשני - "תם" - אינו בקי בכל אלה אלא כלבו כן פיו מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. "ישב אהלים" - אהלו של שם ואהלו של עבר.

ועולה השאלה, מהו גיל החינוך. וכאן המדרשיפ באים לקראתנו:

מדרש בראשית רבה מביא את דברי רבי לוי: " ויגדלו הנערים רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה"^{[(ס"ג,י')]}

מדרש תנחומא מעט משנה את הנוסח:" ויגדלו הנערים (בר' כה כז). שניהם הלכו לבית הספר ושניהם באין. לא היה אדם מפריש בין זה לזה כל חמש עשרה שנה. אמר רבי לוי, למה היו דומין. להדס ולעצמוני. כל ימים שהם קטנים, לא היה אדם מפריש בין זה לזה. הגדילו, זה הפך את קוציו וזה הריח את ריחו הטוב. כך, כל הימים שהיו עשו ויעקב קטנים, לא היה אדם מפריש בין זה לזה. הגדילו, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים (שם).(כי תצא ד').

[הרב אברהם חיים מזרחי במאמרו: אברהם אבינו על עשיו כתב "והקשו - דעת זקנים בעלי התוספות - שעשו לא היה כי בן י"ג כשפירש לעבודה זרה." היה זה כאשר אברהם אבינו היה בין 173 שנה. היות ואברהם מת בגיל 175, הרי ראה את נכדו עשו יוצא לתרבות רעה. " ומתרצים בעלי התוספות בשם הירושלמי דב' שנים מרד בצנעה, ולא ראה אברהם אותו בתרבות רעה.

הב מזרחי מדייק בלשון בעלי התוספות דז"ל: "שנתים מרד בצנעה, אבל לאחר מותו מרד בפרהסיא", דמשתמע מלשון זו שזה גופא שאברהם עודנו בחיים גרם לעשיו מפני כבוד זקנו שמביא מהזהר שחינוכו וזכותו של אברהם השפיע על עשיו לטובה לכבוש את יצרו בפועל, כ"ז משך חנוכו של אברהם את עשיו משא"כ לאחר הסתלקותו של אברהם (ולהעיר מכבוד אב שהי' זהיר בזה עשיו) לכבוש מעשיו ולמרוד רק בסתר.

הרב שמעון גולן בדפי עיון לפרשת השבוע ממשיך לדון ברעיון ומביא את דברי רש"י:"יודע ציד - לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות" (כ"ה,כ"ז) כלומר מדובר היה ברמאי ומתחזה. רבי אברהם אבן עזרא מוסיף:"יודע ציד - לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו ".

ואם היה ספק לגבי תוצאןת החינוך, באה מסכת בבא בתרא מתארת מה בדיוק עשו עשו באותו יום שמת אברהם אבינו:" אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום" :

1. בא על נערה מאורסה - לפי שנאמר:"בא על נערה מאורסה כתיב הכא (בראשית כה) ויבא עשו מן השדה וכתיב התם (דברים כב) כי בשדה מצאה "
2. והרג את הנפש - "כתיב הכא עיף וכתיב התם (ירמיהו ד) אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים".
3. וכפר בעיקר - "כתיב הכא (בראשית כה) למה זה לי וכתיב התם (שמות טו) זה אלי ואנוהו".
4. וכפר בתחיית המתים - "דכתיב (בראשית כה) הנה אנכי הולך למות".
5. ושט את הבכורה "דכתיב (בראשית כה) ויבז עשו את הבכורה". ^{[(ט"ז,ב')]}

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין

שיעורו של הרב שמואל אליהו בעלון לשבת מעייני הישועה
וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹ- יצחק רואה ברכה גדולה בארץ ישראל. אבל הברכה הזאת מתחילה דווקא ברעב: "ויהי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה". יצחק, שעדיין לא רואה את הברכה הגדולה וחושב כי השבועה תתקיים בימי בניו, מתכוון לרדת למצרים. הקב"ה מונע אותו מלרדת ואומר לו כי כבר בימיו תתחיל להתקיים השבועה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". אלוקים מגלה ואומר לו: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כו). יצחק נשאר בארץ ישראל ומצליח מאוד. מתגלים לו האוצרות הגנזים של הארץ: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה': וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים".

ארץ ישראל – מעט הכמות ורב האיכות- גם כשאברהם מגיע לארץ הוא פוגש ברעב. הארץ הולכת ונכבשת על-ידי הכנענים מזרעו של שם. אשתו נשארת עקרה. הרשעה מרימה ראש והערים סדום ועמורה הולכות ונבנות. הברכה שאלוקים דיבר עליה לא נראית כלל וכלל בדורו של אברהם. מסביר ה"שפת אמת" (מסעי, תרס"ד) את הטעם למה ארץ ישראל נראית בתחילה לא כמו שהיא באמת, למה הדבר מתגלה רק בסוף, ואומר: "כי לארץ ישראל יש פנימיות גדולה וחיצוניות קטנה. זה מה שהגמרא אומרת (כתובות קיב ע"א) אמר רב חסדא מאי דכתיב 'ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי'? למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר, מה צבי זה קל מכל החיות אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה". והפירוש למלים "שאין עורו מחזיק בשרו" הוא, שאחרי ששוחטים את הצבי אי-אפשר להכניס את הבשר חזרה לתוך העור. כביכול הבשר גדול יותר מהעור. וזה בא לרמוז "כי היא מעט הכמות ורב האיכות. כי העיקר בה הוא הפנימיות. ולכן נדמה כ'צבי' שאין עורו מחזיק את בשרו שהפנימיות רב מאוד מן החיצוניות מלבוש החיצון".

עם קטן, נשמה גדולה- גם עם ישראל הם בפנימיות יותר מהחיצוניות. מצד אחד הם "מעט הכמות, אתם המעט מכל העמים". "אבל פנימיות שלהם רב וגבוה מאוד". לכן נאמר עליהם "ואעשך לגוי גדול" מצד הנשמה. אבל מצד הגוף העם קטן מאוד. בגלל ההסתרה הזאת של הברכה שמדובר בברכה פנימית, גם קבלת הברכה באה בדרך הפנימית. הברכות הגדולות ניתנות ליעקב כשהוא מכוסה בבגדים של עשו ולא ניכר כלל. באופן זה הוא מקבל את הברכות הגדולות בשביל עם ישראל: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". אור החיים הקדוש אומר כי יש עוד ברכות גדולות מאלה שלא נאמרו במפורש בפסוק, והן רמוזות במילה "וַיְבָרֲכֵהוּ" שכתובה לפני הברכות. אחר כך הברכה מתחילה בו"ו החיבור, ללמדך כי יש ברכות לפניהן שלא פורטו בתורה. "ומה שלא פירש הברכות הרמוזות ב'ויברכהו', אולי שיכוין על דרך אומרם ז"ל (ב"ר לט יא) שמפתח הברכות נתנו ה' לאברהם, ואברהם ליצחק (סא ו) ועתה מסרם יצחק ליעקב, והוא אומרו 'ויברכהו' פירוש: מסר לו הברכות שיהיו ברשותו". גם פה רואים כי את הברכות הגדולות יעקב מקבל בהעלם. לא רק בהעלם של לבוש עשו, אלא בהעלם שהתורה מעלימה ולא מספרת לנו מה בירך יצחק את יעקב לפני שאמר לו "ויתן לך האלוקים" וכו'.

הטוב הגנוז מתגלה לעם החמדה הגנוזה- הטוב הגנוז הזה מתגלה בסופו של דבר גם בחוץ, אבל רק למי שמתחבר לשורש הפנימי שלו. רק לבני ישראל שנכנסים לארץ מתגלה טוּבה הגנוז של הארץ. וגם להפך זה פועל, רק בארץ ישראל מתגלה הטוב הגנוז של עם ישראל. שניהם מתגלים על-ידי התורה, שגם עליה נאמר הביטוי "חמדה גנוזה". "אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָה גְּנוּזָה, שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָּשָׂר וָדָם"? "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנוּ? וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנוּ?". ממשיך ומסביר ה"שפת אמת" כי זה פירוש הפסוק (תהילים לא כ) "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" – צָפַנְתָּ רק לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ רק לַחֹסִים בָּךְ, אבל אחרים לא מגלים את הטוב הצפון הזה "נֶגֶד בְּנֵי אָדָם". כוונת דבריו היא למה שאומרת התורה ומה שראינו בעינינו, כי ארץ ישראל לא מגלה את צפונותיה ואת ברכתה לזרים. ממש כמו שהיה עם הכותים. "ושממו עליה אויביכם היושבים בה", הפסוק הזה נאמר בזמן הגלות. והרמב"ן, שחי בזמן הגלות, מעיד כי הדבר הזה מתקיים לגמרי (ויקרא כו טז). הארץ לא נותנת את פריה לגויים. וזה בגלל "שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

הברון הירש אהב את העם, לא את הארץ-את הסוד הזה, של ברכת הארץ הגנוזה שלא נראית בתחילה על פני השטח, לא ידע הברון הירש, שהיה עשיר עצום ונדבן גדול. העשיר הזה חשב רבות איך להציל בכספו את עם ישראל מכל הפרעות, השנאה והדלות שהיו באירופה בימים ההם. הוא ראה את ארץ ישראל שממה. טורקים וערבים נבערים מדעת שולטים בה. השוחד שולט ביד רמה. פורעים פרעות ושופכים דמים. האדמה רועדת והבתים נהרסים. מלריה וקדחת מפילות חללים והמצב הכלכלי קשה מנשוא. הוא ראה מה שראה יצחק אבינו בשנות הרעב. מה עשה הברון הירש? הקים קרן עם הון עתק לעודד את היהודים להגר לאמריקה. מיליוני יהודים מאירופה היגרו לארצות-הברית. גם יהודים מסוריה ומארץ ישראל קיבלו ממנו סיוע גדול לעזוב את מקום מגוריהם ולהגר ליבשת אמריקה. שם הוא חשב שהם יצליחו כלכלית ולא יחיו חיי עוני עוד. בכספו העצום הוא קנה קרקעות בארגנטינה, הקים שם חוות ושילם ליהודים כרטיסי נסיעה באנייה על חשבונו. הוא הקים מוסדות אשר בהם לימדו אותם את השפה האנגלית והספרדית וכן מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו בכבוד. חשבון התרומות שלו היה אדיר. בערכים של ימינו מדובר בסכום עתק של מיליארדי דולרים. בפגישתו עם הרצל אמר לו הברון הירש שהוא מוכן לתרום את כל הונו העצום למען גאולתו של עם ישראל. כל כך הרבה אהבת עם ישראל הייתה לו, אבל לא לארץ ישראל.

הוא הצליח בשלב הראשון. חצי מיליון יהודים היגרו לארגנטינה והתפרנסו היטב. גם לארצות-הברית היגרו מיליוני יהודים שחיו חיי רווחה כלכלית. לארץ ישראל הגיעו מאות אלפים בלבד. מאז עברו מאה ועשרים שנה, כשמסתכלים על תוצאות מעשיו רואים דבר נורא. רוב היהודים שהוא עזר להם להגר לאמריקה התבוללו בנישואי תערובת, איבדו את הזהות היהודית, שכחו שהם יהודים. מחצי מיליון היהודים שהיגרו לארגנטינה נשאר רק רבע מיליון יהודים.

• הקש כאן לקריאת השיעור במלואו

קישורים חיצוניים

(מהויקיפדיה העברית)

• ויקיטקסט:=מאמרים ומקורות לפרשה
• פרשת תולדות באתר BeitChabad.org.il.
• שיעורים על פרשת תולדות, באתר ישיבה
• הערך פרשת תולדות, באתר "ויקישיבה"
• בנימין לאו, ‏פרשת "תולדות", לשתוק וללכת אחריו, באתר הארץ, 28/11/08
• בנימין לאו, ‏פרשת השבוע, רבקה ההרה בדמותו של איוב השבור, באתר הארץ, 19/11/09

הערות שוליים

פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה

ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי

ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי

ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי

ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח לך, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי

ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה

עלוני פרשת השבוע