איציק מלצר

המשפחה

שאול יצחק (איציק) (תש"ו-תשע"ג)מלצר היה ממייסדי קדומים. היה נאמן לבית מודז'יץ והסתופף עשרות שנים בצילם של אדמורי מודז'יץ (ממודעת אבל בערוץ שבע).

הלוויה התקיימה ביום כ"ו באייר תשע"ג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ביישובו. הוא נפטר בבית החולים שערי-צדק, ירושלים, לאחר מחלה קשה.

הולכים בדרכיו של איציק מלצר ז"ל סרט זיכרון בהפקת אולפני אתרוג

הולכים בדרכיו של איציק מלצר ז"ל סרט זיכרון בהפקת אולפני אתרוג

לוחמות האצ"ל בתש"ח. עריכת וידאו - אולפני אתרוג

איציק מלצר מספר: לוחמות האצ"ל בתש"ח. - עריכת וידאו : אולפני אתרוג

לזכרו בבטאון קדומים

פורסם בא' סיון תשע"ג

מנהל מוזיאון אצ"ל ביפו

איציק מלצר היה מנהל מוזיאון אצ"ל ביפו. המוזיאון ממחיש למבקר את תולדות הארגון הצבאי הלאומי ב-17 שנות קיומו.

התצוגה מתארת את פעילות הארגון בהשיבו מלחמה לתוקפנות הערבית, במאבק לחיסול שלטון המנדט בארץ ישראל, ובסלילת הדרך לחידוש העצמאות העברית.

התצוגה כוללת מסמכים, קטעי עתונות, צילומים, כלי נשק, דגמים אור-קוליים הממחישים את פעולות הארגון וסרטים.

• אתר המוזיאון

תמונות מסרט הזכרון

סיפור החיים - מפי רעייתו

שאלו אותי אם אני עושה את הקידוש עקב האזכרה לאיציק. אז אני רוצה להבהיר, האזכרה היא התירוץ. אני מרגישה חובה נעימה להודות לקהילה הנפלאה שלנו. ולכן, הרגשתי צורך לעשות את הקידוש. מאז שאיציק הלך מאיתנו, אני לא מפסיקה להרגיש את החיבוק המיוחד של החברים ושל הקהילה כולה . לדוגמא, אין שבת שאני נשארת בבית לבד, ולא מוזמנת לארוחות. וזה לא דבר מובן מאליו. תאמינו לי אני מכירה עוד אלמנות, בעוד קהילות, וזה לא קורה אצלם. או פעילויות תרבות, או טיולים. לא אחת, חברות קונות כרטיסים לאירועים ולפני כן שואלות אותי אם אני רוצה להצטרף. זה באמת מחמם את הלב. או עזרה בעצה, או עבודה כלשהי בבית ועוד. ועוד. והשותפות הזו הינה מצד כל חברי הקהילה המבורכת שלנו.

אז אפשר לומר בחיוך, שבאתי בגלל איציק (ולמי שלא יודע, זו האמת) ונשארתי בגלל הקהילה. (וגם זו אמת) או, כמו שתמיד אני אומרת את שאני חשה, שאיציק השאיר לי ירושה נהדרת, בדמות החברים והמשפחה היקרה שלי. ילדינו, נכדינו ובקיצור כל הסובבים אותי.

ובכל זאת אני רוצה כמה מילים , על איציק. אותו, הרוב המכריע כאן, הכיר. אתחיל בקצרה מהשורשים ממנו בא. אמא של איציק ילידת הארץ.

סבא שלה מצד אביה היה שאול יצחק פניגשטיין ועל שמו נקרא איציק. הוא עלה לארץ בכסלו תרס"ו דצמבר 1905 התיישב ביפו וקנה אחוזה מהטמפלרים. וכיוון שהוא הגיע מוורשה קראו למקום בתי הוורשאי. (זה היכן שכיום ממוקמת משטרת תל אביב ויש שם גם אנדרטה שמציינת זאת). אגב בבית זה, שכר חדר יצחק בן צבי ובספרו הוא כותב ששם הוקם ארגון בר גיורא שממנו צמח השומר. סבה מצד אמה עלה לארץ יחד עם תלמידי הגר"א. הוא התחתן בגיל צעיר, הם גרו בירושלים, והיו מראשוני היוצאים מהחומות וממקימי מזכרת משה. בסוף המאה התשע עשרה הם גם היו ממקימי בית החולים עזרת נשים שהיה מיועד ליולדות ולתשושי נפש. (מה שהיום נקרא בית חולים הרצוג.)

ואבא של איציק, היה חבר ביתר עוד בקרקוב בתחילת שנות ה 30 של המאה הקודמת. בשנת 1934 עלה לארץ וגם כאן היה בביתר. הוא היה בין מייסדי הסתדרות העובדים הלאומיים (ב 1935) וקופ"ח לאומית. הוא הצטרף לאצ"ל ומהר מאד עבר קורס מפקדים ובשלב מסויים גם התמנה למפקד מחוז ירושלים. עשה הרבה פעולות, שכמו כל אנשי המחתרות, במשך שנים רבות לא סיפר, כי היה בטוח שהוא עדיין במחתרת, וגם כי הוא היה עניו ולא חשב שזה חשוב שידעו מה הוא עשה, או כדבריו "העיקר שניצחנו".

בין השאר הוא גם יצא להדריך קורס קצינים בקרפטים. ולקראת הקורס היה כנס של כל המדריכים, ודוד רזיאל הודיע על קבלת צלש"ים לשלושה מפקדים. וכך הוא אמר: "צבי מלצר קיבל שלושה צלשים בעד הפעולות שביצע". אגב, בקורס הזה הוא הדריך את דב שילנסקי, שסיפר שכולם העריצו אותו. את הפעילות שלו הוא לא סיים במחתרת, אני אדלג על פעילות ציבורית ענפה, רק אזכיר, שכשהגענו לכאן, ואיציק היה בין שאר עבודותיו, הקניין של היישוב, אף סוחר לא הכיר את הגוף שנקרא גוש אמונים או אלון מורה, ולא רצו לקבל צ'קים שלנו, אז אבא של איציק שהיה סוחר מכובד ומוכר נתן צ'קים שלו, ואח"כ החזירו לו בצ'קים של גוש אמונים. טוב, עם רקע כזה , לא פלא שאיציק היה כזה. מספרים שעד גיל שנתיים הוא לא דיבר, ובגיל שנתיים עם הקמת המדינה הוא קרא "עלייה חופשית מדינה עברית" ואלו היו המילים הראשונות שלו. כמה אופייני. ובשבעה מישהו כתב לנו , כמה סמלי שאיציק נפטר בסמוך ליום שחרור ירושלים.

רובם מכירים את כושר הרטוריקה שלו, את הפולמוסים הרבים שלו, אבל הוא היה גם איש מעשה. ועם הקמת גרעין אלון מורה, או איך שהוא נקרא הגרעין להתיישבות ליד שכם, הצטרפנו לגרעין. דוד חן פגש אותנו בכנס של גרעין מסחה מערב השומרון (אלקנה) ואמר לאיציק "אני מכיר אותך, זה לא בשבילך, זה בשביל להשקיט את המצפון, בוא אלינו לגרעין שכם" ואיציק אמר לו שהוא מחוייב לעבודה בחנות של אביו בתל אביב, אז דוד אמר לו "מה הבעיה , כמו שהערבים נוסעים כל יום לתל אביב כך גם אתה יכול לנסוע.", זה היה נשמע מטורף באותם ימים, ואעפ"כ איציק מייד אמר לו "אתה צודק". אבל בפועל הוא לא נסע אפילו יום אחד לעבודתו בחנות, הוא מייד נרתם לעבודה ביישוב.

איציק בנה את השומרון בעשר אצבעות ובפה. (בהסברה) עשה כאן כל דבר שהיה צריך. בין אם זה תיקונים, או אחזקת הגנרטור, סלילת כבישים, כן הכביש שבין מה שהיה הקראוונים, וקניינות, הסברה ממטולה עד אילת, פשוטו כמשמעו, ותיקונים פרטיים לאנשים, כי חברות לא רצו להגיע לכאן.

גם את המבנה הראשון שנקנה מכסף פרטי בשומרון, הוא קנה. בקיצור כל כולו נרתם לעבודה ביישוב וכמעט ללא תמורה, כי לא היה מאין לשלם. איציק גם ידע לחבר בין אנשים. הוא היה מנהל מוזיאון האצ"ל וחבר הכי טוב של מנהל מוזיאון הפלמ"ח. היה מתנחל וחסיד מודזיץ מובהק שלא פספס אף תפילה של ימים נוראים במודזיץ. וכיוון שהזכרתי את מודזיץ, אני רוצה לספר קוריוז קטן. באחת הפעמים שהיה בבית חולים, והיה בבידוד, הרבי בא לבקר אותו, ואיציק הסביר לו למה הוא בבידוד, אז הרבי אמר לו, "שטויות, אתה בבידוד כי הם לא רוצים לשמוע את הדברים שלך בנושא ארץ ישראל".

ולסיום ברוח זו, אני חייבת לספר על אחד מימיו האחרונים. בימים האחרונים בבית החולים, הוא כבר לא היה יכול לדבר, וגם לא לשבת. אבל פתאום, יומיים לפני שהלך, כשאני ודורון היינו אצלו, הוא ביקש שנושיב אותו במיטה, ונתן נאום ארוך, ובו הסביר לנו כמה חשובה האחדות. ושאם עם ישראל רוצה לנצח אנחנו חייבים להיות מאוחדים, להתקרב לחרדים וביחד איתם לעבוד עד לנצחון על אוייבינו. וכמובן ציין גם אחדות במשפחה. הוא השאיר אותנו פעורי פה, ואני מודה שאינני יודעת איך לקיים את צוואתו זו בנוגע לאחדות העם. מצטערת.

שוב תודה לכולם על החיבוק ועל מי שאתם. ומאחלת בריאות ואריכות ימים לכולם.