כנס שומרון הרביעי: אחאב - לדמותו של מלך שנוי במחלוקת

" וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה, נֹכַח אֲרָם" תחריט נחושת - גוסטב דורה

הכנס דן בדמותו של אחאב, מלך ישראל. במסכת סנהדרין נאמר:א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות שנאמר (מלכים א כ, ב) - ראו למטה את מקורות חז"ל. ובילקוט שמעוני נאמר:

	דורו של אחאב כלם עובדי ע"א היו וע"י שלא היו בהם דילטורין היו יוצאים למלחמה ונוצחים (על מלחמות אחאב בהרצאה מיוחדת), שכן אליהו מכריז בהר הכרמל: אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעין ולא מפרסמים למלכא. (סימן רי"ג)

לעומת זאת, "א"ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודת כוכבים והשתחוה לו ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מלכים א כא, כא) והכרתי לאחאב משתין בקיר (ת"ח משית בקירות לבו: ומניין שכבד את התורה דכתיב והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם והיינו ספר תורה ועל זה השיבו את הדבר הזה לא אוכל לעשות:)

והסיכום, ועצור ועזוב בישראל עצור בעוה"ז ועזוב לעוה"ב " ומכאן שאין לו חלק בעולם הבא.

סקירת דמותו של אחאב כאחד המלכים החשובים של ממלכת ישראל (חז"ל אמרו שהיה אחד משלות המלכים ששלטו "בכיפה" (בעולם !), על מקומה של איזבל בעיצוב ממלכתו ועל תוצאות מעשהו בכרם נבות נדון ביום העיון.

ההרצאות הוקלטו ועומדות להופיע בעתיד בערוץ YouTube מטעם מדרשת שומרון

במונולית מכורח ניתן להבין שלאחאב הייתה עוצמה צבאית גדולה ומעמדו היה גבוה ביותר, מבחינה מדינית ובינלאומית- קרב זה בו השתתף אחאב לא הוזכר ביום העיון

תוכנית הכנס

סקירה היסטורית

על פי חוברת האוניברסיטה הפתוחה:"תולדות עם ישראל בימי בית ראשון" - הפרק על בית עמרי.

שולשלת בית עמרי מלכה 45 שנה, משנת 886 לפה"ס עד 841 לפה"ס. המונח "בית עמרי" ובירת הממלכה "שומרון" ציינו את ממלכת ישראל גם לאחר שבא הקץ על הממלכה.

לממלכה היה מעמד בינלאומי. בין השאר, הדבר התבטא בנשואי אחאב בן עמרי עם איזבל בת אתבעל מלך צור. הברית בין מלכות ישראל, מלכות יהודה וצור באה לידי ביטוי במלחמות. על מעמדו של אחאב מעידה מצבת מישע (להלן).

יוחנן אהרוני כתב במאמרו כי פעולת ממלכת אחאב באה לידי ביטוי בבניה המפוארת בערים: שומרון (בית השן - הבנוי אבני שנהב), חצור, מגידו (על כך יש עוררים - להלן). כמו כן, נמצאו חומות מתקופתו ביזרעאל ובגזר.

מלחמותיו עם ארם, הביאו בסופו של דבר לשלום במשך שלוש שנים ולהקמת "חוצות" בדמשק, דהיינו שווקים ישראליים בבירת ארם, תופעה המעידה על התחזקות הממלכה, מכאן אולי דברי חז"ל כי אחאב "משל בכיפה" ראו לעיל). עוד על כך בכתובת הבאה:

במצבת קרקר מובא כי לאחאב היו 2,000 מרכבות ו-10,000 רגלי והוא היה בראש ברית של ממלכות מארץ ישראל ועבר הירדן, כולל הפלישתים ואדום.

בין ישראל ויהודה בתקופת המלוכה: פוליטיקה, חברה וזהות

מאת: פרופ' אבי פאוסט, אוניברסיטת בר-אילן

(הקלטת ההרצאה הייתה לקויה ונקווה שתוכנה יפורסם בעתיד)

ההנחה היא שממלכת ישראל במאה ה-8 לפנה"ם, בתקופת פריחתה, הייתה "מפותחת" יותר ממלכת יהודה. היה בה יותר גיוון חברתי, היו לה יותר קשרים בינלאומיים ולפי המימצאים גם היה מסחר בינלאומי מפותח יותר. ספר מלכים, אשר חובר בממלכת יהודה והייתה לו ייעוד דתי, הדגישה יותר את ממלכת יהודה על פני ממלכת ישראל. ברמה המדינית והחברתית, כנראה ממלכת ישראל עלתה על ממלכת יהודה.

הבדל חשוב נבע מאיוש תקפיד המלוכה: בממלכת יהודה היו מלכים לבית דוד. לכולם הייתה עיר בירה אחת, בה היה המרכז הדתי והריכוז המינהלי. מסביב לירושלים היו שורה של ערים בצורות וריכוז כזה לא נמצא בממלכת ישראל. חעומת זאת, בממלכת ישראל היו שלשלות מלכים וערי בירה אחדות ששימשו מרכזי-מינהל. ואשר למרכזים הדתיים, משקלם היה פחות חשוב מאשר בממלכת יהודה.

כללית, לפי המימצאים המקראיים והארכאולגיים, ממלכת ישראל הייתה גדולה יותר, צפופה וכן עשירה.

מלחמות אחאב במקרא

הענקת תעודת הוקרה לאל"מ יואב ירום מח"ט שומרון ע"י מוא"ז שומרון

הענקת תעודת הוקרה לאל"מ יואב ירום מח"ט שומרון ע"י מוא"ז שומרון

" וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה, נֹכַח אֲרָם" תחריט נחושת - גוסטב דורה

בנושא זה דנו:

• אל"מ יואב מרום, אשר הציג את שלושת קרבות אחאב, אשר הובאו במקרא
• דר' אריה בורנשטיין, מואב ישראל בימי אחאב לאור מצבת מישע

בספר מלכים הובאו פרטי המלחמות, בהן נטל חלק אחאב מלך ישראל. יואב מרום ניסה להצביע על הלקחים האפשריים.

1. מתקפת הגנה על העיר שומרון - בֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם[ יחד עם 32 מלכים, צר על בירת הממלכה, שומרון. מלך ארם שלח משלחת לאחאב ודרש ממנו את רכוש הממלכה, כולל "כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן". "זקני הארץ", אשר כונסו להתייעצות והציעו לדחות את הדרישה. אחאב השיב למלך ארם באימרה הידועה: "אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ". מלך ארם קבל את ההודעה, כאשר הוא, יחד עם המלכים "שותה" בסוכות. מלך ישראל יוצא למלחמה עם 232 "נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת" וצבא של 7,000 איש והתוצאה:"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב, וְהִכָּה בַאֲרָם, מַכָּה גְדוֹלָה." (מלכים א', כ, א'- כ"א)
2. קרב אפקה- כעבור שנה, מלך ארם החליט לנצל את יתרון צבאו במלחמה בשטח מישורי והזמין את אחאב למלחמה, כתאור המקרא:"וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם, כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, וַאֲרָם, מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ." לאחר שבעה ימים היכו את ארם, מאה אלף רגלים הוכו, והעיר אפקה המבוצרת נפלה בידי ישראל.(שם, כ"ב עד סוף הפרק)
3. קרב רמת גלעד - נערך אחרי שלוש שנים, בין מלך ישראל, אליו הצטרף מלך יהודה נגד מלך ארם. המטרה להשיב את רמת גלעד לשלטון ישראל ויהודה. מלך ארם ציווה לצבאו לפגוע באחאב. מלך יהודה התחזה לאחאב ונפגע. אז המקרא כתב:"וְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן; וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן-הַמַּחֲנֶה--כִּי הָחֳלֵיתִי. לה וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה, בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה, נֹכַח אֲרָם; וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם-הַמַּכָּה אֶל-חֵיק הָרָכֶב. לו וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר: אִישׁ אֶל-עִירוֹ, וְאִישׁ אֶל-אַרְצוֹ. (פרק כ"ב)

אחד המשתתפים בהרצאה ציין כי בהרצאה לא נאמר דבר על תפקיד ההשגחה העליונה באמצעות הנביאים.

המלחמה לפי התיאור במצבת מישע

מצבת מישע
עוד על המצבה הנמצאת היום במיזאון הלובר בפאריז ראו הויקיפדיה העברית

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו
דר' אריה בורנשטיין הציג פרטי מלחמה, אשר לא הובא בחלקה במקרא ומתוארת ב"מצבת מישע". לפי המובא בכתובת, מואב נכבשה על-ידי עמרי מלך ישראל. בימי עמרי ואחאב היה מישע, מלך מואב, משועבד לישראל, ולאחר שמת אחאב נאמר: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"‏[. ואכן, בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על השחרור מעול השיעבוד, על כיבוש ערים בתחום ממלכת ישראל ועל מפעלי הבניה הכבירים שביצע בארצו.

להלן פירוש הכתובת: "מהכתובת ניתן ללמוד כי עצמאותה של מואב באה לקיצה בימי עמרי, שיצא למסע כיבושים בארץ המישור של מואב ("מהדבא"). לא נאמר בכתובת שעמרי כבש גם את חבל הדיבון בו ישבו מלכי מואב, מישע ואביו. מישע גם לא מספר על כיבוש דיבון וערוער על ידו מאוחר יותר כאשר מרד בישראל. מסתבר, שעמרי הסתפק בהטלת מרות על מלך מואב שישב בדיבון. השעבוד נמשך כל ימי עמרי ו"מחצית" ימי אחאב. יש להניח, שמרד מישע בא בשעה שגבר לחץ הארמים על ישראל. תחילה הבטיח מישע את הקשר בין חבל מואב אשר מדרום לארנון ובין חבל דיבון, על ידי ביצור ערוער ובניית המסילות בארנון. הוא חיזק את עיר מושבו ("קרחה") והכשיר את העיר לעמידה ממושכת במצור.

אחאב לא התפנה לתקוף את מואב והסתפק בביצור יריחו: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן" (מל"א טז,לד), החולשת על המעבר אל ערבות מואב וארץ המישור. בקרב קרקר נגד שלמנאסר השלישי, לא נזכר מישע בין בעלי הברית לצדו של אחאב. עם מות אחאב ברמות גלעד פרץ מישע צפונה והשתלט על ארץ עטרות, בית דבלתיים ויהץ. משם התקדם אל ארץ מידבא וכבש אותה, את בצר ואת נבו, היושבת על הדרך ממידבא אל ערבות מואב. מישע גם דאג ליישב באוכלוסייה מואבית יישובים שכבש.

בסופה של הכתובת מזכיר מישע מסע שערך לחורנים, בדרום מואב. אף על פי שהשורות האחרונות מקוטעות, ניתן להבין מהן שמישע הצליח להשיב את חורנים למואב (אולי מיד אדום), וכך החזיר מישע למואב כמעט את כל היקף הממלכה כפי שהייתה בעבר, מקצה ים המלח בדרום ועד ערבות מואב בצפון."

להלן תעתיק הכתובת, כפי שהובאה בויקיפדיה העברית השלמות המפענחים באות בסוגריים מרובעים: [ ], ואילו פירושי מילים לקורא העברי בסוגריים עגולים: ( ).

	אָנֹךִ (=אנוכי) מֵשַע בֶּן כּמֹשִ[ית] מֶלֶך מֹאָב הַדִ יבֹנִי. אָבִי מָלַך עַל מֹאָב שְלֹשִן שָת (=שלושים שנה) וְאָנֹךִ מָלַכְ תִי אַחַר אָבִי. וָאַעַש אֶת הַבָּמָת(הבמה) זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה (מצודת העיר) בָּמַ[ת יֵ שַע כִּי הֹשִעַנִי מִכָּל הַמְלָכִן וְכִי הֶרְאַנִי בְּכָל שׂנְאַי (במפלת שונאי). עָמְרִ י מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן (=ימים רבים), כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְ צֹה. וַיַחֲלִיפֹה בּנֹה (הוא אחאב) וַיֹאמֶר גַם הֻא: אֲעַנֵו אֶת מֹאָב. בְּיָמַי אָמַר כֵּ[ן]. וַאֵרֶא בֹּה (=במפלתו) וֻבְּבֵתֹה. וְיִשְרָאֵל אָבֹד אָבַד עֹלָם (=לְעולמים). וַיִרַש עֹמְרִי אֶת אֶרֶ ץ מְהֵדְבָא, וַיֵשֶב בָּה יָמֵהֻ וַחֲצִי יְמֵי בּנֹה אַרְבָּעִן שָת, וַיְשִ בֶהָ כּמֹש בְּיָמַי. וָאֵבֶן אֶת בָּעַלְמְעֹן וַאַעַש בָּה הָאָשוּח (=מאגר מים). וַאֵבֶן אֶת קִרְיָתֵן. וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם. וַיִבֶן לֹה מֶלֶך יִ שְרָאֵל אֶת עֲטָרֹת. וַאֶלְתָחֵם (ואלחם) בַּקִר (=בעיר) וַאֹחֲזֶהָ (ואחזתי בה), וַאֶהֱרֹג אֶת כָּל הָעָם [..מ הַקִרְיָת לִכְמֹש וּלְמֹאָב. וָאֵשְבְּ (=שביתי) מִשָם אֶת אֲרִאֵל (גיבור במואבית, ראה שמואל-ב כג כ) דָוִדֹה (אולי גבור מלכות יהודה מבית דוד שבא לסייע לישראלים), וַאֶסְ חֲבֵהֻ לִפְנֵי כּמֹש בַּקִריָת. וָאֹשִב בָּה אֶת אִש שָרֹן וְאֶת אִש מָחֳרָת (שם מקום). וַיֹאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה (נבו, משבט ראובן) עַל יִשְרָאֵל. וַאֶ הֱלֹך בַּלֵּלָה וַאֶלְתָחֵם בָּה מִבְּקֹעַ הַשַחֲרִת עַד הַצָהֳרָם וַאֹחֲ זֶהָ, וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן (=גורים, ילדים) וּגְבָרֹת וְגֻרֹ ת (=גורות, ילדות) וּרְחָמֹת (=עלמות בתולות), כִּי לְעַשְתָר כְּמֹש (האלה אשת כמוש) הֶחֱרַמְתִהָ. וַאֶקַח מִשָם אֶ[ת כְּ] לֵי יהוה וַאֶסְחַבהֵם לִפְנֵי כְּמֹש. וּמֶלֶךְ יִשְרָאֵל בָּנָה אֶת יַהַץ וַיֵשֶב בָּה בְּהִלְתָחֲמֹה (בהלחמו) בִּי, וַיְגַרְשֵהֻ כְּמֹש מִפָּנַי. וָ אֶקַח מִמֹאָב מָאתֵן (מאתיים) אִש כָּל רָשֵהֻ (=ראשיה או העניים שלה-רשיה) וָאֶשָאֵהֻ בְּיַהַץ וַאֹחֲזֶ הָ לָסֶפֶת (בנוסף) עַל דִיבֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) קִרְחֹה (=העיר), (את) חֹמַת הַיַעֲרֵן (מביצורי העיר), וְחֹמַת הָעֹפֶל (=המצודה). וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) שְעָרֵיהָ וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) מִגְדְלֹתֶהָ (המגדלים שלה), וְאָ נֹךִ בָּנִתִי בֵּת מֶלֶךְ (בית המלך), וְאָנֹךִ עָשִתִי (את) כִּלֵאי הָאָש[וּחַ לְמַ]יִן (סכר למאגר מים) בְּקֶרֶב הַקִר (העיר). וּבֹר אֵן בְּקֶרֶב הַקִר בּקִרְחֹה. וַאֹמַר לְכָל הָעָם: עֲשוּ לָ כֶם אִש בֹּר בְּבֵתֹה. וְאָנֹךִ כָּרִתִי הַמִכְרְתָת (מפעל מים) לַקִרְחֹה (לעיר) בְּ(עזרת) אַסִרֵ י יִשְרָאֵל. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) עֲרֹעֵר, וְאָנֹךִ עַשִתִי (את) הַמְסִלָת (הדרך) בְּאַרְנֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי בֵּת בָּמֹת (בית במות) כִּי הָרֻס הֻא. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) בֶּצֶר כִּי עִיִן (עיים=הרוסים) [הִא בְּאִ]ש דִיבֹן חֲמִשִן (הושיב בדיבון חמשים משפחות), כִּי כָל דִיבֹן מִשְמַעַת (נשמעת לי). וְאָנֹךִ מָלַכְ תִ[י ..] מְאַת בַּקִרִן אֲשֶר יָסַפְתִי (=סיפחתי) עַל הָאָרֶץ. וְאָנֹךִ בָּנִתִ [י (את) מְהֵ]דְבָא, וְדִבְלָתֵן (דבלתיים) וּבֵת בַּעַלְמְעֹן, וָאֶשָא שָם אֶת ...] צֹאן הָאָרֶץ. וְחוֹרֹנֵן (חורֹנים) יָשַב בָּה ב[... ...וַיֹ]אמֶר לִי כְּמֹש: רֵד הִלְתָחֵם בְחוֹרֹנֵן. וַאֵרֵד [וַאֶלְתָחֵ ם בַּקִר וַאֹחֲזֶהָ וַיְשִבֶ]הָ כְּמֹש בְּיָמַי. ועל [ ] משם עש[ ...]שת שדק וא[

קרב קרקר

במונולית מכורח ניתן להבין שלאחאב הייתה עוצמה צבאית גדולה (2,000 מרכבות ו-10,000 חיילים), ומעמדו היה גבוה ביותר, מבחינה מדינית ובינלאומית

קרב זה בו השתתף אחאב לא הוזכר בהרצאה

ראו ערך מורחב:קרב קרקר

קרב קרקר התרחש בשנת 853 לפנה"ס, ליד העיר קרקר שבצפון מערב סוריה של היום. השתתפו בו שלמנאסר השלישי וברית של 12 מלכים מקומיים שקיוו להדוף את התרחבות האימפריה האשורית לכיוון מערב. נהוג לזהות את תל קרקור, שנמצא כ-8 ק"מ מדרום לג'סר א-שגור, בעמק הנהר עאסי במערב סוריה, עם העיר קרקר העתיקה.

הקרב מתואר באובליסק השחור ובמונולית מכורח. באחרון מספר שלמנאסר כיצד יצא מנינוה ביום ה-14 לחודש איירו, חצה את הפרת והחידקל, אסף מס ממספר ערים, החשובה שבהן חאלב. אחר חאלב נתקל בהתנגדות ראשונית מצד מלך חמת, אירחולני, אך נצחו. משם המשיך דרומה לעיר קרקר. בחצותו אותה, פגש בקואליציה של 12 המלכים. שלמנאסר תיאר את הקרב כך:

• "לחמתי איתם בכוח הרם שנתן לי האל אשור, בכלי הנשק האדירים שנתן לי האל נרגל...הנחלתי להם מפלה...הכיתי בחרב 14,000 בלוחמיהם...הפלתי עליהם סופה. השלכתי את גויותיהם ומלאתי את פני המישור...(שהיה) צר מידי לתת לנשמותיהם לרדת לשאול"
• "במצוות אשור, האדון הרם, אדוני, איתם עשיתי מלחמה. הרס בהם שרעתי. מרכבותיהם, כרכרות מלחמתם, מכשירי מלחמתם לקחתי מהם. 20,500 מלוחמיהם עם חצים הרגתי"

למרות הכתוב במקורות, ככל הנראה מלך אשור לא הצליח לנצח את הברית, עניין זה בא לידי ביטוי בכך שלאחר הקרב הוא חזר לארצו ולא המשיך במסע כיבושיו (שהתחדש רק 4 שנים מאוחר יותר). על אחאב נכתב:

2,000 מרכבות, 10,000 רגלי של אחאב הישראלי; -

חידושים במחקר על תקופתו של אחאב

על קברי המלכים בשומרון העתיקה כניסה לאולם מלבני תת-קרקעי - בו היו לפי ההשערה קברי עמרי ואחאב שרידים מיסודות ארמון אחאב - בחלק העליון לאורך הארכאולוגית נורמה פרנקלין, מאוניברסיטת תל אביב הביעה השערה לגבי מיקום הקברים חפירות שומרון המקראית. בהרצאה בכנס מחקרי יהודה ושומרון ב"המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ביוני 2007 היא הציגה תאור של שני קברים שנחצבו מתחת לארמון מלכי ישראל בעיר שומרון. הקברים נחפרו לפני למעלה מ-100 שנה, על ידי משלחת מאוניברסיטת הרוורד הראשונה בין השנים 1908-1910 אך לא זוהו בתור כאלה. החוקרת סיפרה כי בהתאם לשיטת העבודה של המשלחת, היות שהיא חפרה בשטח שעובד על ידי חקלאים, היה עליה לפי החוק לחשוף בכל פעם רצועה צרה אחת של אדמה, ומיד לכסות אותה בסיום רישום הממצאים. וזאת כדי לא לפגוע יתר על המידה בפעילות החקלאית. בדו"חות שהותירה המשלחת היא מציגה שירטוט מלא של שני האולמות המאורכים - בעלי צורה מלבנית - בעלי קמרונות, העשויים להיות קברי המלכים. בביקור שערכה באתר היא הצליחה לחדור לקמרונות ולבחון את צורתם. תחילה היא הבחינה בשרטוטים כי שניים מהמבנים , מתחת לארמון, שונים מהאחרים והם לא בורות מים כמו מבנים אחרין. ומסדרון חצוב בסלע הוליך אליהם. בניגוד לאחרים, שני המבנים האלה נראו כמו מערות קבורה בצורה מלבנית. המבנה שלהם ומיקומם דומים לקברים המלכותיים של מלכי אשור ב-"Khorsabad" ביניהם של "סרגון השני". שם נמצאו קברי של מלכים ושליטים שנחצבו בסלע מתחת לארמון המלוכה ובהן נמצאו תכשיטי זהב מעוצבים וכלי מלחמה ועוד. תמיכה בהשערה היא מצאה במקרא, כאשר ישעיהו הנביא מציין את הנוהג של מלכי הגויים לעומת מלכי בית דוד: " כָּל-מַלְכֵי גוֹיִם, כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד, אִישׁ בְּבֵיתוֹ ( ספר ישעיהו י"ד י"ח). החוקרת מעריכה כי מערה אחת היא של עמרי והשני היא של אחאב.

נורמה פרנקלין חידושים במחקר על תקופתו של אחאב באתרים שומרון מגידו ויזרעאל

נורמה פרנקלין חידושים במחקר על תקופתו של אחאב באתרים שומרון מגידו ויזרעאל - לצערי ההקלטה אינה ברורה

חידושים במחקר על תקופתו של אחאב באתרים ומרון מגידו ויזרעאל דר' נורמה פרנקלין ראש פרויקט החפירות של תל יזרעאל
שומרון העתיקה - החוקרת עסקה בניתוח המימצאים שלהעיר העליונה - ארמון אחאב בעיקר - של שתי המשלחות שפעלו בשומרון. היות ונחפר רק החלק העליון של התל, היא הביע את ההשערה כי גובה הארמון היה בין 4-8 מטר. כך שהארמון עומד על מצוק, תופעה שלא נבחין בה עד אשר יוסרו שרידי השפך מסביב לארמון.

כפי שכבר הציגה במסגרת אחרת, היא הביא את ההשערה כי אחאב ועומרי נקברו בבסיס הארמון, לפי המנהג האשורי. קבר אחד נראה שהוכן למטרה זו בעת בניית הארון. מעל הפתח נראה שורת של אבנים מעוצבות. הקבר השני, אף הוא באותו "קו-גובה", אך נראה כי נחפר לאחר ההשלמה של בניית הארמון.

מבט על האתרים בהם נמצאו שרידי שנהבי בית השן מראה על פיזור רחב. לדעת לא ניתן לאתר את המיקום של "בית השן". אשר ל"אוסטרוקונים" שנמצאו, לדעתה הם מהתקופה הראשונית של יסוד הארמון. הם נמצא בשכבה נמוכה, אולי מהמאה ה-9.

הקשר בין שומרון העתיקה ומגידו - החוקרת מצאה כי סימני החוצבים על אבני הארמון בשומרון, דומים לסימנים שנמצאו במגידו, מכאן ההשערה כי אלה שבנו בשומרון, גם בנו במגידו. כל זה מתיחס לארמון שהתגלה בשנת 1723 ואינו ניצב יותר במקומו. היא סבורה כי כי על פי שיטת הבנייה במקום, המתאימה למאה השמינית והתשיעית לפני הספירה, נראה כי העיר לא נבנתה בימי שלמה, אשר חי במאה העשירית לפני הספירה.

אשר לאורוות שנמצאו, החוקרת סבורה שהם מתקופת ירבעם השני, היות והם נמצא בשכבה מעל ארמון אחאב. ואחרון, מפעל המים, החוקרת סבורה כי הוא הוקם בתקופה קדומה יותר, תקופת הברונזה התיכונה, 1600 לפה"ס.

ואחרון על תל יזרעאל - החפירות באתר התרכזו רק בהחלק העליון: המגדל הדרום-מזרחי. המימצאים הם לדעת החוקרת מהמאה ה-8 או לפי לפי החוקרים - המאה ה-9 לפה"ס. פירסום רישמי של המימצאים לא נעשה. בתל נמצאו כלי קרמיקה לשימוש חולין. יש ריכוז שח בורות מים ומתקנים חקלאיים. לסיכום, כנראה מדובר במצודה קידמית של ממלכת ישראל, אשר שלטה על הדרכים לשומרון העתיקה.

לדמותה של איזבל

הרב אלחנן סמט לדמותה של איזבל

הרב אלחנן סמט: לדמותה של איזבל

מאת : הרב אלחנן סמט, מרצה במכללת הרצוג

העיסוק הארכאולוגי באחאב, דומה למה שנעשה עם מורשת הורדוס. בשני המקרים אנו מתעלמים מהאספקט המוסרי של שני המלכים. דמותם אינם נמדדת לפי השרידים הארכאולוגיים. לחובתו, רצח אחד מנתיניו בצורה שפלה והנהיג עבודת הבעל הממלכתית עד שנאמר שהוא אחד מאלה שלא יגיע לעולם הבא. כפי שנראה הרבה מהתנהגותו קשור לאיזבל.

היא הופיעה בראשית פועלו, כאשר הוזכר שחטאו עלה על אלה של קודמיו, ואז נאמר שלקח את בת מלך הצידונים והנהיג את עבודת הבעל - זה היה עדיין הקל שבחטאים שלו ! בסיכום מלכותו נאמר, " רַק, לֹא-הָיָה כְאַחְאָב, אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה--אֲשֶׁר-הֵסַתָּה אֹתוֹ, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ (מלכים כ"א, כ"ה) בילקוט שמעוני מפורש:"ר' לוי עבד דריש הדין קריא שתא ירחין לגנאי: רק לא היה כאחאב. אתא לגביה בליליא, אמר ליה: מה חטאתי לך ומה סרחית לך, אית לך רישא דפסוקא ואין לך סיפיה.
אשר הסתה אותו איזבל אשתו - דריש עוד שתא ירחין לשבח, רק לא היה כאחאב אשר הסתה אותו איזבל אשתו. כתיב: בימיו בנה חיאל וגו' חיאל מן דיהושפט ויריחו מן דבנימין, אלא שמגלגלין את החובה ע"י חייב. (סימן ר"ז)

איזבל הייתה אישה אסרטיבית, אבל השתמשה בכך לרעה. נכון שגם שלמה המלך נשא לאישה את בת-פרעה. מה המיוחד בה שהצליחה להשפיע עד כדי כך. מה סוד השפעתה על אחאב ועל ממלכת ישראל ?

תשובה פוליטית, לאחאב היו עוד נשים, היא "בת מלכים". תוצאה מקשר הדוק בין ממלכת צור לבין ממלכת ישראל. ציר מדיני הנותן לה מעמד. היא הביא "נדוניה", 450 נביאי בעל, המכונה "אוכלי שולחן איזבל". היא "סוכנת תרבותית" של עמה ומולדתה, כל המטרה להפוך את ממלכת ישראל לעובדת הבעל. ייתכן וזו תוצאה של "הסכם" על מלך צור. ולכן ניא רודפת את עובדי ה' "מכריתה אותם" ואת אליהו הנביא. נשאלת השאלה מדוע עשתה זאת, שהרי עבודת אלילים אינה נגד עבודה בשיתוף ! הבעיה שהאמונה באל אחד היא קנאית וזה גרם לה לעימות. (תופעה דומה בימי אנטיוכוס - גם הוא היה סובלני, אבל זה איום על הרב-תרבותיות שלו) . המרצה סבור כי אחאב לא היה בהכרח עובד הבעל ! בתיאור היציאה לקרב ניכרת אמונתו בקב"ה.

התשובה הנוספת, יש לה סגנון מיוחד. דוגמאות לכך הוא הביא מרבקה אימנו (קצה בנפשה, לא אשכל שניכם ביום אחד, אם אישה מבנות חת, למה לי חיים - אישה דרמטית). יש לה סגנון אישי. בהקשר לכרם נבות היא מטיחה בו :"אתה תעשה מלוכה על ישראל".

על השימוש בסרקזם, נלמד ביתר פירוט מהקטע להלן.

	וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְיוֹרָם בֶּן-אַחְאָב, מָלַךְ אֲחַזְיָה, עַל-יְהוּדָה. וַיָּבוֹא יֵהוּא, יִזְרְעֶאלָה; וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה, וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת-רֹאשָׁהּ, וַתַּשְׁקֵף, בְּעַד הַחַלּוֹן. וְיֵהוּא, בָּא בַשָּׁעַר; וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו. וַיִּשָּׂא פָנָיו, אֶל-הַחַלּוֹן, וַיֹּאמֶר, מִי אִתִּי מִי; וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים. וַיֹּאמֶר שמטהו (שִׁמְטוּהָ), וַיִּשְׁמְטוּהָ; וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל-הַקִּיר וְאֶל-הַסּוּסִים, וַיִּרְמְסֶנָּה. וַיָּבֹא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ; וַיֹּאמֶר, פִּקְדוּ-נָא אֶת-הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ--כִּי בַת-מֶלֶךְ, הִיא. וַיֵּלְכוּ, לְקָבְרָהּ; וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ, כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם--וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם. וַיָּשֻׁבוּ, וַיַּגִּידוּ לוֹ, וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל. והית (וְהָיְתָה) נִבְלַת אִיזֶבֶל, כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה--בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל: אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ, זֹאת אִיזָבֶל.מלכים ב' ט', כ"ב {ס

}

ההיבט המשפטי של סיפור כרם נבות

יהודה יפרח ההיבט המשפטי של סיפור כרם נבות

יהודה יפרח: ההיבט המשפטי של סיפור כרם נבות

דר' יהודה יפרח, ראש הדסק המשפטי של השבועון "מקור ראשון": ההיבט המשפטי של סיפור כרם נבות.

בהרצאה דר' יהודה יפרח מנתח שני אירועים דרמטיים, סנסציוניות, בשניהם , מלך רב-עצמה חושק ברכוש לא לו: אחאב מלך ישראל רוצה לרכוש את כרם נבות היזרעאלי וללעומתו דוד המלך, המבקש לקחת לאישה את בת-שבע. הנשואה לאוריה החיטי . בשני המקרים המלך מתנכל לרכושו של הנתין, נוטל את חייו. ולוקח את הרכוש. ובכל זאת, התוצאה שונה.

בפרשת דוד ובת-שבע, המלך הזמין אותה אליו. אולי אפילו לא סיפור יוצא דופן בימי קדם, אך במקום סיום חפוז, היא הרה לו. הפגיעה היא באשת איש, והמשמעות היא כי יש לו "דין רודף" (מה שלא כן במקרה של "צו תפיסה" על כרם נבות, למרות שזו "נחלת אבותיו). בעולם המקרא, יש דרך להפקעה של רכוש פרטי לצרכי המלך. דוד המלך ניסה לפתור את השאלה בשקט. הוא לא מצליח, וגורם לכך שימות. בניגוד לאחאב, שאיזבל מבצעת את ההוצאה להורג, אחאב, לכאורה אינו יודע דבר ??? , היא נוקטת בתכסיס אך ההוצאה לפועל היא פומבית, ומוציאים אותו להורג. אליהו הנביא נמצא בימי אחאב ונתן הנביא היה בימי דוד והם חושפים את הפרשה, לפחות לידיעת הדורות הבאים.

נעבור למעשה כרם נבות. האם לאחאב יש "אחריות משפטית" למעשה איזבל. מה אחריות עדי השקר. האם אכן "רצח וגם ירש" וזו סיבה מספרת לעונש.

האם לאחאב הייתה אחריות להציל נרדף ? האם למלך היה ידוע על "משפט דמה" האם עליו היה לפעול ולהציל את הקרבן. אם נעבור לתחיקה בישראל, יש התייחסות: האם יש להציל אדם שעלול להפגע מפשע, האם יש לדווח על אירוע צפוי וכמובן מידע בסיוע לדבר עבירה. במקרה של דוד המלך, הוא בוודאי ידע. אצל אחאב יש סימן שאלה.

אשר לעדי השקר, יש קשר בינם לבין הנתבע. הם אמורים היו לקבל את העונש שזממו שיעשה בנתבע. אמנם, במערכת המשפטית יש חסינות לדברים האמורים בכתב התביעה. אך הדבר לא כן בעדויות. לפי המשפט העברי היה עליהם להיענש.

המלך זוכה ברכוש של קרבן. האם העובדה שאשתו הביא לכך מונעת ממנו את קבלת הרכוש ? המקרא עונה בחיוב: הוא אחראי לרצח ולזכיה בירושה לא לו.

עיר הבירה של נחלת חוגלה

הרצאתו של ז'אבו ארליך, מדריך, סייר וחוקר ארץ ישראל

(ההרצאה לא ניתנה, אך נביא במקומה תקציר של מאמר שפורסם באותו נושא על-ידי המרצה)

על יסור חרסי השומרון הגיע ז'אבו למסקנה כי הכפר הערבי יאסיד משמר את שם העיר יצת המוזכרת בחרסי שומרון.

המפה נטענת... {"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"300px","height":"300px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.296586,"lon":35.278406,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":15,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[{"text":"","title":"","link":"","lat":32.296586,"lon":35.278406,"icon":""}]}

המפה נטענת... {"type":"ROADMAP","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"300px","height":"300px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.296586,"lon":35.278406,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":10,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[{"text":"","title":"","link":"","lat":32.296586,"lon":35.278406,"icon":""}]}

מבט מקרוב

מבט מעל

בשכנות לכפר הערבי הוא זיהה את האתרים: בדן וסיריס, הנושאים שמות דומים ךצאצי מנשה.

בחרסי שומרון מוזכר הישוב "יצת", כאשר הממונה הוא "אחינעם". אותו ממונה הוא מוזכר בהקשר לישוב נוסף גב(ע), המוכר לנו, מערבית משבי שומרון. אולי גם בדן ושאש היו בנחלת חגלה. ז'אבו מנסה לצרף לנחלה עיר אחרת לא מוזההת "חר' יהודא" - המופיע בחרסים בשם יהודה, כאשר ברור שאין הכוונה לשבט יהודה. ב"כתובת רחוב" הוזכר ישוב, כנראה מהסביבה בשם "כפר יהודית". אם כן, הגענו לחמש ערים מנחלת חגלה.

יצית, היא עיר במרומי הר עיבל. ממנו יוצאים שלוש דרכים וכך ייתכן כי היא העיר המרכזית של נחלת חגלה.

המקור: זאב ח.ארליך, נחלת חגלה בת צלופחדבתוך "...לפני אפרים ובנינים ומנשה..." (העורך:זאב ח. ארליך) קובץ מחקרים ותגליות בגיאוגרפיה-היסטורית, המועצה האזורית מטה בנימין- המדרשה בארץ בנימין, ירושלים תשמ"ה

לקראת הסיור

תל מגידו

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו

תל מגידו צילום אויר
המקןר: Sandik - ויקיפדיה

ראו ערך מורחב:תל מגידו

תקופת הברזל א' (תקופת כיבוש ארץ כנען על-ידי בני ישראל) מתחילה בשכבה VIb במאה ה-12 לפנה"ס. לאחר ההרס המוחלט של העיר האחרונה מתקופת הברונזה הוקם על חורבותיה יישוב כפרי דל בעיקר בחלקו הצפוני של התל. זו התקופה שבה שלושה יסודות אתניים ומעמדיים היו שרויים במאבק על העליונית הפוליטית בארץ ישראל. היסודות הם: כנעניים, פלשתים וישראלים.

העיר נחרבה, בתחילת המאה ה-10, לפי הזיהוי של בנימין מזר, עם כיבושי דוד המלך ומלחמותיו בפלשתים אשר מתוארך לתחילת . לדעת אהרון קמפינסקי החורבן היא בעקבות רעידת אדמה אשר בה נהרסו הרבה מרכזים עירוניים פלשתים ואשר סייעה לקראת סוף המאה ה-11 לפנה"ס לעלייתם של שבטי ישראל.

בתקופת ברזל Ib המאה ה-10 לפנה"ס מתחילה מעל חורבות ההתיישבות הקודמת זוהה כפר ישראלי גדול. מעליו נבנתה עיר מאורגנת. מזרחה לשער הוקם ארמון 6000 בסגנון בית חילאני הבנוי אבני גזית גדולות. ממערבה לשער השתרע אזור מגורים בתים פרטיים מסגנון ארבע מרחבי כן נבנה מרכז מינהלי גדול.

בתחילת המאה ה-9 לפנה"ס נבנה מרכז צבאי ומנהלי חדש מעל חורבות המרכז המנהלי של השכבה הקודמת, יש המשערים שהשליט הבונה הוא אחאב. החל משכבה זו חל שינוי בטכניקת הבניה. הבניה עתה בסגנון פיניקי. בשכבה נחפרו גם מכלולים אשר זוהו כמכלולי אורוות ומחסנים וכן מערכת המים. שכבה זו נהרסה בחורבן אשר יש הקושרים אותו לפלישת הצבאות הארמיים בימיו של המלך יהוא 818-845 לפנה"ס) או בעת מסעו של חזאל מלך דמשק כנגד צפונה של ממלכת ישראל בימיו של יהואחז (מלך ישראל) בן יהוא (מלכים ב' י"ג: 1-8).

השלב הבא הוא בימי ירבעם השני (750-784 לפנה"ס) העיר משמשת שוב כמרכז ממלכתי חשוב. העיר נבנתה כרשת של רחובות מקבילים ומצטלבים. במרכז העיר נחפרה ממגורת ענק. שטח מבני הציבור הצטמצם והוא רוכז משני עברי השער. רוב העיר הפך אזרחי דבר המצביע על חולשתה הצבאית והכלכלית של ממלכת ישראל בשלב האחרון לקיומה.

הערת מחבר הערך: השאלה היא האם התנופה שקבלה העיר הייתה בימי אחאב או ירבעם השני ?

תל יזרעאל

ראו ערך מורחב:תל יזרעאל

תל יזרעאל משמר את שרידי העיר העתיקה שהייתה בירת ממלכת ישראל בתקופת שושלת המלך אחאב במאה ה-9 לפנה"ס. האזכור הראשון של העיר מופיע בספר יהושע בתקופת התנחלות השבטים, שם היא נכללה בתחומו של שבט יששכר: "לְיִשַּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי...וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה". (ספר יהושע י"ט, י"ז-י"ט). לפי הממצאים הארכאולוגיים היא הוקמה בימי ההתנחלות. לא נמצאו בה חרסים מתקופות קודמות. היא אף לא מוזכרת התעודות חיצוניות. ‏‏

עדות למעמד החשוב של העיר הוא העובדה כי שאול בחרו בה את בסיסו ללחימה בפלישתים: וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בָּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" (שמואל א', כ"ט, ל')

אבנר בן נר המליך את איש בושת בן שאול למלך על :" וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל-הַגִּלְעָד וְאֶל-הָאֲשׁוּרִי וְאֶל-יִזְרְעֶאל וְעַל-אֶפְרַיִם וְעַל-בִּנְיָמִן וְעַל-יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה" (שמואל ב', ב'.ט').

בתקופת ממלכת ישראל גדלה חשיבותה של העיר עקב סמיכותה לצומת דרכים מרכזי בעת העתיקה: מדרום עברה הדרך המובילה אל אזור הרי השומרון וממערב עברה דרך הים . ממדי העיר גדלו והיא נכללה במחוזו החמישי של שלמה המלך. כתוצאה ממרכזיותה נקרא ה"עמק" כולו על שמה.

בספר מלכים מספר על ארמונו של אחאב שהיה בעיר. בה התרחש המעשה בנבות, כפי שמובא במקרא:"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן" (א',כ"א,א'). העונש לאיזבל מתואר בהמשך: "וְגַם-לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת-אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל(כ"ג)

העיר שימשה מקום נח להבראה, כך נראה משהיית המלכים בה אחרי המלחמות, וכל מובא בספר מלכים: "וַיָּשָׁביוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת-חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן-יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי-חֹלֶה הוּא" (ב',ח',י"ט).

ביזרעאל באה לסיומה גם שלשלת אחאב המלך:"וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם-לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת-רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי-אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת-גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם: ז וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת-רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה: (ב',י',י"ז)

בעקבות מעשיה של מלך ישראל הושע הנביא מנבא: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל: כִּי-עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא, וְהִשְׁבַּתִּי, מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וְשָׁבַרְתִּי אֶת-קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.(א',ד'-ה'). פרשן התנ"ך אבן עזרא מפרש:דמי יזרעאל - " הם בית אחאב על בית יהוא שלא מלא אחרי השם, גם יהואחז בנו ויהואש בן בנו, גם זה ירבעם גם זכריה בנו, כולם עשו הרע בעיני ה' כי כן כתוב".

העיר נחרבה בשנת 722 לפנה"ס בידי שלמנאסר החמישי מלך אשור, אך נבנתה ואוכלסה מחדש בהתקופה ההלניסטית]].

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר בשנים האחרונות נחשף מתחם מבוצר גדול ממדים מהמאה ה-9 לפנה"ס שלפי דעת החוקרים היה בשימוש מלכי בית עמרי (ראו לעיל: היחוס הוא למטה ה-8 - בית אחאב). כמו כן התגלו מערות קבורה מהתקופה הרומית. כן מנצא בו ארון קבורה, עם עיטורים יהודיים, מהמאה ה-3 לפנה"ס, כך שייתכן והיה יישוב יהודי כבר קודם למרות שהעיר אינה מוזכרת במשנה ובתלמוד.

מבט לעמק יזרעאל

מבט לעמק יזרעאל

מבט לעמק יזרעאל

חקלאות קדומה

מבט מהתל לעמק יזרעאל

חקלאות קדומה

• תמונות נוספות ראו כאן

תל דותן

ראו ערך מורחב:תל דותן

מזבח בעמק דותן מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

טיפסנו לתל דותן תוך שאנו חוקרים את מכלול מערות הקבורה שחלקם מתוארכים לתקופת ההתנחלות, שם הבחנו שוב במחילה חצובה המחברת שני חללי קבורה, והצלחנו להבחין כי בקיר המחילה קיימים שקעים לנרות (מאפיין של מערכת מסתור?) התיישבנו בקצה התל השקפנו על הנוף המרהיב, סיפרנו את סיפורו של אלישע ונערו העומדים מול חיילי צבא ארם המקיפים את דותן שהייתה מבוצרת, ולמדנו על החפירות שבוצעו בתל, ועל הממצאים המתאימים למתואר במקרא. בדרכנו לבור יוסף הפתיע ידידנו ד"ר חזי הורן שאיתר ומצא מזבח יפה, משטח סלע ריבועי מסותת ושני קרנות מזבח ברורים בפינותיו ועל כן זכינו לעוד הסבר קצר על מזבחות ובמות ותפוצתם ושימושם.

ירדנו אל מרגלות התל שם ביקרנו במכלול שלושת בורות שבמפה מופיעות בשם אחד 'ביר אל חפירה' שם שנו בהצעת הזיהוי לבור יוסף, למדנו על שני הדרכים העתיקות הבאות משכם לעמק דותן, והבחנו כיצד ניתן להבחין מאזור הבארות באדם המגיח ובא מן הדרך. דקדקנו מן הפסוקים להבנה טובה יותר של סיפור התרחשות השלכת יוסף אל הבור ומכירתו, תוך שאנו מיטיבים להבין כי קריאת הפסוקים בעודנו חוזים באתר ההתרחשות בשטח. מיטיב לחדד ולתרום להבנת הפסוקים באופן המתואר בסיפור המקרא.(סיפורו של מאיר רוטר)

מבט לתל דותן

"בור יוסף"

"בור יוסף"

• עוד צילומים ראו כאן

אתר החפירות - המקור: אתר המשלחת

גובה התל הוא הוא 60 מטר מעל פני השטח. הוא עשוי אבן גיר, קירטון. ניתן היה להפיק ממנו אבנים לבנייה וכן הקרקע איפשרה חציבה של מערות מגורים וקברות. פיסגת התל היא ברובה מישורים ושטחה 10 דונם בקרוב. האתר מוזכר המקורות המקראיים לעיל וכן בספר יהודית (שלוש פעמים בתיאור מסע הולופרנס בארץ (יהודית: ג' ,ט')) ובספר השמות של "אוסביוס" מהמאה ה-4.

סיכום החפירות טרם פורסם עד היום. קיימות סקירות על מערות הקבורה שנמצאו, על מערות מגורים - עד לעומק של 5.5 מטר ונמצאו שפות קנים מתקופות שונות. נמצאו בתל 21 שכבות, בין השאר התקופות הבאות: הכלכותית, הישראלית, הביזנטית והאחרונה - המאה ה-14.

במקום נמצאו ביצורים אשר מאשרים את המקור המקראי ואת האמור ב"ספר יהודית".

על אחאב במקורות חז"ל

המקור המפורט ביותר הוא במסכת סנהדרין ק"ב, א-ב ונביא אותו במלואו

	דהוה דריש בשלשה מלכים - דהוה קאי במתני' דשלשה מלכים אין להם חלק:(דאיתפח הדר קא דריש) ויהי הנקל (באחאב כתוב [כלומר קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם]:) לכתו בחטאת ירבעם בן נבט אמר ר' יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני מה תלה הכתוב בירבעם (דבכמה מקומות כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם ולא כתיב אחאב אע"פ שהיה רשע ממנו:) מפני שהוא היה תחילה לקלקלה (הושע יב, יב)(שהיה מלך ראשון שהקדיח את תבשילו:) גם מזבחותם (הכי רישיה דקרא בגלגל שוורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי:) כגלים על תלמי שדי. א"ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודת כוכבים והשתחוה לו ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מלכים א כא, כא) והכרתי לאחאב משתין בקיר (ת"ח משית בקירות לבו: ומניין שכבד את התורה דכתיב והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם והיינו ספר תורה ועל זה השיבו את הדבר הזה לא אוכל לעשות:) ועצור ועזוב בישראל עצור בעוה"ז ועזוב לעוה"ב א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל שנאמר (מלכים א טז, כד) ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא [את] שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות שנאמר (מלכים א כ, ב) וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת (לעבדך) [אל עבדך] בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות מאי מחמד עיניך ( - מחמד עיניו היינו עבודת כוכבים:) לאו ס"ת דילמא (- מדקאמרי ליה זקנים לא תשמע ולא תאבה ואי עבודת כוכבים מי הוו אמרו ליה הכי:) עבודת כוכבים לא ס"ד דכתיב (מלכים א כ, ח) ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם (לא תאבה ולא תשמע) ודילמא סבי דבהתא הוו מי לא כתיב (שמואל ב יז, ד) ויישר הדבר בעיני אבשלום (והזקנים) [ובעיני כל זקני ישראל] ואמר רב יוסף סבי דבהתא (זקנים שפלים שהיו רשעים כמו שמצינו באבשלום דקרי ליה לסבי דבהתא זקנים:)התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי וכתיב (מלכים א יט, יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו אמר ר"נ אחאב שקול היה (מחצה עונות ומחצה זכיות מדמהדרי כולי האי מי יפתה את אחאב משמע דבקושי גדול נענש:) שנאמר (מלכים א כב, כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה מתקיף לה רב יוסף מאן דכתב ביה (מלכים א כא, כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו ותנינא בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודת כוכבים ואת אמרת שקול היה אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה (מלכים א כב, כא) ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן מאי רוח א"ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי ( שלפי שהוא הרג נבות היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו:) מאי צא אמר רבינא צא ממחיצתי שכן כתיב (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה (קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב"ה:) מחריב ביתיה (מלכים א טז, לג) ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו א"ר יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל (דברי הימים ב כב, ט) ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון א"ר לוי שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהן מנשה שנשה יה ד"א מנשה שהנשי את ישראל לאביהם שבשמים ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (דברי הימים ב לג, א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים (מלכים ב כא, ג) ויעש (הרע) [אשרה] (בעיני ה') כאשר עשה אחאב מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעוה"ב אף מנשה אין לו חלק לעוה"ב:

	"שלושה מלכו בכיפה (רש"י ביאר: תחת כל כיפת הרקיע) ואלו הן: אחאב, אחשורוש ונבוכדנצר'. אחאב - דכתיב (מלכים א יח י) חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ [וְאָמְרוּ אָיִן וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה] - ואי לא דהוה מליך עלייהו, היכי מצי משבע להו? מגילה יא ע"א-ע"ב..