מראה בסיס המנורה בימי בית שני

הדגם שנראה למרצה בתור "הבסיס" למנורת המקדש - ציור המנורה נעשה ע"י שלמה כהן

מטבע ברונזה שטבע מתתיהו אנטיגונוס מבית חשמונאי בין 37 לפנה"ס, בעריך של פרוטה

הצורה של "מעין משלש" בציור או תבליט דו-מימד מתכוון להראות בסיס עגול שיוצא מהקנה המרכזי שהולך ומתרחב עם השתפלותו כלפי מטה, כמו בסיסי פמוטים או גביעים של היום, 5 (מנורה זו מופיעה על גבי מטבע של 10 אגורות של היום הציור ממאמרו של הכותב

הדגם המוצע על רקע המטבע

הערך מבוסס על הרצאתו של יואל פיקסלר בהקונגרס העולמי השישה-עשר למדעי היהדות. יואל פיקסלר למד לתואר שני ושלישי במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. עיקר התמחותו בתקופות ההלניסטית והרומית. כמו כן בעל תואר ראשון בהנדסה. הוא הירצה על ההצעות השונות שעלו לאורך השנים לשאלה : כיצד היה מראה בסיס המנורה. המרצה הציע כי מראה בסיס המנורה בימי בית שני יהיה בהסתמך על ממצאים ארכאולוגיים תוך מתן עדיפות לקרבתם למקום ולתקופה הנדונה. כמו כן, הבנה הנדסית של הממצאים מאפשרים את הפרשנות החדשה והפתרון לתעלומה רבת השנים.

הוא הציג את את מהלך התאוריה שלו: (הציטוט התקבל מהמרצה ותודתי נתונה לו)

1. נראה לי כי נקודת המפתח להבנת צורת בסיס המנורה, נמצאת במטבע שטבע מתתיהו אנטיגונוס בשנת 37 לפנה"ס לערך. כידוע, טביעת מטבעות הוא הליך מוניטרי שמתבצע על ידי השלטון המרכזי או בהרשאתו. הטכנולוגיה של טביעת מטבעות שהיתה נהוגה בארץ ישראל על ידי החשמונאים הובאה מהתלמים והחשיבות שניתנה לייצור הרושמות באה לידי ביטוי ברמה האמנותית של יוצרי הרושמות שהיו ברמה האמנותית הגבוהה ביותר. כאשר מתתיהו אנטיגונוס רצה שיוטבע מטבע עם כלים מהמקדש, הוא דאג לכך שהאומן יוכל להזין את עיניו באותם כלים, צד הפנים של המטבע נושא את צורתו של שולחן לחם הפנים אשר עמד בהיכל ממול למנורה, וצד גב המטבע נושא את צורת המנורה, כך שאותו אומן, ככל הנראה, למד את מראה שני הכלים הללו באותה ההזדמנות. מראה המנורה על גבי המטבע הוא אמנם סכמתי, , הקנים נטולי עיטורים, אך אם נתבונן היטב בתבליט של המנורה על גבי המטבע נבחין באלמנט שאיננו מופיע בשום מקום אחר בו מופיעה המנורה. כוונתי למראה הקעור משני צדי ירך/בסיס המנורה. אלמנט זה מצביע על האבחנה והדיוק של האומן בתיאור המנורה. אלמנט זה מגדיר צורה הנדסית מאוד מסוימת. אשאל את ההגדרה מאהוד נצר במאמרו האחרון בקדמוניות 138 בו הוא מתאר את מראה המאוזולאון של קבר הורדוס בהרודיון:"בראש המצבה מעל לפורטיקו ולחדר העגול, היה גג בצורת חרוט קעור, דומה לזה שב"יד אבשלום". במלים אחרות: הבסיס הוא עגול אשר הולך ונעשה צר ככל שהוא עולה למעלה, אך לא בקו ישר (חרוט) אלא תוך כדי קעור (ראו ציורים שמאלה)
2. על פי המראה בקשת טיטוס, את המנורה נשאו שמונה אנשים, שניים בכל פינה. יוסף בן מתתיהו מתאר את שוד אוצרות המקדש על ידי אספסינוס בעת החורבן : "באותם ימים עצמם יצא ישוע בן תבותי, אחד הכהנים, ... ומקיר ההיכל הוציא ומסר שתי מנורות הדומות לאלה הנמצאות בתוך ההיכל, וכן שולחנות, קנקנים ופנכות, כולם עשויים זהב טהור וכבדים מאוד". המודל של המנורה כמופיע באיור, הועלה בצורה מפושטת לתוכנת SolidWorks (תוכנה לתכנון מכני) ובעזרתה בוצע חישוב של משקל המנורה על פי משקל סגולי של זהב טהור (19.32, פי – 2.5 מברזל). מכיוון שזהב טהור הוא בעל קשיחות נמוכה (מודול יאנג – אלסטיות) והוא איננו מתאים לייצור כלי כה גדול וכבד, ההנחה היא כי היתה סגסוגת כל שהיא בזהב אשר מצד אחד הורידה את משקלו הסגולי, ומן הצד השני הגדילה את קשיחותו, ובהנחה כי המנורה עשויה מחומר מלא, עולה כי משקל המנורה הגיע לכ - 500 ק"ג. החישוב נעשה על בסיס ההנחה שגובה המנורה היה כ – 1.2 מטר, זאת מתוך הפרופורציות בתבליט של קשת טיטוס ביחס לאנשים, כאשר הקנים והבסיס שומרים על הפרופורציות בתבליט. המשנה במסכת תמיד פרק ג' מספרת כי לפני המנורה נצבה אבן עם שלוש מדרגות שהכהן עלה עליה לצורך דישון המנורה. דן בר"ג כבר הראה במאמרו בקדמוניות את המתאם בין תבליט המנורה בקשת טיטוס, המשנה בתמיד וגובהה של המנורה (לדעתו – כ – 1.5 מטר). לגבי משקל המנורה, משקל זה הוא אכן כבד מאוד כפי שיוסף בן מתתיהו ציין, וזה מסביר מדוע בקשת טיטוס נראה כי שמונה אנשים נושאים את המנורה, כ - 62 ק"ג לאחד. כמו כן חושב מרכז הכובד של המנורה ונמצא כי הוא ממוקם באיזור ראש הבסיס, כלומר המנורה היתה יציבה מאוד.

נראה כי הבסיס המעוגל של התיבה היה בתוך התיבה המרובעת, שעוצבה בידי אומנים מרומא (מכאן האלמנטים הפגניים) על מנת להקל על נשיאת המנורה ששקלה לפי המשוער 500 ק"ג.

רקע להרצאה הובא בשיעורו דבר תורה פרשת תרומה תש"ע - אתר בית הכנסת " בית אליעזר" על-שם אליעזר רוזנברג - רחובות הוא הציג את גישתו:
תחילה יש לציין כי אין לנו ממצאים או ציורים יהודיים של מנורות עם שבעה קנים מימי בית ראשון או לפני כן. עובדה זו מובילה חלק מהחוקרים למסקנות שלא נדון בהן כאן. הממצא היהודי הקדום ביותר עם תאריך מוחלט הוא טביעה על גבי מטבע ברונזה שטבע מתתיהו אנטיגונוס מבית חשמונאי בין 37 לפנה"ס, בעריך של פרוטה. (ראו תמונה משמאל וההסבר לעיל)

בחפירות ברובע היהודי בירושלים התגלתה מנורה חרותה על גבי טיח בקיר בית מתקופת הורדוס (מאה ראשונה לפנה"ס). במנורה זו יש שבעה קנים, ששה קנים מעוגלים היוצאים מהקנה המרכזי והבסיס משולש. 7 צורה זו היא סכמטית וקשורה לרמת האומן שביצע זאת.

בחפירות שליד הר הבית התגלתה "אבן שעות" (שעון שמש) זעירה ועליה חרותה מנורה. "אבן השעות" מתוארכת למאה הראשונה לפנה"ס. בסיס המנורה איננו ברור אך ששת הקנים יוצאים מהקנה המרכזי ומתעגלים כלפי מעלה.

המנורה המפורסמת ביותר משנת 70 לספירה (חורבן בית שני) מופיעה ברומא בתבליט על גבי שער הניצחון של טיטוס שמתאר תהלוכת שבויים יהודים הנושאים את כלי המקדש וביניהם המנורה. מנורה זו היא בעלת שבעה קנים, ששה קנים מעוגלים יוצאים מהקנה המרכזי אך בסיסה שונה מכל מה שראינו, הבסיס מורכב משתי תיבות בעלות שש (או שמונה) צלעות, תיבה אחת גדולה והשניה קטנה יותר, כאשר הקטנה מונחת על גבי הגדולה, ומהתיבה הקטנה - העליונה יוצא הקנה המרכזי וממנו מסתעפים ששת הקנים המעוגלים.(ראו ציור מטה) על פיאות התיבות מופיעים גילופים של חיות ומפלצות. (ראו תמונה למטה וההסבר לעיל)

החל מהמאה השלישית לספירה (כ – 200 שנה לאחר חורבן בית שני) ואילך מתחילים להופיע ציורים של מנורות עם בסיס בעל שלוש רגלים וקנים ישרים המוטים באלכסון כלפי מעלה. הראשונה שבהן היא מנורה מצויירת מבית הכנסת בדורה אירופוס שבסוריה,(ראו ציור מטה). ובהמשך, בריצפות פסיפס, בתבליטים ותחריטים בבתי כנסת בארץ ישראל מתקופת התלמוד ועל גבי מצבות. (ראו ציור מטה) לסיכום, נראה לי כי לצורך הכרעה בסוגיית מראה המנורה בשני האלמנטים שדנו בהם, יש לתת משקל רב יותר לעדויות הקרובות יותר לזירת ההתרחשות הן בזמן והן במרחב, קרי – המקדש. לכן נראה לי כי ניתן לקבוע כי מנורת הפולחן במקדש (אולי אחת מכמה) בימי בית שני היתה בעלת ששה קנים מעוגלים היוצאים מהקנה המרכזי, כפי שאבן עזרא גרס, והיתה בעלת בסיס עגול שנראה כעין משולש בהיטל צד (ראו ציור מטה).

הציורים צולמו משיקופיות בהרצאה בירושלים - השימוש לצרכי לימוד בלבד

• שיקופיות נוספות מההרצאה ראו כאן