רכבת העמק היא מסילת הברזל השנייה שנבנתה בארץ ישראל, אחרי מסילת הרכבת יפו-ירושלים. היא החלה לפעול בשנת 1903. היו לה 8 תחנות ומספר משתנה של חניות (Halt) בהתאם לצרכיים. ל"רכבת העמק", שכך כונתה, היה חשיבות רבה בביסוס ההתיישבות היהודית בעמק יזרעאל ובבקעת הירדן. היא חדלה לפעול בשנת 1948. הרכבת מהווה נושא לנוסטלגיה ורשת התחנות הוא אתר ביקורים.
העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל ארגנה את הטיול שכונה:שלוחת הרכבת החיג'אזית ("רכבת העמק") בעמק הירדן ובירמוך הטיול נערך מתחנת בית שאן עד אל-חמה - ביום חמישי, 29 מרץ 2012. וכך נמסר על תיאורה: במפגש אמצע זה עקבנו אחרי מסילת-הברזל שנסללה ע"י התורכים, חובלה במלחה"ע ה-1, שוקמה ע"י הבריטים, חובלה ע"י הפלמ"ח, צה"ל והירדנים, ועתה פועלים להפעילה מחדש. במהלך הסיור נסענו בתוואי הרכבת, צפינו בשרידיה שנותרו על תילם: הסוללה, גשרים, תחנות, השוונו את הנוף לצילומים ישנים והאזנו לסיפורים על ההקמה, התיפעול והחבלות במלחמות השונות.
הסיור כלל: מבוא ליד תחנת הרכבת בעפולה, עצירה בתחנת בית שאן (ביסאן), נסיעה בעמק הירדן, הליכה קצרה לגשר ואדי בירה (נחל תבור), ביקור בתחנות גשר ונהריים וצמח, וכניסה לגשרי הירמוך (בתיאום מיוחד עם צה"ל)- שאינם חלק מרכבת העמק.
רכבת העמק[]
על מנת למנוע אי-הבנות, מקור המפה הוא יוסי מהויקיפדיה העברית. יש הסבורים כי מיקומן היה שונה, מלבד העובדה שהן שונו מזמן לזמן
ראו ערך מורחב:רכבת העמק - הכולל לוח זמנים מפורט משנת 1944
התחנות שבדרך[]
הקשה על התמונה תביא אותך לערך העוסק בנושא
A תחנת הרכבת בעפולה
B תחנת יחזקאליה לימים תחנת כפר יחזקאל ו תחנת עין חרוד - צילם:אסף צ.
C תחנת הרכבת בית שאן נתרם ע"י נורית גרינדלינגר Piki Wiki Israel
תחנת עפולה (אשר כונתה גם "פוּלֶה") הייתה התחנה הרביעית משמונה התחנות המקוריות שנבנו לאורכה של השלוחה של הרכבת החיג'אזית המכונה רכבת העמק לבית שאן ולדמשק. ממנה יצא מסילה אל ג'נין והשומרון והסתעפה לשכם - כאשר התכנון היה להמשיך לירושלים ולטול כרם ומשם לדרום הארץ עד לחצי האי סיני - קוסיימה.
במתקפת מגידו, בלילה בין 18 בספטמבר - 19 בספטמבר 1918, החלה הפצצה אווירית על מרכזי הצבא העות'מאני בעפולה: תחנת הרכבת - מרכז ההובלה והאספקה, שדה התעופה בעיר ומתקני התקשורת הצבאית שהיו בה. הייתה זו תחילתה של המתקפה הבריטית, שכונתה קרב מגידו, אשר שמה קץ לשלטון העות'מאני בארץ ישראל.
בית שאן הוקמה התחנה החמישית מבין שמונה התחנות המקוריות אשר נקראה בתחילה "ביסאן", כשמו הערבי של המקום. בתחילת המאה ה-20 הייתה בית שאן עיירה ערבית קטנה ומוזנחת והסולטאן הטורקי החליט על הקמת התחנה במקום כדי לעודד התפתחות כלכלית שתביא לעליית תשלומי המיסים באזור זה. תקוותיו של הסולטאן נתבדו ורק עם תחילת ההתיישבות היהודית בבית שאן החל המקום מתפתח. בתחנה, שנבנתה בכניסה הצפונית אל העיירה, הוקמו מספר מבני אבן ששרידיהם ניצבים במקום עד ימינו.
בין השאר נאמר בכתבה:"המתחם השתמר בצורה טובה למדי ומציג פיתוח הדרגתי של התחנה לאורך השנים. בין השאר ניתן למצוא שם מבנה אבן מפואר ששימש למגורי עובדים, מבנה בטון של מנהל התחנה, טרמינל נוסעים מרשים, בית משאבות מנדטורי המאיר היבטים טכנולוגיים של פעילות התחנה, מגדל מים מקורי ואפילו מבנה שירותים"
גשר ואדי בירה נמצא בין מושב בית יוסף לבין קיבוץ נוה אור בבקעת הירדן. הגשר היה על נחל התבור שימש את רכבת העמק. לפי האגדות נמצא לידו מטמון מימי הטורקים:יש הטוענים כי יוסף לישנסקי הטמין אותו כאשר ברח מזכרון יעקב לצפון הארץ ויש הטוענים שמדובר בשלמים של הצבא הטורקי. מכל מקום, חלקת האדמה הסמוכה מכונה "מסרי". ערבים מצפון הארץ באים לכאן מפעם לפעם ומנסים לאתר את המטמון. באחד המקרים כמעט גרמו להתמוטטות הגשר, הבוי מאבני גיר ועשוי מחמש קשתות.
דרומים לו מצוי "הגשר על נחל יששכר" העשוי מאבני בזלת משולבת באבנים לבנות, ועשוי רק משלוש קשתות. גשר זה קרוב לכביש - ממערבו (הגשר הנ"ל - ממזרח לכביש).
תחנת נהריים נבנתה בשנת 1937 בסגנון הבינלאומי במקום אשר מכונה כיום "אי השלום" ושנמצא בתחומי ממלכת ירדן.
מאיר שפירא סבור כי:"תחנת הרכבת נהריים נבנתה בסגנון תחנות אוטובוס ודלק, לא בסגנון הבאוהאוז, כיוון שהתוכנית של המבנה מ-1930 ואילו הבאוהאוס הגיע לארץ רק ב-1933 . אגב שמה הראשון היה "חניית ירדן", אחרי בניית התחנה "תחנת ירדן" ובהחלטת רוטנברג שונה שמה ל-"נהריים" כתחנת רכבת לפועלים." המקור
תחנת הרכבת סמח' הייתה תחנת הרכבת של העיירה הערבית סמח' שהייתה בדרומה של הכנרת עד למלחמת העצמאות[1]. התחנה היא שריד לרכבת העמק שהוקמה על ידי הסולטאן הטורקי עבדול חמיד השני במטרה לקשר את העיר דמשק עם חוף הים התיכון. שרידי התחנה מצויים כיום במרכז האזורי צמח מדרום לכביש 98 בקטע מ"צומת צמח" ל"צומת מעגן".
יש לציין כי לפי הסכמים בין צרפת ובריטניה אל-חמה היתה נקודת הגבול. אמנם, המנדט הבריטי קבע כי אל-חמה, כמו ים הכנרת יהיה בתחום ארץ ישראל, אך דה-פקטו השליטה בתחום של אל-חמה היתה בידי צרפת ולאחר מכן סוריה. הרכבת שהגיע מחיפה, בצמח נסובה לאחור (אותר אפילו המקום שהדבר נעשה) וקטרים צרפתיים וסוריים משכו את הרכבת לעבר הירדן ולסוריה. יש גם עדות נוספת לכך:
מאיר שפירא חוקר רכבת-העמק מזה כמעט 15 שנה, המוכר בקרב חובבי הרכבת הכבדים בארץ וגם באנגליה ובגרמניה בקרב חובבי הרכבת המתעניינים גם ברכבת העמק סבור כי תחנת צמח הייתה תחנת גבול בין ארץ-ישראל וסוריה ובה הגיע לסיומה הרכבת הארץ-ישראליח. וכך הוא כתב בדף שיחה בויקיפדיה העברית : "
תסירו את תחנת אל-חמה מהרשימה בכל המאמר כיוון שגבול ארץ ישראל של המנדט הבריטי היה בתחנת צמח, כשתחנת אל חמה היתה בשליטה צרפתית בתחום המנדט הצרפתי שאפילו תכננה את הקמת מלון "גראנד הוטל" לפי התוכנית שלו מ-2.1.1926 גם לפי העובדה שהגבול בין המנדט הבריטי והמנדט הצרפתי היה 7 ק"מ צפון-מזרחית לצמח, בגבול בין הגשרים אל-האווי ואל-באננה ולכן אל-האווי פוצץ שלוש פעמים בשלושת לילות הגשרים ואילו אל-באננה שלם עד היום. ואפילו העידו מיכאל הנגבי שוטר במשטרה המעולה המנדטורית ששרת בגשר כי אל חמה היתה בשליטה צרפתית וגם רבקה אלפר שנסעה ברכבת העמק ומאוד התרשמה בתחנת אל חמה מהחיילים הצרפתים על רוביהם המכודנים וכובעיהם האדומים
המקור
תחנת אל חמה הייתה האחרונה מבין שמונה התחנות המקוריות שנבנו בשנת 1904 בתחום ארץ-ישראל המנדטורית. התחנה, ממוקמת במזרחה של התחנה ומשמשת את מגדלי הדגים של קיבוץ "מבוא חמה.
לפי לוח הזמנים משנת 1944 התחנה הייתה במסילה הסורית ולא בארץ ישראל (תחנת רכבת-העמק האחרונה היא צמח), תחנת אל חמה מרוחקת 95.3 קילומטרים לאורך המסילה מתחנת חיפה. 66 הקילומטרים הנותרים עד למפגש עם המסילה החיג'אזית נמצאים כיום בשטחה של סוריה.
ניתן להבחין בשלט הפח הנושא את שם התחנה התלוי עליו.
השלט באנגלית מקרוב
נוף בקעת נחל הירמוך
הגשרים על הירמוך[]
רק הגשר הראשון כלול ברכבת העמק
בשנת 1905 בנו מהנדסים גרמנים באפיק הירמוך את הקטע המזרחי של רכבת העמק, אשר שרידיה נראים לאורכו גם כיום. הקטע חיבר את חיפה לדרעא בעבר הירדן עם מסילת הרכבת החיג'אזית, שפעלה בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית.
מסילה זו הייתה בשימוש עד ליל הגשרים - 1946 - אשר בו פוצץ השני מביןגשרי הרכבת על ידי ההגנה, מערבית לחמת גדר, במטרה להקשות על הקשר בין המדינות השכנות לבין ארץ ישראל למורת רוחם של השלטונות הבריטים. הגשר הראשון בנהרים פוצץ לאחר הכרזת המדינה על מנת למנוע את פלישת צבאות ערב לתחום ארץ-ישראל.
אורך קטע המסילה מצמח לדרעא לאורך נהר הירמוך היה 73 קילומטרים והפרש הגבהים בין קצוותיו 529 מטרים. לאורך קטע זה נכרו 8 מנהרות באורך כולל של 1,100 מטרים ונבנו11 גשרים. הקושי בהנחת המסילה בתוואי הירמוך האמיר את מחירי העלות של השלוחה החדשה בעשרות אחוזים. לשם ההשוואה, עלותו של קילומטר מסילה בקו דמשק דרעא הייתה כ-2,070 לירות טורקיות. לעומת זאת קילומטר אחד בקו חיפה דרעא נשא את תו המחיר 3,480 לירות, 68 אחוזים יותר.
הגשרים של המסילה על פני נהר הירמוך ומנהרות בה היא עברה ותחנות רכבת נוספות בדרך ( נראים באפיק הנחל עם גגות רעפים אדומים) נצפים מהכביש העובר מעל חמת גדר עד משולש הגבולות ישראל, עבר הירדן וסוריה
סרט תדמית[]
↑ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956, הערך צמח עמ' 1058