Family Wiki
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

האתר הארכאולוגי (ירוק), אזור המערות ונחל קומראן

קובץ:Qumraan014.JPG

נחל קומראן ומערה מס' 4 מימין

קובץ:QumranLivingQuarters.jpg

קומראן

קובץ:Khirbet Qumrān 9.jpg

הצעת שחזור של האתר

קובץ:Qumraan017.JPG

מראה מזרחה מהאתר לעבר ים המלח והרי מואב

קובץ:Qumran citerne locus 110.jpg

אמת המים ובור מים באתר

קוּמְרָאןערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו בקרבת מקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי לגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני. בשנים האחרונות עלתה ההשערה כי מדובר במקום מפלט של הכוהנים הצדוקים ששירתו בבית המקדש[1].

אקטואליה[]

"בניגוד לכל קבוצה או פילוסופיה אחרת ביהדות העתיקה, כת העדים חייבה את כל בני הכת לעזוב את מקומות מגוריהם בכל רחבי הארץ ולהתכנס באתר המרכזי של הכת כדי להשתתף בטקס שנתי מיוחד של חידוש הברית בין אלוהים. וכל אחד מהחברים. גידול הקהילות שהרכיבו את הכת והתפשטותן על כל הארץ במהלך המאה הראשונה לפני הספירה דרש פיתוח תשתית מתאימה לאירוח כינוס שנתי זה בקומראן. כתוצאה מכך, אירוח הכינוס הפך לתפקיד העיקרי של האתר, והכביש הדרומי עם הבניינים המקיפים אותו הפך למוקד האתר."

אתר הכינוס לפי הכתבה

ניר חסון כתב :"פתרון לתעלומת קומראן: שימש אתר לכינוס השנתי של כת האיסיים" - עשרות שנים מנסים חוקרים לפתור את חידת קומראן בים המלח. מחקר חדש מסביר באמצעות מגילה שהתגלתה שם כיצד אתר שכולל חדר אוכל, מקווה ובית קברות - מיותם מבתי מגורים

בין השאר כתב - מחקר חדש שהתפרסם החודש בכתב העת Religions מציע פרשנות חדשה לכל האתר: אין מדובר בהתיישבות קבע של כת האיסיים אלא באתר הכינוסים השנתי של הכת. "אם אתה איסי אתה מחויב להגיע פעם בשנה לכנס הזה כדי לחדש את הברית עם אלוהים", אומר מחבר המחקר ד"ר דניאל ויינשטוב, ארכיאולוג ופילולוג מאוניברסיטת בן־גוריון ומוזיאון ישראל. "כדי לכנס אלפי אנשים אתה צריך תשתית. לכן יש שם את המקווה הכי גדול בארץ ויש שם רחבה ריקה ענקית, אני טוען שהרחבה הזו היא לב העניין".

הרחבה שבדרום האתר היא לדעתו של ויינשטוב מוקד הכינוס השנתי של גברי הקהילה בחג השבועות. האיסיים, שהיו כת יהודית, לא הכירו בבית המקדש בירושלים, במשפחות הכהונה הירושלמיות ובלוח השנה העברי ולכן פטרו את עצמם מעלייה לרגל לירושלים. במקום זה היו מגיעים למדבר.


השרידים הארכאולוגיים[]

תבנית:הפניה לערך מורחב מאז נמצאו המגילות, נערכו חפירות ארכאולוגיות משמעותיות באתר, ונחשפו ממצאים רבים, המעידים על היישוב היהודי הפורח שהיה במקום בתקופת בית שני. החפירות נערכו בשנים 19521956 בהנהלתו של האב הדומיניקני רולאן דה-וו ובמהלכן נחשף מכלול מבנים גדול, ששימש את העדה שגרה במקום במסגרת ארגון דמוי-נזירי: חבורת גברים[2] שחייתה חיים שיתופיים. בני העדה גרו מסביב למכלול זה, בכ-30 מערות וכנראה גם באוהלים ובסוכות. מבני המכלול נשמרו במצב טוב גם בזכות האקלים הצחיח בבקעת ים המלח ושימשו לפעילויות הקהילתיות של העדה - לתפילה, ללימוד, לסעודות משותפות ולמלאכה. במערה מס' 4 נמצא קטע תפילה בארמית המיוחס למלך הבבלי נבונאיד.[3]

בין היתר נמצאו גם בית קברות המכיל על פי הערכות מסוימות כ-1,200 קברים, מספר רב, יחסית לאתרים אחרים, מקוואות מים, אולמות שונים וחדר ששימש כסקריפטוריום.

הארכאולוג חנן אשל ניהל מספר עונות חפירה נוספות בקומראן. אתר קומראן הוא כיום גן לאומי מוכרז, שאותו פוקדים עשרות אלפי תיירים בכל שנה.

באתר נמצאו 561 שקלי כסף וכן כלים רבים המעידים על עושרם של בני המקום.

בשנת 1993 נתגלו כ-100,000 גלעיני תמר בסמוך לגת. א. רויטמן טען כי הם שימשו לעשיית יין ודבש.[4]

יש המזהים את קומראן עם סככה המוזכרת במקרא כאחת משש ערי המדבר של שבט יהודה.

אנשי 'כת קומראן' או "בני צדק"[]

על פי ההשקפה המקובלת, המגילות הגנוזות מגלות על אורח חייהם ואמונתם של אנשי כת, שמנתה ככל הנראה כ-200 גברים, שחיו על פי סדר יומי קבוע. יש המכנים את אנשי הכת גם בשם "חבורת יחד" בשל חיי השותפות שניהלו. אנשי הכת הקפידו ביותר על חוקי טומאה וטהרה. הם עסקו בחקלאות רק למחייתם וחיו בצניעות רבה. תוכן המגילות חושף את אורח חייהם ומנהגיהם.

על פי השקפה אחרת אותה הציגה פרופ' רחל אליאור בספרה "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", המגילות הגנוזות מתארות את אורחות חייהם של "בני צדק" ו"תמימי דרך" ככתוב בסרך היחד ומתארות בהרחבה את "הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם", הקוראים לעצמם "זרע אהרון קודש קדשים". המגילות נכתבו על פי עדות כותביהן בידי הכוהנים לבית צדוק ובידי נביאים, כוהנים ומשוררים לאורך האלף הראשון לפני הספירה. כותבי המגילות, שכולן ספרי קודש, מתייחסים לבני ישראל התומכים בהנהגה הכוהנית המקראית כ"אנשי בריתם" כ"עוברים בברית" או כ"כול הנדבים לעשות חוקי אל ברית חסד", כאלה המקבלים על עצמם "לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש] לעשות הטוב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד משה וביד כל עבדיו הנביאים", וכאל "תמימי דרך", "עדת קודש" "סוד קודש קודשים לאהרון" ו"בית קודש לישראל". המגילות עוסקות בהרחבה ב"ירושלים מחנה הקודש", "העיר אשר בחרתה בה מכול הארץ להיות שמך שם לעולם כי אהבתה את ישראל מכול העמים", ודנות בפירוט במקדש ובביכורים, בעליה לרגל ובמשמרות הכהונה, בכוהנים ובמלאכים השומרים לוח שבתות מקודש בן 364 ימים ו-52 שבתות הקשורות בפולחן המקדש כמתואר בחתימת מגילת התהילים הגדולה שנמצאה בקומראן וב"מגילת מקצת מעשי התורה" שמביאה בראשיתה לוח שבתות שתאריכיו קבועים ומחושבים מראש.

מגילות ים המלח נמצאו במערות מוסתרות בקרבת שרידי היישוב. בקירות המערות חצובים מעין מדפים, דבר שמחזק את ההשערה שהן שימשו כספריות-קבע ששימשו את חכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן המרד הגדול. בין היתר נמצאו גם כתבי יד הרומזים על חייהם והגותם של בני המקום, והתאולוגיה המשיחית והסגפנית שפותחה על ידם. כיום מוצגות חלק מהמגילות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים.

לקריאה נוספת[]

  • דוד פלוסר, יהדות בית שני, קומראן ואפוקליפטיקה, הוצאת מאגנס, 2002
  • לאה מזור, על מגילת ספר-מאמרים על מגילות מדבר יהודה, הוצאת מאגנס 1997
  • חנן אשל, מגילות קומראן והמדינה החשמונאית, יד בן-צבי, תשס"ד
  • חנן אשל, קומראן- מגילות, מערות, היסטוריה, הוצאת כרטא, תשס"ט- 2009.
  • מנחם קיסטר (עורך), מגילות קומראן: מבואות ומחקרים, יד בן-צבי 2009.
  • רחל אליאור, זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, תל אביב הוצאת הקיבוץ המאוחד וירושלים: מכון ון ליר 2009
  • Reymond, E., Qumran Hebrew - An Overview of Orthography, Phonology, and Morphology, Society of Biblical Literature, 2014
  • ליאורה גולדמן, המחזיקים במצוות אל עדת קומראן ופירושיה למקרא בראי הפשרים במגילת ברית דמשק, מוסד ביאליק, ירושלים, 2019

קישורים חיצוניים[]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קומראן וויקישיתוף
  • תבנית:בריטניקה

תבנית:Coord/display/title

הערות שוליים[]

  1. [1], פרופ' רחל אליאור - מי כתב את המגילות הגנוזות
  2. ככלל הייתה זו חבורה גברית, אך בחפירות מאוחרות בשולי בית הקברות נמצאו גם שלדי נשים וילדים. אולם החוקר מגן ברושי סבור שקברי הנשים והילדים הם קברי בדווים בני הדורות האחרונים (מגן ברושי, ‏קומראן ומגילותיה – ספירת מצאי, קתדרה 100, אוגוסט 2001, עמ' 182-165 קובץ PDF ), ראו גם את מאמרו של Joseph Z. Zias.
  3. עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה, עורכים:מיכאל הלצר, יצחק אבישור, אוריאל רפופורט, מיכאל קוכמן, הוצאת "דברי הימים הוצאה לאור בע"מ", 1993–1996, עמ' 107-106
  4. התמר בארץ ישראל בעבר, "דף יומי" ,עמ' 334

תבנית:ים המלח

Advertisement