ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

שוק העיר - ויקישיתוף

קוּ‏נֵאוֹ‏ (Cuneo ) או בפיימונטזית ובצרפתית (Coni), היא בירת בפרובינציית קונאו שבחבל פיימונטה, בצפון-מערב איטליה. היא שוכנת לרגלי האלפים הימיים. היא נוסדה בשנת 1198 במישור בין נהר סטורה והיובל "גאסו" (Gesso). העיר הוקמה בין אפיקי מים ומכאן שמה, שפרושו באיטלקית "יתד". הגרעין העתיק נראה בחלק העליון של העיר ומאופיין ברחוב הראשי מימי הביניים רחוב רומא שהיה עורך החיים של העיר. בשני הרחובות הראשיים של העיר: רחוב רומא וקורסו ניצה, קיימים מעברים מקורים באורך של שמונה ק"מ. לאורך הרחובות ניתן להבחין בחזיתות של מבנים בסגנון ימי הביניים ובסגנון נאו-קלאסית. המעברים הקימורים בעלי גובה ורוחב משתנים נותנים לעיר את האופי המיוחד לה. בנוסף לכך , המקורה מספקות הגנה מקרני השמש בקיץ ובחורף מגשם ומשלג.

אפשר להבחין בעיר בבניני המימשל בככר "גלימברטי" (Galimberti), אף הם בסגנון נאו-קלאסי, הבנויים בימי השבוע ככר הגדולה של העיר ריקה, אבל בימי חמישי היא הופכת לשוק עממי של האזור . עוד אזור בעלי אפיון מיוחד הוא ה"קוטרדה מאנדובי" (Contrada Mondovì). ברחוב זה מצוי גם בית הכנסת של העיר. אוכלוסייתה מגיע ל-54,914 נפש. לעיר יש שדה תעופה.

העיר משמשת בסיס ליציאה לפעילות חורף וספורט, כמקובל באזורים המצויים ליד הרי האלפים.

תולדות העיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

מיקומה האיסטרטגי, השליטה על שני הנהרות, הביאה לכך שהעיר הוקמה כבר בשנת 1198. העיר נוסדה כאשר חלק מתושבי האזור שהיו בחסות מנזר "סאן דלמצו די פדונה" (Abbazia di San Dalmazzo di Pedona עברו לשליטה משותפת של "הבישוף מאסטי", המרקיזות של מונפראטו, המרקיזות של סלצה ומצאו מחסה במצודה שהקימו.אליהם הצטרפו פליטים מלומברדיה שהגיעו למקום אחרי שנחרבה על ידי פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. השליטים הם בעיר היו שלושה: משני אצילים ונציג העם. בשנת 1259 הייתה לעיר הראשית של האזור, הטילה מיסים והטביעה מטבעות. בשנת 1382 עברה לשליטת בית סבויה. מאז העיר עברה תקופות של שגשוג. בשנת 1859 הוכרזה לפרובינציה במסגרת "ממלכת איטליה". לעיר היה גדוד מתנדבים מיוחד ששרת בתנועה לאיחוד איטליה. בשנים 1943 - 1945 היה אחד ממרכזי ההתנגדות נגד הכיבוש הגרמני וזכתה בכך לאות הוקרה.

ההתפתחות העירונית[עריכה | עריכת קוד מקור]

התפתחות העיר נבעה מהיותה בדרכים שהובילו לצרפת. כן, היא הייתה מרכז שיווק למוצרי חקלאות ותוצרת בעלי חיים. הגבלות בטחוניות הביאו לסגירות שלה מאחורי החומות. רק לאחר הכיבוש הצרפתי, החומות הוסרו והעיר התפתחה כלפי דרום. אז גם נבנתה הככר המרכזית של העיר : ככר "גלימברטי". העיר ממשיכה להתפתח בכיוון "קורסו ניצה".

יהדות קונאו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ארון הקודש 2019 - צילום: משפחת פרידמן

בשנת 1406 הורשו יהודים מפרובנס שבצרפת לגור בעיר. בסוף המאה ה-16 הגיעו לעיר היהודים מאביניון בצרפת. היו אלה הצאצאים של היהודים שהאפיפיור הביא אותם מרומא למדינתו , "אביניון", כדי שיהיו הבנקאיים של עירו. מעמדם של היהודים בעיר היה מורגש וכך שיום השוק הוקדם מיום השבת ליום חמישי. היה זה לאות הוקרה לפועלו של אברהם לאטס בשנת 1641 כאשר סייע להציל את בני עירו. אזור הגטו היהודי נשאר ללא שינוי בין הרחובות : "מנדובי" וקיואסה" (Chiusa). ברחוב מנדובי 24 אפשר לבחין באחת מארבעת הכניסות לגטו. בגטו עצמו נשמרו הבתים, מרפסות אופייניות ואפילו החצרות. ניתן לזהות במקום גם את מאפיית המצות לפסח. בשנת 1724 גרו בעיר 29 משפחות ו-134 תושבים. לאחר שנים נמנו בעיר 500 יהודים.

בית הכנסת הנוכחי חודש במאה ה-19. מבחוץ מבחינים בכניסה המיוחדת. עולים לקומה הראשונה ובה יש חדר, ששימש לחדר לימוד ובו ספרים בעברית ואפילו לוח עם קוביות ללימוד לוח הכפל. מדרגות אחרות מובילות לאולם התפילה המרובע ובו מנורות זכוכית ומנורות ברונזה עם ציפוי זהב.

ארון הקודש הוא דוגמא מפוארת לסגנון הבארוק בנוסח ונציאני. במרכז ארון הקודש תבליט מנורת שבעת הקנים.

היום יש יהודים בודדים בעיר והקהילת טורינו מספקת את הצרכים הדתיים שלהם.

לקריאה נוספת ( על יהודי העיר)[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]


Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.