קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
קורסיקה (צרפתית: Corse) הוא האי הרביעי בגודלו בים התיכון (אחרי סיציליה, סרדיניה וקפריסין) ומהווה חבל של צרפת.

ראו גם:קורסיקה - ביקורו של אדם זרטל

גאוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

תמונת לוויין של קורסיקה -[ http://earthobservatory.nasa.gov/Newsroom/NewImages/images.php3?img_id=6261 Nasa]

קורסיקה מופרדת מסרדיניה על ידי מצר בוניפאצ'יו, שרוחבו 11 ק"מ.

באי מתגוררים כ-322,120 תושבים, ושטחו 8,680 קמ"ר. רוב שטחו של האי הררי, והנקודה הגבוהה בו היא הר מונטה סינטו שגובהו 2,710 מטרים. באי נמצא פארק גדול (Parc Naturel Régional de Corse) המגן על צמחי האי והחיות בו. הפארק הוקם בשנת 1972 והוא מהווה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

הערים העיקריות באי:

  • אז'אקסיו (Ajaccio) (בקורסיקנית: Aiacciu), עיר הבירה
  • באסטיה (Bastia) (בקורסיקנית: Bastia)
  • קורטה (Corte) (בקורסיקנית: Corti)
  • סארטן (Sartene) (בקורסיקנית: Sartè)
  • סן פלורן (Saint-Florent) (בקורסיקנית: San Fiurenzu)
  • קאלווי (Calvi) (בקורסיקנית: Calvi)
  • פורטו-וקיו (Porto-Vecchio) (בקורסיקנית: Porti Vechju)
  • בוניפסיו (Bonifacio) (בקורסיקנית: Bunifaziu)

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הולדתו של נאפוליון - CommonsHelper2 Bo

האי היה תחת השפעה ושליטה קרתגאנית עד ל-237 לפני הספירה, עת נכבש על ידי הרפובליקה הרומית. הוא נשאר בשליטה רומית עד לכיבושו בידי הוונדלים ב-430 לספירה. האי נכבש בידי ההאימפריה הביזנטית בשנת 522. עם קריסתה של האימפריה הביזנטית, האי נשלט בידי מספר מדינות, בכללם גם לומבארדים והאימפריה הערבית.

האי היה בשליטתה של פיזה כמעט לאורך כל ימי הביניים, אך לבסוף נכבש בידי גנואה ב-1282, במהלך קרב מלוריה. האי היה באופן עקבי ורצוף חלק מרפובליקת גנואה למשך 5 מאות. האי נכבש בידי אראגון בין 1296 עד ל-1434 ובידי צרפת בין 1553 עד ל-1559. קורסיקה נשארה בידי גנואה עד למכירתה לצרפת ב-1768. האי נכבש לשנה אחת בידי בריטניה, ב-1814.

דמות חשובה בהיסטוריה של קורסיקה הוא פסקל פאולי (1725-1807), הגנרל והפטריוט הקורסיקני שנאבק לעצמאותה של קורסיקה מצרפת.

פאולי הקים את האוניברסיטה הראשונה בקורסיקה, והקים את הרפובליקה הקורסיקנית ב-1755 עם החוקה הקורסיקנית, שנבנתה על המודל של "החוקה האמריקאית". הוא הובס בידי הצבא הצרפתי, ומת בגלות בלונדון ב-1807. מורשתו נלקחה בידי הקורסיקנים האיטלקים, שגם שואפים לעצמאות קורסיקה מצרפת.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן שהגרמנים כבשו את צפונה של צרפת, קורסיקה הייתה חלק מ"צרפת של וישי" בין 1940 ל-1942 ונכבשה בידי ממלכת איטליה בין 1942 ל-1943. בחציה הראשון של המאה ה-20 קורסיקנים רבים (ביניהם גם פטרו ג'יובאצ'יני) תמכו באיחודו של האי עם איטליה.

קורסיקה היא גם מקום הולדתו של נפולאון בונפרטה] שנולד בעיר אז'אקסיו, למשפחת אצולה זוטרה.

מנהל[עריכה | עריכת קוד מקור]

האי קורסיקה מהווה אחד מחבלי צרפת (Régions de France). בירת החבל היא העיר אז'אקסיו. החבל מחולק לשני מחוזות (Département):

  • קורסיקה הדרומית (Corse-du-Sud)
  • קורסיקה עילית (Haute-Corse)

שני המחוזות נוצרו ב-15 בספטמבר 1975.

כלכלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עיקר כלכלת האי מתבססת על תיירות. אקלים האי נוח והקירבה בין ההרים וחופי הים הופכת את האי לאתר תיירות מועדף בקרב תושבי צרפת. חלק גדול מחופי האי אינם מפותחים, ועיקר אזורי התיירות מתרכזים באזור שבקרבת פורטו-וקיו וקאלווי שבמערב האי, ואזור בוניפסיו בדרום האי.

פוליטיקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

באי פועלות תנועות פוליטיות אחדות הפועלות למען השגת עצמאותה של קורסיקה מצרפת.

חלק מהקבוצות הפועלות להשגת עצמאות לקורסיקה פעלו בשנות ה-70 של המאה ה-20 באמצעים של טרור שכללו פיגועים ורצח של פוליטיקאים מהממשל הצרפתי באי. הפגנה לא אלימה שנערכה בכרם "פייה נואר" באלריה בשנת 1975 דוכאה בכוח רב על ידי הממשלה הצרפתית, דבר שהוביל לעידודם של מפלגות אלימות יותר וארגוני טרור. רציחתו של מושל החבל קלוד אריניאק ב-6 בפברואר 98 הובילה לירידה רבה בפופולריות של הארגונים התומכים באוטונומיה. בשנים האחרונות ממקדים ארגוני האוטונומיה את מעשיהם בהתנגדות לתושבים מוסלמים באי, זאת בין השאר על ידי ריסוס כתובות גרפיטי ("Arabi Fora", "ערבים החוצה") ואף ירי לעבר מסגדים.

בשנת 2000 הסכים ראש ממשלת צרפת ליונל ז'וספן לתת אוטונומיה רבה יותר לאי בתמורה להפחתה במעשי האלימות. אוטונומיה מוצעת זו תכלול עידוד והגנה על השפה הקורסיקנית, שדוכאה בעבר, כמו גם שפות מקומיות אחרות. תוכניות אלה לא קיבלו רוב בבית הנבחרים של צרפת מחשש שחבלים אחרים כגון ברטאן, פרובנס ואלזס יבקשו אוטונומיה - דבר שיסדוק את אחדותה של צרפת.

ב-6 ביולי 2003 נערך משאל עם בקורסיקה בשאלת הצעתה של ממשלתו של ז'אן פייר ראפארין ושר הפנים בממשלתו, ניקולא סרקוזי, לתת לאי יותר אוטונומיה. הצעה זו נדחתה.

רוביק רוזנטל, מסע אל אי היופי: רוביק רוזנטל מתענג על קורסיקה, באתר nrg מעריב, 6 באוקטובר 2014

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.