Family Wiki
Advertisement

מבט כללי. צילם: פיני פליטמן

קיסריה לאור מקורות חז"ל עם עמיתים לטיולים - הסיור התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת שמות, כ' טבת תשע"ט (28.12.18), בהדרכת מורה הדרך איתן עומר 054-6755674 eitan7675@gmail.com

ישנם אתרים אשר כמו מנסרת זכוכית מפיצים אור בגוון שונה כתלות בזוית בה מתבוננים בה. קיסריה הנמנית עם אלו גוונים לה רבים, אך דרושה עין בוחנת ומדריך בעל מעוף על מנת לראות את הגוון התכול-לבן בעיר הידועה בעיקר בהיסטוריה הפאגנית שלה. דגם קיסריה הרומית

אל הגן הלאומי קיסריה אנו נכנסים בין המוני קבוצות תיירים הצובאות על שערי הכניסה בבוקר סגרירי. הקבוצות הרבות מתכנסות סביב מדריכיהם הנושאים דגלים בצבעים שונים, ואנו מתאספים סביב מדריכנו מורה הדרך איתן עומר, הבולט בשטח בכיפתו החומה, סביב דגם קיסריה הרומית הבנוי אל מול התאטרון העתיק הידוע כאמפי של שלמה ארצי.

אל מול הדגם הממחיש ממעוף הציפור את מבנה העיר הפגאנית סוקר מדריכנו את ההיסטוריה של העיר אשר היתה לב שלטון הכיבוש הרומי בארצנו. העיר אשר הוקמה יש מאין בידי הורדוס בשנת 37 לפני ספירתם, הפכה את החולות אשר הקיפו את העיירה מגדל סטרטון למרכז שלטוני שוקק המכיל תאטרון, היפודרום (מסלול למירוצי סוסים), ארמון שנבנה אל תוך הים, נמל עצום, מקדש ענק לפטרונו של הורדוס, אוגוסטוס קיסר רומא, ומערכת משוכללת של אמות מים שהיוו עורק החיים של העיר החדישה.

ההיסטוריון פלביוס (מקור 1,2) מתאר את תריסר השנים שנדרשו לבניין העיר, ההוצאות הכבדות שנדרשו לשם כך ואת החגיגות המרהיבות בהן נחנך המקום.

לאחר מות הורדוס התהדק השלטון הרומי בארץ (וכמובן בקיסריה) ומשליט מקומי עבר השלטון לנציב רומי. בחלוף המאות נמסר השלטון לביזנטים הנוצרים, שלטון בו אחזו עד לכיבוש הערבי. עם הגעת מסעות הצלב לארץ עברה העיר חליפות בין הצלבנים למוסלמים עד אשר הוחרבה כליל על ידי ביבראס הממלוכי. ההתיישבות כאן תחודש שוב רק בימי התורכים, שיישבו כאן את חייליהם הבוסנים.

מדריכנו מדגיש כי למרות היות קיסריה עיר רומית קלאסית שכנה בה בתקופה הרומית-ביזנטית קהילה יהודית מפוארת, אשר השפיעה רבות על ההלכה היהודית ועל ההיסטוריה של ארצנו. בעקבותיה נפסע היום.

התיאטרון של קיסריה[]

התיאטרון של קיסריה. צילם: אורי אליאש

לאחר צפיה בסרט, המנצל את פלאי הטכנולוגיה לפיזור ערפילי העבר, אנו שבים אל חזית התאטרון, כאן מצביע מדריכנו אל שורת פסלים המגלים מעט מצפונות העבר. איתן מגלה כי הפסלים כרותי הראש אינם שריד של אומנות חריגה אלא תזכורת לשלטון הנוצרי בתקופה הביזנטית אשר התיז את ראשי הפסלים הפגאניים. כולם מלבד שניים: אחד של "אותו האיש", והשני- פסלו של קיסר רומא אדריאנוס שנמצא בקרדו. הלה דמה בחזותו (ובעיקר בזקנו) לקיסר קונסטנטינוס הביזנטי, ובשל כך "זכה" לשמור על ראשו.

בין שורות פסלי השיש בולטים להם פסלו של דיוניסוס האוחז אשכולות ענבים, ושל כף רגל ענקית ששרדה מפסלו של ענק יחפן כלשהוא. את סיפורו נבין רק בהיפודרום.

מדריכנו מוביל אותנו דרך יציע התאטרון אל שורות המושבים אשר נשדדו עם השנים ושוחזרו בידי רשות העתיקות, לתצפית היקפית אל שרידי העיר וחוף הים הסוער תחתינו. לקול שבירת הגלים אנו למדים כי לרב נבנו תאטראות אלו כאשר הם פונים צפונה, אך כאן פונה המבנה מערבה. כנראה גם בימי הורדוס התמוגגו בני הארץ נוכח נוף הים והבריזה הנעימה הנושבת ממנו.

איתן מצטט ממסכת תענית כיצד התמודדו יהודי התקופה עם עצירת הגשמים, מזכיר את הסיפור הידוע על חוני המעגל וממשיך בסיפור על הסרסור רב הפשעים פנטטקה מקיסריה, אשר בחלומו של רבי אבהו התפלל והביא לירידת גשמים (מקור 3). רבי אבהו מקיסריה שהשתומם, חקר ומצא כי אותו איש מכר את מיטתו על מנת לסייע לאשה לפדות את בעלה שישב בכלא, מעשה בשלו זכה אותו איש להתפלל למען ירידת הגשם.

מורנו ממשיך ומתעמק בקשר ההדוק בין השמים והארץ המביא את השפע מטה, ותיקון הקשר לא על ידי חכמי הדור אלא אנשים פשוטים כמו חוני המעגל ופנטטקה.

ארוע חשוב נוסף שארע בתאטרון זה ממש הינו מותו של אגריפס ה-1, נכדו של הורדוס, לאחר שלקה בכאב מעיים בעת ארוע ציבורי וקרס תחתיו. לאחר מותו של אגריפס היהודי עצמאותה הסמלית של יהודה בוטלה והיא הוכרזה כפרובינקיה רומית הנשלטת בידי נציבים רומים פגאניים, תהליך אשר הוביל למתח דתי בין העם היהודי לשלטון ולפרוץ המרד הגדול. נקודה מעניינת נוספת הקשורה לאגריפס היא הסברה שהועלתה על ידי הארכיאולוג גבי ברקאי, כי גופתו של אגריפס טמונה במבנה המכונה היום "יד אבשלום", אשר הארכיטקטורה שלו תואמת אתר קבורה מלכותי מאותה התקופה.

ארמון השונית[]

דרכנו מובילה על פני שלל כותרות קורינטיות מאבן גיר בוהקת, סרקופגים שמורים היטב, וכותרת בודדת עשויה כורכר אפור, המגלה כי עירו של הורדוס נבנתה מאבן הכורכר הנפוצה באזור, ואילו אבני הגיר והשיש יובאו הנה בתקופה מאוחרת יותר.

אנו חולפים על פני שדרות עמודי שיש המתחרים עם ארובות תחנת הכח של חדרה על קו הרקיע, וחולפים על פני קבוצות תיירים המצטופפות סביב שחזור כתובת המזכירה את פונטיוס פילאטוס. כתובת זו המזכירה את הנציב הרומי אשר לפי אמונת הנוצרים שפט את "אותו האיש" מלהיבה ומושכת אלפי צליינים לכאן, לשמחתו הרבה של גזבר הגן הלאומי.

כאן עוצר קמעה מדריכנו וחולק את הדרמה היהודית שהתחוללה במקום זה עם הגעת הנציב פילאטוס לארץ (מקור 8). הנציב הרומי עם הגעתו ציווה להציב את צלמי הקיסר באישון ליל בבית המקדש, נבלה אשר בשלה מיהרו היהודים אל ארמונו שככל הנראה שכן כאן להתחנן על הסרת הצלמים. לאחר חמישה ימים בהם צבאו על דלת ארמונו קרא הנציב את היהודים אל ההיפודרום (מספר מטרים מצפון לנו), וציווה על חייליו לשלוף את חרבותיהם ולאיים במוות על היהודים. אנשי הקהילה ללא תאום מראש נפלו כולם על פניהם והצהירו כי טוב להם מותם מחילול הקודש, מסירות נפש אשר הרשימה את פילאטוס כל כך עד שהורה על הוצאת הצלמים לאלתר מבית מקדשנו.

אל מול שרידי ארמון השונית של הורדוס (אחד ממספר ארמונות שבנה ברחבי הארץ), ממנו בולטים יסודות בריכת המים המתוקים אשר נבנתה ממש בתוך הים בצורה האופיינית לבניה המגלומנית של הורדוס, אנו למדים כי כאן שכן מרכז השלטון הרומי - הפרטוריום. הפרטוריום הוא המקום בו פעלו בית משפט, משטרה וכלא המאוגדים יחדיו. באר ששרדה לא הרחק מכאן מהווה דוגמא לבורות אליהם הוטלו האסורים. בבור שכזה נכלא ככל הנראה רבי עקיבא, לאחר שהתעקש ללמוד וללמד תורה כנגד גזרות הרומים!

ההיפודרום[]

מספר מטרים מארמון השונית משתרע לו ההיפודרום שאורכו מעל 250 מטרים! אנו מתמקמים על ספסלי התצפית העתיקים סביב איתן, המצביע אל ה'ספינה' (SPINA), השדרה שבלב זירת התחרות, בה שכנו אי אז אובליסק ובריכות נוי. בזירה זו התחרו תריסר מרכבות במסלול אשר רוחבו כ25 מטר, ובנקודת הסיבוב הצפיפות הרבה גרמה לתאונות רבות, ודריסת חלק מהרוכבים תחת פרסות מתחריהם, הקזת דם אשר הפכה את המקומות בהן אנו יושבים למבוקשים מכל ואת המרוץ לתוכנית הריאליטי של אותה תקופה.

איתן דן בחשש של הרוכבים לפני התחרות, חשש אשר מתבטא בפיסקה מספר הרזים (מקור 7), ספר בעל מקורות קבליים מהמאה השישית, הממליץ על הטקס והתפילה הדרושים כדי לצלוח בשלום את התחרות הרת האסון. רגלו של הענק היחפן בה חזינו קודם לכן ככל הנראה שרדה מפסל ששימש כאתר תפילה לרוכבים הפגאניים שחששו מאוד משבירת רגליהם בעת המרוץ האכזרי.

איתן מדלג אל המאה השלישית בה לחם ושעשועים היו חוק האימפריה, שעשועים אשר גרמו לפרנסי קיסריה להסב את ההיפודרום לזירת לחימה של גלדיאטורים. שרידי האמפיתאטרון עדיין ניכרים בקיר בולט התוחם את המסלול באמצעו.

הפעילות שהתרחשה כאן לא נעלמה מעיני חז"ל, אשר אסרו להגיע לקרבות אלו, אלא לשם קריאות בזכות מתחרה למען השאירו בחיים, או לשם עדות על גלדיאטור יהודי שנרצח על מנת להתיר את אשתו מעגינותה (מקור 6).

דילוג בין זמני נוסף אל התקופה הביזנטית מלמד כי בתקופה הנוצרית חדלו מופעי הלחימה הציבוריים וההיפודרום כוסה בחול וחרסים על מנת להקים עליו שכונת יוקרה. בכך נוסדה כאן מסורת של שכונות יוקרה הקיימת עד היום.

אל מול שרידיה של וילת ענק ביזנטית בת שטח בנוי של 3000 מ"ר, קורא איתן תוספת תפילה עתיקה (מקור 23) המגלה כי גם מקומם של יהודי קיסריה לא נפקד מבני שכונות הפאר, תפילה המבקשת כי יהודי קיסריה לא יתנשאו על אחיהם הפחות עשירים.

אזור המגורים הרומי[]

עליה קלה אל עברו המזרחי של ההיפודרום מובילה אותנו אל בין שורות עמודי שיש שתמכו אי אז חדר התעמלות, ואל אחד מחדרי בית המרחץ הפרטי של הוילה "הצנועה" המשתרעת על פני אלפי מ"ר בנויים סביבנו. חדר המרחץ הבנוי סביב שרידיה העגולים של מזרקה, ומרוצף בפאר באריחי שיש מעוצבים להפליא מספק במה נוחה למורנו לחלוק את סודות הניקיון בעידן הרומי. הללו כללו בתי מרחץ בני שלושה חדרים בדרגות חום שונות וחימום תת רצפתי, מקומות אשר מלבד ניקיון שימשו גם למפגשים חברתיים בהם נידונו העניינים החמים אשר על סדר היום, תוך כדי רחצה ארוכה בת מספר שעות.

נראה כי מקומות אלו לא היו חסינים מפני אסונות שמקורם במים החמים ובאש שליהטה תחת הריצפה, שכן (מקור 13) תפילה יהודית עתיקה מבקשת הגנה מפני אלו בכניסה לבית המרחץ והודיה לבורא עולם בעת היציאה ממנו.

סגולה נוספת לרחצה בטוחה מובאת (מקור 14) בספר הרזים הממליץ כיצד לנהוג על מנת להימנע מפגעי המרחץ הלוהטים.

איתן מוביל אותנו אל אזור המגורים הנרחב המכוסה בשרידי פסיפסים, בהסבירו מעט את המסורות הנוצריות שהתפתחו בקיסריה ואת הארועים שהתחוללו כאן, וגרמו לנוצרים הראשונים לנטוש את מצוות היהדות ולבסס את דתם על אמונה שבלב, ללא מצוות. ארועים אלו לא נעלמו מעיניו של רבי אבהו אשר יוצא בהתרסה ברורה וצודקת נגד עיקרי אמונתם (מקור 12).

השוק הצלבני[]

איתן מוביל אותנו אל מעבר לחפיר הצלבני המתמלא לו לאיטו מגשמי הלילה שעבר, אל מול בנייני הכפר הבוסני ששכן כאן עד לשחרור קיסריה בידי חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות. זו היתה אחיזתם הראשונה בחוף הכרמל, שהובילה לאחר מכן לשחרור טנטורה והמשולש הקטן עד לטיהור הדרך החשובה לחיפה מהלוחמים הערביים שחלשו עליה.

הליכה לאורך החומות מובילה אל במה הצופה אל אתר חפירות השוק הצלבני, אך משאת סיורנו בעקבות יהודי קיסריה מוביל אותנו לציטוט (מקור 15) המספר על רבי שמעון ורבי חיא ההולכים להם בשוק הרומי. רבי שמעון מתרשם מחייל רומי תמיר, אך מיד רבי חייא מוכיחו על טעותו בהראותו לו סל פירות נגוע זבובים, ובאומרו כי אין כל הבדל בין זבובים אלו לליגיונר.

נקודת תצפית נהדרת זו מאפשרת לנסות ולאתר את מקום מנוחתו של רבי עקיבא כפי שהיא עולה ממדרש משלי (מקור 29). מדרש זה מתאר כיצד במוצאי יום כיפור נמצא הרב בידי שמשו ואליהו הנביא מת בבית האסורים בקיסריה. המדרש ממשיך ומתאר כיצד לאחר מסע לילי נקבר ב"טטרפילון" של קיסריה.

איתן מבאר כי פירוש השם טטרפילון הינו ארבעה עמודים, וכי זהו מבנה שילטוני סימלי אשר מוקם בידי הרומים בצומת של רחובותיהם הראשיים, הקארדו והדקומנוס. כאן בקיסריה משוער כי מפגש זה מוקם מעט מזרחית למקום בו נמצאים כיום יקבי קיסריה. אך הסבר זה אינו מסביר את המסע הלילי, שכן המרחק מהכלא למפגש הרחובות הינו מאות מטרים בלבד. סברה נוספת מסתמכת על גרסא אחרת של המדרש הנכתבת "טריפילון" – שלושה עמודים. לפי סברה זו מזוהה אתר הסמוך לרמת הנדיב בשם מנצורת אל עקב, בו נמצאים שלושה עמודי סלע נישאים, כמקום הקבורה. שמו של האתר לפי סברה זו גם משמר את שמו של רבי עקיבא ("נצחונו של המיוסר").

כמובן שמסורות אחרות מזהות את קבר רבי עקיבא בטבריה, אך אינן מתיישבות עם מדרש זה.

הנימפאון[]

המשך מסענו מוביל אל שחזור הנימפאון, בריכת נוי רומית, בו מזכיר מורנו את הויכוח הידוע בין שלושת חכמי ישראל בקשר עם התרבות הרומית, ויכוח אשר לאחריו נאלץ הרשב"י להתחבא במערה.

מדרש זה ואחרים מביא לדיון ער סביב השאלה כיצד לאור דרכי חז"ל, המתירות והאוסרות, ניתן להתייחס אל התרבות המערבית העכשווית, וכיצד (אם בכלל) ניתן לנהל איתה דיאלוג תוך שמירה מחמירה על מצוות היהדות.

בית הכנסת של "המרד הגדול"[]

בית הכנסת בקיסרי - צילם: ירון בוצר

כתובת בית הכנסת

בית הכנסת העתיק בקיסריה 2-0

בדרכנו צפונה אל מעבר לחפיר בואכה בית הכנסת העתיק של קיסריה מזכיר לנו איתן כי בשנת 1917 יונה סוררת שנחתה במטה המשטרה העותמאנית בנמל קיסריה ועל רגלה פתק מוצפן חשפה את קיומה של מחתרת ניל"י, וכי חנה סנש ממייסדי קיבוץ שדות ים שנפלה בעת שליחות להצלת יהדות הונגריה מציפורני הנאצים חיה וכתבה את שירה המפורסם "הליכה לקיסריה" ממש כאן על החוף.

אל מול משברי הים המתנפצים למרגלות שרידי בית הכנסת העתיק של קיסריה עוצר איתן ומשיב אותנו אל הסערה אשר פרצה בשבת שנת 66 לספירתם. יוסף בן מתיתיהו מספר שלאחר תפילת השבת בבית כנסת זה (הקרוי בגמרא : "כנישתא דמרדתא", בית הכנסת של המרד) התגרה במתפללים אחד מתושביה הפאגניים של קיסריה. התיגרה שפרצה יצאה מכלל שליטה ובאותה שבת נטבחו עשרים אלף מתושביה היהודים של העיר. זקני הקהילה אשר הצילו את ספרי התורה תוך בריחתם מהעיר הגועשת קבלו על כך לנציב הרומי בנרבתה אשר בעמק דותן. פסק הדין השערוריתי אשר גזר מאסר על זקני העיר משום שהוציאו רכוש מקיסריה ללא אישור השלטונות הצית את המרד הגדול, אשר עם כשלונו הוביל לחורבן עצום ולשריפת בית מקדשנו על ידי קלגסי רומא.

לסיום סקירתו מתעמק מדריכנו בהלכות אשר יצאו מרבני קיסריה, עיר אשר גישרה בין אסכולת ההלכה של חכמי-הגליל לזו של חכמי-יהודה, ומעלה כדוגמא נאה את ההלכה המגדירה את סדר תקיעות השופר בראש השנה. פסיקה זו של ר' אבהו - תשר"ת ( תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה) הנוהגת עד ימינו נקבעה ממש כאן, ומפשרת בין מנהג הגליל ומנהג יהודה. דוגמאות אחרות בתלמוד משקפות תמונה דומה, המראה שבית המדרש של קיסריה (וחכמיו המכונים תכופות בתלמוד "רבנן דקיסרין") לא היה שייך לאף אחת מ-2 האסכולות, וטיפח לא פעם מדיניות פסיקה עצמאית.

את סיורנו אנו מסיימים בתפילת מנחה משותפת במקום בו פרץ החורבן, ואילו עתה מתנוסס מעליו בגאון סמל ריבונותנו התכול לבן ומזכיר את הצורך באחדות ושמירה על עוצמה רוחנית וגשמית אל מול אתגרי העתיד.

התגלו כותרות עם סמל המנורה. בית הכנסת העתיק בקיסריה (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)

תודות:[]

לאיתן עומר על סיור מושקע מעמיק ומלמד אל עברה היהודי של קיסריה,

לאבנר עופר על ארגון מנהלות משובח,

לסבא-עמית הממשיך לחשוף את צפונות מורשתנו,

ולהמוני העמיתים שבאו לחקור ולגלות.

תמונות[]

בעמיתות, ירון בוצר botzeryaron@gmail.com

Advertisement