הערך המקורי בוויקיפדיה העברית נכתב על ידי האנציקלופדיסט

התאגדות של אמני הקריה בשנת 1971 הולידה אלבום זה שעל כריכתו הקדמית בצילום נשקפות הקריה וברקע רכס הרי מירון ובקצהו הימני הר מירון. באלבום יצוג לכל אחד מאמני הקריה דאז

קריית האמנים צפת נוסדה עם שחרור צפת, במלחמת תש"ח. בעידודה של עיריית צפת התחילה קבוצת אמנים בצפת לשקם חורבות בשכונה הממלוכית חארת אל-ואטה (התחתונה, הנמוכה)[1], על גבול הרובע היהודי ההיסטורי, לבנות גלריות ולפתוח תערוכות. גרעין אמנים זה משך לקריה עשרות אמנים נוספים. צפת הייתה לביתם של חלק מן האמנים, ויתרתם רק יצרו בקריה בהשראת רוח העיר, נופיה, מבניה ודמויותיה. הסדנאות הגלריות והתערוכות היו למוקד משיכה תיירותי לאורך תקופת פריחתה של הקריה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20.

תרשים פריסת הגלריות קריית האמנים צפת שנות ה-60 של המאה ה-20

את המיתוס האמנותי הצפתי המרוחק מזרמים של מרכזי אמנות אחרים בארץ ייחדה נוכחותה העקבית של אסכולת פריז היהודית [2] משנות ה-70 ואילך ירדה קרנה של הקריה. דור המייסדים הלך לעולמו, חלק מהאמנים לא הסתגל לשינויי אופנות אומנותיות, התמסחרות, הצטרפות אמנים שאינם מן הדרג הראשון, תשתיות שהוזנחו ושינויים דמוגרפיים - כניסה של אוכלוסייה חרדית לקריה, כל אלה הולידו הליך גסיסה מתמשך [3]

הקמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שבעה חברו לגרעין האמנים המייסד של הקריה: שמשון הולצמן, אריה לרנר ואשתו הציירת חנה לרנר, אריה מרזר, יצחק פרנל, משה קסטל ומנחם שמי ואלו נעזרו בתמיכתו ועידודו של ראש העיר הראשון של צפת לאחר שוך קרבות תש"ח, משה פדהצור. במקביל לקבלת 'מסגד השוק' לצורך פתיחת 'התערוכה הכללית' להצגת מבחר מיצירותיהם של אמני הקריה הוקמה 'עמותת קריית-האמנים'. "כל האמנים אשר התיישבו בצפת של 1949 היו ממילא חברים באגודת האמנים בתל אביב, וכך התגבש קריטריון קבלת חברים חדשים המחייב כל מועמד להיות חבר באגודת האמנים הארצית כתנאי לקבלתו. חוק מכביד נוסף קיים בתקנון, המחייב כל חבר בקריית האמנים להיות בעל נכס בגבולות הקריה"[4]

הווי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הוקם 'מועדון מלוא' אשר שימש מקום התכנסות לאמנים התושבים, לאמנים אורחים מהמרכז ולכל מי שביקש אווירה בוהמית ובילוי לתוך הלילה. המועדון הופעל על ידי ועד נשים, שהרוב בו היו נשות האמנים, והמיעוט - אמניות בזכות עצמן. תפקידן היה לארגן תוכנית לערבי שישי ושבת, לערבי חגים ומסיבה מיוחדת התקיימה מדי שנה לרגל "סיום העונה" שהתקיימה בסוף סוכות, טרם שובם של חלק מהאמנים לתל אביב. הפעילות החברתית עזרה להשכיח את המצב הכלכלי הלא מזהיר - שנות הצנע. האמנים חובבי החיים הטובים נהגו לשלם עבור ארוחותיהם במסעדות ובתי המלון ביצירות אומנות. כך נאספו בידי המלונאים והמסעדנים של צפת אוספי אמנות נאים.

יצוג בתרבות[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • תור הזהב בציורי צפת. הוצגה במשכן לאמנות עין חרוד ב-1987 באצירתו של גדעון עפרת
  • 'התערוכה הכללית' במסגד השוק בצפת מציגה מאז שנות ה-50 מבחר מעבודות אמני הקריה

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

עין הוד

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]


כרטיס הביקור של מועדון מלוא של אמני הקריה

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. עדנה עמוס ונמרוד גצוב, רשות העתיקות, חפירות רובע אל-וטא בצפת – מקרה מבחן של ארכיאולוגיה עירונית
  2. בתוך צפת ואתריה, גדעון עפרת, אמנות ואומנים בצפת, בתוך צפת ואתריה, בעריכת אלי שילר וגבריאל ברקאי, ע"מ 189
  3. גדעון אפרת, בהקשר מקומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004, ע"מ 29
  4. צפת וכל נתיבותיה,עורך: אייל מירון, [1]צפת וכל נתיבותיה: לסייר עם יד יצחק בן-צבי, יד יצחק בן-צבי, 2006, ע"מ 235.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.