המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

המקום המשוער של הפסל - בחצר הכנסיה

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

עם הפנים לנחל קישון - 1920- 1933 הפסל הישן שהובא מבווריה - בנוי אבן חול מגרמניה - זיו זיהה אותה

פסל אליהו - "טרזן" החדש - צילמה:תמר הירדני

קרן הכרמל (ערבית דֵיר אֶל מֻחְרַקָה - "מנזר מקום השרפה") היא הפסגה השלישית בגובהה ברכס הכרמל, והיא מתנשאת לגובה של 474 מטר מעל פני הים. הפסגה שוכנת בצידו הדרום-מזרחי של רכס הכרמל, כ-2.5 ק"מ צפונית-מערבית ליוקנעם עילית, וכארבעה קילומטרים דרומים-מזרחית למרכז היישוב דלית אל-כרמל. על פי המסורת הנוצרית, במקום זה התחולל העימות בין אליהו לבין נביאי הבעל, אש ירדה מן השמים ורק קורבנו של אליהו נענה‏‏[1]. מסיבה זו הוקם במקום זה, החל בשנת 1868, מנזר על ידי נזירים כרמליתים שהגיעו מאירופה. משך מספר שנים בראשית המאה ה-20 פעל במקום גם סמינר תאולוגי, אך הוא נסגר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

חצר המנזר ופסל אליהו[עריכה | עריכת קוד מקור]

חצר המנזר מטופחת ובה גן קטן. בגן פינת התכנסות ושולחן דרשה, ומספר פסלים עשויים מאבנים. הפריט הבולט ביותר בחצר המנזר הוא פסל אליהו, שהיה לסמלו של המקום. הפסל צופה אל הכניסה אל המבנה, בידו הימנית הוא מניף חרב מעוקמת, וברגלו השמאלית הוא דורך על ראשו הערוף של אחד מנביאי הבעל. על בסיס הפסל מופיעים מספר פסוקים בלטינית, ערבית ובעברית. בחזית הבסיס רשום:

"ויקם אליהו הנביא באש ודברו כלפיד בוער"
– בן סירא, מח, א'

בצידו הימני מופיע הפסוק:

"וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת"
– מלכים א', יט, י'

ומשמאלו רשום:

"וַתִּפֹּל אֵשׁ-ה', וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים"
– מלכים א', יח, ל"ח

מקור הפסל[עריכה | עריכת קוד מקור]

(לפי הרצאה של יהודה זיו בכנס יהודה ושומרון תשס"ט -אוניברסיטת אריאל)

פסל אליהו הניצב בחצר אינו הפסל המקורי. הפסל הראשון היה מעשה ידיו של נזיר כרמליתי, מבוואריה והוא הובא לארץ בשלהי שנת 1914 ביזמת [האב סיריל שהיה ראש המסדר בכרמל בשנים 1905-1919. ואכן, הפסל המצוי היום בנצרת, עשוי מאבן חול צהבהבת וגסת גרגר, מהסוג ממנו בנויים בית העיר מינכן בבוואריה ליד הגשר הישן

בעודו מונח באריזתו, פרצה [מלחמת העולם הראשונה וחיילים טורקים שערכו פשיטת שוד על המנזר, פרצו אז הארגז בתקווה למצוא בו מטמון. משנתאכזבו, כרתו בזעמם את ראש הפסל ואת ידו הימנית שולפת החרב. הראש הוטל לבור המים הסמוך. לאחר המלחמה הועלה הראש מהבור והושב על כנו אולם היד הקטועה לא נמצאה. ותיקי המטיילים זוכרים את הפסל המקורי שעמד בתוך חורשה מחוץ לחצר המנזר.

אליהו פוסל כשראשו שמוט בעצב על חזהו, כאילו הוא בוש במעשהו. ידו הימנית אוחזת בחרב שמוטה. חוקר ארץ ישראל יהודה זיו סבור כי התנוחה ביטאה חרטה וצער על תוכחת ה': "לֹא בָרוּחַ ה'... לֹא בָרַעַשׁ ה'... לֹא בָאֵשׁ ה' ...(כי אם) בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה". ‏‏[2] לפי תפיסת עולמה של היהדות.

שתי אגדות עם קשורות אל פסל זה. תחילה ייחסו את קטיעת היד לנפוליאון בונפרטה בעת המצור על עכו ב-1799 וכן גם לקאוקג'י בעת קרב משמר העמק. לפי האגדה האמינו השניים כי כל עוד יניף אליהו את החרב הם לא יצליחו במלחמתם, ולפיכך שלחו חיילים לקטוע את היד. אולם אלה רק אגדות משום שבתקופת מצור נפוליאון על עכו טרם נוצר הפסל ובעת קרב משמר העמק הייתה היד קטועה מזמן.

בשנת 1964 או 1958 ‏‏[3] הוצב בחצר המנזר פסל חדש של אליהו - זיו מכנה אותו "הטרזן" - דומה לפסל הנמצא במנזר הכרמיליטים - מעשה ידיו של הפסל הנצרתי נג'יב נופי. הפסל הובא על-ידי האב דניאל המומר מהמנזר הכרמליטי. הפסל הישן הועבר אל חצר ביתו של הפסל בנצרת. נופי פיסל את אליהו לפי התפיסה הרווחת בנצרות, והוא מתארו כנביא לוחם הכופה את האמונה הדתית באמצעות חרב שלופה נוטפת דם שהוא נושא בידו המונפת ורגלו נשענת על הראש הכרות של של אחד מנביאי הבעל !.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ‏מלכים א י"ח‏
  2. ‏ מקור: מלכים א', י"ט, י"א- י"ב}}‏
  3. ‏לפי יהודה זיו‏
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.