Edit Page
ניתן לבטל את העריכה. נא לבדוק את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן לפרסם את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 90: | שורה 90: | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | ==לקט מ הירושלמי== |
||
| − | שמעתי השנה בראש השנה דרשה שבמהלכה אמר הדרשן שאנו רואים שהתורה אינה רק כללית, אלא שהיא מאוד מדגישה את הפרט. חכמים בטלו מצוות עשה מן התורה – תקיעת שופר בגלל היחיד – שמא יטלטל ד' אמות ברשות הרבים (גזירה דרבה) |
||
| − | |||
| − | לא יאומן. מה שלא יאומן הוא כיצד דרשן זה מסביר את הדברים בשם היהדות. הרי זו תפישה הפוכה לתפישת היהדות. הפרט עומד במרכז. כמובן שאנו רואים כאן את תפישת חוצה לארץ (שנגררנו עליה בעל כורחנו כדי לשמר את עם ישראל במציאות של גלות) במיטבה – הפרט עומד במרכז. |
||
| − | |||
| − | ברור הדבר שגזירה דרבה לא מופיעה כלל בירושלמי, בגלל שבירושלמי הכלל עומד במרכז. |
||
| − | |||
| − | ורציתי לעמת את הכלל הזה של הבבלי מול עמדת הירושלמי שהכלל עומד במרכז דרך נושא ראש השנה.. |
||
| − | |||
| − | במסכת ראש השנה של הירושלמי (ראש השנה ד, א) מובא שתקיעת השופר אין עיקר עניינה תקיעה לזקנה במסדרון (או לכל אחד בביתו ואפילו לא בבית הכנסת). הירושלמי קובע שעיקר המצווה של תקיעת שופר היא בבית המקדש. פירושם של דברים הוא שכל שנה מתקיים במקום הקדוש ביותר לעם ישראל טקס המלכה שמאגד כמה שיותר יהודים. תקיעת שופר היא טקס המלכה ציבורי. |
||
| − | |||
| − | ועוד מקור חשוב ששייך לראש השנה (מועתק מדף קשר לפני יותר משנתיים). |
||
| − | |||
| − | כל ראש השנה לא נועד לאדם הפרטי. כל תפילותינו בראש השנה ממוקדות במטרת העל במציאות שהקב"ה יהיה מלך על הארץ. כל הצד הפרטי מתבטל כלפי הצד הכללי. מלכות ה' בעולם באה לידי ביטוי רק בכך שעם שלם מייצג בכבוד את הקב"ה (אין מלך ללא עם). דומה שאין מאמר שממחיש את המגמה הזאת יותר מן מאמר הירושלמי (תענית ד, א וכן הוא בברכות ד, א). |
||
| − | |||
| − | הירושלמי שואל מנין שמותר להוסיף תפילות, שהרי במעמדות, תעניות ויום הכפורים היו מוסיפים תפילת נעילה. תשובת הירושלמי שלומדים זאת מפסוק בישעיהו – גם כי תרבו תפילה איני שומע. ידיכם דמים מלאו. לולי המצב המזעזע המתואר של עם ישראל היה הקב"ה שומע את התפילה, ומכאן שמותר להרבות בתפילה. שואל הירושלמי איך אתה אומר שמותר להרבות, הרי חנה הרבתה בתפילה, ונענשה בכך ששנותיו של שמואל הנביא התקצרו? ועונה הירושלמי שלא קשה. ליחיד אסור להרבות בתפילה, ולעומת זאת ציבור מותר להרבות בתפילה. הסבר הדברים הוא שציבור מתפלל להצלחת הציבור – המלכת הקב"ה בעולם בעוד שהיחיד ברגע שהוא מתפלל כיחיד הוא למעשה מצטייר כאחד שמבקש על צרכיו האישיים. כדי שנבין כולנו שחנה רוצה בן כדי שהוא יהיה בין אלו שמתקנים את העולם נדרש מחנה להתפלל עם הציבור ולא ביחידות (כדי שלא נבין לא נכון תפילת צדיק מועילה שכן חנה זכתה לבן, אבל כאמור היא גם נענשה בגלל שלא התפללה עם הציבור). נזכה כולנו לתרום לחיזוק הציבור כדי להרבות כבוד שמים. |
||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | חזקו ואמצו וגמר חתימה טובה |
||
| − | |||
| − | אברהם בלס |
||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | מקורות: |
||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | ירושלמי ראש השנה ד, א |
||
| − | |||
| − | "מעתה אף במקדש לא יידחה... תני ר' שמעון בן יוחי: ''והקרבתם''- במקום שהקורבנות קרבין". |
||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | תלמוד ירושלמי תענית ד, א |
||
| − | |||
| − | "ומניין לנעילה א"ר לוי [ישעי' א טו] גם כי תרבו תפלה אינני שומע מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דר' לוי תמן א"ר אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכני בשם ר' לוי [משלי יד כג] בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה ע"י שריבה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמר' [שמואל א א כב] וישב שם עד עולם. והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה דכתיב [במדבר ח כה] ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה וחיי דילון חמשין ותרתיי. א"ר יוסי בי ר' בון ושתים שגמלתו וכא הוא אמר הכין. כאן ביחיד כאן בציבור". |
||