רבי אברהם שלמה זלמן צורף

מהספר "עשרה דורות בארץ ישראל"

הרב אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז) (תקמ"ו 1786 - י"ט באלול ה'תרי"א 16 בספטמבר 1851, נמנה עם מחדשי היישוב האשכנזי בירושלים בראשית מאה ה-19. בשנת 1836 הוא השיג את רשות שליט הארץ לחדש את ההתיישבות של יהדות אשכנז בירושלים: בניית בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד ומתן פטור מהחוב שחל על בני העדה.

אקטואליה

עפר אדרת כתב בעיתון הארץ ב-1 יולי 2011 מדורת השבט - " ב-1811 לקח יהודי צעיר מליטא את משפחתו ועלה לארץ ישראל, בה נהפך למנהיג פעלתן. 200 שנים אחר כך, 20 אלף בני משפחת סלומון נפגשים בפייסבוק ונערכים לכנס לזכרו של האב המייסד".

בין השאר נאמר בכתבה:"לטובת בני משפחה נוספים, ותיקים וחדשים, שרוצים ללמוד עוד על האב הקדמון, הקימה אורנה ברד אתר אינטרנט (www.salomon200.com). שם גם אפשר להירשם לכינוס המשפחתי. את מלאכת בניית עץ המשפחה המסועף היא משאירה לדור ההמשך. "בכל דור קם משוגע לעניין, אני לא מודאגת", אמרה. "

תולדות חייו

צורף נולד בעיר קיידאן שבליטא לאביו יעקב. בילדותו למד תורה עם אחד מתלמידי הגר"א וממנו ספג את השאיפה לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל.

ב-1810 יצא צורף עם אשתו ושלושת ילדיו בעליית תלמידי הגר"א. הם נדדו במשך חמישה חודשים בין ארצות, וגרו לפחות שנה בקושטא, שם למד אברהם שלמה זלמן את מלאכת הצורפות. נראה ששם גם סיגל לעצמו את השם 'צורף' כשם משפחה. בהושענא רבה תקע"ב (אוקטובר 1811) הגיעה המשפחה לחופי ארץ ישראל, והשתקעה בעיר עכו במשך כמה חודשים. בהמשך עקרה המשפחה לצפת, שם ביקש צורף להשתלב בהווי המקומי: הוא פתח חנות לצורפות, החליף את לבושו לבגדים המקובלים על יהודי ספרד, ולמד את השפה הערבית.

בשנת 1813 עלה לירושלים, בעלייה שבראשה עמד רבי מנחם מנדל משקלוב. באותה תקופה הייתה ירושלים סגורה בפני עליית יהודים אשכנזים, בגלל חוב ישן של רבי יהודה החסיד. צורף ומשפחתו נכנסו לעיר בהתחפשות לחזות של יוצאי ספרד. (ראו הרחבה בפיסקה להלן)

בבואו לירושלים פתח חנות לצורפות, ממנה קיבל את הכינוי "צורף". עם זאת, יש משערים ששם המשפחה צורף הגיע אליו מאבותיו, וכי הוא נכדו של רבי העשיל צורף, מקובל שבתאי שפעל בווילנה.

באותן השנים נהג לצאת לחו"ל בתור שד"ר על מנת לאסוף תרומות לטובת היישוב הספרדי בירושלים. היו שהתנכלו לו וכאשר הגיע לאחד הקהילות באיטליה חשדו בו ראשי הקהילה כי הוא מתחזה. כאשר עמדו על הטעות התנצלו לפניו ושמו התפרסם בקהילות איטליה. הצלחתו בגיוס התרומות הביאה לכך שייזום תוכנית לשיקום שטח בית הכנסת "חורבת רבי יהודה החסיד" והפיכתו למרכז יישוב יהודי. ואכן בשנת 1836 יצא למצרים ובעזרת הקונסולים של רוסיה ואוסטריה, קיבל פירמאן (צו מלכותי) ממוחמד עלי באשא, שליט מצרים (ששלט באותה עת בארץ ישראל), אשר ציווה "כי הרשות בידי העדה האשכנזית להקים את "דיר שיכנז", דהיינו:"חצר האשכנזים", (לימים "החורבה" וסביבותיה), ולבנות בתוכה מעונות ובתי כנסת ואסר לתבוע מהם את חובות אבותיהם". ‏‏

הקמת "מנחם ציון"

יהוסף שווארץ בספרו "תבואות הארץ" כותב: "ביום י"ט אלול התחלנו לפנות האשפה והזבל ויחלו לבנות. עד פרשת וארא תקצ"ז נגמר בית המדרש וכבר יכולנו להתפלל בו ונחנכה ביום ההוא בשמחה גדולה: ברוך מציב גבולות אלמנה ויקרא את שמו "מנחם ציון" (הוא בית הכנסת מנחם ציון ) או בפי העם "בית המדרש הישן". ויבנו עוד כל הבנינים והבתים הנחרבים והנהרים אשר בכל החצר הגדול הזה" ‏‏. כך היו במרכז של העדה האשכנזית מושב לבית דין צדק, תלמוד תורה לנערים וישיבה.

השלמת הבנייה עוררה מורת רוח בקרב תושבי ירושלים הערביים, והם חיפשו דרכים לנקום בו. כל זמן שהיה הממונה היחיד על כספי החורבה, דאג להעביר כספים למנהיגי הערבים "למען השלום". אולם כאשר גדל היישוב, וקמו מנהיגים וממונים חדשים, נאלץ לחדול מלתת שלמונים לערבים. דבר זה הקים נגדו אויבים רבים .

פעמיים ניסו להתנקש בחייו: בפעם הראשונה ירה בו ערבי, אך החטיא את המטרה. היורה נמצא למחרת טבוע בבור. בפעם השנייה, בדרכו אל בית הכנסת "מנחם ציון" להתפלל תפילת ותיקין, התנפלו עליו מספר ערבים, והיכוהו בחרב בראשו. החרב פגעה במוחו וגרמה לו לאובדן זיכרון ושיתוק. צורף שרד את הפגיעה במשך עשרה חודשים, אך לבסוף גסס. ביומו האחרון קרא לכל בני משפחתו, וביקש להדליק נרות ולהכין כיסאות לאורחים הרבים והחשובים שיבואו לבקרו. אז שאל לשלום כל אחד מבני משפחתו וכך "יצאה נשמתו היפה, האמיצה, המסורה לעיר קדשו, בחברת בני ביתו הנאהבים והנעימים". נפטר בי"ט באלול ‏‏ ה'תרי"א (1851)

הבאתו לקבורה

בתמונה בני היישוב הישן בתפילה בסמוך לקבר זכריה ונראות בה המצבות באזור בטרם הוסרו - הערה: "between 1888 and 1946, possibly relating to the meningitis epidemic of 1909 המקור [[אוסף מטסון - מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית]

פרנסי העדה הספרדית, הממונים על בית הקברות סירבו להביאו למנוחת עולמים עד שישולם חובו מימי היותו שד"ר. רק לפי בקשת רבי שמואל סלנט רבה של העדה האשכנזית מהחכם באשי הושגה לו אחוזת קבר ליד קבר זכריה בהר הזיתים. חלקה זו נחפרה בידי ארכאולוגים בשנת 1960, וכל הקברים שבה הוסרו. שמו של צורף ושל הרב משה בידרמן נכתבו על הקיר בסמוך למקום שבו היו קבריהם, ובשנת 2010 הוצבו במקום מצבות חדשות הנושאות את שמם של בני הזוג צורף.

צורף מוזכר כאחד מנרצחי הטרור הראשונים בארץ ישראל בעת החדשה ומונצח בלוח מספר אחד בהר הרצל.

צאצאיו

בנו של צורף, מרדכי סלומון מרדכי, כבר נקרא בארץ ישראל בשם סלומון. ההשערה היא כי השלטונות העות'מאניים רשמו בדרכונו את השם, על סמך שם אביו - זלמן, כנראה בהשפעת ה"סולימאן" הרווח בערבית. יש הסוברים כי הוא עצמו הסב את הכינוי היידישאי של אביו מזלמן לסולומון, ואימצו כשם משפחה. כך או כך, הוא המשיך להיקרא 'מרדכי צורף' בסביבתו היהודית. מרדכי סלומון היה ממחדשי ההתיישבות החקלאית בארץ וכבר ב-1939 בעת ביקורו השני של מונטפיורי העביר לו תוכנית מפורטת בדבר ייסוד כפר חקלאי בארץ ישראל.

נכדו, הרב יואל משה סלומון, היה ממייסדי פתח תקווה, ונינו, חיים סלומון, היה ממייסדי חברת התרופות "סלומון לוין ואלשטיין" שממנה התפתחה חברת התרופות טבע תעשיות פרמצבטיות

לקריאה נוספת

• יעקב יערי-פולסקין, הגואל שבא לירושלים, (בתוך) חולמים ומגשימים, הוצאת מ.מזרחי - תל אביב, 1967
• שמחה מנדלבוים, צאצאי הראש"ז- עשרה דורות בארץ ישראל, 1994. (ראו להלן פיסקה מיוחדת)

קישורים חיצוניים

חתימתו ראו לעיל

חתימתו הראשית - מתוך קתדרה - מאמרו של משה קטן

• דף לזכר רבי אברהם שלמה זלמן צורף, באתר המוסד לביטוח לאומי לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• אברהם ריבלין, חורבת רבי יהודה החסיד, אתר דעת.
• מתוך האתר לזכר משפחת סלומון בארץ ישראל
• משה קטן, ‏דרכונו של ר' אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז), קתדרה 54, טבת תש"ן, דצמבר 1989

- בדרכונו נמצאו 120 חותמות -

הערות שוליים

המקור של הערך לעיל הויקיפדיה העברית

לירושלים

(מתוך אתר המוסד לביטוח לאומי - חללי הטרור)

כאשר פרצה בצפת מגפת החולירע (1813) ורבים מתושבי הגליל נספו במגפה, היה צורף בין הבודדים שעלו לירושלים. כיוון שהכניסה לעיר ליהודים אשכנזים על לבושם המיוחד היתה כרוכה בסכנה, התחפשו ולבשו בגדי יהודים ספרדים "לבל יכירום הערבים כי אשכנזים הם". הראש"ז (כך נקרא בקיצור) היה מן הראשונים, אשר דרש כי היהודים יבנו להם בתים, יתפרנסו ממעשי ידיהם, יעסקו במלאכה ובחקלאות - ולא מכספי ה"חלוקה" - והיה לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. למרות היותו תלמיד-חכם מובהק, היה אמן מומחה במלאכת הצורפות. איש נמרץ ורב-תושייה, איש גבה-קומה שדיבורו שקול ומדוד ובעל הדרת-פנים, שעורר רגשי כבוד בלב כל רואיו, יהודים וערבים כאחד.

"עשרת דורות בארץ ישראל"

בספר צאצאי הראש״ז צורף (סלומון) - עשרה דורות בארץ ישראל. ירושלים תשנ״ד. הביא דר' שמחה מנדלבוים את סיפור צאצאי הרב במרוצת מאתים שנה 1794-1994.

ב"ראשית דבר" מציין המחבר כי הרב היה היהודי האשנזי הראשון שעלה לירושלים עם בני משפחתו בשנת 1812. המשפחה - הידועה בשם "סלומון" - לדבריו - המשפחה האשכנזית הגדולה והעניפה ביותר בארץ.

ספר הצאצאים

הספר כולל את הצאצאים הרב במשך עשר דורות

1. הרב עצמו - חנך בשנת 1837 את בית הכנסת האשכנזי הראשון בית הכנסת מנחם ציון - ליד "החורבה" (קיים עד עצם היום הזה. שנה לאחר מכן חנך את בית הכנסת "שערי ציון" בשטח "החורבה". תכנן את הקמת בית הכנסת בית יעקב - היום חורבת רבי יהודה החסיד אך נרצח בטרם נבנה.
2. היו לו חמישה בנים. בינהם הרב מרדכי צורף, שהתפרנס מיגיע כפיו, עסק בצרכי ציבור ודאג להשלמת בית הכנסת החורבה.
3. בדור זה נמצא הרב יואל משה סלומון ממיסדי פתח תקווה

הספר כולל רשימה של כ-8,000 שמות של צאצאי המשפחה