רבי_יוסף_קרא_וגישתו_הייחודית_לחיבור_ספר_שמואל_-_ד"ר_ליאור_גוטליב

רבי יוסף קרא וגישתו הייחודית לחיבור ספר שמואל - ד"ר ליאור גוטליב

רבי יוסף קרא וגישתו הייחודית לחיבור ספר שמואל מאת: הרצאתו של ד"ר ליאור גוטליב, במסגרת "תנ"כי פתוח", סדרת הרצאות העוסקת בדמויות בספר שמואל.

מיהו רבי יוסף קרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבי יוסף קרא (מהר"י קרא) מהבולטים שבמפרשי המקרא בצרפת בתקופת הראשונים.

נולד בצרפת בסביבות שנת ד'תת"י לאביו רבי שמשון ב"ר חלבו. למד אצל אחי אביו רבי מנחם ברבי חלבו. בהמשך למד אצל רש"י, ורש"י מביא במקומות מסוימים פירושים של רבי מנחם ברבי חלבו ששמע מרבי יוסף. גם הרשב"ם שלמד אף הוא אצל רש"י מכנה אותו "חברנו".

כתב פירוש למרבית ספרי התנ"ך. פירושו לתורה נאמן פחות או יותר לפירושי רש"י, אולם בנ"ך הוא בעל דרך עצמאית.

בכתבי יד שונים של פירושי רש"י מופיעות הערות בכתב יד ממנו, ובחלקן כתוב: "והודה רבינו שלמה (רש"י) לדברי".

פירושו נדפס במהדורות רבות של "מקראות גדולות".

דרכו הפרשנית נוטה להבחין הבחנה ברורה בין הפשט לדרש, בעוד הפשט הוא עיקר הפסוק והדרש הוא רק תוספת, "אבל מי שאינו יודע פשוטו של מקרא ונוטה הלו אחר פירושי מדרש דומה לזה ששטפתהו שבלת הנהר ומעמקי הים מציפין אותו ואוחז כל אשר בידו להנצל".

נחלק את השיעור שלחלקים הבאים:

הדעה המקובלת בתלמוד על מקור ספר שמואל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספרי התנ"ך לא נאמר מה שמו של הספר ולא מי שחיבר אותו. פרטים אלו נקבעו לאחר מכן, בעת חיבור המסורה. וכך נאמר במסכת בבא בתרא:

Cquote2.svg ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה שמואל כתב ספרו ושופטים ורות (הדגשת המחבר) דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף ועל ידי שלשה בני קרח (י"ד,ב') Cquote1.svg

המרצה דן במחברו של הפסוקים האחרונים בתורה, המיוחסת ליהושע בן-נון, ונשאלת השאלה, איך ייתכן כי הפסוקים חוברו על-ידי יהושע אחרי מות משה רבינו והתירוץ הוא כי הקדוש ברוך הוא הכתיב את הפסוקים למשה רבינו והוא התאבל על עצמו. אבל זו לא דעת שאר החכמים. הוא מציין את העובדה שבימי התנאים היו מוכנים לדון בנושא.

הנושא חוזר על עצמו בסוף בפר יהושע, האם יהושע כתב בסוף ספרו על מותו

Cquote2.svg יהושע כתב ספרו והכתיב (יהושוע כד) וימת יהושע בן נון עבד ה' דאסקיה אלעזר והכתיב (יהושוע כד) ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס שמואל כתב ספרו והכתיב (שמואל א כח) ושמואל מת דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא Cquote1.svg

וכך חוזר על עצמו גם בספר שמואל. הסבר נוסף הובא מספר תהילים, שהיו לו עשרה מחברים, גם הם הוזכרו לאחר החיבור. האמרואים הוסיפו מחברים לאחר סיום הכתיבה. ( הדקה 23:3)

על רבי יוסף קרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנו עוברים למאה ה-11 לפרשן חשוב, רבי יוסף קרא, אחד המעצבים של אסכולת "הפשט", למד בגרמניה ורמיזה - אחת הישיבות הגדולות) וצרפת, היה לאחד מעמודי התווך של בית המדרש של רש"י, היה "תלמיד חבר" שלו וגם למד עם נכדו הרשב"ם, ידוע שאינו מתפשר על פשוטו של מקרא.

פרושו של רבי יוסף קרא לא הגיע אלינו בשלמות. מפעל מקראות גדולות הכתר של אוניברסיטת בר-אילן הגיה אותו וכלל אותו במקראות גדולות וכך הוא עומד לרשותנו.

כנראה, הוא חיבר פירושים, בעיקר פירושי המקרא, לרוב ספרי המקרא, או אפילו כולם. כן, היה פרשן חשוב של הפיוטים, המקובלים בתפילה.

אין לנו מידע על מקורות שמו, תולדות חייו ועל משפחתו, יש מידע על דודו, רבי מנחם חלבו, והוא מצטט אותו. הוא התגורר בצפון צרפת.

דעתו על דברי האגדה[עריכה | עריכת קוד מקור]

היה פרשן פשט, יש לו השפעות רבות מפירושי רש"י. הוא מצטט אגדות מחז"ל. לפעמים, שיטתו בלימוד, מראה שאינו יכול ללכת בעקבות פירושי חז"ל. יש לחזור לפשט ולסגת מהדרש. נביא דוגמאות אחדות לפירושים לפסוקים הבאים:

Cquote2.svg וַיִּקַּח אֶת-עֲטֶרֶת-מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב, וְאֶבֶן יְקָרָה, וַתְּהִי, עַל-רֹאשׁ דָּוִד; וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא, הַרְבֵּה מְאֹד (שמואל ב',י"ב, ל') Cquote1.svg

מבאר הפרשן:"ואל תתמה על אדם אשר נחתו קשת נחושה זרועותיו, אם היה סובל עטרה שמשקלה ככר זהב! ואף הכתוב בא ללמדך שבחו של דוד, שממה היה יכול לסבול על ראשו עטרת שמשקלה ככר זהב את למד גבורתו.
והוא דוחה את דברי האגדה במסכת עבודת זרה:"ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר רב נחמן איתי הגיתי בא וביטלה משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה רבי אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב (והיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב) " _מ"ד א' וכתב: "ובדברי אגדה דורשין פנין אחרות ואין מתיישביםן על הלב (כפשט) ואשיב את ידי ואחדל שיהודיוחין נשפכין וקןלמוסין נשברים בלעג הרבה." - לא רוצה להכנס לזה, כל מיני דרשות שאינן מתיישבות עם הפשט.

המרצה הביא דוגמא נוספת משירת דבורה בספר שופטים, בו נאמר:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=

יְהוָה, בְּצֵאתְךָ {ר}
מִשֵּׂעִיר {ס} בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, {ס} אֶרֶץ {ר}
רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ; {ס} גַּם-עָבִים, נָטְפוּ {ר}
מָיִם. {ס} ה הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה: {ס} זֶה {ר}
סִינַי--מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (ה' ד'-ו')}}

פרשני המקרא סבורים כי מדובר במעמד הר סיני. רבי יוסף קרא אינו מקבל זאת, הוא סקר את השירות המובאות במקרא ולא מצא כי מצוטט בהם אירוע מן העבר. ולכן הוט סיכם:"מה עיניין דבר זה להכתב כאן... ואין דרך נביא בכל 24 הספרים שיסתום את דבריו כדי שיצטרך ללמד אותן מדברי אגדה"

בתחילת ספר שמואל, נאמר

Cquote2.svg וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן(א',כ') Cquote1.svg

. האם הכוונה ששלמה שנה, או כאשר הגיע המועד הבא של העלייה לרגל של אלקנה. רבי יוסץ קרא התבטא באופן נחרץ:"ויודע אני שיליזו על פתרון זה כל בעלי אגדה ותלמוד, שלא יניחו מה שפתרו רבותינו במסכת ראש השנה ובמסכת יבמות וילכו אחרי פתרונם, אך המשכילים ישכילו לנתיבות הקרייה להעמיד דבר על האמת, פתרו רבותינו :ויהי לתקופת הימים - לשתי תקופות ושני ימים (מסכת ראש השנה י"א, א)- קביעה זו אינה האמת והיא אינה כמו בתלמוד ! ((44:51 דקות)

נלמד סוגיה מיוחדת משמעות המונח "הרואה"[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק ט' דן בגילוי של שאול ובחירתו למלך:

Cquote2.svg וַיְהִי-אִישׁ מבן ימין (מִבִּנְיָמִין), וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן-אֲבִיאֵל בֶּן-צְרוֹר בֶּן-בְּכוֹרַת בֶּן-אֲפִיחַ--בֶּן-אִישׁ יְמִינִי: גִּבּוֹר, חָיִל. ב וְלוֹ-הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם. ג וַתֹּאבַדְנָה, הָאֲתֹנוֹת, לְקִישׁ, אֲבִי שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל-שָׁאוּל בְּנוֹ, קַח-נָא אִתְּךָ אֶת-אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ, בַּקֵּשׁ אֶת-הָאֲתֹנֹת. ד וַיַּעֲבֹר בְּהַר-אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-שָׁלִשָׁה, וְלֹא מָצָאוּ; וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ-שַׁעֲלִים וָאַיִן, וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ. ה הֵמָּה, בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר-עִמּוֹ, לְכָה וְנָשׁוּבָה--פֶּן-יֶחְדַּל אָבִי מִן-הָאֲתֹנוֹת, וְדָאַג לָנוּ. ו וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּה-נָא אִישׁ-אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא; עַתָּה, נֵלְכָה שָּׁם--אוּלַי יַגִּיד לָנוּ, אֶת-דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ עָלֶיהָ. ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ, וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה-נָּבִיא לָאִישׁ--כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ, וּתְשׁוּרָה אֵין-לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים: מָה, אִתָּנוּ. ח וַיֹּסֶף הַנַּעַר, לַעֲנוֹת אֶת-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף; וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהִגִּיד לָנוּ אֶת-דַּרְכֵּנוּ. ט לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כֹּה-אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים, לְכוּ וְנֵלְכָה, עַד-הָרֹאֶה: כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם, יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה. י וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ, לְכָה נֵלֵכָה; וַיֵּלְכוּ, אֶל-הָעִיר, אֲשֶׁר-שָׁם, אִישׁ הָאֱלֹהִים. יא הֵמָּה, עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר, וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת, יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם; וַיֹּאמְרוּ לָהֶן, הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה. יב וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ, הִנֵּה לְפָנֶיךָ; מַהֵר עַתָּה, כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר--כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם, בַּבָּמָה. יג כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא-יֹאכַל הָעָם עַד-בֹּאוֹ--כִּי-הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי-כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים; וְעַתָּה עֲלוּ, כִּי-אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ. יד וַיַּעֲלוּ, הָעִיר; הֵמָּה, בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם, לַעֲלוֹת הַבָּמָה. {ס} טו וַיהוָה, גָּלָה אֶת-אֹזֶן שְׁמוּאֵל, יוֹם אֶחָד, לִפְנֵי בוֹא-שָׁאוּל לֵאמֹר. טז כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: כִּי רָאִיתִי אֶת-עַמִּי, כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי. יז וּשְׁמוּאֵל, רָאָה אֶת-שָׁאוּל; וַיהוָה עָנָהוּ--הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי. יח וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת-שְׁמוּאֵל, בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר; וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵי-זֶה בֵּית הָרֹאֶה. יט וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה--עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה, וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם; וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר, וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ. כ וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ, הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים--אַל-תָּשֶׂם אֶת-לִבְּךָ לָהֶם, כִּי נִמְצָאוּ; וּלְמִי, כָּל-חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל--הֲלוֹא לְךָ, וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ. Cquote1.svg

פעמים אחדות מוזכר ה"רואה" ןמודגש מדוע (ראו לעיל), רבי יוסף קרא עסק בפסוק הזה: כך היה המנהג לפנים בישראל ולמה נקרא כך שהקב"ה מראה לו. פעם קראו לנביא בשם הרואה. בזמנו היו מעט חוטאים, והספיקו ה"רואים" אבל כאשר רבו החוטאים, הנביא - בעת תוכחה לישראל. נביא גורם לתוכחה. בדורות הראשונים די היה ב"רואה".

והמסקנה, כאשר נכתב ספר זה, חזרו לקרוא ל"רואה" - "נביא". כאשר כתבו את פסוק ט' כבר היה "נביא". למדת שכאשר כתבו את ספר שמואל. יש פער בין התרחשות האירועים לבין כתיבתם ולכן הוא לא נכתב בתקופת שמואל, שכן נאמר:"לפנים בישראל - לא דורו של שמואל". הוא הסיק מסקנה ברורה, אך זה סותר את הסוגיה התלמודית וזה מפריע לו, כי חז"ל אמרו ששמואל כתב ספרו. ואני הגעתי למסקנה שהספר לא כתב שמואל. האם נתן וגד כתבו זאת ? יש שתי סיבות טובות לשלול זאת, היות וזאת באותה תקופה.

והוא מסיים:"והמאיר לארץ ישים מחשך לאור ומעקשים למישור" (עיבוד מפסוק מספר ישעיהו) - הרמת ידים, אין לי תרוץ רציונלי, אתפלל שיום אחד תפתר הבעיה. הסתירה נשארת בעינה.

למרות שהוא "מרים ידים", הוא לא אומר שהוא מוותר על פירוש שלי, איני מוותר על הסברה שלי. מותר לכתוב וזה נועז, מקשה ל לומדי התורה עד היום. זה לא המקום היחידי שהוא מגלה אומץ. כאן הוא אומר בצורה מפורשת. עומד כנגד כל המסורת ובכל זאת אינו מונע עצמו מלומר זאת, הוא אינו מטייח. אך עושה זאת בצורה מנומסת. אינו מבטל את דברי חז"ל.

אומץ בלתי רגיל של תמיד חכם, של רבי שחיי בסוף המאה ה-11. היחיד בתקופתו. היה עוד אחד שאמר דברים דומים: דון יצחק אברבנאל, גם הוא הגיע למסקנה, ששמואל הנביא כתב חלק מהספר. ירמיהו בסוף ימי הבית הראשון הוסיף ובין השאר הוא משתמש בפסו הקמצוטט לעיל.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.