Family Wiki
Advertisement

דמותו - ויקיפדיה אתר אלי אשד

סדרת המטבעות שהוצא במלואות 500 שנה להולדתו -אתר אלי אשד

רבי יצחק אברבנאל הוא "דון יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל", חי בין השנים: ה'קצ"ז (1437) ליסבון שבפורטוגל -ה'רס"ט (1508) ונציה שבאיטליה ונקבר בפדובה. היה מדינאי, איש כספים, פילוסוף ופרשן מקרא.

פירושו על המקרא מתאפיין בכך שהוא פותח בשאלות ועונה עליהן ברצף אחד, המהווה מאמר בפני עצמו. הוא מתבסס על המידע ההיסטורי שעמד לרשותו ממקורות יהודיים ואחרים, אשר היו מוכרים לו היטב.

הפירוש על התורה, כפי שרשום בכריכה, הודפס לראשונה בונציה שבאיטליה בשנת ה"א של"ט (5,339) לבריאת העולם - 1579 למנינם.

'ראו גם :

* חננאל מאק עמדתו האנטי מלוכנית של דון יצחק אברבנאל פרשן המקרא

משפחתו[]

דון יצחק היה בן משפחת אברְבֶ‏נְאֵל או אַ‏בְרַ‏בַ‏‏נְאֵל, משפחה "רמה ונכבדה אשר יחושה למעלת נשיא הגיע עד לדוד המלך. לפי מסורת משפחתית היא הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. היה לה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה" [1]. (תלמיד ר''י אבוהב כסף משנה על הלכות ברכות לרמב"ם ג' ח' וב''י או''ח קס''ח ד''ה והרמב''ם כתב ) בין בני משפחתו: יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שהיה חי בסביליה שבספרד והיה לשר האוצר של מלך פורטוגל. לאחר גירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492). דון יצחק אברבנאל ושלושת בניו: יהודה, יוסף ושמואל הגיעו לאיטליה:

  • דון יהודה אברבנאל נודע בשם Leo Hebraeus.
  • דון יוסף היה רופא מומחה בונציה ובפררה
  • ושמואל הבן הצעיר היה משנה למלך בנאפולי. אמרו עליו שהוא נושא שלושה כתרים: כתר תורה, כתר גדולה וכתר עושר. אשתו, סיניורה בנונידה אברבנאל, הייתה מהתומכות בדוד הראובני, רקמה עבורו את דגלי שבטי ישראל ומימנה את מסעו לפורטוגל. היא עסקה ומנעה בזמנו גירוש יהודים מהעיר.

בני המשפחה הבאים במאות ה-15 וה-16 התיישבו בהולנד, אנגליה בלבנט ועוד [1].

תולדות חייו[]

ראו ערך מורחב: דון יצחק אברבנאל - תולדות חייו - לפי ספר מעייני הישועה - פרוש על ספר דניאל

הקדמה ל"זבח פסח" דברי יצחק בן השר אדון יהודה אברבנאל זצ"ל"

כי מנעורי נדלני העושר והכבוד, בית והון נחלת אבות ומה' מעלה
רמה עם מלכים ויועצי ארץ בחצריהם ובטירותם,
והייתי קרוב אליהס, ועלימו תטוף מלתי
. ובהוך עמי הוספתי על כל אשר היה לפני:
תורה וגדולה עברים ושפחות
ובני בית אוכלי לחמי צמרי ופשתי,
כי אעבור כל טובי על פי לא ידעתי ס פ ו ר ו ת.

כי רדף אויב נפשי, מלך עריץ ובוצע בצע מלך פורטוגל
סעל פני האדמה, סקום קבורת אבותי
ומפני חרב היונה חמת מלך - מלאכי מוות נטשתי את נחלתי.
נדדתי ממקומי כציפור לעוף כדרור לנוד,
ובאתי אל צלכות קשטיליא רבתי
שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד
הגבורים אשר מעולם אנשי השם.
מי ימלל ג ב ו ר ו ת .

כי הנה האדון ה' צבאות, חשב להשחית חומת בת ציון
גלות ירושלים אשר בספרד
היה ה' באויב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים
ושלח בם חרון אפו,עברה,ועם וצרה
משלחת מלכים מחבלים
והשליכום אל ארץ אחרת ויגרשום מבית תענוגיהם
מארץ מגוריהם הוציאום, קראו אחריהם מלא.
וישא העם את מצוקם על שכמם בשמלותם צ ר ו ר ו ת.

מתוך:זבח פסח , עמ' ס"ג

אברבנאל מנסה לשחד את מלך ספרד ולבטל את צו הגירוש. - המקור: אתר אלי אשד

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון ונתחנך תחת השגחת אביו, שהיה "איש רב פעלים ושר המלך" [1] למד תורה מפי גדולי הדור ובמיוחד מרבו המובהק, ר' יוסף בן אברהם חיון. ספרי הפילוסופים שהיו ידועים בימיו היו מוכרים לו. בנערותו חבר את הספר "עטרת זקנים" הכולל באור לפרשה : "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" ‏‏[2]. יחד עם חיבור זה חיבר גם את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע וכן על ההשגחה הפרטית, השארת הנפש ויסודות הדת. הוא החל לכתוב פרוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך הוא נאלץ לעזוב את עבודתו הספרותית בגלל בחירתו לשר האוצר על-ידי אלפונסו החמישי מלך פורטוגל .

דון יצחק סייע לפדיון 250 שבויים יהודים, אשר נמצאו בעיר ארזילה (Arzila)מרוקו עם כיבושה על ידי הנוצרים בשנת 1471. הוא אסף כסף לפדיונם, דאג למחסורם במשך שנתיים עד אשר נקלטו חזרה בספרד. בשנת 1483 העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד במדינתו, פורטוגל. לפי-כך בקש מקלט בטולדו, מושב משפחתו בעבר. משם ניסה להסביר למלך את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים את רכושו. הוא חידש את כתיבת הפירוש לתנ"ך וסיים את חיבור הפירושים לספרים: יהושע, שופטים ושמואל. במהלך החיבור של פירושו לספר מלכים נקרא להמלכים הקתוליים:פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה ומינו אותו לשר האוצר של הממלכות :קסטיליה וארגון. בתפקיד זה שרת שמונה שנים[1].

בשנת 1492 יצחק אברבנאל, ניסה לפעול למניעת גירוש ספרד אך בסופו של דבר לא עלה בידו. על פי האגדה מלכי ספרד פרדיננד ואישתו איזאבלה הוציאו צו גירוש שאברבנאל נאבק בו ככל יכולתו והיציע פעמיים למלך סכומים עצומים של שוחד ובלבד שיבטלו את הצו אך נתקל בסירוב אם כי הוא היה קרוב מאוד לשכנעו לבטל את הגירוש. על פי האגדה, טורקוומדה האינקוויזיטור הראשי הקנאי התפרץ לחדרו של המלך, השליך לפניו את הצלב שנשא, וזעק: "יהודה איש קריות מכר את אדוננו תמורת 30 מטבעות כסף, ואתה מוכן למכור אותו תמורת 30 אלפים. קח וצלוב!" המלך, המום, חזר בו מכוונתו והכריז על גירוש כל יהודי ספרד.(ראו ציור מטה)

הוא יצא לגלות איטליה והתיישב בעיר נאפולי. גם שם מונה לשר האוצר. בשנת 1495 נאלץ להימלט לסיציליה וכל רכושו הוחרם. בהנשך הגיע לאי קורפו ללא כל רכוש. בשנת 1496 עבר ל מונופולי, עיירה ליד בארי, שם סיים בערב פסח רנ"ו את כתיבת ספרו "זבח פסח". בשנת 1503 הגיע לונציה. שם ניסה לפשר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל בנושא המסחר בבשמים.

בשנת רס"ח נפטר דון יצחק אברבנאל בגיל 71 לחייו. בני דורו נהגו לציין שנה זו כשנת חס"ר, כי בשנה זו נילקח מהם החכם הדגול והאישיות המזהירה, השר דון יצחק אברבנאל. דון יצחק הובא למנוחות בעיר פדובה וחמישה ימים לאחר מכן נפטר הגאון הגדול, רבי יהודה מינץ מפדובה, שקברו נכרה ליד קברו של דון יצחק. כעבור כשנה פרצה מלחמה סביב העיר פדובה ובית העלמין היהודי נהרס עד היסוד כך שלא נודע בדיוק מקום קבורתם של שני גאונים אלה .

יצירותיו[]

פירוש על נביאים אחרונים

בשנותיו באיטליה התמסר להשלמת הפירוש לספרי התנ"ך. יצירתו הייתה לאחד הנכסים החשובים בפרשנות המקרא. גישתו המיוחדת הייתה בכך שמצא לנכון להסתייע בלימוד אורחות החיים והליכות המדינה שהיו נהוגות בארץ ישראל ולא עסק רק בדקדוקי השפה וההגיון. נסיונו המדיני גרם לו לפרש את המקראות על רקע הפוליטיקה והתככים בהם פגש בעבודתו עם מלכי ארץ. הוא מתאר בפירושיו את דרכי החיים והליכות המדינה שהיו נהוגים בארץ ישראל. הוא מתאר בבאוריו את חיי היהודים, הליכותיהם, מנהגיהם ומשטריהם, מאורעות המסבירים מאורעות בדברי ימיהם. דרכו לכתוב מבוא לפני כל ספר, בו הוא מבאר את זמן כתיבתו, סגנונו ותוכנו.

שיטת פירושו היא מיוחדת במינה. היא דנה בכל נושא במקרא בפרק לחוד. תחילה הוא מציג את השאלות. כך למשל בפרשת בשלח על פרק י"ז. הוא מתחיל את פירושו בדברים הבאים: "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין וגומר עד ויבא עמלק, ויש לשאול בכאן שאלות:

  • השאלה הא' - למה נזכר מסע זה דווקא, הרי העו מסעות גם קודם לכן ןכם אחרי זה.
  • השאלה הב' - למה אמרו ישראל למשה "תנו לנו מים ונשתה" היה ראוי לןמר בלשון יחיד, שהרי אהרן לא נזכר כאן ודברו רק עם משה.וכך עד שאלה הז'.

עכשיו באות התשובות תוך רצף אחד. על השאלה הראשונה הוא משיב כי כאן היה אירוע: מציאת המים. ורק מקומות שקרה בהם משהו מובאים פרטים עליהם. ועל לשון הרבים הוא מתרץ כי היה זה "כנגד השם יתברך וכנגד משה ולא כנגד משה ואהרן כפי שסברו המפרשים". העם יתכוון שהם הולכים על פי ה' , לפי הענן ועמוד האש.

על תחיית המתים[]

במבוא לספר ישעיהו הוא הרחיב את לדון בנושא תחיית המתים והביע את דעתו על כך. ביו השאר הוא הגיע למסקנה כי תחיים המתים תכלול גם את הגוף - במצבו כפי שהיה בעת פטירתו - בנוסף לנשמה, אחרת הרי מדובר ב"גלגול נשמות". הוא מבחין בין תחיית המתים מעם ישראל אשר תכלול "יראי ה' וחושבי שמו אשר מתו בגלות בנפש מרה ולא אכלו לטובה (הם) יזכרו לתשועת ה' בגאולה העתידה". ואילו לאומות העולם "יברא ה' חדשה בארץ להחיות את המתים שכבר מתו מהם צריקים גמורים מהם נביאים מהם חכטי הדור". הוא מסיים להסביר את י"ד העיקרים כך[1]:

  • "בדור התחיה לא יהיו עור מלכים ולא שרים בין בני אדם אבל יהיו כלם שווין כמו שהיו בתהלת הבריאה."
  • "בדור התהייה יתבטלו כל מיני עבודה זרה וכל מיני צלמים ופסלים מן העולס ונם אמונת ישו תתבטל כי איש הוא ולא אל."
  • "שיהיה זטן התחייה בזמן קיבוץ הנליות או קרובח אליו".


על נאפולי: "רבתי בגוים שרתי במדינו" - עם סיום כתיבת פירושו לספר בראשית[]

ויקי שיתןף - מראה נאפולי

רבי יצחק אברבנאל כתב בסיום פירושו לספר בראשית, אשר חיבר אותו בעיר נאפולי. כי אורך שלטונו של יוסף במצרים 80 שנה, לא היה לו דומה בתולדות מלכי רומי ושאר העמים.

ויצא מזה שהתמיד הוא בממשלתו ומעלתו שמונים שנה מבלי ירידה ולא השפלה כלל והוא דבר גדול ומבהיל מאד לא ראיתי כמוהו בכל ספורי דברי הימים אשר למלכי רומי שריו וסגניו ולשאר העמים.

ופה נשלם פי' ספר בראשית הנקרא ספר הבריאה. כי בו ספרה התורה הבריאה הראשונה והשתלשלות הדורות ועניני האבות עד היות ישראל משועבדים במצרים. והשבח לאל המשובח ברוב התשבחו'.

והשלמתי אותו בעיר נאפ"ולי "רבתי בגוים שרתי במדינו" יפת נוף משוש וצבי היא לכל הארצות. שנת חמשת אלפים ומאתים ושמונים ושתים שנה סימנו ובית תפארתי אפא"ר תל"ח אמן:


שהותו בעיר מונופולי[]

רבי יצחק אברבנאל בחר את הערים מונופולי וגם Barletta לגור בה בין השנים 1496 - 1503. היה זה לאחר גורש מספרד ונקלט בנפולי בחצרו של המלך הספרדי בשנת 1492. לאחר שנתיים, עם הכיבוש הצרפתי, נס לסיציליה ואחר-כך לאי קורפו ומשם חזר לאיטליה לעיר מונופולי. . בעיר זו סיים את כתיבת פירושו לספר דברים וחידש את פעילותו הספרותית. "הייתה זו תקופה חדשה ביצירתו שבה שאב השראה מהרגשות חדשות, מניעים חדשים ומערכת רעיונות חדשה ‏‏[3]. הוא מצא מקום אידאלי לפיתוח מחשבותיו. אבל בסביבה שאננה זו הוא חש את ההרגשה של הנכר - בדידות התוקפת זרים מחוץ למקום מגוריהם. בנוסף לכך אזלו אמצעיו הכספיים. וכך התברר לו מצבו החדש, בגיל 58, בכל חומרתו.
אברבנאל חש שהגיע העת לספר על כח הסבל של היהודים וחיבר את ספרו "ימות עולם" - בו תאר את כוחו של העם היהודי. מכאן עבר לעסוק בשאלת הגאולה שחשיבותה עמדה על הפרק וחבר את הפירוש להגדה של פסח שכינה אותו "זבח פסח" ‏‏[4] . הוא המשיך בכתיבת פירוש למסכת אבות בשם "נחלת אבות". הוא כתב זאת לבקשת בן זקוניו, שמואל, שהיה בסלוניקי. בפירוש הוא עמד על הירידה המוסרית שחלה בין ניצולי גירוש ספרד.
הוא היה עסוק בחיבורו "מעייני הישועה" - טרילוגיה משיחית. בחלק הראשון חיווה דעתו כי שבת 1503 תהיה שנת הגאולה. בשני כרכים נוספים:"ישועות משיחו" ו"משמיע ישועה" הוא מפרש את פסוקי התנ"ך שבהם רמזים לגאולה. בעזרתם ניסה לבסס את את ההשקפות והתחזיות שהשמיע ב"מעייני הישועה". בשנת 1498 הוא סיים את הטרילוגיה המשיחית". כתב על כך בנציון נתניהו: "היה זה המקורי, המסעיר ורב משמעות ביותר בכל חיובוריו של אברבנאל והיצירה הגדולה ביותר שנכתבה אי-פעם על הבעיה המשיחית עד זמנו" ‏‏[5].

בשנת 1503, השליטה על ממלכת נפולי חזרה לספרדים. יהודה אברבנאל היה לרופא המלך וחזר לעיר. אבל רבי יצחק אברבנאל שסיים במונופולי תקופה של שבע וחצי שנים פוריות החליט לעבור צפונה לונציה.

וכך נכתב בספרו של page 22 Eric Lawee :Isaac Abarbanel s Stance Toward Tradition - Defence Dissent' and Dialoque

Isaac Abarbanel s Stance Toward Tradition - Defence Dissent' and Dialoque.png

וכך הובא בקטע לעיל: היוזמות שלו במונופולי ובברלטה (60 ק"מ צפונה לאורך הים האדריאטי) לא זכו לעדות... בצו מלכותי משנת 1501 נכתב שיש להגיש כל עזרה ליצחק אברבנאל ולבנו יהודה אברבנאל הנערצים. הם ציפו לשובו לממלכת נאפולי. יש להניח כי מעמדו בברלטה היה רם... בשנת 1503 הוא עבר לוונציה.

ראש אמנה[]

קובץ:Rosh amana.jpg

הספר בהוצאת בר-אילן

ראש אמנה הוא סיפרו של רבי יצחק אברבנאל אשר סיים את כתיבתו בשנת 1496 והודפס בקושטא בשנת 1505 בתוספת "שירים שעשה החכם הר' יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה" - דברים שכתב בנו יהודה אברבנאל. מנחם קלנר הדיר את הספר והוסיף לו מבוא וכינה אותו ראש אמנה לדון יצחק אברבנאל . הוא יצא בהוצאת "אוניברסיטת בר-אילן.

מנחם קלנר כתב על הספר כי הוא האיר את מורכבות המונח "עיקרים" ואת האסכולות השונות בנושא, ומנתח את גישתו המיוחדת של אברבנאל למושג רב-פנים זה. ב"ראש אמנה" מאמץ אברבנאל גישה חד- משמעית לנושא הכפירה כל מי שטועה באמונה יהודית כל שהיא נחשב כופר המאבד חלקו בעוה"ב. קלנר בהקדמתו ל"ראש אמנה" מסביר את המניעים ההגותיים וההיסטוריים שהביאו את אברבנאל לעמדה חריפה זו.

מעייני הישועה[]

הוא סבר כי האמונה בביאת המשיח, כפי שנמסרה על -ידי חכמי התלמוד היא יסוד חשוב בדת היהודית. בספרו "מעייני הישועה" הוא האריך לדון בדניאל הנביא ובשני ספרים נוספים "משמיע ישועה" ו"ישועות משיחו" הוא באר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה. ובכך "יהרוס את אמונות הנוצרים". בנוסף, כתב ספר חשוב אודות הדוגמות (עיקרים) בעולם היהודי ובכלל, ששמו הוא "ראש אמנה".

זבח פסח[]

נכתב בצרוף להגדה של פסח שהודפסה בקושטא בשנת 1505. עיקורו הוא חיבור של מאה שאלות על ליל הסדר. הוא מדגיש את השאלה, כאשר לא תמיד הוא מציג את התשובה ומשאיר בידי הקורא לחפש אותה. כך למשל בשאלות הבאות:

  1. הקושיה הי"ג: למה חכמי ישראל סיפרו בימיאת מצרים כל הלילה. "מה הגיע אליהם לחסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם, והתורה ציוותה ושמחת החגיך. וזה עינוי נפש.
  1. למה קוראים את הלל למקוטעין - חלק לפי הסעודה וחלק לאחריה. הוא אומר:"ויותר היה ראוי שנגמור את ההלל בבת אחת, מבלי הפסקה כדרך קריאתו במועדי ה'"
  2. הקושיה האחרונה, אף היא ללא תשובה. "מה ראוי להכנסי בתוך פרקי הללפסוקי שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך.." בהצגת הקושיה, הוא מכם, הגעתי למאה קושיות !

הוא מספר בחיבורו על כל "הגזרות והגרושין מההאדם הראשון עד לזמנו[1]. הספר מציג את הלכות הפסח בתשובה למאה שאלות שהוא שאל. נאמן לשיטתו הוא קודם הציג את השאלות ואחר-כך הציג את התשובות.


אתר הדעת - זבח פסח

בוונציה המפלט האחרון והשאנן[]

דון יצחק אברבנאל הגיע לווצניה בשנת 1503. הוא שהה בעיר חמש שנים בלבד. אך הספיק להטביע בה את חותמו בתור בעל תבונה מדינית. כאשר הגיע לעיר היא הייתה לאחר חתימת הסכם שלום עם האימפריה העות'מאנית. אך הסיכוי שלה לחדש את הפעילות של דרך הבשמים - בדרך העות'מאנית. שכן, נפתחה דרך חדשה למסחר בתבלינים, דרך ההאוקיאנוס האטלנטי אשר פותחה על-ידי האימפריה הפורטוגזית. הדבר גרם לירידת מעמדה של ונציה, אשר בנוסף לתבוסה נגד הטורקים גם איבדה את מעמדה בסחר הבשמים.

זמן קצר לאחר בואו, דון אברבנאל הגיש ל"מועצת העשרה" , שליטי בעיר, תוכנית להסדרת ה"סחר בשמים" אשר, גם לונציה וגם לפורטוגל, לדעתו, יהיה כדאי להסכים עליה. מנהיגי העיר ונציה הבחינו "בסגולות הטובות ובמידת היושר של אישיותו"[6]. אחיינו, יוסף אברבנאל, מנהל עניני הכספים של "הדוכס מוויזאו", היה צריך ליטול חלק בהסדר. פורטוגל סירבה להסדר, מסיבות משלה, ואילו אברבנאל נשאר בעיר "דמות נערצת עד סוף ימיו". שליטיה של ונציה הלכו אחרי ארונו בעת פטירתו בשנת 1508, למרות שהוא נקבר בפדובה שכן קבורת יהודים עדיין נאסרה באי ונציה.

רבינו דון יצחק אברבנאל, כפי שכונה, המשיך בוונציה בפעילותו הספרותית. במקביל, בנו יהודה אברבנאל, הוציא לאור בקושטא, בשנת ,1505 שלושה מספריו: "נחלת אבות", "זבח פסח" ו"ראש אמנה" ואף חיבר להן הקדשות פיוטיות[6].

אברבנאל השלים את פירושיו לנביאים אחרונים ובו הבהיר נקודות בתחזיתו המשיחית "משמיע ישועה". הוא סיים גם את כתיבת הפירושים לארבעת ראשוני חמשת חומשי תורה. היות ואלו היו החיבורים האחרונים אפשר לראות בהם "את הניסוח המוסמך ביותר של דעותיו", כאשר הוא לבדו כתב כי השקיעה בהם את "כל מעייניו וידיעותיו" [6].

חיבורו האחרון היה "תשובות לשאול". בחיבור זה השיב ל-12 שאלות פילוסופיות שהציג לו תלמידו שמואל הכהן אשכנזי. תשובותיו מייצגות את ההתקפה העזה וכבדת המשקל ביותר על פרשני הרמב"ם[6].

ה"בלדה על אסתריקה ואברבנאל"[]

השיר "הבלדה של אסטריקה ואברבנאל " של יוסי בכר וחיים צור ששרה אופירה גלוסקא.

השמועה עשתה כנפיים,
דון יצחק אברבנאל
מצא זיווג מן השמים
אסתריקה עוזיאל
נדוניה איך תמצא לה
כי אביה רק חייט
כבר שנים כולם אמרו לה
לא ירצה בך אף אחד

מי מילל ומי פילל
שאסתריקה תינשא
לדון יצחק אברבנאל

המקור: אלי אשד התוך אתר :שירונט

זכרונות לבית דוד[]

אברהם שלום פרידיברג חיבר את "זכרונות לבית דוד " ובו הוא מפרט את בני משפחת אברבנאל שייתכן שהם מצאצאיה בית דוד.

דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה דעות[]

ראו ערך מורחב על ספרודון יצחק אברבנאל - מדינאי והוגה-דעות

בנציון נתניהו כתב עליו את ספרו וכינה אותו : "שר האוצר היהודי המפורסם ביותר של כל הזמנים".

לפי אלי אשד "אף על פי שאברבנאל היה הוגה-דעות מיסטי, שהאמין באמיתות המקרא כפשוטן, דעותיו על ראשיתה והתפתחותה של התרבות ועל תולדות המדינה ומשטריה השונים (ביחוד על המלוכה והדמוקרטיה) מפליאות בכמה מגישותיהן החדישות, המעוררות עניין רב אצל חוקרים בני זמננו".

כפי שנתניהו מראה הוא נשאר עד סוף חייו יהודי אורתודוכסי נוקשה.

הספר תורגם מאנגלית על-ידי אהרן אמיר בהשתתפות המחבר בהוצאת שוקן - ירושלים ותל-אביב

מקום קבורתו[]

בית הקברות בפדובה - שם הובא לקבורה שנייה רבי יצחק אברנבאל

אתר קברי צדיקים מסר את הפרטים הבאים: "פדובה - נקבר בבית החיים הישן מהמאה ה-15 ועקב פינוי השטח ע"י העירייה עצמותיו הועברו בשנת ה'תשט"ו לבית החיים ברחוב סוריו 124 טלפון לתיאום הגעה (בשפה האיטלקית) 39-049-8714999 (בסמוך ציון ר' יהודה מינץ).

לקחי העתיד[]

רבי יצחק אברבנאל שהיה בעל תפקיד בעיר בממלכות ספרד, פורטוגל ונאפולי (באיטליה) מנתח את פעולותיו של יוסף הצדיק, בתור משנה למלך מצרים ומסיק מסקנות, ראו דף שבועי של אוניברסיטת בר אילן: שלום קולין - סיפור הצלחתו של יוסף בעיני האברבנאל

פעמיים הגיע יוסף לעמדה השנייה בחשיבותה בחצר השלטון במצרים. בפעם הראשונה, היה הדבר בבית השר פוטיפר, כשהתנסה יוסף בפעם הראשונה בחייו בניהול. לאחר שהייה של שנתיים בבית האסורים, חווה עלייה מטאורית מעבדות לעמדה השלטונית השנייה בחשיבותה אחר פרעה. דבר זה עתיד היה לחזור על עצמו כמה פעמים אצל אישים בהיסטוריה היהודית, שהבולט בהם הוא דון יצחק אברבנאל.

בפרשת וישב, מדגיש אברבנאל את התנהגותו האמונית של יוסף כחלק מצמיחתו כמנהל. דברי יוסף בעניינים אישיים לאשת פוטיפר, "וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים", הם לדעת אברבנאל מודל להתנהגותו הניהולית-פיננסית. וזה לשונו (בר' לט):

והנה יוסף, עם היותו עבד מושלים, תמיד היתה יראת א-לקים לנגד עיניו, ובכל מעשיו שיווה ה' לנגדו תמיד... שפעמים שהסוחרים ירוויחו ויצליחו בסחורתם, אבל יהיה זה מתוך המרמות שיעשו... אבל יוסף לא יהיה כן, כי היה ה' אתו ולנגד עיניו תמיד, לא יעשה עוולה ולא ימצא בפיו לשון תרמית.

דבריו אלו של האברבנאל משקפים תקופה ששימש בה כאיש צעיר יועץ פיננסי ראשי למלך פורטוגל בד בבד עם היותו יהודי מאמין וגאה.

בפירושיו לפרשת מקץ ופרשת ויגש, אברבנאל מרחיב את סיפור מערכת היחסים בין פרעה ויוסף, ובוחן מניסיונו האישי את עצותיו ופעולותיו השלטוניות של יוסף. מעמדו בחצרות השלטון בשלוש המדינות שכיהן בהן כיועץ ראשי, פורטוגל וספרד ואיטליה, משוקע בפירושיו ומעניק לנו כלי מיוחד לבחינת מעשי יוסף. והנה אין איש מתאים יותר מן האברבנאל לבחון את טיב היחסים של יוסף עם אנשי בית המלוכה, לאור העובדה שפרעה 'הצניח' אותו עליהם. האברבנאל מוצא בסיפור יוסף תכנון אסטרטגי, פיננסי, טקטי, ביצוע תוך התחשבות באילוצים וגילוי אינטליגנציה רגשית ופוליטית.

ראייתו האסטרטגית של יוסף מפורשת באברבנאל כבר בפסוק "וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן, כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד" (בר' מא:לא). רוב המפרשים אומרים שהפסוק הזה מדגיש את מה שנאמר בקודמו על הרעב העתיד להשכיח את שנות השבע, ואילו האברבנאל אומר שדברי יוסף מכוונים לשנה שלאחר סיום שבע שנות הרעב. וזה לשונו (בר' מא, ד"ה ויאמר פרעה):

גם אחרי עבור הרעב, תישאר הארץ חסרה כל כך, שלא תשוב בנקלה לאיתנה הראשון.

כלומר, לא רק שנות השבע והרעב היו לנגד עיני יוסף, כי אם גם 'החזרה לשגרה', הקושי שיהיה לארץ להניב את פירותיה כבראשונה.

מיד בסיימו את פתרון החלומות, יוסף משיא לפרעה עצות שלטוניות, אף על פי שפרעה לא שאל אותו עליהן. יוסף פונה לא רק לשלטון המרכזי, אלא גם לאופן ביזור הביצוע לפקידים. וכך מפרש האברבנאל את עצות יוסף לפרעה (שם):

צריך אזהרה רבה בפקידים, שלא יכניסו ידם בתבואה, כי מי ומי יהיה נאמן בהיות הבר בידו בשני הרעב... צריך שתפקיד פקידים בכל ארץ מצרים, ויהיו אז בהכרח גנבים רבים בדבר.

יוסף כורך את התמודדות הדרג השלטוני יחד עם ניקיון הכפיים של הדרג הביצועי. זהו תכנון מוקדם המונע את הפקידים מלנצל לרעה את הסמכויות שניתנו להם. לפי פירוש האברבנאל, יוסף יודע להאציל סמכויות לפקידים, לקבוץ אוכל ולצבור בר, אך בד בבד להגביל אותם (שם):

כן יהיה אסור לפקידים ההם לשלוח יד בתבואה הזאת, שהיא אצלם בתורת פיקדון... שיוכל לומר הפקיד: כך קיבלתי מחומש פלוני. אבל בקנית החיטה מצד המעות שיקבל לקנותה, לא יוכל לגנוב.

התכנון הפיננסי לממלכת מצרים התבטא בוויסות שערי התבואה, הגדלת הכנסות בית המלוכה והוזלת עלויות השינוע (שם):

ותצטרך גם כן התבונה בקנות התבואה בשני השבע בזול, שלא יתיקר השער, ובמכירתה גם כן בשני הרעב... ויאסוף הון עתק למלך... שלא ישאוה מעיר לעיר, כי תהיה בזה הוצאה רבה בטעינה וההבאה... יצברו הפקידים קצת אותה תבואה בערים שיקנו אותה.

האברבנאל רואה בדברי יוסף תכנון כלכלה מדינית המכוונת את הצריכה לאור התנהגות בני אדם בעת משברים כלכליים. יוסף צפה שיהיה קשה לדרג הביצועי ולאזרחים לעכל את השינויים הקיצוניים בין שנות השׂבע לשנות הרעב (שם):

שיגזור דבר חדש במצרים וירבו עליו הקטטות, ויצטרף עליו מפני זה אדם נבון לדעת פשר דבר ולנהל את עם המצרים.

שיכוך פחדים ומרידות יהיה באמצעות אספקת אוכל להמונים (שם):

ובזה יתפייס העם, לפי שיהיה לו אוכל בערים למכרו שם בעת הצורך לצרכם, והשאר כולו יהא בשמירה.

אך המבחן הגדול ביותר בעיני אברבנאל, שהיה אמור לצלוח אותו יוסף, הוא התמודדותו עם פקידי המִנהל המכירים את מוצאו, עבד מארץ זרה, ואת יכולתו לפעול מולם, אף על פי שהונחת עליהם כ"מנהל על" על ידי פרעה. התנגדותם מכוונת כלפי פרעה, על שלא קידם מנהל מתוכם וביכר את יוסף על פניהם, וכמובן כלפי יוסף, על שהובא מחוץ למִנהל ולא צמח בתוכו (שם):

שמא יטיל קנאה בזה בין עבדיו וישנאו את פרעה... והיותו נבון וחכם ועדין לא התנסה, והיו במצרים כמה חכמים ונבונים... שאולי יוסף ירא, ויפחד מהמצרים שיקנאו בו על ממשלתו.

אברבנאל חי בין השנים 1508-1437. מסכת חייו העשירה יכולה לפרנס סיפורי חיים של כמה אנשים. הוא גדל בפורטוגל והגיע לעמדת היועץ הפיננסי המשפיע על המלך, כמו שתיאר את יוסף בבית פוטיפר (בר' לט):

אחרי שראה הצלחתו וישרו, לא ידע אתו מאומה, שלא היה שואל ממנו חשבון כמנהג המפקידים.

לאחר חילופי השלטון, סר חינו בעיני המלך החדש. וכשנודע לאברבנאל על מזימת אנשי החצר להדיחו ולאסרו, נמלט לספרד בחוסר כל. השמועות על יכולותיו יוצאות הדופן בפורטוגל הגיעו אל אנשי השלטון בספרד, ואף בה הגיע לעמדת היועץ הראשי בממלכה, אך גורש ממנה בשנת 1492 עם שאר היהודים, והיגר לאיטליה. את סיפור המזימה בפורטוגל, מתאר אברבנאל באוטוביוגרפיה שלו שכתב בהקדמתו לספר יהושע:

אנשים בני בליעל... וידברו עלי רעה... שלח אלי משלחת מלאכים רעים, המלך דיבר: רדה אלי.

על המידע שהודלף לו, שבעקבותיו ברח וניצל, הוא מספר:

ואני לתומי הולך... במלון והנה איש... ויאמר: הימלט על נפשך.

בפירושו לשלוש פרשיות - וישב, מקץ, ויגש - משתקף סיפור הבגידה שחווה על בשרו, בתארו את הצלחת יוסף להתגבר על מקורבי השלטון המתנכרים לו (בר' מא):

בהיותו לפני פרעה, לא היה אדם יכול לדבר כנגדו. אבל בצאתו מלפניו ללכת בכל הארץ, היתה לו סכנה עצומה... ולא ערער אדם עליו, כי מה' היתה לו.

נראה שאברבנאל ראה את קווי הדמיון בין מעמדו בפורטוגל ובספרד ובין יוסף במצרים. בהקדמתו לפירושו להגדה של פסח, הוא נוקט סגנון המזכיר את הצלחת יוסף:

כי הפרני אלקים בארץ ההיא, שם ציוה ה' את הברכה באסמי.

אך בפירושו לפרשת ויגש, הוא מסביר את ההבדל בין ברכת האל ליוסף ובית אביו במצרים לבין המכות שניחתו עליו בבתי המלוכה ששירת בהם (בר' מו):

שמהשגחת השם היה, שבהיות רעב בארץ מצרים, ויוסף מכלכל את כל בית אביו, לא הלשינו עליו אנשי דמים ומרמה.



עורך: הרב ד"ר חיים טלבי עורך לשוני: ד"ר יחיאל קארה תאריך עדכון אחרון: 03/07/2016

לקריאה נוספת[]

  • תולדות המחבר במבוא לספר זבח פסח, אשר חברו דון יצחק אברבנאל, בן השר יהודה אברבנאל, נדפס ב"ויניציאה" בשנת ש"ה לפ"ק (1545). נכלל באוצר פרושים וציורים של הגדה לפסח משנת תרע"ז (1917) על ידי יהודה דוד אייזענשטיין, מחבר אוצר ישראל והודפס בשנת תשל"ו (1975) בהוצאת ספרים "שילה" , תל אביב
  • הערך "אַ‏בְרַ‏בַ‏‏נְאֵל" באוצר ישראל כרך ראשון, עמ' 96

שני המקורות הראשונים דומים אך לא זהים


מבחר פרשנות[]

ספר שופטים - פרק א'
מדוע הוזכרו שוב מלחמות בני-יהודה בחברון... הרי כבר נזכרו בספר יהושע "לפי שמלחמה ראשונה היה שורש גדול לשאר המלחמות"..."יהודה יעלה...וזה להפחיד בגבורותיו הגוים כלם"
בין שבט יהודה ושבט בנימין "לפי שהיה בינהם אהבה רבה וגם להיותם שכנים בארצם.
למה קיצצו בהונות ידיו ורגחיו של מלך בזק "לפי שבהיותו מלך לא היה ראוי שינוס מן המלחמה" וכן גמול על מה שעשה לשאר המלכים.
ירושלים, חברון ודביר ירושלים נלכדה אחרי המלחמה בבזק, אליה הובא מלכה, ואוזכר גם מלחמת כלב נשיא יהודה - הכוונה להזכיר מלחמות בני יהודה - החדשות והישנות.
ויתן את חברון לכלב - נזכר פעם רביעית והרי ניתן לפני חלוקת הארץ ולא יוחס הדבר לחלוקה לשבט יהודה כלב לבדו כבש את "את שלשה בני הענק" - שבט יהודה נתן לשבט שמעון את הדרום ואת יריחו לבני קיני. ופירוש יונתן אומר כי לא התמידה ההצלחה את שבט יהודה בשל "פשעי בית יהודה שחטאו אח"כ
האם נכבשה ירושלים ? (נזכר 3 פעמים) מדוע יוחסה לנחלת שבט בנימין ירושלים הייתה מחוז גדול: חלקה ביהודה וחלקה בבנימין. יהודה שרף את חלקו בעיר, בנימין-לא, שם התמקמו היבוסים. ועוד מבצר "ציון" היה חזק ושני השבטים לא כבשו את העיר.
למה חזר ומנה את הערים שלא נכבשו בית אל נכבשה, אבל בשאר הערים "נתרשלו" בית יוסף ועודנתפייס לחמדת מס". התוצאה "בתחילה היה יכול להורישם" ולא עשו כן "ולכן קמו עליהם"
רק יהודה ויוסף נלחמו והצליחו , שאר השבטים "לא עשו כן והניחו את העמים בכרתם להם ברית שהיה ההיפך מה שציוום האל יתברך..."מפני זה בא מלאך האלוקים (בפרק הבא)

שיזכור ונמשכו הרעות כולם

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 אוצר ישראל כרך א', עמודים 99 והילך
  2. ‏ספר שמות, כ"ג, כ'‏
  3. דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה-דעות עמ' 96 והילך‏
  4. ‏יצא במהדורות אחדות כולל איורים נאים‏
  5. דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה-דעות עמ' 99
  6. 6.0 6.1 6.2 6.3 בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל מדינאי והוגה-דעות
Advertisement