Family Wiki
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית


הציון שמעל מערת קבורתו של רבי משה אלשיך בבית העלמין העתיק בצפת.

רבי משה אלשיך (מכונה האלשיך הקדוש)[1] (ה'רס"ז, 1506/1507 - י"ג בניסן ש"ס, 1600[2]), היה פרשן ומחבר דרשות מפורסמות על התורה (המכונות 'אלשיך'), שד"ר, ופוסק בצפת. תלמידם של רבי יוסף טאיטאצאק ורבי יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל בתלמוד ובהלכה.

ביוגרפיה[]

נולד לחיים[3] באדריאנופול, שם למד בישיבתו של רבי יוסף קארו. מאוחר יותר עבר לישיבתו של יוסף טאיטאצאק בסלוניקי. בשנת ה'רצ"ה (1535) עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. כבר בגיל צעיר יחסית בלט כפוסק הלכה. שנה לאחר מכן, בשנת ה'רצ"ו (1536), כאשר עלה ר' יוסף קארו לצפת, כבר שימש בה ר' משה אלשיך כאחד מדייני צפת. לימים נדפס קובץ של מאה וארבעים מתשובותיו בספר שו"ת בשם 'הרב משה'.

ר' משה עמד בראשן של שתי ישיבות בצפת, בהן לימד עיון[4]. בהקדמה לספרו תורת משה המכיל דרשות על התורה, כותב המהר"מ אלשיך שעיקר עיסוקו היה בלימוד העיון ואת דרשותיו על התורה כתב בימי שישי לעת מצוא.

לאחר חידוש הסמיכה על ידי ר' יעקב בירב הוסמך ר' משה אלשיך על ידי רבו, ר' יוסף קארו. ר' משה עצמו סמך את רבי יום טוב צהלון. ישנה מסורת לפיה סירב האר"י ללמד את ר' משה אלשייך קבלה[5].

בימי זקנתו בשנת ה'ש"ן (1590) בקירוב יצא כשד"ר בשליחות אל סוריה, טורקיה ופרס.

רבי משה אלשיך זכה להערצה רבה בימי חייו ולאחר מכן ויש המוסיפים, עד היום, לשמו את הכינוי 'הקדוש'. ר' משה נפטר ונקבר בצפת. בית כנסת עתיק הקרוי 'בית הכנסת האלשיך הקדוש' נמצא בעיר העתיקה של צפת.

בין תלמידיו היה רבי יצחק בן רבי מרדכי גרשון טריויס.

חיבוריו[]

הרב אלשיך חיבר פירוש על התורה בשם 'תורת משה', ספרי הנביאים וחמש מגילות. בהקדמתו לפירושו על ספר דניאל הוא מסביר את דרך כתיבת פירושיו ומציין שפירושיו הם עיבוד של דרשות שנשא. כמו כן חיבר פירוש למסכת אבות בשם 'ירים משה', פירוש להגדה של פסח וכן קינות על חורבן בית המקדש ועל 'גלות השכינה'. בסוף ימיו כתב הרב אלשיך מאמר בשם 'חזות קשה' ובה תיאר את ראשית ירידתה של העיר צפת מגדולתה. על חיבוריו והשקפותיו של האלשיך נכתב ספרו של שמעון שלם, ר' משה אלשיך - לחקר שיטתו הפרשנית והשקפותיו בענייני מחשבה ומוסר, ירושלים תשכ"ו.

מדוע בני ישראל  ירדו מצרימה[]

הרב מרדכי ברלין בדרשה לפרשת השבוע "פרשת שמות" הציג את השאלה הבאה: כאשר אברהם אבינו התבשר על "מהפכת סדום ועמורה" הוא בקש מהקדוש ברוך הוא כי יחוס על אנשי סדום. מדוע הוא לא בקש רחמים על בני ישראל, כאשר התבשר ב"ברית בין הבתרים" כי "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".

הרב משה אלשיך שואל:"והנה לבא אל הענין. ראוי כל איש חכם לבב לדרוש ולתור בחכמה על מה עשה ה' ככה לקדושים אשר בארץ. יעקב וכל הנפש הבאה מצרימה לתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם ר"י שנה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה מה פשעם ומה חטאתם והלא לא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא חלילה:"

וכך הוא הגיב:תורת משה - אלשיך, שמות א׳:א׳:כ״ד-כ״ה כלל הדברים כי מה' יצא הדבר להגלותם מצרימה למען ענותם להתיך חלאת זוהמת נחש כהיתוך כסף בתוך כור והגו סוגים מכסף והיה הכסף אשר יצאו ממצרים והסוגים הנותרים הן המה כל המתים בימי אפילה כמדובר וע"כ לא יצאו רק א' מנ' או מה' מאות כמו שאמרו ז"ל ובדבר הזה נבא אל כוונת מקרא שכת' ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כי הלא יקשה אומ' ידוע תדע שהוא כפול וגם הכנסו בגרות ובל' יחיד גר יהיה זרעך וצאתו תעבדום ועינוי ובל' רבים וגם או' ואח"כ יצאו ברכוש גדול שאם הוא על שנצלו את מצרים מכלי כסף וזהב ושמלות היאמרו לאיש נכה אותך אלף מכות ואתן לך אחרי כן אלף כסף הלא יצא שכרו בהפסדו ולא עוד אלא שהרכוש ההוא אינו שוה בנזק השעבוד. כי בזה נצחו את הרצריים בימי אלכסנדרוס בשאלם מאתנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות שהשיבו ישראל שיפרעו להם שכירות עבודתם ד' מאות שנה. ועוד כי הלא הדור היוצא נטלו העושר ולא אשר עבדו ומתו שמה: כה

  • [www.sefaria.org.il/sheets/149156 המקור]

ספריו[]

קישורים חיצוניים[]

  • המקור:הויקיפדיה העברית

מרדכי מרגליות (עורך), "רבי משה אלשיך", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1081-1079, באתר HebrewBooks

משה אלשיך, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת

מספריו

הערות שוליים[]

  1. אחד מחמישה המכונים כך: האחרים: רבי יהודה הנשיא (רבנו הקדוש) השל"ה, האר"י ו'האור החיים'
  2. לפי זאב וילנאי נפטר רבי משה בשנת שנ"ג - 1593[דרוש מקור]
  3. שם אביו ע"פ הנכתב על מצבתו
  4. הקדמה לספרו רב פנינים
  5. ספר "שבט מוסר" כג, כא, גרסאות נוספות מופיעות בספר החזיונות למהרח"ו ירושלים תשי"ד עמ' ח', ובגרסה אחרת בספרו של ר' יוסף סמברי דברי יוסף (מהדורת י' שטובר) ירושלים תשנ"ד, עמ' 359-360.
Advertisement