(בעקבות שיעורו של שמעון פרויליך בליל שבועות בקדומים)

בעקבות אירועים היסטוריים ופרטיים מצאנו כח רבי עקיבא ניחם את חבריו . האם ניתן להנחם בכך גם במקרים דומים היום ?

מדוע נשמע קול המונה של רומי, לאחר חורבן ירושלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

חיילי הבריגדה היהודית בקולוסאום ברומא בשנת 1944 עם בעלות הברית שכבשו את איטליה מהגרמנים- [1] אולי מראה זה חזה רבי עקיבא

וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך. ושמעו קול המונה של רומי מפלטה (ברחוק) מאה ועשרים מיל. [2]


והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו מפני מה אתה משחק ? אמר להם, ואתם מפני מה אתם בוכים ?. אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה.

אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה ?

בעיר פּ‏וּ‏טיאוֹ‏לי, ממנה הגיעו היהודים מארץ ישראל לאיטליה היה מספר רב של יהודים. [3] ועוד הם פגשו בגולה בנערים משננים הלכות מעשר ותרומה, אמרו אלה יהודים. (אולי גם זה ניחם את רבי עקיבא) [4] .

השועל שיצא מקודש הקדשים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שועל צוקים מדרום ארץ ישראל צילם:Eyal Bartov

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק. אמר להם: מפני מה אתם בוכים. אמרו לו: מקום שכתוב בו [5] והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה ?

אמר להן לכך אני מצחק דכתיב [6] ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב [7] לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב [8] עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:

המקור: תלמוד בבלי כ"ד, א' וב'

מחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע על קידוש החודש[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנימציה של מצבי הירח במהלך החודש. כשנראה הירח לאחר היעלמותו, מוכרז על קידוש החודש.

המשנה אומרת:" אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך. שלח לו ר"ג: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו ר"ע מיצר. אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר [9] אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו.

בא לו אצל ר' דוסא בן הורכינס אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר [10] ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה.

נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו עמד ר"ג ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי.

ובגמרא נאמר: דתניא הלך ר"ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר אמר לו [רבי] מפני מה אתה מיצר אמר לו <רבי> עקיבא ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש ואל יגזור עליו גזירה זו א"ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור אמר לו הרי הוא אומר (ויקרא כג) אתם (ויקרא כג) אתם (ויקרא כג</ref> אתם ג' פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני נחמתני:

ובהמשך הוא הרחיב את הרעיון - בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו': ת"ר למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד ואומר [11]\ ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר [12] וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל בדן זה שמשון ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן יפתח כמשמעו ואומר [13] משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים ואומר [14] ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר [15] אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה: נטל מקלו ומעותיו בידו: תנו רבנן כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן:

המקור: תלמוד בבלי, ראש השנה כ"ה, א'-ב':

"אין מבטלין תלמוד תורה למת עד שתצא נשמתו"[עריכה | עריכת קוד מקור]

המקרה האחרון עוסק באירוע מחיי הפרט: פטירת בנו של רבי עקיבא

אין מבטלין תלמוד תורה למת עד שתצא נשמתו.
וכשהיה שמעון בנו של רבי עקיבא חולה, לא ביטל מבית המדרש שלו, אלא פיקדו ביד שלוחין.
בא הראשון ואמר לו: נטען, אמר להם: שאלו.
בא השני ואמר לו: הכביד, החזירן לתלמוד תורה.
בא השלישי ואמר לו: גוסס, אמר להם: שאלו.
בא הרביעי ואמר לו: השלים.
עמד וחלץ את תפיליו וקרע את בגדיו, ואמר להם: אחינו ישראל שמעו,
עד כאן היינו חייבין בתלמוד תורה, מכאן ואילך אני ואתם חייבין בכבודו של מת.
נתקבצו קהל גדול לכבוד בנו של רבי עקיבא,
אמר להם: הוציאו לי ספסל מן הקברות.
הוציאו לו ספסל מן הקברות, וישב עליו ודרש ואמר: אחינו ישראל שמעו,
לא שאני חכם - יש כאן חכמים ממני,
ולא שאני עשיר - יש כאן עשירים ממני,
אנשי דרום מכירין את רבי עקיבא, אנשי גליל מאין מכירין?
האנשים מכירין את רבי עקיבא, הנשים והטף מאין?
אלא יודע אני ששכרכם מרובה, שלא נצטערתם ובאתם אלא לכבוד תורה ולשם מצווה.
מנוחם אני, אילו היו לי שבעה בנים וקברתים כשמת בני.
ולא שאדם רוצה לקבור את בניו, אלא יודע אני שבני בן העולם הבא הוא, שזיכה את הרבים.
[מסכת שמחות, פרק ח, הלכה יג].


ובאיכה רבה נאמר:

חטאו בכפלים
דכתיב: חטא חטאה ירושלם.
ולקו בכפלים
דכתיב: (ישעיה מ') כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה.
 
ולסיכום (האגדות, אלו מהחלק הראשון) , נאמר:בלשון הזה אמרו לו:
עקיבא נחמתנו, תתנחם ברגלי מבשר.

על ההתמודדות הפנימית[עריכה | עריכת קוד מקור]

שמואל פאוסט כתב על כך ב[1] "מקור ראשון":"התפיסה שמציג ר' עקיבא איננה בהכרח הנורמטיבית, המקובלת, ובוודאי לא היחידה המבוטאת בסיפור, כפי שאולי נדמה במבט ראשון. אמנם דמותו וגישתו זאת הן הדומיננטיות, אך קריאה קשובה תגלה את האופוזיציות לתפיסה המסתתרות בסיפור. לולי היה צריך להיאבק על תפיסתו, אפשר היה לקצר את הסיפור לשורות ספורות בלבד, ולא היינו נזקקים לארבע פעימות בכל אחת משתי מערכות הסיפור.

בחלק הראשון ניצבים מולו הן השלוחין, המופיעים באמירה מפורשת, והן התלמידים, המופיעים באופן מובלע. השליחים שהפקיד ר' עקיבא על בנו אינם מגינים עליו מפני ביטול תורה ואינם ממתינים עם ההודעה לרגע יציאת הנשמה. כמי שהופקדו על שלום הבן בעת שאביו בבית המדרש, הם מוצאים לנכון לעדכן את האב בכל אחד משלבי דרדור מצבו של החולה. אמרנו שתפקידם העלילתי של השליחים הוא להעצים את המתח ולהעלות אותו מדרגה לדרגה. תפקיד נוסף נודע להם, כתפקידם של שליחים (תמיד שלושה) במיתוסים ואגדות לרוב. הם כמו מעניקים לאב שלוש הזדמנויות לחזור בו מדרכו הנצמדת לקו הנוקשה, הפורמלי, הבלתי-פרסונלי. הזדמנויות שהגיבור הטראגי כמובן אינו מנצל. במקביל להגעת השליחים בזה אחר זה, ר' עקיבא מנהל מעין דיאלוג נסתר עם תלמידיו. לתלמידי ר' עקיבא אין זה ברור כלל וכלל שיש להתמיד בלימוד התורה גם בזמן שבנו חולה. עם שמיעת הבשורה מפי השליח הראשון, מפסיקים התלמידים מתלמודם ומשתתקים. ר' עקיבא מעודד אותם להמשיך: "שאלו!". עם בואו של השני, התלמידים כבר בטוחים שיש להפסיק את תלמוד התורה, אך ר' עקיבא, באופן נחוש ואקטיבי "מחזירן לתלמוד תורה". הם עודם מהססים עם בואו של השלישי, מבשר הגסיסה, ושוב פוקד הרב: "שאלו!".

בחלק השני מנהל ר' עקיבא דיאלוג נסתר עם הקהל שנאסף ללוויה. קהל גדול התקבץ, כפי שאומר הסיפור במפורש, לכבוד בנו של ר' עקיבא. לא באו לכבודו של מת סתם מצד אחד, ואף לא לכבודו של שמעון בן עקיבא מצד שני, אלא בדיוק לכבוד "בנו של רבי עקיבא". גדול התנאים, החכם הגדול, העשיר המופלג, הנודע בשערי יבנה, לוד ובני-ברק בדרום כמו בשערי טבריה, חמת וציפורי בגליל, הנערץ על הגברים לומדי התורה כמו על הנשים הנפעמות מ"ירושלים של זהב" שהעניק לרעייתו. ר' עקיבא מתאמץ מאוד להרחיק את הפן האישי המובהק הזה. האירוניה כאן גלויה. הכל יודעים שקהל כה גדול, נשים, גברים וטף, מדרום ועד צפון, התקבצו במיוחד לכבודו של רבי עקיבא, גדול החכמים, המוכר והאהוב. אך החזרה והפירוט, ארבע פעמים, נשמעים גם כמעט כניסיון שכנוע עצמי, כמאבק פנימי שמנהל רבי עקיבא בתוככי נפשו המיוסרת. כשהוא אומר "מנוחם אני, אילו היו לי שבעה בנים וקברתים כשמת בני" - ואפשר כמעט לשמוע את זעקת השבר והכאב הפולחת את הקהל לשמע הדברים - הוא אינו מנותק מרגשות. "ולא שאדם רוצה לקבור את בניו", הוא ממהר לומר. ההתנצלות המובלעת בדבריו חושפת את ההתמודדות הפנימית שהוא נתון בה, ואת מודעותו המלאה למימד האנושי הטרגי.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. המקור: תמונה זו נסרקה מחוברת "הגלגל" שיצאה לאור ב-11.10.1944
  2. מפיטיוליסס היום Puzzuoli, הוא עתיק הים נמל קמפניה, בממלכת נאפולי לפי (ספרי, עקב, פ"י מ"ג
  3. פאולוס התרסי מספר כי בשנת 63 לספירה מצא שם מספר רב של אחים - הכינוי שייחד ליהודים, אוהדי הנצרות
  4. התלמוד מספר עוד:"דלמא: רבי ליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי. עלון לחד אתר ואשכחון מיינוקיא עבדון גבשושין ואמרין: הכין בני ארעא דישראל עבדיו ואמרין: ההן תרומה וההן מעשר. אמרין: מסתברא דאית הכא יהודאין" (ירושלמי, סנהדרין פ"ג, כ"ה ע"ד
  5. במדבר א
  6. ישעיהו ח
  7. מיכה ג
  8. זכריה ח
  9. ויקרא כג
  10. שמות כד
  11. שמואל א יב
  12. שמואל א יב
  13. תהילים צט
  14. דברים יז
  15. קוהלת ז
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.