Family Wiki
Advertisement

על היחס בין משה רבינו לבין יהושע בן נון כתב רבי צדוק מלובלין: משה רבינו ביטא את החכמה האידאלית (זכה לתאנה) ואילויהושע בן נון את המלכות (היה נצר התאנה) כפי שהובא במאמרו [1]:
ואמרו ספר יהושע, - כי אמרו [2]: "נוצר תאנה יאכל פריה" מדבר ביהושע וכו'... נמשלה תורה כתאנה וכו', "יאכל פריה" - פרי של תורה מלכות ושרות וכו' עיין שם. ומשה רבינו ע"ה זכה לתאנה שהוא מקור לחכמה וכמו שאמרו [3]: אב בתורה אב בחכמה, אבל לא זכה לפרי, כי "נוצר תאנה" היה יהושע, כי משה רבינו ע"ה הוא עצם התאנה כמו שזכה ונקרא התורה על שמו תורת משה [4], וכנודע מטעם האריז"ל בביאור לשון חז"ל [5] "משה שפיר קאמרת", כי כח התורה והחכמה שבכל הנפשות מישראל הוא נשמת משה רבינו ע"ה. ויהושע היה נוצר התאנה כדרך שאמרו שם במדרש אחר כך על "ושומר אדוניו" זה יהושע, ששימש למשה, והוא זכה לאכילת הפרי והוא כבישת הארץ שהוא פרי התורה, כמו שנאמר [6] "למען ירבו וגו' על האדמה" ועוד כמה פסוקים, וזהו המלכות ושרות שזכר במדרש, כי המלוכה היא ביחס אל הארץ, ולזה היה יהושע כלי מוכן ביחוד דוגמת משה רבינו ע"ה לתורה. וכמו שאמרו בספרי [7]: אם אתה עובר לפניהם עוברין ואם לאו אין עוברין...

אי אפשר לחמה להשיג גבול הלבנה[]

וכן במשה ויהושע, כמו שיהושע לא זכה למעלת משה בגוף התאנה כך משה לא זכה למעלת יהושע באכילת הפרי עם שנשתוקק לה הרבה, כי גבולות נתן ה' יתברך לחמה ולבנה, וכמו שאין הלבנה משגת גבול החמה כך אי אפשר לחמה להשיג גבול הלבנה. ובהיות משה רבינו ע"ה מקור התורה והחכמה כמו שאמרנו ונשתוקק לארץ ישראל שהיא פרי התורה, למדנו שהחכמה והתורה כוספת ומתאוה לפריה והוא ערכה של ארץ ישראל.

והוא ספר יהושע שהוא אור פרי התורה[]

וזהו שאמרו שאלמלא חטאו היה נותן להם רק התורה והוא התאנה ופריה, והוא ספר יהושע, שכל אחד חיבר ספרו גילה בו מצפוני לבו ואורו שהשפיע לו ה' יתברך, ומשה רבינו ע"ה כתב התורה, מה שהאיר לו ה' יתברך להאיר לכל באי העולם, ונשתוקק להשלמתו, והוא ספר יהושע שהוא אור פרי התורה, רצה לומר ערכה וסדורה של ארץ ישראל וסדר כבישותה, שזהו אורו של יהושע שחלק לו ה' יתברך להשפיע לבאי העולם ולהנחילם הארץ, שדבר זה כתבו וגנז אורו בספרו שיש לזה שייכות עם התורה שהרי משה רבינו ע"ה נשתוקק לזה שזה פרי התורה... מאמר הנזכר הוא ממש מאמרם פרק קמא דעבודה זרה (ה.): אלמלא אבותינו חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם...

תיכף לסיום תורה שבכתב והתחלה לתורה שבעל פה[]

ולכך נפשו (של יהושע) שהיה בתחילה משיג התורה שבכתב ואחר כך תורה שבעל פה, נפשו הוא כח ההמשכה של תורה שבכתב לתורה שבעל פה, רצה לומר הכח הזה של רמיזות כל תורה שבעל פה בתורה שבכתב, והוא הכח המנחיל את הארץ, והוא כמו כח ממוצע בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, שהוא תיכף לסיום תורה שבכתב והתחלה לתורה שבעל פה, והוא כמו אמצעי ביניהם, רצה לומר כח תורה שבעל פה מצד שתורה שבכתב שופע בה, וכך כל נפשות דורו.

ארץ ישראל - הכרה הברורה של השראת שכינתו[]

ולכך ספר יהושע ערכה של ארץ ישראל, ספר הוא חקיקות דברי חכמתו... ורצה לומר חקיקות כח נפשו, וכח נפשו היא ערכה וסידורה של ארץ ישראל, לא גוף הארץ עצמה רק ערכה והנחלתה וסידורה לשבטי ישראל, ודבר זה הוא פרי התורה שבכתב עד שלא הגיע לכלל לידה שהוא גמר פירי שהיה בימי דוד המלך ע"ה (ותהיה בשלמות אם ירצה ה' בימי בן דוד המקווה), רק התחלת הוצאת פירי, ואלמלא זכו ישראל להיות קולטים אז כל קדושת הארץ ולכבשה כולה וכל הגוים דהיינו ע"י כח ההכרה הברורה של השראת שכינתו בכל מקום מדרך כף רגליהם שבאור פני מלך חיים, ויבולע המות לנצח והאלילים כליל יחלוף, והכרה הזו הוא ע"י השלמת כל כח החכמה שנתן ה' יתברך ללבות בני אדם, שזו לבדו ענין החכמה שמסר ה' יתברך לבני אדם כדי שיכירו כבוד שמו.

ספר יהושע - המשכה של התורה[]

והשלמת כל סדר החכמה ההוא שסידר ה' יתברך הוא השלמת תכלית ההכרה הברורה אשר יעברו אז גילולים לגמרי מן הארץ, ואילו זכו אז בעת כבישה שהוא התחלת הכניסה בהכרה הזו לגמרה כולה, אז ממילא היו הם מוציאים לאור כל הנפשות מישראל וכמו שנתבאר למעלה... ואנו כמי שלא באנו לעולם [8], שאין עוד שום התחדשות, שהכל גלוי וידוע. וכן לא היו צריכים לשום ספר מתורה שבעל פה רק לתורה שבכתב שהיא אביך ושורשך וספר יהושע שהוא חקיקה זו של המשכת דברי חכמתם הכל מתוך התורה שבכתב והרמיזות באורייתא...

רק שני דברים היו צריכים מזולתם[]

ולכך נקרא ספר יהושע, שזה היה ענין נפש יהושע, שלכן זכה הוא לחבר הספר הראשון אחר תורת משה שנראה כחוץ לתורה, ועם כל זה אינו מספרים חיצונים רק מפנימות התורה הוא נמשך, ונמצא הוא היה המחדש דבר זה והראשון שעשה כן לחבר ספר חוץ לתורה, ועם כל זה יהיה מתוך התורה, וחידוש דבר זה הוא עצם כוחו, כי כל אחד מחדש דבר כפי כוחו והתחדשות החכמה שבנפשו, ואם כן כח נפשו היה דבר זה, וכך ענין ספרו, כי בכל ספרי הראשונים כל אחד גנז כל חכמת נפשו בספרו, כי ספרו הוא חקיקת חכמת נפשו, ולכך נקראים ספריהם על שמם שהוא בעצם שמם וכח נפשם, ולכך ספר יהושע הוא חקיקת דבר זה של המשכת חכמה חוץ לתורה ויוצאת מתוך התורה. וזהו ערכה של ארץ ישראל, שהוא מהשתדלות אדם בדרך הטבע ואע"פ כן יודע שאינו מהשתדלותו רק הכל מה' יתברך. ובספר זה לבד עם התורה היה די אלמלא לא חטאו, שהיה כל התורה שבעל פה שהיא כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש גלוי להם, רק ששני דברים אלו היה צריכים מזולתם התורה וספר יהושע.

המקור:ליקוטי מאמרים, ס' יהושע [9]

הערות שוליים[]

{{הערות שוליים}]

  1. המקור הובא בשיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים
  2. במדבר רבה יב, ט
  3. מגילה יג.
  4. במדבר רבה שם)
  5. שבת קא ע"ב
  6. דברים יא, כא
  7. ואתחנן פיסקא כט
  8. עבודה זרה ה.
  9. רבי צדוק מלובלין, ליקוטי מאמרים, ס' יהושע, עמ' א-טו] http://www.halachabrura.org/agada/ned22-28.htm ]
Advertisement