Family Wiki
Register
Advertisement
Rachel Elior1 (By Sasson Tiram)-1-

רחל אליאור

רחל אליאור (נולדה ב-28 בדצמבר 1949) היא פרופסור אמריטה ומופקדת הקתדרה על שם ג'ון וגולדה כהן לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[]

רחל אליאור נולדה וגדלה בירושלים, הייתה חברה בתנועת הצופים, בגדוד איילון, בשבט מודיעין בירושלים ויצאה עם גרעין צפיר לנח"ל. שירתה בנח"ל סיני, בקיבוץ מפלסים ובקיבוץ חצרים בין השנים 1969-1967. בין השנים 1976-1969 למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, מהתואר הראשון אותו סיימה בהצטיינות יתרה, עד התואר השלישי, אותו סיימה בהצטיינות יתרה (summa cum laude). נושא עבודת הדוקטורט שלה היה: "תורת האלוהות בדור השני של חסידות חב"ד", אותו כתבה בהדרכתה של רבקה שץ-אופנהיימר והשלימה ב-1976. הייתה בין ראשוני הזוכים במלגת אלון, לשנים 1979- 1982. בין מוריה נמנים גם ישעיהו תשבי, אפרים גוטליב, יוסף דן וצבי ורבלובסקי.

אליאור לימדה ומלמדת בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית מאז 1978, בשנת 1994 התמנתה לפרופסור מן המניין. כיהנה כראש החוג ושימשה שנים אחדות יועצת נשיא האוניברסיטה העברית לענייני מעמד האישה. אליאור השתתפה כעמיתת מחקר בכירה במרכז סכוליון באוניברסיטה העברית בשנים 2008-2005, ומכהנת כעמיתת מחקר בכירה במכון ון ליר בירושלים. היא לימדה באוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת מישיגן באן ארבור, ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת קייס ווסטרן בקליבלנד, באוברלין קולג' ויוניברסיטי קולג' שבלונדון, באוניברסיטת טוקיו ובאוניברסיטת דושישה בקיוטו. הייתה עמיתת מחקר במרכז אוקספורד ללימודי היהדות.

היא עורכת כתב העת "מחקרי ירושלים במחשבת ישראל", וחברה במועצת המערכת של כתבי עת נוספים, בהם: Studies in Spirituality היוצא לאור באוניברסיטת ניימיכן שבהולנד, בכתב העת "זהויות" היוצא לאור במכון ון ליר בירושלים, בכתב העת Scripta Judaica Cracoviensia הרואה אור באוניברסיטה היאגלונית בקראקוב שבפולין, ובמערכת סדרת ספרים ביהדות של הוצאת בריל בהולנד. אליאור זכתה בפרס גרשם שלום לחקר הקבלה מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לשנת 2006.[1] בשנת 2010 הקדישו לה עמיתיה חוקרי המיסטיקה היהודית והנוצרית הקדומה ב-Society of Biblical Literature את קובץ המחקרים באותיות של אור.[2]

אליאור מכהנת כחברת המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, חברה בצוות המייסד של המועצה ליהדות חופשית, חברה במועצה הציבורית של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, חברה במועצה הבינלאומית של הספרייה הלאומית בירושלים, חברה בוועדת ההיגוי של בית המדרש "חברותא" בהר הצופים, היא יושבת ראש הוועדה האקדמית של קרן ליאון [חיים יהודה] רות וחברה בפורום תג-מאיר.

רחל אליאור נשואה למיכאל אליאור ולהם שלושה ילדים. 

מחקריה[]

רחל אליאור עוסקת ביצירה המיסטית היהודית מהעת העתיקה ועד לעת החדשה. המיסטיקה היהודית היא מאפיקי היצירה היהודית שמבטאים את הפער בין המציאות כפי שהיא, לבין המציאות כפי שהיא צריכה להיות במחשבה המיתית, הקבלית והמשיחית. לדעתה פרקים רבים במיסטיקה היהודית משקפים היסטוריה של הרוח היוצרת הנכתבת בידי המובסים, הגולים והמגורשים, שאין לאל ידם לשנות את שרירותה של ההיסטוריה המתרחשת בתחום הגלוי, אך יש ביכולתם לבנות עולמות שברוח, המפרשים את משמעותה הנסתרת של ההיסטוריה המתרחשת בין חורבן לתקווה ובין גלות לגאולה. החיבורים המיסטיים מהווים פרקים בהיסטוריה של החירות וההתרסה, התקווה והחזון. הפרקים השונים במחקריה עוסקים במיסטיקה של המרכבה וההיכלות בעת העתיקה ובמיסטיקה של הקבלה מן ‏‏‏‏‏‏המאה השש-עשרה עד למאה העשרים. המיסטיקה של המרכבה תחילתה בחזון יחזקאל במחצית האלף הראשון לפני הספירה, אחרי חורבן בית ראשון, וממשיכה עד לכתביהם של חסידי אשכנז במאה ה-13 לספירה שנכתבו בעקבות מסעי הצלב. מחקריה בספרות ההיכלות והמרכבה, שהתחברה אחרי חורבן בית שני, דנים בגלגולים שונים של המקדש (ההיכל), של מרכבת הכרובים (מרכבה) ושל שירת הקודש הקשורים בזמן מקודש, במקום מקודש ובפולחן מקודש במחשבה המיסטית בשעה שחרבו במציאות ההיסטורית. לאחריה מתחילה מיסטיקה חדשה העולה במאה ה-13 בעקבות מסעי הצלב שהחריבו קהילות יהודיות רבות באירופה. מיסטיקה זו, המערבת פרשנות רוחנית המתעמקת בסוד שמעבר לפשט וחודרת לעמקי הלשון, עם עמדה משיחית המבקשת את פשרה הנעלם של ההיסטוריה, מכונה בשם קבלה מהמאה ה-13 עד המאה העשרים. מחקריה מתמקדים בהתפתחות המאוחרת של הקבלה מן השליש הראשון של המאה השש-עשרה (ר' יוסף קארו, גליא רזא וקבלת האר"י) עבור בשבתאות המאוחרת במאה השמונה-עשרה (יעקב פרנק) ובחסידות במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה (חסידות הבעש"ט, חסידות חב"ד, חסידות פולין מהחוזה מלובלין ועד חסידות איז'ביצה-רדזין).


תורת האלוהות בדור השני של חסידות חב"ד[]

ספרה הראשון של רחל אליאור שראה אור ב-1982 בהוצאת מאגנס, הספר עוסק בהגות המיסטית החב"דית ובמאבקים שהיו קשורים בגיבושה בראשית המאה ה-19, והוא עיבוד עבודת הדוקטורט שלה. הספר עוסק בדור השני של חסידות חב"ד, במיסטיקה של תלמידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי. ניתן לחלק את הספר לשני חלקים: לתורת האלוהות של חב"ד ולעבודת השם של חב"ד. הדיון כולל הסברים של תורת הצמצום, תורת הספירות ותורת הבריאה - כל אלו הם חלקים של תורת האלוהות של חסידות חב"ד. חלקו השני של הספר נקרא "עבודת אלוהים חבד"ית" והוא דן בעבודת הנפש, בתורת הנפש בעבודה בביטול, בתורת ההיפוך, בעבודה בהתפעלות ובעבודה בתורה ובמצוות. הספר עוסק בפיתוח החסידי של התורה הקבלית ומתמקד בחיבוריהם של רב אהרון הלוי מסטרושלה, תלמידו המובהק של מייסד חב"ד, ושל רבי דב בר, המכונה "הרבי האמצעי", בנו של רב שניאור זלמן מלאדי.        


תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד[]

בספר הזה, שיצא לאור בשנת 1992 במוסד ביאליק, ניסתה אליאור להסביר מהו המפתח העקרוני שמאחד את הספרייה החב"דית שנוצרה בשלהי המאה השמונה-עשרה ובשליש הראשון של המאה התשע-עשרה. המושג שעל שמו נקרא הספר, "תורת אחדות ההפכים", הוא מושג שמחבר או מבריח את כל תורת האלוהות החב"דית, את תורת הנפש החב"דית ואת תורת עבודת השם החב"דית. הספר עוסק בצביון הרוחני של חב"ד והטענה היסודית היא שבכל דבר יש מימד גלוי ומימד נעלם ובכל דבר ישנו דבר והיפוכו. אלוהים מוגדר כ'אחדות ההפכים', 'כהתפשטות והסתלקות,' כ'שפע וצמצום' או כדבר והיפוכו, ולכן גם עבודת האלוהים מוגדרת כאחדות ההפכים המבוססת על מחויבות האדם להיענות לכפל פניו של הרצון האלוהי, הנגלה והנעלם. לעומת האל השואף להפוך את האין ליש בתהליך הבריאה מצד אחד, ושואף להפוך את היש לאין בתהליך המכונה 'הפשטת הגשמיות' ו'ביטול היש', מצד שני, נקרא האדם לסייע בהמשכת האין האלוהי אל היש הגשמי, באמצעות מעשה המצוות, ואף נקרא ל'הפשיט מגשמיות' את היש ולהשיבו אל האין בעבודת השם המכונה 'ביטול היש', דבקות התבוננות ו'התפעלות'. מתוך תפישת האל כתהליך נצחי שיש בו 'שני הפכים בנושא אחד' נגזרת תפישת עבודת האלוהים הכפולה; דהיינו חובת האדם להיענות הן לרצון האלוהי להפוך ממופשט למוחשי (הרצון הגלוי המתגלם בבריאה) והן לרצון האלוהי להפוך ממוחשי למופשט |(הרצון הנעלם הגלום במחשבת האדם). האדם יכול להיענות לשני רצונות סותרים אלה, שכן על פי התורה הקבלית החב"דית, יש לאדם שתי נפשות: 'נפש אלוהית' השואפת לחזור למקורה האלוהי ו'נפש בהמית' הנוטה לדבוק בעולם הגשמי. המאבק המתחולל בין שתי הנפשות בקרבו של כל אדם מגלם את המתח הדיאלקטי, בין הרוחני לבין הגשמי בהוויה כולה ובמקורה האלוהי: הרוחני הוא תנאי חיותו של הגשמי והגשמי הוא תנאי גילויו של הרוחני. הרוחני שואף לחזור למקורו הנעלם והגשמי שואף להתגשם במציאות המוחשית, עבודת השם הנוטה לרצון הראשון מכונה ביטול היש ודבקות ואילו עבודת השם הנוטה לרצון השני מכונה העבודה בתורה ומצוות. הספר תורגם לאנגלית וראה אור תחת הכותר: The Paradoxical Ascent to God: The Kabbalistic Theosophy of Habad.[3] 


חירות על הלוחות, המחשבה החסידית, מקורותיה המיסטיים ויסודותיה הקבליים[]

זהו ספרה השלישי של רחל אליאור על החסידות שראה אור בהוצאת האוניברסיטה המשודרת בשנת 1999. הספר עוסק בחידוש הגלום ביצירה החסידית והוא מנסה לבאר את המהות המיסטית של המחשבה החסידית ולהסביר את היחס בינה לבין המקורות הקבליים שלה. הספר מנסה להציג לקהל בשפה שווה לכל נפש את מושגי היסוד של החסידות, את משמעותם המיסטית ומקורותיהם בספרות הקבלה, ואת העובדה שהחסידות הייתה תנועת התעוררות דתית שהעלתה וגיבשה מוסדות חברתיים חדשים כגון: צדיק ועדה, פדיונות, וזיקה לרבי שאינה גאוגרפית, שכן העדה החסידית היא סוג של קהילת נאמנים על-גאוגרפית הרואה עצמה קשורה לאדמו"ר חסידי או לחצר חסידית ששמה נשאר גם אם מקומה משתנה. בחסידות נוצר טיפוס חדש של הנהגה שקוראים לו הנהגה כריזמטית, שאינה ממונה כמו ההנהגה הרבנית היהודית הקלאסית, אלא מבוססת על התאגדות וולונטרית של ציבור הבוחר לו למנהיג אדם בעל שאר רוח המגלם קשר בלתי אמצעי עם עולמות עליונים, פועל בכוחה של השראה אלוהית ואינו כפוף למוסדות הקהילה. בהנהגה החסידית אדם עולה להנהגה בזכות שאר רוחו ולא בזכות מינוי מוסכם הכפוף להסדר רציונלי, והחסידים המצטרפים אליו מרצונם ויוצרים עדה הם המאששים את הנהגתו הכריזמטית של הצדיק ותומכים בו תמיכה רוחנית וגשמית, שכן לדעתם הצדיק הוא זה המשרה על חסידיו בתוקף זיקתו הבלתי אמצעית לעולמות עליונים, ברכה גשמית ורוחנית כאחד. 

ספר זה מרחיב באופן מיוחד את הדיון בתפישת הלשון החסידית, שהיא החידוש הגדול לדעת אליאור, משום שלטענתם "בכל אות ואות יש עולמות, נשמות ואלוהות (הבעש"ט). ברגע שהאדם קובע זאת, עליו לעשות "צוהר לתיבה" (צוהר הוא חלון ותיבה היא אות או מילה בדומה למשמעותה בביטוי 'ראשי תיבות'), מהלך שמשמעו הוא חיפוש המרכיב האלוהי האין-סופי בשפה, היסוד המופשט המשתנה המצוי מעבר לסימון הגראפי המוסכם, או בלשון החסידית העולמות האלוהות והנשמות המצויים בתוך האותיות. בספר מצוי דיון מקורי בחסידות פולין במאה השמונה-עשרה והתשע-עשרה, בחסידות של ר' יעקב יצחק החוזה מלובלין ושל ר' מרדכי ליינר מייסד חסידות איזביצה ובקשרים ביניהם. בספר נערכת לראשונה השוואה חסרת תקדים בין מייסד החסידות ישראל בעל שם טוב ומייסד הפרנקיזם יעקב פרנק, ששניהם חיו באותו זמן ובאותו מקום, במחצית המאה הי"ח בפודוליה. הספר תורגם לאנגלית בשם The Mystical Origins of Hasidism[4] וכן תורגם לפולנית.                                 

פניה השונות של החירות: עיונים במיסטיקה יהודית[]

מאמר זה,[5] הוא ניסיון שיטתי ראשון להסביר מהי מיסטיקה יהודית. אליאור ניסתה להגדיר מהי מהותה של המיסטיקה היהודית, מה הופך אדם למיסטיקן, מהם גבולות הספרייה המיסטית היהודית ומה ההבדל בין השפה המיסטית לשפה המאגית. בסוף מונוגרפיה זו יש ביבליוגרפיה שאין לה אח ורע בספרות המחקר המיסטית: רשימה של כל המיסטיקנים שנזכרו במאמר, שהם כולם גיבורים של היצירה המיסטית היהודית החל מהספרות שנמצאה במדבר יהודה, עבור בספרות הפסוידואפיגרפית (הספרים החיצונים) וספרות ההיכלות, וכלה בספרות הקבלית ובספרות החסידית. כל אחד מהמיסטיקנים הספרותיים, המיתיים הדמיוניים וההיסטוריים מתואר תיאור קצר בהקשר הספרותי וההיסטורי שבו נודע. לאחר מכן מובא תיאור ביבליוגרפי, ממוין באופן אלפביתי, של כל הטקסטים המיסטיים שנידונו במאמר: מפורט באופן שיטתי מי כתב כל טקסט, היכן ומתי ומהו ההקשר הספרותי וההיסטורי שלו. המאמר תורגם לאנגלית ולספרדית[6]


'נוכחות נפקדות', 'טבע דומם', ו'עלמה יפה שאין לה עיניים'[]

זהו מאמר שראה אור בתש"ס בכתב העת אלפיים וכותרת המשנה שלו היא: לשאלת נוכחותן והעדרן של נשים בלשון הקודש, בדת היהודית ובמציאות הישראלית. במאמר ניסתה אליאור להסביר מדוע בספרייה היהודית אין אף ספר שכתבה אישה בשפה העברית מדבורה הנביאה עד דבורה בארון, כך שלמעשה הספרייה של עם הספר היא הספרייה של מחציתו. בכל מאה אלף הכותרים של הספרות העברית עד המאה ה-19 המצויים בבית הספרים הלאומי, אין אף ספר שכתבה אישה, בעברית או בארמית, למעט יוצא דופן אחד, ספר השירים "עוגב רחל", שכתבה רחל מורפורגו במאה התשע-עשרה באיטליה.[7]


מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה[]

בספרה זה מתחקה רחל אליאור אחר מקורות תורת הסוד היהודית ששורשיה בימי הבית השני במגילות מדבר יהודה. ההשראה לספרה היה החיבור המיסטי-ליטורגי שפרסמה קרול ניוסום בשנת 1985, "שירות עולות השבת", שנתגלה בין מגילות מדבר יהודה. בחיבור זה המתאר את עבודת מלאכי הקודש בשבעה היכלות עליונים בזיקה למרכבת יחזקאל ולעבודת הכוהנים והלווים במקדש, טוענת אליאור להימצאותו של קשר ישיר בין החוויה הדתית של בעלי המגילות בעולם המרכבה הוא עולם המלאכים, הקשור במסורת חזון יחזקאל, במסורת לוח השבתות השמשי בן 364 הימים ובמסורת חנוך, לבין ספרות ההיכלות והמרכבה העוסקת בעולם המלאכים ובחנוך-מטטרון ומכאן ניתן ליצור רצף מושגי מחזון יחזקאל ומסורת המרכבה ומסורת חנוך בעל חזון המרכבה לפני הספירה, עד חזיונותיו של רבי ישמעאל כהן גדול העולה בהיכלות ורואה את עולם המרכבה, מעיד על עבודת המלאכים בהיכלות עליונים ופוגש את חנוך-מטטרון בהיכל השביעי, במאות הראשונות אחרי החורבן, בספר היכלות הנודע בשם חנוך השלישי ובספר היכלות רבתי.

אליאור סבורה כי חקר המיסטיקה היהודית הקדומה, שאביו מולידו היה גרשם שלום, התנהל עד כה בנפרד מהמציאות ההיסטורית של עם ישראל שעל רקעה נכתב. ספרה זה של רחל אליאור הוא הראשון שמעניק פרספקטיבה רחבה למציאות ההיסטורית שמחוץ לטקסטים הנידונים ולתיאור השתלשלותם הכרונולוגית.

בספרה מתארת רחל אליאור קבוצת כוהנים מבית צדוק, שהודחו מן הכהונה הגדולה בתקופה שקדמה למרד החשמונאים. הם התארגנו ככת מתבדלת, והחזיקו בתורה בעלת אופי מיסטי אופוזיציוני. תורה זו מתבטאת במגילות מדבר יהודה ובספרים האפוקליפטיים החיצוניים. בתחילה בספר חנוך ובספר היובלים ומאוחר יותר בספרות ההיכלות. וכך הופכת תורה זו למקור תורת הסוד של ימי הביניים.

המיסטיקה של ספרות זו נעוצה בעבודת הקודש שנשמרה בידי כ"ד משמרות הכוהנים בבית המקדש כמתואר בספר עזרא ובדברי הימים. לאחר שהמקדש הארצי (ההיכל) נגזל מהם, הם הפנו את מבטם למקדש השמימי, (שבעה היכלות) שבו משרתים ומכהנים בקודש לא אנשים בשר ודם, כי אם מלאכי השרת ומלאכי הקודש. מאורות השמים היו רבי חשיבות אצלם, ובעיקר השמש שקובעת את לוח השנה שהוא גם לוח עבודת הקודש. לדידם אין לסטות מלוח מקודש זה בן 364 הימים ו-52 השבתות שמועדיהן ידועים, קבועים ומחושבים מראש, כפי שעשו הכוהנים מבית חשמונאי, ששלטו במקדש שבירושלים, חללו את מסורת הזמן המקודש והמקום המקודש השמור לכוהנים מבית צדוק, ודגלו בלוח משתנה שהתבסס על הירח.

ייחודה של אבחנתה של רחל אליאור היא שאין היא רואה בשינוי הלוח עניין כיתתי שולי, כי אם חלק ממכלול היסטורי-פילוסופי שלו השלכות על פני כל תחומי החיים הדתיים. לדעתה המעבר המהפכני והחדשני ללוח הירח הוא חלק מהשינוי מרחיק הלכת הכולל את דחייתה של הנבואה והפסקת יצירת טקסטים מקודשים, לצד דחיית עולם המלאכים ודחיית ההגמוניה של בית צדוק, ובמקומם עליית חשיבות הפרשנות האנושית וההסתמכות על תורה שבעל פה, על הכרעת בית הדין ומסורת האבות, כל זאת במקום להתבסס על חוקי השמיים ועל המסורת הכוהנית הנשענת רק על טקסט מקודש ונצחי.

ספרה זה של אליאור מציג תזה חדשה שקשורה בפענוח התשתית לספרות המרכבה. בספר נעשה ניסיון לקשר בין ספרות המרכבה, לספריה הכוהנית של בני צדוק מהמאות האחרונות לפני הספירה, לבין ספרות ההיכלות והמרכבה שנכתבה אחרי החורבן. מעולם לא ניסו לקשר בין מגילות מדבר יהודה לספרות ההיכלות ובספר הזה נעשה ניסיון לקשר בין השניים. בדרך כלל קישרו את מגילות מדבר יהודה לכת האיסיים עליה מספרים פילון, פליניוס ויוסף בן מתתיהו שכתבו ביונית ולטינית מחוץ לגבולות ארץ ישראל ואילו אליאור טוענת שיש לקרוא בספריית המגילות, שכולה, ללא יוצא מן הכלל, כתבי קודש, כבספריית הכוהנים בני צדוק, המופקדים על הכהונה הגדולה כידוע מהמקרא, ומגילות מדבר יהודה הן הרחבה שלה. הספר תורגם לאנגלית בשם The Three Temples: On the Emergence of Jewish Mysticism.[8]


ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה: תורת הסוד הקדומה ומקורותיה[]

ספר זה, שראה אור ב-2004, מבוסס על קובץ המחקרים שפרסמה אליאור על ספרות ההיכלות וספרות המרכבה. הספר עוסק בלוח היהודי ובזמן המיסטי, בלוח השמש ובלוח הירח, במסורת חנוך ובייחודה של התופעה הדתית בספרות ההיכלות ובזיקה של ספרות ההיכלות למקדש. הספר כולל טקסטים רבים מספרות ההיכלות.


היכלות זוטרתי[]

זהו שם טקסט מיסטי שירי שההדירה אליאור בשנת 1982. הטקסט שייך לספרות ההיכלות והמרכבה, שהיא ספרות שנכתבה בזמן תקופת המשנה והתלמוד בעברית קולחת ויפה. לא ברור מי הם המחברים, אך כותביו של המכלול הידוע כספרות ההיכלות מייחסים את חיבוריהם לרבי עקיבא ורבי ישמעאל, ולא ברור האם אלו רבי עקיבא ורבי ישמעאל הידועים או אחרים, אך ברור שהספרות מייחסת עצמה לשירת הקודש ולתפילת הקדושה.


זיכרון ונשייה - סודן של מגילות מדבר יהודה[]

ספר זה, שראה אור בהוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד בשנת 2009, עוסק במגילות מדבר יהודה ובניתוח נושאים מרכזיים הנידונים בהן. ביסודו הטענה ששרידי 930 המגילות שנמצאו במערות קומראן והגיעו לידינו בשלמותן או בחלקן, שייכים לספרייה של הכוהנים בני צדוק שאבדה, עקב מאבקים סוערים בינם לבין הכוהנים בני חשמונאי במאה השנייה לפני הספירה, ובין הצדוקים לפרושים במאה הראשונה לפני הספירה. בספר נבחן ייחודן המיסטי של המגילות העוסקות בזמן, במקום, בפולחן ובזיכרון מקודשים. הזמן המקודש קשור בלוח שמשי קבוע ומחושב מראש בן 364 ימים ו-52 שבתות; המקום המקודש קשור במקדש על הר ציון ובמסורת המרכבה והכרובים; הפולחן המקודש קשור בעבודת הכוהנים המשרתים בקודש בעשרים וארבע משמרות על פי לוח השנה; והזיכרון המקודש קשור בראשית השתלשלות הכהונה ובזיקתה לעולם המלאכים. הספר בוחן את טיבו של המאבק בין "הכוהנים הלויים בני צדוק", נושאי הזיכרון ההיסטורי השונה מזה המוכר לנו מנוסח המסורה וממסורת חכמים, לבין כוהני בית חשמונאי. הוא מסביר מדוע ספרייתם של בני צדוק, שומרי התורה שבכתב, הפכה בחלקה, בידי חכמי התורה שבעל פה, לספרים חיצונים אסורים בקריאה, ומדוע היא נדחקה מן הזיכרון ונשכחה כליל, עד שנמצאה באקראי בשנים 1947-1956. במרכז הדיון עומד המאבק בין מסורות חלופיות ובין זיכרונות היסטוריים שונים בשלהי העת העתיקה.    

ישראל בעל שם טוב ובני דורו - מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים[]

זה ספר בן שני כרכים, שראה אור בהוצאת כרמל בירושלים, תשע"ד. הספר דן בגלגוליה של המחשבה הקבלית במציאות היסטורית מורכבת באימפריה העות'מאנית ובממלכת פולין-ליטא, בין פרעות חמלניצקי בשנת 1648, לבין חלוקות פולין בסוף המאה הי"ח. הפולנים כינו תקופה זו בשם 'המבול' והיהודים קראו לה 'מצולות ים הגלות' או 'הגלות המרה', שבה התעצמו כיסופי הגאולה. במציאות זו פרחה הקבלה, שהצמיחה הן את השבתאות המשיחית הן את החסידות הקבלית.

הספר מתאר את דמותו של מייסד החסידות, ישראל בעל שם טוב, שעליו אמרו בני דורו: "אחד היה ומהראשונים לא קם כמוהו". הוא דן בעולמם של ראשוני החסידים שפעלו במחוזות שהשבתאות פרחה בהם ועוסק במהותן של שלוש תנועות רוחניות-חברתיות אלה, הקבלה, השבתאות והחסידות, וביחסי הגומלין ביניהן לבין ההנהגה הרבנית במאה השמונה-עשרה, שאסרה על הפצת הקבלה ועל תורתה המשיחית, ורדפה והחרימה את השבתאות ואת החסידות.

הנהגה רבנית זו, שנודעה בשם 'מתנגדים', פעלה בעולם שהקבלה איימה על מקור תוקפו, השבתאות המשיחית ערערה על יסודותיו והחסידות הקבלית הציבה בפניו אתגר חברתי מאיים. המתנגדים אסרו על הדפסת ספרי קבלה, שבתאות וחסידות, הטילו חרמות ונידויים לשם הגבלת לימודם ומניעת הפצתם, ואף לא נרתעו מלהלשין לשלטונות על מורי החסידות ולכלוא אותם בבית הסוהר. במהלכים דרמטיים אלה, משלהי המאה הי"ז (שבתאות) ועד לשלהי המאה הי"ח, (חסידות ושבתאות), הפכה החברה היהודית מחברה נרדפת לחברה רודפת, שהוציאה מכלל ישראל יהודים רבים בשל שייכותן לקבוצות האמורות. הספר דן בתוכנן של התורות המיסטיות והמשיחיות של אותן קבוצות ובמשמעויותיהן הדתיות, התרבותיות והחברתיות.

הספר מסתיים בדיון במניעיהם ובפעולותיהם של המחרימים והרודפים, שקשרו בין הקבלה, המשיחיות, השבתאות והחסידות, ובביאור מהות הפולמוס בין רבי יעקב עמדן, בן זמנו של הבעש"ט, שעמד בראש הרודפים, לבין רבי יהונתן אייבשיץ, שנתפש בעיניו של עמדן כראש השבתאים בדורו והיה ראש לנרדפים. הספר מבאר לראשונה את הקשר בין פולמוס זה לבין החרמת חסידי הבעש"ט כשבתאים, בידי הגאון מווילנה ועמיתיו הרבנים בממלכת פולין-ליטא, החרמה שנעשתה לדעתה של אליאור על לא עוול בכפם.[9]


נתן אדלר והעדה החסידית בפרנקפורט: הזיקה בין חבורות חסידיות במזרח אירופה ובמרכזה במאה הי"ח[]

אליאור כתבה מאמר על נתן אדלר, שהיה מקובל נודע וכיהן כרב בפרנקפורט ונודע כרבו הנערץ של החתם סופר. המאמר בא לעשות צדק לאדם שנרדף כשבתאי, למרות שלא היה שבתאי. המאמר מברר בהרחבה את טעמי הרדיפות של החסידים שנחשדו כשבתאים על לא עוול בכפם ומבאר את מקורותיהן הקבליים של ההנהגות החסידיות.[10]


ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב: מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית והפנמה רוחנית[]

במאמר זה בוחנת אליאור את זהותו המיסטית של יוסף קארו בעל שולחן ערוך ומעלה לראשונה את הסברה כי הייתה לו השפעה עצומה על הבעש"ט מייסד החסידות.[11]


תמורות במחשבה הדתית בחסידות פולין: בין "יראה" ו"אהבה" ל"עומק" ו"גוון" - מאמר עוסק בהוגיה החשובים של חסידות פולין: ר' יעקב יצחק החוזה מלובלין, מייסד חסידות פולין כתנועה רחבה, ר' מנחם מנדל מקוצק המורה החסידי המסתגף ור' מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה שהוא מייסד החסידות האנרכיסטית הקיצונית.[12]


פרסומיה[]

ספרים ומונוגרפיות שכתבה[]

  • תורת האלוהות בדור השני של חסידות חב"ד, ירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב 1982
  • תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד, ירושלים, מוסד ביאליק, תשנ"ג 1992
  • חירות על הלוחות - המחשבה החסידית, מקורותיה המיסטיים ויסודותיה הקבליים, אוניברסיטה משודרת, הוצאת משרד הביטחון, 1999
  • מקדש ומרכבה כוהנים ומלאכים היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה. ירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ג 2002
  • ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה - תורת הסוד הקדומה ומקורותיה. תל אביב, משכל, 2004
  • זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, תל אביב וירושלים 2009
  • ישראל בעל שם טוב ובני דורו - מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, א-ב, ירושלים: כרמל תשע"ד 2014
  • The Three Temples: On the Emergence of Jewish Mysticism. Oxford, The Littman Library of Jewish Civilization, 2004
  • The Mystical Origins of Hasidism. Oxford, The Littman Library of Jewish Civilization. 2006
  • Jewish Mysticism: The Infinite Expression of Freedom, Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization, 2007
  • Dybbuks and Jewish Women in Social History, Mysticism and Folklore, Urim Publications, Jerusalem .New York 2008 
  • (The Paradoxical Ascent to God: The Kabbalistic Theosophy of Habad Hasidism (SUNY Series in Judaica) Albany 1993

ספרים שההדירה[]

  • היכלות זוטרתי: כתב יד קדום מתקופת התלמוד והמשנה, ירושלים, האוניברסיטה העברית, הוצאה לאור ע"ש מאגנס, 1982
  • גליא רזא: כתב-יד קבלי מן המאה השש עשרה. ירושלים, האוניברסיטה העברית, 1981
  • דברי האדון, מהדורת ביניים, ספרו של יעקב פרנק שתרגמה מפולנית לעברית פניה שלום


ספרים בעריכתה[]

  • קבלת האר"י: דברי הכנס הבינלאומי הרביעי לחקר תולדות המיסטיקה היהודית לזכר גרשם שלום, עורכים: רחל אליאור, יהודה ליבס. ירושלים, תשנ"ב 1992.
  • צדיקים ואנשי מעשה: מחקרים בחסידות פולין. עורכים רחל אליאור, ישראל ברטל, חנא שמרוק. ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד 1994.
  • קולות רבים: ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ-אופנהיימר. עורכים רחל אליאור ויוסף דן, ירושלים, תשנ"ו 1996.
  • החלום ושברו - התנועה השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרכים ט"ו-י"ז, ירושלים, האוניברסיטה העברית, 2001
  • על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית - ספר היובל לכבודו של יוסף דן במלאת לו שבעים שנה, עם פטר שפר, טיבינגן: מוהר זיבק, 2005.
  • גן בעדן מקדם: מסורות גן עדן בישראל ובעמים, סכוליון-מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות, האוניברסיטה העברית ירושלים, הוצאת מאגנס, תש"ע
  • דברים חדשים עתיקים: מיתוס, מיסטיקה ופולמוס, פילוסופיה והלכה, אמונה וריטואל במחשבה היהודית לדורותיה, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כ"ב-כ"ג, החוג למחשבת ישראל, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשע"א
  • כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, עם יורם בילו, יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, סכוליון-מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות, האוניברסיטה העברית ירושלים: מאגנס תשע"ג
  • Men and Women: Gender Judaism and Democracy, Jerusalem: Van Leer Institute and Urim Publicatiobs, 2004.

מאמרי ביקורת על יצירתה:

  • דוד תמר, מהדורה ביקורתית של גליא רזא, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ב', תשמ"ג 1983
  • פטר שפר, מהדורה ביקורתית של היכלות זוטרתי, תרביץ, נ"ד, א', תשמ"ה 1985
  • חמוטל בר יוסף, חזון המרכבה של יחזקאל: על ספרה של רחל אליאור, מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים היכל והיכלות במיסיקה היהודית הקדומה, הארץ ספרים, 11.06.2003
  • חביבה פדיה, רחל אליאור, "מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה", מסכת, ב', תשס"ד 2004
  • חננאל מאק, כתיבת זכר ונקבה, על ספרה של רחל אליאור, "מקדש ומרכבה - כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה", (תשס'ג), דימוי, 25, תשס'ה 2005
  • דבורה דימנט, רחל אליאור, "מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה", (תשס"ג), ציון, ע"א, ד', 2006
  • בצלאל בר כוכבא, האיסיים היו גם היו, תרביץ, פ' [תשע"ב], עמ' 302-275 


קישורים חיצוניים[]

דף המאמרים של פרופ' רחל אליאור בפייסבוק https://www.facebook.com/HebrwUJewishthought/


מכּתביה:

מאמרי ביקורת על יצירתה:


הערות שוליים[]

  1. פרס לחקר הקבלה על שם גרשם שלום מטעם האקדמיה הלאומית למדעים
  2. With Letters of Light: Studies in the Dead Sea Scrolls, Early Jewish Apocalypticism, Magic, and Mysticism in Honor of Rachel Elior, (Ed. by Daphna V. Arbel & Andrei A.Orlov. De Gruyter), Berlin and New York 2010, ISBN 978-3-11-022201-2. על הספרראו כאן וכאן
  3. ראו: The Paradoxical Ascent to God: The Kabbalistic Theosophy of Habad, Albany: State University of New York Press 1992.
  4. The Mystical Origins of Hasidism (Littman Library of Jewish Civilization, Oxford 2006).
  5. פניה השונות (בארבעה חלקים), באתר האוניברסיטה העברית.
  6. ראו: Jewish Mysticism: The Infinite Expression of Freedom, Oxford 2007.
  7. ".'נוכחות נפקדות', 'טבע דומם', ו'עלמה יפה שאין לה עינים', לשאלת נוכחותן והעדרן של נשים בלשון הקודש, בדת היהודית ובמציאות הישראלית", אלפיים, 20, תש"ס, תל אביב: הוצאת עם עובד, עמ' 270-214.
  8. The Three Temples; The Three Temples: On the Emergence of Jewish Mysticism, Oxford: The Littman. Library of Jewish Civilization 2004.
  9. אליאור על ספרה.
  10. "נתן אדלר והעדה החסידית בפרנקפורט: הזיקה בין חבורות חסידיות במזרח אירופה ובמרכזה במאה היח", ציון נט, א, (תשנ"ד), עמ' 64-31. המאמר תורגם לאנגלית, בשם: "Rabbi Nathan Adler of Frankfurt and the Controversy Surrounding Him", Mysticism, Magic and Kabbalah in Ashkenazi Judaism, (ed. K. E. Grozinger.
  11. ר' יוסף קארו ור' ישראל בעש"ט, מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית והפנמה רוחנית, תרביץ ס"ה, ד (תשנ"ו), עמ' 671 -709.
  12. ״תמורות במחשבה הדתית בחסידות פולין - בין ׳יראה׳ ו׳אהבה ל׳עומק׳ ו׳גוון׳״, תרביץ - רבעון למדעי היהדות, כרך סב/ג, תשנ״ג.


קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Advertisement