Family Wiki
Register
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Jueda alvi

פסלו של ריה"ל בחצר מוזיאון ראלי "זיכרון ספרד" שבקיסריה - המקור:הויקיפדיה

רבי יהודה הלוי (ריה"ל) תלמיד חכם, פילוסוף, רופא ומגדולי המשוררים וההוגים של היהדות בימי הביניים.

רקע[]

ריה"ל נולד לפני שנת 1075‏‏[1], בעיר טודלה שבצפון ספרד, למשפחה עשירה ומשכילה, וזכה לחינוך מקיף גם בתחום היהדות וגם בתחום ההשכלה הכללית-הערבית. היה תלמידו של פרשן ופוסק התלמוד רבי יצחק אלפסי.

ריה"ל חי בתקופת הכיבוש מחדש (רקונקיסטה) של ספרד על ידי הנוצרים, מלחמת הרקונקיסטה החלה בסביבות שנת המוני אנשים ממקום למקום, וליהודים ניהן להמיר את דתם בכוח. כאשר אלו תפסו את השלטון בספרד, ברחו משם משפחות רבות, ביניהן משפחתו של הרמב"ם.

חייו בספרד[]

בשנות חייו הראשונות נדד ריה"ל בספרד כמשורר שכיר בחצרות של נכבדים באירועים חשובים. הוא נפגש עם רבי משה אבן עזרא, גדול המתודולוגים של השירה בזמנו, ועל מפגש זה מסופר שמספר משוררים ערכו תחרות: הם לקחו שיר של משה אבן עזרא, שהוא קשה מאוד מבחינת התבנית וניסו לחקות אותו. ריה"ל זכה בתחרות, שלח את השיר למשה אבן עזרא וזה הזמינו אליו. סיפור זה אכן טיפוסי לתקופת חייו הראשונה, בה חיבר הרבה שירי חשק ושירי יין.

ריה"ל התחבר למשוררים יהודיים והתקבל בכבוד גדול בטולדו, שם שימש רופא החצר של מלך קסטיליה; איש חסדו היה שלמה אבן פרוציאל, שר בחצרו של אלפונסו ה-6, אך כששלמה נרצח ב-1108, הוא עזב את טולדו ועבר לדרום ספרד. באותו זמן מצבו הכלכלי היה מאוד טוב וחוג ידידיו הלך וגדל, עד שכמעט לכל מקום שהגיע אליו, התקבל בהערצה; הוא עסק ברפואה ובמסחר.

ריה"ל התחבר במיוחד עם רבי אברהם אבן עזרא, והם נדדו יחדיו בספרד המוסלמית; ראב"ע אף מזכיר את ריה"ל מספר פעמים בפירושו למקרא (כגון בפירושו לשמות ט,א; כ,א; דניאל ט,ב). האגדה על כך שריה"ל השיא את בתו עם ראב"ע אינה נכונה, אך היא מלמדת על יחסי הקירבה ביניהם.

שלמה פרחון בהקדמה לספרו "מחברת הערוך" מזכיר אף הוא את ריה"ל וראב"ע כרבותיו, ואף מספר על שיחותיו עם ריה"ל בענייני שירה כשבאו ריה"ל וראב"ע אליו לאפריקה.

הדיוואן[]

שיריו של רבי יהודה הלוי נאספו בקובץ שירים הנקרא "דיוואן". אוסף השירים הראשון העיקרי של רבי יהודה הלוי נקרא "דיוואן מחנה יהודה" והוא נאסף על ידי חייא אל דאודי, שהיה מצאצאי ראש הגלות שברחו לספרד ומייסד שושלת בני חייא (כיום משפחות דון יחיא וחרל"פ).
בארץ ישראל במאה ה-20, ערך וההדיר ישראל זמורה את שירי רבי יהודה הלוי, והוציאם לאור בעשרה כרכים, שנושאם, בין השאר, שירי ציון, שירי דודים, שירי ידידות, יוצרות, קרובות ועוד.

הנסיעה לארץ ישראל[]

בשלב מסוים החליט ריה"ל לעלות לארץ ישראל וב-1140 עלה על אוניה לכיוון מזרח, הן משום הכמיהה לעלות לארץ ישראל והן משום שריה"ל התאכזב מהתקוה לעליית מעמדם של היהודים בגולה. בים הוא כתב שירי-ים על חיות מוזרות. הוא הגיע למצרים וריכז סביבו חוג מעריצים משכילים, ביניהם ידידו-תלמידו חלפון הלוי מדמיאט. הוא נאלץ להישאר במצרים, משום שמעריציו לא הניחו לו ללכת והוכיחו לו בק"ן הוכחות שארץ מצרים שוות ערך לארץ ישראל, אולם ריה"ל חשש שלא יספיק לנסוע לישראל, וכמעט עלה על אוניה שעמדה לצאת באותו כיוון, אולם נאלץ לחזור משום תנאי מזג האוויר. בעבר הייתה מקובלת הטענה כי ריה"ל מת במצרים, ככל הנראה כחצי שנה לאחר בואו אליה ושם גם נקבר. אולם, ממצאים מהגניזה הקהירית שנתפרסמו בשנים האחרונות מעלים כי עזב את מצרים בחודש סיון ונפטר, כנראה בארץ-ישראל, בחודש אב של אותה שנה. אגדה מהמאה ה-16 מספרת כי הוא הגיע לירושלים, נשק את אבניה ושר "ציון הלוא תשאלי", ואז פרש ישמעאלי שדהר רמסו בסוסו, וכך מת. לאגדה זו אין הוכחה מבוססת, אם כי לפי העולה ממצאי הגניזה נראה שריה"ל מת מוות לא טבעי. כנגד הסיפור של הפרש הישמעאלי ניצבת העובדה שבאותם ימים ארץ ישראל נשלטה על ידי הצלבנים.

הכוזרי[]

הפניה לערך מורחב: הכוזרי

רבי יהודה הלוי התפרסם בעיקר בזכות ספרו הפילוסופי-יהודי"הכוזרי", ספר שעבד עליו כעשרים שנה, לו יש מסגרת דרמטית מומחזת. הוא מבסס את סיפור המסגרת של הספר על התגיירותו של מלך כוזר. ביסוד הספר עומדת התמודדות נגד השיטה האריסטוטלית ששלטה בשיח הפילוסופי של התקופה, וריה"ל מצליח לחרוג מהפורמולות המקובלות ולהעמיד אלטרנטיבה בעלת קסם פיוטי ולכידות פילוסופית משל עצמה, הנלמדת עד היום כקלאסיקה יהודית.

על אף, ואולי בגלל, שהפילוסופיה היהודית של ימי הביניים לא נלמדה בחברה היהודית המסורתית בעת החדשה, קבע הגאון מווילנה כי "ספר הכוזרי הוא קודש קודשים ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו".

תפיסתו הפילוסופית של רבי יהודה הלוי[]

רבי יהודה הלוי פרש מהשכלתנות האריסטוטלית של חכמי ישראל שקדמו לו. יש בו מעט קווי דמיון לתורה הנאופלטונית, והוא מערער על הדעה שהשכל יכול להגיע לאמת אחת בנושאים מטאפיזיים. נמשך אחר הפילוסוף המוסלמי אל-ע'זאלי בספרו "הפלת הפילוסופיה".

להלן כמה מרעיונותיו הבסיסיים:

  • אין אנחנו יכולים בשכל לייחס קיום ריאלי ל"ארבעת היסודות" בהתגלותם הטהורה.
  • הוא דוחה את המטאפיזיקה של השתלשלות השכלים מכוח מה שהם חושבים על אלוהים והשתלשלות ה"ספירות" ממחשבת עצמם.
  • הוא דוחה את התפיסה האריסטוטלית בתורת אלמותיותו של השכל מכוח מספר הידיעות השכליות. גם את האמת של האריסטוטליות הוא מקבל מכוח ההתגלות ולא מכוח דרכי ההוכחה שלה.
  • הוא מודה באמת המוסרית כשכלית, אבל רק מתוך תועלתה בלבד.
  • מקור האמת הדתית היא אך ורק ההתגלות (בהר סיני). השכל לבדו אינו יכול להגיע להתחברות או לדרך המחברת לאלוהים. רק אלוהים יודע את הדרך אליו, והודיע זאת בהתגלות. ההתגלות היא במראות של חושים והיא יסוד האהבה.
  • התורה איננה יכולה לסתור את השכל הישר.
  • ההשגחה על ישראל היא מעל הטבע ונוהגת בכל הדורות.
  • לעם ישראל יש כושר דתי להשגה, שמעל לשכל (מזכיר את "כוח הנפש" שמעל לשכל, בדברי פרוקלוס). כושר זה יוצא לפועל על ידי חוקי התורה. באדם היהודי שוכנת מדרגה "ממין המלאכים" והוא מִדרגה מעולה ממדרגת ה"מדבר". למעשה כוונתו היא שביהודי יש מעלה אימננטית שמבדילה אותו משאר בני האדם.
  • הדת יכולה להתפרש בשעת הצורך גם עם הנחת "חומר קדמון" בלתי נברא. תוארי האל אף אלו הנראים חיוביים אינם אלא "שלילות". מושג האלוהים השכלי תופס אותו רק לפי פעולותיו הטבעיות, אמנם "שם השם" לא יושג כי אם בנבואה.

לקריאה נוספת[]

  • יוסף יהלום, שירת חייו של ר' יהודה הלוי, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2008.

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. ‏כך הדעה המקובלת. לפי דעה אחרת נולד בשנת 1085 או 1086‏
Advertisement